ביטוח עבודות קבלניות - חריגים


פסק דין

השופט א' ריבלין:


1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין חלקי שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל). בפסק-הדין נדחתה תביעה, שהגישו המערערים, כנגד המשיבה, בהתבסס על פוליסת ביטוח שהוציאה. בית המשפט קבע, בפסק דינו, כי הקמת שלד של מבנה, במקום מוטעה, כתוצאה ממדידה שגויה, אינה אירוע ביטוחי, ועל כן אין המערערים זכאים לכיסוי ההוצאות, שהיו כרוכות בתיקון הטעות, מכח הפוליסה שהוציאה המשיבה בקשר לאותו מבנה. המערערים חויבו בתשלום הוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד ההחלטה לדחות את התביעה ולחייב את המערערים בהוצאות. ואילו הערעור שכנגד מופנה כנגד מעוט ההוצאות שנפסק למערערת שכנגד.


העובדות

2. המשיבה, שהיא גם המערערת שכנגד – הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס או המבטחת) – הנפיקה פוליסה לביטוח פרויקט בניה, הכולל שני מבנים, בשכונת בית וגן שבירושלים (להלן: הפוליסה). המערערת 1 – נווה גן (א.כ.) בניה פתוח והשקעות בע"מ (להלן: נווה גן) – החלה בביצוע הפרויקט, אולם, בשלב מסוים – לאחר יציקת גג הקומה השנייה, בבניין הראשון, וטרם שנוצק גג הקומה השנייה בבנין השני – נתברר כי הבנייה מתבצעת בסטייה של כששה מטרים, לערך, מן המקום שנועד לה. משמעות הדבר היתה, כי אם תימשך הבנייה, יחרגו הקומות העליונות מקו הבניין. משכך נתגלה, לא היה מנוס מלהרוס את השלד, כפי שנבנה עד אותה עת, ולבנות מחדש את המבנה כולו – הפעם במקומו הנכון – תוך פיצוי צדדים שלישיים שנפגעו עקב כך.


נווה גן, ובעליה באותה עת (המערערים 2 ו- 3), הגישו תביעה כנגד גורמים שונים, ובכלל זה כנגד המבטחת; כנגד זו האחרונה טענו כי האירוע מכוסה על-ידי הפוליסה. המבטחת כפרה בכך, והוסכם בין הצדדים כי שאלה זו תידון ותוכרע קודם. על כך נסב פסק-הדין החלקי של בית המשפט המחוזי.

הפוליסה

3. הפוליסה שהוצאה על-ידי הפניקס היא פוליסה לביטוח עבודות קבלניות, והיא מסוג "כל הסיכונים". הפוליסה כוללת הוראות בדבר ביטוח רכוש (פרק א' לפוליסה), חבות כלפי צד שלישי (פרק ב' לפוליסה), וחבות מעבידים (פרק ג' לפוליסה). היקף פרישֹתה של הפוליסה, בכל הנוגע לביטוח הרכוש, מוגדר בה בזה האופן:


אם במשך תקופת הביטוח כמפורט בפוליסה זו ייגרמו באתר העבודה נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש לפרוייקט או לחלק ממנו במידה המחייבת תיקון או החלפה, וזאת מסיבה כלשהי למעט סיבה המוצאת מכלל חבותו של המבטח לפי פוליסה זו, כי אז ישפה המבטח את המבוטח בגין כל תיקון או החלפה כזאת (ההדגשה אינה במקור).


עוד נקבע בפוליסה, כי:


המבטח לא יהיה אחראי עבור

(1) ...
(2) אבדן או נזק הנגרמים כתוצאה מתכנון לקוי.
(3) הוצאות לתיקונים או להחלפה הנובעים מחומרים לקויים או מעבודה לקוייה, אך חריג זה יוגבל לתיקון או החלפת הפריטים הלקויים עצמם אשר ייפגעו מאירוע תאונתי, ולא יחול על אובדן או נזק הנובעים מתאונות אשר תיגרמנה בגלל חומרים או עבודה לקויים.
(4) ...


על פרשנות הוראות אלה שבפוליסה, ובעיקר על משמעות המילים "נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש", נסב פסק-הדין החלקי של בית משפט קמא.


פסק-הדין של בית משפט קמא



4. בית המשפט המחוזי קבע, כי על התובעים (המערערים כאן) מוטל הנטל להוכיח קיומו של אירוע ביטוחי, קרי – אבדן או נזק בנסיבות המפורטות בפוליסה; ובמידה שיעמדו התובעים בנטל זה, כך הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, יהא על הפניקס להוכיח קיומו של איזה מבין החריגים המנויים בפוליסה.


בית המשפט המחוזי סבר, כי האירוע נשוא ענייננו אכן בא בגדר "נזק או אבדן פיזיים", כהגדרתו של ביטוי זה בפוליסה. בהקשר זה קבע בית המשפט, כי יהא זה בלתי-סביר ובלתי-הגיוני לפצל את הכיסוי הביטוחי, כך שאירוע של בנייה במקום שגוי המצריך להזיז את המבנה לא ייחשב אירוע ביטוחי, ואילו שקיעת המבנה, טרם שהוזז ממקומו, תבוא בגדר הכיסוי הביטוחי. "ההגדרה המשפטית" – כך סבר בית משפט קמא – "אל לה להישען על זריזותו, עירנותו, סרבולו או מזלו של אחד הצדדים". זאת ועוד, בית המשפט הביע את החשש כי פיצול כאמור עלול לעודד מבוטחים להעלים עין מליקויים ולהימנע מתיקונם, עד לקרות התמוטטות או שקיעה שתקים זכאות לפיצוי.
עם זאת, פסק בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה אין לראות בביצוע העבודה הלקויה כ"תאונה", שכן אין המדובר בהתרחשות ברורה, פתאומית, אלא בתהליך איטי ונמשך. מעבר לצריך, ציין בית משפט קמא, כי אין מדובר כאן באירוע בלתי-צפוי, כנדרש בפוליסה.


