פסק דין 1. המבקשים הגישו המרצת פתיחה בה עתרו להורות למשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") להפנות המבקשים למשיבה מס' 2 (להלן: "המינהל") לצורך הקצאת מגרש נשוא ההסכם שנכרת בינם לבין המשיבה ביום 31.10.99; להשיב למבקשים את הסכומים ששילמו ביתר בניגוד לנוהלי המינהל ולהנחיות היועץ המשפטי לממשלה; להצהיר כי המשיבה הפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים וליתן למבקשים רשות לפיצול סעדים באופן שיהיו רשאים לתבוע מהמשיבה פיצויים או כל סעד אחר בגין הוצאה, אובדן או נזק שנגרם להם בקשר עם ההסכם. 2. ביום 31.10.99 נחתם בין המבקשים לבין המשיבה הסכם למכירת הזכויות במגרש מס' 75 לפי תב"ע חכ22/ /ב' (להלן: "המגרש") (נספח א' לסיכומי המבקשים). בהסכם התחייבו המבקשים לשלם למשיבה 165,000$ של ארה"ב אשר יש לשלמו באופן ש125,000-$ משולמים למשיבה בגין מתן המלצתה למינהל להחכיר את המגרש למבקשים ו168,000- ש"ח (כ40,000-$) דמי היוון המשולמים למינהל. 3. בין שאר התנאים הצהירה המשיבה בסעיף 17ד' להסכם "לפי הבנתה וידיעתה לא קיימת מניעה חוקית חוזית או אחרת להתקשרות בהסכם זה ו/או לקיום כל התחייבויותיה על פיו". ביום 3.11.99 חתמה המשיבה על כתב התחייבות לטובת בנק טפחות אשר העניק למבקשים הלוואה לצורך רכישת המגרש והתחייבה להפנות את המבקשים למינהל לצורך הקצאת המגרש לא יאוחר מיום 30.4.00. ביום 8.11.99 השלימו המבקשים את תשלום מלוא התמורה למשיבה וכפי שנקבע בהסכם, בסה"כ שילמו למשיבה סך 532,500 ש"ח. המבקשים והמשיבה חתמו על תצהירים המיועדים למינהל ובהם פירוט הסכומים ששולמו למשיבה עפ"י ההסכם (נספח ג' להמרצת הפתיחה). 4. בשלהי חודש דצמבר 1999 נודע למבקשים כי המינהל דחה את בקשת המשיבה להקצות להם את המגרש כי סכום התמורה ששילמו למשיבה ושהיה כאמור לפי דרישת המשיבה, עולה על הסכומים המותרים לגביה לפי הוראות המינהל (הוראת אגף 51י') ולפיה הסך הכולל של הוצאות הפיתוח אינו אמור לעלות על 100,000 ש"ח. אם סברה המשיבה כי הוצאות הפיתוח בגין המגרש עולות על הסך האמור, היה עליה לפנות למינהל לשם קבלת אישור מיוחד לגביית סכום גבוה יותר כמתואר במכתב המינהל למבקשים מ- 23.12.99 (נספח ד' לה.פ.). 5. משביררו המבקשים את העניין אצל המשיבה, נודע להם, לתדהמתם, המוחלטת כי כבר בחודש אוגוסט 1999, כחודשיים לפני חתימת ההסכם, פנתה המשיבה למינהל לקבלת אישור מיוחד להקצאת המגרש וכי נציגי המשיבה לא גילו למבקשים שהקצאת המגרש כפופה לאישור הוועדה המלווה שהוקמה על ידי המינהל בסוף חודש יוני 1999 (לפי הוראת אגף 51יג') וכ3- חודשים לפני חתימת ההסכם בין הצדדים. אז פנו המבקשים לקבל יעוץ משפטי ונודע להם לראשונה על חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.99 (נספח ה' לה.פ.), בנוגע להחלטה 737 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. בחוות הדעת ניתנה המלצה לאסור על מושבים וקיבוצים לגבות כספים במישרין או בעקיפין בגין מתן המלצתם למינהל להקצות מגרש למועמד (כדוגמת המבקשים). על מנת להבטיח את קיומו של התנאי האמור, נקבע בהוראות המינהל כי על האגודות השיתופיות למיניהן, ובכללן המשיבה, להגיש למינהל תצהירים המפרטים את סך כל התשלומים ששילמו המועמדים לעבודות בקשר עם המגרש (נספח ז' לה.פ.). 6. בין לבין וביום 9.1.00 עלה מחיר דמי ההיוון שעל המבקשים לשלם למינהל עבור המגרש ב119,000- ש"ח. המבקשים פנו למשיבה על מנת לברר כיצד מתקדם הטיפול בנושא הפניתם למינהל לחתימה על חוזה פיתוח ומה בכוונת המשיבה לעשות נוכח העליה המהותית במחיר דמי ההיוון ונציגי המשיבה ניסו להרגיעם כי שני הנושאים נמצאים בטיפול על ידי המשיבה. 7. ביום 9.4.00 קיבלה המשיבה את החלטת הוועדה המלווה במינהל לפיה רשאית המשיבה לגבות בגין המגרש סך של 390,000 ש"ח בלבד (נספח י' לה.פ.). דהיינו המבקשים שילמו ביתר סך 142,500 ש"ח מעל הסכום שאושר למשיבה לגבותו. המגעים שנוהלו בין ב"כ הצדדים להסדר עניינם של המבקשים נכשלו, גם מהטעם שהמבקשים התנגדו בכל תוקף לעקוף את נוהלי המינהל בהפניית הכספים, שאסור למשיבה לגבותם, לגורמים אחרים. בחלוף 8 חודשים לאחר שהמבקשים שילמו למשיבה את מלוא התמורה, כאשר המבקשים משלמים מידי חודש בחודשו את תשלומי המשכנתא שלקחו לצורך רכישת המגרש, טרם חתמו על חוזה פיתוח עם המינהל. המבקשים נמצאו במצב שלא ידעו איך לכלכל את צעדיהם ולכן הגישו ב11.6.00- את תביעתם בדרך המרצת פתיחה כדי שעניינם יתברר בדרך המהירה וסעדיהם האחרים יתבררו בשלב מאוחר יותר. 8. בהתאם להחלטתי מיום 28.11.00 צורף מינהל מקרקעי ישראל כמשיב נוסף לתביעה. 9. לטענת המשיבה נתקבלה החלטה במוסדותיה להרחבת המושב בהתאם להחלטה 737 של מועצת המינהל. בהתאם להחלטה זו ניתן לשווק את המגרשים בהרחבת הישוב בהתאם למחיר אחיד הכולל בחובו את הוצאות הפיתוח ותוצאות הכרוכות בהסרת שיעבודים ועיקולים שהוטלו על המשיבה בגין חובותיה לנושים שונים ועל הרוכש לשלם את דמי החכירה המהוונים הנקבעים מידי פעם על ידי מינהל מקרקעי ישראל. בתצהירו של יו"ר וועד ההנהלה של המשיבה מר יועד לודר, הוא תיאר את המהלכים שנקטה המשיבה מאז שאושרה התוכנית להרחבה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה לפי החלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל. לדבריו, כאשר נודע למשיבה על החלטת הוועדה המלווה, פעלה לשינוי הסכומים המותרים לגביה בערעור שהגישה על גובה הסכום המותר כהוצאות הפיתוח, וכן ערערה על גובה דמי היוון שנקבעו בינואר 2000 וביקשה את אישור הוועדה המלווה לשינוי הסכומים המותרים