החלטה 1. עסקינן בתביעת נזיקין, שהגיש התובע, לפיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, לטענתו, ביום 27.3.00 במהלך משחק כדורגל, שהתקיים במסגרת הליגה למקומות עבודה בין קבוצת עובדי תנובה, עליה נמנה (להלן: "קבוצת תנובה"), לבין קבוצת חברת החשמל (להלן: "התאונה"). 1.1 התביעה הוגשה כנגד "תנובה" מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), מעבידתו של התובע ומי שמטעמה השתתף באותו משחק וכן כנגד העמותה לספורט במקומות עבודה במרחב רחובות ו/או מועצת הפועלים במרחב רחובות שליד ההסתדרות החדשה במרחב רחובות (להלן: "הנתבעת 2"), כמי שהיתה "המארגנת והאחראית על הפעילות במסגרת הליגה למקומות עבודה בתקופה הרלוונטית". 1.2 ביום 10.2.03 נעתר בית המשפט (כב' השופטת גנות) לבקשת התובע והורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 1, כמו גם על דחיית ההודעה לצד שלישי, ששלחה הנתבעת 1 לנתבעת 2. עוד ובנוסף הורה בית המשפט על פיצול הדיון בתביעה, באופן שראשון לכל תידון ותוכרע שאלת החבות (ראה פרוטוקול הדיון מיום 10.2.03). 2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה המתוקן, עוולה הנתבעת 2 "כלפיו ברשלנות" (ראה סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן) ו"הפרה את חובותיה החקוקות לרבות החובות הקבועות בסעיף 7 לחוק הספורט, התשמ"ח - 1988 ובתקנות הספורט (ביטוח), התשנ"ה - 1995 (ראה סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן). 3. מנגד, טוענת הנתבעת 2 כי אין לייחס לה כל אחריות לתאונה ולנזק וכי התובע אינו "זכאי לפיצוי איזה שהוא" מעמה. 4. לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שבאו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי אין בהן כדי להטיל חבות על הנתבעת 2 בענין עצם קרות התאונה - הפגיעה בתובע. 4.1 התובע, אשר, בחקירתו הנגדית, אישר כי מעד תוך כדי משחק (עמ' 22 לפרוטוקול) לא השכיל להצביע על הסיבה למעידתו וממילא לא הוכיח כי ניתן לזקפה לחובת הנתבעת 2. 4.2 התובע ציין בעדותו הראשית (ת/2) כי בעת שנפגע "לא היה כל חובש או איש מקצוע רפואי אחר במקום" וכי בתום המשחק פונה לביתו. במהלך עדותו של מר בני כהן (ע"ה 3), מי ששימש כרכז הליגה למקומות עבודה במחוז רחובות, הוברר כי על פי תקנון המשחקים הנוהג מוטלת על כל אחת מהקבוצות המשחקות החובה להגיע למגרש בלוויית חובש וכי מר ויצמן גלבוע שימש כאיש עזרה ראשונה של קבוצת תנובה. במצב דברים זה, דומה עלי כי טענות התובע, ככל שנוגעות להיעדרותו של חובש מהמגרש, צריכות היו להיות מופנות כלפי הנתבעת 1 ודינן, ככל שמופנות כלפי הנתבעת 2, להידחות. 