5. בית המשפט המחוזי התייחס בפסק-דינו לשתי סוגיות נוספות שהעלו הצדדים. ראשית, קבע בית המשפט כי פסק-בורר, אשר ניתן בהליך שהתקיים בין המערערים לבין מזמיני הדירות, ובו נקבע, כי טעות בביצוע עבודות המדידה היא שהביאה לסטיית הבנייה וכי המערערים ידעו שהמודד אינו מודד מוסמך – מהווה מעשה בית דין כלפי המערערים. שנית, התייחס בית המשפט לליקויים, שנתגלו בחוות-דעת, אשר הוגשה על-ידי מומחה מטעם המשיבה, וציין כי התעלם מאותן קביעות, המצויות בחוות-הדעת, שאינן בתחום מומחיותו של נותן חוות הדעת.


סוף דבר, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, ככל שהיא נוגעת להפניקס, וחייב את המערערים בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח. מכאן הערעור והערעור שכנגד.


הטענות בערעור ובערעור שכנגד



6. המערערים טוענים, כי משאין טענה לפיה נגרם הנזק במתכוון או כתוצאה של בלאי טבעי, קמה, כלשונם, "חזקת תאונתיות", ומכוחה עובר הנטל למשיבה, להוכיח את תחולתו של אחד החריגים לחבות. המונחים "תאונתי" ו"בלתי צפוי", כך טוענים המערערים, לא באו אלא כדי לבטא עקרונות יסוד בדיני הביטוח, ואין תכליתם להטיל על המבוטח חובת הוכחה בדבר האופן בו התרחש הנזק. לשיטתם, המקרה שבפנינו בא בגדר "תאונה" – הן לפי המובן המילולי של המילה, הן לפי מובנה המשפטי, והן לפי "מבחן התוצאה התאונתית". המערערים סבורים, כי גם נזק שנתהווה באופן הדרגתי, בתהליך איטי ונמשך, עשוי להיחשב כנזק שנגרם בתאונה, וכי רשלנות או מחדל אין בהם כדי לשלול קיומה של "תאונה". עוד גורסים המערערים, בהקשר זה, כי "תאונתיות" יש לבחון מנקודת מבטו של המבוטח.


המערערים מוסיפים וטוענים, כי הם ביקשו לרכוש פוליסה רחבה ככל האפשר, וכי יש לכבד את ציפייתם הסבירה, תוך התחשבות גם בכלל לפיו בהינתן שני פירושים סבירים לחוזה, יש להעדיף את הפירוש הפועל לרעת המנסח. המערערים מדגישים, כי תמורת תשלום פרמיה נוספת, הורחבה הפוליסה כך שתכלול גם נזקים בגין "תכנון לקוי". הצבת המבנה במקום שגוי, כך הם סבורים, מהווה "תכנון לקוי".


עוד טוענים המערערים, כי לא היה מקום להחיל, במקרה זה, את הכלל בדבר מעשה בית-דין, זאת מן הטעם שלא נתקיים התנאי בדבר זהות הצדדים בהליך הבוררות ובהליך בבית המשפט, כמו גם התנאי בדבר היות ההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך מתן פסק-הבורר .


7. מנגד, סומכת המשיבה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, למעט בשני עניינים עיקריים. ראשית, טוענת המשיבה כי שגה בית המשפט בקבעו, שהנזק נשוא התביעה הינו "נזק פיזי" כמשמעות מונח זה בפוליסה. המשיבה מדגישה, לעניין זה, כי בניגוד למקרה שבו סופג בניין נזק פיזי (כגון התמוטטות), הרי במקרה שבפנינו לא נגרם כל נזק פיזי למבנה, כי אם מדובר במדידה שגויה, שהביאה להקמת שלד המבנה בסטייה מן התכנית. השגתה השנייה של המשיבה, המועלית בערעורה שכנגד, נוגעת לסכום ההוצאות שנפסק לזכותה בבית משפט קמא. לטענת המשיבה, היה על בית המשפט לפסוק לה סכום הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין בסכום העולה על 10,000 ש"ח. בהקשר זה מציינת המשיבה, בין היתר, כי סכום התביעה עומד על קרוב ל- 10 מיליון וחצי ש"ח, וכי סכום ההוצאות שנפסק נמוך מן "התעריף המינימלי" הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977, זאת - בלא שניתנו לכך, בפסק-הדין קמא, טעמים מיוחדים.


