פסק דין א. כתב התביעה 1. לתובע דירה בשכונת גילה בירושלים (גוש 3703 חלקה 998/4) (להלן - הדירה) (נסח הרישום - נספח ת1/ לתביעה). הדירה היא דירתו היחידה של התובע והוא מתגורר בה. 2. פרוספר נשיונל (ישראל) בע"מ (ששינתה שמה ב21.10.96- לפרוספר נשיונל פיננס חברה פיננסית בע"מ) (להלן - החברה) - עוסקת בהשקעות, ומשה זק - נתבע 2 (להלן - זק) הוא מנהלה, בעל מניותיה והרוח החיה בחברה. 3. ביום 17.11.93 נחתם הסכם בין התובע לחברה (נספח ת2/ לתביעה) (להלן - הסכם הערבות), לפיו המציאה החברה לתובע ערבות בנקאית מיום 25.11.93 עד סכום של 40,000 דולר ארה"ב (להלן - הערבות הבנקאית), בעיסקה הקשורה במוצרי פלסטיק וייצואם לרוסיה ע"י התובע. (צילום הערבות הבנקאית - נספח ת3/ לתביעה). 4. במסגרת העיסקה הסכים התובע למשכן את הדירה להבטחת הערבות הבנקאית. (צילום שטר המשכנתא - נספח ת4/ לתביעה). 5. הערבות הבנקאית מומשה ע"י הבנק על סך 32,029 דולר (נספח ת5/ לתביעה). 6. בשלב זה פנה זק לתובע ואמר כי זק מבקש שהתובע יחתום "כאילו" על חוזה מכר של הדירה, ששווייה היה אז 110,000 דולר - כנגד הערבות הבנקאית ששווייה היה אז 32,029 דולר לצורך מימושה, כאשר זק התחייב בפני התובע שמדובר בהסכם למראית עין, "כאילו", וזמנית בלבד. לשם כך הוכן ע"י החברה וזק חוזה מכר הדירה שנחתם בין התובע לחברה ביום 3.7.94 (נספח ת6/ לתביעה), (להלן - חוזה המכר), לפיו אמור היה התובע לקבל, כביכול, סך של 257,975 ש"ח בתמורה לחתימת חוזה המכר הזה, שהוא למראית עין בלבד. 7. זק לא עמד בהתחייבותו כלפי התובע שחוזה המכר יהיה למראית עין בלבד, רשם את הדירה על שם החברה, ובמקום לשלם לתובע את ההפרש בין שווי הדירה לסכום הערבות הבנקאית שחולט (להלן - ההפרש), הודיע זק כי הכין שיק ע"ס 120,000 ש"ח, סכום פחות בהרבה מן ההפרש המגיע לתובע, וגם לגבי שיק זה אמר זק לתובע שהוא "כאילו" בלבד ו"כדי שיהיה סדר בספרים". בפועל לא מסר זק את השיק הזה לתובע כלל, אלא קרעו בנוכחות התובע, ואף ביקש שהתובע יחתום "כאילו" קיבל את השיק. התובע נענה לבקשת זק וחתם כאילו קיבל את השיק האמור, וזאת נוכח העובדה שזק חזר והבטיח באותו מעמד כי הכל "כאילו", והתובע יחזור ויקבל לרשותו את הדירה עם תשלום סכום הערבות הבנקאית על ידיו. 8. החברה וזק לא המציאו לתובע את סכום ההפרש או כל חלק ממנו בכל עת שהיא, ולא גילו כוונה לעשות כן. 9. במהלך השנים שלאחר מכן חזר זק והודיע לתובע כי הוא מוכן להחזיר את רישום הדירה על שם התובע כפי שהתחייב מלכתחילה; כי חוזה המכר היה למראית עין בלבד; והכל כפוף להחזר סכום הערבות הבנקאית לחברה. התובע חזר והציע את תשלום סכום הערבות הבנקאית במלואו, אולם זק חזר ומשך את התובע שוב ושוב, ובפועל לא בוצעה התחייבות זו עד היום. הדירה נשארה רשומה על שם החברה, וסכום ההפרש לא שולם לתובע עד היום. 10. זק גם ביקש כי התובע ישלם "בינתיים" את הריבית וההצמדה על סכום הערבות הבנקאית, וכינה סכום זה כ"דמי שכירות" בגין הדירה (שהתובע המשיך להתגורר בה). התובע שילם את הריבית כפי שביקש זק, בהאמינו לזק שמדובר בעניין זמני והדירה תחזור ותרשם על שם התובע. ככל הנראה התובע אף חתם על מסמכים שנשאו כותרת של דמי שכירות - מסמכים שלא הומצאו לתובע, והכל במסגרת החבות לשלם ריבית על המשכנתא, וזאת למרות שמעולם לא היו יחסי שכירות בפועל בין התובע לחברה או זק, או מי מהם. 11. כל העת האמין התובע לזק ולהבטחותיו, ולא היה ער לכך שהפך קורבן של תרמית מתוחכמת. 12. ביום 9.2.98 נשלח לתובע מכתב מטעם החברה (חתום ע"י בטי רכלבסקי), לפיו נתבקש התובע לגשת לעיריית ירושלים ולהוציא אישור לטאבו (נספח ת7/ לתביעה), וזאת לשם ביצוע החזרת רישום הדירה על שם התובע. התובע האמין להבטחות החברה וזק כי הדירה תחזור ותרשם על שמו, הוציא מיד את האישור המבוקש (נספח ת8/ לתביעה מיום 10.2.98), ומסרו לחברה ולזק. 13. למרות כל האמור - לא העבירו החברה וזק את הדירה על שם התובע. הדירה נשארה רשומה על שם החברה, ושועבדה לטובת בנק הפועלים (נתבעת 3) (להלן - הבנק). (נספח ת9/ לתביעה). 14. גם לאחר מכן, באוקטובר 98', הודיע זק כי עד סוף השנה יוחזר רישום הדירה על שם התובע, אך לא עמד בהתחייבותו. 15. לאחר מכן הקליט התובע את שיחותיו עם זק לפי עצת עורך דינו. בשיחות מודה זק במפורש כי הוא מתחייב להחזיר הדירה על שם התובע, אך למרות זאת - לא עשה כן. 16. התובע טען כי החברה וזק הפרו את ההסכם עמו, וביצעו נגדו עוולה של תרמית או של רשלנות בדרגה גבוהה. הוא ביקש לקבוע כי חוזה המכר מיום 3.7.94 - היה למראית עין בלבד והוא בטל מעיקרו; להורות על רישום הדירה על שם התובע בספרי המקרקעין - כשהיא נקייה מכל שעבוד, ובמיוחד מן המשכנתא לטובת הבנק; לחלופין - להורות לחברה ולזק לשלם לתובע את ההפרש בסך 77,071 דולר ארה"ב + הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.94 עד יום התשלום בפועל. בנוסף על האמור - לחייב את החברה וזק לשלם לתובע בגין נזקיו ועגמת נפשו - סכום שלא יפחת מ100,000- ש"ח. ב. כתב ההגנה של החברה וזק 1. התובע פנה לחברה בנוגע לעיסקה שביקש לבצע ברוסיה, תוך שביקש לשעבד דירתו כערובה לעניין זה, משום שלא היו לו ערובות אחרות להבטחת הערבות הבנקאית שביקש שהחברה תמציא לו לצורך ביצוע עסקיו. 2. החברה וזק ניהלו מו"מ עם התובע שהציג עצמו כאיש עסקים, בוגר מכללת עסקים בארה"ב. כיום התובע הוא בעל תפקיד בכיר כמנהל שיווק לחבר העמים ומדינות ברה"מ לשעבר - בחברת תה ויסוצקי. 3. על סמך פניית התובע - נחתם ביום 17.11.93 הסכם הערבות בין החברה לתובע. 