פסק דין 1. ע"פ הסכם מיום 4/12/97, המוצג ת1/, (להלן: "ההסכם"), רכש התובע מהנתבע דירה בת 3 חדרים, בקומת קרקע עם גינה, ברח' כנפי נשרים 58 באשקלון (להלן: "הדירה"), תמורת סך, שווה ערך ל - 128,000 דולר. 2. במעמד חתימת ההסכם, שולם לנתבע, סך של 26,000 דולר. סך של 92,000 דולר, אמור היה להיות משולם עד 1.2.98, כשחלקו, ע"י סילוק משכנתא של הנתבע. את היתרה, בסך 10,000 דולר, אמור הנתבע לקבל במעמד מסירת הדירה, ביום 5.3.98. ע"פ סעיף 10 להסכם, נקבע פיצוי מוסכם, בסך 10,000 דולר, במקרה של הפרה יסודית. 3. ביום 25.12.97, נשרפה הדירה ונגרם לה נזק רב. הדירה היתה מבוטחת. המהנדס, משה סיגורה, ע"ת 5, (להלן: "המהנדס סיגורה"), שנשלח ע"י חברת הביטוח, בדק את נזקי השריפה והגיש חוו"ד הנדסית, המוצג ת17/. לפי חוו"ד זו, המבנה אינו בר-שיקום וגם לא חלקים ממנו. אי לכך, יש להרסו ולבנותו מחדש. העלות בדולרים, ע"פ ת17/, היא כדלקמן: א. הריסת הקיים - 2,000 דולר ב. בניה מחדש - 66,000 דולר ג. פיקוח הנדסי - 8,000 דולר ד. תכנון הנדסי - 2,000 דולר ה. תכנון אדריכלי - 4,000 דולר ו. תכנון אינסטלציה - 250 דולר סה"כ - 82,250 דולר 17% מע"מ - 13,982 דולר סה"כ - 96,232 דולר. 4. הנתבע, שהוא קבלן לעבודות בניה ופיתוח, הציע לחברת הביטוח לתקן את הנזקים, במקום להרוס ולבנות מחדש. הוא העביר לשמאי של חברת הביטוח, יאיר אברהם, ע"ת 3 (להלן: "השמאי") הצעות מחיר, שהזולה מביניהן, היא בסך 46,800 דולר. הנתבע הגיע להסדר עם השמאי, לפיו תשלם לו חברת הביטוח 40,000 דולר, לסילוק תביעתו והוא יתקן את הנזקים בעצמו, המוצג ת2/. 5. לטענת התובע, הנתבע לא הודיע לו על השריפה ולא תאם עימו את תיקון נזקי השריפה. לטענת התובע, בהתחשב בנסיבות השריפה, הוא הציע לנתבע לבטל את העסקה, אולם הנתבע לא הסכים ובשלב מסויים, היה מוכן, בתנאי שכספו של התובע יושב, לאחר שהנתבע ימכור את הדירה למישהו אחר ובניכוי הפיצוי המוסכם, בסך 10,000 דולר, דבר שהתובע לא הסכים לו. 6. לטענת התובע, הנתבע גם לא הסכים, שהתובע יבצע את התיקונים ושהסכום של 40,000 דולר, שחב' הביטוח הסכימה לשלם, יועבר לשם כך, לתובע. לטענת התובע, הנתבע גם לא הסכים לפיקוח של מהנדס על ביצוע התיקונים, וגם כשהיה מוכן לכך, ביקש, שהתובע ישא בעלות הפיקוח. 7. בסופו של דבר, הנתבע ביצע את התיקונים ומסר את החזקה בדירה לתובע, ביום 30.3.98, המוצג ת12/. באותו מעמד, הופקדו בידי עו"ד בכור, ע"ת6/, שערך את ההסכם בין הצדדים, (להלן: "עו"ד בכור"), סך של 48,495 ש"ח, עד לרישום העברת הזכויות ע"ש התובע. בינתיים, עוקל סכום זה, בעיקול זמני, עם הגשת התביעה. 8. לטענת התובע, הנתבע ביצע את התיקונים בדירה, כלאחר יד, בלי שכל הליקויים תוקנו, תוך חיפוי וטיוח של נזקים רבים, כאשר גם מה שבוצע, לא בוצע כראוי ושלא במצב בו היתה הדירה, עובר לשריפתה. התובע סומך על חוו"ד המהנדס, ישראל אליאס, מטעמו, ע"ת4/, (להלן: "המהנדס אליאס"), שערך את חווה"ד ת9/, לפיה עלות תיקון הליקויים בדירה, היא בסך 47,214.65 ש"ח. 9. בכתב התביעה המתוקן, תובע, התובע מהנתבע סך כולל של 150,258 ש"ח, לפי הפירוט כדלקמן - א. תיקון ליקויים ופגמים לפי חוו"ד המהנדס אליאס - 47,218 ש"ח ב. פיצוי בגין פיקוח הנדסי במהלך התיקונים - 1,500 ש"ח ג. השבת כספים ששולמו לנתבע עבור השיפוצים - 2,400 ש"ח ד. פיצוי עבור 2 חוו"ד מהנדסים - 3,000 ש"ח ה. דיור חלופי ל- 5 ימים - 3,000 ש"ח ו. ירידת ערך - 46,700 ש"ח ז. עגמת נפש - 10,000 