פסק דין המשנה לנשיא ת' אור: הדיון שבפנינו נסוב על פרשנות איגרת חוב; השאלה שבמחלוקת היא מהו תוכן ה"חיוב" המובטח במסגרתה? הגדרת תוכנו תבהיר האם קוים החיוב ועל כן יש להיעתר לבקשת החייב להסיר את השעבודים שהוטלו להבטחתו ולמחקם מהרישום, או שמא מוסיף החיוב להתקיים ועל כן אין להסירם. העובדות וההליכים 1. המערערת, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: הסוכנות), היא גוף וולנטרי, אשר הוקם כזרוע הביצועית של ההסתדרות הציונית העולמית. המשיב, מושב בית נחמיה, הוא אגודה שיתופית המסווגת על ידי רשם האגודות השיתופיות כמושב עובדים (להלן: המושב). המושב עלה על הקרקע בתחילת שנות החמישים. עלייתו על הקרקע נעשתה בעידודה ובתמיכתה של הסוכנות. במסגרת זו העמידה הסוכנות לשימושו של המושב שטח של 2,500 דונם וכן השקיעה השקעות כספיות ניכרות בסיוע בהקמת המשק החקלאי ובפיתוחו. להבטחת חובות המושב לסוכנות שעבד המושב לטובת הסוכנות בשעבוד צף את כל נכסיו בשתי אגרות חוב. הראשונה, אגרת חוב מיום 15.6.70 אשר הוגבלה לסכום של 2 מיליון לירות ישראליות. השנייה, אגרת חוב מיום 17.9.80, אשר לא הוגבלה בסכום (להלן: איגרת החוב). 2. על מערכת היחסים בין הסוכנות והמושב חולשים שני הסכמים מרכזיים הרלבנטיים לענייננו. מסמך אחד, אשר כותרתו "תנאי התחייבות האגודה", עניינו התחייבויות שונות אשר המושב התחייב כלפי הסוכנות (להלן: תנאי התחייבות). במסגרת תנאי ההתחייבות התחייב המושב, בין היתר, לשמור על הנכסים שהועמדו לרשותו על ידי הסוכנות ולא להעביר כל זכות בהם ללא הסכמה מטעמה מראש בכתב. מערכת הסכמים שנייה היא חוזים המכונים "חוזה שכירות (משבצת תלת צדדי)" שהצדדים להם הם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) הסוכנות והמושב, במסגרתם מושכרים למושב המקרקעין אשר הסוכנות העמידה לרשותו בכל פעם לתקופה של שלוש שנים (להלן: החוזה המשולש). המקרקעין מנוהלים על ידי המינהל ומוגדרים על ידו כ"משבצת" מושב בית נחמיה (להלן: המשבצת או משבצת המושב). 3. במסגרת משבצת המושב נכללים מקרקעין המיועדים לחקלאות אשר בכוונת מוסדות התכנון לשנות את ייעודם לבניה עירונית (להלן: המקרקעין). הנהלת המינהל החליטה להחיל על המקרקעין את החלטה 727 להחלטות מועצת מקרקעי ישראל המזכה את המושב בפיצוי תמורת הפסקת השכרתם (החלטה זו בוטלה מאוחר יותר בבג"צ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(6) 25). לאחר החלטת הנהלת המינהל, התקשר המושב בהסכם עם קבוצת יזמים, לפיו הוא התחייב למכור להם את זכויות הבניה שיקבל בעתיד מהמינהל, בעת שינוי הייעוד. במסגרת תנאי ההסכם, התחייב המושב להסיר את כל השעבודים הרובצים על המקרקעין. על רקע זה, פנה המושב לסוכנות בבקשה להסיר את השעבודים הרשומים לטובתה על נכסיו לפי אגרת החוב. בין הצדדים התנהל משא ומתן בעניין זה אשר לא הניב פרי, והסוכנות סירבה לפעול כאמור. בעקבות זאת, הגיש המושב תובענה בבית המשפט המחוזי נגד הסוכנות ובמסגרתה ביקש סעד הצהרתי לפיו נפרעו החובות המובטחים בשתי איגרות החוב הנ"ל, ולפיכך יש לבטל את השעבודים על פיהן ולמחקם. בית המשפט קיבל את התביעה והורה על מחיקת השעבודים בכפוף להפקדת סכום בסך 23,000 ש"ח, אשר נטען על ידי הסוכנות כי טרם נפרע על ידי המושב, בידי בא כוחה של הסוכנות. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסוב הערעור שלפנינו. גדר המחלוקת וטענות הצדדים 4. לצורך הבנת המחלוקת בין הצדדים יש לעמוד על אופי ההלוואות שנתנה הסוכנות למושב. כל ההשקעות של הסוכנות במושב נעשו בתנאים יוצאי דופן, אשר נועדו להפוך את הרוב המכריע שלהן לסכומים שאינם טעונים פירעון. רק מקצת מסכום ההשקעה התחייב המושב לפרוע בפועל (להלן: חוב הטעון פירעון). המושב פרע את החוב הטעון פירעון, ובערעור שבפנינו אין הסוכנות טוענת עוד, כפי שטענה בהליכים הקודמים, כי קיימת יתרת חוב שטרם סולקה. הסכומים הנוספים שהושקעו על ידי הסוכנות במושב, הנאמדים על ידי הסוכנות בסך 60 מיליון ש"ח, הם סכומים שהמושב לא נדרש לפרוע (להלן: סכומים שאינם טעונים פירעון). המחלוקת העיקרית בענייננו מתמקדת בשאלה מהו תוכן "החיוב" אשר להבטחתו הוצאה איגרת החוב; האם חיוב זה כולל רק את החוב הטעון פירעון או שמא כולל החיוב גם התחייבויות שאינן כספיות וכן חובות כספיים עתידיים, שאינם מסוג החוב הטעון פירעון. התשובה לשאלה זו תבהיר האם קיים המושב את "החיוב" שלהבטחת תשלומו הונפקה אגרת החוב לסוכנות. אם קיים המושב את החיוב אשר איגרת החוב באה להבטיח, חדל החיוב והמשכון פוקע (סעיף 15(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון)). לעומת זאת, אם עדיין קיים החיוב שלהבטחתו הוצאה איגרת החוב, אין לבטלו. 5. טענת המושב היא, כי ה"חיוב" המובטח באיגרת החוב הוא החוב הטעון פירעון בלבד וכי איגרת החוב לא נועדה להבטיח כל חוב או התחייבות אחרים. מאחר שהחוב הטעון פירעון נפרע על ידו במלואו, פקע החיוב שלשם הבטחתו הונפקה איגרת החוב ועל כן יש להיעתר לבקשתו להסיר את השעבודים ולמחקם מהרישום. לעומת זאת, הסוכנות טוענת כי ה"חיוב" שהובטח באיגרת החוב עדיין קיים, ועל כן אין להיעתר לבקשת המושב להסיר את השעבודים. כאמור, כיום אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי החוב הטעון פירעון שולם במלואו. כמו כן, אין הסוכנות טוענת כי איגרת החוב נועדה להבטיח תשלום חובות טעונים פירעון בגין הלוואות נוספות שיינתנו בעתיד למושב, מסוג אלה שהוענקו לו על ידה בעבר לצורך סיוע שוטף לפיתוחו. שלב ביסוס המושב הסתיים. לפיכך הסתיים אף תפקידה של הסוכנות לסייע לו כספית, ולא צפויות הלוואות נוספות מטעמה למושב. אלו חיובים באה, אם כן, איגרת החוב להבטיח אשר טרם קוימו? הסוכנות טוענת כי איגרת החוב נועדה להבטיח גם התחייבויות שאינן כספיות. במסגרת זאת, טענתה היא, כי הסכומים שאינם טעונים פירעון ניתנו למושב כמתנה על תנאי או כמתנה אליה צמוד חיוב והתנאי או החיוב, בהתאמה, הופר על ידי האגודה. כמו כן, לטענתה, הפר המושב הסכמים שבינו לבין הסוכנות. בשל כך - כך הטענה - זכאית הסוכנות לפיצויים מהמושב וכי גם סכומים אלה (שטרם נקצבו) מובטחים באגרת החוב. בנוסף, הסוכנות טוענת, ודומה כי זו טענתה עיקרית, כי איגרת החוב מיועדת להבטיח גם חובות עתידיים של המושב לסוכנות בגין הסכומים המגיעים לה, לטענתה, מתוך הכספים שיתקבלו על ידו עקב שינוי הייעוד של המקרקעין, ועליית ערכם כתוצאה מכך. אבחן תחילה את טענות הסוכנות לפיהן איגרת החוב מיועדת להבטיח גם חיובים שאינם חובות כספיים, קרי, סעדים שיגיעו לה בגין הפרת הסכמים ובגין הפרת עסקת