4. חוזה המכר נחתם ביום 3.7.94 בפני עו"ד ארקדי פלדמן במשרדו. עו"ד פלדמן הסביר לצדדים את החוזה לפני החתימה, והצדדים חתמו עליו לאחר שהבינו את החוזה והשלכותיו. חוזה המכר לא הוכן ע"י החברה או זק אלא ע"י עו"ד פלדמן, שהכינו על פי הנתונים והמסמכים שנמסרו לו ע"י הצדדים. גם הוסבר לתובע שהוא רשאי להיות מיוצג ע"י עורך דין אחר מטעמו (סעיף 4 ג' לחוזה המכר). 5. החברה וזק לא רימו את התובע; התובע היה זה שפנה אליהם לקבל ערבות בנקאית, והוא זה שניהל מו"מ על תנאי ההסכם; הייתה לו אפשרות לפנות לייעוץ משפטי; והדירה הועברה על שם החברה בהסכמתו המלאה של התובע. התובע אף חתם על חוזי שכירות של הדירה (לאחר שהועברה ע"ש החברה) במשך מספר שנים, וב1998- החליט להפסיק לעשות כן, סירב לחתום על חוזה שכירות חדש ולשלם דמי שכירות, והחל לנהל משא ומתן עם החברה להחזר חובותיו הכספיים. 6. שווי הדירה היה 85,000 דולר בזמן החתימה על חוזה המכר, לפי הסכמת הצדדים, וככתוב בחוזה המכר. 7. התובע קיבל לידיו את השיק על סך 120,000 ש"ח. 8. החברה מוכנה להעביר את הדירה על שם התובע, כמחווה של רצון טוב, כנגד השבת כל החוב של התובע, אולם כופרת בטענה שהסכמתה זו מצביעה על כך שהחוזה נחתם למראית עין בלבד. 9. זק הכחיש את המיוחס לו בסעיף 5 לתביעה, וטען כי אינו רשאי להחליט בעבור החברה, וכי חוזה השכירות מבטא נכונה את האמור בו. זק הכחיש כל תרמית מצדו וטען כי פעל כאחד ממנהלי החברה, ולפי בקשת התובע. 10. החברה אינה רשאית לוותר על חוב כלשהו, לא כל שכן על חוב של עשרות אלפי דולר, ועל כן כופרים זק והחברה בסעיפים 7 - 11 לתביעה. 11. החברה וזק כופרים בטענת התובע כי הדירה הייתה צריכה להירשם על שמו מלכתחילה, או כי לחלופין עליהם לשלם לו 77,071 דולר הפרש. 12. תמוה כיצד אדם בר-דעת, בעל השכלה, איש עסקים - ימתין 6 שנים להגשת תביעה בטענה שדירתו הוצאה מידיו במרמה, ויבסס כל תביעתו על הטענה שחתם על כל המסמכים רק "כאילו". 13. הדירה נרשמה ע"ש החברה לפי החוזה ובהסכמתו המלאה של התובע, וזק לא ביצע כל עוולה כנגד התובע. 14. התובע הוא זה שגרם הפסדים לחברה ועוגמת נפש למנהליה, בעוד החברה התייחסה לתובע בסבלנות ובסלחנות. ג. כתב ההגנה של בנק הפועלים 1. בנק הפועלים טוען כי יש לדחות את התביעה נגדו על הסף לפי תקנה 101 (א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, וזאת מהטעמים המפורטים להלן. 2. הדירה הועברה בספרי המקרקעין על שם החברה ביום 15.1.95. רק ביום 7.2.96 נרשמה בספרי המקרקעין משכנתא בדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום על זכויות החברה בדירה (לפי נסח הרישום - נספח א' לכתב הגנתו). העסקה אושרה לרישום ע"י רשם המקרקעין (נספח ב' לכתב הגנתו). 3. המשכנתא נרשמה לטובת הבנק על הדירה כדי להבטיח את התחייבויות החברה לבנק, ולא כדי להבטיח לחברה מימון לרכישת הזכויות בדירה מהתובע. 4. יתרת חוב החברה לבנק ביום עריכת כתב הגנה זה - עומדת על כ5- מיליון ש"ח. 5. אין בתביעה עילה מוכרת בדין לשינוי הרישום בספרי המקרקעין. 6. טענות התובע בכתב התביעה כנגד החברה וזק - אין להן דבר עם הבנק. 7. הטענה היחידה נגד הבנק - מצויה בסעיף 21 בכתב התביעה, ובו נטען כי הבנק אינו זכאי לרישום משכנתא על שמו, משום שמדובר בהסכם שמלכתחילה יסודו במרמה מצד החברה וזק, ותרופת הבנק היא בתביעה נגד החברה וזק להחזרת ההלוואה שמכוחה נרשמה המשכנתא על שם הבנק, תוך מעשה רמייה מצד החברה וזק, ותוך התעלמות מזכויות התובע. לעניין זה, טוען הבנק, כי אף התובע אינו טוען כי לבנק הייתה ידיעה על מערכת היחסים בינו לבין החברה וזק. 8. הבנק טוען גם להעדר עילת תביעה נגדו. 9. לסיכום - התובע לא טוען בכתב התביעה שהמשכנתא נרשמה במרמה או שלא כדין; הבנק רכש זכויות מישכון בדירה בהסתמכו בתום לב על הרישום בספרי המקרקעין; רישום בספרי המקרקעין מבטל כל זכות הסותרת אותו רישום; העדר יריבות בין התובע לבנק; לא קיימת כל התחייבות בין התובע לבנק; על הדירה קיימת משכנתא לטובת הבנק - ללא הגבלת סכום ולהבטחת כל התחייבויות החברה לבנק; המשכנתא על הדירה נרשמה לטובת הבנק - כשנתיים לאחר מכירת הדירה ע"י התובע לחברה, ושנה לאחר שהדירה נרשמה בספרי המקרקעין על שם החברה, ועל כן לא הייתה כל מניעה לרישום המשכנתא לטובת הבנק. טענת העדר זכות הבנק לרשום משכנתא על הדירה - נטענה ע"י התובע באופן סתמי ובניגוד לתקנה 78 לתקסד"א. 10. על כן נתבקש בית המשפט למחוק או לדחות את התביעה כנגד הבנק - על הסף. ד. עובדות מוסכמות הצדדים הגישו לבית המשפט רשימת עובדות מוסכמות לאמור: 1. הדירה הייתה רשומה על שם התובע מלפני שנת 1990 והוא מתגורר בה עד היום. 2. בין התובע לחברה נחתם הסכם הערבות (נספח ת2/ לתביעה), לפיו המציאה החברה ערבות בנקאית בגין עיסקה בין התובע לצד ג'. 3. הערבות הבנקאית מומשה על סך 32,029 דולר ארה"ב, וסכום זה שולם ע"י החברה לאותו צד ג'. 4. התובע והחברה חתמו על חוזה המכר (נספח ת6/ לתביעה), ובעקבותיו הועברה הדירה על שם החברה. 5. זק היה הפעיל מטעם החברה בעסקה זו. 6. זק הכין שיק ע"ס 120,000 ש"ח לפקודת התובע, אולם שיק זה לא נגבה. 7. זק הודיע לתובע מספר פעמים כי הוא מוכן להחזיר את רישום הדירה על שם התובע, וגם כיום מוכנים החברה וזק לעשות כן - כנגד החזר ההלוואה. 8. החברה וזק הכינו את נספח ת7/ לתביעה, בו ביקשו מהתובע להביא מהעירייה אישור לטאבו ועל סמך מסמך זה - הוציא התובע את האישור נספח ת8/ לתביעה. 9. התובע שילם לחברה מאז חתימת הסכם הערבות - את הסכומים הנקובים בנספח לרשימת העובדות המוסכמות (ת1/). 