ש"ח ח. פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם - 36,440 ש"ח. 10. לטענת הנתבע, מי שהפר את ההסכם, הוא דווקא התובע, שלא שילם לו את מלוא התמורה, עבור הדירה, בתחבולות שלו ושל עו"ד בכור, שאמור היה גם לייצגו, אבל דאג רק לאינטרסים של התובע. לטענת הנתבע, התיקונים בוצעו על הצד הטוב ביותר, ואף טוב יותר ממצב הדירה, עובר לשריפתה, כאשר המהנדס יוסף בן-חורין, שמונה ע"י הצדדים, בהסכמה, קבע זאת בחוות דעתו, ת8/, למעט תיקונים קלים. לטענת הנתבע, המהנס אליאס היה מגמתי בחוות דעתו, כשע"פ חוות הדעת, נ1/, של המהנדס יצחק ברגמן, ע"ה1/, (להלן: "המהנדס ברגמן"), שבדק את הדירה לאחר המהנדס אליאס, לא מצא יסוד לטיעוני המהנדס אליאס, למעט תיקונים קלים, שערכם 2,730 ש"ח, לא כולל מע"מ. 11. לטענת הנתבע, התיקונים בוצעו על דעת התובע, באמצעות אביו של התובע (להלן: "האב"), שהגיע כל יום לדירה, הפריע וחיבל בעבודת השיפוצים. לטענת הנתבע, האב רצה לקבל חלק מרווחי הנתבע, כקבלן שביצע את השיפוצים ואת התיקונים והוא לא הסכים, לכן החליט התובע להגיש תביעתו זו. 12. הנתבע הגיש תביעה שכנגד, בה הוא תובע מהתובע, סך כולל של 83,995 ש"ח, כמפורט להלן: א. יתרת התמורה עבור הדירה - 47,265 ש"ח ב. פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם - 36,730 ש"ח סה"כ - 83,995 ש"ח. 13. מטעם התובע העידו מלבדו, אביו, המהנדס אליאס, המהנדס סיגורה, שערך את חווה"ד ת17/, השמאי יאיר אברהם, שערך את חווה"ד ת2/ ועו"ד בכור, שערך את ההסכם. 14. מטעם הנתבע, העידו מלבדו, המהנדס ברגמן וע"ה2/, זבולון יצחק, נגר עץ, שייעץ לנתבע וביצע חלק מעבודות השיפוצים. 15. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את חוות דעתו של המהנדס אליאס, באשר לליקויים בדירה ובאשר לעלות תיקונם. במצב הדברים, לאחר השריפה, היה על הנתבע לתאם עם התובע את התיקונים והשיפוצים, תוך נשיאה בעלות פיקוח הנדסי צמוד, כי ארוע השריפה, יצר מצב חדש, שהצדדים לא צפו אותו מראש. על הנתבע היה לעמוד בהתחייבותו למסור את הדירה במצבה, כפי שהיה בזמן ביצוע עיסקת המכר, וארוע השריפה, לא צריך להרע את מצבו של התובע, בעיקר כשהדירה הייתה מבוטחת וחברת הביטוח נשאה בהוצאות שיקומה וקימומה של הדירה. חובה זו של הנתבע, מקבלת משנה תוקף, נוכח חווה"ד ת17/, של המהנדס סיגורה. מהנדס זה, בחן את הדירה ומצא, כי "המבנה הזה היה הרוס לחלוטין". (עמ' 43 לפרוטוקול). ובעמ' 44 - "אבל זה היה מקרה שלא חשבתי שכדאי לשקם חלקים". ובעמ' 46 - "אני קבעתי שהמבנה הזה נהרס ואי אפשר אחרת, חייב להגיש בקשה להיתר מחדש". יש לציין ולהדגיש, שהמהנדס סיגורה, לא רק שהיה נייטרלי, אלא היה מטעם חברת הביטוח, שלא ישוש לקבוע הערכות גבוהות לרעת שולחתו, חברת הביטוח, אם המצב לא היה מחייב זאת. בנקודה זו, גם הנתבע מסכים, שלשמאי ולחברת הביטוח, אין אינטרס לנפח את הנזק (עמ' 69 לפרוטוקול). הנתבע העדיף, שלא לבנות את הבית מחדש, אלא לשקמו, בעצמו. ספק, אם היה עושה כן, אם הדירה לא היתה מכורה והוא עצמו, היה ממשיך לגור בה. נראה, שהוא בחר באפשרות זו, במטרה לטייח את השיפוץ ואת התיקונים, כדי להרוויח ולא פלא, שבמצב זה, השיפוץ והתיקונים לא היו ראויים ואכן, נמצאו פגמים וליקויים, כמפורט בחוו"ד המהנדס אליאס. בנקודה זו, יש לציין ולהדגיש, כי הריסת השרידים ובניה מחדש, הוערכו ע"י המהנדס סיגורה ב- 96,232 דולר. הנתבע הסכים לקבל 40,000 דולר, כאשר מסכום זה, להערכתו הוא הרוויח 10 - 12 אלף דולר (עמ' 73 לפרוטוקול). לא פלא, שהתוצאות מדברות בעד עצמן. במצב דברים זה, חברת הביטוח הרוויחה וקפצה על המציאה, כשקיבלה את הצעת הנתבע והנתבע הרוויח 10 - 12 אלף דולר, כשכל זה, "על גבו" של התובע, שמקבל דירה משופצת ומשוקמת, כביכול, במצב לא טוב. מה עוד, שתאוותו זו של התובע, לא ידעה גבול. הוא עשה את כל העבודות בעצמו, גם כשהוא לא מומחה בכולן, כמו ארונות המטבח, כשגם לטענתו, הוא לא נגר, אלא תחביבו נגרות (עמ' 76 לפרוטוקול). 16. מנגד, אינני מקבל את חוות דעתו של המהנדס ברגמן. דווקא חוות דעת זו, נראית מגמתית ואינה עומדת מול חוות הדעת של המהנדס אליאס ושל המהנדס סיגורה, שקבע בחוות דעתו ת17/, בפרק המסקנות בעמ' 7 - "המבנה אינו בר שיקום וגם לא חלקים ממנו". גם אינני מקבל את טענת הנתבע, כי חווה"ד של המהנדס בן-חורין תומכת בגירסתו. המהנדס בן-חורין לא העיד. בחוות דעתו ת9/, הוא מצא ליקויים. בסיכום חוות דעתו, קבע המהנדס בן-חורין - (ההדגשה שלי ש' ח'). "לאחר התיקונים הנדרשים כפי שפורטו לעיל, נראה כי הבית יהיה ברמת גימור לעומת מצבו לפני השריפה, אך עם פגיעות באלמנטים יסודיים אשר לא טופלו". 17. המהנדס אליאס קבע, שיש להחליף את כל הריצוף וב"כ הנתבע קובל על כך, שאין לכך כל הצדקה, בין היתר, גם נוכח טענת הנתבע, כי צבע הריצוף החדש היה לפי דרישת האב. אני דוחה את ההשגה על קביעת המהנדס אליאס וגם את הטענה, כאילו האב דרש צבע זה. האב הכחיש זאת. המהנדס אליאס הסביר, בעמ' 31 לפרוטוקול, את הצורך בהחלפת כל הריצוף והסברו זה, מקובל עלי. הוא הסביר גם, את הצורך בהחלפת ארונות המטבח, כאשר התמונות ת19/ ו- ת20/, תומכות בגירסתו. 18. אני דוחה את שאר ראשי הנזק, שתובע התובע, למעט פיקוח הנדסי ועגמת נפש, מאחר שהם לא הוכחו. לא הוכחה עלות שכר המהנדסים. לא הוכח הצורך בדיור חלופי ולאיזו תקופה. לא הוכחה ירידת ערך. ירידת ערך הדירה ועוד בשיעור 10% מערכה, יש להוכיח בחוו"ד מומחה, של שמאי מקרקעין ולא הוגשה חוו"ד כזו. גם בעניין הפיצוי המוסכם, לא ניתן לומר, בנסיבות השריפה, כי היתה הפרה יסודית של ההסכם. היה נסיון נואל של הנתבע, להרוויח "על גבו" של התובע, סכום לא מבוטל, אולם זו לא הפרה של ההסכם. 19. אין ספק, שיש צורך בפיקוח הנדסי לתיקון הליקויים. מדובר בשורה ארוכה של תיקונים. הסכום, אותו נקב התובע בתביעתו, סך של 1,500 ש"ח, הוא סכום סביר ולא מוגזם. יש לאשר סכום זה. 20. אין ספק, שתיקון הליקויים, כרוך בעגמת נפש לא קטנה ובסבל. אמנם, לא הוכח, שצריך לפנות את הדירה לשם כך, אבל תיקונים בהיקף כזה, כרוכים באי נוחות רבה, כשגם שכירת בעלי מקצוע ותאום העבודות, כרוך באיבוד זמן והתרוצצויות לא קלות. נראה, שמחצית מהסכום הנתבע, דהיינו, 5,000 ש"ח, יהיה פיצוי הולם וסביר. 21. נוכח כל האמור לעיל, אין כל יסוד לתביעה שכנגד והיא נדחית. התובע לא הפר את ההסכם, ואין כל מקום לחייבו בפיצוי המוסכם. הסכום שהופקד בידי עו"ד בכור, היה בהסכמה, כפי שנראה בת12/, כשבינתיים, סכום זה עוקל. אין מחלוקת, שסכום זה, הוא של הנתבע, אלא, שעם זכיית התובע בתביעתו, ונוכח העיקול, סכום זה יועבר לתובע. 22. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, את הסך של 53,765 ש"ח, בצרוף הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה, 28.5.98, עד התשלום בפועל. התביעה שכנגד, נדחית. הנתבע ישלם לתובע את הוצאות המשפט וכן, שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהשריפהמקרקעיןהסכם מכר