פסק דין 1. זוהי תביעה קטנה על-סך 17,000 ₪, שהגישו בני הזוג לימור ואושרי חפץ (התובעים) נגד חברת צ"א בישולים בע"מ (הנתבעת), בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, לטענתם, כתוצאה מהתנהלות המיוחסת לנתבעת בעת חתונתם. 2. ביום 13.8.07 התקיימה בסימן טוב ובמזל טוב חתונת התובעים באולם שמחות אותו הפעילה הנתבעת. התובעים טוענים, כי החתונה התנהלה כמתוכנן, ואולם בסביבות השעה 23:00, תלה מי מטעמה של הנתבעת כרזה גדולה מאחורי עמדת התקליטן, הנושאת תמונת נער בר-מצווה, שאין לו כל קשר לחתונתם. לטענת התבעים, הם לא היו מודעים לעובדה זו, אלא לאחר מעשה, כאשר נוכחו לראות, כי תמונה זו מופיעה ברבות מתמונות החתונה ובסרט הוידאו שתיעד אותה, ולאחר שחבריהם הביעו בפניהם תמיהה על התמונה שנתלתה. התובעים טוענים, כי עובדה זו גרמה וגורמת להם עוגמת נפש מרובה, המתחדשת בכל פעם שהם מעלעלים באלבום החתונה. אין מחלוקת, כי התובעים לא באו בדברים עם הנתבעת ביחס לטענותיהם כלפיה, אלא הגישו את התביעה שבפניי ביום 30.4.08, היינו, למעלה מ-8 חודשים לאחר חתונתם. 3. הנתבעת מלינה על כך שהתובעים או מי מטעמם לא פנו אליה "בזמן אמת" בבקשה להסיר את התמונה, שמובן לטענתה, כי הייתה מוסרת על-אתר, ואף לא פנו אליה בסמוך לאחר החתונה בתלונה בעניין זה, אלא בחרו לתבוע אותה כעבור זמן לא קצר, באופן המקשה על הנתבעת לשחזר כיום במדויק את שאירע. לדברי נציג הנתבעת, לוּ היו פונים אליו התובעים באופן אישי, ייתכן מאוד שניתן היה להגיע לסיכום לשביעות רצון הצדדים. 4. הואיל והנתבעת אינה מכחישה את אחריותה לתליית תמונת בר המצווה בחתונת הנתבעים, הרי שאין אלא לקבוע, כי הנה אחראית למעשה זה. יש לשאול, האם מעשה הנתבעת אכן גרם לתובעים עוגמת נפש אותה הם אומדים בסך של 17,000 ₪? אני סבור, כי יש להשיב על כך בשלילה. אמנם, חוסר שביעות רצון התובעים ממצב הדברים הוא ברור ומובן, במיוחד על רקע ייחודיות האירוע שצפוי להיחרת בזכרונם לאורך ימים, כחוויית-חיים. ואולם גובה תביעתם אינו סביר בנסיבות העניין. ראשית, אין חולק כי עובדת תליית התמונה לא העיבה על אווירת האירוע, שכן לא הייתה ידועה לתובעים בזמן החתונה. תמונות שצירפו התובעים מלמדות, כי הם ואורחיהם היו שמחים וטובי לב בעת החתונה; שנית, אין חולק, כי התובעים או מי מטעמם לא פנו בעת האירוע לאנשי התובעת בבקשה להסיר את התמונה לאחר שנתלתה, וגרמה לטענת התובעים, לתמיהות מצד הנוכחים בחתונתם; שלישית, התובעים אף לא פנו בסמוך לאחר חתונתם לנתבעת בדברים ביחס לעניין זה, אלא הגישו נגדה תביעה (ואף זאת כעבור זמן רב יחסית). 5. סוף דבר. לנוכח כל האמור, אני מחליט לקבל את התביעה במובן זה, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,000 ₪. סכום זה כולל בחובו החזר עבור הוצאות משפט. אירועים (תביעות)נישואין / חתונהפיצויים