10. החברה וזק רשמו על הדירה משכנתא לזכות הבנק - ללא הגבלת סכום. 11. אין בידי החברה וזק מקור של קבלה לפיה שולמו לתובע סכומים המהווים הפרש בין שווי הדירה לבין סכום הערבות הבנקאית; וכן אין ברשותם תדפיס בנק על סכומים אלה. הוצג תדפיס בנק על פעולה בסך 149,000 ש"ח מתאריך הקודם במספר ימים לתאריך בו שילמו את הכסף לתובע. ה. עדות התובע (ביום 17.1.01) 1. התובע העיד כי לא קיבל אי פעם מהחברה או מי מעובדיה - את הסכום של 120,000 ש"ח, או כל סכום אחר במזומן על חשבון מכירת הדירה, פרט לכך שאת סכום הערבות הבנקאית בסך 32,000 דולר - החברה העבירה במזומן לצד ג'. (עמ' 21 - 22). 2. התובע לא היה מעולם לקוח מוגבל בבנק, והביא את אישור בנק ישראל לכך. 3. התובע לא אישר בעדותו כי לפי סעיף 4.2 להסכם הערבות מיום 17.11.93 - היה צריך להחזיר לחברה 45,000 דולר, למרות שסכום זה מופיע בחוזה. (עמ' 23). 4. התובע אישר כי הייתה עיסקה בין "לוג" מוצרים פלסטיים לבינו, (אשר בגינה ניתנה הערבות הבנקאית), אך טען כי לא קיבל כל כסף מאותה עסקה, ואף הפסיד בגינה הוצאות כמו טלפונים ונסיעות. (עמ' 24). 5. התובע טען כי לא מכר דירה לחברה, אלא החברה הכינה מסמכים ואמרה לו לחתום "כאילו" מכר לה את הדירה. כשנשאל מדוע חתם על המסמכים להעברת זכויותיו בדירה? ענה כי זק אמר לו שברגע שיהיו לתובע 40,000 דולר - יעביר לו בחזרה את הדירה, והוא האמין לזק. (עמ' 25-24). 6. התובע אישר שחתם על חוזה שכירות אחד לגבי דירתו מיום 1.9.94 (נ4/). לגבי שלושה עותקי חוזה שכירות שנחתמו ב1995- (נ5/) - אמר התובע שאינו בטוח שחתימתו מופיעה עליהם. לגבי חוזה השכירות שנחתם ב1996- (נ6/), העיד התובע כי הוא בטוח שלא חתם עליו. (עמ' 26-25). 7. לתובע הוצגו הקבלות ת2/ ונאמר לו כי זו הוכחה ששילם 250 דולר לחודש דמי שכירות לחברה עד פברואר 99'. תשובתו - ב1994- הוא שילם 250 דולר לחודש דמי שכירות, וכל שאר התשלומים בסך 250 דולר לחודש - הם על חשבון חובו לערבות הבנקאית שהמציאה החברה. כך הוא רואה תשלומים אלה. עד היום הוא גר בדירה ולא משלם דמי שכירות. (עמ' 28-26). ו. עדות משה זק (ביום 17.1.01) 1. זק העיד כי ביום שחתם על הסכם הערבות ועל חוזה המכר עם התובע - הוא לא היה מנהל החברה, אלא סגן מנהלת החברה שהייתה אלווירה וינברג. 2. הערבות הבנקאית שולמה מכסף שנתקבל מחב' פרוספר מאנגליה. 3. התובע ביקש לא למכור את הדירה לפי חוזה המכר, אלא להעבירה לחברה, וכאשר יהיו לו 45,000 דולר - יחזיר את הכסף, והדירה תחזור להיות רשומה על שמו. על כן נרשמה משכנתא לטובת החברה, והועבר סכום של 32,000 דולר ל"לוג" מוצרים פלסטיים, כדי להחזיר לבנק את הערבות הבנקאית. (עמ' 29-28). 4. בעת החתימה על החוזים - לא דיבר זק היטב עברית שכן היה רק שנה בישראל, והתובע תרגם לו את החוזים. 5. התובע התחייב לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 250 דולר עד שיקנה את הדירה בחזרה; והסכומים של 250 דולר ששילם כל חודש מ1994- עד פברואר 1999 - היו דמי שכירות. לתובע לא היה שום מסמך המתיר לו להחזיר את חוב הערבות לשיעורין. בלתי אפשרי שהתובע החליט על דעת עצמו כי משנת 1995 הוא משלם את 250 הדולר לחודש - כהחזר הלוואה. התובע לא שלח לחברה כל הודעה על "החלטתו" זו, והחברה גם לא הייתה חייבת לקבל "החלטה" כזו מצד התובע. (ע' 29). 6. התובע הקליט את זק בשתי שיחות טלפוניות (ת3/, ת4/), מבלי שזק ידע כי השיחות מוקלטות. זק אינו זוכר את השיחות המוקלטות. 7. יש לציין כי זק אמר לתובע בשיחות המוקלטות שאין לו כל התנגדות שהדירה תחזור ותרשם על שם התובע, ובלבד שהתובע ישלם חובו לחברה. 8. כמו כן יש לציין כי מתמלילי השיחות המוקלטות עולה כי התובע ניסה להוציא מזק הוכחות כי זק נהג בתובע שלא ביושר, אולם משימתו לא צלחה בידו. מהתמלילים עולה שזק ראה בתובע חבר, והיה מוכן לבוא לקראתו ולא למכור את הדירה לאחר, ואף להחזירה לתובע - ובלבד שהתובע יחזיר את חובו לחברה. ז. הסכום של 120,000 ש"ח שבמחלוקת 1. התובע הסכים כי עליו להחזיר לחברה את סכום הערבות הבנקאית, והמחלוקת הייתה בדבר הסכום של 120,000 ש"ח - שהחברה וזק טוענים כי שילמו לתובע, בעוד התובע הכחיש קבלתו. התובע אישר שחתם על השיק, אך טען שהשיק הושמד בנוכחותו, והוא לא קיבל את הכסף הכתוב בו. מאחר שנטען שמדובר בשיק, הוריתי להמציא את תדפיס הבנק ממנו ניתן ללמוד כי שולם הסכום של 120,000 ש"ח לתובע בשיק, כטענת החברה וזק. 2. ביום 8.12.00 המציאה ב"כ החברה וזק צילום שיק ע"ס 120,000 ש"ח וטענה כי התובע קיבל את הסכום במזומן, וחתם על קבלת הסכום. להוכחת טענה זו - הוצגו צילומים. החברה נדרשה להמציא מסמכים מקוריים, ובמקומם הומצא אישור של פרוספר נשיונל הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, כי אותה חברה לא שומרת מסמכים יותר משלוש שנים(!?) והודיעו כי ינסו לקבל מידע מהמיקרופיש. (מידע שלא התקבל ולא הוצג). 3. ב"כ התובע הודיע לבית המשפט כי החברה וזק טוענים עתה טענה חדשה, לאמור - הסכום של 120,000 ש"ח לא שולם לתובע בשיק המצורף על ידיהם, אלא במזומן, והתובע מתנגד לשינוי חזית, מה גם שלא ניתן לטעון באותה נשימה שהתובע אישר קבלת שיק וכי קיבל הכסף במזומן. 4. זק טען בישיבה ביום 20.12.00 כי לתובע היה חשבון מוגבל בבנק; התובע ביקש לפדות את השיק שהוצא על שמו, ולכן קיבל את הסכום במזומן, ואף חתם על קבלתו. התובע טען כי זו לא חתימתו. מקור הקבלה החתומה - לא הוצג, ואיש לא ידע לומר מה עלה בגורלה. שני הצדדים מסכימים כי השיק על סך 120,000 דולר לא הופקד בבנק על ידי מי מהצדדים, ותמורתו לא נתקבלה מהבנק. 5. התובע טען כי חשבונו לא היה מוגבל אותה תקופה (טענה אשר בגינה לכאורה ביקש את הכסף במזומנים במקום להפקיד השיק בבנק), וטענתו אושרה באישור בכתב מיום 28.12.00 ממדור שיקים ללא כיסוי במחלקת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. 