פרשנות הפוליסה



8. היקף חבותה של המבטחת לנזקים שנגרמו למערערים, נגזר, בראש וראשונה, מחוזה הביטוח – הפוליסה (רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70). פרשנותה של פוליסת הביטוח נעשית, כעיקרון, על-פי הכללים הרגילים החלים ביחס לפרשנות חוזים, קרי – באמצעות עמידה על אומד דעתם של הצדדים (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וכן ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 321, 326). יחד עם זאת, כולל חוזה הביטוח מאפיינים ייחודיים, המבדילים אותו מחוזים אחרים. בין המאפיינים הללו ניתן להזכיר, מבלי למצות, את היותו של נשוא הביטוח – "הממכר הביטוחי" - מוצר שאינו מוחשי, את פערי הכוחות המקצועיים והכלכליים בין המבטח למבוטח, את היכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעויותיו של חוזה הביטוח, ולהשפיע על עיצובו של חוזה זה - שהוא על-פי-רוב חוזה אחיד - ואת האינטרס הציבורי בעידוד רכישת ביטוחים (ראו ד' שוורץ, ר' שלינגר, "פרשנות חוזה הביטוח: פרשנות נגד המנסח ומבחן הציפיות הסבירות של המבוטח" קרית המשפט ג 345 (תשס"ג)). בשל המאפיינים האלה, הותוו בפסיקה, בארץ, ובשיטות משפט אחרות, כללים מסויימים לפרשנות פוליסת ביטוח, ובהם הכלל לפיו מקום בו נוסח הפוליסה אינו בהיר וברור די צרכו, יש לפרשה כנגד מנסחה (בדרך-כלל המבטח), או הכלל לפיו בפירוש הפוליסה יש לשאוף לכיבוד ציפיותיו הסבירות של המבוטח. כלל אחר, המושמע לעיתים ביחס לפרשנות פוליסת ביטוח הוא, כי "במקרה של ספק יש להעדיף את הפירוש התומך בזכאותו של המבוטח" (על כללי פרשנות אלה ואחרים ראו למשל רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281; Lavarack v. Woods of Colchester [1967] 1 QB 278, 294; R.E. Keeton, "Insurance Law Rights at Variance with Policy Provisions" 83 Harv. L. Rev. 961, 967 (1970); United National Ins. Co. v. Waterfront Realty Corp., 777 F. Supp. 254, 257 (1991)). כללים אלה נועדו, בעיקר, "לקרב את הממכר הביטוחי המופשט למוצר מוחשי עד כמה שניתן, וכן לגשר על הפערים המובנים שבין המבטח למבוטח הצרכני, אם לא מראש, בשעת כריתת החוזה, הרי לפחות בדיעבד, לעת ההכרעה בסכסוך" (שוורץ ושלינגר, במאמרם הנ"ל, בעמ' 350).


בענייננו, אין לנו צורך לקבוע מסמרות ביחס למידת תחולתם של כללי-הפרשנות האלה, שכן אין בהם כדי להשפיע על התוצאה המתחייבת מן הפוליסה, והיא, כי הנזקים שנגרמו למערערים אינם באים תחת הכיסוי הביטוחי.


9. הפוליסה שלפנינו מכוננת, כאמור, ביטוח רחב-היקף. תחולת הפוליסה אינה מותנית בהתממשותו של סיכון מסוים, מתוך רשימה סגורה ומוגדרת מראש של סיכונים. זוהי פוליסה המחילה עצמה על כל מקרה שבו נגרם נזק או אובדן כאמור בה, בלא שתהא נפקות לסיבה המדויקת שהביאה הנזק. בפסק-דין מנחה קבע הלורד Birkenhead כי התובע לפי פוליסת "כל הסיכונים":


"discharges his special onus when he has proved that the loss was caused by some event covered by the general expression, and he is not bound to go further and prove the exact nature of the accident or casualty which, in fact, occasioned his loss" (British & Foreign Marine Insurance Co. Ltd. V. Gaunt [1921] 2 A.C. 41, 47).


ראו גם בארצות-הברית: Texas Eastern Transmission Corp. v. Appleton & Cox Corp., 579 F. 2d 561, 564 (1978); Jewelers Mutual Ins Co. v. Balogh, 272 F. 2d 889 (1959)).


יחד עם זאת, אין משמעה של הפוליסה המכונה "כל הסיכונים" כפשוטה – לאמור, כיסוי ביטוחי מלא לכל הסיכונים (M.A. Clarke, The Law of Insurance Contracts (2nd. Ed., 1994) 388). היקף הכיסוי הביטוחי מגודר בדרכים שונות. אכן, גם "ביטוח כל הסיכונים" אינו ביטוח בלתי-מוגבל, כי אם ביטוח החל בתוך הגבולות שתוחמים לו מצד אחד, ההגדרה הכללית של הנזקים המבוטחים ומצד אחר, החריגים המנויים בפוליסה (ראו י' קיהל, ביטוח הנדסי בישראל (תשנ"ח) 12).


10. אחת השאלות הצריכות בחינה, טרם שייקבע כי אירוע מסוים בא תחת הכיסוי הביטוחי, היא השאלה האם אירע נזק או אובדן המקים זכאות לפי תנאי הפוליסה. בפוליסה שבפנינו, מותנית הזכאות בהתקיימות "נזק או אבדן פיזיים תאונתיים ובלתי צפויים מראש". יוצא, כי אף שאין מוטלת על מבוטח, הנסמך על פוליסה כגון זו שבפנינו, החובה להוכיח כי נזקו נגרם על-ידי סיכון מתוך קבוצה מוגדרת של סיכונים שבוטחו (ע"א 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; והשוו רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70), שומה עליו עם זאת להראות כי המקרה בא בגדרם של הנזקים המכוסים. עליו להוכיח את התרחשותו של מקרה ביטוח (ראוBritish & Foreign Marine Ins Co. Ltd. V. Gaunt [1921] 2 A.C. 41). אם עלה בידיו לעשות כן, תידרש החברה המבטחת להראות, כי הסיכון שגרם לנזק נופל בגדר אחד החריגים הנקובים בפוליסה (ע"א 544/75 איגל סטאר אינשורנס קומפני נ' טננבוים בע"מ, פ"ד לב(1) 342; ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ, פ"ד מו(1) 756; ע"א 678/86 חסן חניפם נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177; ע"א 497/85 אשל נ' ריט, חתם לוידס, פ"ד מב (1) 89).


נפנה איפוא לבחינת השאלה האם הנזק שאירע כאן הוא נזק פיזי, תאונתי ובלתי-צפוי.


נזק או אבדן פיזיים



11. ביטוח הרכוש, במסגרת הביטוח הנוגע לעבודות קבלניות, עניינו בנזק לגופו של הפרויקט או חלק ממנו – נזק פיזי – המצריך תיקון או החלפה (ראו קיהל, בספרו הנ"ל, בעמ' 16-15). נראה, על כן, כי "נזק כלכלי טהור", לאמור – נזק כלכלי שאינו נלווה לנזק פיזי לרכוש, אינו בא בגדר הכיסוי הביטוחי (ראו Shell UK Ltd. V. CLM Engineering Ltd. [2000] 1 Lloyd's Law Reports 612; Cementation Piling and Foundations Ltd. V. Aegon [1995] 1 Lloyd's Law Report 97; Mitchell Conveyor & Transporter Company, Ltd. V. Pulbrook [1933] 45 Lloyd's Law Report 239).


בית המשפט המחוזי סבר, כי אין לתחום את הכיסוי הביטוחי אך ורק למקרים שבהם אירע נזק לגופו של הרכוש. זאת, בשל שההבחנה – לעניין הזכאות לתגמולי הביטוח – בין מקרה שבו נדרשת הזזת המבנה טרם שאירע לו נזק פיזי, לבין מקרה בו שָׁקַע המבנה או התמוטט עובר להזזתו ממקומו, היא, לדעת בית משפט קמא, בלתי-סבירה ובלתי-הגיונית. זאת ועוד, לדעת בית המשפט המחוזי יש בה, בהבחנה זו, כדי לעודד מבוטחים להעלים עין מהליקוי על-מנת לזכות בתשלומים מחברת הביטוח.


ראוי לציין, כי השגות כגון אלה הושמעו לא פעם בהקשר כולל יותר, לאמור – לעניין פסיקת פיצויים בגין נזק כלכלי טהור שאינו נלווה לנזק פיסי לגופו של אדם או לרכושו. בהקשר זה אימצה התפיסה המסורתית של דיני הנזיקין "כלל שלילה" (exclusionary rule), לפיו אין מוטלת אחריות בגין נזק כלכלי טהור. ההיגיון העומד מאחורי תפיסה זו מתמצה יפה בדברי השופט קרדוזו בפסק-הדין Ultramares Corp. v. Touch, 74 A.L.R. 1139, 1145 (1939), שם הוא התריע מפני הטלת אחריות בסכום בלתי-מוגדר, לזמן בלתי-מוגדר לטובת קבוצת תובעים בלתי-מוגדרת (ראו גם ת' גדרון, "עוולת הרשלנות והנזק הכלכלי הטהור" הפרקליט מב 126 (תשנ"ה)). עם זאת, ידעה הפסיקה באנגליה, ובמדינות אחרות, עליות ומורדות בהתייחסותה לנזק הכלכלי הטהור, ובמהלך השנים נאותה להכיר בחריגים – רחבים יותר או פחות – לכלל השלילה. בין היתר, עסקה הפסיקה האנגלית במקרים שבהם התקיימה התרשלות בפיקוח על בנייה, והדבר נתגלה קודם להתרחשותו של נזק פיסי לגוף או לרכוש. בתי המשפט שם נעו לאורך השנים בין הגישות השונות בסוגיה זו (ראו מגמה של הרחבת האחריות בפסקי הדין Anns v. Merton London Borough Council [1978] AC 728; Junior Books Ltd. V. Veitchi Co. Ltd. [1983] 1 AC 520; ומנגד, ראו מגמה מצמצמת בפסקי-הדין D & F Estates Ltd. V. Commission for England Church [1988] 3 WLR 368; Murphy v. Brentwood District Council [1990] 2 All ER 908). דא עקא, שעצם ניסיונה של הפסיקה לתחום את ה אחריות בנזיקין על יסוד הבחנות הנגזרות מסוג הנזק, עורר קושי, ולא אחת הסתייג ממנו בית משפט זה (ראו למשל ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 141; המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח(2) 1317). ואכן, קשה לאתר טעם מהותי המצדיק, למשל, את קביעתו של בית המשפט האנגלי בפרשת Murphy, כי יש להבחין בין נזק שנגרם לרכוש אחֵר כתוצאה מפגמים בבנייה - המקים זכאות לפיצוי, לבין נזק שנגרם למבנה נשוא התביעה, הנחשב נזק כלכלי טהור - שאינו בר-פיצוי.


