פסק דין לפנינו עימות קשה ומתמשך בין אלמנה לבין יורשי בעלה המנוח בענין זכויות האלמנה בנכסי בעלה למזונות ומדור. טענת היורשים (המוכחשת בכל תוקף ע"י האלמנה) שלא מגיע לאלמנה מדור ומזונות לאור העובדה (לטענתם) שהיא מתגוררת באופן קבוע עם גבר זר. להלן מס' עובדות כפי המובא בפרוטוקולים ובהחלטות ביה"ד: א. פס"ד של ביה"ד מ- א' שבט תשנ"ב 6/1/92 - זכות האלמנה להתגורר בביתה ברח' רחובות הנהר. בענין המזונות ביה"ד פסק לא לדון בענין זה וכשהענין יהיה רלונטי - ידון מחדש. ב. לאחר שהיורשים מכרו את דירת הצדדים והפקיעו זכות האלמנה למדור, פסק ביה"ד ב-א' שבט תשנ"ט 18/1/99 שעל היורשים לשלם לתובעת 350 דולר ארה"ב החל מ- 1/6/98 וזאת כשכר דירה. ג. בחודש 1/90 הגישה התובעת (האלמנה) תביעת גירושין כנגד בעלה המנוח וזה לשונה - "אני מבקשת להתגרש ממנו, זה לא אדם שאפשר להמשיך לחיות איתו... כמה אפשר לסבול כבר 18 שנה". ד. פרוטוקול ביה"ד הגדול מ-ו' ניסן תשנ"ט 23/3/99 - "זה שתבעתי (האלמנה) את בעלי לגירושין הוא בגלל שהוא ראה דברים פורנוגרפיים והבת שלו ראתה איתו יחד". ה. דו"ח מ- 31/12/97 מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב שנשלח ע"י ד"ר שרש -רופא מטפל,ועדה בר אור - פסיכולוגית קלינית לד"ר שבתי יוסף רופא משפ' בענין האלמנה וז"ל: "מדובר באשה בת 49 אלמנה כ-7 שנים ללא ילדים, ללא מקצוע, כעת עובדת מס' שעות במשק בית, מתגוררת עם בן זוג כבר שנה וחצי, מתקיימת מקיצבה של ביטוח לאומי". ו. דו"ח חוקרים פרטיים בתקופה 1/2000 - 9/99. 1. חשבון טל' רשום ע"ש הגבר הנטען והאלמנה - מצ"ב העתק חשבון. 2. בתיבת הדואר - שם משפחת האלמנה ושם הגבר הנטען. 3. שיחה עם שכנה גב' א' מדירה 29 המציינת שבדירה מס' 30 מתגוררים זוג מבוגרים כשלגבר קוראים (שמו הפרטי של הגבר הנטען) ולא יודעת את שם האשה. 4. בשיחה עם אחד החוקרים - הצדדים הציגו עצמם כזוג נשוי. 5. מהדו"ח עולה שהצדדים נמצאים רוב שעות היום באותה דירה ומנהלים אורח חיים משותף וישנה עדות נסיבתית שהגבר הנטען נמצא בבית אף בלילה וזאת מתוך מעקב וברור שעד 23:00 בלילה לא ראו אותו יוצא מהבית, ולמחרת הגיעו ב-6:00 בבוקר ולא ראו אותו נכנס אלא יוצא בסביבות השעה 7:30 בבוקר. ז. פרוטוקול ביה"ד מ-כ"ז ניסן תשנ"ט 2.5.00 - הגבר הנטען: אני לא גר בדירה, הדברים שלי ורוב החפצים שלי בדירה. יש לדון מבחינה הלכתית - מה דין אלמנה בכה"ג לענין מזונות ובנד"ד לענין זכות האלמנה לשכירות הדירה - האם הוא בכלל מזונות או עדיף או גרע ממנו. לענין מזונות - יש לדון: א. אם נקבל את הנחת היסוד כפי שבאו לידי ביטוי ע"י יורשי הבעל - שהאלמנה גרה בקביעות עם גבר זר - האם עובדה זאת מפקיעה את זכותה