6. לחברה לא היה הסבר מדוע לא ניתן היה לתת לתובע שיק כדי שילך למשוך את הכסף בסניף הבנק שהוציא את השיק מבלי להפקידו בחשבון, אם חשבונו אכן הוגבל. (וכאמור - חשבונו לא הוגבל כלל). 7. בית המשפט ביקש מהחברה ומזק להמציא את חשבון הבנק של החברה כדי לראות אם בתקופה הרלבנטית הוצא סכום של 120,000 ש"ח כדי לשלם לתובע את הסכום במזומנים. הוצג תדפיס תנועות של מרס 95', ממנו עולה שביום 1.3.95 הייתה משיכה של 149,000 ש"ח בשיק, ולא במזומן. יצוין כי השיק ע"ס 120,000 ש"ח שלכאורה נרשם ע"ש התובע - הוצג כצילום לקוי, אשר לא ניתן לדעת ממנו את מספר השיק, ואף תאריכו אינו ברור, אך ברור כי לא ניתן ביום 6.3.95, הוא היום המופיע במסמך עליו כביכול חתם התובע על קבלת סכום זה במזומנים. ח. הסכמת הבנק להסרת המשכנתא מהדירה ביום 17.1.01 הודיעו ב"כ התובע וב"כ החברה וזק לבית המשפט כי הגיעו להסכמה שהדירה תוחזר לבעלות התובע כאשר הוא ישלם סכום השווה ל42,000- דולר. ב"כ הבנק הודיע באותו מעמד כי למרות שלטענתו יש למחוק את התביעה נגד הבנק על הסף, הבנק מסכים לבטל את המשכנתא על הדירה אם יקבל סכום של 45,000 דולר, ובכך הוא מוותר על בטוחה ששווייה עולה על הסכום הזה. לא מעניין את הבנק כיצד הצדדים יגייסו סכום זה. מי שימציא לב"כ הבנק שיק בנקאי על סך 45,000 דולר - יקבל על אתר את שטר ביטול המשכנתא על הדירה. ב"כ הבנק לא הביע התנגדות שהעברת הבעלות על הדירה על שם התובע - תיעשה בכפוף למשכנתא הקיימת. (עמ' 17 - 18). ט. הסכם הערבות מיום 17.11.93 1. בהסכם הערבות התחייב התובע כי כנגד קבלת הערבות הבנקאית של 40,000 דולר (שהוצאה לטובתו באמצעות החברה), ישלם לחברה סכום בשקלים השווה ל40,000- דולר ארה"ב, ובנוסף לכך - מחצית מרווחי הנטו של העסקה אותה מבצע התובע עם "לוג" מוצרים פלסטיים, אך לא פחות מסכום השווה ל5,000- דולר, וזאת תוך 150 יום מיום קבלת הערבות. (סעיף 4.1 להסכם הערבות). אם התובע לא ישלם את הסכום האמור במועד, יוצמד הסכום של 45,000 דולר ל"ליבור" בצירוף 2.5% ריבית, ועל התובע לעמוד בתשלום סכום זה עד תום 180 יום מיום קבלת הערבות הבנקאית. (סעיף 4.2 להסכם הערבות). 2. להבטחת הערבות הבנקאית הסכים התובע לשעבד את זכויותיו בדירה לטובת החברה, במשכנתא ראשונה, ללא הגבלת סכום (סעיף 3.1 להסכם הערבות); אם "לוג" מוצרים פלסטיים תדרוש פירעון הערבות הבנקאית, והתובע לא ישלם לחברה מיד את סכום הערבות הבנקאית בצירוף 5,000 דולר לפחות - תעמוד לזכות החברה מכירת הדירה. (סעיף 4.3 להסכם הערבות). כן הסכים התובע כי אם לא יעמוד בהתחייבויותיו לפי הסכם הערבות, תוכל החברה להעמיד את הדירה למכירה לפי שיקול דעתה הבלעדי, והתובע מוותר על כל ההגנות מכוח חוקי הגנת הדייר או הוצל"פ. י. חוזה המכר מיום 3.7.94 1. חוזה המכר נחתם 7.5 חודשים לאחר חתימת הסכם הערבות, וזאת כאשר כבר ב25.4.94- נפרעה הערבות הבנקאית בסכום של 32,029 דולר, והתובע לא החזיר סכום זה, או כל סכום אחר - לחברה לכיסוי חובו. 2. הדירה היא בת שני חדרים ברח' רוזמרין בירושלים, והוסכם בין הצדדים כי התובע מוכר את הדירה לחברה תמורת סכום השווה ל85,000- דולר ארה"ב, שישולם במועדים הבאים: 32,500 דולר - ביום חתימת חוזה המכר, וחתימת החברה על חוזה המכר מהווה אישור קבלת הסכום האמור; היתרה בסכום השווה ל52,500- דולר - תשולם לא יאוחר מיום 1.9.94 כנגד מסירת החזקה בדירה לחברה. (סעיפים 2, 3 לחוזה המכר). 3. התובע התחייב להעביר הדירה על שם החברה בלשכת רישום המקרקעין- עם תשלום מלוא התמורה בגין הדירה, ולצורך זה התחייב התובע לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עורך דין א. פלדמן, המסמיכו להעביר את הזכויות משם התובע על שם החברה, לאחר שיוכח לעורך הדין כי החברה שילמה לתובע את מלוא התשלום עבור הדירה ובמועד שנקבע. הוסכם כי עורך דין פלדמן יטפל ברישום הדירה על שם החברה. (סעיף 4 לחוזה המכר). התובע אישר כי ידוע לו ומוסכם עליו כי עו"ד פלדמן לא מייצג אותו בעיסקה זו, והוא רשאי להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמו. (סעיף 4 לחוזה המכר). 4. הצדדים התחייבו לחתום על כל מסמך הדרוש לביצוע העברת הדירה על שם החברה - לפי דרישת עורך הדין המטפל בהעברה, וזאת בתנאי שהחברה מילאה אחר כל התחייבויותיה לפי החוזה.(סעיף 6 לחוזה המכר). 5. בחוזה המכר הוסכם כי התובע ישא בכל הוצאות העברת הדירה על שם החברה, כולל מס רכישה, דמי טיפול בהעברת הזכויות בספרי המקרקעין, תשלום דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל - אם יחול, ומס שבח והיטל השבחה - אם יחולו. (סעיף 7 לחוזה המכר). 6. הוסכם בין הצדדים כי כל צד אשר יפר תנאי מהותי ויסודי של חוזה המכר, ישלם לצד השני פיצוי מוערך ומוסכם מראש בסכום השווה ל8,500- דולר. (סעיף 11 לחוזה המכר). י"א. סיכומי התובע 1. לפי ההסכם ת6/ האמור, היה על החברה לשלם לו את ההפרש מ85,000- דולר - עד 1.9.94 - אך היא לא עשתה כן. על כן מבקש התובע לחשב את הריבית על חוב התובע לחברה וחוב החברה לתובע - באותו שיעור. 2. החברה הפרה את חיובה לשלם את ההפרש לתובע, ועל כן עליה לפצותו בפיצוי המוסכם מראש - 8,500 דולר ארה"ב (סעיף 11 לחוזה המכר). 3. התובע מתקומם נגד העובדה שהחברה מישכנה את כל הדירה לבנק בגין חובותיה, בעוד ששילמה לתובע רק 38.2% מערכה, ובכך קיבלה יתרון כלכלי בלתי מבוטל. 