החלטה 1. ביום 28.10.98 הוחלט ב-ת"א 1414/97 על הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, כאשר "בד בבד עם הגשת התצהירים יגיש כל צד החפץ בכך גם חוות-דעת של מומחים" (עמ' 4). כך היה והתצהירים וחוות הדעת הוגשו. בישיבה מיום 21.3.99, לאחר שהנתבעת מס' 3, מלם מערכות בע"מ, הגישה את חוות-דעת המומחה מטעמה (ד"ר מ' אור-גד), ביקש עורך הדין וינטרוב, בא-כוחה המלומד של המשיבה, חילן (1989) בע"מ, רשות להגיש חוות-דעת משלימה במענה לחוות הדעת דלעיל, מטעם הנתבעת מס' 3. כך נרשם בפרוטוקול אותה הישיבה: "מכיוון שקיבלתי את חוות דעת הנתבעת מס' 3 רק לאחרונה ממש, אבקש רשות לאפשר לנו להגיש השלמה של המומחה מטעמנו בהתייחס לטענות המומחה מטעם נתבעת מס' 3" (עמ' 5). בהעדר התנגדות הותר להגיש חוות-דעת משלימה כאמור, זאת עד ליום 25.4.99. 2. עתה מונחת לפני בקשת המבקשים, הנתבעים 1 ו2- בתיק העיקרי, להורות על הוצאת המסמכים שהוגשו על-ידי המשיבה, הכוללים שני תצהירים וחוות-דעת משלימה של מר בן-כוכב. לפי טענת המבקשים הוגשו המסמכים האמורים בניגוד להחלטה דלעיל, לאמור: מעבר ליריעה שהותרה להגשת חוות-דעת משלימה, בזיקה למענה המתייחס לחוות-דעת המומחה מטעם נתבעת מס' 3 בלבד, וכאשר לא הותרה כלל הגשתם של תצהירים. בנסיבות אלו עלולה, לטענתם, להיגרם פגיעה מהותית בהגנת מרשותיהן, "שכן המסמכים הנוספים שהגישה המשיבה הובאו לאחר שנחשפו במלואם ראיות הנתבעות ועדיה". בנסיבות אלו הם סוברים, כי מעצם הגשת המסמכים בשלב זה, דהיינו: לאחר שהובאו ראיות ההגנה, משופרת עדותה של התובעת וניתנת לה בדרך זו, של קבלת המסמכים, האפשרות לרפא פגמים בתשתית הראיתית שהובאה על-ידם מלכתחילה. תמצית הנימוקים הנה, כי הגשת המסמכים הללו על-ידי התובעת אינה מותרת לפי החוק ופוגעת בזכותם להליך הוגן (ס' 8 לבקשה). 3. במענה לטענות דלעיל עומדת המשיבה על-כך, כי המסמכים שהוגשו מהווים השלמה לחוות-דעתו של המומחה מטעמה וכן תצהיר נוסף, של מר דוד שי, המשמש כאיש מקצוע מטעמה. לדברי המשיבה, אין בהגשת המסמכים כדי לגרום לשינוי חזית או להרחבת הגרסה, אלא עולה מהם השלמה בלבד לדברים שנטענו כבר קודם לכן. תכלית הראיות הללו מיועדת, לדעתה, לבסס ולהבהיר את אחת מני השאלות המרכזיות הנמנות על גדר הפלוגתאות בתיק זה. בנסיבות אלו היא טוענת, שהצדק מחייב לאפשר להן למצות את הטענות האמורות, על-מנת להגיע למלוא חקר האמת. 4. לית מאן דפליג, שמטרת ההליך המשפטי היא להגיע, בסופם של דברים, אל חקר האמת, למיצוי זכויות נאות של הצדדים. ואולם, אין פירושו של דבר, שתיק בית המשפט הופך לכלי קיבול של מסמכים, חוות-דעת ויתר השלמת ראיות, כל אימת שצד חפץ בכך, במגמה להעמיק מבחינתו את "חקר האמת". לו יותר הרסן בנושא, לא יהא סוף לדבר. כבני אנוש אין בידינו אלא