למזונות. ב. מה הדין בנד"ד - שיש ויכוח במציאות בין היורשים לאלמנה האם אכן גרה עם גבר זר - מי נחשב מוחזק לענין המזונות. טענת היורשים שהאשה גרה בקביעות עם גבר זר - האם זה מפקיע זכות למזונות. הגמ' כתובות נד,א' - אמר רב חסדא זינתה וכיוצ"ב - אין לה מזונות, ומסקנת הגמ' רק כשתובעת כתובתה אין לה מזונות, ובתוס' (שם ד"ה "לית") אף בתבעוה להנשא אין לה מזונות. ומובא בהגמ"י בשם ר"י דאם כשתבעה כתובתה אין לה מזונות כ"ש כשתבעוה להנשא. אומנם הב"י וכן בשו"ע סי' צג' סע' ז' - פסקו שלא כתוס' (עכ"פ היסוד הזה שיש עוד היכי תמצי להפטר ממזונות יש לו השלכות אף לנד"ד). כשהאלמנה נתארסה לאחר - רמב"ם (הל' אישות פי"ח הל' א') - אם נתארסה הפסידה מזונותיה ובמ'מ (שם) - דתנאי מזונות הוא רק כל ימי מיגר אלמנותה וכיוון שנתארסה לאחר - נקראת אשת איש ולא אלמנה. ולענין משודכת לאחר - לכאו' מהרמב"ם משמע שרק אירוסין מפקיעים זכותה למזונות ולא שדוכין. אך בב"י וכן ברמ"א סי' צג סעי' ז' - דאף אם נשתדכה לאחר - הפסידה מזונות וכתב הב"י הטעם שכיוון שנשתדכה לאחר כבר הפקיעה מעליה כבוד בעלה הראשון ואיך ייתכן שתהיה ניזונת מנכסיו. וכ"כ הגר"א (שם ס"ק טז') דהטעם שנשתדכה לאחר שהפסידה מזונות כיוון שהפקיעה עצמה מכבוד בעלה. אומנם הב"ח חלק על הב"י וס"ל דבמשודכת לא הפסידה, שאין לנו להמציא המצאות חדשות ולהפקיע זכות האשה (ולכאו' יש לעיין דמאי שנא אירוסין מזינתה - וי"ל דזינתה הוי חד פעמי ולא כשחיה עם גבר זר באופן קבוע ולכן לא מופקע כבוד שם בעלה הראשון, משא"כ באירוסין או בשידוכין דנקרא כבר שם השני עליה וליכא כבוד בעלה (ולפי"ז בנד"ד - אם נניח שאכן גרה בקביעות עם גבר זר - אפי' אם לא רשומים כנשואים, עכ"פ בכל המסמכים הרשמיים מופיעים כזוג לכל דבר ואפי' אם לדבריהם אין יחסי אישות ביניהם כלל עכ"פ אף הגבר הזר הודה שרוב בגדיו וחפציו נמצאים בדירה הנ"ל, מה שמעיד שאכן מבלה שם חלק גדול מאוד מהיממה - ואין זה כבוד בעלה). אם יבוא הטוען ויטען שהפקעת כבוד בעלה שייכת רק במאורסת או במשודכת, וע"פ מה שקבעו חז"ל בדיוק, ואין לנו להמציא במקרים דומים לכך וכנד"ד, יש לענות על כך דאף לענין תובעת כתובתה שמפסדת מזונותיה איכא הטעם משום כבוד בעלה. דקי"ל בכתובות נד,א' שאלמנה שתבעה כתובתה בב"ד אין לה מזונות ובטעם לכך נחלקו הראשונים - רש"י גיטין לה,א - דגליא דעתא דבעיא לאנסובי ואיהו לא אתני בהדה אלא כל ימי מיגר אלמנותה בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודי. (ולקמן נראה שיש עוד ב' טעמים בענין תובעת כתובתה) וכ"פ השו"ע סעי' ה - שאלמנה שתבעה כתובתה בב"ד אין לה עוד מזונות ואפי' לא פרעוה והשו"ע מביא דעה ב' - רא"ש בשם הירושלמי - שאם תבעה מדוחק או שרימוה שחשבה שפלוני רוצה לשאת אותה - לא הפסידה מזונותיה. הרי"ף והרמב"ם לא הביאו הירושלמי הנ"ל, וביסוד המח' י"ל - דלפי השו"ע בדעה א' וכן הרי"ף והרמב"ם הטעם שתובעת כתובתה אין לה מזונות הוא שנזונת כל עוד משמרת כבוד בעלה ואם כן כשתובעת כתובתה בב"ד ואפי' בטעות או מחמת דוחק או אפי' שלא פרעוה, בכ"ז גילתה דעתה שרוצה להנשא לאחר וליכא כבוד בעלה. וכ"כ שו"ת מהרשד"ם (אה"ע סי' רט): "עלינו לקבל סברת הר"ן (כתובות פ"ה) והיא סברה נכונה דקיי"ל אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכל זמן שהיא משמרת כבוד בעלה יש לה מזונות משום דקרינן בה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מגר אלמנותיך בביתי וכל כבודה בת מלך פנימה. הא אם יצאה מביתו לבית הדין ותבעה כתובתה הודתה שאינה רוצה לשמור כבודו עוד ולכן איבדה מזונות ונאמר שכך היתה התקנה מעיקרא דדוקא מגר בבית מתזנא, הלכה לבית דין לא מקרא מגר בביתי". משמע שתביעת כתובה בבי"ד ללא קשר למניעים ולתוצאות גורמת להפסדת מזונות דהפקיעה כבוד בעלה. ולדעה ב' בשו"ע שהטעם שהפסידה מזונות בתביעת כתובה הוא מטעם מחילה, ומחילה בטעות לא הוי מחילה, ולכן כשליורשים אין אפשרות לשלם או שאינם רוצים לשלם את הכתובה או שהטעוה ורמוה, הוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה, ועפ"ז ניתן להסביר את המח' לענין אם היורשים לא פרעו לה כתובה - דכתב הב"ש סי' צג סק' יג - שאם אין להם לשלם או שאינם רוצים לשלם כתובה - יש לה מזונות. ומובא בפת"ש (שם סק' ז') בשם הקרבן נתנאל דאפי' בכה"ג הפסידה מזונות וכדעת רש"י דגליא דעתה דבעי לאנסובי ואיהו לא אתני בהדיא אלא כל ימי מיגר ארמלותיך ביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו, א"כ מעתה בנד"ז אף אם אין להם או אינם רוצים לשלם מ"מ היא סברא בדעתא שיגיע לה פרעון כתובתה ע"י תביעה בבי"ד וגילתה דעתה דבעיא לאנסובי ולא חשה לכבודו ולכן אבדה מזונותיה, ולדעת הב"ש הטעם הוא משום מחילה או מטעם דהוי כגביה וכל שלא נפרעה בפועל - לא הוי מחילה או גבוי ולא מפסדת. ויש עוד להוסיף באותו ענין לענין תובעת מקצת כתובתה וכן לענין שכ"מ שצוה שתהא אלמנתו נזונת מנכסיו יתר על כתובתה דתלוי במח' דלעיל. עכ"פ נמצינו למדים שחלק מהראשונים ס"ל שהטעם שתובעת כתובתה הפסידה מזונות הוא משום בזיון לבעל ולא חשה לכבודו, משמע שניתן להרחיב את היריעה של "כבוד בעלה" לא רק לאירוסין או שידוכין אלא אף למקרה שתובעת כתובה (או לפי התוס' והגמ"י בשם ר"י אף כשתבעוה להינשא), א"כ בנד"ד לצד שהאלמנה גרה בקביעות עם גבר זר - לא גרע מתובעת כתובתה דלא חשה לכבוד בעלה והפסידה מזונות. בנד"ד הצדדים מתווכחים ביניהם האם