4. התובע מציע ארבע דרכים שונות לחישוב הסכומים המגיעים לו: א. הסכום של 12,201 דולר ששילם התובע לחברה כאמור במוצג ת1/ - משקף את דמי השימוש של התובע בכספי החברה בסך 32,500 דולר, דהיינו - ריבית של 5.66%. לפי זה יש לחשב את דמי השימוש שעשתה החברה בכספו של התובע (ההפרש) במשך 2420 ימים, ולכן יגיע לתובע סכום של 19,701 דולר. ב. לקיחת שיעור הריבית כפי שהחברה עצמה ראתה כרלבנטית, לאמור 7.7% למשך אותם 2420 ימים, ולפי דרך זו יש להפחית 27,046 דולר מהסכום שעל התובע לשלם לחברה. ג. התבססות על החישוב הסטטוטורי של ריבית במקרי הפרה, כאמור בסעיף 11(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970-. לפי חישוב זה הריבית היא 15,992 דולר, וסכום זה יש להפחית מהסכום המגיע מהתובע, בגין השימוש שעשתה החברה בכספו של התובע כאשר מישכנה את דירתו בעסקיה. ד. השימוש שעשה התובע בדירה (ש38.2%- בלבד ממנה היו "שייכים" לחברה), מתקזז כנגד השימוש שעשתה החברה בכספו של התובע בסך 52,500 דולר. במקרה זה יש לזקוף את מלוא הסכום ששילם התובע בעבור השימוש - 12,201 דולר - על חשבון החזר הקרן של חובו, מבלי לזקוף ריבית כלשהי על הסכום שהגיע מן החברה לפי נספח ת6/, ואין לחייב את התובע בתשלום דמי שימוש בכסף, שהרי על פי ת6/ - לא מגיע ממנו עוד כסף. לפי דרך זו יש להפחית מחוב התובע 13,915 דולר. ה. בנוסף, על החברה לפצות את התובע בסכום הפיצוי המוסכם של 8,500 דולר לפי סעיף 11 לחוזה המכר. ו. ב"כ התובע מציע לבית המשפט לבחור בדרך השלישית - הדרך הסטטוטורית, ולהפחית מחוב התובע 15,592 דולר + 8,500 דולר = 24,092 דולר, ולהורות כי התובע ישלם לחברה 8,408 דולר כיתרה סופית של המגיע ממנו, והחברה תהיה חייבת בהעברת הדירה בחזרה על שם התובע. ז. מאחר שזק פעל בשם החברה ובעבורה, וסירב להחזיר את הדירה לתובע וגרם להפרת החוזה - עליו לשאת בכל החיובים ביחד ולחוד עם החברה. 5. התובע אינו מבקש סעד כנגד הבנק, לבד משיתוף פעולה בהסרת המשכנתא תמורת תשלום סכומה, ועל כן, לדעתו, אין הבנק זכאי להוצאות, מה גם שהבנק לא הביא עדים מטעמו, לא חקר עדים, נכח רק בישיבה אחת, ולא חייב להגיש סיכומים. אם בכל זאת ייפסקו הוצאות לטובת הבנק, לדעת התובע - על החברה וזק לשאת בהם, כי הם סיבכו את המצב בהכניסם את הבנק למצב הקיים, בכך שמישכנו את הדירה לטובת הבנק מבלי ששילמו תמורת מרבית ערכה. 6. התובע גם הציע בסיכומיו נוסח מוצע לפסק דין. י"ב. סיכומי החברה וזק 1. החברה וזק לא חייבים לתובע סכום כלשהו. 2. התביעה הוגשה שלא בתום לב, ללא זכות שבדין, ובניגוד למסמכים. 3. התובע פנה לחברה בבקשה לקבל ערבות בנקאית בקשר לעסקה שהתכוון לבצע ברוסיה, התקיימו מספר פגישות של משא ומתן, התובע המציא מסמכים, והציע לשעבד את דירתו לטובת החברה לצורך קבלת הערבות הבנקאית. 4. החברה שילמה את הערבות הבנקאית בסך 32,029 דולר. 5. לפי סעיף 4.1 להסכם הערבות מיום 17.11.93 - התחייב התובע להחזיר לחברה סך 40,000 דולר, וכן מחצית מרווח העיסקה שלו נטו, ולא פחות מסכום השווה ל5,000- דולר תוך 150 יום מקבלת הערבות הבנקאית. אם התובע לא משלם סכום זה במועד, עליו לשלם לחברה 45,000 דולר + ריבית "ליבור" של 2.5% עד תום 180 יום מקבלת הערבות. (סעיף 4.2 לאותו הסכם). 6. לפי סעיפים 4.3. ו4.4- לאותו הסכם, זכאית החברה למכור את הדירה, והתובע מוותר על כל ההגנות לפי חוק הגנת הדייר. 7. חובו של התובע לחברה - לא הוחזר במועד. 8. ביום 3.7.94 נחתם בין התובע לחברה חוזה מכר הדירה ששועבדה לטובת החברה, וזאת לפי הסכם הערבות. 9. הדירה נמכרה ע"י התובע לחברה תמורת 85,000 דולר (כאמור בחוזה המכר). 10. ביום 8.1.95 חתם התובע על כל המסמכים להעברת הבעלות בדירה על שם החברה, והדירה הועברה על שם החברה בספרי המקרקעין. (שטר המכר ונסח הרישום - מצורפים לתביעה). 11. ביום 11.4.95 קיבלה החברה משכנתא מבנק הפועלים על הדירה - ללא הגבלת סכום. 12. ביום 1.9.94 חתם התובע על חוזה שכירות בו התחייב לשלם כל חודש לחברה 250 דולר דמי שכירות. בנוסף חתם התובע על חוזי שכירות נוספים לדירה בימים 1.9.95, 1.9.96, 1.9.97, 1.9.98. דמי השכירות האחרונים שולמו ע"י התובע ביום 12.2.99. 13. התובע ממשיך לגור בדירה עד היום. 14. החברה הסכימה להחזיר הדירה על שם התובע - מיד לאחר החזרת חובו לחברה. 15. התובע מנסה לקבל בחזרה את הדירה - ללא החזר חובו לחברה. 16. התובע העיד כי מוכר לו סעיף 4.2 להסכם הערבות מיום 17.11.93, בו התחייב להחזיר לחברה 45,000 דולר + ריבית "ליבור" של 2.5% במשך 180 יום מקבלת הערבות. 17. התובע קיבל את הסכום של 32,029 דולר, ולמרות שטען כי העבירם ל"לוג" מוצרים פלסטיים - הכניס את הכסף לחשבונו בבנק הפועלים. (נספח נ1/). 18. התובע חתם על כל המסמכים לאחר שעורך דין הסביר לו את משמעותם, ואין לקבל טענתו כי לא מכר את הדירה לחברה. 19. במהלך כל הדיון הסכים התובע כי עליו להחזיר לחברה 40,000 דולר. 20. התובע טען כי במהלך השנים 1995 ו1996- - הוא פנה לזק בהצעה להחזיר 40,000 דולר ולחזור לקבל את הדירה, אולם משיחותיו הטלפוניות המוקלטות עולה כי יש לו בעיות כספיות, אין לו כסף לשלם אפילו 850 ש"ח, ואין לו כסף להחזיר חובו לחברה, אך עם זאת דורש להעביר הדירה על שמו. 21. חוב התובע לחברה - לא הוחזר עד היום. 22. ביום הדיון בבית המשפט הגיעו הצדדים לפשרה שהתובע יחזיר 44,000 דולר כדי לקבל את הדירה בחזרה על שמו, אולם ההסכם לא נחתם - כי התובע מסרב לשלם מסים. 23. זק היה בעת חתימת הסכם הערבות וחוזה המכר - שנה בארץ, והיה סגן מנהלת החברה, ולא הייתה לו ואין לו סמכות להעביר הדירה על שם התובע - ללא שהתובע יחזיר את סכום חובו לחברה, והחברה אינה רשאית לוותר על החוב. 24. למרות שהחברה הייתה זכאית למכור את הדירה לצד ג', הסכימה החברה לרכוש את הדירה מהתובע ולא למכרה לצד ג' - וזאת לפי בקשת התובע עצמו, שהתחייב להחזיר החוב בהקדם, ואף קיבל אישור מהחברה להמשיך ולהתגורר בדירה בשכירות, תמורת 250 דולר לחודש. הדירה נרשמה על שם החברה ולא נמכרה לצד ג' - רק לפי בקשת התובע, וכדי לעזור לו. 25. החברה לא הסכימה אי פעם כי תשלום דמי השכירות של 250 דולר לחודש - ייהפכו לתשלום על חשבון החוב, ולא הוצג ע"י התובע כל מסמך המאשר כי סכומים אלה הם על חשבון החזר החוב. 26. החברה טוענת כי התובע חייב לה 79,218.50 דולר לפי החישוב המצורף לסיכומים. 