לחתור להגיע לאמת המירבית, שהרי "האמת לאמיתה" ידועה רק לבורא עולם. האמת בהליכים המשפטיים כפופה, אפוא, לזכויות על-פי המשפט המהותי ומתוחמת בפרוצדורה הקובעת את דרכי ניהול ההליך. אכן, לא אחת קורה שפלוני מפסיד את משפטו בשל מחדל דיוני, בין אם מחמת שלא התייצב לדיון, בין אם לא הגיש תצהירי עדות ראשית ובין אם מטעמים אחרים. דחיית תביעתו אולי אינה ממצה את "האמת לאמיתה", אך היא באה אל גדר "האמת המשפטית", המתחמת כאמור את הזכויות בכללים שונים, בכללם אלה של סדרי הדיון. בכך נעוץ גם רעיון ההשתק בשל "מעשה בית דין", המעדיף את סופיות ההליך המשפטי על-פני החתירה האין סופית לאמת לאמיתה. אם לא כך יהיו פני הדברים, הרי היה מתאפשר לצד, לאחר מתן פסק-דין בעניינו ושמיעת הנימוקים לכך, להתחיל מחדש להביא ראיות נוספות להוכיח שהדברים שונים, עד ללא קץ. יפים להקשר זה הדברים שנאמרו בבג"צ 152/82 אלון נ' ממשלת ישראל, פ"ד לו(4) 449, 466 מול ה'-ו': "ומשמדובר על בירור האמת בעולמה של מערכת המשפט, אין כוונתנו אלא לבירור האמת, במידה שניתן להגיע לחקרה על-פי הנורמות המהותיות והכללים הפרוצדוראליים שבאותה מערכת משפט, שבמסגרתה מתקיים הבירור המשפטי". הנה-כי-כן, העובדה שברצון המשיבה למצות את מלוא הטענות אינה יכולה לעמוד בבדידות, במנותק מזכויות הצדדים האחרים ומההסדרים הדיוניים והכללים החלים על סדרי הגשת הראיות בבית המשפט. כלל יסוד הוא, שהתובע מביא את ראיותיו ראשון והנתבע מסיים את ראיותיו אחרון. לעתים נדירות מתירים לתובע להגיש ראיות הזמה, במטרה לקעקע את ראיות ההגנה (תקנה 158(א)(1) סייפא, לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-). כללים בסיסיים אלה לא השתנו עם שינוי המגמה, לשמוע עדויות ראשיות בתצהירים חלף עדות בעל-פה (רע"א 6283/93 דני חברה לבנין נ' מנהל מע"מ, פ"ד מח(1) 639). אומנם, לאור תיקון תקנות סדר הדין האזרחי השתנה המצב הקודם, בכך שהעדות הראשית מטעם הנתבע באה לפני החקירות הנגדיות של עדי התביעה, אולם בכך אין עדיין כדי לשנות את ההסדר הבסיסי, בדבר הראשון ראשון והאחרון אחרון (השוו: רע"א 2437/97 ארנסון נ' מסילת סיגמה (1981) בע"מ, דינים עליון, כרך נא, 829). 5. בענייננו ביקש פרקליטה המלומד של המשיבה רשות מיוחדת, להגיש חוות-דעת משלימה. כחריג לכלל האמור ובאין התנגדות מטעם יתר הצדדים, הותר למרשתו הדבר. דא ותו לא. כל אשר נעשה מעבר לכך בא אל גדר של מימוש זכות שלא כראוי, תוך ניצול ההיתר דלעיל. עיון חטוף בחומר הנוסף שהוגש מלמד, כי תצהירו הנוסף של מר מיכה שגב - אשר טכנית צורף כנספח לחוות הדעת - קשור לנושא שחזור פעולות, לשם הדגמה בפני המומחה מטעם המשיבה (מר עזרא בן-כוכב). אין המדובר אלא במקצה שיפורים, לנוכח הראיות מטעם ההגנה. המומחה מטעם המשיבה מציין בחוות-דעתו