לגביה בגין ביטול שיעבודים ועיקולים. לטענת המשיבה, לא הפרה את ההתחייבויות שנטלה על עצמה בהסכם שנכרת בין הצדדים וכי עומדת למבקשים התרופה שנקבעה בסעיף 3ד' של ההסכם בדבר ביטולו של ההסכם עקב אי השתכללותו והמבקשים רשאים לקבל את כל הכספים ששולמו עד כה ולא מעבר לכך. 10. לטענת המשיבה, תכנון פרוייקט ההרחבה קיבל את אישורם של כל הגורמים המתאימים והמשיבה שכרה בעלי מקצוע שהכינו תוכניות מפורטות שכומתו לסכומים כספיים והוטלו בחלק יחסי על כל מגרש ומגרש ולכן אין בפעולותיה חריגה או הפרה כלשהי של החלטות המינהל וכי המבקשים הם שמנצלים לרעה את תקופת ה"תפר" של ההחלטות שנתקבלו בדיעבד על ידי המינהל וזאת על מנת לעשות עושר ולא במשפט ועל חשבונה של המשיבה מהטעם שהמשיבה מכרה למעלה מ20- מגרשים לפני מכירת המגרש למבקשים בסכומים גבוהים או זהים לאלו ששילמו המבקשים. לעמדת המשיבה, שפורטה בתגובה שהוגשה ב19.2.01- נטען שעמדת המינהל משתנה לבקרים כפי שעולה גם משינוי דמי החכירה המהוונים והמכרז שפורסם על פי החלטת המינהל 727, לפיו מחיר מגרש דומה לזה של המבקשים עולה בהרבה מהמחיר אותו שילמו המבקשים. 11. המינהל הרואה עצמו כמשיב פורמלי כי לדעתו אינו צד להתדיינות שבין המבקשים למשיבה, טען כי על מנת שהמבקשים יהיו רשאים לחתום על חוזה הפיתוח עם המינהל בנוגע למגרש נשוא ההסכם, כל שנדרש הוא שהמשיבה תחזיר למבקשים את הסכום שגבתה מהם ביתר ועמדה זו הובהרה גם בפגישה שקיימו נציגי המשיבה עם סגן מנהל האגף החקלאי במינהל בהמשך לישיבת ביהמ"ש מיום 3.1.01. לעמדת המינהל, הסכומים שהמשיבה רשאית לגבות מהמבקשים הם: א. 140,000 ש"ח הוצאות פיתוח צמודה למדד חודש דצמבר 1999. ב. 70,000 ש"ח העמסת תשתיות. ג. 210,000 ש"ח עבור הסרת עיקולים ושיעבודים. הסכומים המפורטים בס"ק ב' ו-ג' צמודים למדד החל מיום 30.8.99 ונושאים ריבית שנתית של 5% וכי אם יוחזרו למבקשים הסכומים שנגבו ביתר ויוגשו למינהל תצהירים המצהירים שנגבו רק הסכומים המותרים, אין מניעה מצד המינהל להתקשר עם המבקשים עפ"י הוראות ההסכם. המינהל שלל את התיזה שהוצגה על ידי המשיבה כאילו ההצעה לביטול ההתקשרות בין המשיבה ובין המבקשים היא מטעמו, שכן המינהל אינו צד להתקשרות ולמערכת היחסים בין המבקשים למשיבה ולא היתה ואין מניעה לביצועה של ההתקשרות האמורה עפ"י הוראות ההחלטות הרלוונטיות של המינהל. 12. דין העתירה להתקבל. לא ניתן להתעלם מכך שהוראת אגף 51 היא מיום 7.3.99 ובה נקבע מפורשות שאם הוצאות הפיתוח לפי התצהירים אינן עולות על סכום כולל, לרבות מע"מ של 100,000 ש"ח למגרש (צמוד למדד שתקפם לגבי חודש ינואר 99), יש לקבל את ההצהרות ללא צורך בבדיקה. במקרה אגודה כלשהי סבורה שהוצאות הפיתוח למגרש, כולל מע"מ, עולות על 100,000 ש"ח, עליה לפנות בבקשה מתאימה כמתואר בסעיף 4ב' של ההוראות. בהמשך להוראות אגף 51 אלו, הוציא המינהל את הוראת אגף 51 יג' אשר התירה לאגודה לגבות, בתנאים מסויימים, תשלומים בגין מגרש העולים על 100,000 ש"ח, וזאת בכפוף לאישור מיוחד של ועדה מלווה. 