עיכוב ביצוע החלטה של בית משפט מחוזי

החלטה ‎1. עובדות הרקע של הפרשה פורטו בהחלטתי מיום ‎19.11.99 לענין בקשתה של המבקשת לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשת היא חברת כרטיסי אשראי שבעלי מניותיה הם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "בנק לאומי") ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - "בנק דיסקונט")המשיבים מס' ‎4-1 הם דירקטורים במבקשת מטעם בנק דיסקונט. המשיבים מס' ‎8-5 הם דירקטורים במבקשת מטעם בנק לאומי והמשיב מס' ‎5 מכהן כיושב ראש הדירקטוריון של המבקשת. ביום ‎9.2.99 חתמו המבקשת ובנק לאומי, יחד עם צדדים נוספים, על הסכם שמטרתו "לשתף פעולה במטרה ליערך מוסף גבוה ללקוחותיהם המשותפים" על ידי הפעלת כרטיס אשראי חדש (להלן - "ההסכם"). אחדים מן המשיבים מס' ‎8-5 היו מעורבים, ככל הנראה, בפעילות המשותפת של המבקשת ושל בנק לאומי לקראת החתימה על ההסכם וכן במסגרת ההסכם אחרי שנחתם. המבקשת לא דיווחה למשיבים מס' ‎4 על המשא והמתן שבעקבותיו נחתם ההסכם, ואף לא על תוכנו, ורק ביום ‎2.9.99 קיבלו מידע חלקי. המשיבים מס' ‎4-1 הגישו בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו תובענה על דרך של המרצת פתיחה בה ביקשו להצהיר: כי טיפולם של המשיבים מס' ‎8-5 בעניין ההסכם מהווה הפרה של חובת האמונים שלהם כלפי המבקשת; כי להסכם אין תוקף; וכי הם זכאים, כדירקטורים במבקשת, לעיין בכל המע שברשות המבקשת בקשר להסכם. במסגרת התובענה הגישו בקשה לסעדים זמניים שבה עתרו לבית המשפט כי יצווה על המבקשת: למסור להם את כל המידע שברשותה בקשר להסכם; ולהמנע מלפעול לפי ההסכם "עד לחלוף ‎10 ימים לאחר המצאת מלוא המידע". מאוחר יותר חזרו בהם מבקשתם לקבל את הסע הזמני השני ועמדו רק על בקשתם לקבל את המידע. ‎2. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום ‎31.10.99, נעתר לבקשתם של המשיבים מס' ‎4-1 והורה כי "ככל שברשות משיבה ‎1 (המבקשת - י' ט') מסמכים הקשורים לעיסקה נושא ההסכם, בכלל זה מסמכים שקדמו לכריתת החוזה, זכאים המבקשים (המשיבים מס' ‎4-1 - י' עיין בהם". בהחלטה נוספת, מיום ‎10.11.99, דחה את בקשתה של המבקשת לעכב את ביצוע החלטתו, תוך שעיכב את הביצוע למשך ‎48 שעות על מנת לאפשר לה לעתור לערכאת הערעור. בהחלטותי מיום ‎11.11.99 ומיום ‎19.11.99 הארכתי את עיכוב הביצוע על מנת לאפשר למבקשת להגיש בקשה לת לה לערער על ההחלטה מיום ‎31.10.99. ביום ‎29.11.99 הגישה המבקשת את בקשתה להרשות לה לערער ‎3. בבקשתה טוענת המבקשת כי היה על בית המשפט לאפשר למבקשת לחקור את המצהיר מטעם המשיבים מס' ‎4-1 בחקירה שכנגד; כי המשיבים מס' ‎4-1 אינם זכאים - אף לא לכאורה - לקבל את הסעד שביקשו; כי מאזן הנוחות בין בעלי הדין נוטה נגד הענקת הסעד הזמני שניתן למשיבים מס' ‎ וכי הבקשה למתן הסעד הזמני לוקה בשיהוי, היעדר נקיון כפיים ותום לב וכן בכך שלא צורפו צדדים חיוניים. דין הבקשה להדחות. ‎4. אכן, מקום שהגירסה העובדתית הבסיסית שנויה במחלוקת אין לשלול מבעל דין את זכותו לחקור את המצהירים מטעם יריבו