27. אין להיעתר לשום סעד נגד זק שהיה סמנכ"ל החברה, וקיבל את כל ההחלטות יחד עם מנהלת החברה. 28. החברה וזק הסכימו בכל עת לחזור ולהעביר הדירה על שם התובע - כנגד החזר חובו, ורק בשל העדר אמצעים כספיים בידי התובע, לא ניתן היה לבצע זאת. 29. החברה וזק לא השתמשו בכספי התובע. 30. לאחר תשלום חוב התובע לחברה - תעביר החברה את הזכויות בדירה על שם התובע, ותחתום על כל המסמכים הדרושים לשם כך. 31. יש לחייב את התובע בתשלום מסים והוצאות שיחולו על העברת הזכויות בדירה על שם התובע. 32. אם התובע לא יעמוד בהחזר החוב לחברה, יש למכור את הדירה כדי להחזיר את המשכנתא לבנק והחוב לחברה. י"ג. סיכומי הבנק 1. הבנק חזר בסיכומיו על טענותיו כי יש למחוק את התביעה נגדו על הסף, והוסיף כי יש לדחותה נגדו גם לגופו של עניין. 2. כאשר הבנק הטיל משכנתא על הדירה - היא הייתה רשומה בספרי המקרקעין על שם החברה, ואף התובע אינו טוען כי לבנק היו ידועות הבעיות שבין התובע לחברה. 3. המשכנתא נרשמה בגין חובות החברה לבנק, ולא כדי לאפשר לחברה לרכוש את זכויות התובע בדירה. 4. לתובע אין כל עילת תביעה תקפה נגד הבנק. 5. אין יריבות בין הבנק לתובע, והתובע עצמו ציין בסיכומיו כי אינו תובע סעד כנגד הבנק. 6. מלכתחילה לא היה מקום להגיש תביעה נגד הבנק. 7. הבנק זכאי להוצאותיו מן התובע בגין הליכי הסרק של התובע נגד הבנק. י"ד. מסקנות 1. תוקף הסכם הערבות א. התובע הוא זה שפנה לחברה כדי לקבל ממנה ערבות בנקאית לעסקיו עם "לוג" מוצרים פלסטיים ורוסיה, כפי הנראה משום שלו עצמו לא הייתה אפשרות להשיג ערבות בנקאית מאמצעיו הוא. ב. מובן כי כאשר חברת מימון מעמידה מימון לרשות הפונה אליה - היא אמורה וזכאית לקבל בטחונות ותמורה למימון זה. ג. התובע והחברה הגיעו להסכם ביניהם על התנאים בהם תעמיד החברה את הערבות הבנקאית לעסקי התובע, ותנאי ההסכם הרי הם מפורטים בהסכם הערבות מיום 7.11.93. ד. תנאי הסכם הערבות הם סבירים, ואם הם לא נראו לתובע - לא היה עליו להסכים להם ולחתום עליהם, ולא היה מקבל את הערבות הבנקאית באמצעות החברה. ה. הביטחון היחיד שהתובע יכול היה להעמיד להבטחת החזר חובו לחברה אם הערבות הבנקאית שקיבל באמצעות החברה ונתן ל"לוג" מוצרים פלסטיים - תמומש, היה שעבוד זכויותיו בדירה במשכנתא ראשונה. ו. אני קובעת, איפוא, כי התובע חתם על הסכם הערבות מרצונו הטוב והחופשי, ללא כל מרמה מצד החברה, והסכם הערבות תקף. 2. מימוש הערבות הבנקאית - הזכות למכירת הדירה א. התובע קיבל באמצעות החברה ערבות בנקאית ע"ס 40,000 דולר. ב. ככל הנראה לא עמד התובע בתנאי העיסקה עם "לוג" מוצרים פלסטיים - והערבות הבנקאית מומשה על סך 32,029 דולר. ג. מרגע שהערבות הבנקאית מומשה - היה על התובע להחזיר לחברה מיד סכום זה + 5,000 דולר, לפי סעיף 4.3 להסכם הערבות, אולם החוב לא הוחזר, והחברה הייתה זכאית להעמיד את הדירה למכירה לפי שיקול דעתה הבלעדי. ד. מאחר שהתובע לא החזיר את חובו לחברה תוך הזמן הקבוע בהסכם הערבות - לא הייתה כל מניעה, מוסרית או חוקית, שהחברה תמכור את הדירה לצד ג', תיפרע מהתמורה בסכום הערבות הבנקאית + 5,000 דולר כמוסכם בהסכם הערבות, ותחזיר את היתרה לתובע. ה. החברה הייתה גם זכאית לרכוש את הדירה לעצמה, בין בהסכמת התובע ובין ללא הסכמתו, ובלבד שהייתה נותנת לתובע את הפרש התמורה, מעבר לסכום הערבות הבנקאית + 5,000 דולר. 3. תוקף חוזה המכר א. מאחר שהתובע רצה להמשיך ולגור בדירה, וכנראה קיווה כי יוכל בהמשך לפרוע את חובו לחברה, הגיעו התובע והחברה להסכמה כמתואר בחוזה המכר של הדירה מיום 3.7.94. ב. הוסכם בין הצדדים, ככתוב בחוזה המכר, כי שווי הדירה 85,000 דולר, וכי התובע מוכר את הדירה לחברה בסכום זה. סכום הערבות הבנקאית שמומש, לאמור 32,029 דולר - הובא בחשבון כתשלום ראשון על חשבון מכירת הדירה לחברה, ולמעשה הוסכם כי סכום של 32,500 דולר ייחשב כמשולם ע"ח הדירה. סוכם בין הצדדים כי היתרה בשווי של 52,500 דולר תשולם ע"י החברה לתובע לא יאוחר מיום 1.9.94 - כנגד מסירת החזקה בדירה לחברה. ג. התובע התחייב להעביר את הדירה על שם החברה בלשכת רשום המקרקעין - עם תשלום מלוא התמורה בגין הדירה. ד. חוזה המכר נערך ע"י עו"ד ארקדי פלדמן, שאף הסבירו לצדדים, ועל כן אין ספק כי נעשה מרצונם הטוב של שני הצדדים, בידיעתם המלאה, ובידיעתו המלאה של עו"ד פלדמן. ה. אני קובעת, איפוא, כי התובע והחברה הגיעו להסכם חוזה המכר - מרצונם הטוב והחופשי, ללא מרמה מצד כלשהו כלפי משנהו. ו. אני דוחה את טענת התובע כאילו חוזה המכר הוא חוזה למראית עין, או חוזה "כאילו", שהרי החברה הייתה זכאית למכור את הדירה לצד ג', או אף לרכשה לעצמה - גם ללא הסכמת התובע כלל, וזאת על פי הסכם הערבות, והשאלה הייתה רק באיזה מחיר. משקבעו התובע והחברה את מחיר הדירה בחוזה המכר - נפתרה גם שאלה זו, ולא הוכח כי המחיר שנקבע - היה בלתי ריאלי. ז. אני דוחה, איפוא, את תביעת התובע לקבוע כי חוזה המכר הושג במרמה, או כי הוא חוזה למראית עין. 4. העברת הדירה על שם החברה א. לפי חוזה המכר, התחייב התובע להעביר את הדירה על שם החברה בספרי המקרקעין - עם תשלום מלוא התמורה בגין הדירה. ב. חוזה המכר נערך ע"י עו"ד ארקדי פלדמן מטעם החברה והוא