13. המשיבה, שהיתה מודעת להוראות האמורות, ואין זה משנה אם הסכימה להן אם לאו, שכן היא מחוייבת על פיהן, פנתה עוד ביום 31.8.99 בבקשה לקבלת אישור מיוחד לגבות בגין המגרש תמורה העולה על 100,000 ש"ח וכמתואר בנספח ג' של סיכומי ב"כ המבקשים. בטרם קיבלה תשובה על פנייתה, התקשרה עם המבקשים מבלי שגילתה להם שסכום התמורה שהיא מבקשת לגבות בגין המגרש, כפוף לאישור המינהל, כי חודשיים לפני חתימת ההסכם, כאמור, הגישה בקשה למינהל לקבל אישור מיוחד לגביית תמורה העולה על 100,000 ש"ח, וכי ללא אישור זה לא ניתן להפנות את המבקשים לחתימה על חוזה פיתוח במינהל, ויותר מכך, קבעה עם המבקשים את התמורה בסכום העולה ב65,000- ש"ח מהסכום המקסימלי שהמשיבה עצמה ביקשה כי המינהל יאשר לה לגבות בגין המגרש. 14. על אף שהעובדות האמורות היו בידיעת המשיבה, הצהירה בסעיף 17(ד) להסכם שנעשה בין הצדדים כי: "לפי הבנתה וידיעתה לא קיימת מניעה חוקית חוזית או אחרת להתקשרותה בהסכם זה ו/או לקיום כל התחייבויותיה על פיו". לאחר חתימת ההסכם, ב3.9.00- פנתה המשיבה למינהל וביקשה שוב כי המינהל יאשר לה לגבות בגין המגרש סך של 470,000 ש"ח, למרות שקיבלה וגבתה מהמבקשים בפועל סך 532,500 ש"ח, ולא יידעה את המבקשים על השוני בסכומים ועל פניותיה בענין זה למינהל, וגם לא החזירה את הפרש הסכומים בין דרישותיה שלה, לבין אלו ששולמו ע"י המבקשים. 15. בחודש אפריל 2000 קיבלה המשיבה העתק של פרוטוקול הוועדה המלווה לפיו עוד ב17.1.00- אישרה הוועדה המלווה לגבות בגין המגרש סך של 390,000 ש"ח בלבד - הוצאות פיתוח 190,000 ש"ח, העמסת תשתיות על 50,000 ש"ח, הסרת עיקולים ושיעבודים 150,000 ש"ח, כאשר הסכומים כולם מעודכנים ל30.8.99- וישאו הפרשי הצמדה ו5%- ריבית שנתית. מאחר והסך 532,500 ש"ח שולם ע"י המבקשים בחודש נובמבר 1999, יש לערוך את החישוב בין הסכומים שהאגודה היתה רשאית לגבות לבין הסכומים שגבתה ביתר, עפ"י אותה שיטת חישוב, ולא ניתן לקבל את עמדת המשיבה כאילו הסכומים ששולמו ע"י המבקשים יחושבו בערכים נומינליים בלבד. ההפרש בין הסכומים האמורים מגיע לסך 147,000 ש"ח והמבקשים מסתפקים בסכום שנתבע על ידם בהמרצת הפתיחה בסך 145,350 ש"ח. 16. שוכנעתי כי המשיבה הפרה את ההתחייבות שנטלה על עצמה בסעיף 17(ד) להסכם מאחר ולא רק שלפי נוהלי המינהל היתה מניעה להקצאת המגרש למבקשים, לאור הסכום שגבתה מהם המשיבה ביתר, וצריך היה לקבל אישור מיוחד של הועדה המלווה, המשיבה ידעה על קיומה של אותה מניעה ומסיבותיה שלה בחרה להתעלם ממנה. לא הובררה דיה השאלה מה מנע מהמבקשים לבדוק את נושא הוראות המינהל בטרם חתמו על ההסכם עם המבקשים, אולם אין צורך להתעמק בכך, שכן ברור וגלוי שהמבקשים היו מעונינים לרכוש את המגרש והסכימו לתמורה שנדרשה ע"י נציגי המשיבה בהנחה טבעית ומובנת שהם מנהלים מו"מ עם נציגים של המשיבה שהם נציגים מוסמכים מטעם מושב שיתופי ואולי נתנו בהם אמון יותר משהיו נותנים במוכרים של דירת מגורים רגילה. זאת ועוד, בחינת נוסח ההסכם, שהוכן ונוסח ע"י המשיבה, מלמדת כי המבקשים מילאו עד השלב הזה את ההתחייבויות שנטלו על עצמם, כלפי המשיבה, בתשלום התמורה שסוכמה בין הצדדים, לפי דרישת המשיבה, ולא הוטלה עליהם בהסכם החתום כל חובה לבדוק את התנאים המחייבים את המשיבה כלפי המינהל. 17. אני דוחה את טענת המשיבה כי מילאה את התחייבויותיה כלפי המבקשים לאור הוראת סעיף 3 להסכם, וכי התרופה העומדת למבקשים, מקום בו לא ניתן לבצע את ההסכם בגלל המינהל, היא תרופת הביטול וקבלת הכספים בחזרה. לטעמי הטענה חסרת יסוד ושחר, ועל אף שדי לי לצרכי פסק-הדין לקבוע שהמשיבה הפרה את ההסכם שכרתה עם המבקשים ואין צורך שאתייחס גם לשאלת תום הלב, יש בטענה זו כדי ללמד על צדקת טענותיהם של המבקשים באשר לחוסר תום הלב של המשיבה בניהול מו"מ ואח"כ בדרכה לקיומו של ההסכם או יותר נכון בדרכה לסיכולו. הוראת סעיף 3 של ההסכם חייבה את המשיבה ביחסים בינה לבין המינהל לעמוד בקריטריונים המזכים אותה לפי נוהלי המינהל לגבות את הסכומים המתוארים בהוראת 51 י' ו51- יא'. ההתקשרות עם המינהל היתה מבוצעת ללא כל קושי אם המבקשים היו משלמים את הסכומים שאינם עולים על 100,000 ש"ח או לפי אישור הוועדה המלווה שאינם עולים על 390,000 ש"ח. 18. זאת ועוד, הסכמת המינהל לחתום על הסכם פיתוח עם המתיישבים, המהווה תנאי מוקדם ובסיסי ליסוד העיסקה בין הצדדים (כמתואר בסעיף 3ד'), תלויה אך ורק בהשבת הכספים שגבתה המשיבה ביתר מהמבקשים, על מנת שהתצהיר המתחייב מהוראת 51י' ו-יג' יהיה תצהיר מתאים ומחייב להוראת המינהל, מבלי שניתן יהיה לעקוף אותו בדרכים שונות ומשונות. הוראת סעיף 3 להסכם מתייחסת אך ורק למקרה שבו המבקשים היו נוקטים במחדל או במעשה כלשהו הנוגדים את נוהלי המינהל, כמו למשל שלא היו משלמים למינהל את דמי ההיוון. 19. מאחר והמשיבה הפרה את ההסכם עם המבקשים, עוד במועד כריתתו, בקביעת התמורה מעבר לסכום המותר, יכלה המשיבה בנקל לתקן את ההפרה בהשבת הכספים ששולמו ביתר ע"י המבקשים על מנת שהמינהל יאשר את ההתקשרות עמם ושאלו יתחילו בביצוע הנדרש לבניית ביתם. כל ההזדמנויות שניתנו למשיבה לעשות כך, לרבות במהלך ההתיידנות שבפני, לא נשאו פרי, וחבל, שכן בישיבה מיום 3.1.01 ניתנה רשות לב"כ המשיבה להגיש הודעה מתאימה, לאחר שיבוא בדברים עם נציגי המינהל בירושלים, אם המינהל מסכים לשנות עמדתו באשר לעיסקה שנעשתה בין המשיבה למבקשים. המבקשים לא יזמו את דרישת ההשבה של הכספים ששילמו ביתר, נראה שהיו מוכנים שתמורה זו לא תשתנה בזמנים הרלוונטים להתקשרות, עד אשר נגרמו להם, לטענתם, נזקים הנובעים בעיקר עקב הזמן הרב שעבר מאז שנעשה ההסכם בינם לבין המשיבה ועד היום. 20. אני מוצאת כבלתי ראויה את טענת המשיבה כאילו המבקשים "מנצלים תקופה של 'תפר' ו/או החלטות החלטות שנתקבלו בדיעבד ע"י ממ"י וזאת על מנת לעשות עושר שלא במשפט, ולא בתום לב על חשבונה של האגודה. שכן, אגודת עין איילה מכרה למעלה מ20- מגרשים לפי מכירת המגרש לה"מ מירז בסכומים זהים ו/או גבוהים מהסכים ששילמה משפחת מירז" (סעיף 8.10ג' לסיכומי המשיבה). המשיבה לא צרפה לטענותיה או לסיכומיה בכתב חוזה ששווק על ידה לפי כללי ההחלטה 737 הרלוונטיות לעניננו. מקובל עלי שהתייחסות המשיבה למכירה של מגרשים דומים או אחרים אינה רלוונטית להכרעה שאני נדרשת לה בתיק שבפני, ובכל מקרה, שיווק המגרשים החדשים נעשה על פי החלטה 727 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל ולא לפי כללי ההחלטה 737 שבמסגרתה רכשו המבקשים את הזכויות במגרש. 22. המבקשים הגישו את תביעתם בדרך של המרצת פתיחה למרות שהיא כרוכה גם בחיוב כספי של המשיבה, על מנת שענינם יוכרע בדרך מהירה. אני נעתרת לבקשתם לפיצול הסעדים, ולאור קביעתי כי המשיבה הפרה את ההסכם שנעשה בין הצדדים, רשאים המבקשים להגיש תביעה נפרדת נגד המשיבה, אם ימצאו לנכון לעשות כן, לפיצוי בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו ו/או יגרמו להם בקשר עם ההסכם, לרבות העליה או השינוי בדמי ההיוון שיידרשו לשלם למינהל בתקופה בה נמנע מהם לחתום עם המינהל על הסכם הפיתוח. מאחר ולפי עמדת המינהל לא ייחתם חוזה פיתוח עם המבקשים אלא אם המשיבה תחזיר את הכספים שגבתה ביתר מהמבקשים, אני מחייבת את המשיבה להחזיר למבקשים 145,000 ש"ח כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד ההשבה. אני מורה למשיבה להפנות את המבקשים למינהל לצורך הקצאת המגרש בכפוף לנוהלי המינהל, וכן לבצע את הפעולות הנדרשות על פי נוהלי המינהל באופן שיאפשר למבקשים לחתום על חוזה הפיתוח, לרבות חתימה על תצהירים המפרטים את הסכומים ששולמו בגין המגרש בנוסח שנדרש עפ"י נוהלי המינהל ובסכומים שנקבעו ע"י הוועדה המלווה. הפעולות שהמשיבה חוייבה בהם לפי הוראות פסק-דין זה יבוצעו על ידה תוך 30 ימים מהיום. אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקשים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ. ביחסים שבין המשיבה לבין המינהל, ומאחר והמינהל צורף עפ"י הוראות החלטתי, אין צו להוצאות. המרצת פתיחהקרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות