החלטה בבש"א 1246/03 הגישו הנאמן והמנהל המיוחד, בקשה לאישור הסדרי הנושים בכל החברות בקבוצת חייל, שנקבעה לדיון ליום 29.1.03. יומיים קודם לכן, ב-27.1.03, הגישו יעקב חי ובניו להלן: "יחידי חי", בבש"א 1452/03 התנגדות לאישור הסדר הנושים וטענותיהם נשמעו ב-29.1.03. בנק דיסקונט הגיש התנגדות להסדר הנושים ב-27.1.03. לאור שאלות שהתעוררו בדיון ב-29.1.03 נדחה המשך הדיון בבקשה לאישור ההסדר ל12.2.03-, לקראתו הגישו הנאמן והמנהל המיוחד דו"ח מיוחד ובקשה למתן הוראות בהמשך לבקשה לאישור הסדר הנושים בבש"א 2191/03. לאחר הדיון ב-12.2.03 ניתנה החלטתי מ-13.2.03 בדבר שאלות שעל הנאמן להשיב, בהתייחס להסדר המוצע. תשובותיו נמסרו ב-17.2.03. יחידי חי הגישו תגובתם ב-18.2.03, בנק דיסקונט הגיש תגובתו ב-18.2.03. בינתיים גם נדחתה בבש"א 2413/03, ביום 19.2.03, בקשתם של יחידי חי לעכב מתן החלטתי בבקשה לאישור הסדר נושים. הנאמן והמנהל המיוחד הגיעו להסדר נפרד עם המשקיע ובעקבותיו להסדרים עם קבוצות הנושים השונות. כדלקמן: 1. המשקיע רוכש בדרך של רכישת מרבית מניות השליטה ובדרך של הקצאת מניות, מניות שיקנו לו 89% מהון חייל אחזקות. 2. המשקיע חתם עם כל הבנקים והנושים המובטחים,למעט בנק דיסקונט, הסדרים פרטניים, שהוצגו לעיוני. מרבית הבנקים הצהירו כי לא יפעלו כנגד הערבים, יחידי חי (שסכום ערבותם מגיע לכ150- מליון ש"ח), בקשר לחובות המוסדרים במסגרת הסדר הנושים כל עוד חובות אלו נפרעים על ידי המשקיע. 3. המשקיע יקיים את כל התחייבויותיו של הנאמן והמנהל המיוחד בתקופת ההקפאה עד לסך של 150,000 ש"ח ויעמיד לרשות הקבוצה את הכספים הדרושים ו/או הבטחונות לביצוע ההסדר עם הנושים הבלתי מובטחים, נושים בדין קדימה ממרכז ההשקעות. 4. המשקיע ירכוש מבעלי האג"ח את אגרות החוב תמורת מיליון ש"ח, שישולמו להם בתוך שנתיים. 5. לנושים בדין קדימה, הנושים הבלתי מובטחים ומרכז ההשקעות, הוקצב סכום כולל של 3.7 מיליון ש"ח, כשהנושים הבלתי מובטחים יקבלו את ההחזר לאחר התשלום לנושים בדין קדימה ולמרכז ההשקעות. הנאמן הגיע להבנה נוספת עם המשקיע להעביר לטובת הנושים הבלתי מובטחים 4.7% מהמניות שיהיו בבעלותו לאחר ביצוע הסדר הנושים כאשר מניות אלו ימומשו על ידי הנאמן בבורסה והתמורה שתתקבל תשמש כדיבידנד נוסף לנושים הבלתי מובטחים. 6. העובדים מקבלים את מלוא החוב בדין קדימה ואת מלוא הכספים שהיו יכולים לקבל מהמל"ל בהליך של פירוק. חלק מעובדי החברות ימשיכו לעבוד תחת בעלות המשקיע. חברת מלון נוף הוחרגה מההסדר ולגביה תינתן החלטה בשלב מאוחר יותר. הנושה המובטח היחיד של חברת מלון נוף הוא הבנק הבינלאומי. החרגה מההסדר קשורה לכך שמלון נוף מניב כיום סכומים נמוכים מאוד ביחס לחובות הרובצים על הנכס ואלו אינם יכולים לשרת החזרי קרן וריבית של החובות. לקרקע בבעלות החברה פוטנציאל השבחה רב, ובשלב זה ניתנה לנאמן הנחיה להציע נכסי חברת מלון נוף למכירה. חובות הבנקים לאחר ההסדר כ174- מיליון ש"ח, + ערבויות מכר בנקאיות, שהם חלק נוסף באובליגו הבנקאי. סכומים שלא מוסדרים בהסדר, ניתנים, לטענת הבנקים, לגבייה מיחידי חי. החובות הלא מוסדרים הם כ1- מליון ש"ח של בנק מרכנתיל, כ - 5-7 מליון ש"ח לבנק הבינלאומי כפוף למגעים בקשר ל"בית הגבס", כ10- מליון ש"ח לבנק דיסקונט בגין חוב מלון נוף, וכ-1.3 מליון ש"ח לבנק אגוד בגין חוב מלון נוף, דהיינו, בהחרגת חובות מלון נוף ניתנים לגבייה מיחידי חי, לטענת הבנקים, בין 6-8 מיליון ש"ח. לטענת הנאמן, הסדר הנושים של קבוצת חייל (לא כולל מלון נוף) זכה לתמיכה רחבה וכוללת של הנושים לסוגיהם - נושים מובטחים תמיכה של כ98%- (למעט בנק דיסקונט); נושים בדין קדימה תמיכה של 100%; נושים בלתי מובטחים תמיכה של 100%; בעלי אג"ח תמיכה של כ77%-; ובעלי מניות תמיכה של 100%. לאור תמיכה מסיבית זו של הסדר הנושים, יש לאפשר לקבוצת חייל להשתקם, לחזור לפעילות עסקית רגילה ולהחזיר את החובות לנושיה, כאשר הסדר הנושים עדיף לעין שיעור מאלטרנטיבה של פירוק או כינוס וזאת גם ליחידי חי שמרבית החובות להם הם ערבים, מוסדרים בהסדר הנושים. יחידי חי טוענים בהתנגדותם שהערבויות האישיות עליהן חתמו בעבר כלפי הבנקים, אינם בתוקף ולא ניתן לפעול על פיהם, וזאת בעיקר עקב הסכם שנעשה עוד בסוף שנת 2000, בין יעקב חי לבין קרן פלד להעברת השליטה בחייל אחזקות, ושכלל הוראה להסרת הערבויות האישיות שמר יעקב חי ערב לחשבונות החברה. נטען שלאור העברת השליטה בחברות, חדל מר יעקב חי מניהול עסקי הקבוצה והעברת השליטה דווחה לכל הרשויות המוסמכות. יחידי חי טוענים שלאור ההסכמים שנעשו בין המשקיע לבנקים השונים עולה שהמשקיע רוכש את השליטה בחברות, למעשה, בכספם וערבויותיהם של יחידי חי, והבנקים, שאינם מסכימים לאשר שחי משוחררים מערבויותיהם, משפרים בצורה משמעותית את מצבם על ידי קבלת תוספת ערבויות מהמשקיע. לטענת יחידי חי ההפרדה בין חובות כלולים בהסדר, לחובות שאינם כלולים בהסדר באבחנה ממלון נוף, היא מלאכותית ומחוסרת בסיס משפטי. אם נכונה הטענה בדבר התשלום הנדרש מיחידי חי מחוץ להסדר בסכום שנע בין 6-8 מליון ש"ח, ואם אלו ישולמו מיידית, עולה התשלום על הסכומים שהמשקיע נדרש לשלמם. נטען שההון העצמי שהמשקיע משלם מכיסו נמוך מאוד, והוא יוכל לקבל באופן מיידי, לאחר אישור ההסדר, סכומים נכבדים ממכירת נכסים, כמו נכס בת גלים כשאין לו מגבלה כלשהי שלא למכור אותו. בנק דיסקונט צמצם התנגדותו לאור הסכמת המשקיע והנאמן להחריג מההסדר את הנכסים המשועבדים לו באופן ספציפי, והתנגדותו מתמקדת בהוצאת חברת מלון נוף מההסדר ובאופן שהנושים הבלתי מובטחים יכולים להפרע ממנה. נטען שאם כוונת ההסדר היא להקטין את החובות של חברת מלון נוף כפי שהסביר ב"כ הבנק הבנילאומי בדיון מ12.2.03-, מדוע עוסקים ההסכמים בין המשקיע לבנק הבינלאומי ולבנק קונטיננטל בהעברת חובות מחברות אחרות בקבוצה לחברת מלון נוף. מאחר ובנק דיסקונט הוא נושה רגיל בחברת מלון נוף בסדר גודל של כ10- מליון ש"ח, נטען שהעברה כזו עלולה לפגוע בזכויותיו. ב"כ הבנק הבינלאומי נתן לכך מענה בטיעונו בעל פה ביום 12.2.03 בהדגישו כי החוב עומד על סך 70 מיליון ש"ח בעקבות ההסדר. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מחליטה לאשר את הסדר הנושים קבוצת חייל (ללא מלון נוף), כפי שנעשה בין הנאמן והמנהל המיוחד לבין המשקיע, ובהתייחס לסוגי הנושים למיניהם שיפורטו בהמשך. אומנם נכון שצריך להיות נימוק כבד משקל להתערבות בית המשפט בהסדר נושים שמרבית הנושים מסכימים ותומכים בו, אלא שבהיות החברה חדלת פרעון והיא נזקקת להגנת בית המשפט כמו במקרה של הקפאת הליכים, עצם העובדה שמרבית הנושים תומכים בהסכם אין בה די, ולטעמי נדרשת בדיקה מהותית של ההסכם ותנאיו על ידי בית המשפט, שכן אחרת מדוע בכלל יש להביא העניין לאישורו? מאחר וההסדר כרוך בחתימת הסכמים ספציפיים ופרטניים עם הנושים הבנקאיים של הקבוצה, וחובות הקבוצה להם עולים על 170 מיליון ש"ח (לא כולל חברת נוף), היה חשוב לברר את המהות העסקית והכלכלית של ההסכם בין הנאמן למשקיע, ובינם לבין הבנקים שכן מרבית הבנקים יקבלו 100% מהחוב, לעומת נשיה של 5-12% לנושים רגילים, ו-10% לבעלי האג"ח. התשלום במזומן של המשקיע אינו מגיע ל-10 מליון, ועיקר השקעתו בהסדרת החובות המובטחים של החברות בקבוצה - עם כל בנק לפי מסגרת הנכסים שהיו משועבדים לו בשיעבודים ספציפיים, ובטחונות נוספים שהמשקיע נתן, ושינוי בתנאי פריסת החובות והתשלומים בהתאם. הוסבר שפריסה כזו נעשתה על מנת שהתזרים החזוי מהנכסים המניבים יוכל לפרוע את הקרן והריבית של ההלוואות השוטפות עד לפרעון כל החובות, והצורך לארגן מחדש את כל מערך הערבויות הצולבות כך שכל חברה תשא בחובות המיוחסים לה וביטול השיעבודים הצפים. לו היתה טענת יחידי חי לפטור אותם מערבותם עומדת בפני עצמה ולא קשורה לעסקה שנעשתה בין יעקב חי לקרן פלד, ספק אם הייתי נדרשת לבררה, שכן, בד"כ נקבעים בהסדרי נושים ותוכניות ההבראה של חברות, תנאים שונים לנושים בעלי ערבויות אישיות, תרומת הערבים מוצאת ביטוי בתשלומים שלהם לקופת ההסדר, ולעיתים הם אינם מופטרים בכלל, גם אם תנאי ההסדר מקויימים. אני נדרשת לכך כי ההסדר עם המשקיע הוא בעיקרו שינוי תנאי האשראי ומתן בטחונות אישיים שלו בנוסף על ערבויות חי שהיו לבנקים טרם הקפאת ההליכים. שוכנעתי שההסדר מיטיב באופן מהותי עם יחידי חי, בכך שהבנקים הסכימו לא לדרוש מיחידי חי ולא לנקוט נגדם בהליכים בגין ערבויותיהם, המגיעים לסך של כ150- מליון ש"ח, כל עוד המשקיע עומד בהסדרים עמם. הטענה כי העברת השליטה בנכסים למשקיע מביאו לחוסר יכולת של חי להתערב בפעילות המשקיע באותם נכסים, נשללת על פניה מכך שלמרות שיעקב חי נשאר בעל מניות ב24%- ממניות קרן פלד, ותמורת המניות שמכר שולמו לו כ-54 מליון ש"ח, "נתגלגלו" החברות עד שהגיעו לחדלות פרעון בסכומים העולים על 300 מליון ש"ח, ועובדה היא שהנכסים המשועבדים לבנקים בשיעבודים ספציפיים לא הספיקו לכיסוי החובות. אני יוצאת מנקודת הנחה שהמשקיע שנטל על עצמו התחייבויות כאמור, לא יפקיר את הנכסים האמורים על מנת שאלו לא יניבו, בסופו של דבר, את הפירות להם הוא צופה, ומוטלת עליו אחריות כבדה לאור ההתחייבות שלו בהסדר. זאת ועוד, הגבייה מחוץ להסדר של בנק קונטיננטל והבנק הבינלאומי, ללא חברת מלון נוף, מיטיבה עם הנושים בכלל, כי יש בכך הורדת הנטל מהחברות לחובות שלא נפרעים במסגרת ההסדר. הערבויות של יחידי חי היו קיימות ערב ההסדר, ואין הגבייה מחוץ להסדר מתנהלת כנגד החברות עצמן, אלא כנגד הערבים. הטענות כנגד גבייה מחוץ להסדר כהפרדה מלאכותית, כביכול, בין החובות הכלולים בהסדר לבין אלו שאינן כלולים בהסדר, תשמרנה לחי בכל מקרה שיחידי חי יתבעו בגינן על ידי הבנקים, ואין בהוראות ההסדר כדי לפגוע באפשרות העלאת טענות אלו ע"י חי. השאלה אם הערבויות של יחידי חי לבנקים שהיו קיימות ערב ההסדר, אינן בתוקף עקב מכירת המניות לקרן פלד והחובה הנטענת לקיום ההתחייבות החוזית לשחרר את חי מערבויותיהם האישיות, תבחן גם היא אם יחליט חי לתבוע את חייל אחזקות ו/או את המשקיע שאליו הועברו המניות. נרשמה הצהרת יחידי חי כי אין בכוונתם להגיש תביעה נגד הנאמן על עצם הגשת ההסדר ותמיכה בו. ככל שהשאלה נוגעת להעמדת הערבויות החדשות על ידי המשקיע, בנוסף לערבויות שיש לבנקים, מעבר לבטחונות בנכסי הנדל"ן ובערבויות האישיות של יחידי חי, וכאילו יש בהשארת הערבויות האישיות של יחידי חי, השתתפותם של אלה בהסדר עם המשקיע, שוכנעתי שתנאי האשראי החדשים בין המשקיע לבין הבנקים אומנם מיטיבים עם החברות, וממילא פחות טובים לבנקים לעומת המצב שהיה קיים ערב ההסדר. תשובה מכרעת כנגד טענת יחידי חי, היא שהערבויות האישיות שלהם ביחד עם הנכסים, לא הניבו, בטרם הגשת הבקשה להקפאת הליכים, הסדר כזה או אחר, והחברות נאלצו לנקוט בהליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, על מנת להציע הסדר לנושים. בניהולן של החברות על ידי גורם אחד, התאפשר גיבושה של תוכנית הבראה עד חתימת ההסכם בין הנאמן למשקיע, ובינם לבין הנושים המובטחים בשיעבודים ספציפיים, ונושים ואחרים. עולה איפוא כי לנושים המובטחים, לבנקים, יש בהסדר יתרון כלכלי מסויים בכך שיש וודאות נחזית לקבלת מלוא החוב גם אם לאורך פרק זמן ארוך, אך הוא אינו על חשבונם של יחידי חי והפריסה של התשלומים, שכללה גם הפחתת הריבית ותנאי האשראי, איפשרה להציע סכומים לנושים האחרים, בפרק זמן קצר יחסית, שלא ניתן היה לשלם להם במקרה של כינוס או פירוק. הנאמן מציע כי לא יהיה נכון להתערב בשיקוליו של המשקיע לגבי הנכסים לאחר קבלת השליטה בקבוצה, וכי פיקוחו על ביצוע הסדר הנושים יהיה כלפי הנושים שאינם מובטחים כמפורט בהוראות ההסדר ולאחר סיום הליכי ההכרעה בהוכחות החוב. דוגמא לכך, הוא הנכס בבת גלים שיצא בשעתו ממסת הנכסים, לאור דרישת בנק טפחות, וחזר להסדר לאור ההסכם שהושג בין המשקיע לבנק טפחות לפדיון המשכנתא. וילאר עדיין מעוניינים לקנות את הנכס האמור, והיתה דיעה שהמשקיע ימכור את הנכס לוילאר או לאחר, וישתמש בעודף ממכירתו, שלא למטרת ההסדר. המשקיע הודיע לנאמן כי אין לו כוונה למכור את הנכס בעתיד כי הוא רואה בנכס, נכס אסטרטגי ותזרים ההכנסות ממנו מהווה חלק נכבד אשר בלעדיהם יווצור גרעון תזרימי משמעותי, ואף היה מוכן להתחייב, כחלק מהוראות ההסדר, שלא למכור את הנכס לפחות שנה לאחר ההסדר. מקובלת עלי עמדת הנאמן כי לא יהיה זה נכון להתערב בשיקוליו של המשקיע לגבי הנכסים לאחר קבלת השליטה בקבוצה ונראה לי שעניין זה יוסדר, אם יקום הצורך בכך, בין הנושים המובטחים בשיעבודים ספציפיים בינם לבין המשקיע תוך שמירת האיזון המתאים על כללי ההסדר, למרות שההסדר עוסק בהסכמים פרטניים לכל אחד מהם. כל מכירה של נכס נדל"ן שעלולה להיות לה השפעה על ערבותם האישית של יחידי חי, תבחן אם וכאשר ידרשו אלו לפרעה. אין באישור ההסדר, כדי למנוע מיחידי חי לחזור על החברות, במקרים בהם מי מהם יתבע על ידי מי מהבנקים בגין הערבויות. כך גם אין באישור ההסדר למנוע אפשרות הסדרת ו/או הפטר הערבויות של יחידי חי לפי הסכם שיושג בינם לבין הבנקים, שלמשקיע לא תהיה כל זכות להתערב בכך, כפוף לכך, כמובן, שסכומי התחייבויותיו בהסדר לא ישונו. לביצוע ההליכים הפרוצדורליים הנובעים מאישור ההסדר ובכללם אלו הקשורים להסכמים עם מע"מ, למחיקת הערת אזהרה ופדיון המשכנתא בנכס בבת גלים, יוכנו על ידי הנאמן צווים פורמלים לחתימתי, לפי העניין. מאחר וההחלטה ניתנה ביום ו', בשעות הצהריים, 21.02.03, והנאמן העריך כי נדרשים לפחות שבועיים ימים לביצוע פדיון המשכתנא, אני משנה את המועד שנקבע בהחלטתי מיום 29.1.03 ובמקום 1.3.03 יהיה המועד 6.3.03. הסדר נושיםנושה