פסק דין א. ההליך. זו היא תובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה למתן פסק דין המצהיר כדלקמן: המבקשת הינה בעלת מלוא זכויות החכירה לדורות בדירת המגורים הנמצאת בעכו, שכונת נווה גנים, רח' יהודה הלוי 6א', דירה מס' 1 בנין מס' 84, הבנוי על מגרש מס' 84 חלק מחלקות 120, 117, 113, 112, 109, 101, 100, 32, 28, 25 גושים 18103 ו- 18104 (להלן: "הדירה") וכי לבעלה לשעבר כנפו חנניה, אין כל זכויות שהן בדירה הנ"ל; המשיב מס' 1 מנוע מלנקוט בפעולה כלשהי למימוש המשכון הרשום לטובתו על הדירה הנ"ל, כל עוד והמבקשת מקיימת את תנאי ההלוואה ומבצעת את התשלומים החלים עליה במסגרתה; מינוי המשיבה 2 לכונסת נכסים לצורך מימוש הדירה ואשר נעשה במסגרת תיק הוצל"פ 12-02555-98-7 פקע ואין לו עוד תוקף כלשהו; המשיבים 3, 4 ו- 5 מנועים מלנקוט בפעולות עיקול למכירה ו/או כל הליך אחד כנגד הדירה הנ"ל בגין חובות שבעלה לשעבר כנפו חנייה חייב להם וכי צוי העקול שהוטלו על הדירה במסגרת תיקי הוצל"פ נהריה 13-01903-97-7, 13-051179-96-1 ו- 13-05120-96-1 (לשכת הוצל"פ בנהריה) ותיקי הוצל"פ שהנושה בהן הנו המשיב מס' 3 הינם בטלים מעיקרם, ולחלופין להורות על ביטולם. כך גם צוי העקול בתיקי הוצל"פ 25-01835-96-7 ו- 25-01836-96-8 (לשכת הוצל"פ אשדוד) שהזוכה בהם הינו המשיב מס' 4. כמו כן, להכריז על בטלתו ו/או להורות על ביטולו של צו העיקול שהוטל על הדירה בתיק הוצל"פ 5-01894-96-8 (לשכת הוצל"פ אשדוד), שהנושה בו הינו המשיב מס' 5. במסגרת תובענה זו ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על מכירת הדירה ופינוי המבקשת. ב. העובדות. 1. בשנת 1992 או בסמוך לכך, רכשה המבקשת (להלן: "רונית"), יחד עם בעלה לשעבר, מר חנניה (חנן) כנפו (להלן: "חנניה") דירת מגורים בבנין 84 ברח' יהודה הלוי 6א1/, בשכונת נווה גנים בעכו (להלן - "הדירה" או "הנכס"). 2. לצורך מימון הדירה נטלו רונית וחנניה (שיקראו יחד לשם הקיצור "בני הזוג") הלוואה בסכום של 88,000 ש"ח ממשיב 1 (להלן: "משכן"). בהסכם ההלוואה שנערך בין בני הזוג דאז לבין משכן הוסכם, כי הדירה תשמש בטוחה להשבת ההלוואה. לשם כך הוסכם, כי מייד עם רישום הדירה על שם בני הזוג, תירשם משכנתא על זכויותיהם בדירה. עוד הוסכם, כי עד לרישום הדירה על שמם של בני הזוג, יירשם משכון על זכויותיהם בדירה לטובת משכן. 3. לטענת רונית, התגלעו בין רונית לחנניה סכסוכים קשים, זמן קצר לאחר נישואיהם, שהביאו לפתיחת הליכים משפטיים ביניהם בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. במסגרת הליכים אלה הגיעו בני הזוג להסכם גירושין, שניתן לו תוקף של פסק-דין (להלן: "פסה"ד הרבני"). בעקבות הסכם זה נתן חנניה גט כריתות לרונית, ביום 7.5.95. בהסכם הגירושין הוסכם בין היתר, כי חלקו של חנניה בדירה יוקנה לרונית. בכך תהפוך למעשה רונית לבעלת הזכויות המלאות בדירה. בעניין זה יובהר כבר עתה, כי לטענת משיבים 3-5 (להלן יקראו במקובץ לשם הקיצור: "הבנקים"), גירושין אלה פיקטיביים, נעשו למראית עין, וכל ייעודם היה לסייע בידי חנניה לחמוק מתשלום חובותיו. 