האשה אכן גרה בקביעות עם גבר זר והשאלה היא במקום שאין הכרע בין הצדדים וטענותיהם - מי מוחזק והנפ"מ לענין חיוב היורשים במזונות, אם נאמר שהאלמנה מוחזקת, א"כ אף בספק - לא תפסיד מזונות. אך אם נאמר שהיורשים מוחזקים הרי מספק לא ניתן להוציא מהם ממון ותפסיד מזונות. גמ' כתובות צו' א-ב יתומים אומרים נתנו מזונות, האלמנה אומרת לא קיבלתי, מי מוחזק והכרעת הגמ' וכן השו"ע סי' צג סעי' טו' שהאלמנה נחשבת כמוחזקת במזונות. ג' טעמים נאמרו בראשונים לסיבת היות האלמנה מוחזקת במזונות: א. ר"ן (שם) - נכסי בחזקת האלמנה קיימי דרבנן העמידו הנכסים בחזקתה למה שהוא משועבד לה בתנאי בי"ד כדי שלא יוכלו היורשים לומר פרעתי, כלומר לפי הר"ן הנכסים משועבדים לאלמנה מתנאי בי"ד. ב. תוס' (שם) תירוץ א' - הנכסים בחזקתם משום שמוכרת למזונותיה שלא בב"ד וכ"כ הרא"ש (כתובות פי"א סעי' ה) שהנכסים בחזקת האלמנה כיוון שאלים כוחה למכור שלא בבי"ד. ג. תוס' (שם) בתירוץ ב' - "א"נ מזונות שאני דכתובה מיד שנפרעה נסתלקה, אבל מזונות לעולם יש לה עד שתתבע כתובתה הלכך בכתובה הווי הנכסים טפי בחזקתן ממזונות". ובבית מאיר (שם) הנפ"מ בין הטעמים היא במקרה שלפי טענת היורשים הפסידה כל מזונותיה אף לעתיד ובכה"ג לפי טעם ג' - הפסידה מזונות דהרי כל כוחה למוחזקות במזונות הוא בכך שלעולם יש לה מזונות לעתיד משא"כ בנד"ד שלפי היורשים הפסידה ולא מוחזקת אף לענין מזונות העבר והבית מאיר הכריע כטעם ב' בתוס' שהוא טעם ג' דלעיל ולפי"ז בנד"ד שלפי דברי היורשים הפסידה מזונות לחלוטין ואף לעתיד ולכן האלמנה איננה מוחזקת. אומנם הבית שמואל (סי' צג סק' כא) פסק שבכל ספיקא דדינא אם יש מזונות לאלמנה או לא, האלמנה מוחזקת וע"כ צ"ל שהב"ש נקט כפי שאר הטעמים דלעיל ולא לפי טעם ג'. ובמשנה למלך (הל') אישות פי"ח (הל' א') ס"ל לחלק בין הגמ' בכתובות צו, לענין יורשים אומרים נתנו שהנכסים בחזקתה משום שהיורשים מודים בעיקר החיוב שלא רק טוענים שפרעו והוי טענת איני יודע אם פרעתי, ולכן לא נפטרים מחיובם. משא"כ כשהם טוענים שהאלמנה הפסידה מזונות אף לעתיד דהם טוענים שפקע החיוב מעיקרו וא"כ הוי כטענת איני יודע אם נתחייבתי ולכן פטורים מלשלם. אך הבית שמואל לא נקט החילוק הנ"ל והכריע בספיקא דדינא שהאלמנה מוחזקת. ועיין פד"ר ח"ד ע"ס 225 מבית הדין הגדול בדעת הרוב - דפסקו כדעת הבית שמואל שהאלמנה מוחזקת ולפי"ז בנד"ד שיש ויכוח בין האלמנה ליורשים אם האלמנה גרה עם גבר זר - לא ניתן להפקיע זכות האלמנה למזונות. אלא דבפס"ד הנ"ל ישנה דעת מיעוט שהיורשים מוחזקים ובפרט שאם נניח שהדין הנ"ל תלוי ב - ב' התירוצים בתוס'- א"כ לפי תירוץ ב' בתוס' היורשים מוחזקים וכ"פ הבית מאיר כתירוץ ב' וכן ע"פ המובא לעיל במשנה למלך ולפי"ז לא ניתן להוציא ממון מהיורשים. כמו כן בנד"ד מיירי לענין זכויות מדור והשאלה היא אם מדור הוי כמזונות או עדיף או גרע טפי. תשובת הרשב"א (חב' סי' קסה) הו"ד בב"י סי' צד - "וכתב עוד שם ומה שטען שאין לאלמנה שום זכות עד שתוציא כתובתה ותשבע, אין טענתו יפה שאין זכות המדור תלוי בגביית הכתובה שאפילו אין לה מזונות ולא כתובה - יש לה מדור, ואם אין לה מדור יש לה מזונות, וכדאמרי' בשילהי נערה שנתפתתה (נד,א) תני בביתי ולא בבקתי אבל מזוני אית לה. משמע מהרשב"א - שהמזונות והמדור אינם תלויים זב"ז ואפי' אם מפסדת מזונות עדיין זכאית למדור. ועיין בית שמואל סי' צד סק א - שאם תובעת כתובה הפסידה מזונות ואף מדור, דאע"ג דכתב הרא"ש שאין מזונות ודירה תלויים זב"ז, כי לפעמים יש לה דירה בלא מזונות, מ"מ אם תובעת הכתובה או מכרה הפסידה הכל. משמע מהב"ש - שאם תבעה כתובה באופן שהפסידה זכותה למזונות הפסידה אף זכותה למדור. והקשה הבית מאיר (שם) - דלכאו' הב"ש דלא בתשו' הרשב"א דלעיל. וי"ל - דיש לחלק בין מדור שגרה בו בחיי בעלה שהוא מכח "את תהא יתבא בביתי" הוא מדור ייחודי ואינו קשור כלל למזונות ולכן אף כשמפסדת מזונות לא מפסדת מדור וכ"כ הרשב"א, משא"כ כשאין לה מדור שגרה בו בחיי בעלה, אלא יש לה זכות מדור באמצעות שכר דירה למדור וכדו' דהוא בכלל "ומתזנא מנכסי" דהוא נכלל במזונות ולכן תלויים זה בזה. ולפי"ז בנד"ד - שלאלמנה יש פס"ד לשכר דירה ואין לה מדור מחיי בעלה המדור והמזונות תלויים בזה. אלא דעדיין יש לעיין דאולי לגבי מדור וזכותה בו יש לה פחות מוחזקות ממה שיש לה לענין מזונות וזאת לאור הדברים דלקמן: הגמ' כתובות קג מסתפקת אם האלמנה יכולה לשפץ את הדירה ונשארת בתיקו, ובתוס' (שם) בעיית הגמ' היא אם מותר לה לשפץ ולא מה הדין באם שיפצה, והכרעת הגמ' דהוי קולא ליורשים ולא תשפץ. ומקשה הב"ש (סי' צד סק' ז) - דהרי הוא הכריע שבספיקא דדינא האלמנה מוחזקת וע"פ מה שפסק בסי' צג סק' כא,כב, ואם כן מדוע בנד"ד לענין מדור היורשים מוחזקים ונאסר עליה לשפץ. ואומר הב"ש - ודוחק לומר לענין מזונות נכסים בחזקתה ולא לענין דירה, אלא צ"ל דכאן עכ"פ נותנים לה דירה אחרת מ"ה מקילים ליורשים. משמע שהכרעת הב"ש שאין לחלק בין מדור למזונות ואף לענין מדור האלמנה מוחזקת. אך הבית יעקב (שם) חולק על הב"ש וס"ל דלגבי מדור היורשים הם המוחזקים ויסוד החילוק בין מדור למזונות הוא ע"פ התוס' ב"מ קג, דבקרקע כל שסופו לחזור לא הוי חזקה דאזל' בתר חזקת מרא קמא כל שיש ספק במשך זמן השכירות ואיכא ה"ת דאף במטלטלין לא הוי חזקה דהשתא, ועפ"ז החילוק הוא בין מזונות שייתכן שכל הנכסים יהיו שלה לעולם שהרי יכולה למכור תמיד לצורך מזונות ולכן