החלטה 1. התובע רכש מהנתבעת פוליסה לביטוח בריאות. 2. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 16.1.02 נחבל התובע בגבו תוך כדי עבודה שעשה במשרדו, שכללה סידור תיקים, הזזת רהיטים והרמת קרטונים בעלי משקל כבד יחסית. 3. לטענת התובע, מיד לאחר ביצוע העבודות חש בכאבי גב עזים, פנה לרופא קופת חולים וקיבל ממנו תרופות ומשככי כאבים, וכן הפנייה לאורטופד. התובע נבדק על ידי אורטופד אשר המליץ על מנוחה והמשך טיפול בתרופות ובמשככי כאבים. לטענת התובע, הוא המשיך לסבול מכאבי גב עזים עם הקרנה חדה לרגל ימין, ועם ירידה בתחושה וכובד ברגל, עד שביום 15.2.02, בבדיקה שנערכה לו, אובחנה צניחה של כף רגל ובדיקת סי.טי העלתה כי ארעה לתובע פריצת דיסק בין חוליות 4L - 5L עם לחץ על השורש מימין. התובע נותח, ולטענתו הוא סובל מאז מכאבים בגב התחתון, שהשתפרו לאחר הניתוח אולם לא חלפו לגמרי. 4. לטענת התובע, עקב פריצת הדיסק, הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין התקופה בה נעדר מעבודתו (אי כושר), וכן עבור הנכות שנגרמה לו, ואשר על פי חוו"ד שצרף הוא טוען שעומדת על 20 אחוז. 5. הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה, טענה טענות שונות לענין גובה הנזק, ובנוסף טענה כי יש לדחות את התביעה מאחר שהתובע הפר את חובת הגילוי המוגברת החלה עליו והעלים ממנה, בכוונת מירמה, בעיות מהותיות מעברו. לטענת הנתבעת, לו היתה מודעת לבעיות רפואיות מהותיות אלה, לא היתה מוכנה לקבל את התובע לביטוח בתנאים הרגילים, והיתה מחריגה מהפוליסה בעיות גב ובעיות בעמוד השידרה. לטענת הנתבעת, בכך היתה פועלת ככל חברת ביטוח סבירה אחרת. 6. שני הצדדים הסכימו כי בשלב ראשון תוכרע השאלה אם היה על התובע לדווח טרם עשיית הביטוח על כאבי הגב שסבל מהם בעבר, ועל כך שפנה בעניינם לטיפול רפואי, ואם בכך שלא דיווח עליהם הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו על פי חוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981. דיון: 7. התובע חתם על הצעת הביטוח ביום 17.2.97. 8. בהצעת הביטוח הצהיר התובע, בחלק הרלבנטי לענייננו, ואשר כותרתו "הצהרת בריאות": "הנני מצהיר כי אינני סובל ולא סבלתי מסכרת. ממחלה ו/או מהפרעות בלב. ממחלה בכליות . במחזור הדם (לחץ דם). ממחלת עצבים. ממחלת עצמות. ממחלה ממארת. או מגידול או מדימום. ממחלה בעמוד השידרה. ממחלה בדרכי העיכול. מאסטמה או ממחלת ריאות או דרכי הנשימה ו/או ממחלה תורשתית". (הדגשה שלי - ה.א.). 9. אין מחלוקת, והדבר עולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו מתיקו הרפואי של התובע, כי התובע התלונן מספר פעמים בעבר, וטרם החתימה על הצעת הביטוח, על כאבי גב כדלקמן: ביום 23.8.92 התלונן על כאבים בגב תחתון והופנה לצילומי עמ"ש מותני. ביום 29.3.95 מצויין שסבל מכאבי גב תחתון. ביום 25.3.96 נכתב בהפנייה לרופא מקצועי שהתובע סובל מכאבים בגב תחתון הקורנים לרגל ימין. 10. לטענת הנתבעת, היה על התובע לדווח על נתונים אלה בעת חתימתו על הצעת הביטוח, והיא צרפה מטעמה את חוות דעתו של החתם הרפואי הראשי, פרופ' ארדון רובינשטיין. בחווה"ד נקבע כי לו היה המומחה, שמשמש כחתם לנתבעת, יודע על כאבי הגב החוזרים, היה מחריג את הגב מהביטוחים שנעשו לתובע. (חווה"ד מתייחסת לתלונות נוספות שמופיעות בתיקו של התובע אך אינן רלבנטיות לתובענה שבפניי). לפיכך טוענת הנתבעת כי מדובר בענין מהותי שהוסתר על ידי התובע, ובשל כך אין התובע זכאי לתגמולי ביטוח בגין בעיות הגב נשוא התביעה. 11. התובע מצידו טוען, כי אין מדובר בענין מהותי, כי השיב בתום לב על השאלות שנשאל. לטענתו, המושג "מחלה בעמוד השידרה" אינו כולל כאבי גב, ועל כל פנים, יש לפרשו באופן מצומצם ולרעת הנתבעת. לטענתו, אין מדובר בכוונת מירמה מצידו, והכאבים שהתלונן עליהם בעבר לא פורטו על ידו בתום לב. 12. עוד טוען התובע, ומצרף לצורך זה חוו"ד מטעמו, כי פריצת הדיסק שממנה הוא סבל, ועדיין סובל, ארעה כתוצאה ממאמץ פתאומי וחריג ולא ממחלת גב שהתפתחה עם הזמן, ולפיכך אין קשר בין המקרה נשוא התביעה לתלונות שמופיעות בתיקו הרפואי בנוגע לכאבי גב. 13. חוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981 (להלן: החוק) קובע בסעיף 6 את חובת הגילוי, וזו לשונו: "6. (א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) שאלה גורפת הכורכת ענינים שונים, ללא אבחנה ביניהם, אינה מחייבת תשובה כאמור אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה. (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה." 14. בתי המשפט דנו בחובת הגילוי בפסקי דין רבים, בערכאות השונות, ובענין זה אף יצא לאחרונה ספרו של שחר ולר, "חובת גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח", ספר שנכתב בהתבסס על עבודת הדוקטורט שהגיש מר ולר. מדובר בשאלה מהותית וחשובה, שעולה פעמים רבות בתביעות שמגישים מבוטחים כנגד חברות הביטוח. יודגש, כי השאלה אינה מוגבלת לביטוחי בריאות כגון הביטוח שבפניי, והיא עולה שוב ושוב בבתי המשפט בהקשר לפוליסות ביטוח שונות, החל מביטוחי רכב, עובר דרך ביטוחי דירה, וכלה בביטוחי בריאות וביטוחי חיים. 15. במקרה שבפניי, נשאל התובע שאלה בדבר קיומה של "מחלה בעמוד השידרה", ונשאלת השאלה אם בהקשר זה היה על התובע לפרט את כאבי הגב שסבל מהם בעבר. 16. יש להדגיש כי סעיף 6 הנ"ל כולל בחובו שתי הוראות שונות זו מזו בכל הנוגע לחובת הגילוי. אבחנה זו באה לידי ביטוי ברור בפסק דינו של כב' השופט אור בע"א 282/89 רוטנברג ואח' נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פד"י מ"ו (2) 339, בו נקבע כי: "בעוד שסעיף 6 א' מתייחס לחובה לענות תשובות מלאות וכנות על שאלות בכתב שהוצגו למבוטח, מדבר סעיף 6 ג' על חובת הגילוי הנוספת החלה על המבוטח, מעבר לחובתו לענות תשובות מלאות וכנות לשאלות שהוא נשאל. חובה זו מטילה עליו שלא להעלים בכוונת מירמה ענין מהותי, אפילו לא נשאל על כך." (ההדגשות שלי - ה.א.). 17. סעיף 6 ג' מציב שלושה תנאים כדי שהסתרה של ענין תחשב לתשובה שאינה מלאה וכנה: א. מדובר בענין מהותי. ב. המבוטח יודע שהענין אותו הסתיר הוא ענין מהותי. ג. הסתרת הענין על ידי המבוטח נעשתה "בכוונת מירמה". 18. בעוד שהמבחן לקיומו של התנאי הראשון הוא אובייקטיבי, שכן מדובר בענין שיש בו להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל, או לכרותו בתנאים שבו, הרי ששני התנאים האחרים הם סובייקטיביים וקשורים לשאלת מצבו הנפשי של המבוטח. 19. לצורך קיומם של תנאים סובייקטיביים אלה אין די בהוכחה שהמבוטח ידע את העובדות לכשעצמן, והכוונה לעובדות אשר על פי הטענה הן ענין מהותי, אלא שידיעתו חייבת לכלול גם את הערכתו שעובדות אלה מהוות ענין מהותי. (ר' ע"א 1809/95 יהושע הלמן ז"ל נ' לה נסיונל חב' לביטוח בע"מ, פד"י נ' (3) 77). אמנם "הוכחה כזו היא קשה ולעיתים בלתי אפשרית" (דברי פרופ' שלו במאמרה "חובת הגילוי בחוזי ביטוח", הפרקליט מ' (תשנ"א-תשנ"ג) 20, 32), אולם יש בכך משום ביטוי למגמתו הכללית של המחוקק, שבאה להגן על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח. 20. במקרה שבפניי טוענת הנתבעת, כי התובע לא השיב תשובה מלאה וכנה לשאלה שנשאל בהצעת הביטוח בדבר קיומה של מחלה בעמוד השידרה, וכי בהקשר זה היה עליו להתייחס לכאבי הגב שסבל מהם. אני דוחה טענה זו. 21. הניסוח של השאלה אינו ברור, והתובע נשאל בה אם סבל ממחלה בעמוד השידרה. הנתבעת הוכיחה אמנם כי התובע סבל בעבר מכאבי גב, אולם לא הוכיחה כי אלה "השתכללו" לכדי מחלה בעמוד השידרה. במילים אחרות כלל לא הוכח, והנתונים אינם עולים מהתיק הרפואי, כי בעקבות הכאבים עליהם התלונן התובע והבדיקות שנערכו לו, נתגלה ממצא המצביע על ליקוי או מחלה כלשהם בעמוד השידרה. כל שכן שלא הוכח כי דבר קיומו של ליקוי כזה, ככל שנמצא, נמסר ע"י מי מהרופאים לתובע, וכי התובע ידע על קיומו ככל שהיה קיים. בנסיבות אלה, אין לומר כי היה על התובע להשיב בחיוב על השאלה אם סבל ממחלה בעמוד השידרה, להבדיל משאלה, שלא נשאל, אם סבל בעבר מכאבים בעמוד השידרה. 22. יש לזכור כי את ההצעה, שנשתכללה להסכם לאחר שנחתמה הפוליסה, ניסחה הנתבעת ולפיכך יש לפרשה לרעת הנתבעת, וזאת בהתאם להלכה לפיה חוזה, ובכלל זה חוזה ביטוח, ינוסח לרעת מנסחו. במילים אחרות: "אם מצויה בפוליסה מילה או תנייה המשתמעת לשתי פנים או הניתנת לשני פירושים, בוחרים את הפירוש הנוח למבוטח. ע"א 568/71 יהודה חב' לביטוח בע"מ נ' רות זרחי, פד"י כ"ז (1) 729 בס' 4 לפסה"ד. ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פד"י ל"ז (3) 589. התובע שבפניי לא נשאל על "כאבי גב" אלא על "מחלה בעמוד השידרה", והוא זכאי להיתפס לניסוח זה (ור' שם בפסה"ד בענין זרחי בס' 5 סיפא לפסה"ד). 23. כטענה חילופית טוענת הנתבעת כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו גם מכח סעיף 6 ג' לחוק. 24. בענין זה אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע הסתיר ממנה בכוונת מירמה את הנתונים בדבר כאבי הגב שסבל מהם בעבר. 25. הנתבעת טוענת בהקשר זה כי חזקה על התובע, שהוא אדם משכיל ורואה חשבון במקצועו, שידע כי כאבי הגב שסבל מהם מצביעים על בעיות משמעותיות בעלות השלכות לענין הסכמת הנתבעת לבטחו (ר' ס' 13 לסיכומי הנתבעת). אני דוחה טענה זו. 26. לצורך תחולת ס' 6 ג', על הנתבעת להוכיח כוונת מירמה באופן פוזיטיבי, ואילו במקרה שבפניי לא הובאה כל ראיה לכך שהתובע הסתיר מן הנתבעת מידע כלשהו, ובפרט המידע הנטען בדבר כאבי הגב, וזאת מתוך כוונת מירמה. 27. יש לזכור בהקשר זה כי התובע לא נשאל שאלה ספציפית לגבי כאבי גב, ולכן אי גילויין של התלונות שהיו לו בעבר בענין זה אין בו כדי ללמד על הסתרה מכוונת של כאבים אלה. 28. התובע נשאל על קיומה של מחלה בעמוד השידרה, ולא הובאה בפניי ראיה לכך שידע כי התשובה לשאלה זו לא יכולה להיות שלילית, וזאת לאור הכאבים עליהם התלונן בעבר. 29. הנתבעת סומכת טיעוניה, בין היתר, גם על פסק דינה של כב' השופטת שבח בת.א. (שלום ת"א) 21439/98 דעבול נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ, שם נקבע כי: "בביטוח חיים… דווקא ידו של המבוטח על העליונה. רק הוא מכיר את מצבו הבריאותי האמיתי ואילו חב' הביטוח חיה מפיו ונאלצת לקבל את הצהרתו ככתבה וכלשונה וכמות שהיא. אשר על כן חובת אמירת האמת היא הבסיס להתקשרות. יגלה המבוטח את כל האמת - לא יבולע לו. יבחר "בילקוט הכזבים" - יצא וידיו על ראשו". 30. מבלי להיכנס להשוואה מדוקדקת בין המקרה שם למקרה שמונח בפניי, אינני יכולה, עם כל הכבוד, להסכים לכל הדברים שנאמרו שם. 31. אמנם, המבוטח מכיר את מצבו הבריאותי, אולם לא תמיד הוא יודע מה ההשלכות הרפואיות של כל כאב ומיחוש. 32. יש לזכור כי התובע לא נשאל אם סבל בעבר מכאבי גב, אלא נשאל אם סבל ממחלה בעמוד השידרה. 33. התובע אינו צריך בהכרח לדעת כי כאבי גב כלשהם, ובכלל זה הכאבים עליהם התלונן בעבר, משמעם בהכרח כי הוא סובל ממחלה בעמוד השידרה, ולא הוכח בפניי כי ידע שמשמעות כאבים אלה הינה או יכולה להיות "מחלה בעמוד השידרה". 34. בהקשר זה יש לציין גם כי הצגת הדברים כאילו חברת הביטוח חיה מפי המבוטח ו"נאלצת" לקבל את הצהרתו ככתבה וכלשונה או כמות שהיא, גם היא אינה מקובלת עלי, ובפרט כשהנתונים מצויים כולם בתיקו הרפואי בקופת החולים. חברת הביטוח רשאית לבדוק את תיקו הרפואי של כל מבוטח, אם טרם הסכמתה לבטחו ואם לאחר מתן הסכמה כאמור, ואין לומר לכן כי היא נאלצת לסמוך בענין זה אך ורק על הצהרת המבוטח. הרשות, כמו גם היכולת, בידי חברת הביטוח, לבדוק את תיקו הרפואי של המבוטח על מנת לנסות ולהסיק ממנו אם תלונות כלשהן שהתלונן בעבר, או בדיקות כלשהן שהופנה אליהן בעבר, יש בהן כדי להשליך על הסכמתה לבטחו. בהקשר זה ראה ספרו של מר ולר הנ"ל (בעמ' 108 ובעמ' 414). במקרה שבפניי, בחרה הנתבעת שלא לערוך לתובע כל בדיקה שהיא מאז נחתמה הפוליסה ב - 17.2.97 ועד המקרה נשוא התביעה, שארע כ - 5 - שנים אחר כך, שנים במהלכן גבתה את תשלומי הפרמיה כסידרם. יש משום חוסר תום לב בהתנהגות זו של הנתבעת. 35. אין להטיל על המבוטח את האחריות להסיק מסקנות רפואיות מעברו הרפואי. במיוחד הדברים נכונים כאשר יש בידי הנתבעת האמצעים לנסח את שאלותיה בהצהרת הבריאות באופן מפורט, על מנת שיהיו בפניה נתונים רבים יותר שמהם תוכל לנסות ולהסיק מהו מצבו הרפואי של המציע. משלא עשתה כן, אין היא יכולה להלין אלא על עצמה, ואין מקום לפטור אותה בנסיבות אלה מחובתה על פי הפוליסה שעשתה לתובע. 36. התוצאה מכל האמור היא שאין לומר כי התובע הפר את חובתו על פי חוק חוזה הביטוח, משלא דיווח לנתבעת על כאבי הגב שסבל מהם טרם החתימה על הצעת הביטוח. התוצאה היא לכן כי יש לדון ביתר טענות הצדדים. פוליסהרפואהמסמכיםביטוח בריאותהצהרת בריאות