החלטה מונחת בפני בקשתו של מנהלה המיוחד של חברת ריצ'קאסט (להלן: "המבקש" ו"החברה", בהתאמה), כי אצווה על זימון המשיב לחקירה בפני, וזאת לפי סמכותו הקבועה בסעיף 288 לפקודת החברות. המשיב מתנגד לבקשה. עובדות המקרה ובקשת המנהל המיוחד; 1. המשיב עבד בחברה בתפקיד בכיר עד שנת 99; לטענת המפרק, מאז עזב את החברה, עושה המשיב שימוש בטכנולוגיה השייכת לה, הקרויה Olivesoftware. מידע זה סומך המפרק, לשיטתו, על פעילות החברה בה עובד המשיב, הנחזית כבעלת פעילות מקבילה לתחום הטכנולוגי של החברה. 2. כאשר פנה המפרק אל המשיב בשאלה בדבר מעשיו, השיב הלה בתצהיר קצר בו הודיע כי אין הוא עושה שימוש כלשהו בטכנולוגיה של החברה. 3. לטענת המפרק, הבקשה מקבלת משנה תוקף בימים אלו, בהם הוא מנסה למכור את הטכנולוגיה של החברה. טענות המשיב; 4. כל מטרת הבקשה היא להטריד ולהפעיל לחץ על המשיב, בכדי שזה יחזור בו מטענותיו ביחס לזכויות בפטנטים אשר הוסבו לחברה, לשיטתו, שלא כדין ואגב זיוף חתימתו. אין בבקשה די כדי לבסס הצדקה ראויה לזימון המשיב לחקירה לפי סעיף 288. זאת אף לאור העובדה כי סיפק למבקש כל מידע שבידו בקשר לחברה. 5. עד לדרישת המשיב מהמבקש כי לא יעשה כל שימוש בפטנטים נשוא טענותיו, לא העלה זה כל טענה כאילו הוא חשוד בעשיית שימוש בטכנולוגיה של החברה, וזאת למרות כי המשיב הוא ממיסדי חברת Olive Software, והועסק על-ידה מספר שנים באותה עת. גם במכתבים שהוחלפו בין הצדדים קודם לכן, לא נטען ולו ברמז כי המשיב עושה שימוש שלא כדין בטכנולוגיה של החברה. 6. בבקשה אין נימוק אמיתי לזימון המשיב לחקירה: המשיב אינו נושא משרה בחברה, אינו מחזיק בנכסים של החברה או נראה כמי שחב לה כספים. הקטגוריה היחידה הבאה בחשבון היא כי הוא עשוי למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה. טענתו היחידה של המבקש היא כי מצוי בידו מידע כי המשיב עושה שימוש בטכנולוגיה של החברה, וזאת על סמך פעילות החברה בה המשיב עובד כיום, הנחזית להיות מקבילה או משיקה לתחום הטכנולוגיה של החברה. מאחר ואין בבקשה דבר המרמז אף על כך, אין המדובר אלא ב"מסע דייג" של המבקש שכל תכליתו לברר האם המשיב עושה שימוש שלא כדין בטכנולוגיה של החברה, דבר אשר אין בעניינו ולו ראשית ראיה. 7. עבודת המשיב בחברה הופסקה לפני למעלה משנתיים, ולפי הסכם הפרישה אין הוא מחוייב עוד שלא להתחרות בחברה. לכן, אף אם תתקבל הטענה כי חברת אוליב עוסקת באותו תחום (טענה מוכחשת לכשעצמה), אין בכך כל פסול, ואין בכך עילה לזימון לחקירה. 8. בע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסלטס, נקבע כי יש לערוך איזון אינטרסים: אינטרס המפרק וסבירות דרישותיו לצורך מילוי תפקידו מחד גיסא, ואינטרס הנחקר שלא להיות נתון לחקירה בלתי סבירה מאידך גיסא. כאשר עסקינן באנשים שאין להם זיקה מיוחדת לחברה, וכל המצדיק את החקירה הוא כי קיים יסוד לדעה שבידיהם מידע בעניינה, נקבע כי הכף נוטה לחובת המפרק. זאת, משום שבית המשפט העליון קבע כי אין להשוות מי מי שנהנה או אמור היה להנות מהחברה טרם הפירוק, לזר שכל "הנאתו" הוא המידע שבידו. לכן, גם אם נכלל המשיב בקטגוריה הרביעית של "אדם שבידו מידע" על החברה, הרי לאור הפסיקה דן יש לדחות את הבקשה. זאת, באשר כל הבקשה מסתמכת אך ורק על כך כי המשיב היה עובד של החברה, וכיום הוא עובד בשביל חברה שתחום עיסוקה משיק לפי טענת המבקש לזה של החברה. לפי הלכת קונסלטס, אם כן, אין לזמנו לחקירה. 9. אך ברור הוא כי תצהירו של המשיב שהוגש למבקש היה קצר, משום שלא התבקש אלא למסור מידע על שימוש שעשה בטכנולוגיה של החברה - ואילו הוא לא עשה כל שימוש כזה. 10. תחום העיסוק של החברה הינו תוכנה לעיבוד ומסחר אלקטרוני במסמכים פיננסיים, דבר המוצא ביטוי באתר האינטרנט של החברה ובהסכם אי התחרות אשר נחתם בין הצדדים עם פיטורי המשיב מן החברה. אוליב, לעומת זאת, עוסקת בפיתוח תוכנות Electronic Publishing, תוך התמקדות בתחום העיתונים והספריות. תחום זה אינו דומה לתחומה של החברה ואינו משיק לו. תגובת המנהל המיוחד; 11. טענות המשיב כאילו עסקינן בנסיון להפעיל לחץ פסול הן חמורות ומקוממות. כוונתו של המבקש ברורה ומוצהרת: הגנה על הטכנולוגיה של החברה. זאת ועוד; אם טוען המשיב לזיוף, מדוע לא התכבד ופנה בעניין זה למשטרה? כך או כך, טענת הזיוף והבקשה לחקירה אינן שלובות כלל זו בזו. 12. תמוה מאד הכיצד לשיטת המשיב, עצם הבירור (שהתבקש תחילה באדיבות) מהווה לחץ, אלא אם כן יש לו, למשיב, מה להסתיר מבית המשפט. 13. המשיב אינו צד זר לחברה, אלא מי שפיתח את הטכנולוגיה שלה, ולכן יש להחיל עליו דווקא את החלק בהלכת קונסלטס אשר דן בקבוצת הנחקרים אשר חשיפתם לחקירה תהיה מירבית, בגבולות הרלוונטי לחקירה. 14. טענת המשיב להעדר השקה בתחומי הפעילות היא מתממת. החברה עסקה אף עסקה ב-Electronic Publishing, דבר אשר ידוע למשיב היטב. זאת, היות וכבר בתקופה בה עבד המשיב בחברה, הזמינה חברת ידיעות טכנולוגיות בע"מ מהחברהתוכנה לניהול הספריה האלקטרונית שלה. יוצא, כי טענות המשיב אך מחזקות את הצורך בחקירה. 15. תשובתו של המשיב לפניית החברה בעניין אי התחרות, כי "לא יתחרה בה בתחום מוצרים לעיבוד ומסחור מוצרים עסקיים בתחום הפיננסי" היא מתחמקת, ואינה עולה בקנה אחד עם תחומי העיסוק של החברה. עד כאן עובדות המקרה וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 16. עניין לנו בבקשה לזימון אדם לחקירה בפני מפרק, לפי האמור בסעיף 288 לפקודת החברות; זאת, כאשר בעל התפקיד מונחה בחשד המקנן בו כי המשיב משתמש שלא כדין בקניינה הרוחני של החברה; המשיב מכחיש את החשדות, ואף טוען כי עסקינן בנסיון פסול להפעיל עליו לחץ, הנוגע לעניינים אחרים בתכלית הנתונים במחלוקת בינו לבין המבקש. אין חולק, כי המשיב היה בעבר עובד בכיר בחברה, אשר לטענת המבקש היה בין מפתחי הקניין הרוחני עליו מדובר. אלא, שהמשיב הפסיק לעבוד בחברה זמן ניכר טרם שנקלעה לחדלות-פרעון, ולטענתו אין כל סיבה להטרידו וליתן למבקש אפשרות "לדוג" ראיות עבור תביעה עתידית כנגדו. 17. מן המפורסמות הוא, כי לשם זימון לחקירה לפי סעיף 288, אין כל צורך כי המפרק יוכיח את חשדותיו או מקצתן, ברמה של מאזן הסתברות הנהוג במשפט אזרחי; די לו בחשד כן, אשר איננו נראה על-פניו כמופרך. לשם כך, עליו להניח תשתית ראייתית לכאורית אשר תשכנע את בית המשפט כי קיים טעם לחשד, ולחלופין כי מפרק סביר היה רואה בתשתית זו עילה רצינית לחקירה. לאחר מכן, על מבקש החקירה לעבור משוכה נוספת, והיא איזון-אינטרסים אשר עורך בית-המשפט, לבדוק האם הצורך של המפרק בחקירה גובר על אינטרס הנחקר הפוטנציאלי בפרטיות (או על אינטרסים לגיטימיים אחרים שלו), או שמא להיפך. ההלכה המחייבת אשר נקבעה בעניין חקירה בפני מפרק הינה הלכת ע"א 1211/96 כהן נ' נשיונל קונסלטס; באותו פסק-דין, נקבעו עקרונות כהאי-לישנא: א. הסמכות לזמן לחקירה הינה רחבה; אף כי תפקידה העקרוני הינו לפצות את המפרק על נחיתותו האינהרנטית במידע לעומת בעלי העניין והמעורבים בעסקי החברה, אין היא מוגבלת אך ורק ל"השבת איזון" זה. ב. כל מקרה נשקל לגופו, ובית המשפט עורך איזון אינטרסים מושכל בין צרכי המפרק, לבין זכויות של הנחקר העשויות להפגע. ג. סעיף 288 מחלק את הנחקרים לארבע קבוצות, אשר שלוש מהן הינן של בעלי-עניין, או גופים קשורים לחברה אשר נהנו או סביר שנהנו מעסקיה, ואילו הקבוצה הרביעית היא "קבוצת סל" של אנשים שבידם מידע אפשרי על החברה, אך אין הם קשורים אליה ישירות. בעוד בעניין שלוש הקבוצות הראשונות מושלת הגישה המרחיבה בכיפה, הרי בקבוצה הרביעית מן הדין לנקוט גישה זהירה ומצמצמת יותר. 18. שיקול כללי נוסף, אשר מן הדין להתחשב בו, הינה העובדה כי המפרק איננו "צד סולבנטי" רגיל להליך אזרחי, אשר עתותיו בידו. עסקינן בבעל תפקיד מטעם בית המשפט, אשר תפקידו לנהל ביעילות את ענייני החברה בפירוק כדי לחסלה ולחלק את נכסיה בין נושיה, אשר נגרם להם בדרך-כלל נזק חמור בלאו-הכי עם קריסת החברה; אי לכך, עקרון כללי ומרכזי הוא כי הדין שואף ליעל ולהאיץ עד כמה שניתן את ההליכים בהם מעורב המפרק - ומבקש למנוע, ככל שאפשרי הוא הדבר, את אילוץ המפרק לשקוע בהליכים אזרחיים ארוכים וסבוכים כדי למצות את זכויות החברה. אי לכך, וככל שאמורים דברים בהשגת מידע מצדדים שלישיים, קבע הדין כלי המאפשר למפרק, בלא ספק, לזכות ביתרון ראייתי ניכר על בעל-דין רגיל. אמנם, אל לו למפרק לנסות כוחו ב"מסע דיג ראיות" בלתי מבוסס (עניין אשר על משמעותו אעמוד בהמשך), אולם עצם יכולתו להשיג ראיות באמצעות חקירה ואף להשתמש בהן מאוחר יותר בתביעה שיגיש כנגד הנחקר הינה לגיטימית, ולעיתים אף הכרחית כדי לאפשר לחברה בפירוק לנהל הליכים מהירים ויעילים של מיצוי זכויותיה. זאת ועוד; מעצם מעמדו של המפרק כפקיד בית המשפט (העומד לפיקוחו) עולה הנחה א-פריורית כי המפרק לא יעשה במידע אשר יתגלה לו שימוש בלתי הולם, כגון פגיעה לא מוצדקת בסודותיה המסחריים של חברה אחרת אשר חקירתו עסקה בה; למצער, ניתן למנוע את הדבר על-ידי פניה לבית המשפט אשר מינה את המפרק. שתי הנחות אלו, אף הן עומדות מאחורי הגישה המרחיבה נשוא הלכת קונסלטס. 19. חלק ניכר מטענות המשיב הינן כי עסקינן ב"מסע דייג ראיות", אשר איננו אלא כסות להפעלת לחץ על המשיב בסכסוך אחר; לעניין אותם סכסוכים אחרים יאמר, כי אין העובדה שבין הצדדים נטושים מספר סכסוכים כדי למנוע מן המפרק להשתמש בכלי החקירה המסורים לו בחוק. כדי לחסום את המפרק בעניין זה, על המשיב להוכיח כי קיים קשר הדוק ונגוע בחוסר תום-לב בין הסכסוך האחר לבין דרישת המפרק. כך למשל, נסיון מפורש של המפרק לדרוש ויתורים של המשיב בסכסוך האחר בכדי שיסוג בו מדרישתו לחקירה. אין די בסמיכות זמנים לכשעצמה כדי להוכיח קשר שכזה. אלא, שבנסיבות המקרה דנן אין כל צורך להעמיק בסוגיה, באשר אין בפני אלא טענות כלליות בעלמא של המשיב, אשר אינן מבוססות אלא על סמיכות זמנים ועל העובדה כי טרם התעורר הסכסוך על אודות הפטנטים, לא העלה המפרק את דרישת החקירה. בכך, אין די כדי לחסום מפרק מחקירה לפי סעיף 288, אם תעבור זו את המבחנים הרגילים נשוא הלכת קונסלטס. יתכן (ואין אני קובעת דבר בעניין זה) כי פרוץ הסכסוך בין הצדדים הוא שמשך את תשומת לב המפרק אל המשיב ופועלו, או גרם לו להחליט לנסות ולמצות עמו את הדין. אלא שאף כך הוא, הרי כל עוד לא הוכח (קל וחומר, לא נטען בפירוט ראוי) אותו קשר הדוק ופסול אשר קרב לכדי נסיון סחיטה משפטי, אין די בכך לכשעצמו כדי לחסום את המפרק. עתה, מן הראוי ליתן את הדעת לשאלת ה"דייג"; איין ספק, כי החקירה עשויה להביא בסופו של דבר להגשת תביעה משפטית. לכך נועדה מלכתחילה. יוצא, כי הדין כיוון במפורש ליתן למפרק דרך להשיג יתרון ראייתי מסויים, וזאת חרף הפגיעה בזכויותיו הפרוצדורליות של הנחקר (אם אכן קיימת פגיעה כזו), ובכך איבחן בין מפרק לבין תובע פוטנציאלי אחר, הזקוק להליכי גילוי ועיון הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי; הכרח זה, אשר על טעמיו עמדתי בראשית החלטתי זו, הינה בגדר הבל-יגונה. מאידך-גיסא, בית המשפט עשוי לחסום מפרק, אם עולה מהנסיבות כי עסקינן במצב בו אין כל חשד מגובש כנגד הנחקר. קרי, אין מדובר אלא בנסיון "ליצר" חשד על-ידי חקירה. זאת, במיוחד כאשר בין המפרק והנחקר נטושים סכסוכים אחרים, דבר העשוי לחזק טענה אפשרית כאילו אין עסקינן אלא בנסיון "לכופף את ידו" של הנחקר באותם סכסוכים. כמו כן, סביר להניח כי בית המשפט ימנע מלאשר חקירה, כאשר אותו חשד העומד בבסיסה כבר מתברר בערכאה אחרת (קרי, המפרק כבר תבע את הנחקר באותו עניין). אזי, יתכן מאד כי לא יהיה מנוס מלהפנות את המפרק אל אותה ערכאה בפניה מתנהלת התביעה האזרחית, בכדי למנוע ממנו להשיג יתרון ראייתי בלתי-הוגן העומד מחוץ לפיקוח הערכאה אשר דנה בפועל בתביעה. במצבים אחרים, אף אם אין החשדות מוכחים עדיין, ואף דעת המפרק על הנחקר קשה הינה, והוא שוקל לתובעו (ואף משתמש בחקירה, בין היתר, כדי לבדוק האם ראוי וכדאי לעשות זאת אם לאו), הרי חלה הגישה המרחיבה של הלכת קונסלטס, ואין בטענות בעלמא בדבר "מסע דייג" כדי לחסום את המפרק מלהגיש תביעתו. אין ספק, כי האבחנה בין המותר לפסול, בכל האמור בהפרדה בין "מסע דייג" אסור לבין חקירה מותרת אינו קלה, ולעיתים היא קשה ומורכבת. ההכרעה, בסופו של יום, הינה לפי נסיבות המקרה, מיהות הנחקר והחשדות, ואיזון אינטרסים ראוי בין הצדדים. 20. מה עולה מנסיבות המקרה דנן? ראשית, די בעיון חטוף בעובדות שאינן שנויות במחלוקת כדי ללמד, כי טעה המשיב טעות יסודית באשר ניסה לשייך עצמו אל "הקבוצה הרביעית" נשוא הלכת קונסלטס; אין עסקינן, בשום פנים ואופן, באדם זר לחברה אשר "אך במקרה" (או בשל שירות אקראי שנתן לחברה) יתכן ויש בידו מידע על עסקיה. עסקינן במי שהיה עובד בכיר בחברה, וככל הנראה השתתף בפיתוח הקניין הרוחני שלה. עובד מסוג זה, אף אם איננו "בעל עניין" בחברה לפי הגדתו הפורמלית של מושג זה בדין, הרי נקל לראות כי איננו צד זר לה. זאת ועוד; מן המפורסמות הוא כי בחברות היי-טק, לא פעם קשה היא האבחנה בין עובדים בכירים ומנהלים, ואין תיחום נוקשה בין אותם "מעמדות". זאת ועוד; אף אם (כטענת המשיב), אין הוא מחוייב עוד שלא להתחרות בחברה, הרי שטענות המבקש עניינן בתחרות אסורה, אשר אינה אלא שימוש בלתי מורשה בקניינה הרוחני של החברה, שהוא נכסה העיקרי. אין צורך להכביר מילים על כך כי שימוש אשר כזה אסור הוא, אף אם אין עומדת בתוקפה תניית איסור תחרות בין העובד לשעבר לחברה. אי לכך, מאחר ובטענה לשימוש שלא כדין בנכסים עסקינן, עשוי המשיב ליפול במפורש לתחום הקטגוריה של "אנשים הנחשדים כחבים לחברה כסף" - ומצויים במובהק בתחום "שלוש הקטגוריות הראשונות" שנמנו בהלכת קונסלטס, לעניינן סמכויות החקירה רחבות הן. 21. זאת ועוד; נסיבות העניין מעלות שורה של עניינים נוספים, אשר חרף העובדה כי אין בהם, לכשעצמם, כדי להוכיח דבר-מה כנגד המשיב, הרי יש בהם די והותר כדי לעורר בליבו של מפרק סביר חשד המצדיק זימון לחקירה לפי סעיף 288 לפקודת החברות: מדברי המשיב עצמו עולה, כי הוא עוסק בעריכה אלקטרונית - תחום ספציפי מאד, אשר אף החברה עסקה בו, והתדיינה בעניינו בבית משפט זה אל מול חברת ידיעות טכנולוגיות בע"מ. חרף הכחשתו של המשיב (אשר נסבה לא על תחום פעולתו ופעולת, אלא על תחום פעולת החברה), עולה במפורש כי בפעילויות משיקות עסקינן. זאת ועוד; הכחשתו התמוהה של המשיב השקה זו אך מגבירה את החשד כי יתכן (ואין אני קובעת דבר בעניין) כי יש באמתחתו דברים אשר מעוניין הוא להסתירם. מדוע היה עליו להכחיש את ההשקה בפעילות בדרך כזו, זאת במיוחד אם צודק הוא בטענתו כי פג תוקפה של תניית איסור התחרות בינו לבין החברה? יוצא, כי עניין לנו הן בחשד ספציפי ומגובש למדי, העוסק בשימוש לא מורשה בטכנולוגיה של החברה, והן בנסיבות אשר לא ניתן לומר א-פריורית על החשד שעוררו בלב המבקש כי הוא מופרך מעיקרו. זאת ועוד; היות אותו קניין רוחני נכסה העיקרי של החברה, אשר מרבית הדיבידנד לנושיה עשוי לבוא ממכירתה (דבר אותו מנסה המפרק לעשות בימים אלו) - הרי שימוש בלתי מורשה בו על-ידי צד ג' עשוי לגרום לחברה ולנושים נזקים קשים. מכל האמור לעיל, לאור הלכת קונסלטס ומעמד המשיב על-פיה, ולאור העקרונות אשר נמנו אף בהחלטתי זו, יוצא כי קיים אף קיים אינטרס המצדיק את זימונו של המשיב לחקירה, ואין בעצם הטענה כי הדבר "מטריד" את המשיב או פוגע בפרטיותו כדי להוות הגנה מפניה (דבר אשר אף בעניינו נאמרו דברים ברורים באותה פרשה על-ידי בית המשפט העליון). לא נותרה אלא הטענה הכללית, כי חקירה על-ידי המפרק עשויה לפגוע בסודותיה המסחריים של חברת אוליב. אמנם, אף טענה זו נטענה בכלליות מרובה, אולם אין זה נכון וצודק להתעלם ממנה לחלוטין. מאידך גיסא, מן הראוי לזכור כי עסקינן במפרק - ידו הארוכה של בית המשפט, אשר אינו מנסה אלא למכור טכנולוגיה של חברה שקרסה. זאת, להבדיל מתובע סולבנטי המסוגל ואף הינו בעל אינטרס מובהק לעשות שימוש בקניין רוחני לא-לו. לאור האמור לעיל, דומה כי ראוי להגביל את החקירה בדרכים הבאות: א. המבקש לא יחקור את המשיב בדבר סודותיה המסחריים של חברת אוליב, אלא בצורה המינימלית שיש בכך צורך כדי לברר האם נעשה שימוש בלתי-מורשה בקניינה הרוחני של החברה בפירוק. ב. חל איסור מוחלט על המבקש לעשות שימוש כלשהו במידע שיתגלה לו אודות חברת אוליב, אלא לצרכים הקשורים במיצוי זכויות החברה בפירוק, ולהם בלבד בכפוף לקבלת הוראות מבית המשפט אם יהיה לו ספק כלשהו. ג. מוטל חסיון על החקירה ועל דיווחי המבקש בעניינה לבית המשפט, ונאסר על המבקש לחשוף חומר הנוגע לאוליב בפני צדדים שלישיים. 22. בכפוף לסייגים דנן, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, ישא המשיב בהוצאות המבקש ובשכר-טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מנהל מיוחד