החלטה מונחות בפני מספר בקשות, אשר עניינן המרכזי הוא אחד; מחלוקת רבתי בעניין תוקף הסדר הנושים של חברת תדיר-גן בע"מ, אשר עיקרו רכישת החברה בידי חברת כור-מתכת. זאת בסכום של 8.6 מיליון ש"ח, וכן המשך העסקתם של עובדי החברה. ימים מספר לאחר חתימת ההסכם, דרשה הרוכשת את תיקונו או את ביטולו, וזאת בשל מספר טענות, אשר עיקרן כי הנאמן הטעה אותה והסתיר ממנה פרטים אשר הופכים את החברה לבלתי-אפשרית לניהול בתור עסק חי, ואשר לו היו נודעים לה קודם לכן, הרי שלא היתה רוכשת את החברה מלכתחילה. טוען לעומתה הנאמן, כי לא הסתיר דבר, וכי הרוכשת ביצעה בדיקת נאותות ממושכת, במהלכה גילתה, או יכולה היתה לגלות, על נקלה את מרבית הבעיות עליהן היא קובלת כעת; כמו כן, טוען הנאמן כי הסכם המכר הטיל במפורש על הרוכשת את חובת הבדיקה, וכי היא רכשה את החברה As Is, במובנו של המושג במכרזים הנערכים על-ידי בעל תפקיד, דבר אשר אף התבטא במחיר הרכישה. מוסיף הנאמן וטוען, כי מעולם לא הטעה את הרוכשת, וכי "טעותה" אינה בעניינים נשוא העבר, אלא בעניינים שבפעילות עתידית, אשר אינם אלא "טעות בכדאיות", אשר איננה מוגנת בדין. לאחר שעיינתי בכתבי בית הדין הארכניים של הצדדים, אשר אורכם המשותף עולה על 100 עמודים (!), ואשר גלשו להתבטאויות חריפות ביותר מעל כתבי בית הדין, בעיקר מצד בא-כוחה של הרוכשת, אשר לגבי חלקם טען הנאמן כי הם גובלים בגידופים, ולעניינם הוגשה בקשת מחיקה, אשר התקבלה, הגיעה עת ליתן את החלטתי; רקע עובדתי ועיקר הפלוגתאות בין הצדדים; 1. החברה מחזיקה במפעל לעיבוד שבבי, היושב במבנה שכור. הלקוח העיקרי של החברה הינה חברה אנגלית בשם Filtronic Comtek (להלן: פילטרוניק), המתמחה ביצור פילטרים לתעשיה הסלולרית. עד כה, היתה החברה הספק היחיד של פילטרים מסוג "דילן" אשר עבד עם פילטרוניק. בדרך-כלל, ואף במשך מרבית תקופת הקפאת ההליכים, סיפקה החברה לפילטרוניק כ-2,000 פילטרים בשבוע. לעניין זה התייחס הנאמן באחד הדוחות שהגיש לבית המשפט, כדלקמן: "פילטרוניק היא 'סם החיים' של החברה. היא הלקוח המרכזי והבסיס לקיומה של החברה. המביעים עניין בחברה מבהירים כי לא ישקיעו בחברה אלמלא יובטח להם כי פילטרוניק תמשיך להיות לקוח של החברה". 2. כור מתכת (להלן: "כור" או "הרוכשת", בהתאמה) זכתה בהתמחרות שניה, אשר נערכה לבקשתה בינה לבין מציע אחר (אשר זכה בהתמחרות קודמת), באשר הלה לא הסכים להעלות הצעתו מעל סך 8.5 מיליון ש"ח. התמחרות זו באה בסוף בדיקת נאותות ארוכה של כור, ואשר החלה טרם הקפאת ההליכים, ולטענת הנאמן עלתה על שנה. לעניין זה, לטענת הנאמן, ערכה כור בירורים מעמיקים ואף נדברה עם העובדים. כור, מצידה, מבקשת להפחית ממשקל בדיקת הנאותות, וטוענת כי לא ערכה אלא מספר ביקורים, בדיקות ושיחות בנוגע למפעל, אלא שאף היא מודה כי הכירה את החברה. 3. הרקע למחלוקת הן טענותיה של כור כי הנאמן הסתיר ממנה מידע חיוני, אשר משליך על יכולת החברה לתפקד כ"עסק חי"; וזאת בכל אחד מהעניינים הבאים: א. לשיטת כור, החליטה פילטרוניק להפסיק את ההזמנות מהחברה כליל, או למצער לתקופה ממושכת, וכי היא מנסה להתקשר עם ספקים אחרים. כמו כן, טוענת הרוכשת כי הנאמן הטעה אותה בהצהירו כי היחסים עם פילטרוניק היו תקינים, כאשר בפועל היה המצב היפוכו של דבר. הנאמן מכחיש, וטוען כי אם חל משבר עם פילטרוניק, הרי שזה נגרם בשל התנהגות כור דווקא. כמו כן, כופר הנאמן בטענת כור, כי פילטרוניק ביקשה לנתק כליל את היחסים. כמו כן, טוען הנאמן כי הודיע לכל הרוכשים, כי אין לחברה הסכם ארוך טווח עם פילטרוניק, המחייב את האחרונה להוסיף ולרכוש ממנה מוצרים, אלא אך ורק התחייבות להודיע 30 יום מראש על הפסקת ההזמנות, אם וכאשר תחליט על כך. די היה בכך, לשיטת הנאמן, כדי למנוע מהרוכשת כל טענה בעניין הפסקת היחסים דנן. ב. טוענת כור, כי הנאמן הסתיר ממנה את העובדה, כי תבנית היצור של החברה קרבה לסוף "חייה", אך לא הוזמנה תחתיה תבנית חדשה, דבר האורך כ-6 חודשים לערך, ואף מסכן את היכולת להמשיך וליצר. הנאמן מכחיש טענות אלו, וטוען כי הרוכשת יכולה וצריכה היתה לבדוק את התבנית, באשר היא מבינה בעניינים אלו יותר ממנו, וכי קיימים אמצעים לא מעטים להאריך את אורך חיי התבנית. ג. טענתה הבאה של הרוכשת היא כי הנאמן הסתיר את העובדה, כי פילטרוניק נוהגת "לקנוס" את החברה על פגמי-יצור בשיעור גבוה, דבר המשפיע על ריווחיות היצור. ד. טענה מרכזית נוספת היא הטענה הכללית, כי הנאמן "גלגל" הפסדים ועלויות אל סוף תקופת הקפאת ההליכים, כדי ליצור רושם מעטה כי מדובר בחברה בעלת מחזור ריווחי, בעוד שהמצב בפועל שונה לחלוטין. בין היתר, טוענת הרוכשת כי הנאמן הטעה אותה בדבר גובה דמי השכירות, וכן בעניינים נוספים. הנאמן טוען, כי עניין השכירות שלאחר תום הקפאה הוטל במפורש על הרוכשת, ויכולה היתה לברר דברים לאשורם בקלות רבה. כמו כן, טוען הנאמן כי ניתן היה לבצע בנקל הפחתה דרסטית של דמי השכירות, וזאת בעלות מעטה. טענות כור - הרוכשת; 4. סעיף 11 וסעיף 16 לחוק המכר עוסקים, בין היתר, באי התאמה של הממכר. סעיף 16 קובע כי אם נבעה אי ההתאמה מעובדות אשר המוכר ידע או צריך היה לדעת עליהן בעת עריכת החוזה, ולא גילה אותן, זכאי הקונה לעילת אי-ההתאמה, על כל המשתמע מכך. בנסיבות המקרה, ההצעה עליה חתמה הרוכשת היתה הפעלת החברה כעסק חי, ובנסיבות המקרה, חלה אי התאמה המצדיקה את ביטול ההסכם, וזאת מכל הסיבות דנן: א. החברה אינה "עסק חי", בשל העובדה כי הלקוח העיקרי שלה אינו זקוק בטווח הנראה לעין למוצר אותו נהגה החברה לספק לו, למעט הזמנה ספורדית אחת, אשר יצורה תם בימים אלה. ב. הנאמן ידע או היה עליו לדעת כי מכירת הפילטרים במשך חודשים ארוכים בכמות כפולה מזו הדרושה ללקוח (דבר אותו לשיטת הרוכשת עשה כדי לשוות לחברה מראית עין של פעילות כלכלית כדאית), יצור אצל הלקוח מלאי גדול אשר יגרום לו להפסיק את הרכישות, לפחות למספר חודשים. ג. הרוכשת הודיעה לנאמן על אי ההתאמה מיד לאחר שהגיעה אליה המידע. 5. סעיף 11 לחוק המכר, הינו כלל דיספוזיטיבי המטיל את האחריות להתאמה על המוכר. לטענת א' זמיר בספרו "חוק המכר", לעניין זה אין צורך להשען על כוונה משתמעת, על בורות הקונה או בקיאות המוכר בממכר. בנסיבות העניין, התקיימה אי התאמה, ודי בכך כדי לבטל את ההסכם. 6. כור טוענת להטעיה במובן סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי): לטענת הנאמן, לא ניתנו על-ידו מצגים, ועקב הופעת המונח "As is Where is", אין הוא צריך לגלות עובדות הידועות לו אשר אינן ידועות לקונה. אלא, שבספרם של פרידמן וכהן על דיני חוזים, נטען כי במקרי הגבול בין "מצג שווא" לבין "אי-גילוי", קיימת חובת גילוי. בנקודה זו קיימות שתי קטגוריות ביניים והן גילוי חצי אמת (כגון ציון כי נכס מושכר, אך בלא לגלות כי השוכרים עומדים לעזוב) ו"מצג נמשך", מקרה בו מצג שהיה נכון בתחילה הופך לבלתי נכון, וחרף כך לא מזהיר הצד בעל הידיעה את משנהו על השתנות המצב. חובת גילוי האמת איננה מילולית, אלא מהותית. כמו כן, לפי האמור בספרם של פרידמן וכהן, הרי לעיתים נדרש צד לחוזה לגלות מידע לצד השני, אף אם אין הוא יודע בודאות שהצד השני טועה לגביו, ואין הוא רשאי להניח כי הנתונים ידועים, או כי הצד השני ידאג לבררם, זאת במקרים בהם מתקיימם התנאים הבאים: א. מידע שלאותו צד גישה בלעדית אליו, או שלצד השני נחיתות ברורה בכל האמור ביכולת להשיג את המידע. ב. המידע מתייחס לעניין הגורע באופן משמעותי מן הציפיות הסבירות של הצד השני בנוגע לעסקה. 7. כך למשל, יושמה הלכה זו בפסק הדין בעניין חברת בית חשמונאי נ' אהרוני, שם יכול היה קונה נכס להגיע למידע כי ניתן להקים עסק מתחרה לשלו באותו מקום, אולם נגישותו למידע היתה נמוכה מזו של המוכר. זאת ועוד: חובת הגילוי הופכת להיות מוחלטת, כאשר קיימים יחסי אמון בין הצדדים. אחד מן המקרים הללו הינו מקום בו ניתן לפלוני כח לנהל את ענייני הזולת. כך גם המקרה של פקיד בית המשפט. 8. בנסיבות המקרה, התקיימו כל הנסיבות המביאות לחובת גילוי מלא של העובדה כי צריכת מסנני הדילן בשוק פחתה, וכי פילטרוניק הוסיפה לעמוד בקצב הרכישה הרגיל לו התחייבה, בתקופת הקפאת ההליכים, אף כי לא היתה זקוקה לכמות זו, ולא עשתה זאת אלא עקב לחצו של הנאמן: א. המידע היה בידי הנאמן, ואף אם ניתן היה לכאורה לגילוי בידי הרוכשת (דבר אשר לשיטתה 'איננו ברור'), הרי גישתה למידע היתה נחותה משל הנאמן. כמו כן, ברור היה לו לנאמן כי מדובר במידע המסכל אחת מן המטרות המרכזיות של העסקה, מבחינת הרוכשת. ב. המידע על יצור 2,000 פילטרים לשבוע היה בגדר מצג נכון בשעתו, אולם קודם לכריתת החוזה חל שינוי בנתונים אשר בעקבותיו לא שיקף עוד המצג את המציאות. ג. מעמדו של הנאמן כפקיד בית המשפט, אשר הטיל עליו חובת גילוי חמורה כלפי הרוכש. 9. דין דומה חל לגבי דמי השכירות, באשר הנאמן הציג בדוחות וכלפי הרוכשת מצג מטעה, כאילו דמי השכירות עומדים על 100,000 ₪ לחודש, בעוד למעשה עמדו על 180,000 ₪ לחודש, והיתרה אך "גולגלה" לסוף תקופת ההקפאה. אסור היה לנאמן לסמוך על כך כי הרוכשת לא תאמין למצג ותלך לבדוק דברים כאשורם אצל המשכיר. 10. כך גם לעניין התבנית; הנאמן הטעה את הרוכשת וגרם לה להאמין כי אורך החיים של התבנית הינו כ 8-9 חודשים, בעוד שבפועל קרבה התבנית אל "סוף חייה" באותה עת, והנאמן לא ביצע בה אלא תיקונים אשר האריכו אותה עד לסוף תקופת הקפאת ההליכים. 11. לעניין חיוב החברה בפיצוי על ציפויים מקולקלים; מדובר בהעלמת עובדות פשוטה, באשר מידע זה היה צריך להכלל בדוחות הפעילות של החברה תחת הסעיף 'אבטחת איכות', וכן בדוח רווח והפסד, באשר עסקינן בהגדלה של עלות המכר. הדבר לא נעשה, למרות ידיעתו האישית של הנאמן בנושא. 12. בשל אי הדיוקים דנן, הציג הנאמן בדוחות הפסד קטן בהרבה לתקופת ההפעלה, בעוד שבפועל היה ההפסד גדול בהרבה. 13. טועה הנאמן כאשר הוא טוען לכך כי אין חלות עליו חובות מוגברות של גורם מקצועי; אין עסקינן בכונס של הוצאה לפועל, אשר נכנס לנכס בלא ידע ומטיל את חובת הבירור על הרוכשים. שונה המצב כאשר עסקינן בבעל תפקיד אשר מונה להפעיל את החברה לתקופה מסויימת, בתמורה לדמי ניהול, להבדיל משכר טרחה לפי מימוש. נאמן אשר ניהל מפעל במשך שבעה חודשים, מוחזק כיודע ומכיר את המפעל. על בעל תפקיד כזה מוטלת חובה אקטיבית לגלות לרוכשים מיוזמתו כל מידע חיוני אשר "איננו נראה על פניו". 14. את המונח As is יש לפרש לפי מקורו, בדין האמריקאי, אשר שולל תחולה גורפת של המושג במובנו הלשוני. לפי דין זה ניתנת למושג פרשנות מוגבלת יותר, הכוללת תחולה של חובות גילוי המוטלות על המוכר על-פי דין. זאת, גם במקרה בו נאמר ספציפית שאין המוכר נותן מצגים כלשהם. בנסיבות המקרה, אין אף בהסכם הבסיס כל הצהרה של הנאמן כי אינו נותן מצגים כלשהם. 15. לחילופין, מן הדין לבטל את ההסכם בגין טעות, שכן ברור כי כוונת הרוכשת לא היתה אלא לרכוש עסק חי, ולא אוסף של מכונות. כמו כן, בשל היותה בעלת מפעל דומה בציודו, הרי לא היה לרוכשת כל יתרון ברכישת החברה, מלבד הקשרים עם פילטרוניק. עמדתו של הנאמן; 16. לעניין בדיקת הנאותות: עסקינן בבדיקת נאותות ארוכה, אשר החלה עוד לפני הקפאת ההליכים; במהלך התקופה עמדה הרוכשת בקשר שוטף עם החברה והיתה מודעת היטב למצבה. כל עובדי החברה עמדו לרשותה של הרוכשת, וכך גם מסמכי החברה. חלק מן העובדים העידו בכתבי-בית-דין מטעמם, כי הם יודעים היטב כי הרוכשת הינה בעלת מקצוע בתחום, ובדקה היטב את הממכר, וכן כי הרוכשת תחקרה ושאלה כל שאלה רלוונטית לרבות לעניין התבנית. כל העובדות הנטענות על-ידי הרוכשת הינן מסוג כזה שכל בעל מקצוע אשר היה עורך בדיקה כה ארוכה, יכול וצריך היה לדעת. 17. הנאמן לא הציג כל מצג ממקור עצמאי בפני הרוכשת; המידע הרב שניתן לה היה בעיקר מפי העובדים; כעת, מסתתרת הרוכשת מאחורי טענות הקשורות בדוחות, ומסתירה את העובדה כי בנסיבות המקרה הכירה את החברה טוב יותר אף מן הנאמן. לא בכדי ציין אף בית המשפט, בהחלטת ביניים ביום 18.12.02, כי היה צורך בקנוניה מתוחכמת ביותר מצד הנאמן וגורמים אחרים שחברו אליו לכאורה, כדי להטעות את הרוכשת בנסיבות אלו. 18. השינוי היחיד אשר חל במהלך התקופה היא העובדה כי הרוכשת העלתה את הצעתה מ-4 מיליון ש"ח ל-8.6 מיליון ש"ח בהתמחרות, וזאת משיקוליה שלה. כעת, מנסה כור להפחית דרסטית את התמורה, ומנסה לערוך מקצה שיפורים. אף זאת מעיד הדבר, כי אין עסקינן אלא בטעות בכדאיות העסקה. 19. לטענת הנאמן, הרוכשת היא זו שניסתה "לפוצץ" את היחסים עם פילטרוניק, אותה הכירה עוד טרם הקפאת ההליכים, באשר הרוכשת החלה מעלה דרישות אגרסיביות לחוזה ארוך טווח עם הלקוח דנן. כמו כן, הרוכשת לא עשתה כל מאמץ להרחיב את פעילות החברה ללקוחות אשר היו מעוניינים בכך, ובחרה להתמקד אך ורק בלקוח בודד, כאשר ידוע היה לה כי הוא עשוי להודיע על ביטול התקשרותו עם החברה בהתראה בת 30 יום בלבד. 20. לאחר ההתמחרות הראשונה, בה הפסידה הרוכשת דנן, באה זו אל הנאמן בדרישות, מלוות באיומים, כאשר בא-כוחה טען במפורש כי הרוכשת "שכחה" לדרוש תנאי נוסף בהסכם, והוא כי תובטח המשך הפעילות מול פילטרוניק. אולם חרף זאת השתתפה מרצונה בהתמחרות נוספת בגין אותו מסמך בסיס, ללא שזה שונה ולו כהו-זה. אי לכך, אין לה להלין אלא על עצמה. הנאמן לא יכול היה, מניה וביה, להסכים להוספת תנאי כזה, אשר איננו בשליטתו כלל ועיקר. כמו כן; בניגוד לטענתה העובדתית של הרוכשת, לא ידע הנאמן באותה עת כי בכוונת פילטרוניק להפסיק להעביר הזמנות לחברה או להפחיתן. 21. זאת ועוד; מבירור טלפוני, שערך הנאמן ביום 2.1.03, הבהיר נציגה של פילטרוניק כי אין המדובר אלא בירידה עונתית בהזמנות, וכי אין בכוונת הלקוח לסיים את התקשרותו עם החברה, ויתכן מאד כי לקראת מרץ-אפריל שוב יגדיל ההזמנות. דבר זה הובהר על-ידי פילטרוניק פעם נוספת, ביום 10.1.03. 22. הנאמן מכחיש כי כפה על פילטרוניק להזמין כמות של 2,000 יחידות לשבוע בתקופת הקפאת ההליכים, אלא הלקוח עצמו ביקש כי כתנאי לעבודה מול החברה, תספק לו לפחות כמות זו. אם היתה הפסקה בהזמנות, הרי זו לא חלה אלא לאחר מסירת החזקה בחברה לרוכשת. לכן הטענה כאילו לא נמכר לרוכשת עסק חי, אין לה על מה שתסמוך. זאת אף לאור העובדה כי הרוכשת חתמה על המסמך בידיעה על מגבלות החוזה עם הלקוח, וכן על כוונתו לחפש לעצמו ספקים נוספים. אם רצתה הרוכשת לוודא את המצב, היה עליה לפנות ללקוח, אותו הכירה היטב, ולוודא עמו את המצב. לא יתכן כי הזמנות הלקוח בעתיד, דבר אשר תלוי בלקוחותיו שלו, ישמשו בסיס לביטול עסקת מכר, תוך הטלת אחריות על הנאמן להתגשמות ציפיה עתידית. 23. הנאמן הדגיש לאורך כל הדרך כי אין התחייבות מצד פילטרוניק להמשיך ולרכוש מוצרים, קל וחומר שלא בכמות מינימום. זאת ועוד; בראשית תקופת ההקפאה, הביע הלקוח דנן את רצונו להמשיך ולעבוד עם החברה, כפי שצויים קודם לכן. הטענה בדבר אילוץ הלקוח על-ידי הנאמן אין לה על מה שתסמוך. במועד אחד בלבד, בחודש מאי 2002, ביקשה פילטרוניק להפחית את ההזמנות ל-1000 בשבוע, ואילו הנאמן הודיע לה כי אם כך יעשה, יהיה עליו להפסיק את פעילות המפעל. מאז, לא חזר הדבר על עצמו. דבר תמוה הוא, הכיצד לא עלה בידי הרוכשת להשיג הזמנות נוספות, כאשר ידוע לנאמן כי פילטרוניק טרם השיגה ספק נוסף. 24. כור מסתמכת אך ורק על הודעה בדואר אלקטרוני אשר שלח סוכן של הלקוח, ולא הוא עצמו, אל עובד לשעבר של החברה, ולא אל הנאמן או באי כוחו. זאת בניגוד להנחיות שניתנו, לפנות בכל בעיה לנאמן או למנכ"ל לשעבר בלבד. כאשר התגלה הדבר לנאמן, בירר את העניין עם פילטרוניק, ושם הודע לו כי אין מדובר אלא בתחזית בעלמא, ואין כוונה להפחית את ההזמנות בפועל בזמן הקרוב, נהפוך הוא. יתר על כן; הדבר התגלה לרוכשת דווקא בשיחה בה נאמר לה על-ידי פילטרוניק כי יש "חדשות טובות", וכי התחזית הפסימית בטלה. בפועל, אין חולק כי הלקוח הוסיף להזמין כ-2000 יחידות בשבוע, בלא להשמיע כל השגה על עניין זה. לאור זאת לא היה כל מקום לייחס חשיבות לאותה הודעת דואר אלקטרוני. לעניין זה יוער, כי בעת מסירת המפעל היו בידי החברה, כדבר שבשגרה, הזמנות לחודש עבודה. 25. הנאמן הודיע במועד לבית המשפט ולכל הרוכשים כי פילטרוניק מחפשת ספק נוסף, כדי למנוע מצב בו תהיה תלויה בספק יחיד, זאת קל וחומר כאשר הספק נמצא בקשיים. מעבר לכך, ולמסקנה המובנת מאליה, כי אם בעתיד תעבוד פילטרוניק עם ספק נוסף, תאלץ החברה להפוך לתחרותית יותר, לא באה כל דרישה ספציפית מפילטרוניק להפחתת מחירים, מלבד לעניין חוזה ארוך טווח, אם יחתם. 26. בחזקת פילטרוניק תבנית חלופית, אשר הוצעה לכור, ולכן לא ברור מדוע טוענת זו כי אין באפשרותה להשיגה. כמו כן, השגת רכיבים לתבנית הנוכחית יכולה להאריך את חייה עד אמצע שנת 2003. כמו כן, מעידים העובדים במסגרת בש"א 21477/02, כי המידע על התבנית היה בידי הרוכשת, וכי במסגרת בדיקותיה התעכבו אנשיה בשאלותיהם בעיקר על עניין התבנית, דבר שהיה לב הרכישה. מידע זה שהיה בידה עולה על הידע שבידי הנאמן. הנאמן מכחיש כל כוונה מצידו שלא לטפל בתבנית כדי לחסוך עלויות. הנאמן, אשר אינו אלא רואה חשבון, פעל לפי עצת גורמים מקצועיים. הנאמן לא ידע כי התבנית עומדת לסיים את חייה, וסבר כי הטיפול שהעניק לה הינו הטיפול הנכון. על כך הסתמך אף בדוחות שהגיש לבית המשפט. מאידך גיסא, אף מהפרטים בתגובת הרוכשת, יוצא כי ידעה היטב מהו אורך חייה של התבנית, ואף חזתה את העתיד להתרחש. זאת במיוחד לאור תפקיד המפתח של התבנית ביצור. כל זאת, כאשר ניתנה לכור מתכת גישה חופשית לכל הנתונים! 27. זאת ועוד; פילטרוניק נהגה לממן את התבנית בעבר, ולא היה לנאמן כל מושג על שינוי עתידי בהתנהגותה. לא היה לאל ידו להסתיר מידע שלא היה ברשותו כלל ועיקר. 28. לעניין השכירות; כור מעלימה מבית המשפט כי היא ניהלה משא ומתן מול המשכיר, והגיעה עמו להבנה על דמי שכירות של 75,000 ש"ח לחודש, בכפוף להקטנת השטח, דבר שהיה בהסכמת כור. כך שכל הטענות בעניין זה הינן תאורטיות בלבד. הרוכשת ידעה מה גובה דמי השכירות בהסכם, ואין לשעות ל"ספקולציות" שלה. עסקינן בנושא טריוויאלי שניתן היה לבררו עם המשכיר, דבר שאף נעשה. כמו כן, ההסכם קבע במפורש כי כל עניין דמי השכירות לאחר תום תקופת הקפאת ההליכים, הינו באחריות הרוכש, ועליו לנהל ענייניו בעצמו מול המשכיר, באשר ההסכם הנוכחי מסתיים בסוף שנת 2002. הנאמן לא הסתיר דבר בעניין זה. בדוחות לבית המשפט צויין הסכום ששולם בפועל, בשל התחשבות המשכיר במצב החברה. עסקינן בדוחות פנימיים של החברה, אשר היו נכונים לתקופתם, ואין כל הכרח לבצעם לפי תקנים חשבונאים מלאים. 29. לעניין פגמים בפילטרים; כבכל חברה יצרנית, גם במוצרי החברה עשויים ליפול פגמים, ועל רוכש לקחת זאת בחשבון, על אחת כמה וכמה כשהוא רוכש מקצועי, מסוגה של כור מתכת. הנאמן לא הסתיר דבר, ומעולם לא ביקש מפילטרוניק שלא לשגר לו חיובים בגין הפגמים דנן. ביום 17.9.02, החליט הלקוח לקזז 30,000 דולר בגין פגמים שנמצאו, וכך אכן עשה. מכיוון שהקיזוז כבר נעשה, לא היה צורך לחזור עליו בהתחשבנות של תום הקפאת ההליכים. 30. רווחיות החברה: לטענות הרוכשת אין בסיס, נהפוך הוא. האמת היא כי הנתונים מלמדים על רווח של 8.4% למחזור. לעניין זה מביא הנאמן נתונים עובדתיים שונים משל הרוכשת, המבססים לכאורה את טענתו. כמו כן, קיימות עלויות מיוחדות של תקופת הקפאת ההליכים, שלא יחזרו על עצמם בהפעלה בידי הרוכשת, ולכן אף הן משפיעות לטובה על הריווחיות הצפויה. תגובת הנאמן לטענותיה המשפטיות של הרוכשת; 31. חוק המכר מחייב את המוכר למסור נכס מתאים למה שהוסכם, ולא לציפיה סובייקטיבית של הרוכש. המועד הקובע להתאמה הינו מועד המסירה. עיקר טענת הרוכשת הוא כי אין התאמה, באשר לא נמסר לה 'עסק חי', המבוסס על המשך רכישה על-ידי הלקוח. אלא שהממכר נמסר כשהוא תואם את אשר הציג הנאמן, ונכתב במסמך המכר: הנאמן הדגיש כי אין לחברה הסכם מחייב עם פילטרוניק, וזו יכולה להפסיק את ההזמנות בהתראה של 30 יום. כמו כן, דווח אף כי היא מחפשת ספק נוסף, כדי לא להיות תלויה בחברה בלבד. אם, נוכח מידע זה, בחרה הרוכשת להתקשר בעסקה, לקחה סיכון כי ההזמנות יופחתו. זאת ועוד, בעת מסירת הממכר היו הזמנות לחודש, ולמיטב ידיעת הנאמן, לא היה כל סירוב של פילטרוניק להפסיק לעבוד עם החברה, דבר אשר לא הוכח אף לגבי המצב כיום. לכן, הועבר אף הועבר "עסק חי", כפי המוסכם. 32. סעיף 11 לחוק המכר ניתן להתנאה, כמוהו ככל החוק. התנאה זו נעשתה על-ידי קביעה מפורשת של הצדדים, כי הממכר נמכר במצבו כפי שהוא והיכן שהוא. בכך הופחתו חיוביו של הנאמן לעניין ההתאמה, זאת גם לאור אי בקיאותו בתחום עיסוקה של החברה, וסירובו ליטול אחריות למצגים. זו העסקה המקובלת המתבצעת על-ידי פקיד בית משפט, דבר שבא לביטוי אף במחיר מופחת שמשלם הרוכש בתום הקפאת הליכים. 33. סעיף 12 לחוק המכר קובע, כי רוכש אינו זכאי להסתמך על אי התאמה, אם ידע עליה בעת גמירת החוזה. בנסיבות המקרה, ולאור בדיקת הנאותות, הרוכשת ידעה היטב את מצב הממכר. לפי דעת פרופ' זמיר, אין כל נפקות למקור ידיעתו של הקונה, ודי אם הוא מודע למצב. בע"א 208/94, רוזנברג נ' מרדכי, קבע בית המשפט כי מרגע שידע הרוכש על מצב הכספי והרכושי של חברה, שוב אין הוא זכאי להסתמך על אי התאמה. כך גם במקרה דנן. אותו דין חל, לפי פרופ' זמיר, כאשר הרוכש "עצם את עיניו", קרי, חשד שאי ההתאמה קיימת, ולא בירר. הרוכשת דנן עצמה את עיניה נוכח האפשרות כי פילטרוניק תפסיק את ההתקשרות, למרות שידעה על האפשרות דנן. לכן, מנועה היא מלטעון לאי-התאמה. 34. לעניין טעות והטעיה: אין עסקינן בנסיבות המקרה אלא בטעות בכדאיות. ההבדל בין שתי הקטגוריות הוא כי הראשונה עוסקת בעבר, ואילו טעות בכדאיות הינה חוזה פני עתיד. טעות בכדאיות אינה אלא ציפיה שנכזבה. כל "טעותה" של הרוכשת דנן אינה אלא אמונה מוטעית לגבי ארועים עתידיים, זאת באשר ידעה כי אין כל התחייבות מצד פילטרוניק להמשיך בהתקשרות. אם הסתמכה הרוכשת על האפשרות כי היא לא תנקוט צעד זה, הרי לקחה סיכון, ואם התממש, אין לה להלין אלא על עצמה. לעניין זה, נקבע בע"א 1853/96 דשנים אורגניים נ' איגוד ערים אזור, כי תניה חוזית אשר אינה נמצאת בשליטת המתקשרים אינה מבטאת אלא אמונה בתרחיש עתידי; בכפוף לחריגים, כגון חוות-דעת מומחה, הרי מצג כזה אינו מטיל אחריות למימוש הציפיה, ואין להעלות במקרה זה טענות טעות והטעיה. 35. לעניין חובת גילוי: הנאמן לא הסתיר כל מידע, נהפוך הוא. הנאמן איפשר לרוכשת לבצע בדיקת נאותות ארוכה ומקיפה, תוך מתן נגישות לכל הנתונים. הנאמן עצמו איננו בקיא בתחום עיסוקה של החברה, ולכן איפשר לרוכשת לתחקר את העובדים ולקבל כל מסמך שתרצה לבדיקתה. בספרם של פרידמן וכהן הוער, כי בעניין חובת גילוי, יש לבחון את סבירות הסתמכותו של התובע על הנתונים כפי שהיו בידיו; כאשר עסקינן במידע ידוע לכל, שניתן לבררו בלא עזרת הנתבע, חובת הגילוי נשללת. פרופ' שליו מעירה, כי חובת הגילוי חלה אך על פרטים מהותיים, אשר הצד השני אינו יכול להשיגם בעצמו, והצד שבידיו הפרטים יודע על כך. עמדה זו אומצה ע"י כב' השופט לנדוי בע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, שם יוחסה חשיבות רבה להיות הקונה אדם מקצועי בתחום, אשר קונה סביר בנעליו היה מברר בנקל את הפרטים במחלוקת. 36. לעניין הגדרת As is: הרוכשת מנסה להסתמך על דין אמריקאי, אלא שהדין דנן איננו עוסק במכירה שמבצע פקיד בית המשפט. העסקה והמונח דנן הינם שגרתיים בתחום דיני חדלות פרעון, ומבוססים על כך כי בעל תפקיד שממנה בית המשפט, עורך-דין או רואה חשבון, אינו מכיר את תחום עיסוקה של החברה ברוב המקרים, ואינו בקיא בהיבטיו המקצועיים, בעוד מנגד ניצבת רוכשת שהיא בד"כ חברה מאותו תחום, בעלת בקיאות רבה הרבה יותר. עניין זה של העדר מצג מצד בעל התפקיד, משוקלל בתמורה ומפחית אותה, יחסית למה שניתן היה לקבל במכירה רגילה. אין לקבוע רף אחר וגבוה, אשר בעלי תפקיד אינם יכולים לעמוד בו. 37. מן הדין לקבל את עמדת הנאמן, כדי לדאוג לודאות וסופיות בעסקאות מול בעלי תפקיד, והחשיבות של מתן הזדמנות שיוונית לרוכשים. מתן הזדמנות למציע לסגת מהצעתו ולנהל לאחר מכן משא ומתן להפחתת התמורה תפגע בכך באופן חמור. זאת לזכור: ההצעה השניה שלא זכתה, היתה נמוכה אך ב- 100,000 ש"ח מהצעת הרוכשת דנן. תגובת הרוכשת לעמדת הנאמן; 38. טוען הנאמן, כי פנייתה של פילטרוניק במאי להפחית "זמנית" את הכמות המוזמנת ל-1,000 יחידות לשבוע לא היתה אלא מקרה חד-פעמי. אלא, שהנאמן הודיע לה, אף לדבריו, כי אם לא תבוצע הזמנה של 2,000 יחידות לשבוע, לפי התחייבותה של פילטרוניק, יהיה עליו להפסיק את פעילות המפעל. ברור כי אין עסקינן בבקשה להפחתה זמנית, אחרת לא היה כל צורך לסגור את המפעל. מתגובת הנאמן, עולה כי דובר בבקשה קבועה. הרוכשת מסתמכת גם על תצהירו של העובד לשעבר מר פכנר, אשר הבהיר כי פילטרוניק הצהירה כי אין היא זקוקה לכמות כזו, ואילו הנאמן הבהיר כי כמות המינימום להחזקת המפעיל היא 2000 יחידות לשבוע. אי לכך, הנאמן משקר, ואילו פכנר, אשר אינו מעורב בסכסוך בין הצדדים, אומר אמת. כמו כן, מעיד פכנר כי אף בספטמבר התגלו בעיות בהזמנות, ובתגובה לשאלה האם הן זמניות, הגיע הדואר האלקטרוני אותו הזכיר הנאמן, לפיו ההזמנות ימשכו אך עד נובמבר ואזי תופסקנה. אף מתצהיר רו"ח בראף, שותפו של הנאמן, עולה כי הסוכן אשר שיגר את ההודעה הבהיר לו, כי מאז מאי צברה פילטרוניק כמות עודפת של פילטרים, ולכן היא עומדת להפסיק את ההזמנות. הנאמן ידע כל העת, החל ממאי ובמפורש בספטמבר, כי פילטרוניק עומדת להפסיק את ההזמנות, אך לא גילה את הדברים לחברה. 39. טענתו של בראף, לפיה יתכן כי יוגבר קצב ההזמנות בהמשך, הינו עדות בעל-פה כנגד מסמך כתוב, והוא עדות הסוכן אודונל דנן. במכתב נאמר במפורש, כי הוא בא לאחר שיחה עם מנכ"לית פילטרוניק. ב-29.11.02, סיפר הסוכן לבא-כוחה של הרוכשת, כי אמנם ניתנה הודעה על הפסקת ההזמנות, אבל בינתיים הוגבר זמנית קצב ההזמנות מן הלקוח. דבר זה לא היה נכון בספטמבר, והיה על הנאמן לגלות את המידע על-אתר, לפחות במכתב לרוכשים הפוטנציאלים מיום 18.9.02. זאת ועוד, בדיעבד הסתבר כי הפסקת ההזמנות נדחתה בחודש אחד בלבד. כמו כן, נספח ה' לתגובת הנאמן מאשר כי פילטרוניק צברה מלאי פילטרים אשר יספיק לה לכל שנת 2003. אין עסקינן, אלא בכך שהנאמן, ספק יחיד של פילטרוניק, אילץ אותה לספק כמות עודפת, למרות שלא נזקקה לה. מידע זה לא סופר לרוכשים, למרות שבכך נחרץ גורל החברה להיות "עסק מת". זאת ועוד; אף במכתב אותו מצטט הנאמן, מיום 10.1.03, נאמרו במפורש אותם דברים עצמם. מסיבה זו, ביקשה כי הנאמן יהיה אחראי על הפגמים בפילטרים הללו לשנה שלמה. הנאמן לא ציטט אלא חלק אחד של המכתב, באופן מגמתי וכוזב. 40. חישוביו של הנאמן מופרכים, סותרים מצגים קודמים שלו, ומעידים על כך כי הוא שיקר לרוכשת, כפי שהוא משקר לבית המשפט. 41. לעניין התבניות: בתצהירו של מר משולם, מנהל המפעל, נאמר במפורש כי היה ברור לכולם, כולל לנאמן, שהמובלעת שתוקנה מעת לעת, תחזיק מעמד לכל היותר עד סוף 2002, והיה ברור כי התבנית עצמה תסיים חייה באותו מועד. עד סוף השנה בוצעו בה יותר שימושים מאשר הכמות לה יועדה מלכתחילה. אף מר משולם, אשר אינו צד מעוניין, אומר את האמת, ואילו הנאמן משקר. הנאמן טיפל אישית בעניין התבנית, וידע היטב את מצבה. אלא שהוא בחר לחסוך בהוצאות מקופת ההקפאה ולא להזמין חדשה, בלא לגלות לרוכשים. הדוחות שהוגשו בעניין זה גרמו לבית המשפט להאמין כי הם מלאים ומדוייקים. הנאמן לא קיבל שכר ניהול מכובד כדי להגיש דוחות אותם, לדבריו הוא "איננו מבין". דוח התבניות הוא חלק מדוח הנאמן, ומצוי באחריותו. 42. לעניין קיזוז עלות הפגמים; לכל המאוחר, קיבל הנאמן (אף לשיטתו), את הידיעה על קיזוז 30,000$, סכום בלתי מבוטל, ב- 17.9.02, והיה עליו להראותו לרוכשים. העובדה כי הדוח האחרון נכתב קודם איננו פוטר אותו מחובה זו, כשם שהראה לרוכשים אף פרטים מאוחרים יותר אותם רצה להראות. 43. טענת הנאמן כי לא היה צריך להגיש דוחות לפי תקן חשבונאי מלא הינה מופרכת ומקוממת, שכן זהו בדיוק תפקידו ומטרתו של דו"ח, קל וחומר כאשר הוא נערך בידי רואה חשבון. יוצא, כי דוח הרווח וההפסד היה דוח מטעה. הנתונים הכלולים בו נרשמו על בסיס מצטבר, לפי חודש הביצוע, בלא להתייחס למועד התשלום בפועל של הסכומים שיש לשלם או לקבל. אלא שדין שונה ננהג עם דמי השכירות, אשר נרשמו על בסיס מזומן, בלא שהנאמן ציין או הסביר זאת. כמו כן, קיימים בדוחות טעויות אף ברמת החישוב. כל הטעויות דנן הינן בכיוון אחד - ניפוח הרווח של החברה. 44. הנאמן הציג הפסד של 1.7% למחזור, אולם אם ישוקללו דמי השכירות האמיתיים, יהיה הפסד של 7% למחזור, דבר אשר יכלה כליל את החסכון בדמי היעוץ עם תום הקפאת ההליכים. לו היתה הרוכשת יודעת זאת, סביר להניח כי לא היתה מוכנה לרכוש את החברה. המשכיר הסכים להפחתת השטח, אך לא להוזלה מקבילה בדמי השכירות, מה גם שהקטנת השטח דורש רה-ארגון אשר יעלה הון רב. כל ההטעיות דנן, יהיה מימדן אשר יהיה, די בהן כדי ליתן עילת ביטול בידי הרוכשת. 45. בניגוד לאמור בתגובת הנאמן, עשתה הרוכשת כל מאמץ, יחד עם העובדים, להשיג לקוחות חדשים, והדבר מגובה בתצהירו של משולם. כל זאת, לאחר שהנאמן הוא שהצהיר כי פילטרוניק הינה הלקוח המרכזי והבסיס לקיום החברה. רק בשל לקוח זה, רצתה הרוכשת לרכוש את החברה. הנאמן ידע זאת, ואף כתב זאת בדו"ח שלו. 46. טענת הנאמן כי נאמר לו על-ידי סוכן הלקוח כי מדובר בירידה עונתית בהזמנות, מוזרה, כאשר במכתב של אותו לקוח המופנה לנאמן, נאמר שיש ללקוח מלאי שיספיק לכל שנת 2003. פרק זמן של שנה וודאי אינו "עונה". מעבר לכך, אף אם יחלו הזמנות במרץ-אפריל, הרי היצור יחל רק במאי-יוני, ועד אז יצטבר בחברה הפסד של מיליוני שקלים. 47. לעניין As is: בשום מקום לא נכתב בחוזה כי העסקה היא בלא מצגים; זאת במיוחד כי בדוחות שהגיש לבית המשפט היו מצגים רבים ומפורטים. המושג דנן אינו פוטר מחובת גילוי, מקום בו היא קיימת. קל וחומר, שאין הנאמן פטור מגילוי המידע הקריטי המצוי בידו. דווקא כאשר מבצע את העסקה פקיד בית המשפט, יש להחמיר עמו, באשר חלות עליו חובות מוגברות של גילוי ותום-לב. הנאמן הגיש ביוזמתו לבית המשפט דוחות טכניים על מצב התבניות. כעת אין הוא יכול להסתתר מאחורי הטענה, כי אין הוא מבין בדברים טכניים. 48. לטענות הנאמן כי אין אי-התאמה, היות ובמועד המסירה היה צפי של הזמנות, אין שחר, דבר המגובה במסמכים מפורשים. ללא פילטר הדילן, המהווה כ-70% מפעילות החברה, אין לה קיום, והנאמן ידע זאת היטב. לעניין כוונות הלקוח בעתיד; עד עתה, לא ניתנה לחברה כל הזמנה חדשה. אף אם תנתן כיום, לעניין מוצרים אחרים, היצור יחל בעוד מספר חודשים, בהיקפים קטנים, ויתכן כי אף במחירים של ספקים מסין, דבר שהחברה אינה יכולה לעמוד בו. עסקינן ב"עסק מת" לכל הדעות, ואי התאמה מוחלטת למה שהוצג בהסכם, ולא אי התאמה לציפיות עתידיות. 49. הרוכשת לא ביקשה לבטל את ההסכם כי ציפיותיה לעתיד נכזבו, אלא ביקשה לבטלו ימים מספר לפני קבלת החזקה, דקות אחדות לאחר שסוכן פילטרוניק מסר לה על אודות עודפי המלאי וההפסקה המתוכננת בהזמנות מצד הלקוח. עסקינן בהטעיה לגבי מצב ועובדות אשר היו ידועים לנאמן לפני חתימת ההסכם, וערב ההתמחרות. הנאמן הפר את חובתו הבסיסית ולא גילה את הדברים. 50. הרוכשת לא יכולה היתה לשגר אנשיה אל פילטרוניק "סתם כך", כל עוד לא רכשה את החברה ולא היה לה מעמד חוקי. לו היו נציגיה נוסעים לפילטרוניק לפני המכרז, דבר אשר היה מקומם את הנאמן ויתר המציעים, לא היתה פילטרוניק מוסרת להם פרטים כלשהם.כאשר נסעו אנשי הרוכשת יחד עם הנאמן אל הלקוח ביום 31.10.02, התחמקה מנכ"לית הלקוח בכל דרך ולא מסרה כל מידע. לטענת הרוכשת, התקיים בין פילטרוניק לבין הנאמן הסכם לפיו תמשכנה ההזמנות עד לסיום הקפאת ההליכים, ולאחר המועד דנן, לא יהיה הלקוח זקוק לחברה, בשל צבירת המלאי, אשר נותנת לו שנה להכשיר ספקים אחרים. אף מכאן עולה, כי נסיעה אל הלקוח לפני ההתמחרות לא היתה מועילה בדבר. יוצא, כי עסקינן במידע שלא היה נגיש לרוכשת, וחובת הנאמן היתה לספקו. 51. אין חולק בדבר חשיבות עקרון הוודאות, אולם דווקא בשל כך על בית המשפט לדקדק ולבדוק את פקידיו, ולא להעניק להם הגנה אם סטו מדרך היושר וההגינות, דבר אשר הינו חשוב ביותר לאמון הציבור בהם. עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 52. הסוגיה העומדת להכרעה בפני הינה עקרונית ביותר, וחורגת בהרבה מבקשה לביטול חוזה או הסכם מכר גרידא. זאת הן מבחינת השלכותיה הישירות על הצדדים המעורבים, והן מן ההיבט הכללי של מדיניות משפטית ראויה; עסקינן בבקשת משקיע אשר רכש חברה בהקפאת הליכים כי אניח לו לבטל את הסכם המכר, על כל המשתמע מכך לעניין נזקם של צדדים שלישיים אשר הסתמכו עליו, לרבות ובעיקר ציבור נושיה של החברה. העילה המרכזית לכך, אשר עוברת כחוט השני מאחורי כל טענותיו המשפטיות והעובדתיות של בא-כוחה המלומד של כור מתכת, הינה הטעייתו על-ידי הנאמן. הנאמן הוא פקיד בית המשפט אשר מונה להפעיל את החברה בתקופת הקפאת ההליכים. הוא נמנע במתכוון מלגלות לכור פרטים עקרוניים, אשר אם היתה יודעת אותם מבעוד מועד, לא היתה מעוניינת לרכוש את החברה מלכתחילה. לשיטתה ולגרסתה העובדתית של כור עולה תמונה עגומה, לפיה "גלגל" הנאמן במתכוון עלויות ובעיות אשר נפלו בחברה, בצורה כזו כי יתאפשר לו לכאורה להפעיל את החברה באופן רווחי ולהציגה ככזו לקונים, בעוד לאמיתו של דבר, עסקינן בחברה אשר נחרץ גורלה, וכל מעשי הנאמן לא נועדו אלא לטשטש עובדה זו ולהציג מצג מטעה, כאשר זה "יתפוצץ" כמעט מיד לאחר שיקבל הרוכש את החברה לרשותו. כל זאת, לשיטת כור, ביודעין ובמתכוון. זהו, למעשה, לב-ליבם של טיעוני כור; הטעיה מכוונת במחדל (אם לא גרוע מכך), אשר גרמה לה לרכוש ממכר שונה לחלוטין בתכונותיו ממה שהתכוונה לרכוש, ואחת היא בין אם נלך בשיטת "אי ההתאמה" לפי חוק המכר, או לפי דיני טעות והטעיה אשר בחוק החוזים (חלק כללי). כך או כך, טוענת כור לזכותה לבטל את ההסכם עקב מעשיו ומחדליו אלו של הנאמן. טעון זה של כור מתפרש, מן הצד העובדתי, על מספר טיעונים וארועים, כאשר המרכזי ביניהם הינו הטיעון לפיו שיווק הנאמן לפילטרוניקס, הלקוח המרכזי של החברה, במשך חודשים, כמות כפולה מאשר נזקק לה הלקוח, אשר ליצורה נזקק הנאמן כדי להפעיל את החברה כעסק חי, כל זאת בידיעה כי הלקוח באנגליה איננו זקוק לכמות גדולה כל-כך. שיאה של מסכת מעשיו הפסולים של הנאמן, כך לשיטת כור, הינו בכך כי לא טרח לגלות לכור מכתב שהגיע לידיו, ימים מספר לפני ההתמחרות הראשונה, ובו כתב מר אודונל, סוכנה של פילטרוניקס, כי הזמנות הלקוח עתידות להפסק החל משלהי 2002. לו ידעה כור על עובדה זו, לטענתה, הרי בוודאי שלא היתה מתקשרת בהסכם המכר. 53. הנאמן מכחיש את טענותיה של כור בעניין הטעיה מכוונת, וטוען כי נמנע במפורש מלהציג כל מצג שהוא, והותיר את שיקולי הכדאיות כולם לידי כור מתכת, אשר אין חולק כי ביצעה בחברה בדיקת נאותות מקיפה, אשר ארכה למעלה משנה. הנאמן נסמך על הטיעון כי הוא, בניגוד לכור, לא היה מעולם גורם מקצועי בענף היצור הרלוונטי, והיכרותו עימו היתה שטחית למדי. מצבו זה של הנאמן קיבל ביטוי מפורש, לשיטתו, בתניה הברורה אשר הוכנסה לחוזה המכר, והיא כי הממכר מועבר לרוכש As is Where is, קרי, מכר אשר מעביר לרוכש את מירב הסיכונים. תניה זו דורש הנאמן לכבד, וזאת אף בטענה כי עסקינן בתניה שכיחה במכר בידי פקיד בית המשפט, אשר הינו מקצועי בתחום הממכר פחות מהרוכש. מנגד, טוענת כור מתכת כי פירושה של תניה זו מוגבל הרבה יותר, וזאת היא למדה מאיזכוריה השונים בדין האמריקאי. מוסיפה כור וטוענת, כי וודאי שאין בתניה זו כדי לשלול חובת גילוי של הנאמן, מקום בו זו קיימת. בחלק בלתי נפרד ממסכת טיעון זו, מבקש הנאמן כי אקבע, כי טעותה של כור, במידה ואכן בטעות עסקינן, איננה אלא טעות בכדאיות, אשר איננה מוגנת אליבא דכולי עלמא. זאת אף ובעיקר היות ואין חולק, כי פילטרוניקס זכאית היתה, לפי החוזה עם החברה, להפסיק את הזמנותיה בהתראה של 30 יום בלבד, דבר אשר היה ידוע לכור היטב. מאחר וכך עשתה, לאחר מועד המכר, אין זה אלא עניין הנוגע לרווחיות החברה בעתיד, אשר שייך במפורש לתחום הכדאיות. לעומת זאת, טוענת כור מתכת כי הפסקת ההזמנות היתה בגדר עובדה קיימת אשר היתה בגדר ידיעתו הפוזיטיבית של הנאמן, ערב המכר, וככזו היתה בגדר עובדה אשר חלה עליה חובת גילוי. 54. הויכוח בין הצדדים התלהט, וגלש לחילופי האשמות חריפים; במסגרת זו, גלש בא-כוחה המלומד של כור-מתכת, לדאבוני, לכדי ביטויים מבישים, אשר חלקם גבלו בגידופים אשר מקומם לא יכירם בכתבי בית-דין. אי לכך, נאלצתי למחוק חלק מכתבי-טענותיו ולחייבו בהוצאות במהלך הדיון. אלא, שבמסגרת החלטתי זו התייחסתי לכל טענותיו העובדתיות והמשפטיות של הפרקליט המלומד, באשר היו אלו לגופן (להבדיל מהלשון בה נכתבו) חיוניות למתן הכרעה הוגנת בפלוגתאות אשר ניצבו בפני, וזאת חרף המחיקה שתוארה לעיל. די היה בעיון חטוף בכתבי הטענות הארוכים אשר הגישו הצדדים (אשר בצוותא-חדא עלו בהרבה על 100 עמודים (!)), כדי ללמוד, כי בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית חריפה, דבר שכיח למדי בכל מקרה בו עסקינן בטענות של תרמית והטעיה. חלק ניכר מליבת המחלוקת התמקד באומד-דעתו של הנאמן: מה ידע ומה לא ידע ב"זמן האמת" שלפני המכירה; איזו פרשנות וחשיבות ייחס לעובדות שנגלו לו, ומדוע פעל כפי שפעל, ולא בדרך אחרת. למעשה, אלמלא עניין זה, אשר הקנה חשיבות רבה לחקירת הנאמן כ"עד המפתח" בפרשיה (וזאת חרף המנהג, לפיו בדרך-כלל לא תותר חקירת בעל תפקיד מטעם בית המשפט), קל וחומר לחקירות עוזריו ושותפיו, יתכן מאד וניתן היה להכריע בפלוגתאות על-בסיס כתבי בית הדין של הצדדים והמסמכים שצורפו אליהם, וכך היו נחסכים חודשיים תמימים, בהם הלכה החברה ככל הנראה מדחי אל דחי. לשון אחר: הסיבה המרכזית לקביעת הדיון, היתה ליתן אפשרות לבא-כוחה המלומד של כור מתכת להוכיח את החלק העובדתי של טענותיו בחקירות. אלא שבא-כוחה של כור, מטעמיו שלו, לא ניצל הזדמנות זו וויתר על חקירות; כל זאת, כאשר נטל הוכחת ההטעיה מוטל עליו, באשר הוא הטוען לבטלות ההסכם, להטעיה ולתרמית. לדבר זה התגלתה, כפי שיבואר בהמשך החלטתי זו, חשיבות לא מועטה בכל האמור בשאלת העמידה בנטל הראיה. המסגרת הנורמטיבית; 55. מן המפורסמות הוא, כי חוק המכר וחוק החוזים (חלק כללי), הינם ברובם בגדר דין דיספוזיטיבי, הניתן להתניה על-ידי הצדדים לחוזה, הכל בכפוף לחובה לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת. כאלו הינם אף הדינים הרלוונטים לחובות זהירות ולדיני אי-התאמה. הוראה זו של המחוקק איננה בגדר פרי שרירות או "גזירת גורל", אלא הוראה הגיונית ונכונה אשר טעמיה עמה: במסגרת חיי הכלכלה והמסחר, קיימים סוגים רבים מאד של חוזים ועסקאות מכר, אשר עשויים להיות שונים בתכלית זה מזה, הן בעניין סוג הממכר ומורכבותו, הן במיהות הצדדים ויחסי הכוחות ביניהם, והן במגוון גורמים אחרים, אשר לכל אחד מהם השפעה על תנאי העסקה, הנוהג והנוהל החלים בה ובעסקאות מסוגה, הסתמכותם וציפיותיהם הסבירות של הצדדים. "ברירת המחדל", אשר מצויה בחוק המכר, אינה מייצגת אלא טיפוס נפוץ וכללי של עסקה, בין מוכר מרצון לקונה מרצון, המתאימה לחלק גדול מן העסקאות הנערכות בחיי המסחר, אולם בשום ופנים ואופן לא לכולם. ככל אשר עוסקים אנו בעסקאות חריגות, אשר פרמטרים רבים שלהם שונים מאותה עסקת "מכר קלאסי", כך עשויים אנו לגלות כי יחסי הכוחות והנוהג בעסקאות מאותו סוג הינם שונים, ומביאים את הצדדים ליצור התניות אלו ואחרות, אשר הופכות את החוזה ביניהם לשונה בתכלית מהחוזה ה"קלאסי", אשר תנאיו מוכתבים בחוק המכר. אך ברור הוא, כי צדדים אינם יכולים להתנות על חובת תום-הלב, אשר הינה עקרון "מלכותי" וקוגנטי, החל על כל סוגי העסקאות בתחומי המשפט האזרחי. כמו כן, ברור מאליו הוא כי חובת תום הלב מביאה, בכל מקרה, לאיסור על הטעיה מכוונת של הצד השני. אולם, סוג העסקה עשוי להשפיע השפעה ניכרת על היקף חובת הגילוי בין הצדדים; זאת, ממגוון סיבות התלויות ברובן במיהותם ומקצועיותם. במצב זה, ברור כי למרות שעיקרון תום-הלב חל בכל המקרים, הרי שכיבודו עשוי לדרוש מידות שונות של חובת גילוי, הכל לפי הנסיבות ואומד דעת הצדדים, אשר התבטא, בין היתר וראשית כל, בהתניות המפורשות אשר יצרו את "הדין הפרטי" אשר חל ביניהם. זאת מכח קל וחומר, כאשר מדובר בצדדים מקצועיים, אשר אין ביניהם הפרשים גדולים בכח המיקוח, ואין צד אחד יכול לאלץ את משנהו להתקשר בחוזה בתנאים 'ירודים' מבחינתו. 56. "ברירת המחדל" של חוק המכר מניחה, למעשה, מצב בו עומדים זה מול זה "מוכר וקונה קלאסיים", קרי: מוכר סולבנטי אשר עוסק בדרך-שגרה במכירת נכסים מן הסוג נשוא עסקת המכר, והוא בעל ידע ומקצועיות העולות על זו של הקונה; אמנם, ברירת מחדל זו עשויה לסבול מצב בו אף הקונה מכיר, באופן כללי, את אותו סוג נכסים אשר אחד מהם הוא מעוניין לרכוש, אולם חרף זאת, הרי שאין הוא מכיר באופן פרטני את הנכס נשוא העסקה, או למצער, היכרותו עם הנכס היא שטחית, או נופלת באופן ניכר מזו של הקונה. במצב זה, אך ברור הוא כי חובת הגילוי המוטלת על הקונה היא רחבה יחסית, ואל לו "לשמור בליבו" פרט המצוי בידיעתו, ואשר גילויו עשוי להביא את הקונה הסביר לסגת מן העסקה. חובות גילוי מקיפות אלו, כפי שהן אכן מופיעות במובאות ובציטוטים הרבים שהניחה בפני כור, עשויות, במקרים המתאימים, אף לגבור על תניית As is, באשר לעיתים פירושו של אי-גילוי פרט חיוני במצב זה הופך את עצם הנסיון להסתמך על תנייה כזו לחוסר תום-לב בפני עצמו. 57. אולם, שינוי במיהות ויחסי הכוחות בין הצדדים משנים את מאזן הכוחות, ועמו גם את מידת חובות הגילוי. מצב אשר בו נתקלה הפסיקה לעיתים הינו זה בו מוכר אמנם מכיר באופן סביר (ואף למעלה מכך) את הנכס, אלא שמולו עומד קונה מקצועי במלוא מובן המילה, אשר הינו בעל כלים מצויינים, העולים אף על אלו של המוכר, בכדי לאמוד את הנכס לעילא ולעילא טרם חתימת המכר, ולהחליט האם הוא הולם את צרכיו. זאת, בלא שיהיה תלוי בכל נסיבה שהיא דווקא בגילוי מעם המוכר, וכל עוד לא נקט המוכר בצעד אקטיבי כדי לחסום את הקונה מלהשיג מידע. לשון אחר; במצבים אלו עשויה חובת הגילוי להיות מצומצמת יותר, במובן זה שאף אם המוכר אינו מגלה פרט זה או אחר, הרי שיהיו מקרים בהם יתיר בית המשפט למוכר 'להנות מן הספק', קרי, לראות כלגיטימית את הסתמכות המוכר על מקצועיותו של הקונה, אשר הביאה אותו למחשבה כי אי-התייחסות הקונה לעובדה במחלוקת לא באה מאי-ידיעה (שהרי יכול היה לברר את הדברים לאשורם לו רצה), אלא מכך כי חרף הפגם, יתכן והעסקה הינה כדאית בעבורו. האיזון וההחלטה נעשים תמיד בנסיבות המקרה, כאשר על בית המשפט לבדוק ולהכריע אימתי חרגה התנהגות המוכר במובהק מן הסביר, ובמקום "הנאה מן הספק", הרי עסקינן בעצימת עיניים, אשר כמוה כידיעה פוזיטיבית כי הקונה רוכש נכס בלתי מתאים עבורו, במובהק. אחד הסוגים הנפוצים של יחסים מסוג זה, בהם התלבטה הפסיקה לא פעם, הינם היחסים בין מוכר בעל מגרש, בלתי מקצועי אך מודע לעובדות בסיסיות בדבר מצב הנכס, לבין רוכש, קבלן מקצועי, אשר מעצם מקצועו בקיא הוא בנכסי מקרקעין, מצבם במרשם ובתוכניות המתאר והשלכותיו, וביכולתו לברר פרטים אלו, בדרך-כלל, על נקלה. כך היה המצב אף בתקדים המנחה בעניין ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, בו הבהירה דעת הרוב הבהר-היטב כי חובות הגילוי אל מול קבלן מקצועי עשויות להיות קטנות יותר מן "הרגיל": "לקונה היתה הזדמנות לבדוק בעצמו את תכונותיה של החלקה ואת מצבה התכנוני. נמסר לו נוסח של החלקה וכשם שהלך המתווך פאר למשרד העיריה ... כן היה גם הקונה יכול לעשות כמוהו ולגלות פרט זה שהיה כה חיוני עבורו. אחרי ככלות הכל, הוא העוסק בעסקי בניה, בהיותו קבלן, ולא המוכר. הוא לא הלך לעיריה מפני שבנה בנין על חלקה אחרת באותו גוש, שממנה לא הופקע שום חלק ועל-כן חשב שכזה גם דין החלקה הפנויה הנדונה. היתה זאת רשלנות חמורה מצדו. מותר היה למוכר להניח שהקונה אינו נוהג ברשלנות חמורה כזאת, אלא שקבלן סביר ילך ויברר לעצמו תחילה מה מצב החלקה לפני שיסכים לקנותה. הרי אין טוענים שהנושא של מספר החדרים שאפשר לבנותם עלה במשא-ומתן שהתנהל בין השניים, ואף אין זה דבר נדיר שקונה משלם מחיר שמעל למחיר השוק מאיזו סיבה השמורה עמו, ואין המוכר חייב לחקור מדוע הקונה מוכן לעשות כן" (ההדגשות אינן במקור - ו.א.). יוצא, כי הפסיקה הכירה היטב בהיות מימדי חובת הגילוי פונקציה של מיהות הצדדים, מקצועיותם ויחסי הכוחות ביניהם. כמו כן נקבע, כי עקרון תום-הלב אינו מאלץ את הצדדים לעמוד ברמה מרבית ואופטימלית של גילוי ודאגה איש לרעהו, בלשון בית המשפט העליון, אף כי נאסר על הצדדים להיות "זאבים זה לזה", הרי אין הם חייבים להיות "מלאכים זה לזה". 58. מן הדין לבדוק, עתה, את היחסים בין הצדדים בנסיבות מקרה זה, ולגזור מהם את מימדי חובת הגילוי, ונפקותה מול תניית ה-As is שבחוזה המכר שבין הצדדים; א. נשוא הממכר הינו חברה גדולה, בעלת פעילות ספציפית ומורכבת של יצור רכיבים מתוחכמים המיועדים לתקשורת סלולרית, כאשר הרכיב המהווה את המוצר המרכזי של החברה הינו פילטר הדילן אשר נמכר לפילטרוניק, אשר היווה כ-70% מכלל פעילותה. לעניין זה יאמר, כי מלאכת יצירת הרכיבים נמצאה מתוחכמת די הצורך, בכדי שפילטרוניק לא תצליח למצוא ולו ספק חליפי אחד אשר יוכל להחליף את החברה, חרף העובדה כי קשייה של זו האחרונה היו רחוקים מ"להקל על חייה" של פילטרוניק, ואף הביאו אותה, כמסתבר, להזמין רכיבים מעל הכמות לה הזדקקה, כדי למנוע מצב בו יסגר מפעל החברה והיא תמצא בלא ספק. אין חולק, כי עסקינן אם כן בנכס סבוך ומורכב, אשר קשה לאדם מן החוץ, אשר לא התמקצע בענף יחודי זה, ללומדו על בוריו, מעבר להיכרות שטחית למדי. ב. המוכר: הנאמן, פקיד בית המשפט שמונה לנהל את הקפאת ההליכים, איננו, ומעולם לא היה, עוסק בתחום הרכיבים הסלולריים; עסקינן ברואה-חשבון, אשר מונה כמעין 'משגיח' אשר תפקידו לנהל את ענייני החברה, לייצב את מצבה ו"להחזיק את ראשה מעל המים", זמן רב די הצורך כדי למצוא לה קונה. הנאמן לא היה מעולם "בעלים" של הנכס, אלא אך ורק שליח או מתווך הפועל למענם ולטובתם של כלל ציבור הנושים. אין חולק, כי הנכס הופקד בידיו על-מנת שינהלו וילמד את עסקיו ככל אשר ניתן, ואין ספק כי לאחר מספר חודשים של הפעלה, אך ברור וראוי הוא כי הנאמן מוחזק כמי שלמד את עסקי החברה, ולו "מעל פני השטח", ומושכלות בסיסיות בכל הנוגע למצבה הינן בגדר ידיעתו, או למצער צריכות היו להיות כאלו. אלא, שאין לצפות בשום פנים ואופן כי הנאמן יהפוך בתוך חודשים מספר למומחה בתעשיית הרכיבים, אשר צריך לא רק לשלוט בכל פרט ופרט מתהליכי היצור של מוצרי החברה, אלא אף לשלוט בכל פריט ועניין אשר נראה חיוני בעיני הרוכשת. עם זאת, מהנסיבות עולה כי, אין ספק שהנאמן אכן שלט ב"פרטי הבסיס", וביניהם: ב.1 הנאמן ידע היטב, כי פילטרוניק היא הלקוח המרכזי, עליו תקום או תיפול החברה, וכן ידע את נסיבות ההתקשרות עמה, דבר המשתקף היטב אף בדוחות שהגיש לבית המשפט. ב.2 הנאמן ידע, כי אם ירד קצב היצור אל מתחת ל-2000 מוצרים בשבוע, קיימת סכנה גדולה לאפשרות לנהל את המפעל כ"עסק חי". ב.3 הנאמן ידע ושלט בפרטים בסיסיים ועקרוניים הקשורים לתהליכי היצור בחברה, הפעלתה, רווחיה והפסדיה, אף כי בחלקם יתכן מאד והיה תלוי בעצותיהם ובחוות-דעתם של גורמים מקצועיים בחברה עצמה. ג. הרוכשת: כור-מתכת היא חברה מבוססת, אשר תחום עיסוקה דומה מאד לתחום עיסוקה של החברה; עסקינן בגורם, אשר אין חולק על מקצועיותו הרבה ובקיאותו בתחומי הענף הרלוונטי. זאת ועוד: במסגרת הבירור, האם המכר כדאי עבורה, אם לאו, כור ערכה בדיקת נאותות מקיפה בת שנה לפחות, במסגרתה, לטענת הנאמן אשר לא הוכחשה, זכתה כור או למצער יכולה היתה להגיע להיכרות מעמיקה ביותר עם החברה, על תחומי פעילותה השונים, אופן תפקודה, רווחיותה והפסדיה, ומסכת ההתקשרויות המסחריות והמשפטיות בהן היא קשורה. כל זאת, בטרם תגיע להחלטה, קל וחומר תתחייב, לרכוש את החברה. זאת לזכור; להבדיל מן החברה בהקפאת הליכים, הרי כור סולבנטית ואדון לעצמה, וחופשיה היתה להחליט אם ברצונה לרכוש את החברה, אם לאו. 59. לעניין זה, האחרון, של בדיקת הנאותות, נודעת חשיבות ראשונה במעלה. כאשר גורם מקצועי "מבלה" שנה בחקירת חברה, הרי שלדבר זה תוצאות לא רק בהיבט העובדתי-אובייקטיבי של היכרותו עם החברה דה-פקטו, אלא גם ברמה המשפטית; לא בכדי, נטען ולא הוכחש, כי במסגרת בדיקת הנאותות, יכולה היתה כור להגיע לכל פרט ופרט לגבי החברה, לעיין במסמכיה ולדובב את עובדיה. אם התעוררו אצלה חשדות במהלך הבדיקה, הרי זכותה היתה להמנע מרכישה, או להתנות את הרכישה בכך כי הנאמן יחשוף כל מסמך ויתן כל מידע בה היא חפצה. לא ניתן כמעט להגזים בחשיבותה של בדיקת הנאותות דנן; אמנם, אחד מתפקידיה החשובים הינו להגן על הרוכש, ולמנוע ממנו מלקנות "חתול בשק", אלא שבמקביל, יש לבדיקה עוד משמעות ותוצאה רבת חשיבות: לא פחות מכל האמור לעיל, בדיקת הנאותות הינה אף אמצעי להגן על הנאמן וציבור הנושים; שכן, אלו זכאים להסתמך על עריכתה, ולצאת מנקודת הנחה כי כאשר החליטה כור לרכוש את החברה, הרי עשתה זאת לאחר שחקרה חקירה מעמיקה את כל ענייניה, על פני השטח ומתחתיו. זאת ועוד; למונח "בדיקת נאותות" משמעות ברורה ומובנת אובייקטיבית, אשר בהעדר התניה מפורשת עליו, אין הוא תלוי בפרשנות הסובייקטיבית שנתנה לו כור. יוצא, כי הנאמן והנושים זכאים היו לראות את כור כמי שערכה בדיקה מקיפה ומדוקדקת של כל דבר ועניין הקשור בחברה. אם החליטה כור, באופן תמוה, לערוך בדיקה חלקית בלבד, מתוך הנחה כי "אין היא נזקקת" לברר אספקטים אלו ואחרים הקשורים בחברה, כגון חוזים בהם היא קשורה ודוחות אלו ואחרים שיכולה היתה להגיע אליהם, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. 60. השפעתה המרכזית של בדיקת הנאותות, הינה כי בנסיבות העניין, ביחוד לאור מקצועיותה של כור וחוסר מקצועיותו של הנאמן כפי שנסקרו לעיל, מתהפכת ההנחה נשוא המכר "הקלאסי" אודות יחסי הכוחות ופערי הידע בין הרוכש לקונה. כעת, דווקא הרוכש הוא הגורם המקצועי המכיר את הממכר טוב יותר מן המוכר, או למצער גרם לכל הגורמים המעורבים לציפיה סבירה כי זהו המצב. לא זאת, אלא אף זאת; מקצועיותו של הרוכש דנן עולה אף על זו של הקבלן המקצועי הזכור מפרשת ספקטור ודומותיה, באשר אינו רק מקצוען הבקיא בתחום, אלא חזקה עליו כי "הפך כל אבן" בממכר, והוא מכירו על בוריו, כולל פרטים אשר קשה לראותם בבדיקה שגרתית. "היפוך עמדות" זה בין המוכר לקונה מביא היה לתוצאה משפטית שלא ניתן להתעלם ממנה אף אם עסקינן היינו בחוזה "שותק" לגבי סוגיית חובות הגילוי ואי ההתאמה. קל וחומר כאשר התנו הצדדים בחוזה על החובות דנן, והכניסו אותן תחת כנפי הביטוי המפורש והחד-משמעי "As is where is", קרי, הרוכש מתחייב לא רק לכך כי בדק את הממכר והוא מכירו, אלא כי הוא רוכש אותו כפי שהוא, בלא שתשמע מצידו כל טענה בעניין זה. משמעותו של ביטוי זה הינה פשוטה וגורפת, והוא תואם היטב את יחסי הכוחות בין המוכר לרוכש דנן; תניה זו היא תוצאה מתבקשת מבדיקת הנאותות שערכו הצדדים, ומשמעותה כי לאחר תום הבדיקה, מועברת האחריות לידיעת המצב על בוריו ועל כל האספקטים שלו, כולה, אל כתפי הרוכש. עם כל הכבוד הראוי לפסיקה הזרה שהביא בא-כוחה המלומד של כור מתכת בעניין משמעותו של הביטוי בהקשרים אחרים, הרי משמעותו של As is where is, כמוהו ככל ביטוי אחר, נלמדת קודם כל מתוך החוזה עצמו ומאומד דעת הצדדים אותו ניתן להסיק הן מלשון החוזה והן מהנסיבות החיצוניות האופפות אותו. בנסיבות המקרה שבפני, עומדות הנסיבות ויחסי הכוחות והידע בין הצדדים, כפי שתוארו לעיל, ומצטרפות לנוסח הלשוני הגורף של התניה, ליצור עמה מסקנה חד-משמעית כי החובה לבדוק את הממכר ולגלות את הפרטים על מצבו עברה במלואה לרוכש. יודגש: אין באמור לאיל, בשום פנים ואופן, כדי להכשיר חוסר תום-לב לשמו מצד הנאמן, ולפטור אותו א-פריורית מכל חובת גילוי באשר היא ובכל נסיבות שהן, אולם המסקנה הברורה והמתבקשת היא כי בדיקת הנאותות בצירוף עם תניית ה"as is" השפיעו על חובת הגילוי של הנאמן וצמצמו אותה באופן ניכר. בדרך זו, התנה החוזה בין הצדדים על ברירת המחדל של חוק המכר והשתית עצמו, חד-משמעית, על מושכלת היסוד לפיה "יזהר הקונה". 61. מצב זה היה גלוי וידוע בפני אף בטרם נערך הדיון נשוא ההחלטה דנן; מיד לכשפרץ הסכסוך, ניתנה על ידי החלטת ביניים, ובה הוזהרה כור, כי לאור בדיקת הנאותות שביצעה ומשמעותה המשפטית מרחיקת הלכת, עשויה היא להתקשות מאד לבטל את החוזה מחמת אי-גילוי, דבר אשר יצריך הוכחת מצב עובדתי אשר יתקרב לכדי קנוניה מתוחכמת להכשיל את בדיקת הנאותות ולמנוע מכור להגיע לפרטים קריטיים. לעניין זה, ישוב ויאמר כי לשווא ניסתה כור לטעון לפרשנות מצמצמת של בדיקת הנאותות, במובן זה כי הניחה כי "אין היא זקוקה לבדוק" פרטים אלו ואחרים. משמעותה הסבירה והברורה של הבדיקה היתה זכות וחובה לבדוק כל פרט ופרט, ואם איין, אין לה לכור להלין אלא על עצמה בלבד. בעמדתי זו נשוא החלטת הביניים אני מחזיקה אף כיום; בכדי שתוכל כור לבטל את החוזה, וזאת בין אם עסקינן בביטול לפי דיני אי ההתאמה שבחוק המכר, ובין אם עסקינן בביטול לפי דיני הטעות וההטעיה שבחוק החוזים, אין כור יוצאת ידי חובתה בהוכחה כי הנאמן לא גילה את אוזנה בדבר פרט עקרוני גרידא, אשר רוכש סביר היה נמנע מרכישה לו ידעו מבעוד מועד; על כור להוכיח, בנסיבות המקרה, לא פחות מכך כי הפרט אשר הועלם ממנה היה פרט מוכמן, אשר נוכח התנהגותו הפסולה של הנאמן, קשה היה לגלותה אף בבדיקת נאותות ארוכה של גורם מקצועי אשר ידע או צריך היה לדעת כמעט כל פרט אודות החברה. לחליפין, על כור להוכיח כי הנאמן גילה רמה כזו של התנהגות פסולה, אשר מהותה פעולה שנועדה במובהק ובמתכוון למנוע מן הרוכשת את המידע, ולדאוג כי לא תגלה אותו בבדיקותיה. אך ברור הוא, כי עסקינן בשאלות עובדתיות כבדות-משקל, אשר נטל הוכחתן רובץ כל-כולו על הרוכשת המבקשת לבטל את ההסכם. היות ועסקינן בטענות הטעיה אשר הינן קרובות מאד, בלשון המעטה, לטענת תרמית, הרי שאף נטל ההוכחה, כקבוע בהלכה הפסוקה לעניין זה, הינו כבד ביותר. זאת ועוד; חלק עיקרי מן השאלות אשר יש לבררן עוסקות, בראש ובראשונה, באומד-דעתו של הנאמן בתקופה הרלוונטית שלפני ההתמחרות: מדוע נהג כפי שנהג, תחת לבחור קו התנהגות חלופי אשר עמד בפניו? מה חלף בראשו ומה הבין מן הפרטים שנגלו לו על אודות מצב החברה או השתנות המצג אשר נוצר בפני הרוכשת? יוצא, כי היה צורך ומקום לחקור את הנאמן בחקירה מדוקדקת אודות מעשיו והתנהגותו בתקופה הקובעת, ולמצער לחקור את שותפיו ועוזריו, כגון רואה החשבון בראף; אלא שבא-כוחה המלומד של כור, מטעמים אשר שמורים עמו, נמנע מעריכת חקירות כלשהן, חרף העובדה כי הדיון נערך בראש ובראשונה בכדי ליתן לו הזדמנות לברר את המחלוקת העובדתית דנן ולנסות ולעמוד בנטל הראיה הכבד המוטל עליו. משלא עשה זאת, מוטלת עליו כעת מלאכה ראייתית קשה עוד יותר, להרים את הנטל הדרוש כל-כולה מתוך העובדות המוסכמות והמסמכים אשר צורפו לכתבי הטענות. הכרעה בנסיבות המקרה דנן; 62. כבר בשלב זה, ניתן לדחות על-פניהן חלק ניכר מטענותיה של כור; עסקינן בכל אותן טענות הנוגעות לפגמים בתבנית היצור של מוצרי המפעל, בציפויי המוצרים (על הקיזוז שערכה פילטרוניקס כנגד פגמים אלו בציפוי), ההטעיה הלכאורית בדמי השכירות וכיוצא באלו. המשותף לכל אותם פרטים, הוא כי הם נופלים באופן מובהק לעניינים אשר מן הראוי לבודקם בדוק-היטב במסגרת בדיקת הנאותות, אף אם היתה מדוקדקת פחות מזו שנערכה בנסיבות המקרה דנן. עניין התבנית הינו עניין מרכזי הנוגע ללב-ליבו של תהליך היצור, ודומה כי די היה לתחקר את עובדי החברה על מצב התבנית כדי להגיע לאמת על אודותיה. כך אף לעניין יתר הפגמים הנטענים במוצרים. עניין דמי השכירות היה קבוע בחוזה מול המשכיר, אשר כל רוכש סביר יכול היה להגיע אליו בקלות. זאת מכח קל וחומר לנוכח דרישתו החד-משמעית של הנאמן כי עניין דמי השכירות, החל מראשית 2003, יטופל אך ורק על-ידי הרוכשת. אם בחרה כור לעצום עיניה נוכח תניה מפורשת זו, ולא לבדוק עניינים אשר ניתן היה לגלותם על-נקלה בכל בדיקת נאותות סבירה, הרי היא עצמה זו שהתרשלה, ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד. יגעתי ולא מצאתי, מדוע נמנעה כור מבדיקות אלמנטריות מסוג זה, אלא שאותו מניע סובייקטיבי אשר הניעה איננו רלוונטי להכרעה בנסיבות המקרה, באשר הנאמן והנושים רשאים היו להתבסס על ההנחה כי כור בדקה את כל הדרוש לה לעניינים אלו, ואם לא מיחתה על גובה דמי השכירות ועל מצב התבנית, הרי שאלו נלקחו על-ידה בחשבון, ובין אם מצאה דרכים להתמודד עם הבעיות שנוצרו ובין אם לאו, הרי שחרף אותם פגמים ובעיות היתה הרכישה כדאית בעבורה. הצגת הריווחיות בחברה דין דומה חל אף לעניין זה; אף אם הנאמן יכול היה לעשות עבודה טובה ומדוייקת יותר בהגשת דוחותיו, ולא כל הפרטים הרלוונטים הוצגו בהם, ואף אם נעשה "יפוי" של פרט זה או אחר, הרי ששאלת הריווחיות הינה אחד מיעדיה העיקריים והמרכזיים של בדיקת נאותות מקיפה. לא הוכח בפני כי פריטים ומידע גולמי מסוג זה או אחר הוסתרו מכור או שהנאמן סירב לחושפם בפניה. אי לכך, רשאית וצריכה היתה כור לבדוק את תחשיבי הנאמן ולגבש בינה לבין עצמה תמונה ברורה בעניין הרווחיות (ואם יש צורך לתשאל את הנאמן), דבר אשר, ברמת מקצועיותיה העדיפה בהרבה על הנאמן, יכולה היתה באופן סביר לעשותו. אם, מסיבותיה שלה, בחרה כור להסתמך באופן עיוור על דיווחי הנאמן ולא לבדוק עניינים עקרוניים המשפיעים על ריווחיות החברה, הרי שאין היא יכולה לגלגל את מחדלה זה על הנושים, אשר הסתמכו על ההתמחרות ועל הסכום שהושג במסגרתה. לכל היותר (ואין אני מחווה דעה כלשהי בנידון), אם סבורה כור כי האשם רובץ על דוחותיו הלא מדוייקים (לשיטתה) של הנאמן, תוכל לנסות לתובעו על רשלנותו הנטענת, בין אם לפי סעיף 374 לפקודת החברות או לפי כל דין רלוונטי אחר. 63. כעת, מגיעים אנו לדיון בסוגיית המחלוקת העיקרית בין הצדדים, והיא פרשת היחסים אל מול פילטרוניקס; כאן, טמונה טענתה המורכבת וה"חזקה" ביותר של כור מתכת, באשר כאן טוענת היא להסתרה מכוונת של פרט קריטי על כוונותיה של פילטרוניקס על-ידי הנאמן ועוזריו. דומה, כי מטיב היה בא-כוחה המלומד של כור לעשות, לו מיקד את טענותיו בעניין זה, וניסה להעמיק ולהרחיב בו, וזאת תחת לפרוש יריעה רחבה ומיותרת של טיעונים שלא היה בהם מלכתחילה בכדי לעזור לו, נוכח בדיקת הנאותות שבוצעה ושאר נסיבות המקרה. כעת, לא נותר אלא לנסות ולבדוק עניין זה על בוריו. אין חולק, כי שני הצדדים ידעו היטב, כי פילטרוניקס הינה הלקוח המרכזי של החברה, אשר רכש כ-70% מסך היצור שלה. הנאמן עצמו מסר בדו"חות, כי פילטרוניקס הינה "סם החיים" של החברה, בלעדיו תיפול זו האחרונה מיד, ולא ניתן יהיה להחזיקה כעסק חי. אומד-דעת דומה גילה, כאשר הבהיר לפילטרוניקס, במאי 2002, כי אם תפחית את הזמנותיה מ-2,000 ל-1,000 יחידות בשבוע, תהיה המשמעות סגירת מפעלה של החברה. אותו מידע, בדבר נחיצותה של פילטרוניקס, היה, פוזיטיבית, אף מנת חלקה של כור מתכת, והדבר עולה היטב מכתבי טענותיה. מגדילה כור עשות, טוענת כי החוזה עם פילטרוניקס היה הסיבה העיקרית להתעניינותה בחברה מלכתחילה. דומה, כי במסגרת בדיקת הנאותות יכולה היתה כור לגלות על נקלה מהי כמות ההזמנות הנדרשת מפילטרוניקס כדי להפעיל את החברה באופן רווחי, שהרי עסקינן בפרט שאינו קשה לגילוי והינו יסודי בכל האמור בבדיקת רווחיותה וסיכויי הפעלתה של החברה. פילטרוניקס היתה תלויה בחברה כספק יחיד, אולם מעולם לא הסתירה את כוונתה לחפש או להכשיר ספק חלופי; זאת ועוד, דבר זה היה צפוי כצעד מסתבר מצד כל חברה אשר הספק היחיד שלה מצוי בקשיים, וספק גדול הוא, אם צריך היה הדבר להפתיע את כור. בנסיבות המקרה ולנוכח מחיריה של החברה, הרי דווקא התנהגות הפוכה היה בה כדי להפתיע. עניין מרכזי בכל האמור ביחסים עם פילטרוניקס, הינו העדרו של חוזה ארוך-טווח עמה; לפי מצב ההסכמים בין הצדדים, לחברה האנגלית עמדה הזכות להפסיק את ההזמנות בטווח של 30 יום, על כל המשתמע מכך לגבי החברה. דומה, כי כור היתה מודעת היטב לבעיה זו, באשר במגעיה עם פילטרוניקס ניסו נציגיה לדרוש חוזה ארוך-טווח. למצער, הרי שהיה זה בוודאי פרט עקרוני, אשר על כור היה לבררו מראש במסגרת בדיקתה. 64. המסקנה העולה מכל האמור לעיל, הוא כי החברה דנן ויכולתה להתקיים כ"עסק חי" עמדו במידה רבה על כרעי-תרנגולת במהלך כל תקופת הקפאת הליכים. באשר, אף אם הוסיפה פילטרוניקס להזמין פילטרים מהחברה, הרי שזכותה היתה להפסיק זאת בכל רגע נתון, סכנה שהתגברה על רקע תנודות אפשרויות בשוק ובצריכת לקוחותיה של פילטרוניקס עצמה. יוצא אף, כי כור ידעה, או למצער היה עליה לדעת, כי ברוכשה את החברה דנן, היא מכניסה את עצמה למצב מסוכן, וזאת אלא אם כן תצליח לשכנע את פילטרוניקס לחתום על חוזה ארוך-טווח, או תשיג לקוחות אחרים לפילטר הדילן. כך או כך, הרי שמצב זה מחייב היה כל רוכש סביר לנהוג במשנה זהירות, ולנסות לברר פרטים ככל הניתן על יחסי החברה ולקוחה העיקרי. בעניין זה, מצאתי תמוהות למדי את טענותיה של כור בכל הנוגע לכך כי לא דרשה להיפגש עם הנהלת פילטרוניקס טרם המכר; אין חולק, כי לפגישה כזו היתה חשיבות עליונה בנסיבות המקרה. בהעדר חוזה מחייב, אשר משמעותו אפשרות כי החברה תקרוס בהתראה כה קצרה וכספה של כור ירד לטמיון, הרי שלפחות יכולה היתה כור לנסות ולברר אצל הלקוח באנגליה מהי כוונתו העתידית המשוערת, ולפי עניין זה לכלכל את צעדיה. דומה, כי רוכש סביר אשר היה נתקל בתשובה מתחמקת, קל וחומר בתשובה לפיה עומדות הרכישות להפסק בקרוב, היה שוקל מחדש את צעדיו. לאור כל זאת, תמוהה מאד טענת כור כי נמנעה מכך כדי להמנע מפגיעה בשוויון בין המציעים ומשאר נימוקים דומים. עניין שמירת השוויון בין המציעים הינו עניין לנאמן ולא לכור מתכת; לו היתה מופנית דרישה אל הנאמן לארגן מפגש, היה זה חופשי לארגן פגישה של כל נציגי המציעים עם הנהלת פילטרוניקס, או לנקוט בכל צעד אחר אשר נראה היה לו כהולם את הנסיבות ואת חובותיו לשמור על שיוויון ויתר כללי הדין. אלא שאין עסקינן במצב בו התבקש הנאמן לארגן פגישה וסרב, אלא במצב בו כור ישבה בחיבוק ידיים ולא דרשה זאת כלל ועיקר, חרף חשיבותו העקרונית של העניין בעבורה. אי לכך, אין היא יכולה להשמע בטענות בדבר נימוקים אפשריים בגינם יתכן והיה הנאמן מסרב לדרישה זו, ואין מנוס מלהסיק כי כור, חרף מצב הדברים המסוכן אליו נקלעה, לא טרחה לנסות ולבדוק את כוונותיה של פילטרוניקס, ולקחה על עצמה את כל הסיכון הכרוך בכך. 65. מכאן, שהמסקנה המתבקשת היא כי הפסקת ההזמנות, ולו אף זמן קצר לאחר הרכישה, היתה סיכון עתידי אשר היה על כור לקחתו בחשבון, כחלק בלתי נפרד משקילת כדאיות העסקה; אלא שטענתה של כור חורגת מסיכון עתידי זה, וטוענת כי עניין אחד הוא סיכון לעתיד לבוא, אשר הינו חלק מן הכדאיות, ועניין אחר לחלוטין הוא סיכון וודאי, אשר הנאמן ידע בוודאות מוחלטת, טרם חתימת המכר, כי הוא עתיד להתממש. לשון אחר; טענתה המרכזית של כור היא כי הנאמן ידע היטב, טרם עריכת ההתמחרות, כי פילטרוניקס עומדת, באופן וודאי, להפסיק את ההזמנות, ומכר למעשה חברה בלא לקוח עיקרי. סוג ידיעה זו אינו עוד בגדר סיכון, אלא בגדר מידע מגובש, הנלכד בחובת הגילוי. זאת ביחוד לאור העובדה כי אף בדיקת נאותות תתקשה לאתר מכתבים אשר הגיעו אל הנאמן והוא הסתירם באמתחתו, וזאת בשונה מעניינים הקשורים לפעילות החברה עצמה. השאלה הנשאלת היא, לעניין זה, מה ידע הנאמן, פוזיטיבית, במועד הקובע של טרם ההתמחרות; ככל אשר ידע, כי עסקינן בעמדה סופית ובלתי-ניתנת לשינוי, לפיה מנתקת פילטרוניקס את קשריה עם החברה, הרי שעסקינן ב"פרט מוכמן", שלא ניתן היה לגלותו בבדיקת הנאותות, והיה על הנאמן לחושפו בפני המציעים. מאידך, ככל שסבר הנאמן, סובייקטיבית (אף אם בטעות), כי אין עסקינן עדיין אלא בהצהרת כוונות מעורפלת, הניתנת עדיין למשא ומתן, הרי שאין עסקינן, מבחינתו, אלא בסיכון עתידי, אף אם מוחשי למדי. על רקע חובות כור במסגרת בדיקת הנאותות, יתכן ובמצב כזה יכול היה הנאמן "להנות מן הספק", ולסבור כי אף כי כור מודעת לסכנה, הרי חישבה ומצאה כי הממכר כדאי לה בכל-זאת, וזאת בין אם משום שהיא חפצה בסודותיה המסחריים של החברה, בין אם משום שהחליטה לבסס את פעולתה על לקוחות אחרים, ובין אם משום שהיא שמה יהבה,עדיין, על משא ומתן עם פילטרוניקס. כך או כן, הדבר המכריע אשר יש לגלותו הוא אופן חשיבתו הסובייקטיבי של הנאמן באותו המקרה; כאן, שבה ועומדת לכור לרועץ העובדה כי נמנעה מחקירות, אשר עשויות היו לשפוך אור על הנושא ("מה הנחת באותו הרגע?" "מדוע נמנעת מלגלות את אותו הפרט כאשר נודע לך על אודותיו?"). לא נותר לי אלא לעיין בראיות הרקע אשר הונחו בפני, ולבדוק האם עמדה כור בנטל המוטל עליה. 67. לעניין זה, כפי שהובהר אף קודם לכן, יש להתחשב בעובדה, כי בנסיבות המקרה, בהן תלויה החברה בספק אחד אשר אין לה כלפיו חוזה ארוך טווח, הרי במסגרת בדיקת נאותות סבירה היה על הרוכשת לנסות ולבוא עמו בדין ודברים קודם להתמחרות; חזקה אף על הנאמן כי ידע זאת, קרי, שברגע בו תיצור הרוכשת קשר עם פילטרוניקס, עשויה כל מערכת היחסים והכוונות נשוא החברה ולקוחה דנן להחשף. היה צורך בקנוניה של ממש בין פילטרוניקס לבין הנאמן כדי להבטיח כי האמת תוסתר, וכי הרוכש לא יחשוד בדבר עד לאחר ההתמחרות. אלא, שאם אכן בקנוניה עסקינן, כיצד הועבר מכתבו הגורלי (שתוכנו יובא להלן) של סוכן החברה דווקא למר עקיבא פנכר, עובד בלתי-תלוי שאינו נמנה על אנשי הנאמן, ותצהירו מופיע כתמיכה בעמדת כור? זאת, חרף הוראה מפורשת של הנאמן כי כל תכתובת מפילטרוניקס תועבר אך ורק אליו? חזקה על "שותפים לקנוניה" כי ידעו היטב כי מר פנכר עשוי להסגיר מידע לידי כור מתכת ולסתור את "מצגי השווא" הנטענים של הנאמן ואנשיו. 68. אותו מכתב מעם מר אודונל מיום 16.9.02, הינו למעשה הראיה המכריעה, וכמעט היחידה אשר עליה יכולה כור מתכת להסתמך. לכן, מן הראוי לשוב אליו כעת ולנסות לנתח את העולה מתוכו. מקריאת אותו מכתב, עולה אכן כי ההזמנות עתידות להפסק החל משלהי שנת 2002, אולם מן הנוסח למדים אנו במפורש, כי באותו מכתב מדובר על הפסקה זמנית, אשר תחול עד אשר תגבר הדרישה למוצרים מאותו סוג או שהמלאי שאצל פילטרוניקס יגמר. בהעדר חקירה של הנאמן ושל רואה חשבון בראף, אין להסיק מן המכתב דנן מסקנה חד-משמעית, כי עסקינן בהודעה רשמית וסופית של הלקוח כי הוא מסיים את קשריו עם החברה, נהפוך הוא. מכתב זה ניתן אף לפרשנות סבירה אחרת, לפיה מדובר אך בהפסקה זמנית של ההזמנות, הכל לפי תנודות השוק, ושאר עניינים אפשריים הקשורים בחיי המסחר. על פניו, מאותו מכתב לא ברור כלל ועיקר כמה זמן יקח עד אשר יתכלה מלאי הרכיבים העודפים אצל פילטרוניקס, דבר אשר התגלה אך לאחר ההתמחרות, ואי לכך יכול היה הנאמן להסיק מן המכתב באופן סביר, כי יתכן ואין עסקינן בניתוק סופי או כמעט סופי של הקשרים. בכך תומכת אף העובדה כי אין מדובר במכתב רשמי של הנהלת פילטרוניקס המופנה אל הנאמן בכושרו כמנהל המפעל, אלא בהודעת דואר אלקטרוני של סוכן החברה, המופנית באופן אישי לאחד מהעובדים הבכירים. ככזו, יכולה היתה להיות אף פרשנות אישית שלו לצרכי פילטרוניקס, וכיוצא באלו. סוף דבר: לא הוכח בפני ברמה ההולמת הוכחת תרמית, כי הנאמן הסיק מההודעה מסר חד-משמעי שאין אחריו דבר. אי לכך, על רקע חובת הגילוי המצומצמת מאד בנסיבות המקרה, ועל רקע חובות כור פרי בדיקת הנאותות, לא היה על הנאמן, בהכרח, לגלות את תוכן הדואר האלקטרוני; לא הוכח בפני ברמת הוכחה מספקת, כי הנאמן לא סבר, באופן כנה סובייקטיבית כי אין עסקינן אלא בבעיה אשר ניתן יהיה לפותרה בעתיד, בין אם באמצעות משא ומתן, הפסקה זמנית של היצור וכ"ו, וכי כור לא שיקללה סיכונים מעין אלו במסגרת בדיקת הנאותות שערכה. יוצא כי, בהעדר חקירות הולמות, אין די במכתבו של אודונל; שאר התכתובות והראיות באו לעולם לאחר ההתמחרות, ואין להן חשיבות מכרעת להבנת אומד-דעתו של הנאמן במועד הקובע. אולם, מהחומר אשר הובא לפני בעניין הפגישה אשר נערכה סוף-סוף בין נציגי כור להנהלת פילטרוניקס ב-31.10.02, עולה כי (וזאת בלא להכריע במחלוקת העובדתית בדבר מידת 'מאמציה' של כור לישר את ההדורים, ומידת 'הנימוס' של אנשיה במהלך הפגישה, דבר שאין בו רלוונטיות רבה למחלוקת שיש להכריעה), כי בין הצדדים נערך משא ומתן, ובו היה הלקוח מוכן לבוא לקראת החברה בתנאים מסויימים, כגון הפחתת מספר ההזמנות והפחתת מחירים; כמו כן, הרי ההזמנות הוארכו בסופו של דבר, אף כי לתקופה מוגבלת. מכל האמור לעיל עולה, כי לא הוכח בפני לפי מאזן ההסתברות הכבד מאד הנדרש לצורך הוכחת הטעיה ותרמית, כי כבר ביום 16.9.02 היה על הנאמן לדעת, באופן חד-משמעי או קרוב לכך, כי עסקינן ב"גזירה" כזו, אשר כור או רוכש אחר לא יוכלו להחלץ ממנה על-ידי ניהול משא ומתן עם פילטרוניקס, ואי לכך, הופכת אותה "בשורה מרה" מעניין ודאי, לעניין עתידי הנתון לפרשנות ולהתנהגות הצדדים. דעה זו מתחזקת לאור כוונתה של כור מתכת (ממנה חזרה בה ככל הנראה לאחר מכן, משגילתה לטענתה פגמים נוספים בממכר) היה לשלוח את אנשיה לאנגליה פעם נוספת, בכדי להמשיך במשא ומתן (כולל, כלשונה, מתן מצגות על כור מתכת, וכך הלאה). מכל האמור לעיל יוצא, כי אין מנוס מן המסקנה שבהודעת הדואר האלקטוני של מר אודונל, אף אם יצורף אליה יתר חומר הראיות, אין די כדי להרים את נטל הראיה הרובץ על כור. לא הוכח ברמה גבוהה די הצורך כי עסקינן בקנוניה או העלמת מידע מכוונת, להבדיל ממצב בו הניח הנאמן סובייקטיבית, כי אין עסקינן אלא בעוד אחד מן הסיכונים העתידיים, פרי מצבה המיוחד של החברה, אשר הרוכשת מודעת לו, או למצער להסתברות הגבוהה כי הוא עשוי להתמשש בעתיד הקרוב, וחזקה עליה כי לקחה אותו בחשבון. עמדה זו מתחזקת נוכח עמדתו של המציע השני, ד.ה בע"מ, אשר מעולם לא היה מ"אנשיו" של הנאמן, וטען בכל-זאת כי הנאמן נהג עם המציעים בהגינות, ונמנע במפורש מליתן מצגים משלו, אשר ניתן היה להסתמך עליהם. כמו כן, עצם נכונותה של כור מתכת לאחר מכן להתקשר בכל זאת בהצעה לרכישת החברה, אף אם עסקינן היה בהצעה מופחתת וכדאית פחות, עולה כי אף מבחינתה, לאחר שקיבלה את המידע לידיה, לא היה עסקינן במידע אשר, חד-משמעית, הופך את הרכישה לבלתי כדאית לחלוטין. יוצא כי נוכח כל זאת, ונוכח הויתור התמוה על החקירות, אין לכור להלין אלא על עצמה בלבד. היה עליה, כמו גם על בא כוחה המלומד, לדעת היטב כי רמת ההוכחה הנדרשת כדי לפגום בהתנהגותו של נאמן מטעם בית המשפט, ו"להרשיעו" בהתנהגות העולה כדי תרמית, כמו גם לפגוע בהסתמכותם של כלל נושי החברה, הינה גבוהה ביותר. לעניין זה, חשוב לציין את העובדה כי כור למדה היטב את כל סודותיה המסחריים של החברה ודרכי פעולתה בעת בדיקת הנאותות, ואם ירכוש אותה מציע אחר תהיה בגדר מתחרה ודאית של החברה, מכפיל את נזק ההסתמכות של הנושים ומקשה עוד יותר על הפרת הסתמכותם ושחרור כור מחיוביה. 69. מכל האמור לעיל עולה, כי עילת ההטעיה (בין אם לפי חוק המכר, חוק החוזים וכל דין אחר) העומדת בבסיס טענותיה ועמדתה של כור-מתכת לא הוכחה במידה המספקת לפי נטלי הראיה הקבועים בדין. ניתן לסיום להעיר גם זאת; בנושא שקלול הטענות, ובוודאי כאלה שלא הוכחו ברמת הוכחה על פי דין, עניינים מסויימים הקשורים בהתנהגות הנאמן ותפקודו אל מול המציעים נותרו לוטים בערפל, כטענת כור, והוא יכול היה לנהל את ענייני החברה מול המציעים בדרך אחרת, אלא שאין בכך, בוודאי, די כדי לבטל את ההסכם ולפגוע פגיעה אנושה בכלל הנושים; המסר והמדיניות המשפטית הנהוגים בענף זה של רכישת חברות בקשיים, קל וחומר מול המציאות הכלכלית העכשווית, על קשייה ואי הודאות שהיא צופנת בחובה, חייבים להיות כי רוכש המבצע בדיקת נאותות, עליו מוטלת עיקר החובה להזהר, ואם התרשל או כשל בבדיקת דברים אשר צפוי ונדרש היה לגלותם, אין להתיר לו לשבת בחיבוק ידיים ולצפות כי הנאמן יושיעו בכל המקרים, וימסור לו כל פרט ופרט מיוזמתו הוא, קל וחומר נוכח קיום תניית as is, where is בחוזה המכר. מכל הסיבות דלעיל, דין בקשתה של כור מתכת לבטל את ההסכם להדחות, ועליה לעמוד בתשלומים להם התחייבה בחוזה. בנסיבות העניין, ונוכח נזקה בלאו-הכי של כור מתכת, אינני עושה צו להוצאות. חוזההסכם מכרחובת הגילוי