היא מוחזקת, משא"כ בדירה - שתחזור ליורשים לאחר זמן במיתה או בגירושין או בתביעת כתובה ולכן היורשים מוחזקים. אלא שעדיין יש לעיין בנד"ד שלא מיירי במדור אלא בדמי מדור והוי דמי טפי למזונות ולא למדור אא"כ נאמר שאע"פ שדמי מדור הוי כמזונות עכ"פ יסודם הוא בזכות מדור ועפ"ז במדור - היורשים מוחזקים וכ"כ הבית מאיר (שם). וכן מובא בהפלאה (שם) - ותולה דבריו בתירוץ א' בתו"ס כתובות צו,ב דהטעם שהנכסים בחזקתה הוא משום שמוכרת שלא בב"ד, א"כ הכא בין לדעת השו"ע שהיורשים מחוייבים לשכור לה דירה ובין לדעה קמייתא שהביא הטור שאין היורשים מחוייבים לשכור לה דירה אחרת, מ"מ לא שייך בזה כלל שתמכור שלא בב"ד וממילא היוצא מזה דאמרינן קולא ליורשים, אומנם יש לעיין כדלעיל ולחלק בין זכות מדור ממש "את תהא יתבא בביתי",לבין זכות לדמי מדור שהוא מכח "מתזנה מנכסי" דהוא כחיוב מזונות. עכ"פ מסתבר שאף בדמי מדור שהוא מכח מזונות יש לו שם בפני עצמו שהוא מכוח מדור ועפ"ז אף בנד"ד שהיורשים משלמים שכר דירה לצורך מדור - אומנם הוי כמזונות עכ"פ יש לו שם בפ"ע תחת הכותרת של מדור וע"פ שאר האחרונים החולקים על הב"ש, היורשים הם המוחזקים וצ"ע. היוצא מדברינו - הבאנו לעיל ג' טעמים להיות האלמנה מוחזקת במזונות. שני טעמים מופיעים בתוס' כתובות צו,ב'. ראינו שלפי תירוץ ב' בתוס' - במקום שלפי טענת היורשים - הפסידה מזונות אף לעתיד - אין האלמנה מוחזקת, ועפ"ז בנד"ד שהיורשים טוענים שחיה עם גבר זר והפסידה לדבריהם מזונות אף לעתיד וא"כ בספק איננה מוחזקת במזונות. ולפי המובא לעיל בדעת ההפלאה - תחת הכותרת "מדור" לפי תירוץ א' בתוס' - במדור - היורשים מוחזקים ולא האלמנה וא"כ בנד"ד ממ"נ - אם נניח שחיוב היורשים הוא כחלק ממזונות - לפי תירוץ ב' בתוס' איננה מוחזקת, ואם נניח שהחיוב הוא בחלק במדור -לפי תירוץ א' בתו"ס איננה מוחזקת. אומנם ראינו לעיל שהב"ש חלק על הנ"ל וס"ל דבין במזונות ובין במדור האלמנה מוחזקת ומידי ספק לא נפקינן, ואם כנים אנו בדברינו לא ניתן בספק להוציא מהיורשים לצורך דמי מדור. עוי"ל שבנד"ד הדעת נוטה יותר לומר שאכן האלמנה מתגוררת בקביעות עם אותו גבר זר (אף שלא ניתן להוכיח על יחסי אישות) וזאת מכח הדברים הבאים: א. הודאת הגבר הנטען שרוב חפציו ובגדיו נמצאים בדירה הנ"ל של האלמנה ולא מסתבר שאדם שבא לבקר לעיתים רחוקות מניח באותו בית את רוב בגדיו וחפציו האישים. ב. עדות החוקרים הפרטיים (עם כל ההסתייגיות מנאמנותם להעיד) על השכנה המעידה שבדירה הנ"ל מתגוררים זוג מבוגרים, שהצדדים הציגו עצמם כזוג נשוי, חשבון הטל' ע"ש הגבר הנטען והאלמנה, דברים המחזקים את הרושם שהצדדים מנהלים בבית אורח חיים משותף לכל דבר וענין. ג. דו"ח מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש הו"ד לעיל עמ' 1 סעי' ה - שהאשה מתגוררת עם בן זוג עובדה שמסתבר שלא היו כותבים אותה אלולא האלמנה היתה אומרת להם במפורש וכמסיחה לפי תומה הודתה בכך. אומנם לא ניתן לקבל זאת כעדות, אך ודאי שניתן לצרף זאת לסניף לחיזוק ההנחה שאכן הצדדים מתגוררים ביחד, ואפילו אם נניח שמדובר בגבר אחר שאינו סמי ביטון, עכ"פ אין זה כבוד בעלה. בנוסף לכך - האלמנה ובעלה היו בהליכי גירושין לפני פטירתו ומצ"ב אף הודאתה של האלמנה בדיון בביה"ד הגדול, וכן בכתב תביעתה בביה"ד דידן שבא היא מבקשת להתגרש מבעלה ואומנם כבר פסק ביה"ד שמכח זה לא ניתן להפקיע מהאשה זכותה למדור ומזונות, עכ"פ ודאי שניתן לצרף זאת כסניף למובא לעיל ולהפיכת היורשים למוחזקים הן לענין המזונות והן לענין המדור. בנוסך לכך - לא הוכח כלל שהאשה אכן משלמת בפועל שכר דירה ולא הוצגו מסמכים המאשרים זאת ויתכן שהאלמנה מתגוררת בדירה ללא תשלום מצידה בתור היותה ידידת הגבר הנטען ובתו. אומנם יש לעיין האם חיוב שכר הדירה הוא רק כשבפועל משלמים או אף כשמאפשרים לגור בתור מתנה וצ"ע. עכ"פ בשלב זה אין צורך לברר ספק זה שהרי בנד"ד הדעת נוטה מאוד שבכל מקרה פקעה מוחזקות האלמנה ועל כן היורשים פטורים מלשלם לאלמנה שכר דירה. לענין שכר דירה ששולם בעבר לאלמנה כיוון שע"פ העולה לעיל ישנם ספיקות רבים בענין זה ומספק לא ניתן להוציא מהיורשים, ואם כן באותה מידה - לא ניתן מספק להוציא מהאלמנה שכר דירה שכבר שולם לה על חודשים קודמים. (-) הרב אהרן דרשביץ, דיין לפני ביה"ד תיק הנמשך כ-10 שנים בענין זכויות האלמנה מעזבון בעלה המנוח ותביעתה כנגד יורשי הבעל - ילדיו מנישואים קודמים. ביה"ד נתן שני פס"ד קודמים בתיק זה: א. ב-א' שבט תשנ"ב פסק ביה"ד שיש לאלמנה זכות למדור בדירת הצדדים (מלפני פטירת המנוח). ב. ב-א' שבט תשנ"ט פסק ביה"ד שעל היורשים לשלם לאלמנה $350 אמריקאי כשכר דירה (לאחר שהיורשים מכרו את הדירה הנ"ל). היורשים טוענים שלאשה לא מגיע כלל זכויות למדור ולמזונות וזאת לאור העובדה שהיא גרה בדירה משותפת עם גבר זר. האלמנה מכחישה. לאחר עיון במכלול החומר שבתיקים ולאור ההיבטים ההלכתיים המצ"ב באורך והודאת האשה ע"פ דו"ח מהמרכז הרפואי לבריאות נפש מ- 31.12.97 שהיא מתגוררת עם גבר זר, וכן הצהרת הגבר הנ"ל שהוא נמצא זמן רב בדירה והדברים ורוב החפצים שלו נמצאים בדירה, וכן החשבונות המשותפים ע"ש שני בני הזוג,והחומר נוסף המצורף לתיק והמפורט אף בנימוקים ההלכתיים המצ"ב. על כן ביה"ד פוסק שהיורשים פטורים מלשלם לאלמנה שכר דירה לצורך מדור, מאידך לאור ההיבטים ההלכתיים המצורפים קובע ביה"ד כי תוקף הפס"ד הוא החל מ- 1.2.00 . מדוראלמנות / אלמניםמזונות