4. בעקבות פיגור בהחזרי ההלוואה נקט משכן בהליכים למימוש המשכון על הדירה, אשר נרשם כאמור לטובתו, בהתאם לחוזה ההלוואה. במסגרת תיק ההוצל"פ (בלשכת ההוצל"פ חדרה) שמספרו 12-02555-98-7, מונתה משיבה 2 לכונסת נכסים על הדירה (למשיבה 2 יקרא להלן לשם הקיצור: "הכונסת") . אין מחלוקת בין הצדדים כי טרם סולק מלוא החוב בתיק המימוש. 5. בטרם פינוי הדירה במסגרת הליכי ההוצל"פ, פנתה רונית אל הכונסת בבקשה לבטל את הפינוי. ביחס למה שאירע בעקבות פניה זו חלוקים הצדדים, כפי שיפורט להלן. 6. הבנקים הטילו עיקולים על חלקו של חנניה בזכויות בדירה, ומשיב 3 (להלן: "בנק הפועלים") אף הטיל עיקול על חלקה של המבקשת, בתיק הוצל"פ 13-05806-97-1, דהיינו לאחר מועד מתן הגט והסכם הגירושין שקדם לו. ג. ההליכים בפני. 1. ביום 11.6.00 ניתן על ידי צו מניעה זמני במעמד צד אחד בבש"א 8293/00 האוסר עיקול או מכירת הדירה. 2. ביום 19.6.00, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, שבלי שהמשיבים יוותרו על זכות מזכויותיהם, ישאר צו המניעה הזמני בעינו, עד למתן פסה"ד וזאת בתנאי שרונית תעמוד בתנאי ההלוואה. ביום 13.10.00 נמסרה הודעה לביהמ"ש כי משכן והכונסת מסכימים להעברת הדירה ע"ש רונית "כפוף למשכנתא למשכון ולכנוס הנכסים". תיק ההוצל"פ של משכון ישאר פתוח אך מעוכב כל עוד עומדת המבקשת בתנאי הסכם ההלוואות וכל עוד אין המעקלים פונים בדרישה למימוש העיקולים. כמו כן, הוסכם שרונית תחתום על התחיבות כלפי משכן וכונסת הנכסים. ב"כ הבנקים התנגד להעברת הזכויות ע"ש רונית ולכן לא ניתן באותו מעמד תוקף של צו ביהמ"ש להסכמה. ד. טענות המבקשת. 1. ביטול הליכי הוהצל"פ מטעם משיב 1 ופקיעת מינוי כינוס הנכסים. רונית טוענת, כי הגיעה עם משכן והכונסת לידי הסכם, לפיו סילקה את חוב הפיגורים שהוטל בגין פיגור בהחזרי ההלוואה במסגרת תיק הוצל"פ 12-02555-98-7 ובעקבות זאת הופסקו הליכי מימוש הדירה. רונית מציינת כי בנוסף היא משלמת את התשלומים השוטפים לפרעון ההלוואה. לפיכך, משסולק חוב הפיגורים לא עומדת כל זכות למשכן ולכונסת להמשיך בהליכי מימוש הדירה, לא כל שכן במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח בעטיו של פיגור בתשלומי פרעון ההלוואה - פיגור שסולק בהסכמת משיבים אלה ובתמורה להפסקת הליכי המימוש. 2. העיקולים מטעם הבנקים. (א) באשר לעיקולים שהוטלו על ידי הבנקים במסגרת תיקי ההוצל"פ שאוזכרו לעיל טוענת רונית, שעיקולים אלה הוטלו בגין חובותיו האישיים והפרטיים של חנניה אשר הוטלו בעת שחנניה כבר היה חסר זכויות כלשהן בדירה, באשר הזכויות כבר הוקנו בשלב זה במלואן לרונית. לכן, ממועד אישורו של הסכם הגירושין ולכל המאוחר ממועד מתן הגט, אין לחנניה כל זכות בדירה, העיקולים שהוטלו חסרי כל תוקף ויש להורות על ביטולם. (ב) יתרה מזאת, בתביעה שהגישה בעבר בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 1678/95 שנדון בפני כב' השופט רזי) הגיעה רונית לידי הסדר דיוני עם נושה של חנניה אשר הטיל עיקול על הדירה. בעקבות הסדר זה ניתן פסק דין בדרך של פשרה ובו חייב בית המשפט את רונית בתשלום 55,000 ש"ח לנושה, והצהיר על זכאותה להירשם כבעלים במלוא הזכויות בדירה. ה. טענות משכן והכונסת. 1. כפיפות העברת הזכויות בדירה להסכמת משכן. משכן והכונסת טוענים, כי שעבוד הזכויות בדירה למשכן, במשכון שנרשם כדין, נעשה עובר למתן פסק-הדין הרבני. כמו כן, הזכויות בנכס היו ועודן שייכות לרונית ולחנניה, כפי שעולה מאישורי זכויות עדכניים מן החברה המשכנת ומנהל מקרקעי ישראל. בנסיבות אלה, זכויותיו של משכן גוברות על החלטת בית-הדין. סעיף 25(ה) להסכם בין בני הזוג מצד אחד, לבין משכן מצד שני, מגביל את יכולתם של בני הזוג הלווים, לבצע כל פעולה או עסקה בדירה, כולל מכירתה, השכרתה ומסירת החזקה בה, או משכונה, ללא הסכמת הבנק מראש ובכתב. בני הזוג מעולם לא ביקשו הסכמה זו, וממילא הסכמה זו מעולם לא ניתנה. משכן אינו מתנגד לרישום הזכויות המלאות על שמה של רונית, וזאת לפנים משורת הדין ובכפוף לשעבוד ולכינוס הנכסים, וכן מבלי להסכים לשינוי בזהות הלווים, שימשיכו להיות חייבים יחד ולחוד בפרעון מלוא ההלוואות, כדי שיכולת החזר ההלוואה לא תיפגע כתוצאה מהפחתת לווה. לפיכך, מתייתר חלק זה מהסעדים נשוא התובענה ועל המבקשת לשאת בהוצאות הבקשה. 2. הליכי המימוש ננקטו כדין ואין עילה לבטלם משננקט הליך המימוש כדין (ואין על כך מחלוקת), הרי שכלל אין אפשרות להצהיר שמשכן מנוע מלנקוט בפעולה כלשהי למימוש המשכון, שכן ההליך כבר ננקט וקיים. משכן טוען, כי איבד את האמון שנתן בבני הזוג, שהללו יעמדו בתנאי ההלוואה. אמון זה לא חודש, שכן לאחר העמדת המשכנתא למימוש מוקדם שילמה רונית את חוב הפיגורים אך סירבה לחתום על מסמך כוונות, לפיו פרעון ההלוואות יימשך כסדרו וכל יתר תנאי ההלוואה, לרבות אי הטלת עיקולים, ימשיכו להתקיים. ואולם, מששלמה רונית באופן חד-צדדי את חוב הפיגורים, נאות משכן, לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיה האישיות של רונית, לעכב את הליכי המימוש, אף ללא חתימתה על המסמך. הכונסת טוענת שהבהירה לרונית, שבמקרה של הטלת עיקול על המקרקעין ונקיטת פעולות למימושם, יימשכו הליכי המימוש אף אם היתה רונית חותמת על מסמך הכוונות. לפיכך, כל עוד יתרת ההלוואות לא שולמה והעילה לקיום תיק המימוש עודה קיימת, הרי שאין הצדקה לסגירת תיק המימוש וכן אין עילה לביטול מינוי משיבה 2 ככונסת נכסים. 