בחקירה שכנגד ובלבד שבעל הדין הביע את רצונו לחקרם (ראו רע"א ‎2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד מילטל תקשורת בע"מ (טרם פורסם); רע"א ‎2/98 קירשנר נגד סבנטין תעשיות אופנה (‎1988) בע"מ (טרם פורסם)). עם זאת, במקרים שבהם אין התשתית העובדתית הצריכה להחלטה שנויה במחלוקת, יכול שבית המשפט יחליט בענין בלי חקירה שכנגד של מצהירים (השוו לרע"א ‎3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נגד סופר פארםישראל) בע"מ (טרם פורסם)). במקרה הנדון לא היו העובדות העיקריות שהיו דרושות להכרעה - ועל פיהן החליט בית המשפט - שנויות במחלוקת ומכאן שלא היה צורך בחקירה שכנגד של המצהיר. ‎5. אשר לשאלה אם יש למשיבים מס' ‎4-1 זכות לכאורה לעיין במסמכים הקשורים להסכם ניתן לומר כי זכותם נובעת משני מקורות. האחד, שהוא "מעין אקסיומה", היא זכותו הכללית של דירקטור לעיין במסמכיה של החברה שבה הוא מכהן כדירקטור. אחיזה לכך ניתן למצוא בהוראת סעיף ‎202 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג‎1983- (להלן - "פקודת החברות") בו נאמר כי: "‎202. ניהול חשבונות(א) חברה תנהל פנקסי חשבונות נאותים בדבר - (‎1) כל סכומי הכסף שקיבלה ושהוציאה, בפירוט הענינים שלמענם נתקבלו והוצאו;(‎2) כל מכירה וקניה שעשתה בטובין;(‎3) נכסיה וחיוביה.(ב) פנקסי החשבון יוחזקו במשרדה הרשום של החברה או במקום אחר שייראה לדירקטורים ויהיו פתוחים תמיד לעיונם." (ההדגשה שלי - י' ט'). ניתן גם לומר כי זכות זאת של הדירקטור היא גם פן של חובת הזהירות המוטלת עליו - כנושא משרה - כלפי החברה. על כך נאמר בסעיף ‎96כו לפקודת החברות כי: "‎96כו. אמצעי זהירות ורמת מיומנותנושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור." המקור השני הוא זכות העיון במסמכים הנוגעים לענין הנדון בבית המשפט, העומדת בדרך כלל לבעל דין בהליך העיקרי (עיינו בתקנות ‎122-112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד‎1984-; וכן י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית‎1995-), בעמ' ‎443-425). זכות זאת נגזרת מזכוסוד של הגישה למערכת השיפוטית, הכוללת בחובה גם את הזכות להליך ראוי (ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (‎1999), בעמ' ‎151) ‎6. המבקשת טוענת כי זכות זאת אינה עומדת למשיבים מס' ‎4-1 מן הטעם שחברה רשאית למנוע מדירקטור עיון במסמך כאשר הדירקטור פועל שלא בתום לב, או כאשר העיון עלול לפגוע בטובת החברה (השוו י' גרוס חוק החברות החדש (‎1999), בעמ' ‎302). לטענתה, המשיבים מס' ‎4-1 מבקעיין במסמכים הנוגעים להסכם על מנת לעשות בהם שימוש שלא בתום לב, לטובת בנק דיסקונט, באופן שיפגע במבקשת. לענין זה מדגישה המבקשת את העובדה שמכוח הוראות המפקח על הבנקים והממונה על ההגבלים העסקיים, חייב אחד משני הבנקים - בנק לאומי או בנק דיסקונט - למכור את אחזקותיו במבקשת עד ליום ‎31.12.99. המבקשת מוסיפה שיש סיכוי ממשי שבנק דיסקונט ימכור את אחזקותיו לבנק לאומי וכהונתם של המבקשים מס' ‎4-1 כדירקטורים תסתיים. אין בידי לקבל את טענותיה