המתנה על ידי המושב. לאחר מכן, אבחן אם החוב הכספי המובטח במסגרת איגרת החוב כולל גם חוב מותנה עתידי שעניינו הבטחת תשלום כספים אשר, לטענת הסוכנות, המושב יהיה חב לה, אם ישונה ייעודם של המקרקעין. תוכן "החיוב" שלהבטחתו הונפקה אגרת החוב 6. כאמור, במקרה דנן, אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי החוב המקורי אותו נועדה איגרת החוב להבטיח (החוב הטעון פירעון) פקע. השאלה השנויה במחלוקת היא, האם איגרת החוב נועדה להבטיח גם ביצוע של חיובים חוזיים, קרי ביצוע הסכמים בין הסוכנות למושב וכן את ביצועה של עסקת מתנה. בנסיבות בהן איגרת חוב נועדה להבטיח גם חיוב שאינו כספי, כגון התחייבות חוזית, פקיעת החוב הכספי שהובטח במסגרתה אינה מפקיעה את השעבוד שהוטל מכוחה. כפי שמבהיר י' ויסמן פירוש לחוקי חוזים, חוק המשכון, תשכ"ז-1967 (בעריכת ג' טדסקי, תשל"ה) בעמוד 296: "את הקביעה המלוטשת שבסעיף 15(א) - 'חדל החיוב, יפקע המישכון' אין לקרוא כפשוטה. החיוב המקורי שהובטח במשכון עשוי להיבטל ואף על פי כן ימשיך המשכון להתקיים. דבר זה עשוי לקרות כאשר החייב אינו ממלא אחר חיוב חוזי שהובטח במשכון, והנושה מפעיל את זכותו לביטול החוזה, על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, פרק ב', סימן ב'. החיוב המקורי המובטח יחדל להתקיים, אך המשכון לא יגיע לקיצו משום שבמקום החיוב המקורי יבטיח המשכון את זכותו של הנושה לפיצויים בשל הפרת החיוב המקורי. סעיף 15(א) לחוק המשכון מתכוון לכך שהמשכון פוקע כאשר חדל להתקיים כל חיוב המובטח על ידו, בין שהחיוב המובטח הוא החיוב המקורי, ובין שהוא זכות לפיצויים על הפרת החיוב המקורי". 7. לשם בירור תוכן החיוב שלהבטחתו הונפקה איגרת החוב, נפנה תחילה ללשונה. במבוא לאיגרת החוב, המהווה חלק בלתי נפרד ממנה (ראו סעיף 1(א) לאיגרת החוב), נאמר כדלקמן: "הואיל והאגודה חייבת ו/או תהיה חייבת לסוכנות מידי פעם בפעם סכומים שונים וזאת כתוצאה מעילות שונות לרבות סכומים בגין הלוואות, אשראיים או מקדמות, אשר קבלה או תקבל האגודה מאת הסוכנות, ערבויות אשר נתנה ו/או תתן הסוכנות עבור האגודה, או ערבויות אשר קבלה ו/או תקבל הסוכנות מהאגודה - הכל בהתאם לתנאים של כל ענין וענין כפי שנקבעו בין הסוכנות לאגודה...; והואיל והוסכם בין האגודה והסוכנות שהאגודה תבטיח על ידי מתן שעבוד על כל נכסי האגודה לפי תנאי אגרת חוב זו את כל חובותיה לסוכנות בצרוף ריבית והוצאות וכל סכומים אשר יתווספו כתוצאה מהוראות הכרוכות או שתהיינה כרוכות בכל חוב לפי תנאיו (לרבות תנאי הצמדת ערך אותו חוב) וכל סכומים אחרים הנזכרים באגרת חוב זו האגודה חייבת או תהיה חייבת לסוכנות (להלן - 'יכונו כל התוספות האמורות' - 'הסכומים המתווספים')" (ההדגשות שלי - ת"א). סעיף 2 לאגרת החוב, אשר כותרתו היא "הוצאות אגרת חוב לשם הבטחת חובות האגודה", מגדיר מהו החוב המובטח באגרת החוב. בסעיף נקבע כדלקמן: "אגרת חוב זו הוצאה וניתנה ע"י האגודה להבטחת התשלום המלא המדויק של כל הסכומים המגיעים לסוכנות מן האגודה, בין שהם מגיעים מן האגודה לבדה או ממנה ביחד עם אחרים, בין שהם מגיעים בעת חתימת אגרת חוב זו ובין שיגיעו לאחר מכן, בין שהם עומדים לפרעון לפני מימוש הבטחונות הכלולים באגרת חוב זו, בין שהם מגיעים ללא כל תנאי ובין שהם מותנים בתנאים כלשהם, בין שהם מגיעים במישרין או בעקיפין בצרוף הסכומים המתווספים (להלן: החוב המובטח)". בחינת לשונה של איגרת החוב תומכת במסקנה כי תוכן החיוב המובטח באיגרת החוב הוא חוב כספי בלבד. הן במבוא לאיגרת החוב והן בכותרת של סעיף 2 לאיגרת, המגדיר מהו החוב המובטח במסגרתה, נאמר במפורש כי עניינה של איגרת החוב הוא בהבטחת חובותיו של המושב לסוכנות. חובות נאמר - ולא חיובים או התחייבויות. אמנם, בחלק הראשון של המבוא לאיגרת החוב מצוין כי עניינה בסכומים "מעילות שונות". אולם תכליתו של חלק זה הוא לתאר באופן כללי ביותר את מערכת היחסים בין המושב לסוכנות. רק החלק השני של המבוא מתייחס באופן ספציפי ליצירת איגרת החוב, וחלק זה מתייחס, כאמור, להבטחת חובות בלבד. בחלק זה של המבוא אף נאמר כי החובות המובטחים כוללים סכומים אשר יצטרפו לכל חוב כתוצאה "מהוראות הכרוכות או שתהיינה כרוכות בכל חוב לפי תנאיו", לרבות תנאי הצמדתו. התייחסות זו מלמדת גם היא שתוכנו של החיוב הוא חוב כספי. אכן, החובות המובטחים יכולים להיות מסוגים שונים, כמפורט בסעיף 2 לאיגרת החוב, אולם המשותף להם הוא היותם חוב כספי ולא התחייבות חוזית. 8. עיון בהסכמים נוספים שנכרתו בין הסוכנות והמושב מחזק את המסקנה האמורה. בתנאי ההתחייבות מפורטת שורה ארוכה של התחייבויות אשר המושב נטל על עצמו כלפי הסוכנות. בין היתר, התחייב המושב לשמור על הרכוש שקיבל מהסוכנות, לא להרשות העברת משק ממתיישב אחד לאחר או לצד שלישי, לא להעביר, להשכיר או לעשות כל דיספוזיציה אחרת בנכסים בלי קבלת רשות מהסוכנות. בסעיף 10 לתנאי ההתחייבות, אשר תכליתו להבטיח את ביצוען של ההתחייבויות שנטל על עצמו המושב, נקבע: "לשם הבטחת התחייבויותינו (הכוונה להתחייבויות של המושב - ת"א) כלפי הסוכנות יהיה לה שעבוד על כל הכספים שימצאו אצלה ו/או בכל מקום אחר לזכותנו". לשונו של סעיף 10 הנ"ל תומכת במסקנה כי כאשר תוכן החיוב המובטח כולל חיובים חוזיים, המינוח בו נוקט החוזה הוא כללי ולא ספציפי - "התחייבויות" ולא "חובות". יתרה מכך, הסעיף מחזק את המסקנה כי איגרת החוב אינה חלה על חיובים חוזיים של המושב. זאת, שכן ביצועם של אלה הובטח בנפרד בתנאי התחייבויות האגודה. כמו כן, ביום 19.06.95 נכרת חוזה נוסף בין הצדדים בו התחייב המושב, בין היתר, לעבד ולפתח את המשק, להקפיד על שמירת הנכסים וכן לא להעביר את המשק או כל חלק ממנו לאחר ללא אישור בכתב של הסוכנות. בסעיף 14 לחוזה, התחייב המושב לשעבד את נכסיו לטובת הסוכנות (יוער כי שעבוד זה טרם נרשם - ראו עמוד 10 לסיכומי הסוכנות בבית המשפט המחוזי). הסעיף קובע כדלקמן: "לצורך מילוי כל התחייבויות האגודה לפי חוזה זה ולהבטחת הפרעון המלא והמדויק של החוב, הריבית, הפרשי ההצמדה ויתר הסכומים שיגיעו למיישבת בהתאם להוראות חוזה זה מתחייבת האגודה...". אף נוסחו של סעיף זה מעיד כי כאשר הסוכנות ביקשה לכלול במסגרת החיוב המובטח גם קיום חיובים שאינם כספיים, היא עשתה כן במפורש; בסעיף 14 הנ"ל מצוינים גם החובות הכספיים של המושב לסוכנות וגם ההתחייבויות החוזיות שהמושב נטל על עצמו. גם מכאן ניתן ללמוד, שאגרת החוב חלה על חובות בלבד ולא על חיובים שאינם כספיים. יודגש, כי מהשוואה בין לשון איגרת החוב ללשון תנאי ההתחייבות והחוזה הנ"ל, אין להסיק כאילו השעבודים שנוצרו (אם נוצרו) מכוחם, הכוללים הבטחת חיובים שאינם כספיים, הם בתוקף ומחייבים את המושב. לא פרושה בפנינו התשתית העובדתית המלאה הדרושה לצורך קביעה כזו או אחרת. נושא זה, גם אינו בא במסגרת המחלוקת שבפנינו. לצורך העניין שבפנינו, הנקודה הרלבנטית היא, שכאשר ביקשה הסוכנות להבטיח קיומן של התחייבויות, להבדיל מחובות כספיים, היא עשתה כן במפורש. 9. לסיכום, מלשון איגרת החוב ומעיון בהסכמים האחרים החולשים על מערכת היחסים בין הצדדים עולה כי איגרת החוב נועדה להבטיח חובות כספיים ולא התחייבויות אחרות. אוסיף, כי גם אם לשון איגרת החוב הייתה מעוררת ספק בנוגע לתוכן החיוב המובטח בה, עדיין הייתי מגיע למסקנה כי היא נועדה להבטיח חובות כספיים בלבד. באין בפנינו ראיות סובייקטיביות או אובייקטיביות על פיהן נוכל לקבוע את אומד דעתם של הצדדים בעת יצירת איגרת החוב, בנסיבות אלה יש מקום להחיל את החזקה ("מדרגה שניה") לפיה במקרה של ספק, יפורש מסמך נגד מנסחו (ראו: ע"א 682/82 בן אריה נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד ל"ז(3) 589, 602-630; ע"א 770/81 רגומי נ' אררט חברה לביטוח, פ"ד לט(1) 617; ע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נוה שוסטר, פ"ד מב(1) 573 ועוד). הסוכנות היא האחראית לניסוח איגרת החוב. אם ביקשה להבטיח במסגרתה גם חיובים שאינם כספיים, היה על הסוכנות לדאוג להבהיר זאת בצורה ברורה ומפורשת (ראו: א' ברק, פרשנות במשפט - פרשנות החוזה (תשס"א-2001), 634-643). 10. ממסקנתי זו נגזר כי השעבוד שהוטל באיגרת החוב לא נועד להבטיח חיובים חוזיים שאינם כספיים. מכאן, שהוא גם לא נועד להבטיח זכות לפיצויים על הפרת חיובים כאמור. לפיכך, התחייבויותיו החוזיות של המושב כלפי הסוכנות, במידה שכאלה עדיין קיימות, אינן מובטחות במסגרת איגרת החוב. כמו כן, גם אם אניח, מבלי לפסוק בדבר, כי הסכומים שאינם טעונים פירעון מהווים מתנה שניתנה על ידי הסוכנות למושב, השעבוד שהוטל באיגרת החוב לא נועד להבטיח את קיום חוזה המתנה. זאת, בין אם עסקינן בחיוב אשר הוצמד למתנה ובין אם מדובר במתנה על תנאי. אמנם, אם הסכומים שאינם טעונים פירעון ניתנו למושב כמתנה שחיוב בצידה, הרי שאי קיום החיוב מהווה הפרה של חוזה המתנה (ראו: ע"א 383/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154, 169). אולם, כאמור, איגרת החוב לא נועדה להבטיח את קיום התחייבויות המושב על פי חוזה המתנה. היא גם לא נועדה להבטיח את זכות הסוכנות לפיצוים בגין הפרתן הנטענת של התחייבויות אלה. כמבואר לעיל, תוכן החיוב אותו באה איגרת החוב להבטיח הוא חוב כספי בלבד. אם הסכומים שאינם טעונים פירעון ניתנו למושב כמתנה על תנאי, הרי שאיגרת החוב לא נועדה להבטיח את קיום התנאי או אכיפת סעדים בגין אי קיומו. למען הדיוק ראוי להוסיף, שבענייננו, כלל לא הוכח כי חוזה המתנה אכן הותנה בתנאי. התנאי אותו ביקשה הסוכנות להסיק מהמערכת החוזית בין הצדדים, עניינו בהתחייבויות שונות שהמושב נטל על עצמו כנגד ההלוואה, כגון חובת המושב לפעול לקיומו ולפיתוחו של ישוב חקלאי בכל שטח המשבצת וכן התחייבותו של המושב שלא להעביר זכויות במקרקעין. התחייבויות אלה אינן מהוות תנאים חיצוניים המתנים את תוקף החוזה אלא הן תניות בחוזה, שאי עמידה בהן מהווה בסיס לעילת תביעה בגין הפרת חוזה (ראו: ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה), 330-329). לפיכך, גם אם הפר המושב תניות שונות בחוזים בינו לבין הסוכנות, וגם אם מדובר בהפרת תניות יסודיות, אין בכך לסייע לסוכנות בענייננו. טעם הדבר הוא שאיגרת החוב לא נועדה להבטיח את ביצוען של תניות אלה ולא את מימוש זכותה של הסוכנות לפיצויים, אם קיימת לה זכות כזו, בגין הפרתן הנטענת של תניות אלה על ידי המושב. היא באה כאמור להבטיח חובות כספיים. 11. איגרת החוב נועדה, אם כן, להבטיח פירעון חובות כספיים שהמושב חב לסוכנות. בשלב זה, ראוי לחזור ולהבהיר, כי לפי טענת הסוכנות, החוב הכספי היחיד שאיגרת החוב באה להבטיח שטרם פקע הוא חוב כספי עתידי בגין כספים המגיעים לה, לטענתה, מן המושב עקב שינויי ייעוד המקרקעין. הסוכנות אינה טוענת שאיגרת החוב באה להבטיח חובות טעונים פירעון העשויים לנבוע ממתן הלוואות למושב בעתיד. בעניין זה, הצהיר יו"ר ועד המושב, יגאל אוהב ציון, ותצהירו זה לא נסתר על ידי בא כוח הסוכנות, כי כבר בשלהי 1994 פרע המושב את מלוא חובותיו לאגודה וכי הליכי הביסוס של המושב הסתיימו זה מכבר. משמעות הדבר היא, כי בפועל, המושב אינו נזקק יותר לסיועה של הסוכנות וזו אינה מתכוונת להעניק לו הלוואות נוספות כפי שעשתה במסגרת מערכת היחסים השוטפת שלהם עד לשלב הביסוס. מכאן, שאין כל חוב כספי קיים ולא צפוי להיות חוב כספי בעתיד, מסוג החובות הטעונים פירעון, שאיגרת החוב נועדה להבטיח את פירעונם. נותר אם כן לדון בטענה אחת נוספת של הסוכנות, שהיא אף טענתה העיקרית, לפיה השעבוד שהוטל במסגרת איגרת החוב נועד להבטיח חובות של המושב לסוכנות בגין סכומים המגיעים לה מתוך הכספים שיתקבלו על ידו בעתיד, אם יתקבלו, עקב שינוי ייעוד המקרקעין. פיצויים בשל שינוי ייעוד 12. סעיף 22 של החוזה המשולש דן במצב של שינוי ייעוד. סעיף 22(ג), הדן בפיצויים, קובע כדלקמן: "המישבת (הכוונה לסוכנות - ת"א) והאגודה (הכוונה למושב - ת"א) תהיינה זכאיות לפיצוי בעד זכויותיה והשקעותיה שהיו קיימות במועד סיום השכירות כאמור לעיל באותו חלק מהמשבצת שלגביו הסתיימה השכירות כאמור, לרבות עבור מחוברים שהושארו באותו חלק". על פי נוסח דברים זה, ברי כי גם אם קיימת על פיו חובה לפצות את הסוכנות בשל שינוי ייעוד במקרקעי המשבצת, החובה בעניין זה מוטלת על המינהל ולא על המושב. איגרת החוב באה להבטיח חובות של המושב כלפי הסוכנות ולא חובות של אחרים. אם כן, באיזה אופן מבטיחה איגרת החוב, בהקשר זה, חוב של המושב כלפי הסוכנות? הסוכנות מסבירה זאת באופן הבא: על פי ההלכה הקיימת - כך לטענתה - נדרשת הסכמתה לשינוי היעוד של המקרקעין, והיא זכאית לדרוש מהמושב פיצוי בגין הסכמתה האמורה. בנסיבות אלה, איגרת החוב אמורה להבטיח כי המושב ישלם לה את הפיצוי האמור. לשון אחרת, הטענה היא, כי המדובר הוא בחוב עתידי מותנה (אם ישונה ייעוד המקרקעין) המובטח במסגרת איגרת החוב. 13. הנני סבור, שאין צורך להכריע בענייננו בשאלה אם עומדת לסוכנות זכות לפיצויים במקרה של שינוי ייעוד מקרקעין. גם אם נניח, מבלי לפסוק בדבר, כי עומדת לה זכות כזו, אין איגרת החוב באה להבטיח תשלום פיצויים כאלה. במקרה דנן, אין בפנינו חוב עתידי "מותנה" במובן סעיף 1(ב) לחוק המשכון. חוב הוא מותנה כאשר תנאי מוקדם להיווצרותו הוא שיתקיים אירוע כלשהו. בענייננו, נדרשת אמנם החלטה בדבר שינוי ייעודם של המקרקעין כתנאי לזכות הנטענת של הסוכנות לפיצויים. אולם, אם וכאשר אירוע זה יתקיים בעתיד, עדיין אין בו, כשלעצמו, כדי ליצור חוב של המושב כלפי הסוכנות. כדי שייוצר חוב כספי כלפי הסוכנות, המושב צריך להגיע לכלל החלטה כי הוא מעוניין לבצע את שינוי הייעוד וכן להגיע להסכם עם הסוכנות לפיו יינתן אישורה לכך תמורת תשלום כספי מצד המושב. לשון אחרת, במקרה כזה אין עסקינן בחוב אשר מותנה בהתקיים תנאי מסוים, אלא בחוב שיווצר כתוצאה מהסכמה נוספת בין הצדדים. 14. למעלה מהדרוש אוסיף, כי גם אם ניתן היה לראות את הפיצויים בגין שינוי הייעוד כחוב מותנה עתידי, גם אז דעתי הייתה שאיגרת החוב בענייננו אינה מבטיחה חוב זה. האפשרות למשכן חיובים עתידיים ואף מותנים, צופנת בחובה חסרונות משמעותיים לחייב (ראו ספרו הנ"ל של פרופ' ויסמן בעמודים 49 ו-50). היא תועלתית לשני הצדדים רק במסגרת מערכות יחסים מתמשכות מסוימות בהן שני הצדדים מפיקים תועלת מפיצול הלוואה לשיעורים (שם עמודים 52-51). דעתי היא, שבהעדר ראיות לגבי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת יצירת איגרת החוב, יש לפרש את תוכן החוב המובטח במסגרתה על פי תכליתה האובייקטיבית, על פי המהות העסקית והכלכלית המונחת ביסודה. בהעדר ראיות ברורות המורות אחרת, אין לייחס לצדדים כוונה לכלול במסגרת איגרת החוב חוב עתידי מותנה שאין לו קשר ענייני לחוב המקורי המובטח במסגרתה. ניתן לייחס לצדדים כוונה להחלת המשכון רק על אותם חיובים עתידיים שהם מסוג החיוב המקורי שבקשר אליו נערך הסכם המשכון. פרשנות זו נובעת מהתכלית האובייקטיבית בדבר סבירות, הגיון ויעילות, העומדת בבסיס כל חוזה (ראו: ספרו הנ"ל של פרופ' ברק בעמודים 550-544). בענייננו, החוב המקורי המובטח באיגרת החוב מתאפיין בהיותו חוב שוטף של מתן הלוואות, אשראיים וכיוצא באלה חובות כספיים. הוא קשור למערכת יחסים מתמשכת שהייתה בין הסוכנות למושב, אשר במסגרתה העניקה הסוכנות, מדי פעם, לפי צרכי המושב, הלוואות שתכליתן היתה לסייע לתפעולו השוטף ופיתוחו. ניסוח איגרת החוב אינו מצביע על כוונה כי היא חלה, באופן גורף, על כל החובות העתידיים המותנים שהמושב יהיה חב לסוכנות, גם כאשר אין לחובות אלה קשר ישיר לאופי ההתקשרות השוטפת שהיתה ביניהם טרם שלב הביסוס. בנסיבות אלה, ובהעדרן של ראיות לגבי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת יצירת איגרת החוב, יש לפרש את החוב המותנה העתידי המובטח באיגרת החוב כחוב מאותו סוג המאפיין את סוגי החובות הרגילים המובטחים במסגרתה, קרי, חוב טעון פירעון עתידי. לפיכך, בהעדר אינדיקציות בענייננו המורות אחרת, אין לכלול במסגרת החוב העתידי המותנה, המובטח במסגרת איגרת החוב, "חוב כספי" עתידי בגין שינוי ייעוד המקרקעין, שהוא בגדר חוב חריג, חד פעמי, ויוצא דופן במערכת היחסים בין הצדדים. הבטחתו של חוב כאמור דורשת את הכללתו המפורשת במסגרת החוב המובטח באיגרת החוב או, לחילופין, נדרשות ראיות מוצקות המורות שזו הייתה כוונתם המפורשת של הצדדים לאיגרת החוב. 15. מסקנת הדברים היא: החיוב שהובטח במסגרת איגרת החוב הוא חוב כספי בלבד, ולא מובטחות במסגרתו התחייבויות אחרות. כן, החוב הכספי העתידי המובטח במסגרתה אינו כולל הבטחת תשלום פיצויים לסוכנות בגין שינוי ייעוד עתידי של המקרקעין (בהנחה - מבלי שאקבע כך - שפיצויים כאלה יגיעו לה על פי הסכם עתידי בינה לבין המושב). מכיוון שזה החוב הכספי היחיד, לו טענה הסוכנות, צדק בית המשפט המחוזי כשהגיע למסקנה בדבר פקיעת המשכון ומחיקתו. 16. לבסוף אעיר, כי למרות שהבקשה למחיקת השעבודים הוגשה לגבי שתי איגרות חוב שהוטלו להבטחת חובות המושב כלפי הסוכנות, התמקדו הצדדים, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה, רק באיגרת החוב משנת 1980. נוסח איגרת החוב משנת 1970 לא הובא בפנינו ולא נטענו בעניינה טענות ספציפיות. בנסיבות אלה, הנחתנו היא, כי נוסח איגרת החוב משנת 1970 זהה לזה של איגרת החוב משנת 1980. לפיכך מסקנתנו לגבי איגרת החוב שהייתה במוקד דיוננו תקפות גם לגבי איגרת החוב משנת 1970. הערעור נדחה. הסוכנות תשא בהוצאות המושב ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ש"ח. המשנה לנשיא השופטת א' חיות: מקובלת עלי מסקנתו של חברי, המשנה לנשיא, לפיה השיעבודים שעל הסרתם הורה בית-המשפט המחוזי, לא נועדו להבטיח תשלום פיצויים לסוכנות בגין שינוי ייעוד עתידי של המקרקעין. ההתחייבות החוזית עליה נסמכת הסוכנות לעניין זכותה, לכאורה, לתשלום פיצויים אלה מצויה, בסעיף 22(ג) ל"חוזה המשולש", אשר נחתם בין הסוכנות, המושב ומהמינהל. סעיף 22(ג) הנ"ל קובע כי הסוכנות וכן המושב (האגודה) "תהיינה זכאיות לפיצוי בעד זכויותיה והשקעותיה..." במקרה של סיום השכירות במשבצת או בחלק ממנה עקב שינוי ייעוד. אך, כפי שציין חברי, אל מול זכות זו, ככל שהוקנתה לסוכנות ב"חוזה המשולש", אין עומדת התחייבות לתשלום שנטל על עצמו המושב. אדרבא, בעניין זה ניצבים, לכאורה, הסוכנות והמושב באותו צד של המיתרס אל מול התחייבות שנטל על עצמו המינהל כלפיהם. לפיכך, ומבלי להביע דעה בשאלת תקפותה של ההתחייבות לשלם פיצויים לסוכנות בגין שינוי ייעוד עתידי של המקרקעין, התחייבות זו אינה מובטחת באיגרת-החוב, אשר "הוצאה וניתנה על-ידי האגודה להבטחת התשלום המלא והמדויק של כל הסכומים המגיעים לסוכנות מן האגודה... לבדה או ממנה ביחד עם אחרים...". כמפורט לעיל, הפיצויים בגין שינוי ייעוד עתידי, אינם בגדר "סכומים המגיעים לסוכנות מן האגודה" וממילא, אין איגרת-החוב חלה לגביהם. כמו כן, אף אני סבורה כי משלא הוצגו בפני בית-המשפט המחוזי במסגרת הליך המרצת הפתיחה שבו התנהל הדיון, ראיות אובייקטיביות או סובייקטיביות לגבי אומד דעתם של הצדדים בעת יצירת איגרת-החוב וככל שקיים ספק באשר להיקף החיובים המובטחים, יש לפרש את המסמך נגד הסוכנות, כמי שניסחה את איגרת-החוב. במילים אחרות, יש לפרש את איגרת-החוב כשיעבוד שלא נועד להבטחת חיובים שאינם כספיים, שכן אלה אינם נזכרים באיגרת-החוב באופן מפורש וברור, והוא הדין באשר לחוב עתידי, אם ייווצר, מצד המושב לטובת הסוכנות, כתנאי למתן הסכמתה לשינוי הייעוד של המקרקעין. לדידי די בטעמים אלה לצורך דחיית הערעור. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים לפסק דינו של חברי המשנה לנשיא, השופט ת' אור, ולהערותיה של חברתי השופטת א' חיות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא, השופט ת' אור. איגרת חובחוב