3. הטלת עיקולים על הנכס כעילה נוספת למימוש המשכנתא. סעיף 26(ג) להסכם ההלוואה מקנה למשכן זכות להעמיד את מלוא ההלוואות לפרעון מיידי ולפעול למימוש הבטוחה אם יוטל עיקול על הנכס. לאור סעיף זה, פתוחה בפני משכן הדרך, על-פי שיקול דעתו המוחלט, להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי ולפעול למימוש הבטוחה גם אם אין פיגור בהלוואות, כאשר נודע לו על מעקלים אחרים שרשמו לטובתם עיקול על הנכס ועומדים למנות כונס נכסים. זאת, בייחוד כאשר קיימת כונסת נכסים זה מכבר מטעם משכן, ותיק המימוש כבר קיים. ואכן, לנוכח פניית בא-כוח בנק הפועלים ביום 4.8.99 והודעתו על כוונתו לפעול למימוש עיקול שהטיל על זכויות הלווים בנכס בגין חוב משותף של הלווים, ולנוכח התנגדותו של משכן למינוי כונס נוסף לכונסת הקיימת - חודשו הליכי המימוש. גם בא-כוחו של בנק המזרחי פנה בכתב לכונסת בהודעה דומה, במכתב הנושא תאריך 30.1.00. בעקבות הודעה זו נשלחה התראה נוספת אל בני הזוג. מנוסח ההתראה עולה, כי הכונסת הודיעה לבני הזוג, שבסמכות משכן לנקוט בהליכי כינוס אף בהעדר חוב פיגורים, וזאת בהתאם לסעיף 26 לחוזה ההלוואה כמוסבר לעיל, וכי בנסיבות שנוצרו ניתן לחדש את הליכי הכינוס. 4. פגיעה בזכויות הקנייניות של משכן. זכותו של משכן בנכס הינה זכות קניינית, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במצב הדברים שנוצר, הפעלת זכויותיו שבדין למימוש המשכון הרשום לטובתו על זכויות בני הזוג, לשם פרעון יתרת ההלוואה, נועדה להגן על זכותו החוקתית בעקבות הפרת הסכמי ההלוואות עמו. חשיבות הגנה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מוטלים עיקולים או ננקטות פעולות לגביית חובות או פעולות אחרות, שיש בהן כדי להוות סימן לחולשתם של הלווים ו/או הערבים, העלולה לפגוע ביכולת ההחזר השוטף של ההלוואה. גם התנגדות משכן למינוי כונס נכסים אחר או נוסף מטעם נושים אחרים למימוש העיקולים מוצדקת, שכן משכן הוא הנושה המובטח והמועדף, ויש לו עניין לפקח מקרוב על הליכי המימוש והמכירה כדי לוודא שזכויותיו לא תיפגענה. 5. תוקפם של העיקולים מטעם הבנקים. מעולם לא נטען ע"י משכן והכונסת, כי אין להמשיך בהליכי המימוש משום שהעיקולים שהוטלו על-ידי הבנקים חסרי תוקף. אין רונית יכולה לטעון לחוסר תקפותו של העיקול שהוטל מטעם בנק הפועלים וכן אין היא יכולה לטעון נגד חידוש הליכי המימוש בגין פנייתו לכונסת, משום שהעיקול שהוטל על הנכס הוטל גם בגין חובותיה של רונית ומכאן שלפחות עיקול זה תקף. יצוין, כי לטענה זו מצטרף גם בנק הפועלים, המציין כי העיקול הוטל במסגרת תביעה לסילוק חוב, שהוגשה נגד בני הזוג בת"א (עכו) 5056/96, המרצה 3293/96. ו. טענות הבנקים. 