פיצוץ רכב - ביטוח מקיף

פסק דין רקע 1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח רכב, לפי פוליסה לביטוח רכב פרטי בביטוח מקיף, מס' 01/78/30/000977, אשר הוצאה על-ידי הנתבעת (להלן: "הפוליסה"). 2. על-פי הפוליסה ותמורת דמי הביטוח המוסכמים, התחייבה הנתבעת לשפות את התובע - המבוטח, למשך תקופת הביטוח, בשל אובדן או נזק שיגרם לרכב המבוטח מסוג מאזדה לאנטיס מ.ר - 4029919 (להלן: "הרכב"), עקב מקרה הביטוח ובשל נזק לרכוש צד שלישי, והכל לפי תנאי הפוליסה (להלן: "היקף הכיסוי הביטוחי"). 3. וכן, הגדירה הפוליסה מקרה הביטוח, כאובדן או נזק שנגרם לרכב, בתקופת הביטוח, מאחד הסיכונים הבאים: א. אש, ברק, התפוצצות והתלקחות; ב. התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא; ג. גניבה; ד. כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה; ה. שטפון, סערה, התפרצות הר געש ו- ו. מעשה זדון, אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי התובע - המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטורה הנתבעת - המבטחת מחבותה. 4. אין חולק, כי תגמולי הביטוח, אשר יגיעו לתובע - המבוטח, יחושבו וישולמו לו, לפי שווי האובדן או הנזק לרכב, ביום קרות מקרה הביטוח. במקרה של אובדן גמור, תשלם הנתבעת לתובע את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או תחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים. עם תשלום מלוא שווי הרכב או החלפתו כאמור, בשל אובדן גמור בפועל או בשל אובדן גמור להלכה, תעבור הבעלות בשרידי הרכב לנתבעת. במקרה והרכב יצא מכלל שימוש עקב סיכון המכוסה לפי הפוליסה, תישא הנתבעת גם בהוצאות סבירות לשמירתו ולהעברתו למקום הקרוב ביותר שבו ניתן לתקן את הנזק. טענות הצדדים 5. התובע טוען, כי בתאריך 5.12.01 אירע מקרה ביטוח, והוא זכאי לתגמולי ביטוח מהנתבעת, כשיפוי על הנזקים שנגרמו לרכב ועל נזקו הלא ממוני. 6. על-פי גירסת התובע, בתאריך 5.12.01 שעה 02:30 או בסמוך לכך, זרק אלמוני לחניון ביתו רימון, אשר התפוצץ וגרם, בין השאר, לרכב אובדן גמור להלכה. 7. הנתבעת מכחישה, למעשה, את טענותיו העיקריות של התובע. לגירסתה, דין התביעה להידחות, היות והתובע לא הוכיח את קרות מקרה הביטוח. היא מוסיפה וטוענת, כי סמוך לביתו של התובע הונח מטען חבלה, על רקע סכסוך פוליטי בכפרו (כפר אבו-סנאן), וזאת עקב השתייכותו של התובע לתנועה האיסלאמית. וכן, הרכב נבדק, לאחר האירוע, על-ידי שמאי מטעמה וממצאי בדיקתו העלו, כי הנזק שנגרם לרכב, לא נגרם כתוצאה מפיצוץ הרכב, אלא ממעשה זדון. זאת ועוד, התובע היה מעורב בהגדלת נזקיו, בעקבות פיצוץ הרכב, וזאת במטרה לזכות בכוונה במרמה, בתגמולי ביטוח ביתר ועל-כן, יש לדחות את התביעה. זאת אף זאת, התובע הסתיר מהנתבעת מידע מהותי, אודות האירועים הפוליטיים בכפרו שקדמו לפיצוץ הרכב והוא אף מנע מחוקרים מטעמה כל אפשרות לבירור נסיבות מקרה הביטוח, ובעשותו כן פעל הוא להכשלת הנתבעת בהליכי בירור חבותה. על-כן, דין התביעה להידחות. מסכת הראיות 8. שלושה עדים העידו מטעם התובע: התובע עצמו, מר שריף חאלד (להלן: "שריף") ומר שפיק מוסא (להלן: "שפיק"). וכן, כללו ראיות התביעה גם ראיות בכתב, ארבע במספר, והן: ת/1 - תצהיר עדות ראשית של התובע; ת/2 - תצהיר עדות ראשית של שריף; ת/3 - תצהיר עדות ראשית של שפיק ות/4 - חוו"ד השמאי מר רוני פרג'ון (ע"ה - 1)- להוכחת גובה הנזק בלבד. 9. גם ראיות ההגנה כללו ראיות בעל-פה (עדויות) וראיות בכתב (מסמכים). מטעמה, העידו שניים: מר רוני פרג'ון (להלן: "השמאי") והחוקר מר ישראל גסוליס (להלן: "החוקר"). הראיות בכתב (מסמכים) הן: נ/1 - שרטוט התובע לזירת האירוע; נ/2 - טופס הודעה ותביעה; נ/3 - מכתב השמאי מיום 13.1.04 ות/4 - תצהיר עדות ראשית של החוקר. דיון 10. אפתח ואומר, כי התובע הוכיח את עילת תביעתו. הוא הוכיח, כדבעי ולפי מאזן ההסתברות, כי ביום 5.12.01 קרה מקרה ביטוח ונגרם נזק לרכב, כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים בפוליסה. על-כן, מוטלת על הנתבעת החובה שבדין לשפותו על הנזק האמור. לא מצאתי ממש בטענותיה של הנתבעת ודינן להידחות. 11. דין הוא, כי ההוכחה בדבר קרות "מקרה ביטוח" רובץ על שכמו של המבוטח, והכל בהעדר תניה בפוליסה לסתור לעניין זה. תחום פרישת המונח "מקרה ביטוח" נגזר מטיב הביטוח וממהות הסיכון המבוטח. במידה ומקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחובתו. (ס' 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981. להלן: "החוק"). בענייננו ולאור האמור בפוליסה, (פרק א' סעיף 1(ו)), גם במקרה והאובדן או הנזק לרכב נגרם כתוצאה ממעשה זדון, אשר נגרם בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטורה הנתבעת מחבותה. כאשר מקרה הביטוח הוא פריצה, שוד, גניבה או סיכוני ים, נטל ההוכחה לגבי השאלה אם גרם המבוטח ל"מקרה הביטוח" במתכוון, הוא על המבטח. משהוכיח המבוטח, לפי מאזן ההסתברות, את קרות "מקרה הביטוח", ובמקרה פריצה, שוד, גניבה או סיכוניי ים, שהוא לא גרם לו במתכוון, קמה לו זכות לתגמולי ביטוח, אלא אם כן, חל אחד מסעיפי הפטור של הפוליסה. הנטל להוכיח את קיומו של תנאי פטור כזה מוטל על המבטח. (ע"א 449/89 פלוק ואח' נ. רייט, פ"ד מו(2), 92, 97; ע"א 391/85 וייסר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1), 837, 843-845, 856; ע"א 2016/00 רוזנצוויט נ. רוזנבליט, פ"ד נו(4), 511, 522, 525-526; יעקב קיהל, ביטוח כלי-רכב, בישראל, המכללה לביטוח, 1995, 194-196). 12. במקרה שלפנינו, הוכח, כי הנזק לרכב נגרם כתוצאה מסיכון המכוסה לפי הפוליסה, מסוג - "התפוצצות". ראיות התביעה, אלה שבעל-פה ואלה שבכתב, בעניין זה, מהימנות עליי וראויות למלוא המשקל. למעשה, הנתבעת מודה, הן בכתב הגנתה והן בראיותיה, בעובדת קרות מקרה הביטוח (סעיף 8 לכתב ההגנה נ/1; סעיף 7 לנ/4, דו"ח חקירה (הפרקים המתייחסים לסיכום ביניים ולמסקנות ביניים) המצורף כנספח א' לנ/4) (להלן: "דו"ח החקירה"). ויודגש: לא רק שהנתבעת לא הוכיחה, כי מקרה הביטוח נגרם על-ידי התובע-המבוטח או מי מטעמו במתכוון, אלא הוכח בפניי, באופן פוזיטיבי, כי אין לתובע או מי מטעמו יד במעשה. למיותר לציין, בהדגשה, כי התובע לא גרם - לא במתכוון ולא ברשלנות - למקרה הביטוח. מקרה הביטוח אירע ללא ידיעתו ושלא בשליטתו כלל. בעניין זה, אני מפנה גם, לממצאי החקירה, כפי שבאו לידי ביטוי בדו"ח חקירה, בפרק - "מסקנות ביניים" לפיהם: "בסמוך לרכב המבוטח התרחש פיצוץ אשר נגרם על-ידי גורמים המבקשים את רעתו של המבוטח ולו אין מעורבות זדונית במקרה, כפי הנראה". גם בפניי חזר והודה החוקר, כי "באותו יום היו פיצוצים אחרים על רקע פוליטי שלא קשורים לתובע" (עמ' 14, ש' 7-8). 13. הנתבעת טוענת, בין היתר, כי הנזק לרכב לא נגרם כתוצאה מהתפוצצות, אלא ממעשה זדון, ועל-כן, אין היא חבה בתשלום תגמולי ביטוח לתובע. טענה זו לא רק שהיא מעוררת תמיהה ופליאה עד למאוד, אלא שגם לגופה, אין בה ממש. ראשית, הסיכונים מסוג התפוצצות ומעשה זדון, מכוסים לפי הפוליסה, והנתבעת חייבת לשפות את התובע על נזק שנגרם לרכב, בתקופת הביטוח, גם ממעשה זדון, אלא אם כן, נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון. ודוק וקרא: הנתבעת לא טענה, כי מקרה הביטוח המתבטא בנזק לרכב כתוצאה ממעשה זדון, נגרם בידי התובע או בידי מי מטעמו במתכוון! שנית, כמבואר לעיל, הוכח בפניי כדבעי, כי הנזק אשר נגרם לרכב, נגרם כתוצאה מהתפוצצות ומקרה הביטוח לא נגרם בידי התובע או בידי מי מטעמו בכלל, לא כל שכן במתכוון. שלישית, בסתירה פוזיטיבית לטענת הנתבעת האמורה, צוין בדו"ח החקירה (פרק - סיכום ביניים), כי אירוע ההתפוצצות גרם נזק לרכב, אך, לפי הנטען, התובע "הוסיף נזקים נוספים לרכב לאחר האירוע". 14. כאמור, הנתבעת טוענת בכתב הגנתה (ס' 8(ג)), כי התובע הסתיר ממנה מידע מהותי אודות האירועים הפוליטיים בכפרו ואשר קדמו למקרה הביטוח, ועל-כן, דין התביעה להידחות. ראשית, הטענה לא הועלתה לפני בית-המשפט בסיכומים ועל-כן, דינה כדין טענה שנזנחה ובית-המשפט לא חייב לדון בה. שנית, ולגופו של עניין, טענה זו בעלמא היא, ומחוסרת כל יסוד בראיות הקבילות ובעלות משקל שבפניי. 15. זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת, לפיה התובע מנע מחוקרים מטעמה כל אפשרות לבירור נסיבות מקרה הביטוח, ובעשותו כן הוא פעל להכשלת הנתבעת בהליכי בירור חבותה לפי הפוליסה. דין טענה זו להידחות. ראשית, בסתירה מוחלטת לטענה זו, הוכח בפניי, כי הנתבעת ביררה את נסיבות קרות מקרה הביטוח, ובכלל זה הומצאו לה המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה, והראיה לכך, היא ראיותיה נ/1 - נ/4, במיוחד הודעת התובע לנתבעת על התאונה (נ/1); דו"ח החקירה (צירוף א' לנ/4), ודו"ח השמאי (ת/4). שנית, אכן הכביד התובע, במידת מה, על הנתבעת בבירור חבותה לפי הפוליסה, שעה שקרע את טופס הודעתו בפני החוקר, ולקח בחזרה את הקלטת מידי החוקר. על מעשהו זה, הצטער התובע בפניי (עמ' 7, ש' 2). מכל מקום, אין לומר, כי הדבר נעשה בכוונת מרמה, שפוטר את הנתבעת מחבותה. בפניי, הוכח, כי התובע שיתף פעולה עם החוקר וענה על השאלות שהופנו לו. בעניין זה העיד החוקר, כי: "תחקרתי את התובע, הרכב המבוטח ומצבו" (עמ' 13, ש' 10, ההדגשה שלי - ש.ס) ו- "ברגע ששאלתי אותו על נסיבות האירוע והשתלשלות האירועים הוא דיווח לי על כל שאירע" (שם, ש' 12-13). רק בסיום החקירה, וכשנתבקש התובע על-ידי החוקר להיבדק בפוליגרף, והדבר, ככל הנראה, פגע בו מאוד, והתפרש כחוסר אימון מלא בגירסתו וכהטלת דופי ביושרו וזאת בהתחשב בנסיבות העניין, במיוחד - קרות האירוע הטראומטי, נתקף הוא אמוק (עמ' 13, ש' 19), קרע את טופס הודעתו ולקח את הקלטת מידי החוקר. קל להיווכח, כי מעשה התובע האמור נעשה, בעידנא דריתחא ובשעת טירוף הדעת. בינו ולבין מעשה בכוונת מרמה אין ולא כלום. שלישית, בפניי, לא הוכח כי היתה מניעה כלשהי לחזור בשנית לבית התובע ולחקור אותו בכל הקשור למקרה הביטוח. 16. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי התובע הוכיח כדבעי, קרות מקרה הביטוח ועל הנתבעת לשפותו על נזקיו. מכאן נעבור לדון בשאלת גובה הנזק ושיעור תגמולי הביטוח המגיעים לתובע. 17. להוכחת גובה הנזק ושיעור תגמולי הביטוח המגיעים לו מהנתבעת, הגיש התובע מטעמו חוות-דעת השמאי (ת/4). השמאי, קבע, כי לרכב נגרם אובדן גמור להלכה. ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח, פחות ערך השרידים, מגיע לסך של 35,880 ש"ח. לבקשת הנתבעת, שב השמאי והבהיר, כי הנזקים שנגרמו לרכב, לא נגרמו לו כתוצאה מההתפוצצות, אלא "מזדון"! (נ/3 מיום 13.1.04!!). משלי אני, אומר, כי הנזקים אשר נגרמו לרכב, נגרמו המה מהסיכון המכוסה לפי הפוליסה, קרי - מ"ההתפוצצות" ואין בפניי ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. וכן, לא הוכח בפניי, כי התובע הוסיף, כביכול, נזקים נוספים כלשהם לרכב לאחר האירוע, וטענת הנתבעת בעניין זה מחוסרת כל יסוד. ראשית, טיב הנזקים כתוצאה מהתפוצצות, היקפם ומיקומם, הינם עניינים שבמומחיות, ויש להוכיחם באמצעות עד מומחה לדבר. בפניי, הוכח, כי הן השמאי והן החוקר, אינם, למעשה, מומחים בדבר האמור ובפניי, הם התיימרו להעיד על עניין שאינו במומחיותם. בעניין זה, העיד השמאי מטעם הנתבעת, כי: "אני לא מומחה לענייני פיצוצים. אני לא יודע אם היה פיצוץ במקרה זה. אני כתבתי בחוות-דעתי שהיה פיצוץ לפי הצהרת בעל הרכב שהיה פיצוץ. על-פי אופי הנזק הזה, כפי שהוצג בפניי, לדעתי לא נגרמו הנזקים מפיצוץ. אני לא אומר זאת כמומחה, אלא כשמאי ובעל נסיון. על-פי סימנים שיש לרכב ועל-פי ידע מקצועי שיש לי ורכשתי, הנזק לא נגרם כתוצאה מפיצוץ ואני אומר זאת לא כמומחה". כמו-כן, העיד החוקר בפניי, כי: "אני לא מומחה לענייני פיצוצים. אני לא שמאי רכב, אין לי רקע עובדתי לענייני פיצוצים ושמאות רכב". שנית, קיימת סתירה פוזיטיבית ויורדת לשורשו של עניין, בראיות ההגנה בעניין זה. בכתב-ההגנה, צויין, כי הנזק שנגרם לרכב לא נגרם בכלל כתוצאה מהתפוצצות (ס' 8(א) לכתב-ההגנה). גירסה זהה מצאתי גם בתצהיר עדותו הראשית של החוקר (ס' 7 לנ/4), במכתב ההבהרה מטעם השמאי (נ/3) ובחוו"ד שמאי (ת/4). דא עקא, צויין בדו"ח החקירה (צירוף א' לנ/4), כי הנזק שנגרם לרכב נגרם בחלקו כתוצאה מהתפוצצות, (פרק - סיכומי ביניים וסעיף ב' בפרק - מסקנות ביניים). גם בפניי, אישר החוקר, כי : "זה לא נכון שאני אמרתי לו (לתובע - ש.ס) שאני לא מאמין לו ושנזק כזה לא ייגרם על ידי כזה פיצוץ". (עמ' 14, ש' 2-4, ההדגשה שלי - ש.ס), וכן: "יש לראות שהנזק הוא בכל חלקי הרכב בכל הצדדים". שלישית, דו"ח החקירה לא הוגש במלואו כראיה בתיק. לדו"ח לא צורפו, משום מה, התמונות המצוינות כמצורפות לו (עמ' 13, ש' 10-11). בפניי, אין הסבר סביר ומהימן להתנהגותה המחדלית של הנתבעת. עובדת אי-צירוף התמונות, מנעה מבית-המשפט את בדיקת מהימנות דו"ח החקירה. חזקה היא, כי אילו צורפו התמונות האמורות, היו פועלות לרעת הממצאים בדו"ח החקירה. במחדלה זה, מחזקת הנתבעת, למעשה, את גירסת התובע וראיותיו! רביעית, עדויות השמאי והמומחה ומסקנותיהם "המקצועיות" בעניין זה, אינם מבוססים על ממצאים עובדתיים מוכחים, בזירת ההתפוצצות. כפי שעולה מחוו"ד שמאי, (ת/4), השמאי בדק את הרכב, ביום 9.12.01 ב"דרייב אין" ולא בזירת האירוע, בחניון בית התובע. ממצאיו, בכל הקשור לקשר הסיבתי בין הנזק וההתפוצצות, אינם מבוססים כלל ועיקר, על ממצאים עובדתיים מוכחים שהיו בזירת האירוע. גם החוקר, לא ביקר בזירת האירוע, ביום התרחשות ההתפוצצות ומסקנותיו אינן מבוססות על ממצאים עובדתיים מוכחים בזירת האירוע. הוא חקר את התובע רק ביום 13.12.01, ואת סוכן הביטוח ביום 14.12.01. הוא בדק את הרכב, במשרדי "דרייב אין" בעכו ולא בזירת האירוע. חמישית, הן החוקר והן השמאי, מומחים הם מטעם הנתבעת ובעלי אינטרס בתוצאות המשפט. על-כן, יש להתייחס לעדויותיהם, בעקרון, בזהירות המתבקשת. שישית, על-פי התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים, דומה עלינו, שלא אחטא לאמת אם אומר, כי עדויות השמאי והחוקר, בעניין זה, אינן מהימנות עליי, ועומדות בסתירה פוזיטיבית וקוטבית, לגירסת התובע ולראיותיו, הקבילות ובעלות מלוא המשקל. 18. הנתבעת הרחיבה את החזית, שלא כדין, בכתב-סיכומיה. מעשה זה, הינו בניגוד למוסכם בין בעלי-הדין (עמ' 7, ש' 16-17). ברור הוא הדבר, כי אין עלי חובה לדון בטענות, שאין להן ביטוי בכתבי בי-דין. מכל מקום, לא מצאתי ממש בשאר טענות הנתבעת ודינן להידחות. 19. עולה מן המקובץ דלעיל, כי התובע הוכיח את עילת תביעתו. הוא הוכיח את קרות מקרה הביטוח. הוא הוכיח כדבעי, כי נגרם נזק לרכב, כתוצאה מהתפוצצות - סיכון המכוסה לפי הפוליסה. לרכב, נגרם אובדן גמור להלכה. ערך הרכב, לאחר הפחתת ערך השרידים, אשר נשארו בבעלות התובע, מגיע ל- 35,880 ₪, נכון ליום קרות מקרה הביטוח, קרי - ליום 5.12.01. התובע לא הוכיח את שאר נזקיו הנתבעים. 20. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע, סך של 35,880 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 5.12.01 ועד התשלום המלא בפועל. כמו-כן, אני מחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסכום כולל בסך של 9,000 ₪. רכבביטוח רכבביטוח מקיף