של המבקשת. הנחת היסוד במצבי מחלוקת כאלה חייבת להיות שיש להעדיף את זכות העיון - ובעיקר כאשר היא נתמכת על ידי אינטרסים כבדי משקל - על פני מניעתה; וכי אין להגביל את הזכות אלא במקרים קיצוניים ונדירים שבהם יש טעמים של ממש המצדיקים את ההגבלה. בעניננו, היסוד לחששותיה של המבקשת מובנה במבנה המיוחד של הבעלות בה - המחולקת בין שני הבנקים - ובניגודי האינטרסים ה"טבעיים" שבין קבוצות חברי הדירקטוריון שלה. אם סברה המבקשת כי במקרים מסוימים אין להתיר עיון לדירקטורים היה עליה "לשריין" בפירוש את האפשרות לשלול את הזכות, בדרך נאותה ובשלב מוקדם מן השלב שבו העלתה את הטענה. משנמנעה מלעשות כן אין היא יכולה להישמע בטענותיה נגד זכותם של המשיבים מס' ‎4-1 לעיין במסמכים הקשורים להסכם. ‎8. אשר למאזן הנוחות, נראה שגם לענין זה די בתשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת בין בעלי הדין כדי לקבוע שצדק בית המשפט כאשר הורה למבקשת לאפשר למשיבים מס' ‎4-1 לעיין במסמכים הקשורים להסכם. הטעם העיקרי לכך הוא שבמחלוקת כגון דא יש לשקול בראש ובראשונה את טובתשל החברה ולאו דווקא את האינטרסים המנוגדים של הדירקטורים. הואיל והמסמכים הקשורים להסכם דרושים לצורך הבירור של התובענה העיקרית, שבמהלכו יתבררו שאלות שהכרעתן חשובה למבקשת, הרי שהמבקשת רק תצא נשכרת ממיצויו של הבירור. גם את הטענה כי הסעד הזמני שניתן למשיבים מס' ‎4-1 זהה לסעד העיקרי שתבעו בתובענה העיקרית אין בידי לקבל. אכן, בתובענה העיקרית ביקשו המשיבים מס' ‎4-1 להצהיר שהם זכאים לעיין במידע הקשור להסכם; אולם, סעד זה טפל לסעדים שהם מטרתה של התובענה והוא בא לאפשר להם לקב. אין לפסול אותו משום שנתבקש גם בתובענה העיקרית. ‎9. בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי ממש גם ביתר טענותיה של המבקשת, שעניינן השיקולים הראויים של בית המשפט בבואו להעניק סעד זמני. כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה שהעניקה סעד כזה או סירבה להעניקו. (ראו, למשל, רע"א ‎6885/99נית השלום השקעות בע"מ נגד מ.ס.י.פ. בע"מ (טרם פורסם); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ‎1995), בעמ' ‎620). גם את טענת המבקשת כי היה על המשיבים מס' ‎4-1 לצרף כבעלי דין את הצדדים הנוספים שהתקשרו איתה בהסכם יש לדחות. מדובר בבקשתם של המשיבים מס' ‎4-1 לצוות על המבקשת למסור להם את כל המידע שברשותה בקשר להסכם, על דרך של עיון במסמכים. לא מצאתי בסיס לטענתה של המבקשת כעיון זה עלול לפגוע באותם צדדים. מכל מקום, המבקשת יכלה לבקש את צירופם, אם סברה שיש בכך צורך. כך או כך, לכאורה כרוך העיון רק ביחסים הפנימיים בתוך המבקשת ובסדרי הניהול הפנימיים שלה. אלה אינם מעניינם של אותם צדדים. ‎10. לפיכך אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור בלי לבקש תשובה. ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע - וכן בבקשות הנוספות שהוגשו במסגרתה - ובטל עיכוב הביצוע. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים מס' ‎4-1 בסך ‎50,000 ש"ח עיכוב ביצוע