1. טוען בנק הפועלים, כי העברת הזכויות הנטענת הייתה שלא כדין, וכן כי בנק הפועלים רשאי להעלות טענותיו כנגד אותה העברה אף שההגבלה על עבירות הזכות לא נוגעת אליו. 2. הסכם הגירושין - חוזה למראית עין. הסכם הגירושין הוא הסכם למראית עין בלבד, לחילופין הסכם זה משולל תוקף בשל כך שחנניה היה מנוע מהעברת זכויותיו, הכפופות למשכנתא, לרונית. לחילופי חילופין, הזכויות שניתן היה להעבירן, השתרעו לכל היותר על החלק שלא היה אז כפוף למשכנתא. חרף הגירושין, המשיך חנניה לגור בדירה יחד עם רונית ולפיכך הסכם הגירושין פיקטיבי. לביסוס טענתו הוא מבקש להסתמך על דבריו של בית-המשפט בנהריה (שיובאו להלן), שהגיע לכלל מסקנה שהסכם הרכוש בין רונית לחנניה, נעשה למראית עין בלבד. 3. העברת הזכויות נעשתה בניגוד לחוק ובחוסר תום-לב. רונית חסרת תום-לב בטענותיה: ראשית, בהסכם הגירושין לא הוסדר באופן ברור ומודע עניין החוב למשכן, וזכויותיו של משיב זה לא קיבלו את ביטויין. שנית, בתיק שבו נערך ההסדר הדיוני (ת"א 1087/95) לא מצאה רונית לנכון לצרף את הבנקים, למרות שכבר רבצו על הדירה העיקולים של הבנקים. יתר על כן, רונית הסכימה למתן פסק-דין המצהיר שהיא זכאית להירשם כבעלת מלוא הזכויות בדירה, כשהיא יודעת על העיקולים הנוספים הרובצים על הדירה, וידעה כי זכויות אלה אינן נקיות משעבודים ומזכויות צד שלישי. ז. דיון ומסקנות. 1. הליכי המימוש של המשכון. (א) לזכות משכן רשום משכון על הזכויות האובליגטוריות שיש לבני הזוג כלפי החברה המשכנת לדרוש בעתיד רישום הזכויות בדירה על שמם. המשכון נרשם בעקבות הלוואה שנטלו בני הזוג ממשכן. מאחר ובני הזוג לא עמדו בתנאי החזר ההלוואה, נקט משכן בהליכים למימוש המשכון. (ב) כאמור, בעקבות דין ודברים בין רונית לבין משכן, ובעקבות תשלום של חוב הפיגורים, נאות משכן לעכב את הליכי מימוש הדירה בהם החל. ואולם, בד בבד שמר לעצמו משכן, את מלוא זכויותיו להמשיך בהליכי המימוש, ועל כך אף הודיע משכן לרונית. תיק ההוצל"פ לא נסגר ומינוי כונסת הנכסים נותר אף הוא על כנו. (ג) נשאלת איפוא השאלה, האם כל עוד טרם סולק החוב בתיק המימוש, עומדת למשכן הזכות, להותיר את תיק ההוצל"פ פתוח ולהימנע מלבטל את מינוי כונסת הנכסים. זאת ועוד, גם בהנחה כי משכן פעל כשורה כאשר לא ביטל את הליכי המימוש ואת מינוי הכינוס, עדיין יש לברר שאלה נוספת, והיא זכאות משכן להמשיך בפעולות המימוש בנסיבות שנוצרו. (ד) התשובה לשאלות אלה, מצויות בהסכם ההלוואה. ההגבלות שבהסכם ההלוואה עם משכן, אינן מאפשרות לבני הזוג לעשות בזכויותיהם בדירה ככל העולה על רוחם. בהסכם נקבעו גם העילות להעמדת המשכון לפרעון מיידי. אין חולק, כי העילה שהביאה לנקיטת הליכי הוצל"פ על-ידי משכן: פיגור של למעלה מ30- יום בפרעון כל תשלום לפי חוזה ההלוואה, היא עילה המנויה בסעיף 26(א) להסכם ההלוואה, ולפיכך נקיטת הליכי המימוש נעשתה כדין. (ה) אשר לטענת רונית, כי משסילקה את חוב הפיגורים שוב אין עילה זו קיימת, וסילוק חוב הפיגורים שולל את המשך הטיפול בתיק ההוצל"פ (וכפועל יוצא מכך גם מבוטל מינוי כונסת הנכסים), הרי טענה זו אינה נראית לי. משהוחל בהליך המימוש אין הבנק מחויב להפסיקו, גם עם סילוק חוב הפיגורים. הסעיף מקנה למשכן, עם היווצר הנסיבות המפורטות בסעיף, לנקוט בהליכים לפרעון מיידי. זכות זו היא מוחלטת ואינה כפופה להתנהגות עתידית של הלווים. הבסיס לעילת מימוש זו הוא הפרת האמון הכרוכה מטבע הדברים בכל הסכם הלוואה כי הלווה יעמוד בהתחיבויותיו. משמראה הניסיון, שלא זה מצב הדברים, אין לדרוש מהמלווה ליתן ללווה "צ'אנס" נוסף לשקם את האימון שנפגע ולקחת על עצמו סיכון נוסף של אי עמידה בתנאי תשלום בעתיד. (ו) מלבד האמור יודגש, כי בהסכם ההלוואה מצוי סעיף נוסף, סעיף 26(ג), המקנה למשיב זכות להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי, ולפעול למימוש הבטוחה, וזאת במקרה שבו מוטל עיקול על הנכס וזו לשונו של הסעיף הנ"ל: "אם יוטל עיקול על הנכס או אם תעשה פעולה משפטית או אם תעשה פעולת הוצאה לפועל לגבי הנכס או כל רכוש אחר של הלווה ו/או הערבים, או אם הלווה או הערבים ידרשו לפרוע בפרעון מוקדם חובות לנושים אחרים". הטעם העיקרי לקיומה של ההוראה המתירה מימוש מידי עקב הטלת העיקולים הוא שבכך יש ללמוד על שינוי לרעה במצבם הכספי של הלווים ועל הסכנה הנשקפת לעתיד ההלוואה. בע"א 57/89 בנק הפועלים בע"מ נ' מכבשים הדרום בע"מ, פ"ד מ"ה (3) 182, 186-187 התייחסה כב' השופטת נתניהו למצב דומה וקבעה כי: "זכות זו של הבנק להעמיד לפרעון מיידי את הסכומים המגיעים ושיגיעו לו במקרה של הטלת עקול איננה ענין טכני או פורמאלי בלבד והשמוש בה אינו חסר תום לב. הטלת עקול מצביעה על שנוי לרעה במצבו הכספי של החייב ועל יצירת סכון נוסף לנושה... התהוות מצב כזה צריכה לשמש פעמון אזעקה לכל נושה. על אחת כמה וכמה לבנק, האחראי לכספי צבור המפקידים שלו... די היה לדעתי בהתפתחות זו כדי להצדיק שמושו של הבנק בזכותו החוזית". העיקול של בנק הפועלים שהוטל בגין חובותיהם המשותפים של בני הזוג, יכול איפוא להוות עילה למימוש המשכון. לפיכך, כאשר נודע לכונסת על קיומם של עיקולים מטעם הבנק, היא היתה רשאית לנקוט בהליכים לפרעון מוקדם, ועל אחת כמה וכמה להותיר את הליכי מימוש שכבר נפתחו - על כנם ואף להמשיך בהם. 2. העיקולים שהוטלו מטעם הבנקים. (א) טוענת רונית, כי עיקולים המאוחרים להסכם הגירושין, שהוטלו בגין חובות של חנניה - בטלים, בהיותם עסקה מאוחרת להתחייבות חנניה כלפיה בהסכם הגירושין. בטענתה זו מבקשת היא להסתמך על האמור בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, תק-על 99(3), 632 (להלן - "פרשת אהרונוב"), לפיה התחייבות למכירת מקרקעין שקדמה להטלת עיקול גוברת, גם כאשר העסקה הראשונה בזמן לא נגמרה ברישום, ואף אם לא נרשמה הערת אזהרה בגינה. רוצה לומר, גם המועד המאוחר מבין מועד כריתת הסכם הגירושין ומועד מתן הגט, עודו קודם בזמן למועד הטלת העיקולים ולכן גובר תוכנו של הסכם הגירושין ביחס לדירה, ואין הבנקים יכולים לעקל זכויות בדירה שאינן עוד בבעלותו של חנניה. אמנם עובדות פסק-הדין שלפנינו שונות מן העובדות המתוארות בפרשת אהרונוב. שם היה מדובר בהתחיבות להעביר זכויות הרשומות במרשם המקרקעין. כלומר, התחיבות להעביר זכויות קניניות. ואילו בעניננו, בשים לב שהזכויות נשוא הסכם הגירושין הן זכויות שטרם נרשמו במרשם המקרקעין, מדובר בהתחיבות להעביר זכויות אובליגטוריות (השוה פסק דינו של כב' השופט טירקל בע"א 6529/96 טקסטיל ריינס נ. רייך (לא פורסם). (ב) עם זאת, אין התוצאה משתנה בשל אופי הזכויות נשוא הסכם הגירושין, שכן הזכויות נשוא הסכם הגירושין הועברו לרונית מחנניה לכל המאוחר במועד מתן הגט. מועד זה קדם למועד הטלת העיקולים ע"י הבנק בגין חובות חנניה ולכן העיקולים הללו אינם תופסים (השוה ע"א 6529/96 הנ"ל פיסקה 27), אלא שכאן מתעוררת שאלה אחרת והיא, האם המשכון נרשם לטובת משכן לפני מתן הגט והסכם הגירושין והאם יש במישכון זה לכשעצמו כדי למנוע את העברת הזכויות מחנניה לרונית. עיון בהודעת המשכון (סעיף 10) מראה שהוא אוסר משכון ושעבוד, אך הודעת המישכון באותו סעיף מפנה לחוזה ההלוואה ושטר המישכון וסעיף 25(ה) לחוזה ההלוואה קובע איסורים כדלקמן: "לא למכור, לא להחכיר, לא להשכיר, לא למסור את החזקה, לא לעשות כל עסקה בנכס ולא למשכן או לשעבד בשיעבוד כל שהוא את הנכס, אלא אם קיבל את הסכמת הבנק מראש ובכתב". לדעתי, אין להסיק מתנאי זה שהעברת הזכויות בין חנניה ורונית היא חסרת תוקף. ראשית, סבורני שיש לפרש סעיף זה רק כאוסר העברת זכויות לאדם זר שאינו אחד הלווים ולא בין הלווים לבין עצמם. המשכון ניתן לבטחון ההלוואה. החיוב של חנניה ורונית כלפי הבנק הוא יחד ולחוד (ראה הכותרת של הסכם ההלוואה), כך שניתן לתבוע מכל אחד מהם את פרעון מלוא ההלוואה ואין הסיכון של המלווה גדל כהוא זה כתוצאה מהעברת זכויות בדירה הממושכנת בין לווה ללווה. על משמעות התחיבות יחד ולחוד נאמר בע"א 1315/90 נעם רונן נ' מנחם אופיר, פ"ד מ"ח (2) 687, 691): "סעיף 55 לחוק החוזים קובע, כי שניים שחייבים יחד ולחוד, רשאי הנושה לדרוש את קיום החיוב כולו או מקצתו משניהם כאחד, או מכל אחד מהם בנפרד, ובלבד שלא ייפרע יותר מן המגיע לו. כבר משום כך אחראי כל אחד מהם, כלפי הנושה, למלא את חיובי כל המוכרים או, לחילופין, לפצות את הנושה אם חיובים אלה לא קוימו..." לא יפלא איפוא, שמשכן והכונס הודיעו בסעיף 27 לתשובתם, כי אין הם מתנגדים להעברת הזכויות מחנניה לרונית. ההודעה האמורה היא לפי פרשנותי מיותרת. היא רק מחזקת אותי בדעה, שבפרשנות שנתתי לסעיף 25(ה) להסכם ההלוואה, כיוונתי לאומד דעת הצדדים. התוצאה היא שזכויות רונית קודמות לזכויות אותם מעקלים שהם נושיו של חנניה בלבד (להבדיל ממעקלים בגין חובות שהם שלה או משותפים לה ולחנניה). כמובן שזכויות רונית כפופות למשכון, אך אין בכך כדי לסייע בידי אותם המעקלים שהם נושי חנניה בלבד. מכאן, שבכפוף לשאלה אם הסכם הגירושין הוא הסכם למראית עין