בית המשפט לתביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן הקטן למצוא תרופתו במהירות וביעילות ולכן המחוקק ידע לפטור את הצרכן הקטן מעולה של תניית שיפוט ייחודית, מקום בו בוחר התובע להגיש תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות. כך נקבע בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר הדין) תשל"ז - 1976 : תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין ואלה הם .....". תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי הסכם בין בעלי הדין בדבר מקום שיפוט ייחודי, גובר על חלופות הסמכות המקומית שנקבעו בתקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984. ראו,לדוגמה, רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ. חי ואח'. ##להלן החלטה בנושא מקום שיפוט ייחודי:## 1. בקשה למחיקת התביעה על הסף ולחילופין, להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית. מכח סמכותי עפ"י תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (כפי שתוקנו בתיקון מס' 2 התשנ"ז - 1997) (להלן: "התקנות") אני מחליט על יסוד הבקשה ותשובת המשיבים. 2. המשיבים הגישו כנגד המבקשות תובענה לביטול הסכם לרכישת זכויות ביחידת נופש ולהשבת הסכום ששולם על ידם. המבקשות טענו כי בהסכם שנחתם בין הצדדים יש תניית שיפוט לפיה הקנו הצדדים את סמכות השיפוט הבלעדית לבתי המשפט המוסמכים בעיר תל אביב. אשר על כן, עתרו המבקשות למחיקת התביעה או להעברתה לבית המשפט בתל אביב. אין חולק כי לולא תניית השיפוט, הסמכות הייתה נתונה לבית משפט זה ולו לאור מקום עריכת ההסכם (איזור הצ'ק-פוסט בחיפה) . אשר על כן, גורלה של הבקשה תלוי בתוקפה של תניית השיפוט והמשיבים טענו איפא כי דין התנייה להיבטל בהיותה בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד. אדון להלן בטענה זו. 3. תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ( להלן: "התקנות") קובעת כי הסכם בין בעלי הדין בדבר מקום שיפוט ייחודי, גובר על חלופות הסמכות המקומית שנקבעו בתקנה 3 (א) . ראה, לדוגמה, רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ. חי ואח' פ"ד מו (3) 777 . גם בתיקון תשנ"ז שהוסיף את תקנה 3 (א1) לתקנות, אין כדי לשנות מהתוצאה לפיה תניית השיפוט הייחודית גוברת על חלופות הסמכות שנקבעו בתקנה 3 . 4. המחוקק ידע לפטור את הצרכן הקטן מעולה של תניית שיפוט ייחודית, מקום בו בוחר התובע להגיש תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות. כך נקבע בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר הדין ) תשל"ז - 1976 : "תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין ואלה הם ....." (הדגשה שלי - י.ע.). בית המשפט לתביעות קטנות נועד לאפשר לצרכן הקטן למצוא תרופתו במהירות וביעילות, ולא הזכרתי עניין זה אלא מפני שתביעתם של המשיבים היא תביעה צרכנית באופיה. הנושא של רכישת יחידת נופש נחשב כנושא צרכני מובהק, כדי כך שהמחוקק מצא לנכון לתקן את חוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981 ולהוסיף בתיקון תשנ"ח את סעיף 14 א לחוק, שעניינו בעסקה לרכישת יחידת נופש. משהגענו עד הלום ולמדנו על אופיה הצרכני של העסקה נשוא התביעה, נבחן את תוקפה של תניית השיפוט. 5. סעיף 4 (9) לחוק חוזים אחידים התשמ"ג - 1982 קובע כלהלן : "4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: (9) תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר......". ניתן להצביע על פסיקה בה נדחתה הטענה כי תניית שיפוט ייחודית מהווה תניה מקפחת, אולם אין לגזור מפסיקה זו כלל גורף לפיו דין הטענה להדחות בכל מקרה. בבר"ע (ב"ש) 16/90 דרעד בע"מ נ. שחר שמואל פ"מ תש"ן (ג) 133 דחה כב' השופט טירקל את הטענה באומרו כי אי נוחות אין בה כדי לגרום למקום שיפוט להיות "בלתי סביר" לצורך הקביעה כי התנאי בחוזה הוא מקפח. באותו מקרה, הדגיש בית המשפט כי התדיינות בבית המשפט בתל אביב המצויה במרחק נסיעה של כ - 40 ק"מ מאשדוד אינה בבחינת אי נוחות העושה את התנאי למקפח. בת.א. (ב"ש) 938/82 זבולון מרום נ. עמיתי רמת השקמה שותפות מוגבלת רשומה פ"מ תשמ"ד (א) 228 נאמר "הקובע בשאלת הנוחות הוא מקום מגורי העדים ובעלי הדין ובענין שלפנינו מתגוררים בעלי הדין בעיר אשדוד הקרובה לתל אביב יותר מאשר לבאר שבע ונמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת ניהול המשפט בתל אביב דווקא". 6. עיננו הרואות כי כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. את חוסר הסבירות של מקום השיפוט יש לבדוק לאור שיקולי נוחיות כאשר הקיפוח ייבחן בהתאם למצב שהיה קיים אילולא נקבעה בחוזה תנייה בדבר מקום שיפוט ייחודי (ראה לוסטהויז - שפניץ "חוזים אחידים" נבו הוצאה לאור תשנ"ד - 1994 בעמ' 412). במקרה דכאן, ההסכם נכרת באיזור חיפה, לאחר שהמבקשות פנו אל המשיבים, המתגוררים ביערה, שבתחום הסמכות של בית משפט זה. כל המגעים לרכישת יחידת הנופש נתקיימו אף הם באיזור חיפה. להבדיל מהמקרים שנדונו בפסיקה שאוזכרה לעיל, המרחק מעכו לתל אביב אינו מרחק של מה בכך ולא יהא זה צודק והוגן לטלטל את התובעים להתדיין בתל אביב. גם תקנה 3 (א1) שהוספה בתיקון תשנ"ז משקפת את מגמת המחוקק לחסוך מהנתבע הקטן התדיינויות במקומות המרוחקים ממקום מגוריו וכבר פירשתי תקנה זו בהרחבה בהחלטה נפרדת ולא אאריך ( ת.א. (שלום עכו) 6552/96 סמאר אנואר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם). 7. הפסיקה שאוזכרה לעיל עניינה בחוזי מכר דירות ומספרם של הצדדים לאותם חוזים אחידים לא עלה על מספר עשרות לכל היותר. במקרה שלפנינו, יחידות הנופש משווקות על ידי המבקשות לכלל הצרכנים מדן ועד אילת. קשה להלום כי המבקשות 'יגררו' כל אחד מהצרכנים להתדיין בתל אביב, ללא קשר למקום מושבו ולמקום בו רכש את היחידה באמצעות מי מסוכניה או משווקיה. כאמור, העיסקה שלפנינו היא עסקה צרכנית במהותה ולכאורה נחלשת על ידי הוראות סעיף 14 א לחוק הגנת הצרכן. ככזו, יש לפרשה לטובת הצרכן שהוא גם הצד החלש בעסקה. כך נקבע בפסיקה לעניין פרשנות תניה 'כנגד הצד החזק' (ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ. מועצה מקומית עראבה פ"ד נ (5) 81, דברי כב' השופט טירקל) והדברים יפים גם בבוא בית המשפט לדון בתוקפה של תנייה בחוזה בין צדדים לא שווים. 8. ודוק: יכול ותניית פטור כשלעצמה לא תחשב כמקפחת, אך תחשב ככזו בנסיבות העניין הנדון בפני בית המשפט. כך נפסק בע"א 118/93 גמבש חיים נ. בנק מרכנתיל לישראל בע"מ פ"ד מ"ח (4) 463: ".... לפי סעיף 19 לחוק החדש, השאלה אם תנאי מסויים הינו תנאי מקפח בנסיבות של עניין מסויים, אף אם אין הוא תנאי מקפח בדרך כלל, תלוייה בנסיבות של אותו עניין" לשון אחר, גם אם אכיר בתוקפה של תניית השיפוט, דיותה של התניה מבחינה חוקית אינה פוטרת את בית המשפט מלערוך איזון אנטרסים ספיציפי בכל מקרה ומקרה. במקרה שלפנינו, התובעים מתגוררים ביערה, יחידת הנופש נרכשה במשרדי המבקשות באיזור הצ'ק פוסט והמבקשות משווקות את יחידות הנופש בכל רחבי הארץ. בנסיבות העניין יש לראות איפא את תניית השיפוט כמקפחת. 9. לאותה תוצאה ניתן להגיע באמצעות עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). לא כל עמידה על זכות לפי חוזה מצביעה כשלעצמה על חוסר תום לב אלא שבמקרה שלפנינו, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, השימוש בתניית השיפוט אינו בתום לב. ואם יטען הטוען כי עקרון תום הלב אינו חל על חוזה אחיד לאור ההוראות הספציפיות שבחוק חוזים אחידים, אפנה אותו לסעיף 24 לחוק חוזים אחידים הקובע כלהלן: "הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין שעל פיו עשוי חוזה או תנאי שבחוזה להיות בטל או ניתן לביטול, ולא ימנעו טענה נגד חוזה או תנאי שבחוזה". עקרון תום הלב כבודו מלא עולם ואין לדחותו אלא מפני הוראות מפורשות בחוק או משיקולי מדיניות משפטית של הגנת הצרכן. כך מצינו בפסיקה כי חובת הגילוי הקבועה בסעיף 6 (א) לחוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981 מצמצמת את חובת הגילוי מכח עקרון תום הלב (ע"א 282/89 רוטברג נ. כלל חברה לביטוח פ"ד מ"ו (2) 339) . אלא שפסיקה זו מתפרשת על רקע המגמה להגן על המבוטח מאחר וחוק חוזה ביטוח נחשב, כחוק בעל אוריינטציה צרכנית. אותם טעמי מדיניות משפטית של הגנה על הצרכן, מחייבים החלת עקרון תום הלב לטובת הצרכן, לצד הוראות חוק חוזים אחידים. 10. תימוכין לדעה זו ניתן למצוא בע"א 118/93 הנ"ל שם נדונה טענת תנאי מקפח לצדה של טענת חוסר תום לב. וכך אמר בית המשפט: "טענה של חוסר תום לב שונה, כמובן, מטענה של תנאי מקפח: טענה של תנאי מקפח מבקשת לבטל או לשנות את התנאי; ואילו טענה של חוסר תום לב משלימה עם קיומו של התנאי כפי שהוא, אך אומרת שנעשה בו שימוש שלא כראוי" . לכן, גם אם טעיתי במסקנתי בדבר תוקפה של תניית השיפוט, דין התניה להבטל מחמת עקרון תום הלב. 11. לפני סיום ולמעלה מן הצורך, אזכיר את שנאמר ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ. צבי פולג פ"ד מ"ט (2) 731 : "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין ענין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות”. 12. סופו של דבר שאני דוחה הבקשה למחוק התביעה בשל חוסר סמכות מקומית או להעביר הדיון לבית המשפט השלום בתל אביב. מאחר וההלכה בנושא זה אינה חד משמעית, אין צו להוצאות. חוזהמקום שיפוטתביעות קטנות