החלטה 1. הבקשה שבפני היא המחלוקת האחרונה שהונחה לפתח ביהמ"ש בעניין בקשת הפירוק של "עמותת חברה קדישא גחש"א שעל יד הרבנות הראשית והמועצה הדתית ת"א יפו והמחוז" (להלן: "העמותה" / ח"ק) . 2. הצדדים הגיעו לפשרה לפיה ימונה ועד ביצועי לעמותה, המונה חמישה חברים. שלשה מהם מומלצי רשם העמותות, ושניים מהם מומלצי העמותה. הועד החל בפעולתו, ומטעם הרשם מונו השופט בדימוס יעקב שמעוני, הרב אלימלך פירר ורו"ח שמואל רוזנבלום. שכר כ"א מהם עומד על 20,000 ₪ לחודש. 3. הצדדים חלוקים בשאלת תשלום השכר, וכבר בהסכם הפשרה הותירו חלק זה בהסכם להחלטת בית המשפט על פי שיקול דעתו. לאחר עיון בטענותיהם התחוור כי זה טוען כולה שלי, וזה טוען מחציתה שלי. הווי אומר; הרשם טוען: העמותה תשלם הכל, ואילו העמותה נכונה לשלם את חלקה, ומבקשת כי הרשם יישא בחלקו. 4. לטענת הרשם, על העמותה לשאת במלוא התשלום לחמשת חברי הועד הביצועי. מאחר והועד מנהל את העמותה, אין זה ראוי להטיל את עול התשלום על המדינה -הווי אומר על הציבור כולו. כמו כן, הועד הוא חלופה לפירוק. מאחר ואין ברצון העמותה להתפרק, תתכבד ותשלם את שכר אנשי הועד. לו היה מתמנה מפרק, ודאי היה משולם שכרו מנכסי העמותה. 5. העמותה טוענת כי על הרשם לשאת בתשלום עבור שלשת חברי הועד שמונו מטעמו, זאת מהנימוקים הבאים: א. לא הייתה מלכתחילה כל הצדקה לבקשת הפירוק. ב. רשם העמותות מקבל תקציב מהמדינה למטרת פיקוח, והוא יכול לשאת בתשלום זה כחלק מתקציבו. ג. בתקנון העמותה נקבע כי חברי הועד לא יקבלו שכר, ויש לכבד את תקנון העמותה. ד. הרשם הוא זה שקבע את גובה התשלום (הגבוה למדי), ואין זה הגיוני שהרשם יקבע, והעמותה תשלם. ה. במהלך המו"מ דובר שהתשלום יתחלק בין שלשה צדדים: משרד הדתות, הרשם, והעמותה. 6. הכנ"ר (שתגובתו ניתנה ביום 7/1/03 ולצערי הגיעה לבית המשפט והובאה לפני אך לפני ימים מספר) מצטרף לעמדת הרשם. מאחר וניהול העמותה הוא שהביא לבקשת הפירוק ולמינוי חברי הועד, הרי שעל העמותה לשאת במלוא השכר הנדרש. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי כי הצדדים יחלוקו באופן זה שתשלום שכר שלשת חברי הועד הממונים מטעם הרשם, ישולם באופן הבא: שלשה רבעים ע"י העמותה ורבע ע"י רשם העמותות. ואלו הם נימוקי: 8. ראשית, יש לדחות כל נימוק שהצדדים העלו, הנובע מממצא, לכאורי, של בקשת הפירוק. בקשת הפירוק הייתה ונותרה בשלב התחלתי ביותר, וכל ממצא טרם נקבע בה. אין מקום איפוא לנימוקים שהעלו הכנ"ר מחד גיסא, לפיו "הצורך במינויים של חברים אלו נבע מלכתחילה מאופן ניהול העמותה " ומאידך גיסא, לטענות שהטיחה העמותה ברשם, לפיהם "לא הייתה כל הצדקה מלכתחילה לבקש את פירוק העמותה" וכי בקשה זו היא "אקורד סיום לבקשת פירוק שלוותה בטענות צורמות". משבאו הצדדים לידי פשרה, כל טענה "הממחזרת" טענות מהדיון שביניהם, דינה להדחות. 9. אני נוטה לקבל את הנימוק שהעלה הרשם, לפיו מאחר והועד הביצועי מנהל בפועל את הח"ק, הרי שעל העמותה לשאת בתשלום השכר. ללא ספק תפיק העמותה תועלת רבה מהועד הביצועי, והוא חוסך לעמותה צורך בבעלי תפקיד נוספים. שכן, המטלות שתוטלנה על הועד, לא תוטלנה על נושא משרה אחר בעמותה. ודאי יש בכך חיסכון, והעמותה יוצאת נשכרת. יש מקום איפוא, שהעמותה תשתתף בעלות השכר של החברים שנתמנו לועד הביצועי. החלטתי זו מתחזקת נוכח זהות האישים שהתמנו לועד - בעלי מוניטין ויכולת ביצוע מוכחת, שהעמותה תפיק מעבודתם וכישוריהם תועלת מרובה. 10. נוסף על כך, קשה להעלות בדעתי כי העמותה הגיעה להסכם פשרה תוך ציפייה שההסכם לא יטיל עליה עלות כלכלית כל שהיא. 11. מאידך, יש קורטוב של צדק בטענה שהעמותה, כנראה, לא הייתה קובעת לחברי הועד שכר כה גבוה, בשל משרה חלקית. אם לא די בכך, חוששתני שהטלת כל העלות על העמותה משמעה אף היא הטלתו על הציבור, שכן העמותה עוסקת בצרכי ציבור, בהבאת נפטרי ישראל לקבורה. מימון חברי הועד ודאי יטיל עלות נוספת על הציבור, המשלם גם כך מחירים נכבדים עבור שירותיה. מאחר והעול נופל על הציבור בכל מקרה, הרי שיש לאזן בין התשלום שיישא בו הרשם לבין התשלום שתישא בו העמותה. 12. באיזון בין השיקולים שהובאו לעיל, ראיתי לנכון לקבוע כי העמותה תישא בשלשה רבעים מעלות שלשת החברים שמונו ע"י הרשם, והרשם יישא בעלות הרבע הנוסף. 13. משכך נקבע, אין מנוס מלהורות לרשם לפקח בצורה תמידית ושוטפת על הצורך בפעילות הועד. שכן, אין להעלות על הדעת שהועד ימשיך בפעולתו לעולמי עד. גם פעילותו של מפרק, לו היה מתמנה, הייתה מסתיימת בנקודה זמן כלשהי. 14. בשולי הדברים יש מקום להעיר, שההכרעה בבקשה זו, חורגת קמעא מתחומי הסמכות של בית משפט של פירוק. משהגיעו הצדדים להסכם פשרה, ובו נותרה במחלוקת נקודה אחת ויחידה, פנו הם לבית המשפט על מנת שיכריע בעניין, וכך אף נאמר בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. 15. לאור הנסיבות המתוארות לעיל, אני רואה פניה זו, לבית משפט של פירוק (אשר למעשה סיים את תפקידו בתיק זה), כמעין הענקת סמכות לבימ"ש לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט, ואף אופי כתבי הטענות מעיד על כך; אין בהם פירוט עובדתי ומלא של תפקידי הועד הציבורי, זמני פעולתו, חלוקת הזמן בין טיפול בענייניה השוטפים של העמותה לבין פיקוח ציבורי עליה, ואף אין בהם טענות משפטיות האמורות לסייע לבית המשפט לקבל החלטה שיפוטית "קלאסית". השיקולים שהועלו ע"י הצדדים הם שיקולי מדיניות בעיקרם. משכך, שקלתי בהחלטתי זאת את השיקולים שנראו לי לנכון, באספקלריא הכללית של תיק זה. 16. אינני עושה צו להוצאות, ואני תקווה כי ההסדר יצלח ולא יהיה צורך בחידוש הליכים כלשהם בין הצדדים. פירוק חברה