פסק דין בפני תביעה על סך של 32,000 ₪ כנגד חברת ביטוח בגין סירובה לשלם לתובע תגמולי ביטוח, בהתאם לפוליסת ביטוח חיים הכוללת ביטוח למקרה של גילוי מחלות קשות וביניהן מחלת הסרטן. הנתבעת סרבה לשלם מאחר שהתביעה הוגשה לטענתה בחלוף תקופת ההתיישנות דהיינו, חלפו יותר משלוש שנים מעת שקרה מקרה הביטוח ועד לפניה לחברת הביטוח ומאחר שהתביעה דנן הוגשה לבית המשפט לאחר הסירוב האמור, אזי התיישנה אף היא. טענות הצדדים טענות התובע בחודש דצמבר 1998, רכש התובע אצל הנתבעת ביטוח חיים ובריאות מסוג "מזור". על פי הפוליסה, על הנתבעת לשלם לתובע את סכום הביטוח במקרה בו מתגלה מחלה ממארת. במהלך שנת 1999 חש התובע שלא בטוב ואושפז בביה"ח בילינסון ועבר סדרה של בדיקות שתוצאותיהן לא נמסרו לו ובחודש יוני 1999 נותח. ביום 24.10.02 פנה התובע לנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח נוכח העובדה שקרה מקרה הביטוח. הפניה נדחתה בשל טענת התיישנות. לטענתו של התובע, בעקבות מצבו הנפשי לאחר הניתוח, נמנעו בני משפחתו מלספר לו על ממצאי הניתוח ורק לאחר שנה למד התובע כי עבר ניתוח בשל מחלת הסרטן. לראשונה למד התובע על מחלת הסרטן רק בחודש יוני שנת 2000. בעקבות הניתוח וגילוי המחלה שקע התובע בדכדוך ורק שהתעשת אזר כוחות להגיש לחברת הביטוח את דרישתו על פי הפוליסה. התובע פנה כאמור לנתבעת בדרישה בחודש אוקטובר 2002. התובע טען בכתב התביעה כי יוכיח שרק כשנה לאחר הניתוח, עמד ולמד על מחלתו ולפיכך הדרישה מיום 24.10.02 הוגשה במועדה ועל הנתבעת החובה לפצותו. עוד טען התובע כי יוכיח שמועדי ההתיישנות נספרים מהיום שנודע לו על המחלה ולא מאותו היום שפרצה. בתצהיר עדות ראשית שהגיש, טוען התובע כי לא ידע שהניתוח נעשה בשל גידול ממאיר ורק ביוני 2000 נודע לו שמדובר בסרטן. תוצאות הבדיקות לא הובאו לידיעתו וכתוצאה ממצבו הנפשי חתם על כל מסמך שהתבקש על החלק ("בלנקו" בלשונו). כמו כן, כתוצאה ממצבו הנפשי, מקבל עד היום טיפולים רפואיים. טענות הנתבעת בהתאם להוראות הפוליסה הנטענת וחוק חוזה ביטוח, התביעה התיישנה. לשיטת הנתבעת, מחלת הסרטן הנטענת נתגלתה אצל התובע במהלך שנת 1999 ובכל מקרה לפני חודש יוני 1999 ואילו התביעה לבית המשפט הוגשה ביום 9/6/03 - כשנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. עוד טוענת הנתבעת כי גם אם לשיטת התובע, הוא לא ידע כי הוא חולה במחלת הסרטן, יכול היה בזהירות סבירה לדעת, כי הוא חולה במחלה המהווה "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה הנטענת, דהיינו חולה ב"מחלה קשה" כהגדרתה בפוליסה. התובעת כפרה בטענה שהתובע עמד ולמד על מחלתו כשנה לאחר הניתוח הנטען. לשיטת הנתבעת, מחלת הסרטן נתגלתה אצל התובע במהלך שנת 1999, לפני חודש יוני 1999 ולכל המאוחר עם קבלת תוצאות הבדיקה ההיסטופתלוגית מיום 17/7/99 ולכן התביעה הוגשה כשנה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לטענתה של הנתבעת, הרושם המתקבל מהעובדות המפורטות בכתב התביעה הוא שהתובע, ברשלנותו, בחוסר זהירותו, באוזלת ידו ובחוסר שימת לבו, התעכב שלא בצורך בהגשת התביעה ואין לו לכן להלין על עצמו בלבד. דיון העד היחיד במשפט היה התובע עצמו, אשר עדותו הראשית נעשתה בתצהיר עליו נחקר בחקירה נגדית. ההכרעה בתביעה דנן תיגזר מהתשובה לשאלה האם התביעה התיישנה אם לאו. התביעה הוגשה ביום 9/6/03. בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". דהיינו, אם מקרה הביטוח קרה לפני 9/6/2000 כי אז התביעה התיישנה. הצדדים היו חלוקים בשאלה מקדמית: "האם על פי הפוליסה מקרה הביטוח הוא המועד בו התגלתה מחלת הסרטן באופן כללי או המועד בו התגלתה המחלה או נודע למבוטח אודות המחלה?". על פי כתב התביעה, במהלך שנת 1999 חש התובע שלא בטוב, אושפז בבי"ח בילינסון, עבר סדרה של בדיקות שתוצאותיהן לא נמסרו לו ובחודש יוני 1999 נותח. בעקבות מצבו הנפשי של התובע לאחר הניתוח, נמנעו בני משפחתו מלספר לו על ממצאי הניתוח ורק לאחר שנה, למד התובע כי עבר ניתוח בשל מחלת הסרטן. לראשונה, למד התובע על מחלת הסרטן רק בחודש יוני שנת 2000. כאמור רק ביום 9/6/03 הוגשה לבית המשפט תביעה לתגמולי ביטוח. לשיטת הנתבעת משמעות המילה "נתגלה" היא: "התגלות אחת התופעות המפורטות בנספח באמצעות אבחון על ידי מומחים לדבר". משמעות קבלת פרשנותה של הנתבעת, היא שמחלת הסרטן התגלתה כבר על ידי הרופאים לפני חודש יוני 1999 ולפיכך, על פי הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981, הרי שהתביעה לתגמולי ביטוח, התיישנה כבר ביוני 2002, כשנה לפני שהוגשה לבית המשפט. לשיטת התובע, יש לפרש את המונח "התגלה" באופן "שהתגלה לתובע". אליבא דתובע, אין זה ראוי והגיוני לבוא ולפרש את הביטוי נתגלה, כנתגלה לצד ג'. לגילוי יש ליתן פירוש פשוט והגיוני. דהיינו, נתגלה לתובע, שהוא הצד לחוזה עם הנתבעת. לאור חשיבותה של שאלה זו, והשלכתה על התובענה שבפני, נדונה והוכרעה השאלה המקדמית בהחלטה מפורטת מיום 22/4/04 בה נקבע שהפרשנות הנכונה של הפוליסה היא הפרשנות של התובע דהיינו, מועד הגילוי הוא "המועד בו התגלתה המחלה או נודע למבוטח אודות המחלה". נוכח ההכרעה בשאלה המקדמית נשמעו ראיות בשאלה מתי נודע לתובע אודות מחלת הסרטן שכן, אם נודע לו לפני 9/6/00 כי אז התביעה התיישנה. מסמכים - 1. ביום 24/6/99 נשלח התובע על ידי המרפאה האורולוגית לביצוע טומוגרפיה מחשבית של הבטן (CT) ונמצא שאברי הבטן והאגן בגדר התקין (נ/4). 2. מכתב שחרור שבו נכתב כי התקבל לניתוח אלקטיבי לתהליך תופס מקום באשך ימין. האישפוז לשם ביצוע הניתוח היה מיום 27/6/99 ועד 29/6/99 . 3. תוצאות בדיקה היסטופתולוגית מיום 17/7/99. 4. נ/3 - בדיקה מיום 22/7/99 ממנה עולה כי התובע נשלח על ידי המרפאה האונקולוגית לצילום בית חזה. שתוצאתו שאין במיפוי עדות לתהליך גרורתי בשלד (נ/3) 5. ביום 29/7/99 חתם התובע על טופס הסכמה לטיפול כימותרפי. 6. הפניה כללית של קופ"ח מיום 27/10/00 ועליה נכתב, בכתב ידו של התובע: "שלום רב אני במעקב אונקולוגי מטופל בבילינסון מספר טלפון.... לצורך קביעת תור בהקדם". (נ/2 ור' גם עדותו ע' 8 שורות 12-14). 7. לכתב התביעה צרף התובע מכתב מיום 8/10/02 - מכתב הפניה שלו לחברת הביטוח שהנדון שלו: מימוש זכויות לפוליסה שמספרה 40967959/3 בעקבות גילוי מחלת הסרטן, ובו נכתב בין היתר "בקשה זו באה בהמשך למחלת הסרטן שהתגלתה אצלי בתאריך 6/1999" 8. לחולה את כל האמור בטופס בפירוט וכי התובע חתם בפניו לאחר שד"ר סלע שוכנע שהתובע הבין את הסבריו (נ/1). רמתו האישית של התובע העדות היחידה שנשמעה כאמור היא עדותו של התובע, ממנה עולה כי איננו בעל השכלה אקדמית, אך לומד עתה לתואר ראשון במינהל עסקים במכללת דרבי. בשנת 1999 הייתה לו השכלה של 12 שנות לימוד ובאותה עת הוא עבד במרכז הרפואי רבין כמתכנת מחשבים - השכלה אותה רכש מתוך לימוד עצמי וקורס בן חודשיים בבית הספר "סיוון" (ר' ע' 1 לעדותו ש' 12-15). מעדותו בפני, התרשמתי כי התובע הוא אדם נבון ואינטלגנטי. השתלשלות העניינים - בכתב התביעה טען התובע כי אירוע הביטוח נגלה לו רק כעבור שנה מיום הניתוח בו הוסר גידול מאשכיו וזאת מהטעם שמשפחתו חסה עליו. מעדותו של התובע בפני עולי כי הוא חש בכאבים, דיבר עם אחד הרופאים העמיתים לעבודה (התובע עבד כמתכנת מחשבים במרכז הרפואי ע"ש רבין), אשר המליץ בפניו לבצע צילום על- קול ((US (ר' עדות ע 6 שורות 7-10). מהמסמכים שעמדו בפני עולה כי התובע נשלח על ידי המחלקה האונקולוגית לביצוע טומגרפיה מחשבית ((CT ביום 24/6/99. מתוך דו"ח האישפוז (מכתב השחרור) מיום 29/6/99 ניתן ללמוד כי לתובע אכן היה גוש באשך, בעקבות גילוי הגוש פנה למח' האורולוגית ביום 24/6/99 או בסמוך לכך אשר הפנתה אותו לבדיקת על קול ונוכח ממצאי הבדיקה בוצע בתובע מספר ימים לאחר מכן ביום 27/6/99 ניתוח להסרת הגידול. כשנשאל התובע בחקירה נגדית לשם מה בוצע הניתוח ענה: "ש. עברת ניתוח לכריתת האשך, מה חשבת מה הסיבה שעברת את הניתוח? ת. היו לי כאבים, דיברתי עם אחד הרופאים העמיתים לעבודה שיש לי כאבים הוא המליץ לי לעשות אולטרא סאונד. באותו יום עם תשובת האולטרא סאונד הלכתי לרופא בבית החולים הוא אמר לי שיש לי גוש באשך שצריך לבדוק אותו והוא ממליץ כדי לבדוק אותו להוציא אותו. ש. לבדוק לאיזו מטרה? ת. לבדוק שהוא לא נגוע באיזה מחלה כמו גידול ממאיר, גידול שפיר. ש. מה זה גידול ממאיר? ת. היום אני יודע שזה גידול סרטני. אז ידעתי והיום אני יודע הרבה יותר טוב. חשבתי אז שגם גידול שפיר זה גידול סרטני." לאחר הניתוח ביום 17/7/99, התקבלו תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית של דגימות שנלקחו מהגוש שהוסר. אמת, האבחנה איננה כתובה בלשון שווה לכל נפש אך אילו היה התובע שואל כל רופא היה יכול להסביר לו את משמעות הבדיקה. ביום 22/7/99, מספר ימים לאחר קבלת תוצאות הבדיקה ההיסטופתולוגית, נשלח התובע על ידי המחלקה האונקולוגית לביצוע צילום בית חזה כדי לשלול תהליך גרורתי. תוצאה זו כתובה באופן שאינו משתמע לשתי פנים וברור לכל, שהיה חשד לתהליך גרורתי שנשלל. ביום 29/7/99, לאחר קבלת תוצאות הבדיקה ההיסטופתלוגית וצילום בית החזה, נשלח התובע לעבור טיפולים כימותרפיים. עובר לתחילת הטיפול, חתם על טופס הסכמה שבו הוא מצהיר שקיבל הסבר מפורט בעל פה מד"ר סלע אבישי על מחלתו הממארת והטיפול בה וכי הומלץ בפניו על קבלת טיפול כימי שמטרתו לטפל במחלה או למנוע הישנותה. כך גם, מאשר ד"ר סלע בסוף המסמך, המחזיק שני עמודים, כי הוא מאשר שהסביר בעל פה לתובע את האמור בטופס ההסכמה וכי התובע חתם על ההסכמה לטיפול כימותרפי בפניו לאחר ש שוכנע כי התובע הבין את הסבריו. לגבי הטיפול הכימותרפי עונה התובע לשאלת ב"כ הנתבעת: ש. מה חשבת שעושים לך? ת. בדיוק מה שהרופא אמר לי אני אקבל זריקה ואלך הביתה. ש. מה חשבת שאתה מקבל זריקה למה? ת. כדי לחזק אותי זה לא הניתוח הראשון שאני עובר עברתי ניתוחים אחרים שאינם ניתוחים של סרטן וקיבלתי אחריהם זריקות של היו קשורות לסרטן)" (ע' 6 שורות 1-5 ). עולה מהמקובץ כי התובע מנסה להציג מצג לפיו היה לו גוש באשך. הוא עבר ניתוח להסרת הגוש ולאחר מכן קיבל זריקות לחיזוק. אם זה אכן המצב לאשורו, כי אז לא ברור על מה ולמה נכנס התובע לדיכאון. אם אכן מדובר בדבר של מה בכך לא היה כל מקום לדיכאון שהוא הסיבה לטענת התובע שהתעלם ממחלת הסרטן בה לקה. לשיטת התובע, בני משפחתו העלימו ממנו את המדע בדבר מחלת הסרטן בה הוא לקה. לא הובאה בפני עדות של מי מבני המשפחה לאשש טענה זו. לעניין מצבו הנפשי של התובע, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי מדובר בשאלה שברפואה והייתה חובה על התובע להמציא חוות דעת בקשר לכך. לא זו אף זו, יש מקרים שאצל חולים ובפרט אצל חולים במחלת הסרטן, פועל מנגנון הכחשה, מנגנון פסיכולוגי שמסייע לחולה לעבור את ההתמודדות עם המחלה. גם על מנגנון זה וקיומו אצל התובע הייתה עליו חובה להמציא חוות דעת. התובע הזמין לעדות את ד"ר נוימן אשר טיפלה בתובע בעת אישפוזו והייתה אמורה להעיד על מצבו הנפשי ועל הצורך בטיפול פסיכיאטרי בעת האישפוז ולאחר מכן . בית המשפט אישר ביום 1/9/04 את הזמנתה לעדות. נוכח התנגדות הנתבעת להעדתה של ד"ר נוימן ובטרם ניתנה החלטת בית המשפט, חזר בו ב"כ התובע מבקשתו להעידה (ר' פרוטוקול ע' 12 שורה 1). התובע בחר שלא להביא עדים מבני משפחתו, עדים עובדתיים או מומחים שיכולים להעיד על מצבו הנפשי. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. כך בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, נאמר: "מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו". וכן בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, בו נקבע כי: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד." לא מצאתי ממש בטענת התובע שהועלתה בסיכומים, לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל רק לאחר המצאת פוליסת הביטוח. זו טענה חדשה שאינה ממין העניין. ב"כ התובע יכול היה לעתור בכל עת לבית המשפט להורות על המצאת הפוליסה במידה שאיננה בידו. לא זו אף זו, מדובר בטענה חדשה שהיא בחינת הרחבת חזית שאינה מותרת. גם העובדה שהתובע עבד בבית חולים אינה פועלת לטובתו. חזקה על עובד בית החולים אפילו בתחום המחשבים שידע שמחלקה אונקולוגית מטפלת בחולים שלקו במחלת הסרטן לא סביר בעיני שעובדה זו נעלמה מהתובע. סיכום: מדובר בתובע אינטלגנטי ובר דעת שעבד כמתכנת מחשבים בבית חולים, לקה בגידול ממאיר באשך שהוסר בניתוח. אינני מקבל את עמדת התובע באשר למצבו הנפשי הגרוע שכן, מצד אחד, טען התובע כי בשל מצבו הנפשי, בני משפחתו הסתירו ממנו את העובדה שלקה במחלת הסרטן ומצד שני הציג התובע מצג לפיו מדובר בדבר של מה בכך, גוש באשך שהוסר בניתוח והוא קיבל זריקות לחיזוק לאחר הניתוח. אם זה מצג נכון, וזו הייתה התייחסותו לגידול, לא הייתה כל סיבה לתובע להיות במצב נפשי קשה שמאפיין אנשים שיודעים שלקו בסרטן ממאיר. לאור המסמכים שעמדו בפני ותשובותיו של התובע, ראיתי להעדיף את עמדת הנתבעת לפיה, ידיעתו של התובע התגבשה עוד בשנת 1999 באשר למצבו הרפואי האמיתי והתובע היה כשיר להבינו ואף הבינו בפועל. מילים אחרות: התובע לא הצליח להוכיח במידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי שידע אודות מחלת הסרטן שבה לקה רק לאחר יוני 2000. לפיכך, נוכח העובדה שהתביעה הוגשה ביום 9/6/03 היא התיישנה ולכן היא נדחית. התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ + מע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. בטרם אחתום את פסק דיני ראיתי לנכון להמליץ בפני הנתבעת לוותר, במקרה עצוב זה, על הוצאותיה ושכר טרחתה. רפואהביטוח חייםסרטן