ידע את תוכנו, ואף החברה וזק ידעו את תוכנו שכן עו"ד פלדמן הסביר להם את תנאי ההסכם. ג. מנוסח חוזה המכר עולה חד-משמעית כי תשלום יתרת התמורה לתובע ורישום הדירה על שם החברה - הם תנאים שלובים, דהיינו, בהעדר אחד מהם - אין להפעיל את האחר. ד. בפועל העביר עו"ד ארקדי פלדמן בשם החברה - את הדירה על שם החברה ביום 21.11.93, כעולה מנספח 4 לתביעה, וזאת למרות שהחברה לא שילמה לתובע את יתרת התמורה בסך 52,500 דולר. אגב, אפילו הסכום של 120,000 ש"ח שהחברה וזק ניסו לטעון כי שילמו לתובע - וכבר קבעתי כי טענה זו לא הוכחה - איננו מהווה תשלום מלוא יתרת תמורת הדירה לתובע. ה. הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי החברה לא הייתה זכאית לרשום את הדירה על שמה במועד שעשתה כן (נובמבר 93'), או בכל עת לאחר מכן, משום שלא שילמה את יתרת התמורה עד היום. ו. משרשמה החברה את הדירה על שמה מבלי ששילמה את מלוא התמורה - הפרה את חוזה המכר, הפרה יסודית. ז. אכן, אפשרי כי הוסכם בין הצדדים שאם התובע יחזיר לחברה את חובו - תחזור הדירה לבעלותו, ומכל הראיות (הן אלו של התובע והן אלו של החברה וזק) עולה כי אכן כך הוסכם או לפחות הובן בין הצדדים. אלא שלא היה בהבנה או הסכמה זו כדי להצדיק העברת רישום הדירה על שם החברה, כל עוד לא שילמה לתובע את הפרש התמורה בעבורה, כמוסכם בחוזה המכר. ח. אם החברה הייתה נכונה לשמור על אופציה פתוחה לתובע להחזיר את חובו יותר מאוחר ממה שהוסכם - יכלה להשאיר את השעבוד על הדירה למשך תקופה נוספת. ט. אם החברה הייתה מעונינת ברישום הדירה על שמה בנובמבר 93', היה עליה לעשות אחד משניים - לשלם לתובע את יתרת התמורה; או להגיע עמו להסכם כתוב חדש בו ייאמר כי הצדדים מסכימים שהדירה תרשם על שם החברה מבלי לשלם בד בבד את יתרת התמורה לתובע, תוך השארת אופציה לתובע שהדירה תחזור לבעלותו אם וכאשר ישלם את חובו לחברה תוך זמן מסוים. באותו הסכם גם היה מקום לכלול את נושא הישארות התובע בדירה - תוך תשלום דמי שכירות, או ללא דמי שכירות, בהתחשב בעובדה שהחברה שילמה לתובע רק 38.2% מערך הדירה. דבר מכל אלה לא נעשה. י. המסקנה המתבקשת היא כי החברה ועורך דינה - רשמו את הדירה על שם החברה - תוך הפרה יסודית ומשמעותית של החוזה. י"א. נראה כי התובע, שלא היה מיוצג ע"י עורך דין באותה תקופה, לא היה ער לכך שהחתמתו על שטר העברת הדירה ע"י עו"ד ארקדי פלדמן - נעשתה בניגוד לחוזה המכר ותוך הפרתו, ואין לי אלא לתמוה הכיצד קרה שעו"ד פלדמן נתן ידו למעשה זה, תוך ידיעתו המלאה שהעברת הבעלות יכולה להיעשות רק עם תשלום מלוא התמורה, שהרי הוא זה שניסח את חוזה המכר. 5. חוזי השכירות א. בפני בית המשפט הוצגו חוזי שכירות בין החברה לתובע לגבי הדירה, כאשר החברה היא המשכיר והתובע הוא השוכר, כל חוזה - למשך שנה אחת. ב. התובע אישר חתימתו על גבי החוזה מיום 1.9.94 (נ4/), לתקופה 1.9.94 - 31.8.95. התובע אמר שאינו בטוח כי החתימות המופיעות על שלושת עותקי חוזה השכירות לשנת 1995 (נ5/) - הן שלו. התובע אמר כי הוא בטוח שלא חתם על חוזה השכירות בשנת 1996 (נ6/). ג. התובע העיד כי חתם גם על חוזה השכירות נ4/ רק משום שזק ביקש ממנו לעשות כן, והסכים לשלם 250 דולר כריבית והצמדה על סכום החוב, אם כי מעולם לא הייתה בחתימת חוזה השכירות כוונה ליחסי שוכר - משכיר בינו לבין החברה. ד. בחוזי השכירות התחייב התובע לשלם לחברה דמי שכירות חודשיים בסכום השווה ל250- דולר בכל 1 בחודש, ואכן, בפועל שילם התובע סכומים אלה במהלך כל התקופה מ1.9.94- עד פברואר 1999. (ת2/). ה. התובע טען כי שילם דמי שכירות לשנת 1994, ואילו שאר התשלומים של 250 דולר - הם על חשבון החוב, וכך הוא רואה תשלומים אלה. ו. החברה טענה כי התובע אינו רשאי להחליט על דעת עצמו לראות בתשלומים אלה - תשלומים על חשבון החזר החוב. ז. החברה לא הייתה זכאי לרשום את הדירה על שמה כל עוד לא שילמה לתובע את יתרת תמורתה, ובעשותה כן - פעלה שלא כדין, תוך הונאת התובע, ותוך השגת טובת הנאה כלכלית שלא הייתה זכאית לה, לאמור - שעבוד הדירה כנגד חובותיה לבנק בסכום בלתי מוגבל, ובפועל - בסכומים העולים על הסכום ששילמה בפועל בגין הדירה. בשל כך, גם החתמת התובע על חוזי שכירות הדירה - הייתה שלא כדין. התובע, שלא היה מיוצג - סמך על החברה שהיא פועלת כדין, וחתם על חוזי השכירות כפי שנתבקש, משום שרצה להמשיך ולהתגורר בדירה. ח. בנסיבות האמרות, אין לראות בסכומים של 250 דולר לחודש ששילם התובע לחברה במשך 54 חודש - משום דמי שכירות, שהרי הדירה הייתה שייכת מעשית לתובע ב61.8.%- (בשל אי-תשלום יתרת תמורתה ע"י החברה) ורק ב38.2%- - לחברה; ומבחינה משפטית - אסור היה לחברה בכלל להעביר את הבעלות בה - על שמה, משום שהעברה זו נעשתה תוך הפרת חוזה המכר בשל אי-תשלום יתרת מחיר הדירה לתובע. ט. אם למרות זאת רואה החברה בתשלום זה משום דמי שכירות על חשבון השקעתה בדירה, הרי על אותו בסיס ובאותו יחס, עליה לשלם לתובע סכום של 400.40 דולר לחודש בגין יתרת תמורת הדירה שהחברה לא שילמה לתובע, למשך כל אותה תקופה, לאמור - 21,621 דולר. אני בספק אם החברה מעונינת בהסדר כזה. י. אם לא נראה בסכומים של 250 דולר לחודש, שהתובע שילם לחברה, משום דמי שכירות (מן הטעמים המפורטים בס"ק ח' ו-ט' לעיל), המסקנה היא שהתובע החזיר סכומים אלה (12,201 דולר) לחברה על חשבון חובו לחברה, ויש לנכותם מחוב התובע לחברה בסך 32,029 דולר + 5,000 דולר = 37,029 דולר. 6. התביעה נגד הבנק א. דין התביעה נגד הבנק - להידחות הן על הסף והן לגופו של עניין, שכן אין לתובע עילת תביעה כלשהי נגד הבנק, ואין יריבות בין הבנק לתובע. מלכתחילה לא היה מקום להגיש את התביעה נגד הבנק, שרשם משכנתא על הדירה כשזו הייתה רשומה בספרי המקרקעין על שם החברה, מה גם שאפילו התובע אינו טוען לקנוניה בין הבנק לחברה, ולא טוען שהבנק ידע בעת רישום המשכנתא - על הבעיות שבין התובע לחברה. ב. התובע ידע כבר בעת הגשת התביעה שאין לו כל עילת תביעה תקפה נגד הבנק, ולפחות היה עליו להיות ער לכך עם הגשת כתב ההגנה ע"י הבנק, ובכל זאת לא חזר בו מן התביעה נגד הבנק. ג. לאור האמור, אני דוחה את התביעה נגד הבנק וקובעת כי על התובע לשלם לבנק הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. 