5. נוכח קביעותיי לעיל, נותר, איפוא, לדון ולהכריע בטענות התובע הנוגעות לענין הכיסוי הביטוחי בלבד. 5.1 המסגרת הנורמטיבית בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק הספורט, התשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק") חלה על אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד החובה לבטח את השחקנים, הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות על ידם או מטעמם. חובה זו הינה מוחלטת ומהווה חלק מ"סל החבויות" כלפי השחקן, באופן שבהפרתה (העדר ביטוח או ביטוח חלקי) יהא משום הפרת חובת הזהירות כלפיו. (ראה: ד"ר ד. פלפל, הספורט בראי המשפט, הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ, עמ'275) 5.2 מן הכלל אל הפרט הנתבעת 2 אינה חולקת על עצם חובתה לבטח את השחקנים בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק, כעולה מעדותו של מר בני כהן (ע"ה 3), מי ששימש כרכז הליגה- "ש. אתה יודע שיש גם חובה על פי חוק הספורט לעשות בטוח לכל שחקן. ת. ת. בהחלט. (עמ' 38 לפרוטוקול) עם זאת, טוענת הנתבעת 2 כי בנסיבות הענין, משהודיע יו"ר קבוצת תנובה, מר גירחיש, כי שחקני הקבוצה מבוטחים (שלא באמצעות הנתבעת 2), יצאה היא ידי חובתה - האומנם אלה פני הדברים ? 5.3 הנתבעת 2 קראה לעדות, כאמור, את מר בני כהן (ע"ה 3), אשר שימש מאז שנת 96' ובכל המועדים הרלוונטים לתביעה כרכז הליגה למקומות עבודה במחוז רחובות. 5.31 בעדותו הראשית (נ/2) ציין העד כי "במסגרת הליגה למקומות עבודה פעלו במחוז הדרום 16 קבוצות כדורגל אשר התחרו בינן לבין עצמן" וכי "כל קבוצה של מקום עבודה מסויים נרשמה" אצלו "כרכז הליגה, שילמה דמי הרשמה שנתיים בסכום של 3,600₪ עבור השתתפות הקבוצה ובנוסף שילמה 60₪ עבור ביטוח לכל שחקן". 5.32 העד נדרש להתייחסות ספציפית לליגת 1999-2000, במהלכה נפגע התובע, וציין בעדותו כי קבוצת תנובה, עליה נמנה התובע, נרשמה לליגה, שילמה את דמי החבר, אך לא את "דמי הביטוח", מאחר ושחקניה בוטחו שלא באמצעות מועצת הפועלים ומרכז הפועל- "הקבוצה העבירה אלי התחייבות לתשלום דמי הרשמה בסך של 3,600₪ ואולם נמסר לי ע"י יהודה גירחיש, יו"ר ועד העובדים של תנובה - שיווק, כי בניגוד לשנים קודמות השחקנים מבוטחים השנה שלא דרך מועצת הפועלים ומרכז הפועל, אלא ישירות דרך סוכן ביטוח עצמאי ששמו, למיטב זכרוני, עזרא מרום. (נ/2 - סעיף 7) (ההדגשה שלי - ש.י.) 5.33 בחקירתו הנגדית שב ואישר מר כהן כי הנתבעת 2 לא דאגה לבטח את שחקני קבוצת תנובה בעונת המשחקים 1999-2000, זאת נוכח הודעתם כי "הם מבוטחים דרך הפניקס". בהמשך חקירתו נדרש העד להסביר אם וכיצד אימת מידע זה, על סמכו פטר, הלכה למעשה, את הנתבעת מחובתה לבטח את השחקנים - "ש. אתה אומר שהיתה שנה שלא היתה פוליסת בטוח, ת. בשנת המשחקים 99' 2000 הם אמרו לי שהם מבוטחים דרך מקום העבודה שלהם, בחברת הפניקס. ש. ביקשת לראות פוליסת בטוח, דברת עם מישהו לוודא שהם אכן מבוטחים. ת. ישבתי במרכז תנובה עם מרום הסוכן, שאלתי אותו אם אני יכול להביא לו את כל הליגה וזה יהיה יותר זול. זה היה בשנת 2000, כשהוא קיבל את הבטוח... ... ש. ראית ביטוח לאותה עונת משחקים (1999-2000 - ש.י.), ביקשת לראות פוליסת ביטוח. ת. למה אני צריך לבקש אחרי שיו"ר ועד עובדי תנובה אמר לי שהקבוצה מבוטחת דרכם אצל מרום" (עמ' 37 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) "ש. אתה יודע שיש גם חובה על פי חוק הספורט לעשות בטוח לכל שחקן. ת. בהחלט. ש. ש. למה לא דאגת שיהיה בטוח. ת. ת. 10 שנים הם שילמו בטוחים ולא עלה על דעתי שהם לא ישלמו בטוח. ש. נצא מהנחה שמה שאתה אומר נכון ובא אליך יו"ר הועד מר גירחיש ואומר לך שהשנה הם עושים את הבטוח, אתה לא מבקש לראות איזה בטוח, אצל מי זה נעשה, לראות פוליסה. ת. 10 שנים היו מבוטחים, בפברואר 2000 הם שילמו את התשלום בלי הבטוח, בשנת 2001 לא רשמתי אותם לליגה. ואז נבחר ועד חדש, ב 2001, כן נרשמו ושילמו בטוח. ש. למה באותה שנת שכן הוא אמר לך שהבטוח עליהם, היית אומר אז שאתה לא נותן לשחק עד שיראו לך בטוח, ובלי זה אתה לא נותן לשחק. ת. באותה שנה הוא התנגד לשלם. לביהמש: ש. למה לא אמרת לו אם אתה לא משלם ואני לא רואה פוליסה אתם לא משחקים, כמו שאמרת ב 2001. ת. ת. ישב לידי הסוכן מרום ואמר שהם מבוטחים אצלו..." (עמ' 38 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) 5.34 עינינו הרואות, כי הנתבעת 2 ראתה עצמה פטורה מחובתה לבטח את שחקני קבוצת תנובה על יסוד הודעה שמסר יו"ר הועד, מבלי שביקשה לוודא זאת בדרך של הצגת הפוליסה. 5.35 סבורתני, בכל הכבוד, כי הנתבעת 2, בדרך התנהלותה זו, הפרה חובותיה כלפי התובע. כאמור, החובה לבטח את השחקנים מוטלת על הנתבעת 2 ומשכך, הרי שבנסיבות הענין שבפנינו, משנטען לקיומו של ביטוח על יו"ר הקבוצה, היה עליה לוודא בדרך של עיון בפוליסה כי זו עומדת בדרישות החוק (היקף הכיסוי הביטוחי) וחלה על כל שחקני הקבוצה . 5.36 דומה עלי, כי החובה לבטח את השחקנים, מקפלת בחובה הן את הזכות והן את החובה לדרוש הצגתה של פוליסה חילופית, כמו גם את הכוח למנוע מקבוצה שלמה את השתתפותה במשחקי הליגה, אם, מסיבה כזו או אחרת, שחקניה אינם מבוטחים בביטוח על פי החוק. הוא הדין ביחס לשחקן בודד, המסרב מטעם זה או אחר, לשלם "דמי ביטוח" לנתבעת 2 או לבטח עצמו על פי החוק. 5.37 בדרך התנהלותה של הנתבעת 2, אותה מבקש מר כהן להסביר במתן אמון מלא בדברי יו"ר הקבוצה ("שנים הם שילמו בטוחים ולא עלה על דעתי שהם לא ישלמו בטוח"), כמו גם בדברי סוכן הבטוח ("ישב לידי הסוכן מרום ואמר שהם מבוטחים אצלו"), אין כדי לצאת ידי חובתה לבטח את השחקנים, חובה מוחלטת, אשר נועדה להבטיח, מטעמים של מדיניות חברתית-ציבורית-משפטית, פיצוי לכל שחקן שנפגע נזק גוף במהלך פעילותו הספורטיבית במסגרת הגופים המנויים בחוק, זאת ללא שאלה של אשם, תוך פיזור הנזק בין כלל העוסקים בספורט המקצועי. 5.38 לו היתה הנתבעת, באמצעות מר כהן, מבקשת לקבל לעיונה עותק מהפוליסה, היתה נוכחת לדעת, בזמן אמת, כי המדובר בפוליסת תאונות אישיות (שאינה פוליסה על פי החוק), שהוצאה ב"כלל" חברה לביטוח בע"מ (ולא ב"פניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ כנטען על ידי מר כהן) וכי ביטול ההחרגה לענין "פעילות ספורט" התייחס אך למספר מצומצם של עובדים - מבוטחים, עליהם לא נמנה התובע, כעולה מעדותו של מר עזרא מרום, סוכן הביטוח, עדות אשר לא נסתרה- "ש. במה אתה עוסק מול הועד של עובדי תנובה. ת. ת. בפוליסת תאונות אישיות קולקטיבית קבוצתית... הפוליסה התחדשה ב 1.1.00 לשנה נוספת, בהתאם לרשימת עובדים שהועברה לכלל חברה לביטוח והונפקה בהתאם... המבוטח הוא ועד עובדי תנובה, מחלקת שווק עבור 97 עובדי תנובה בהתאם לרשימה מתויקת בתיק הפוליסה" (עמ' 29 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) "לפני שהגיע מועד החידוש של 2000 ביקשנו את הסכמת כלל לחידוש והיא סירבה לבטח את הכדורגלנים שמתוך הרשימה, לאחר מכן התרצתה חברת כלל והסכימה לבטח ובתנאי שבגין כל עובד שהוא שחקן תשולם תוספת פרמיה, הוא ימלא הצהרת בריאות מתאימה על מנת שהם יחוו דעה אם מסכימים לקבל אותו לבטוח ככדורגלן ולא כעוד עובד כפי שכולם עובדים, ורק לאחר מכן הם יוציאו תוספת לפוליסה ובה יצויין שמו המפורש של אותו עובד שהוא גם כדורגלן בליגה. מר שעשע (התובע - ש.י.) לא צירף הצהרת בריאות נפרד ולכן לא בוצעה תוספת לגביו, לגבי היותו חלק מקבוצת תנובה. לא שולמה גם פרמיה נוספת בגינו. (עמ' 30 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) "ש. כמה שחקנים בוטחו. ת. בתוספת 07 לפוליסה מצויינים שמותיהם של ששה עובדים שבוטחו כשחקני כדורגל. בגינם ובעבורם בלבד גם בוטל חריג פעילות ספורט שקיים בפוליסת תאונות אישיות" (עמ' 30 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) במצב דברים זה של העדר כיסוי ביטוחי לתובע היה על הנתבעת 2, מכוח חובתה לבטח את התובע, למנוע ממנו לשחק בליגה, כך שלא היתה באה לעולם התביעה שבפני. 5.39 למעלה מן הצורך, אתייחס לעדותה של הגב' חיה יהושוע (ע"ת 3), אשר זומנה לעדות מטעם התובע מתוקף תפקידה כ"מנהלת מחלקת בטוח במרכז הפועל, כולל במסגרת הליגה למקומות עבודה". בעדותה, בה אישרה כי הנתבעת 2 "בטחה שחקנים בשנים 99' 2000", באמצעות "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ, "אבל שמו של התובע לא מופיע ברשימה", אין כדי להוסיף או לגרוע מעדותו של מר כהן (ע"ה 3), לפיה הנתבעת 2 לא דאגה לבטח את התובע בעונת המשחקים 1999-2000, במהלכה נפגע. 6. לאור כל האמור לעיל, מוצאת אני לקבוע כי בדרך התנהלותה של הנתבעת 2 יש משום הפרת חובה חקוקה (ראה: ת.א. (חיפה) 51/93 פטרוציו רדו נ' בית"ר נתניה ואח', תקדין מחוזי 98 (1) 11977), כמו גם הפרת חובת הזהירות הקבועה בדין. למותר לציין, כי אילמלא הפרה הנתבעת 2 חובתה לבטח את התובע, היה התובע נהנה מכיסוי ביטוחי לנזקיו הנטענים, באופן מלא או חלקי. 7. נוכח קביעתי לעיל, יקבע התיק לדיון בשאלת גובה הנזק. כדורגלדיני ספורטתאונות ספורטתאונה בליגה למקומות עבודה