המשלימה, כי "לאחר הגשת חוות הדעת מטעם פרופ' ניב אחיטוב וד"ר משה אור-גד (להלן: 'חוות הדעת הנגדיות') התבקשתי על ידי חילן להתייחס לנקודות המרכזיות הנכללות בחוות הדעת הנגדיות". הנה-כי-כן, לא רק שהוגש תצהיר של נציג המשיבה, מבלי שניתנה כל רשות לכך, אלא גם חוות הדעת המשלימה אינה מתייחסת אך ורק לחוות-דעתו של המומחה מטעם הנתבעת מס' 3, מלם מערכות בע"מ. היא מתייחסת גם לחוות-דעת המומחה מטעם המבקשים. זאת ועוד, בנוסף לתצהיר המשלים הנ"ל של מר שגב, הוגש עוד תצהיר, חתום בידי עד חדש לגמרי, מנתח מערכות בשם דוד שי, המתייחס אף הוא לחוות-דעת שני המומחים מטעם ההגנה. אין צריך לומר שלא הוגשה כל בקשה לקבל רשות מיוחדת להגיש את התצהירים האמורים, לאחר שההגנה הגישה כבר את ראיותיה. כמדומה, שאי הקפדה על סדרי הדיון תוביל במהרה לאנדרלמוסיה בניהול ההליכים המשפטיים, כאשר כל צד כטוב בעיניו יעשה וכל אחד יגיש תגובות ותשובות כפי הנראה לו נכון בנסיבות העניין. בכך יהא לא רק למנוע את הצדק אלא להוביל לעשיית אי צדק: "אם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא יעשה צדק" (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית - בעריכת ד"ר ש' לוין, 510; וראו גם ע"א 188/89 עזאיזה נ' מועצה מקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, 665 מול ד'-ז'). פועל יוצא מכאן הנו, שהסדרים הנכונים אינם מיועדים רק לשמם, כמצוות אנשי משפט מלומדה, אלא כחלק מתהליך עשיית הצדק ממש ועל-כך בדיוק מלינים המבקשים. המשיבה מעלה בתשובתה את האפשרות, לפיה יוכלו המבקשים להגיב על החומר הנוסף, אלא שלכך מכוונים הדברים דלעיל, למניעת הגשת מסמכים ללא גבול, ובוודאי כאשר הדבר נעשה ללא נטילת רשות מראש, מבלי שיהיה פיקוח מתאים ויחול איזון הולם בין הצדדים. אכן, לעתים אין מנוס אלא לאפשר לצד להשלים את שהחסיר, למען אפשר לו למצות את טענותיו למניעת עיוות דין. ברם, את זאת יש לעשות על-פי בקשה המוגשת מבעוד מועד ולאחר שנבחנות טענות הצדדים לגביה, תוך הבטחת האיזון ההולם דלעיל, למניעת פגיעה ועשיית אי צדק בצד שמנגד. עמד על-כך בית המשפט העליון ברע"א 7151/98 כץ נ' יצחקי, דינים עליון, כרך נה, 468. כב' השופטת דורנר פוסקת שם: "... מטרתו של ההליך המשפטי היא לעשות צדק בין הצדדים על יסוד בירור העניינים השנויים במחלוקת ביניהם, ויש לאפשר, ככל הניתן, תיקון פגמים דיונים המונעים בירור אמיתי של הסוגיה, כאשר הדבר אינו גורם עוול מהותי לצד השני... אין משמעות הדבר כי צד רשאי לנהוג כראות עיניו...". (הדגש אינו מצוי במקור - מ' ג') נדרש אם-כן איזון, שבענייננו לא נבחן כלל, שהרי המסמכים הוגשו מראש ללא רשות. תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, מלמדת, כי במידה ובעל דין לא הגיש תצהיר של עד כפי הנדרש, לא יורשה לעשות כן, אלא אם שוכנע בית המשפט "על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". כאמור, אין אלו הנסיבות שלפנינו, באשר בקשה בנושא לא הוגשה כלל. מסתמא, לא ניתן היה להכריע בשאלת קיומן של סיבות מוצדקות, כשם שנמנעה בדיקת טענות המבקשים לפגיעה בזכויותיהם ולהעלאת גרסה חדשה במסמכים המשלימים. 6. לאור האמור, לא מצאנו הצדקה להותיר על כנה את קבלת החומר שהוגש, ובכלל זאת חוות הדעת המשלימה, החורגת מההיקף שהותר לגביה מלכתחילה (היא כוללת כאמור גם התייחסות לחוות-דעת המומחה מטעם המבקשים). בכגון אלו אינני סבור, כי על בית המשפט ועל הצד שמנגד לבור ולבדוק, איזה חלק מחוות הדעת עונה אחר המותר ואיזה חורג ממנו. על מגיש המסמך לעמוד מלכתחילה בתנאים שאושרו. עם זאת, ובמטרה שלא לקפח את זכות המשיבה, מאריך את מועד הגשת חוות הדעת המשלימה, במתכונת המאושרת בהחלטה מיום 21.3.99, עד ליום 1.8.99. לאור האמור, החומר אשר הוגש ביום 27.4.99 לא יחשב כחלק מהראיות בתיק זה והמזכירות תתיקו בתיק נפרד, שלא יצורף לתיק העיקרי דנן. לא למותר יהא לציין, כי בנוסף לפגם הדיוני המפורט לעיל, נפל פגם נוסף, בכך שחוות הדעת המשלימה (והתצהירים שלא הותרו) הוגשו לאחר המועד שנקבע בהחלטה. גם כאן איש לא טרח לבקש רשות להאריך את המועד, בבחינת הכל מותר וסדרי הדיון משמשים כהמלצה בלבד. אין צריך לומר, שגם איחור בן יום או בן יומיים הוא איחור הטעון הארכת מועד, בטרם יוגש החומר (ד"ר זוסמן, שם, 897). 7. לא-זו-אף-זו. בנאמר לעיל טרם מוצו מלוא הפגמים הפרוצדורליים בהליך דנן, עת המדובר בנטילת חירות לעשות את האסור ללא היתר. בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, זכאי המשיב בבקשה בכתב להגיש תשובה ועליה זכאי המבקש להשיב על תשובת המשיב. בכך מסתיים הליך החלפת המסמכים בין הצדדים, זולת אם בית המשפט מתיר, באופן יוצא מן הכלל, לצד מסוים להוסיף טענות. לא כן בענייננו, שכן פרקליטה המלומד של המשיבה מצא דרור לעצמו להגיש תגובה לתשובת המבקשת ("תשובה קצרה מטעם חילן לתגובת המדינה"), גם זאת ללא נטילת כל רשות, שוב כאילו הוראות התקנות וסדרי הדיון חסרי כל נפקות נורמטיבית. כמדומה שאין מנוס, אלא לשים רסן ומחסום לחירות מופלגת זו, על דרך של פסיקת הוצאות הולמות. 8. לאור כל האמור הבקשה מתקבלת. המסמכים אשר הוגשו לתיק בית המשפט על-ידי המשיבה ביום 27.4.99, לא יחשבו כחלק מהראיות בתיק זה ויתויקו על-ידי המזכירות בנפרד. ניתנת למשיבה רשות מיוחדת להגיש, עד ליום 1.8.99, חוות-דעת משלימה במענה לחוות-דעתו של המומחה מטעם הנתבעת מס' 3, כמפורט בהחלטה המקורית מיום 21.3.99, ובנוגע לכך בלבד. 9. המשיבה תשא בהוצאות המבקשים ובשכר-טרחת עורך-דינם, בסך של 10,000.- ש"ח בצרוף מע"מ. מסמכיםחוות דעת