7. התביעה נגד זק א. התובע עשה את הסכם הערבות ואת חוזה המכר - עם החברה. ב. זק היה מנהל בחברה, סגן המנהלת הכללית, והרוח החיה במשא ומתן עם התובע מטעם החברה. ג. הדירה נרשמה על שם החברה ולא על שם זק, ומי שטיפל ברישום הדירה על שם החברה - היה עורך הדין ארקדי פלדמן - בשם החברה (כפי שעולה מנספח ת4/ לתביעה). ד. בנסיבות אלו - אין לתובע תביעה אישית כלשהי נגד זק, וכל תביעתו צריכה להיות נגד החברה בלבד, הפועלת באמצעות אורגנים שלה. ה. לאור האמור, התביעה נגד זק - נדחית. ו. בהתחשב בעובדה שזק היה הרוח החיה מטעם החברה בכל הקשור ליחסיה עם התובע, והחברה נהגה שלא ביושר עם התובע ותוך הפרת חוזה המכר ברשמה את הדירה על שמה ללא ששילמה לתובע את מלוא תמורתה, אינני רואה לפסוק הוצאות ושכר טרחת עורך דין לטובת זק. 8. התביעה נגד החברה א. בכתב התביעה נתבקש בית המשפט ליתן לתובע את הסעדים הבאים: (1) לקבוע כי חוזה המכר (נספח ת6/ לתביעה) - היה למראית עין בלבד ולבטלו מעיקרא; (2) להעביר את הדירה על שם התובע בספרי המקרקעין - כשהיא נקייה מהמשכנתא לזכות הבנק, תוך חיוב החברה לשלם כל הוצאה או חיוב הקשורים בהעברה זו ובהסרת המשכנתא; (3) לחלופין, להורות לחברה לשלם את סכום ההפרש בסך 77,071 דולר + ריבית והצמדה כדין מיום 1.4.94; (4) לחייב את החברה בתשלום נזקי התובע ועוגמת נפש בסכום שלא יפחת מ100,000- ש"ח. ב. כבר קבעתי לעיל כי חוזה המכר לא היה חוזה למראית עין - והוא עומד בתוקפו. על כן הסעד המבוקש בסעיף 23(א) לתביעה - נדחה. ג. אני מקבלת את העתירה שהדירה תחזור ותרשם על שם התובע, שהרי מלכתחילה אסור היה לחברה לרשום את הדירה על שמה כל עוד לא שילמה לתובע את יתרת התמורה בסך 52,500 דולר על פי חוזה המכר. דא עקא, כל עוד לא שילם התובע לחברה את חובו - זכאית החברה למכור את הדירה לצד ג' או אף לעצמה - ובלבד שתשלם לתובע את הסכום של 52,500 דולר, שהרי הסכם הערבות וחוזה המכר ממשיכים לעמוד בתוקפם. ד. מאחר שהצדדים הסכימו בחוזה המכר (התקף) כי הדירה תימכר לחברה תמורת 85,000 דולר, לא יתכן לקבל עתה שומה אחרת על ערך אחר של הדירה, ועל כן התביעה החלופית של התובע בסעיף 23(ג) - צריכה לעמוד על 52,500 דולר. 9. חישוב סכומי החובות ההדדיים א. התובע היה חייב לחברה סכום בשקלים השווה ל32,029- דולר + 5,000 דולר מיום שהערבות הבנקאית (נספח ת3/ לתביעה) - מומשה ע"י "לוג" מוצרים פלסטיים. ב. לפי סעיף 4.2 להסכם הערבות, סכום זה צמוד ל"ליבור" בצירוף 2.5% ריבית עד תום 180 יום מיום קבלת הערבות הבנקאית. מעבר ל180- הימים האמורים, ישא סכום זה ריבית והצמדה כדין עד היום. ג. התובע שילם לחברה סכום בשקלים בשווי 12,201 דולר - שלא היו אמורים להיות דמי שכירות, שכן הדירה הועברה על שם החברה שלא כדין, ומכל מקום החברה שילמה תמורת הדירה רק 38.2% מערכה. על כן יש לנכות מסכום החוב האמור בס"ק א' + ב' לעיל סכום השווה ל 12,201 דולר, כמפורט בת1/ כאשר כל אחד מהתשלומים המרכיבים סכום זה - נושא ריבית והצמדה כדין מיום תשלומו ועד היום. ד. התובע זכאי לפיצוי המוסכם בסכום בשקלים השווה ל8,500- דולר, שכן החברה הפרה הפרה יסודית את חוזה המכר בכך שרשמה את הדירה על שמה מבלי ששילמה לתובע את הפרש תמורתה בד בבד עם רישום הדירה על שמה. ה. ההפרש בין הסכומים הנקובים בס"ק א' + ב' (חוב התובע לחברה לפי הסכם הערבות) לבין הסכומים הנקובים בס"ק ג' וד' לעיל (הסכום ששולם ע"י התובע ע"ח החוב והסכום שהתובע זכאי לו בגין הפרת החוזה ע"י החברה) - הוא סכום החוב של התובע לחברה נכון להיום. ו. אם התובע יפקיד את סכום החוב נכון להיום, כאמור בס"ק ה' לעיל - בקופת בית המשפט תוך 15 יום מהיום, אני מורה לחברה להעביר את הבעלות בדירה בספרי המקרקעין - על שם התובע, כשהדירה משוחררת משעבוד, עיקול או משכנתא כלשהם, וזאת תוך 15 יום מיום שיודע לחברה על הפקדת סכום החוב כאמור לעיל - בקופת בית המשפט. כל הוצאות העברת הבעלות כאמור, כולל מסים - על החברה. ז. אם התובע יפקיד את סכום החוב כאמור, והחברה תעביר את הדירה על שמו כשהיא נקיה מכל שעבוד, עיקול או משכנתא כאמור בס"ק ו', ישא כל אחד מהצדדים - התובע והחברה - בהוצאותיו הוא, שכן התובע "אשם" באי-החזר החוב בזמן, ואילו החברה "אשמה" בהעברת הבעלות על שמה שלא כדין. ח. אם התובע לא יפקיד את סכום החוב כאמור - לא יהיה זכאי לרישום הדירה על שמו, ועל החברה לשלם לו תוך 15 יום את הסכום של 52,500 דולר + הסכומים שנפסקו לטובת התובע בס"ק ג' ו-ד' לעיל, וכל צד ישא בהוצאותיו. ט. אם התובע יפקיד את סכום החוב כאמור בקופת בית המשפט, והחברה לא תעביר את הדירה על שמו כשהיא נקיה מכל שעבוד, עיקול או משכנתא כאמור בס"ק ו' - ניתן יהיה לפעול נגדה במסגרת פקודת ביזיון בית המשפט כדי לכפותה להסיר מהדירה את המשכנתא של הבנק (או כל שעבוד אחר - אם יהיה), וכן אני מורה כי החברה תשלם במקרה כזה הוצאות, ושכר טרחת עורך דין - בסך 100,000 ש"ח + מע"מ. י. כל הסכומים שנפסקו להיום, ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל בנקערבות בנקאיתמשכוןמקרקעיןערבות