פסק דין השופט ז' המר: 1. ערעור על הכרעת דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בהרצליה (כב' השופט מ' שנהב), בת"פ 1/3311/99, בה הורשעו המערערים בניהול עסק טעון רישוי ללא רשיון. העסק נושא כתב האישום הוא עסק לממכר אביזרי מין בהרצליה. 2. בכתב האישום נטען, כי בתאריכים 21.7.97 ו29.6.99- ביקרו בעסק פקחי העירייה ומצאו שהמערערים עוסקים בעסק הנ"ל ללא רשיון. בדיעבד, אין מחלוקת בפנינו, כי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה1995- תוקן בשנת 1999 ועסק לממכר אביזרי מין טעון רישוי רק מתאריך 20.7.99. המערערים טוענים, בהודעת הערעור, שנכון למועדים הנזכרים בכתב האישום, כמועדי ניהול העסק, "לא היה המעשה בבחינת עבירה על פי חוק" (סעיף 2ב להודעת הערעור). 3. אכן צודקים המערערים באשר לניסוחו של כתב האישום. הטענה שצריך היה להעלות בבית משפט קמא היא טענה מקדמית לפי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, שלפיה "העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". עיון בפרוטוקול בית משפט מראה, כי טענה זו לא נטענה. ב"כ המערערים, עו"ד חכם, טען בתשובה לכתב האישום כדלקמן: "מרשי כופר בעובדות, אבקש לקבוע התיק להוכחות. אנו סבורים שמדובר בעסק שעיקר עיסוקו איננו אביזרי מין. אנו טוענים שהעסק הזה כפי שהוא מתנהל איננו טעון היתר לפי סעיף 2ה' (א) לחוק רישוי עסקים. נוכח העובדה שעיסוקו איננו מכירה או השכרה של אביזרי מין. כמו כן נטען כי בתאריך הרלבנטי המפורט בכתב האישום לא היה העסק מהסוג הזה טעון רישוי. יש לנו פסיקה בענין.". לאחר תשובה זו נקבע המשך הדיון לשמיעת הוכחות. לאחר זאת, בהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים למתן "הכרעת דין ללא שמיעת עדויות בהסתמך על מסמכים וסיכומים בכתב" (סעיף 3 להכרעת הדין). בהתאם להחלטה זו הגישו גם המערערים את "החומר עליו בכוונת הנאשמים להשתמש בסיכומיהם" (ראה מכתב ב"כ המערערים מיום 29.10.00). 4. בין החומר שהוגש על ידי המערערים כלולים תצהיריהם של המערער 2 ושל יועצת המס ומנהלת החשבונות של עסקם של המערערים (מיום 29.10.00), מהם עולה, כי בעסק נמכרו גם אביזרי מין בכל מהלך שנת 99 ועד ספטמבר 2000. אשר על כן, גם ללא ראיות על ביקור הפקחים במקום העסק, וגם אם הראיות הללו אינן רלוונטיות, היו בפני בית משפט קמא ראיות שהוגשו על ידי המערערים עצמם לגבי ניהול עסק של אביזרי מין במהלך שנת 1999. אשר על כן, רשאי היה בית המשפט לקבוע ממצא, כי בעסק נמכרו אביזרי מין. 5. עיקר הדיון בהכרעת הדין הוקדש לטענותיהם של המערערים לגבי מאפייניו של העסק: "המאשימה טענה כי עסק הינו עסק למכירת אביזרי מין ואילו הנאשמים טענו כי עיסוקו העיקרי של העסק הינו השכרת ומכירת קלטות ואילו מכירת אביזרי מין בו הינה שולית וזניחה (כדי 7.5% מהקף המכירות השנתי כמוכח מתצהירה של גב' מלחי אילנה מטעמם)" (סעיף 4ה להכרעת הדין). טענתם האמורה של המערערים נסמכה על סעיף 2ה לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח1968- (להלן: חוק רישוי עסקים), שבו הוגדר עסק של אביזרי מין, בין היתר, כ"עסק עיסוקו העיקרי הוא מכירה או השכרה של אביזרי מין". 6. לאחר דיון בראיות שהוגשו לפניו הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי העיסוק בממכר אביזרי מין "אינו זניח או שולי אלא אחד מבין עיסוקיו העיקריים של העסק", בין היתר הסתמך בית משפט קמא על פרסום של המערערים על העסק. לדעתי, נקודת המוצא המשפטית של טיעוני המערערים ושל בית משפט קמא היא נקודת מוצא מוטעית. נקודת מוצא זו אומרת כאילו נקבעה חובת הרישוי בסעיף 2ה הנ"ל, שבו, כאמור, הוגדר העסק של אביזרי מין. ולא היא. חובת הרישוי לא נקבעה בסעיף 2ה לחוק רישוי עסקים. חובת הרישוי של עסק לאביזרי מין נובעת מצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה1995- (להלן: "הצו"), שניתן מכח סמכותו של שר הפנים על פי סעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, שבו נאמר: "שר הפנים רשאי לקבוע בצו עסקים טעוני רישוי ולהגדירם...". סעיף 2ה מעניק לרשות הרישוי סמכויות להגביל או להתנות את רשיונות העסק לעסקים של אביזרי מין. לצורך סמכות זו, וסמכות זו בלבד, הוחק סעיף 2ה והגדרת העסק של אביזרי מין בסעיף זה מוגבלת "לענין סעיף זה" בלבד. המחוקק העניק לרשות הרישוי סמכויות להגביל או להתנות עסקים אלה, אולם לא לגבי כל עסק של אביזרי מין, אלא רק אלה שהוגדרו בסעיף 2ה. המחוקק ידע להבחין הבחן היטב בין הגדרות המצומצמות לענין הסעיף בו הן מופיעות, לעומת הגדרות לענין החוק כולו. ראה למשל ההגדרות בסעיפים 2א, 2ג ו- 3א, בהם ההגדרות הספציפיות מתייחסות "לענין חוק זה", לעומת סעיפים 2ב, 2ד ו- 2ה בהם ההגדרות מתייחסות "לענין סעיף זה", בלבד. 7. הואיל וכך, הדיון בשאלה אם ממכר אביזרי מין בעסק מהווה עיסוק עיקרי, אם לאו - איננו רלוונטי, לדעתי. גם אם מכירת אביזרי מין בעסק הוא לא חלק עיקרי של העסק, חלות הוראות סעיף 33 לחוק רישוי עסקים כדלקמן: "לענין חוק זה רואים אדם כעוסק בעסק פלוני, אף אם התעסקותו זו היא רק חלק מעסקו העיקרי או באה לסייע לו בהשגת מטרה של עסקו העיקרי...". 8. אשר על כן, לדעתי דין הערעור להדחות. ז' המר, שופט השופטת ד' ברלינר, אב"ד אני מסכימה לאמור בפסק דינו של חברי, כב' השופט המר, וברצוני להוסיף הערה אחת בלבד: אפילו הייתי יוצאת מנקודת הנחה כי סעיף 2ה חל במקרה הנוכחי והוא הסעיף הרלוונטי (ואינני סבורה כך), עדיין הייתי סבורה כי העסק מושא הדיון הנוכחי הוא עסק של אביזרי מין כהגדרתו בסעיף 2ה הנ"ל. טענתו של ב"כ המערער בנושא זה מתייחסת להגדרה המצויה בסיפא של סעיף 2ה(ב) כדלקמן: ""עסק של אבזרי מין" - (1) עסק שעיסוקו העיקרי הוא מכירה או השכרה של אבזרי מין;" הסניגור טוען בהקשר זה כי מהראיות שהוגשו על ידו עולה כי מכירת אביזרי המין תפסה חלק קטן מנפח העסק ולא ניתן על כן להגדיר את העסק כעסק שעיסוקו העיקרי הוא מכירה או השכרה של אביזרי מין. לענין זה מפנה הסניגור להגדרה של אביזר מין המצויה אף היא בסעיף 2ה(ב) הנ"ל. לפי הגדרה זו: "אבזר מין - מכשיר המשמש לגירוי או לסיפוק מיני, למעט מכשיר כאמור הנמכר בבית מרקחת". לדברי הסניגור ברור מהגדרה זו כי קלטות, למשל, אינן אביזר מין (גם כאשר מדובר בקלטות בעלות תוכן מיני, קלטות פורנוגרפיות וכיו"ב). כיוון שכך, וכיוון שמחומר הראיות הכולל את רישומי המכירות בעסק עולה שנמכרו אביזרי מין מעטים בלבד יחסית להיקף המכירות של קלטות, הרי אין לראות במכירת אביזרי מין את עיסוקו העיקרי של העסק. בית משפט קמא השיב על טענה זו באומרו כי דו"ח היקף המכירות איננו הקריטריון לקביעת עיסוקו העיקרי של העסק "לכל היותר יש בו כדי לשמש מדד להעדפתם של הלקוחות באיזור העסק". אמירה זו מקובלת עלי ואומר יותר מכך, העסק כולו הוא עסק שעניינו סיפוק צרכי מין שונים. זוהי מהותו, זהו אופיו. בקביעת אופיו של העסק תופסים אביזרי המין מקום עיקרי ללא כל קשר לכמות שבה הם נמכרים. די להביט בפרסומת שצורפה כחלק מהראיות כדי לעמוד על כך. הגם שאין בכך כמובן ראיה אבסולוטית, הרי רק לצורך ההדגמה המוחשית די להביט בנפח אותו תופסת הפרסומת לקלטות לעומת הנפח שתופסת הפרסומת לאביזרים השונים. טול מהפרסומת את הפרסומת לאביזרי המין ושינית את אופיה לחלוטין. הקלטות קיימות לצד אביזרי המין ובשום פנים אינן עומדת בפני עצמן. גם פרשנות מילולית ועל אחת כמה וכמה פרשנות תכליתית של הסעיף הנ"ל מצביעה על כך שעסק מסוג זה הוא עסק שעיסוקו העיקרי הינו מכירה או השכרה של אביזרי מין. כאמור לעיל, אני מצרפת דעתי לדעתו של חברי כי יש לדחות את הערעור. ד' ברלינר, שופטת אב"ד השופטת י' שטופמן: אני מצרפת דעתי לדעתם של חבריי. י' שטופמן, שופטת לפיכך הוחלט, כאמור, לדחות את הערעור. עסק ללא רישיוןערעור