האם קיים מעשה בית דין ? מבחנים

החלטה בקשה לדחיית התביעה על הסף, על פי תקנה 101 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. מבוטחה של המשיבה תבע בשעתו את המבקשים בקשר לאותה תאונה נשוא תביעה זו, בבית המשפט לתביעות קטנות, לא התייצב לדיון, תביעתו נדחתה, והוא חוייב בהוצאות הנתבעים בסכום של 500 ש"ח. (פסק הדין מאת כבוד השופט חיים לחוביצקי בת.ק. 5966/98, מיום 9.5.99). ב"כ המבקשים טוען כי עילות התביעה של המבוטח ושל המשיבה הינן זהות; המשיבה הינה חליפתו של המבוטח, וקמה למבקשים טענת השתק עילה בגין מעשה-בית-דין. ב"כ המבקשים מפנה לאסמכתאות חשובות על כך שיש לרכז את הטענות הנוגעות למעשה נזיקין בתובענה אחת, וכי אין להטריד את הנתבע בתביעות רבות [ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז (4) 2617, 2624]; וכן על כך שטענת השתק עילה קמה גם כנגד חליף [ת"א (ב"ש) 639/76 שמעוני נ' רחמים, פ"מ תשל"ט (1) 334]; וכל זאת, "בין אם פסק הדין היה מבוסס על ממצא חיובי ובין על ממצא שלילי" [ע"א 395/60 עמרני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לט (1) 225]. בהסתמכו על ד"ר נ' זלצמן [מעשה-בית-דין בהליך האזרחי (מהדורה שניה, 1996) 304] מוסיף ב"כ המבקשים וטוען שדחיית תובענה בשל אי-התייצבות התובע מקימה מחסום דיוני, המונע מן התובע לתבוע את הנתבע שנית באותה עילה. טעם לא מבוטל יש בבקשה שבפניי. מדיניות משפטית ראוייה הינה שהניזוק וחליפו, המבוטח ומבטחו, יסדירו ביניהם את הליכי התביעה כדי למנוע הטרדה חוזרת ונשנית של הנתבע, כמו גם של המערכת המשפטית. ב"כ המשיבה טוען כי אין מדובר בעילות זהות, שכן המבוטח ביקש בבית המשפט לתביעות קטנות שיפוי בגין הפסדיו על פי הפוליסה, והמשיבה מבקשת שיפוי בגין הפסדיה-שלה. אינני סבור כך. עילות התביעה זהות. אומנם הסעד שונה; בבית המשפט לתביעות קטנות תבע המבוטח סעד של שיפוי בגין ההשתתפות העצמית, ובתביעה דנן תובעת המשיבה שיפוי על תשלומים ששילמה בגין נזקי המבוטח. אולם, עילת התביעה בשתי התביעות, זהה. ולעניין זה - "המבחן לקביעה אם קיים מעשה בית-דין, הוא מבחן של זהות העילה ולא מבחן של זהות הסעד... גם אם היה מדובר בסעדים שונים, הרי שכבר נפסק בעבר, כי המבחן הנכון הוא זהות העילה להבדיל ממבחן זהות הסעד" [א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה חמישית תשנ"ט - 1999) 87]. יכול שיהיה השתק עילה, אף כשאין זהות בין הצדדים בשתי התביעות. גם מי שעומד ביחסי "קירבה משפטית" עם בעל דין קודם, יכול שיהיה מושתק. [השווה: ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק, פ"ד לא (1) 29; ע"א 165/76 רשות הפיתוח ואח' נ' עלי חליל עאזם ואח', פ"ד לא (1) 253; מ' בן יאיר "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך קודם" ספר יצחק כהן (תשמ"ט) 302]. בעניין אותה "קירבה משפטית" נזדמן לי לכתוב לפני זמן-מה בת.א. 23431/97 אמור נ' ת.ג. עם תורס בע"מ. פסק הדין לא פורסם ולכן אני מצרפו בזה, ומפנה תשומת הלב לפיסקאות 31-29. אשר למבטח ומבוטח, נפסק לא אחת כי המבטח "עשוי להיות מושתק על ידי קביעותיו של בית-משפט, שקבע את אחריותו של המבוטח, מכח השתק פלוגתא שנוצר" [ת"א (ב"ש) 639/76 עזרא שמעון נ' אליהו רחמים ואח', פ"מ ל"ט (1) 334]. הדברים יפים גם לעניין השתק עילה. אף על פי כן, החלטתי לדחות את הבקשה. פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות, לא ניתן לגופו של העניין נשוא המחלוקת; התביעה נדחתה בגין אי-התייצבותו של התובע; לא נוצר מעשה בית דין, לדידי, ואין המשיבה מושתקת מלתבוע כאן בגין אותה עילה: "כאשר נדחית תביעה בשל העדר התובע, בלי שפסק הדין ייקבע ממצאים כל שהם ואפילו לא את ה'ממצא' שהתובע לא הצליח להוכיח את תביעתו, אין פסק-הדין יוצר מעשה-בית-דין, אפילו כשקיימת 'זהות עתירות' בין התביעה ההיא לבין התביעה החדשה" [א' וינוגרד תקנות סדרי הדין (מהדורה שלישית 1996) 263; ראה עוד: המ' 255/56 אברהים ואח' נ' היועהמ"ש, פ"ד יא 12; ע"א 395/60 עמרני נ' היועהמ"ש ואח', פ"ד טו 594]. אמת, ב"כ המבקשים ראה להסתמך, כאמור, על דעתה של ד"ר נ' זלצמן, דעה הסותרת לכאורה את דעתו הנ"ל של ד"ר א' וינוגרד. ואלה דבריה של ד"ר זלצמן: "אף במקרה שהנתבע התייצב למשפט במועד שנקבע לדיון ואילו התובע לא התייצב, לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי... אף דחיית התובענה במקרה האמור מקימה מחסום דיוני, המונע מן התובע, כפסק דין הדוחה תביעה לאחר בירורה לגופה, לתבוע את הנתבע שנית בגין אותה עילה" [נ' זלצמן, שם]. אך דומני כי בענייננו-שלנו, גם אליבא-דידה, לא יהיה זה נכון להציב אותו מחסום דיוני. המחסום הדיוני שנוצר כנגד התובע, נועד 'להעניש' תובע רשלן שלא התייצב לדיון חרף הזמנתו כדין, וכדברי ד"ר זלצמן בהמשך הפיסקה (שם): "הטעם נעוץ, כאמור, בתקנת הציבור: הואיל והנתבע נענה להזמנת בית המשפט ועשה את המוטל עליו כדי לנהל את המשפט, אך שיבוש ההליך נגרם על ידי התובע שיזמו - מחייבים סדרי דין תקינים 'להעניש' את התובע על ידי דחיית התביעה, אילו התבררה לגופה". בענייננו-שלנו, כאמור, אין מדובר באותם צדדים. אמת, המבוטח לא התייצב לדיון בתביעה הקטנה אותה הגיש, אך אין המשיבה צריכה להיענש על כך - בחינת "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" - כאשר היא כלל לא הייתה צד לתביעה הקודמת. לפיכך, אין לפקוד על המשיבה את עוון אי-התייצבותו של מבוטחה בבית המשפט לתביעות קטנות. ודוק: אין מדובר בפורמליסטיקה גרידא; המבחן הינו האם בפועל יוצג עניינה של התובעת בבית המשפט לתביעות קטנות. התשובה לכך - שלילית. לבד מכך, כידוע, מצווה בית המשפט על זהירות רבה בבואו לדחות תביעה על הסף. זהו אמצעי שאינו ננקט כדבר שבשיגרה, בשל תוצאתו הקשה כלפי התובע, שלילת האפשרות להביא את עניינו בפני בית המשפט. הבקשה נדחית. הוצאות ייפסקו על פי התוצאות בתיק העיקרי. מעשה בית דיןשאלות משפטיות