תביעה נגד נאמן

החלטה ב- 20/2/02 הגישה ש.א.ח.פ הנדסה (1979) בע"מ (להלן: "הנושה") בקשה לחייב את המשיב, עו"ד מוסא נעים, נאמן בהסדר נושים של החברה עומר זידאן בע"מ בתקופה שבין 14/5/00 ועד 24/4/01 לשלם לנושה סכום של כחצי מיליון ₪ בגין אספקת סחורה שסופקה על ידי הנושה בתקופת צו הקפאת ההליכים על פי הזמנות סחורה אשר בוצעו על ידי הנאמן. הנאמן מונה בהחלטה שניתנה בבית המשפט הזה ב- 14/5/00 יחד עם צו הקפאת הליכים ומינויו פקע בהתאם להחלטה שניתנה ב- 24/4/01 בה בוטל צו הקפאת ההליכים. עילת הבקשה טוענת לקיום אחריותו של הנאמן לתשלום תמורת הסחורה מתוך הכספים שגבה ועל כך שאם לא דאג לגבות כספים בגין הסחורה שהזמין ו/או לתשלומם לנושה, פעל מתוך רשלנות חמורה ביותר, הפר את חובת האמון שניתן בו, והפר את ההסכם בינו לבין הנושה לתשלום עבור הסחורה שסופקה לו והציג בפני הנושה מצג שווא לפיו תקבל את התמורה בגין הסחורה שסופקה על פי הזמנות שהוזמנו על ידי הנאמן. עילת התביעה מתבססת על חובותיו של הנאמן מכוח דיני הנאמנות על פי חוק הנאמנות התשל"ט-1979, על פי חוק החברות, על פי מינויו ומכוח חובתו על פי דין. ב- 13/11/02 הגיש הנאמן בקשה להעביר הדיון בבקשה למסגרת של תביעה רגילה הן משום שלטענתו בירור הטענות כלפיו יצריך פירוט והבאת עדויות שונות שאין מקומם בהליכי מתן הוראות והן משום שבהליך זה של מתן הוראות לפי סעיף 310 (ב) לפקודת החברות אין הנאמן יכול לשלוח הודעת צד ג' לחברת הביטוח ויש לאפשר לו לעשות כן על ידי הפיכת הבקשה לתביעה רגילה. ב"כ הנושה הסכים לבקשה והתביעה הפכה לתביעה רגילה. אז הודיע הנאמן כי הוא מיוצג על ידי חברת הביטוח ואין צורך במשלוח הודעת צד ג'. לאחר כארבעה חודשים וסמוך למועד הדיון בתביעה שנקבע ל- 11/3/03, הגיש ב"כ הנאמן בקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית מאחר וכאשר הועברה התביעה לפסים של תביעה רגילה, ולאור סכום התביעה, 467,182 ₪, נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדון בה. השאלה העומדת לפני אפוא הינה מה הוא הפורום המתאים לברר את התביעה כנגד הנאמן? 1. התובע הוא שקובע את הסעדים המבוקשים על ידו ובהתאם לכך נקבעת גם סמכות בית המשפט. הנושה מסתמכת על הפרת חובת הנאמן על פי חוק הנאמנות התשל"ט-1979. נאמנות על פיה מתמנה נאמן בהסדר נושים נוצרת הן על פי חוק החברות והן על פי חוזה עם הנאמן. דהיינו, הסכמת הנושים. סעיף 10 של חוק הנאמנות קובע: " (א) נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם ולפעול להשגת מטרות הנאמנות, ומוסמך הוא לעשות כל הדרוש למילוי תפקידיו. (ב) במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". וסעיף 12 (א) קובע: (א) נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן; על אחריותו לאבדנם ולנזקם של נכסי הנאמנות המוחזקים בידו יחולו הוראות חוק השומרים, תשכ"ז-1967; לענין זה יראו את הנאמן כשומר ואת הנהנים כבעלי נכסים". בהתאם לסעיף 37 לחוק הנאמנות, בית המשפט המוסמך לפי חוק זה הוא בית המשפט המחוזי. 2. עתה יש לבדוק האם בתביעה המבוססת על פקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ד-1983), הסמכות לדון בתביעה זאת הינה לבית המשפט המחוזי שעל פי סעיף ההגדרות (1) הוא לעניין חברה בית המשפט מוסמך לפרק אותה. אכן, נאמן בהסדר נושים שמונה על ידי בית המשפט אינו נכלל בהגדרה של נושא משרה. בהגדרה שהיתה קיימת על פי פקודת החברות הוגדר נושא משרה כ"דירקטור, מנהל, מזכיר או בעל משרה אחרת שבה". בתיקון של חוק החברות התשנ"ט-1999 הורחבה ההגדרה של נושא משרה והיא עתה: " "נושא משרה" - דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי;". בשני המקרים אין ההגדרה כוללת נאמן בהסדר נושים. אין לומר שהנאמן הינו "נושא משרה" מאחר ועל פי ההגדרה נושא משרה הינו אדם שמונה על ידי החברה ולא על ידי בית המשפט. סעיף 374 לפקודת החברות מבחין במפורש בין אדם שהשתתף ביזומה וביסודה או שהיה או שהינו נושא משרה בה לבין כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה. מכאן, שנושא משרה איננו כונס נכסים או מפרק זמני ולכן איננו גם נאמן בהסדר נושים. 3. למרות שהנאמן בהסדר נושים איננו נושא משרה, מקור סמכותו הינו בית המשפט שמינה אותו וקבע את סמכותו לנהל את החברה בתקופת ההסדר. בית משפט זה הינו בית המשפט המחוזי על פי פקודת החברות. מאחר והנאמן הינו פקיד בית המשפט, וסמכותו נקבעה במסגרת המינוי עולה כי בתביעה אישית נגד הנאמן מתעוררות שאלות עובדתיות ומשפטיות הכרוכות במינויו על ידי בית המשפט ובחסינותו עקב מינוי זה. אלו הן שאלות שהפורום המועדף לדון בהן הוא בית המשפט שמינה את המנהל המיוחד על פי פקודת החברות ושמכוחה הוא הינו בעל הידע, המומחיות והניסיון הדרושים כדי לדון בשאלות של היקף המינוי והאחריות המוטלת על מקבל המינוי מטעמו. אין מדובר בתביעה כספית רגילה נגד הנאמן בהסדר באופן אישי שניתן להגישה בכל בית משפט, אלא בתביעה הנובעת כתוצאה ממעמדו כנאמן לו מונה על ידי בית המשפט במסגרת פקודת החברות. 4. ראה בעניין זה דברים שאמר בית המשפט המחוזי בת"א בתיק פירוק 40/97 המ' 947/97 על ידי כב' השופט לויט: "3. מאחר ששאלת הסמכות של המנהל המיוחד כפקיד בימ"ש ובמסגרתה, וסוגיית חסינותו הן קרדינליות בתביעה אישית נגד המנהל המיוחד בקשר לתפקידו, ברור שכל תביעה כזו צריכה להיות מוגשת ולהתברר בפני ביהמ"ש שמינה את המנהל המיוחד, או שביהמ"ש הממנה יתיר לנושה להגיש תבעה מתאימה בבימ"ש אחר. IT IS WELL-SETTELED THAT ... SUITS AGAINTS A TRUSTEE” FOR ACTS DONE IN HIS OFFICIAL CAPACITY AND WITHIN HIS AUTORITY AS AN OFFICER OF THE COURT MAY NOT PROCEED IN A NONAPPOINTING FORUM UNLESS LEAVE IS OBTAINED FROM THE APPOINTING FORUM (9AM JUR 2D,BANKRUPTCY S. 291, P. 312) ... רק באותם מקרים שבהם תובע יטען שרו"ח זיו, אישית, חייב לו כספים ללא זיקה לתפקידו כמנהל מיוחד, או שלא במעמדו כמנהל מיוחד, יש זכות לכל תובע להגיש את תביעתו בכל בימ"ש מוסמך לפי הסמכות הרגילה (הענינית והמקומית), של בתי המשפט". 5. וכך נאמר ב: ATLAS V. ATLAS 183 B.R) 978 (1995) It is also manifiestly clear that a trustee not be sued outside of the "appointing court for acts done in the trustees official and within the trustees authority as an officer of the court. Unless leave of the appointing court is obtained. Barton v. Barbour 104 U.S.126, 26 L. Ed. 672 (1881); In re DeLorean Motor co., [**4] 991 F.2d 1236 (6th Cir. 1993); In re Medical Center of New York, 80 Bankr. 637 (Bankr. E.D.N.Y. 1987); Matter of Campbell, 13 Bankr. 974 (Bankr. D.Idaho 1981). The Only exeption to this general principle is provide by 28 U.S.C. 959, pursuant to which trustees may be sued without leave for acts In carrying on business connected with property of the estate.... Guy was entitled to sue the Trustee in another forum and seek to enjoin the trustee court performing her duits. This argument is outrageous. Under Supreme Court precedent more than one hundred years old, parties may not interfere with a trustees official duties by seeking injunctive relife in another court that appointed the trustee." 6. אכן, בפקודה האמריקאית ישנן הוראות מפורטות לגבי סמכותו של ה TRUSTEE שלא היו קיימות בפקודת החברות בטרם יצאו התקנות המתייחסות למינוי נאמן בהסדר על ידי בית המשפט. אולם, יחול כאן אותו הגיון שעומד מאחורי העיקרון שבית המשפט שמינה את ה TRUSTEE שם או את הנאמן כאן והעניק לו סמכויות, חובות וזכויות, הוא הפורום המתאים לתביעות נגד הנאמן בתפקידו הרשמי על פעולות שנעשו במסגרת תפקידו וסמכותו כפקיד בית המשפט. 7. מן הראוי לציין כי בתקנות החדשות, תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב-2002, מופיע סעיף 14 המתייחס למינוי בעל תפקיד לאחר הגשת בקשה להסדר. בסעיף מצוינות הסמכויות שבית משפט יכול להקנות לנאמן וכן הוראות בעניין שיפוי וביטוח "בשל חבות או הוצאה שעלולה להיות מוטלת עליו עקב פעולות שיעשה בתוקף היותו בעל תפקיד…". אין ספק שהפורום הנכון לבירור תביעה שתוגש נגד נאמן שמונה על פי סעיף 14 לתקנות יהיה בית המשפט המחוזי שמינה אותו גם אם סכום התביעה יהיה פחות מהסכום שבסמכות בית המשפט המחוזי בדונו בתביעות כספיות רגילות. 8. לאור המסקנה שהגעתי אליה, אין צורך שאדון בשאלה האם ניתן להתעלם מכך שהנושה נענתה לבקשת הנאמן להעביר את התביעה לפסים רגילים על מנת לצרף צד שלישי, חברת הביטוח, וארבעה חודשים לאחר שכך הוחלט, הוא פונה בבקשה למחיקת התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. (או במלים אחרות האם תכססנות או לכאורה העדר תום לב או ניצול הליכים לרעה יש בהם כדי להשפיע על שאלת סמכות עניינית כאשר קיימת סמכות עניינית מקבילה). 9. לפיכך, אני דוחה את הבקשה למחוק את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. המשיב ישלם לנושה הוצאות בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ. נאמנות