בלבד, בטלים העיקולים של משיבים 4; 5 שבאו בעקבות חובות של חנניה בלבד, ואילו העיקול של בנק הפועלים שהוטל גם בגין חובות רונית, הוא בר תוקף. 3. האם ההסכם בין חנניה לרונית הוא למראית עין בלבד? (א) כמובן שכל שנאמר עד כה, יצא מן ההנחה שהסכם הגירושין בין חנניה ורונית הוא הסכם אמיתי, אך עדיין עומדת לדיון טענת הבנקים, שההסכם הזה הוא למראית עין בלבד ולכן חסר תוקף מכוח הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי). הנטל להוכיח טענת הסימולציה, הוא על הטוען (ע"א 623/85 סלהוב נ. גליה פד"י מ"ג (2) 214, 217). (ב) הבנקים מסתמכים על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט שחורי בהליך שבין רונית לבין נושים אחרים, בת"א 4479/95 רונית כנפו נ. חדד בבית משפט השלום בנהריה, שבו אומר השופט שחורי "שיש תמיכה של ממש לטענת הנתבעים ולפיה לא נעשה הסכם הרכוש שבין בני הזוג אלא למראית עין". אינני סבור שפסה"ד הנ"ל יכול לשמש ראיה בתיק הנוכחי. ואלה טעמי: (1) פסה"ד ניתן בין רונית לבין צדדים אחרים שאינם הצדדים בתיק זה (ראה ספרה של ד"ר נ' זלצמן "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (תשנ"א) 378-377). (2) חנניה, שהוא צד חיוני לבירור שאלת תוקף הסכם הגירושין, לא היה צד להליך זה. (3) ההליך ההוא התיחס רק לתכולת הדירה שלגביה ביקשה רונית הצהרה שהיא שלה ולא לדירה עצמה, ולא ברור מפסה"ד אם קביעתו של ביהמ"ש שהסכם הרכוש הוא למראית עין, נוגע רק למטלטלין או גם לדירה עצמה. יש לזכור, כי הסכם הגירושין התיחס בנפרד לדירה ולתכולתה. יצוין, כי כל הראיות שהשופט מתיחס אליהן נוגעות למטלטלין. (4) פסה"ד של השופט שחורי ניתן ביום 29.10.97. ביום 7.2.99 ניתן בהסכמת נציג עזבון יוסף חדד, שהוא אחד הצדדים לתיק שהתברר בפני השופט שחורי, פסק דין נוסף בביהמ"ש המחוזי בחיפה בת"א 1687/95. בהליך זה הסכים חדד כי ינתן פסק דין המצהיר על בעלותה של רונית בדירה ופסק דין כזה אכן ניתן, תוך שרונית מחויבת לשלם סכום כסף לעזבונו של חדד שנפטר בינתיים. עם זאת, ההצהרה בדבר זכותה של רונית להרשם כבעלי הדירה, לא הותנתה בפסה"ד בכל תנאי. מטעם הבנקים לא הובאו ראיות אחרות, פרט לפסה"ד של השופט שחורי לבסס את טענת הסימולציה. אני סבור איפוא, שטענה זו לא הוכחה. 4. אינני צריך להתיחס לטענות אחרות של בנק הפועלים כנגד רונית, כגון שיהוי, וזאת מאחר ואני סבור שיש ממילא לקיים את העיקול של משיב זה. בסיכום, אני קובע את הקביעות הבאות: 1. רונית, היא בעלת הזכויות בדירה כלפי החברה המשכנת ומנהל מקרקעי ישראל. 2. זכויותיה של רונית בדירה כפופות למשכון של משכן. 3. למשכן הזכות להמשיך בהליכי מימוש המשכון לצורך גביית יתרת חוב ההלוואה. מינוי הכונסת, שריר וקיים. 4. העיקול של בנק הפועלים שריר וקיים אך הוא כפוף למשכון של משכן. 5. העיקולים של משיבים 4; 5 אין להם תוקף והם בטלים. המרצת פתיחה