12. חרף הספקות האלה, ביחס להבחנה, בדיני הנזיקין, בין הנזק המוחשי לבין הנזק הלא מוחשי, אין ספק כי יש ליתן משמעות לאמור בפוליסת הביטוח, כי האחריות מתוחמת לנזקים "פיזיים" בלבד. ירידת ערכו של נכס, חוסר היכולת להשתמש בו מטעמים תכנוניים, וכיוצא באלה נזקים, כל עוד אינם נלווים לנזק לגופו של הרכוש – אינם, לפי המשמעות הרגילה של הלשון, ולפי ההיגיון של פוליסת ביטוח הרכוש, נזקים "פיזיים" (השוו רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח(4) 70). ראוי לציין גם, כי במקרה כגון זה שבפנינו, קשה לומר כי האחריות נחתכת באופן שרירותי, על-פי השאלה האם הוזז המבנה טרם שאירע לו נזק פיזי או לאחר קרות הנזק הפיזי. שהרי, הזזת שלד-המבנה מן המיקום השגוי לא נדרשה כאן מחמת חשש מפני שקיעת המבנה, התמוטטותו, או כל פגיעה אחרת בו, כי אם לאור העובדה שלוּ היתה הבניה נמשכת, היו הקומות העליונות נבנות בחריגה מגבולות החלקה. במילים אחרות: לא רק שנזק פיסי לא אירע למבנה, אלא גם אין כל טענה כי נזק כזה היה נראה לעין בעתיד. המדובר, אם כן, ככל הידוע, במבנה תקין, למעט הפגם – שאינו פגם פיזי – של בנייתו במקום שגוי.


13. זאת ועוד: בית משפט קמא סבר, כי גם אם "נזק" אין פה, הרי ש"אובדן" בוודאי יש – אובדן של ערך הנכס. גישה זו אין לקבל. גם אובדן – כמוהו כמו נזק – מוגבל על-פי הפוליסה מכוח דרישת ה"פיסיות". אובדן של ערך הנכס, שאינו נלווה לנזק לגוף המבנה, אינו יכול לבוא בגדר אובדן פיסי.


הנה כי כן, הקמת המבנה במקום שגוי איננה בבחינת נזק פיזי למבנה. עשויה להישאל השאלה, האם ניתן למצוא עיגון "פיזי" לנזק, בכך שבעקבות הקמת המבנה, במקום שגוי, נאלצו המערערים להרוס את המבנה. התשובה לכך היא שלילית. אינני סבור כי ניתן לראות באמצעים "פיזיים" הננקטים כדי לתקן פגם שנפל בבנייה – שהוא כשלעצמו איננו "פיזי" – כדי לשנות את סיווג הנזק, וזאת – גם אם כרוכים אמצעים אלה בפגיעה פיזית במבנה. טלו, למשל, מקרה שבו במהלך עבודות בנייה מתברר לקבלן, כי בניגוד לציפיותיו האבן המשמשת לבנייה אינה אסתטית דיה, והדבר מוריד עד מאד את ערך הדירות, או אף מונע אפשרות למכרן בעתיד. לפיכך, נאלץ הקבלן להרוס את הבניין ולבנותו מחדש, עם אבן מסוג אחר. נראה לי, כי במקרה כזה, כמו-גם במקרה שלפנינו, אירוע הביטוח אינו הריסת המבנה – זהו אמצעי "פיזי" שננקט על-ידי המבוטח, במטרה לתקן את הליקוי שנפל בבנייה, ליקוי שהוא עצמו אינו פיזי כי אם אסתטי או תכנוני.


14. הלכה דומה נקבעה בפסיקה באנגליה. בתי המשפט הבחינו שם בין נזק פיזי שנגרם לרכוש נשוא הביטוח, לבין פגם אינהרנטי בתכנון, בחלקים או באיכות העבודה, שעלות תיקונו אינה באה תחת הכיסוי הביטוחי אלא בהתקיים הוראה מפורשת הקובעת אחרת. כך, למשל, בפרשתShell UK Ltd. V. CLM Engineering Ltd. [2000] 1 Lloyd's Law Reports 612 דובר בצינורות להעברת נפט וגז, שנמרחו בג'ל לבידוד, על-מנת להבטיח כי החומר המועבר בצינורות יגיע ליעדו בטמפרטורה המתאימה. דא עקא, שהג'ל התפרק למרכיביו, ולא היה מנוס מהחלפתו. הפוליסה שם היתה מסוג "כל הסיכונים", והיא כיסתה כל "נזק או אובדן פיזיים" לרכוש, לרבות אם נגרמו בשל פגם או טעות בתכנון, בבנייה או בעבודה. בית המשפט הבחין, בפסק-דינו, בין נזק פיזי לרכוש המבוטח, הנגרם בשל תאונה חיצונית, לבין נזק כלכלי, הנובע מפגם בתכנון המוצר או בעבודה. עלות החלפתו של מרכיב פגום, כך נפסק, איננה בבחינת נזק פיזי לרכוש המבוטח, כי אם נזק כלכלי טהור שאינו נכלל בגדרי הפוליסה. בפרשה אחרת,Cementation Piling and Foundations Ltd. V. Aegon [1995] 1 Lloyd's Law Report 97, דובר בביטוח קבלני מסוג "כל הסיכונים", שכיסה כל נזק או אובדן פיזי לרכוש המבוטח. גם שם קבע בית המשפט, כי יש להבחין בין נזק פיזי לרכוש, הנכלל בפוליסה, לבין פגם ברכוש המחייב תיקון או החלפה, שאינו בר-שיפוי. מן המקרים האלה, וממקרים דומים אחרים, מתבהרת משמעותו של "הנזק הפיזי" המבוטח, המובחן מפגם אינהרנטי ברכוש. אם לא נגרם נזק פיזי שכזה, אזי עלות התיקון של הפגם מהווה "נזק כלכלי טהור", ואין נפקא מינה, בהקשר זה, אם התיקון עצמו כרוך במעשה פיזי ברכוש. וזאת לזכור – כל החלפה, וגם תיקונים רבים, כרוכים בפגיעה פיזית מסוימת ברכוש, אך בעובדה זו, כשלעצמה, אין כדי להפוך את הנזק, שבגינו נדרש התיקון, לנזק "פיזי".


במאמר מוסגר אציין, כי אפילו היינו אומרים – ואיננו אומרים זאת – כי יש לראות במעשה ההריסה משום "נזק או אובדן פיזיים", כמשמעות ביטוי זה בפוליסה, עדיין לא היה המקרה יכול לבוא בגדר הכיסוי הביטוחי, שכן אם הנזק גלום בהריסה, הרי נראה כי היה מקום לקבוע, שאין הוא מקיים את דרישת התאונתיות. נבהיר זאת להלן.




"תאונתיים ובלתי-צפויים"



15. בית המשפט המחוזי קבע, כי המונח "תאונה" מלמד על דרישה ל"התרחשות פתאומית, שניתנת למיקום על ציר הזמן באופן ברור, ושתוצאותיה נראות לעין באופן מיידי". לפיכך סבר בית המשפט, כי "עבודה לקויה אינה בבחינת תאונה".


לדעתי, לא כך יש לפרש את המונח "תאונה", בהקשר הרלבנטי.


אכן, בהקשרים משפטיים שונים נפסק, כי התיבה "תאונה" כוללת בחובה יסוד של פתאומיות (ראו למשל בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734), ועל המונח "תאונת עבודה" נאמר, כי במובנו הקלאסי משמעותו היא "אירוע פתאומי וחד-פעמי הנראה לעין. באירוע כזה, הסיבה לתאונה היא בלתי צפויה וניתן לתחמה בזמן ובמקום" (דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529, 542). יחד עם זאת, יסוד הפתאומיות הוגמש בהקשרים שונים, על-מנת להגשים את תכלית החקיקה (שם, שם), ומכל מקום, בוודאי אין הכרח לגזור את המשמעות של המונח "תאונה" בפוליסת הביטוח מן המשמעות הקנויה לו בדברי חקיקה אלה ואחרים. שהרי, אף כי לעיתים נדרשים צדדים לחוזה, למונח המופיע גם בדברי חקיקה, "אין כל הנחה לזהות המובנים" (א' ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (תשס"א) 605). על כן, מונח המצוי בפוליסת ביטוח עשוי להתפרש בדרך שונה מזו שבה מתפרש אותו מונח, לצורך דבר חקיקה מסוים (ראו ע"א 192/61 "בחן" חברה לביטוח בע"מ נ' סיגטי, פ"ד טו 1900; ע"א 163/76 אוירום נתיבי אויר בע"מ נ' הסינדיקט הישראלי לביטוח תעופה, פ"ד ל(3) 757). כך גם בענייננו, יש לבחון את פרשנות המונח "תאונתיים", המופיע בפוליסת הביטוח, לאור אומד דעת הצדדים, כפי שהוא עולה מן הלשון וממכלול הנסיבות, ואין אנו "כבולים" בפרשנות (הגמישה כשלעצמה), שניתנה למונח זה בהקשרים סטטוטוריים אחרים.


16. המונח "תאונה" אינו קל להגדרה, ופרשנותו היא תלויית-הקשר (ראו Mills v. Smith [1963] 2 All E.R. 1078, 1079; Trim Joint District School Board of Management v. Kelly [1914] A.C. 667, 676). מבחינה לשונית, מפורש מונח זה כ"מקרה-אסון, תקלה, תקרית שגרמה לפציעה או לנזק חמור" (א' אבן-שושן, המלון העברי המרכז (מהדורה מרחבת ומעדכנת, 2000) 747); "מקרה מצער שקרה בלי כוונה, תקלה, כגון התנגשות של כלי רכב וכד'" (מילון ספיר (בעריכת א' אבניאון, 1997) 1082); "איד, אסון, הווה, התנגשות, מקרה רע, משואה, פגיעה, פגע, פורענות, צרה, קטסטרופה, שבר, תלאה, תקלה, תקרית" (א' אבניאון, מילה במילה (2000) 567). הנה, אפוא, סקלת המשמעויות המילוניות של המונח "תאונה" היא רחבה – מ"תקלה" ל"קטסטרופה", מ"התנגשות" ל"מקרה מצער שקרה בלי כוונה". יסוד הפתאומיות אינו מתחייב, מניה וביה, מעצם השימוש במונח זה. עתה עלינו לבחון, כיצד יש לפרש מונח זה בהקשר של פוליסת הביטוח.


במשפט האנגלי, נדונה לא פעם משמעות המושג "תאונה" בהקשרים ביטוחיים שונים. בפסק-הדין Fenton v. Thorley & Co., Ltd. [1903] A.C. 443, הגיע הלורד Macnaghten לכלל מסקנה כי:


"… the expression 'accident' is used in the popular and ordinary sense of the word as denoting an unlooked-for mishap or an untoward event which is not expected or designed" (at p. 448).


והלורד Lindley הוסיף:


"Speaking generally, but with reference to legal liabilities, an accident means any unintended and unexpected occurrence which produces hurt or loss" (at p. 453).


באחת הפרשות נדונה שאלת תחולתו של Householder's Insurance במקרה בו התפשטו שורשיו של עץ, שהיה מצוי בגינת ביתו של המבוטח, עד שחדרו לשטחו של השכן והביאו לשקיעת ביתו של האחרון. המבוטח תבע מן המבטחת שיפוי בגין כל סכום שיידרש לשלם לשכן, זאת על יסוד פוליסה, שביטחה כל נזק לרכוש שנגרם בתאונה. על אף שלא דובר שם בנזק מיידי או פתאומי, אלא בנזק שהתפתח בהדרגה, נקבע כי מדובר בתאונה הבאה בגדרי הכיסוי הביטוחי, שכן מדובר באירוע בלתי-צפוי שגרם נזק (Mills v. Smith [1963] 2 All E.R. 1078).


בהקשר של ביטוח "כל הסיכונים", בו על המבוטח להראות רק כי הנזק או האובדן היה תאונתי, נקבע כי:


"it is something, which happens to the subject-matter from without, not the natural behavior of that subject-matter… nor is it a loss which the assured brings about by his own act" (Britich & Foreign Marine Insurance Co. Ltd. v. Gaunt [1921] 2 A.C. 41).


על כן, נזק שהוא פועל יוצא של בלאי טבעי של הנכס או פגם אינהרנטי בו, אינו בא בגדר נזק תאונתי.


17. גם במשפט הישראלי נדונה משמעות המושגים "תאונה" ו"אירוע תאונתי" – ואף בהקשר קרוב לענייננו. בפרשת סלע הנ"ל התייחס הנשיא מ' שמגר למשמעויות האפשריות של מונח זה, בהקשר של פוליסת "כל הסיכונים" לביטוח עבודות קבלניות:


"מקובל להבחין בשתי משמעויות של הביטוי, אירוע תאונתי: האחת, סובייקטיבית, מתייחסת אל מאורע כתאונתי בשל אי-היותו פרי מעשה (או מחדל) מכוון או מתוכנן מצדו של המבוטח; השנייה, אובייקטיבית, פניה אל מהלך העניינים הלא טבעי שהוביל לנזק" (שם, בעמ' 323).


על כן:


"בהיעדר אמירה מפורשת סותרת, גם בביטוח 'כל הסיכונים' אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם כתוצאה מבלאי רגיל של הנכס המבוטח (fair wear and tear) או מפגם הטבוע בנכס (inherent vice) או הנובע מטבע הברייה..." (שם, בעמ' 324).


באותו מקרה נקבע, כי קיימת מסקנה לכאורית, שהנזקים לציוד ולחומרים נגרמו עקב אירוע תאונתי ובלתי צפוי, זאת הואיל ו"אין כל מקום לסבור, לכאורה, כי ידה המכוונת של סולל בונה [המבוטחת] גרמה לנזק או כי הנזקים לרכוש נגרמו עקב בלייתו הטבעית" (שם, בעמ' 324; ראו עוד והשוו ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221; ע"א 300/97 חסון נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 746).


18. מן המקובץ עולה, כי הגדרת המונח "תאונה" אינה אחידה, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בענייננו, אין להכליל בהגדרת המונח "תאונתי", המופיע בפוליסת הביטוח, גם יסוד של פתאומיות או מיידיות. נזקים לרכוש, הנגרמים במהלך ביצוע עבודות קבלניות, יכולים לקרות גם בדרך שאינה פתאומית, חדה ומיידית. אין כל סיבה להבחין, בהקשר הנדון כאן, בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון, באופן שהראשון יהא בתחום הכיסוי הביטוחי והשני – לא. אין כל היגיון לייחס לצדדים רצון ליצור הבחנה כזו. במיוחד כך, כאשר יש להניח כי הפרשנות שניתנה למונח זה בפרשת סלע הנ"ל עמדה לנגד עיניהם, וכאשר הכלל בכגון דא הוא, כי יש לפרש את הטקסט באופן המיטיב עם המבוטח, שלא הוא אשר ניסח את הפוליסה.


המסקנה העולה מן האמור היא, כי הייתי נוטה לראות בהקמת המבנה במקום שגוי כ"נזק תאונתי בלתי-צפוי". בהקשר זה יש להדגיש, כי "רשלנותו של המבוטח אינה שוללת את היותו של הנזק פרי אירוע תאונתי ואינה הופכת את הנזק לוודאות" (פרשת סלע הנ"ל, בעמ' 325; והשוו ע"א 710/75 "מנוע" ת"א-יפו, הנדסה כללית ותכנון בע"מ נ' "קונפידנציה" בע"מ, פ"ד ל(3) 53). אלא שכאמור, הנזק שנגרם בענייננו אינו נזק פיזי.


19. האירוע הביטוחי בענייננו הוא הקמת המבנה במקום שגוי. זוהי "התאונה". הבחירה להרוס את המבנה, על-מנת לתקן את הליקוי, אין בה כדי להפוך את הנזק לפיזי. אולם אילו היינו מבקשים למצוא את יסוד הפיזיות הנדרש בהריסת המבנה, הרי שלא היה מתקיים, לגבי נזק זה, יסוד התאונתיות, שכן מדובר ב"נזק" שנעשה במכוון על-ידי המבוטח. מעשה מכוון – אפילו נעשה בלית-ברירה – אינו יכול להיחשב נזק "תאונתי" על-פי הפוליסה.


ולסיכום הדברים, והסיכום - כפי שיובהר מיד - הוא סיכום של ביניים: המבנה המשפטי שמנסים המערערים להקים נשען על יסודות רעועים. על-מנת לזכות בתגמולי הביטוח, היה על המערערים לעבור שלוש משוכות בהוכחת הנזק שנגרם להם: האחת, דרישת ה"פיסיות"; השנייה, דרישת ה"תאונתיות", והשלישית, דרישת היעדר הצפיות. הדבר לא נסתייע בידם, מאחר והקמת המבנה במקום שגוי מבחינה תכנונית, אין בה משום "נזק פיסי". הריסת חלקים מן המבנה על-ידי המערערים, על-מנת להשיב את המצב לקדמותו ולתקן את הליקוי (שאינו פיזי) שנתגלה בבנייה, אין בה די כדי לקיים את דרישת הפיזיות, ואף אילו היה בה כדי לעשות כן, עדיין – במקרה כזה – לא היינו יכולים לראות את הנזק כ"תאונתי".


20. יחד עם זאת, בפי המערערים טענה נוספת, והיא - כי פוליסת הביטוח הורחבה, במחיר פרמיה נוספת, כך שהיא כוללת גם נזקים עקיפים עקב תכנון לקוי. המערערים מלינים על כך שבית משפט קמא לא בחן את השאלה, האם בא המקרה שבפנינו, תחת הרחבה זו של הפוליסה. ואכן, שאלה זו לא נדונה בפסק-הדין נשוא הערעור. המערערים אינם פורסים בפנינו תשתית משפטית ועובדתית המאפשרת הכרעה בסוגיה זו. גם המשיבים התייחסו לנושא באורח חלקי. על כן, סבורני כי אין מנוס מקבלת הערעור, במובן זה, שהתביעה כנגד המשיבה לא תידחה טרם שבית המשפט המחוזי ידון בשאלה זו האחרונה שבמחלוקת.


התוצאה, היא, שהערעור מתקבל במובן האמור בסעיף 20 לפסק-דיננו. בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון להתערב בשיעור ההוצאות שפסק בית משפט קמא, וכמו-כן הייתי מציע שלא לעשות צו להוצאות היום.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישום קבלנים

  2. קבלן לא רשום

  3. חוזה קבלן משנה

  4. הסכם מסגרת עם קבלן

  5. תקלות בדירה של קבלן

  6. קבלן בניין תאונה בעבודה

  7. רווח קבלני - שכר עבודה

  8. תקנות רשם הקבלנים

  9. מסירת דירה מקבלן באיחור

  10. תקנות רישום קבלנים

  11. העלאת סיווג קבלני

  12. תקנות סיווג קבלנים

  13. מהו קבלן בונה ? מס הכנסה

  14. סיווג ג5 - קבלנים

  15. איחור בהודעה לקבלן

  16. חובות לקבלן שנפטר

  17. חברה קבלנית - ביקורת מס

  18. סכסוך בין קבלנים עבודות חשמל

  19. תביעה נגד קבלן שפשט רגל

  20. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות

  21. תביעת קבלן משנה נגד קבלן ראשי

  22. אחריות קבלן ליקויי תכנון דירה

  23. ערעור של הקבלן על גובה הפיצוי

  24. איחור במסירת דירה מקבלן

  25. ביטוח עבודות קבלניות - חריגים

  26. אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה

  27. תביעה נגד קבלן למסור דירת קוטג'

  28. סכסוך בין קבלן ורוכש דירה

  29. מחלוקת על זהות דירה מקבלן

  30. חילוקי דעות בין יזם לקבלן

  31. סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה

  32. השוואת תנאים של עובדי קבלן

  33. ביטוח עבודות קבלניות - קבלני משנה

  34. הסכם עם קבלן לבניית בית מעץ

  35. תביעה נגד כלל ביטוח עבודות קבלניות

  36. תביעה לתשלום יתרת חוב – חברה קבלנית

  37. ההבדל בין קבלן מבצע לבין קבלן בונה

  38. איחור במסירה של דירה - תביעה נגד קבלן

  39. סכסוך על גודל גינה בדירה מקבלן

  40. איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

  41. סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי

  42. הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

  43. נזקים כבלי חשמל - ביטוח עבודות קבלניות

  44. פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים

  45. קבלן עצמאי / מזמין שירותים - יחסי עבודה

  46. תביעה של משרד חקירות נגד חוקר קבלן עצמאי

  47. דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

  48. חוזה עם קבלן בהליכי פירוק עקב קשיים כלכליים

  49. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות

  50. ערעור קבלנים עצמאים מנהלי פרויקט שיקום שכונות

  51. פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת פרקט בדירה

  52. תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן משנה

  53. מהו המבחן בפסיקה לקביעת מעמד כ"עובד" או "קבלן עצמאי" ?

  54. תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

  55. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות סיווג קבלנים רשומים

  56. השלד של המבנה נבנה כולו על ידי קבלן שאינו רשום דבר שגרם נזקים רבים

  57. חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון