פסק דין שלוש תובענות שעניינן תקיפת שינויים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של הסתדרות העובדים הכללית החדשה. ב - 22.11.01, 29.11.01 וב - 20.12.01 הוחלט באסיפות מליאת בית הנבחרים של הסתדרות העובדים הכללית החדשה ("בית נבחרי ההסתדרות"), על שינויים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות. קדמה לאירועים אלה הקמתו של צוות בינסיעתי ב- 25/03/01. הצוות יועד למלא מקומה של ועדת החוקה של בית נבחרי ההסתדרות ולפעול "בהתאם למלוא סמכויותיה, ועל אף האמור בסעיף 1.8 לפרק 1 חלק א' בתקנון בית נבחרי ההסתדרות ובלבד שפעולה כאמור תוגבל לנושא הבחירות הקרובות." בהוראת שעה מנובמבר 2001 הוסמך הצוות: "לדון בתכנון הבחירות הכלליות הקרובות להסתדרות ובשיטת הבחירות למוסדות הנבחרים השונים, ולהביא בפני בית נבחרי ההסתדרות את מסקנותיו והמלצותיו בנושאים אלה." (נספח ב' לה.פ 141/02). ב- 21/11/01 התכנס הצוות הבינסיעתי בראשותו של מר שלמה אביטן, לדון בקביעת מועד לבחירות להסתדרות, תיקונים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות, שינוי מפת המרחבים ומספר נושאים שאינם נוגעים במישרין לענייננו. חוקת בחירות חדשה למוסדות הנבחרים של ההסתדרות, הכוללת את כל השינויים שהובאו להצבעה באסיפות מה-22/11/01, 29/11/01 ו-20/12/01 של בית נבחרי ההסתדרות, יצאה לדרך. עתירות לביטול השינויים ובראשם הקדמת הבחירות, הוגשו על ידי חברי הסתדרות לרשות השיפוט. ראש רשות השיפוט מינה ראש מותב, דן יחיד, אשר דן בעתירות ודחה אותן אחת לאחת ב- 29.12.01. בשלב זה פנו העותרים אל בית המשפט בשלוש המרצות פתיחה: 107/02, 138/02, 141/02. כמו כן עתרו למתן סעד זמני, האוסר המשך פעילות על פי ההחלטות שביטולן נתבקש. הדיון בהמרצות הפתיחה אוחד (תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). בקשות לצו מניעה זמני נשמעו במעמד הצדדים ונדחו ב- 21.1.02. אדון בעתירות המאוחדות, כסדרן. המרצת פתיחה 107/02: בקשה לביטול "פסק בוררות" שניתן ב- 29/12/01 ללא הנמקה, על ידי ראש המותב, דן יחיד - עו"ד מיקו מנחם. ב- 17/01/02 ניתנה לצדדים רשות לתקן את כתבי טענותיהם לאחר קבלת הנימוקים (ב- 20/01/02). מכאן בקשת הביטול המתוקנת שבפני. טענות המבקשים תולים בקשתם בארבע עילות ביטול: 1. סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 - הבורר חרג מהסמכויות שניתנו לו. המבקשים כורכים עילה זו עם עילת ביטול על פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. משלא נדרש הבורר לכל הנושאים שהועלו על ידי המבקשים, חרג מהסמכות לדון ולהכריע בהם לגופם. 2. סעיף 24(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 - הבורר לא הכריע במספר עניינים שנמסרו להכרעתו: א. אי חוקיותם של השינויים בחוקת הבחירות - הכנת התיקונים נעשתה על ידי הצוות הבינסיעתי ללא סמכות, תוך עקיפת ועדת החוקה של ההסתדרות. בניגוד לחוקת ההסתדרות נכנסו התיקונים לתוקף מיידי ולא כעבור 30 יום מיום קבלתם; ב. היעדר זמן להתארגן לבחירות, מפאת הקדמת מועד הבחירות והשינויים האחרים שהתקבלו בבית הנבחרים של ההסתדרות; ג. איחוד המרחבים בוצע על פי קריטריון שאינו אובייקטיבי ונועד אף הוא להשפיע על תוצאות הבחירות; ד. ביטול ההגבלה על מספר הקדנציות של יו”ר ההסתדרות בתחולה רטרואקטיבית; ה. ביטול ההצבעה בשני פתקים. 3. סעיף 24(9) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 - פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. משמעותו התערבות מראש בתוצאות הבחירות. 4. סעיף 24(10) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 - קיימת עילה לפיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. המשיבים תוקפים את התנהגות הבורר וטוענים כי בעת מתן פסק הבוררות לא היה בפניו תיק הדיונים, הכולל פרוטוקול וכתבי הטענות. הבורר נחשד במשוא פנים וניגוד עניינים המחייבים ביטול פסק הבוררות. לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות ממספר טעמים: התצהיר שצורף לבקשה אינו תומך בעובדותיה; עילות הביטול לא הוכחו; לא נגרם עיוות דין (סעיף 26(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968). דיון בפנינו הליך שיפוטי על פי חוקת ההסתדרות : "(1) לרשות השיפוט בהסתדרות הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעיליה, מוסדותיה, נציגיה, שליחיה ועובדיה. (2) פרק זה בחוקה יחשב להסכם בוררות המתייחס לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעיליה, מוסדותיה, נציגיה, שליחיה ועובדיה." (חוקת ההסתדרות, יולי 1998, פרק י"ג, סעיף 1 א ו- ב). הליך זה נשלט על ידי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968. הפסיקה קבעה לא אחת, כי דין החלטות רשות השיפוט של ההסתדרות כדין פסק בוררות (רע"א 7185/96 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' קיבוץ מסדה אגודה שיתופית, דינים ועוד עליון, נב 534; בג"צ 1520/94 יהושע שלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(3) 227). אין חולקין כי הדיון נסב על שורה של שינויים בחוקת הבחירות ובחוקת ההסתדרות. השינויים הללו (חלקם רטרואקטיביים), בהם הארכת תקופת כהונה של העומד בראש ההסתדרות, ביטול הגבלה על מספר הקדנציות של הנושא בתפקיד הנכבד, שינוי המפה הארגונית, מקום ודרך ההצבעה, הינם בעלי השפעה על עתידו של ארגון העובדים הגדול במדינה. בטרם נכנס לטרקלין, שומה עלינו ליתן הדעת על השאלה הכפולה: 1. האם העניינים שהובאו להכרעתה של רשות השיפוט הינם בגדר סמכותה ? 2. האם נתונה הסמכות לבית המשפט להעביר תחת שבט הביקורת החלטות של גופים וולונטריים ולהתערב בהן ? 1. סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 שעניינו "סייג להסכם" : "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים." בדרך כלל מתעורר הצורך בפרשנות סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, במסגרת בקשות לעיכוב הליכים בבית המשפט, על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (ע"א 234/81 גדעון ירמה נ' "מזרע" קבוץ השומר הצעיר, פ"ד לו(4) 113). ברע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית, פ"ד נד(4), 262, דן השופט י. אנגלרד בתחולתו של סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, לאור התפתחות ההלכה הפסוקה והספרות. נקבע כי סעיף 3 חל על "סכסוכים שכלל אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים", בהם עניינים קונסטיטוציוניים. לאחר סיווג נושא המחלוקת כעניין קונסטיטוציוני, נערכת חלוקה פנימית בין עניינים חוקתיים במהותם, המעוררים שאלות בעלות השפעה כללית, לבין עניינים הכוללים שאלות חוקתיות שאינן אלא אינצידנטליות לסכסוך. על הקבוצה הראשונה בלבד, חלה הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. הסכם בוררות לא יחול עליה. להבחנה בין שתי הקבוצות משמעות משפטית הנוגעת לענייננו : "כאשר מדובר בסכסוך "חוקתי", במובנו הצר, הנתפס על ידי הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, הנפקויות המשפטיות הן הבאות: בהעדר אפשרות להסכם בוררות תקף (גם לא הסכם hoc ad) מלכתחילה אין לבית משפט שיקול דעת אם לעכב את ההליכים בבית המשפט, אם לאו : הוא חייב לדחות כל בקשה המוגשת במסגרת סעיף 5 לחוק הבוררות, ללא צורך בקיום טעם מיוחד. יתרה מזו, אם הסכסוך מובא לפני בורר, הלה חסר סמכות לדון בו, ואפשר להוציא נגדו צו מניעה. לבסוף, אם בכל זאת התקיים הליך בוררות אשר הסתיים במתן פסק בוררות, האחרון יבוטל מכוח סעיף 24(1) לחוק הבוררות, בלתי אם בית המשפט סבור, על פי סעיף 26(א) לחוק זה, שלא נגרם עיוות דין. ראה אוטולנגי - בוררות, 475, עמ' 462; וכן 82, עמ' 85 הערה 72." (רע"א 1139/99 כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית, פ"ד נד(4), 262 ,עמ' 279-280). לסיווג נושא המחלוקת, מציע השופט י. אנגלרד מבחן פשוט: שאלה חוקתית בעלת השפעה כללית תמויין כעניין שחל עליו סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. מדובר בעניינים שהשפעתם חורגת מהמחלוקת שבין הצדדים לבוררות והשלכתם in rem - על כולי עלמא. ענייני בחירות חורגים מדלת האמות של המתדיין האינדיבידואלי ומכאן סיווגם כעניינים חוקתיים במהותם : "כך, למשל, תובענה, הבאה לפסול בחירות לאחד ממוסדות האגודה, היא עניין חוקתי (ע"א 314/69)." (רע"א 1139/99 בעמ' 277). פרופ' ס. אוטולנגי במאמרה "איסור על בוררות בעניינים קונסטיטוציוניים באגודות שיתופיות - גולם המאיים לקום על יוצרו" (ספר לובנברג (1988) 208, 216) מסבירה כי אחד מטעמי האיסור מקורו בהנחת יסוד כי טובת הציבור דורשת "שעניינים קונסטיטוציוניים יידונו בבתי המשפט ולא בבוררות." שיקול נוסף להלכה זו מקורו בחשש להפקיד ההכרעה בעניינים קונסטיטוציוניים בידי טריבונאלים מעין שיפוטיים, שאינם נקיים מתלות במוסד הממנה אותם : "בשל החשש מהעדר קיומה של אי תלות מוחלטת, עקב קירבתם של הגופים למוסדות בהם הם פועלים." (ה.פ 444/98 צחי הנגבי ואח' נ' תנועת הליכוד - תנועה לאומית ליברלית, טרם פורסם וכן כהן נ' כהן פד"י נ(1) 629 634). הקפדה על גדר סמכותו הייחודית של בית משפט להיזקק לעניינים קונסטיטוציוניים, דרך הצינור של סעיף 3 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, רצויה. מדיניות שיפוטית זו חיונית לאחידות ההלכה ולשמירה על יציבותם של עקרונות חוקתיים שביסוד שיטת המשפט ותחולתם על כל גוף ציבורי, הכפוף למשפט המינהלי. לא יהיה זה מיותר לציין כי הבורר הנכבד נמנע מעיסוק בסוגיות המהותיות שעמדו בבסיס העתירות (ראו עמ' 6 ו-7 לפסק הבוררות המנומק). השאלות הנכבדות שבפנינו עוסקות באושיות המשטר הדמוקרטי, בזכות לשיוויון ובזכות לבחור ולהבחר. לסיכום, נושאים קונסטיטוציוניים מובהקים שהועברו להכרעת הבורר הנכבד לא היו במסגרת סמכותו מלכתחילה. מכאן כי פסק הבוררות בטל על פי עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 : "(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;" טענת המשיבים כי בהעדר עיוות דין (סעיף 26(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968), אין מקום לביטול פסק הבוררות - אינה יכולה לעמוד, לאור השפעת השינויים על זכויות המיעוט. 2. האם נתונה הסמכות לבית המשפט להעביר תחת שבט הביקורת החלטות של גופים וולונטריים ולהתערב בהן ? השאלה שבפנינו הועמדה לדיון והוכרעה בה.פ (ת"א) 1636/93 ח"כ שמאי ואח' נ' ההסתדרות הכללית פס"מ כרך נ"ד(3) 441,451. באותה פרשה דן הנשיא א. גורן בסמכות בית משפט להפעיל ביקורת שיפוטית לגבי תקינות שינויים בחוקת ההסתדרות. דובר על שינוי המפה האירגונית של ההסתדרות על ידי מיזוג ישובים סמוכים, בנסיון להטות את תוצאות הבחירות. בשונה מענייננו, לא קדמה לעתירה אל בית המשפט, פניה אל רשות השיפוט. השאלה שנדונה, האם לבית המשפט הסמכות להתערב בענייניו הפנימיים של גוף וולונטרי נענתה בחיוב, בהסתמך על הפסיקה: "מן האמור עד כה עולה, איפוא, כי בית המשפט מוסמך לדון בעניינים בעלי אופי קונסטיטוציוני, גם אם לא נדונו בפני הטריבונל הפנימי של ההסתדרות. עוד עולה מן האמור לעיל, כי התנהגותה של ההסתדרות ושלוחיה תיבחן לא רק לאור ההלכות הנוגעות לארגונים וולונטריים פרטיים, אלא גם לאור המשפט המינהלי, ….. ". ודוק, דברים אלה משמשים לנו אף כאסמכתא לכך ששינוי מפה ארגונית מהווה עניין קונסטיטוציוני. לאחר שהגענו למסקנה כי תקיפת השינויים החוקתיים נתונה במקרה שבפנינו לבית המשפט, נדון בעתירה בה.פ 141/02 לגופה. המרצת פתיחה 141/02: עניינו של הליך זה - הצהרה על ביטול השינויים בחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות: הקדמת הבחירות, שינוי המפה הארגונית וחוקת ההסתדרות שהתקבלו על ידי בית נבחרי ההסתדרות בישיבות מה-22.11.01, 29.11.01 ו-20.12.01. עובדות ההחלטה בדבר הקדמת מועד הבחירות בכ- 3 חודשים (מיוני ל- 5 במרץ 2002), נתקבלה בישיבת בית נבחרי ההסתדרות מה- 22.11.01. לישיבה זו קדמה ישיבת הצוות הבינסיעתי אשר הוקם ב- 25.3.01 לדון בעניינים הקשורים להסתדרות. בישיבת הצוות שנערכה יום אחד בלבד לפני ישיבת בית הנבחרים של ההסתדרות (ה- 21/11/01), העמיד מר שלמה אביטן יו"ר הישיבה לדיון חוברת בת 11 עמודים, הכוללת הצעת תיקונים בחוקת הבחירות, בחוקת ההסתדרות ושינויים במפה הארגונית של ההסתדרות. יש לציין כי מר אביטן מכהן אף כיו"ר בית נבחרי ההסתדרות והיה חבר סיעת מפלגת העבודה שהתמודדה בבחירות האחרונות ברשימה משותפת עם רשימתו של יו”ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ. בפתח הישיבה הצהיר מר אביטן : "אני רואה בנציגים כאן כנציגים של סיעות המרכיבות את כל סיעות הבית והדברים שייאמרו כאן נאמרים בשם סיעתם, בשם שולחיהם ואני מאוד מבקש שלא יווצרו כאן ניגודים בין מה שנאמר כאן ע"י חברים שהם נציגי סיעות לבין מה שיאמרו ראשי הסיעות שלהם". בתגובה טענו החברים ויקטור שהרבני וג'מיל אבו ראס כי לאור הצגת הדברים ראוי היה להעביר את חומר הישיבה לחברי הצוות מוקדם יותר, על מנת לאפשר להם לגבש דעה. מר אביטן השיב כי היה עליהם להתענין בנושאים שיידונו בצוות הבינסיעתי מבעוד מועד. מר אביטן צידד בהקדמת הבחירות ובקבלת החלטה בענין זה לאלתר : "ההחלטה המתגבשת וההצעה המתגבשת ולמיטב ידיעתי, אני אומר למיטב ידיעתי היא על דעת רוב סיעות הבית, מטעמי זהירות אני אומר את זה, אם לא על דעת כל סיעות הבית, אבל על דעת רוב סיעות הבית, היא להקדים את הבחירות בשלושה חודשים. הדבר הזה מעוגן בחוקה... אישור בית נבחרי ההסתדרות צריך, אבל אין צורך לקבוע מועד מדויק, אלא מותר להביא הצעה להקדמת הבחירות". (בעמ' 7 לפרוטוקול). הנימוק שניתן להקדמה היה כלכלי. היושב ראש הצביע על הקשיים העומדים בפני ההסתדרות ועל הצורך להימנע מתקופת קיפאון ממושכת, שמטבעה מתחייבת לפני בחירות. על השאלה מה יעלו ויורידו שלושה חודשים, השיב: "ברשותכם אני יכול להשיב. העניין הוא לא להכניס את המערכת ההסתדרותית לתקופה יותר ממושכת, ההפך, למנוע בזבוזים, למנוע לחצים, להתחיל בתוכנית ההבראה...". (בעמ' 10 לפרוטוקול). מר אביטן חוזר ומבהיר בעמ' 8 לפרוטוקול: "הצורך התכוף בשינוי מפת המרחבים, מרחבי נעמת וסגירת איזשהן יחידות בשם תוכנית ההבאה (צ"ל ההבראה - ר.א) של ההסתדרות עקב הקשיים הכלכליים שאתם יודעים אותם ואני לא צריך לחזור עליהם ובהיעדר כמובן חוק מס ארגון, אילצו כנראה, גם את יו”ר ההסתדרות ואת כל סיעות הבית להקדים את הבחירות ע"מ לטפל באופן יותר מעשי בעניין." מדברים אלה למדים אנו כי ההצעה להקדים את מועד הבחירות באה על מנת לקדם תחילתה של תכנית הבראה אשר תשפר את מצבה הכלכלי של ההסתדרות, ללא התנגדות אופיינית לתקופה של טרום בחירות. לאחר הדיון בצוות הבינסיעתי, נערכה הצבעה וסעיף הקדמת הבחירות התקבל ברוב גדול. למחרת היום בישיבת בית נבחרי ההסתדרות מה- 22/11/01, חזר מר אביטן על התכלית העומדת בהקדמת הבחירות כהאי לישנא: "כפי שאמרתי הצוות הבינסיעתי דן אתמול בסוגיה הזאת, המטרה בהקדמת הבחירות היא בשל הצורך הדחוף בצמצום מספר מרחבי הסתדרות, או יותר נכון באיחוד מספר מרחבי הסתדרות, בין השאר איחוד, ולשם קידום תוכנית הבראה של ההסתדרות, עקב הקשיים הכלכליים והתזרימים ובהעדר חוק מס ארגון." (עמ' 5 לפרוטוקול). כמו כן חזר היו"ר והדגיש כי הדברים הנאמרים בישיבה על ידי נציגי הסיעות, הם על דעת הסיעה כולה. בסופו של הדיון נערכה הצבעה. נתקבלה החלטה בדבר הקדמת הבחירות ברוב כל הסיעות, למעט סיעת חד"ש. בית נבחרי ההסתדרות המשיך לדון בנושאים שונים. בסופה של הישיבה, לאחר הצבעה וקבלת החלטות בכל הנושאים שעמדו על סדר היום, הודיע מר אביטן כי 17 חברי מפלגת העבודה בתוך סיעת "עם" והוא בראשם, מודיעים על התפלגותם ממפלגת העבודה. הקבוצה תקים סיעה חדשה בהסתדרות בשם "עם אחד בהסתדרות", אשר תמשיך להיות חלק מסיעת "עם אחד" ותשתתף בבחירות להסתדרות בכל רשימה שיו”ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ, יעמוד בראשה. בישיבת בית נבחרי ההסתדרות מה- 29.11.01 הוחלט על איחוד מרחבים. הכוונה לאיחוד אזורי בחירה שייכנס לתוקפו כבר בבחירות הקרובות. האיחוד נומק בטעמים דמוגרפיים, כלכליים ובצורך בהתייעלות. במסגרת האיחוד צומצם מספר המרחבים מ-28 ל-23. בין המרחבים שאוחדו: מרחב גבעתיים אוחד עם מרחב רמת-גן. מרחב רמת גן הוא מרחב גדול יותר מבחינת מספר חברי ההסתדרות. יו"ר מרחב רמת-גן הוא מסיעתו של יו"ר ההסתדרות, בעוד שיו"ר מרחב גבעתיים אינו מסיעתו. מרחב כרמיאל אוחד עם מרחב גליל מערבי הגדול ממנו. יו"ר מרחב כרמיאל אינו מסיעתו של יו"ר ההסתדרות, בעוד שיו"ר מרחב גליל מערבי הוא מסיעתו. מרחב בת ים אוחד עם מרחב חולון הגדול ממנו, ומרחב עמקים צפוני אוחד עם מרחב טבריה-עמקים הגדול ממנו. אף בשני מקרים אלה, יו"ר המרחב הקטן אינו מסיעתו של יו"ר ההסתדרות, בעוד שיו"ר המרחב הגדול הוא מסיעתו. ההחלטה בדבר איחוד המרחבים נתקבלה ברוב קולות ללא מתנגדים ועם שלושה נמנעים. כמו כן הוחלט בישיבה מה- 29.11.01 על הצבעה בפתק אחד למוסדות המקומיים ולמוסדות הארציים. החלטה זו נתקבלה ברוב של 30 תומכים כנגד 8 מתנגדים. עד כאן העובדות. ראשית נדון בהחלטה להקדמת הבחירות מיוני ל-5 למרץ 2002 המשליכה על הדיון בשינויים האחרים, הקשורים אף הם קשר הדוק להקדמת הבחירות. דיון אין חולק כי מר אביטן העלים את החלטת הפרישה של למעלה מ- 50% מחברי הסיעה (17 מתוך 32 חברים), וקרא במהלך הישיבה מה- 22/11/01 לקבלת השינויים שעמדו על סדר היום, כאשר הוא מייצג לכאורה את האינטרסים של תנועת העבודה בסיעת "עם" ומצביע מטעמה. אף בצאתנו מהנחה כי זכותו של מר אביטן להוביל מהלך פילוג מסיעתו, נשאל האם רשאי הוא לנהל דיון והצבעה כאשר הוא מציג עצמו כחבר סיעה אחת, בעוד שכל מעייניו, מרצו ועניינו נתונים לסיעה אחרת. שאלה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מר אביטן מדגיש כחבר סיעת מפלגת העבודה כי עמדות כל אחד מהנוכחים בישיבה הן העמדות שגיבשה סיעתו, בעוד שבלבו פנימה הוא יודע בעת אמירת הדברים, כי למעשה אינו משתייך עוד לסיעת מפלגת העבודה אשר בשמה הוא מתיימר לדבר ומסתיר זאת מיתר הנוכחים. מבחינת הדין מאוגדת ההסתדרות באופן וולונטרי כאגודה עותמנית המחויבת לפעול על-פי תקנון בשם "חוקת ההסתדרות". עם זאת אין ההסתדרות זהה לגוף פרטי אשר עליו חלים כללי המשפט הפרטי בלבד. ההסתדרות היא הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים. היא בעלת השפעה רבה על קביעת תנאי ההעסקה של העובדים במדינה ועל המשק כולו (ראו: דב"ע לה/ 5-1 מרקוביץ ליאון ואח' נ' ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח', דב"ע ו 197, 207; דב"ע מד/ 3-5 איגוד המשפטנים נ' ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"ע טז 62, 72). ההחלטות המתקבלות בהסתדרות נוגעות לכלל הציבור ומשפיעות עליו, בין אם חברי הסתדרות ובין אם לאו. גודלה של ההסתדרות, תחומי פעילותה והשפעתה, הם מהסממנים המובהקים של גוף שלטוני שהמשפט הפומבי חל עליו. אכן, ההסתדרות משתייכת לאותה רשימת גופים אשר הוגדרו בפסיקה כגופים דו מהותיים או יצירי כלאיים. אלו גופים המאוגדים כגופים פרטיים, אך בפעילותם הציבורית הם בעלי השפעה רבה על הכלל ובשל כך מחילים עליהם נורמות מן המשפט המינהלי, לצידם של כללים מהמשפט הפרטי. החלת עקרונות המשפט המינהלי אינה אוטומטית, על כלליהם ודקדוקיהם, אלא תיעשה תוך התחשבות במאטריה העומדת לדיון ותוך הכרה כי לפנינו גוף אשר התאגד כגוף פרטי (ראו: ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 481, 518; בג"צ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל, פ"ד מא(2) 449, 459). לציבור יש אינטרס מובהק בתקינות ובשקיפות ההליך הפוליטי וכי לא יהא נגוע בפגמים מינהליים, כגון משוא פנים, ניגוד עניינים וחוסר תום לב. ברוח זו נקבעו חובות גילוי ופרסום ברבים של הסכמים פוליטיים (בג"צ 1601/90 עו"ד משולם שליט נ' חבר הכנסת שמעון פרס ואח', פ"ד מד(3) 353, 361, 364 וכן ראו דיון בספרם של אמנון רובינשטיין וברק מדינה "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, מהדורה חמישית, 615 והילך). בהתאם לעקרונות אלה ראוי לנהל את הליך קבלת ההחלטות בישיבת בית הנבחרים של ההסתדרות. נציג ציבור חב חובת נאמנות לשולחיו ואל לו לשקול שיקולים זרים: "הפוליטיקאי, כנבחר ציבור, חב חובת נאמנות לציבור. חובה זו דורשת ממנו, בין היתר, לפעול במסגרת הסמכות שהוענקה לו בחוק מתוך יושר והגינות. זהו, על פי ההנחה, רצונו של הציבור, ולכן הוא מחייב את נבחר הציבור". (יצחק זמיר אתיקה בפוליטיקה, משפטים יז', תשמ"ח 250, 261). חובת הנאמנות חלה על נבחר הציבור כל עוד הוא מתיימר לייצג ולשאת דברים בשם שולחיו. אין הוא רשאי לנהוג אחד בפה ואחד בלב. ערים אנו לכך שבמציאות הפוליטית אין תמימות דעים לגבי כל נושא העומד על הפרק וכי חברי מפלגה רשאים להביע דעתם. אולם אין הם רשאים להציג דעתם כדעת המפלגה כולה, כאשר אין אלו פני הדברים. שאם לא כן עלול הציבור לסבור בטעות כי זו עמדת המפלגה, לאמצה ולפעול על פיה. עם זאת, כללי המשפט המינהלי מורים מקדמת דנא כי לא כל פגם בהליך המינהלי, יביא בהכרח לבטלותו של המעשה המינהלי. לעניין זה יש להבחין בין כללים המחייבים רשות לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכללים (ראו בג"צ 3081/95 רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177, 195-194בג"צ 4235,2918/93 עיריית קריית גת נ' מדינת ישראל ואח' פד"י מז(5)848,832). המבחן הוא מבחן מעורב, ערכי ותוצאתי גם יחד. מן הפן התוצאתי יש לשאול האם אכן הפגם בהליך המינהלי הוא זה שהביא לקבלת ההחלטה. דהיינו, האם אלמלא הפגם המינהלי יש יסוד להניח כי התוצאה הייתה משתנה. מן הפן הערכי יש לבחון את אופיו ומשקלו הסגולי של הפגם עצמו, לאור ערכי היסוד של השיטה, כפי שגובשו בפסיקתו של בית המשפט העליון. ההכרעה בסוגיה היא תמיד פרי שקלול של שני פנים אלה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. אין להניח מראש כי יש לתת עדיפות מוחלטת לפן האחד על פני הפן השני. כך יתכן כי אף אם סביר להניח שהתוצאה לא הייתה משתנה אלמלא הפגם, עדיין תיפסל ההחלטה המינהלית, משום שהציבור אינו יכול להשלים עם הליך מינהלי הרומס אושיות יסוד של חברה מתוקנת. נציגי ציבור כשמם כן הם. אין להם משלהם ולא כלום. פעילותם נועדה למען הציבור כולו. כוכב הצפון המדריך אותם בעת שליחותם הציבורית, הוא אמון הציבור: "איש הציבור הוא נאמן הציבור. לא לעצמו הוא פועל, אלא למען האינטרס הציבורי הוא פועל" (בג"ץ 669/86, רובין נ' ברגר פ"ד מא(1) 73,78). הדרך בה נהג מר אביטן, נציג ציבור בעל השפעה על חברי סיעתו בהסתדרות, אינה עולה בקנה אחד עם עיקרי מינהל תקין. על פי אמות מידה של הגינות וחובות גילוי, היה עליו להצהיר כבר בפתח הדיון, על התפלגות הקבוצה שבראשה עמד מסיעת מפלגת העבודה, כדי שיתר הנוכחים יידעו שדבריו אינם נאמרים עוד בשם כל סיעת מפלגת העבודה. בענין זה ראוי ללמוד על דרך ההיקש מחובות החלות על בעלי ענין בתאגיד (חוק החברות, התשנ"ט - 1999 סעיפים 254(א) 269(א) ו- 276). מיותר להכביר במילים על הפגיעה באמון הציבור בנציגיו, ובעקיפין אף באשראי האמון של בתי המשפט, אם יינתן הכשר לפגם כה חריג בהליך המינהלי. יתרה מזאת, יהיה בכך כדי לשדר מסר שלילי כי המטרה מקדשת את האמצעים. חילחולו של מסר כזה לעורקי מנגנוני קבלת החלטות באשר הם, יהיה בעוכריה של החברה כולה ועלול לערער בסופו של יום, את יציבותה ותקינותה. ההכרעה קשה. היא תמיד פרי איזון עדין בין ערכי יסוד ואינטרסים מתנגשים. בענייננו ראוי לשאול, האם מן הפן הערכי התנהגותו של מר אביטן עולה כדי פגיעה בערכי יסוד שאין הציבור יכול להשלים עימה. מן הפן התוצאתי יש לשאול, האם אכן עמדתם של יתר חברי מפלגת העבודה היתה להקדים את הבחירות וכי בגיבוש עמדה זו לא הושפעו מהצגת עמדתם של מר אביטן וחבריו. אם נשיב על שאלה זו בשלילה, כי אז משהציג מר אביטן את אמירותיו כעמדות מפלגת העבודה, על אף שהסתיר את כוונתו לפרוש ממנה, אין לומר כי יתר נציגי הסיעות שהשתתפו והצביעו בישיבות, הוטעו לחשוב כי אכן עמדתה של סיעת מפלגת העבודה שונה מהעמדה שהוצגה. בדיון בבית נבחרי ההסתדרות שנערך ב- 22.11.2001 נשא דברים אף מאיר בביוף, חבר סיעת מפלגת העבודה. בפתח דבריו הדגיש מר בביוף : "אני מדבר פה כחבר בית הנבחרים של ההסתדרות, כחבר במפלגת העבודה, ואומר את דברי על דעתם ובהתייעצות עם חברי הנהגת המפלגה והצוות שהמפלגה מינתה לצורך הובלת הענין שלה בבחירות הקרובות." (פרוטוקול בינ"ה בעמ' 48). בהתייחס לסוגיית הבחירות, מצהיר בביוף : "בחירות הן נשמת אפו של כל ארגון דמוקרטי, ובסוגיה הזאת - אם להקדים את הבחירות או אם לאחר אותן העמדה שלנו היא פשוטה - אנחנו בעד לקיים את הבחירות במועדן (הכוונה ליוני 2002 ר.א). אבל אם עפ"י הנימוקים שהשמיע עמיר, ואם עפ"י השיקולים שהוא מציין, הוא כראש המערכת חושב שאנחנו נחסוך לעצמנו גם הקזת דם וגם הרבה כסף בזה שאנחנו נקדים, מפלגת העבודה תומכת במהלך, חד משמעית." (עמ' 52-51 לפרוטוקול בינ"ה). הדברים מעידים לכאורה כי מפלגת העבודה אכן נאותה להקדים את הבחירות וכי עמדה זו היא פרי של התייעצות שנערכה עם חברי הנהגת המפלגה והצוות שמונה על ידה לצורך הבחירות. הדעה הכללית היתה כי הבחירות צריכות להיערך במועד הקבוע בחוקת ההסתדרות, ואולם לאור עמדתו של יו"ר ההסתדרות, היו מוכנים לסגת מעמדתם. דא עקא שעדיין עומדת לדיון השאלה האם השפיעו המתפלגים על עמדה זו ועל הליך קבלת ההחלטות במפלגת העבודה עצמה. שאלה זו עלתה שוב ושוב במהלך שמיעת הטענות ונאמר לצדדים מפי בית המשפט: "זאת הטענה הכי חשובה בעיני. תעברו לטענה הזאת" (עמ' 23 - 24 לפרוטוקול מה- 24/01/02). לכל המשיבים ניתנה הזדמנות מלאה להתגונן בפני הטענה. התשובה נגעה בעיקרה למבחן התוצאתי. המשיבים הסבירו כי ההחלטה על הקדמת הבחירות כמו גם השינויים האחרים, התקבלו ברוב קולות (למעט סיעת חד"ש), וכי ההתפלגות בסיעת מפלגת העבודה לא שינתה למעשה דבר. לא ניתן לקבל את עמדתם של המשיבים; מהראיות עולה כי עוד בטרם נערך דיון בישיבת הצוות הבינסיעתי ובבית נבחרי ההסתדרות, ביקשה מפלגת העבודה במכתב מה- 19/11/01 (נספח ד' לה.פ 138/02), להחליף מרבית נציגיה בבית נבחרי ההסתדרות, ביניהם 16 מכלל 17 המתפלגים ומר אביטן ביניהם. מהלך זה לא צלח בסופו של דבר, אך ניתן ללמוד ממנו כי עוד בטרם קבלת ההחלטה בסיעת מפלגת העבודה, נוצרו בה מחנות. מדבריו של בביוף למדים אנו כי על אף קיומם של המחנות, הגיעה הסיעה בסופו של יום, בהשפעת השיקולים שהציג יו"ר ההסתדרות- ח"כ עמיר פרץ, להחלטה לתמוך בהקדמת הבחירות, בניגוד לעמדתה המקורית. יחד עם זאת, אין לשכוח, כי המתפלגים מסיעת העבודה, אשר חברו לאחר ההתפלגות אל יו"ר ההסתדרות, היוו רוב בסיעת מפלגת העבודה. רוב זה יצר "בלוק חוסם" בפני קבלת כל החלטה אחרת בסיעת מפלגת העבודה. אכן ההכרעות במפלגות דמוקרטיות מתקבלות על-פי דעת הרוב, ומבחינה פורמלית ההחלטה שנתקבלה בסיעת מפלגת העבודה תואמת כלל זה. דא עקא, שמבחינה מהותית לא היו אלה פני הדברים. למעשה נפלו יתר חברי מפלגת העבודה בשבי קבוצת המתפלגים. בעת קבלת ההחלטה במפלגת העבודה, יצרו המתפלגים כלפי חוץ חזית מפלגתית מאוחדת, בעוד שבפועל הכניסו למפלגה "סוס טרויאני", אשר פעל וקידם אינטרסים של אחרים. למעשה הגיע מספר חברי הסיעה של מפלגת העבודה ל- 15 חברים בלבד. משום כך, לאורך כל הדרך, משעת קבלת ההחלטה בסיעת מפלגת העבודה, קבלת ההחלטה בצוות הבינסיעתי ולאחר מכן בבית נבחרי ההסתדרות, מנעו המתפלגים במודע מיתר חברי מפלגת העבודה ולמעשה מסיעת מפלגת העבודה כולה, להביע דעה אחרת. בדרך זו הציגו, תוך הטעייה, את עמדתה של סיעת מפלגת העבודה בפני יתר הסיעות. בעת קבלת ההחלטה במפלגת העבודה על התמיכה בהקדמת הבחירות, התגבש רוב תומך בהקדמה, אשר למעשה אינו משתייך עוד לסיעת מפלגת העבודה על פי אמת מבחן מהותית - ערכית, הגם שמבחינה פורמלית הוא משתמש בשמה. רוב זה כפה את דעתו על יתר חברי המפלגה ובפועל מנע מהם מלהציג את עמדתה של מפלגת העבודה כפי שהיתה מתגבשת לאחר דיון שבו היו משתתפים רק מי שנימנו באמת ובתמים על חבריה. בדיעבד ברור כי ההחלטה שנתקבלה אינה פרי הכרעת הרוב. הנה כי כן, לפנינו התערבות פסולה של סיעה אחת במנגנון קבלת ההחלטות של סיעה אחרת וניצול לרעה של ההליך הפוליטי באיצטלה של שלטון הרוב על פי כללי הדמוקרטיה. לפיכך, יש לדחות את הטענה שמעלה מר אביטן בתצהירו ויתר המשיבים בטיעוניהם, לפיה ההחלטות נשוא העתירות נתקבלו בתמיכתם של המבקשים עצמם, מבלי שהביעו כל הסתייגות או מחאה. נראה כי רק משהושגה הסכמת הסיעה כולה, בהשפעת מר אביטן כבעל המחנה הגדול בסיעה, נסללה הדרך להתפלגות מסיעת מפלגת העבודה. מן הפן התוצאתי, יש להניח כי אילו היו המתפלגים מודיעים על החלטתם לפרוש, טרם קבלת ההחלטה בסיעה על הקדמת הבחירות, היתה הסיעה מגבשת עמדה אחרת. הוא הדין, אם היו המתפלגים מודיעים על החלטתם בפתיחת ישיבת הצוות הבינסיעתי או בראשית ישיבת בית נבחרי ההסתדרות. חברי סיעת מפלגת העבודה הנותרים היו מבקשים מראש ולא בדיעבד, להביע עמדתם לגבי הקדמת הבחירות ומצטרפים למתנגדי ההקדמה. כך הייתה מתחזקת עמדת האופוזיציה (סיעת חד"ש). בהצגת חזית רחבה יותר כנגד הקדמת הבחירות, היה כדי להשפיע על עמדתן של סיעות אחרות בהסתדרות. מכל מקום, היה בכך כדי להפרות את הדיון ולהקשות על קבלת החלטה המקדימה את הבחירות. בנסיבות אלה היתה אפשרית תוצאה שונה בהצבעה על הקדמת הבחירות, בניגוד לטעוני המשיבים כי בכל מקרה לא היתה משתנה התוצאה. זאת ועוד, ההסתדרות היא ארגון אשר חרט על דגלו שאיפה לאחווה ולהסכמה רחבה. מיותר לציין כי ההסכמה חייבת להיות חופשית, מושתתת על מערך עובדות נכונות ולא הסכמה שהושגה בדרך פסולה, כפי שאירע במקרה זה. לאור המדיניות לתור אחר השווה ולא אחר המפריד, סביר להניח כי התייחסותם של יתר חברי בית נבחרי ההסתדרות להתנגדות הגוברת להקדמת הבחירות הייתה משתנה, ולא מן הנמנע כי היתה מתגבשת החלטה מוסכמת לשביעות רצונם של כל הצדדים. לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הפן התוצאתי, קיים ספק בהשגת תוצאת ההצבעה בישיבת ה-22/11/01, אילו התנהל הליך תקין. קיומו של ספק זה דיו כדי להחליט על ביטולה של ההחלטה בדבר הקדמת הבחירות. דברים אלה מקבלים משנה תוקף, לאור אופיו של הפגם מהבחינה הערכית. זהו פגם אשר עימו אין הציבור יכול להשלים אף אם התוצאה לא הייתה משתנה. קל וחומר בענייננו, מקום שבו נותר ספק לגבי התוצאה. ערכי היסוד של החברה בנויים על אדנים של יושרה. אדנים אלה הם הבסיס לקיומו של הליך תקין. בהליך קבלת החלטות, אין לך מכשול חמור מזה שבהצגת מידע בחוסר תום לב, תוך כוונה ברורה להשפיע בצורה פסולה על ההחלטה העומדת על הפרק. ההטעיה - פנים רבות לה. לרוב תלבש צורה של מסירת מידע אשר תוכנו אינו כברו. אך אין זו הדרך היחידה, שכן גם מתן תוכן שגוי לגבי זהותו של מוסר המידע, כמוהו כהצגת מידע מוטעה. מקבלי החלטות מגבשים דעתם לאחר בחינה לגופו של ענין ולגופו של דובר. לעמדתו של אדם מייחסים חשיבות לא רק על יסוד תוכן דבריו, אלא גם על סמך מעמדו. אכן, מעמדו של אדם מקרין על המשמעות והמשקל של דבריו. היותם של המתפלגים בעלי השפעה מכרעת על עמדתה של מפלגת העבודה כסיעה, חייבה אותם להודיע מראש ליתר מקבלי ההחלטות במפלגת העבודה, על כוונתם לפרוש מן הסיעה, עוד בטרם נערך דיון בסוגיית הקדמת הבחירות: ”חלפו הימים שבהם - לפי תורת מקיאבלי - המנהיג היה אולי יכול לנקוט מוסר כפול: לדרוש ולצפות שהציבור ינהג באופן מוסרי בשעה שהוא עצמו משוחרר, הלכה למעשה, מכבלי המוסר. כיום, במשטר דימוקרטי, חברה פתוחה ותקשורת מפותחת, כמעט בלתי אפשרי להסוות מוסר כפול... הפוליטיקאי, שחובתו להנהיג ולהדריך את הציבור בכיוון של ערכים חיוביים, ייכשל בתפקידו אם יתנהג באופן בלתי - אתי, יתן דוגמא שלילית ובכך כאילו יתן לגיטימציה להתנהגות דומה של הציבור.” (י' זמיר, שם, בעמ' 263). ההטעיה המכוונת של קבוצת המתפלגים מסיעת העבודה, בהצגת נושאי הדיון ובמהלך קבלת ההחלטות, הוא פגם היורד לשורש ההליך. בעניין זה, נאמר מפי הנשיא ברק: ”אכן, השופט מתחשב בקונצנזוס החברתי הקיים, אך אין זה הקונצנזוס של אנשים הלקויים בתפיסתם האתית. זהו קונצנזוס של אנשים ישרים והגונים (ראה י' זמיר "אתיקה בפוליטיקה" משפטים יז'... 250,263). השופט נותן ביטוי לנהוג ולמקובל, אך זהו הנהוג והמקובל בין בני ציבור בכלל, ועובדי ציבור בפרט, הפועלים על פי ערכים, עקרונות ואמות מידה המעצבים תפיסה ראויה של שירות ציבורי ויחסיו עם הפרט.” (בג"צ 7074/93, 7105, 7165, 57/94 סויסא ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פד"י מח (2) 749, 782). לסיכומה של נקודה זו - הן מן הפן הערכי והן מן הפן התוצאתי - אין להשלים עם דרך קבלת ההחלטה בדבר הקדמת הבחירות, והיא בטלה. השינויים הנוספים ההחלטות בדבר איחוד המרחבים וההצבעה בפתק אחד נתקבלו לאחר ההודעה על ההתפלגות מסיעת מפלגת העבודה. עם זאת, גם החלטות אלה אינן יכולות לעמוד על אף קבלתן בקוורום המתאים, בשל פגיעתן בזכויות יסוד חוקתיות מעל למידה הדרושה. החלטות המאחדות מרחבים ופתקי הצבעה הן החלטות הנוגעות לזכות לבחור ולהיבחר. מטבען קשורות הן בטבורן להחלטה בדבר מועד הבחירות. מדובר בהשפעת גומלין. מיזוג מרחבים ושינוי פתקי הצבעה מחייבים היערכות מחודשת הן של מועמדים והן של ציבור הבוחרים, הדורשת זמן סביר. עקרון השיוויון חייב להישמר על מנת שלא לפגוע במידה העולה על הנדרש, בסיכויי המתמודדים בבחירות. המועד שנקבע לעריכת הבחירות אינו מאפשר זאת. סוגית איחוד המרחבים כבר נדונה ביסודיות רבה בפרשת ה"פ (ת"א) 1636/93 ח"כ שמאי נ' ההסתדרות הכללית, פ"מ תשנ"ד (3) 441. שם דובר בהצעת שינוי המפה הארגונית של ההסתדרות, על דרך מיזוגים בין מועצות פועלים שונות. המיזוג שלל מחברים מסוימים את זכות הבחירה למועצת פועלים ואף הועלה חשד כי נועד לאפשר למפלגה השלטת בהסתדרות להשפיע על תוצאות הבחירות. הנשיא גורן השתכנע בדבר אי חוקיות השינויים המוצעים וקבע : "רבים מן השינויים המתוכננים במפה הארגונית ייתכן שיש בהם כדי לשרת את האינטרס של סיעה אחת בהסתדרות ולפגוע בסיעה אחרת, ולאור האמור לעיל לא מן הנמנע יהיה זה לצוות על מניעתם". נסיונה של ההסתדרות להביא לשינוי המפה הארגונית ללא קריטריונים קבועים מראש לא צלח, מפאת החשש לפגיעה במיעוט ולהשפעה על תוצאות הבחירות, המנוגדת אף לכללי המשפט הפרטי : "גם אם יש לבחון את פועלה של ההסתדרות במישור המשפט הפרטי, נראה לי, כי דינה של תובענה זו להתקבל. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, קובע, כי גם על שימוש בזכות הנובעת מחוזה חלה חובת תום הלב." (שם, עמ' 456). התוצאה היתה מתן צו האוסר מראש, קבלת שינוי סעיף בחוקה אשר יאפשר איחוד מרחבים שלא על-פי קריטריונים קבועים מראש ומשיקולים שאינם דמוגרפיים בלבד. דברים אלה הולמים את המצב שבפנינו, על אף שחלפו 6 שנים מיום מתן פסק הדין שניתן ב-22/02/94. מהראיות שבפנינו, עולה כי כאז כן עתה, אוחדו מרחבים קטנים שהעומד בראשם אינו נציג מסיעתו של ראש ההסתדרות, עם מרחבים גדולים מהם שהעומד בראשם מזוהה עם ראש ההסתדרות : "אני עכשיו קרוב לגיל 65, מאחדים לי מרחב מהחרמון עד בקעת בית שאן...ועד יוקנעם ועד נצרת עלית. אני לא יודע, זה לפעמים בלתי נתפס..." (עדותו של מר חיים רצבי בעמ' 52 לפרוטוקול מה- 24/01/02). אף אם עמדו ביסוד האיחוד שיקולים דמוגרפיים וכלכליים בלבד, הרי שלמעשה השפעתו מקשה על סיכויי הבחירה של הנציג מהמרחב הקטן, עד כדי פגיעה בזכויות יסוד של שוויון והזכות לבחור ולהיבחר. במיוחד כאשר מתבצע האיחוד בפרק זמן כה קצר לפני הבחירות, כפי שארע עתה. המשיבים הדגישו את התועלת הכלכלית שביסוד השינויים אולם לא הביאו ראיות בדבר היקף החסכון הצפוי מאחוד המרחבים. תשובתם לא נתמכה בניתוח כלכלי עניני. שיקולים כלכליים, כמו גם שיקולים דמוגרפיים, הם שיקולים לגיטימיים, ואולם אין הם חזות הכל. אין להקריב על המזבח הכלכלי את הזכות לשוויון והזכות לבחור ולהיבחר. זכויות אלה הן זכויות יסוד בעלות מעמד על, בהיותן מחסום מפני שרירות הרוב. הן תנאי לקיום חיים דמוקרטיים תקינים. לשון אחר, רב מדי המחיר שנאלץ לשלם על פגיעה בזכויות אלה בשם האינטרס הכלכלי. קל וחומר כאשר ניתן לצמצם הוצאות ולחסוך בדרכים אחרות, אשר יקטינו את מידת הפגיעה בזכויות אלה. ודוק, הדיונים על איחוד המרחבים נערכים מזה מספר שנים בהסתדרות, ואולם אין הצדקה להוציא ההחלטות לפועל זמן כה קצר לפני הבחירות ובכך לפגוע פגיעה מהותית בשיוויון הסיכויים להיבחר (ראו עדות הגב' אדית אבוד בעמ' 66 לפרוטוקול מה- 14/01/02). ההשפעה הרבה של שינויים אלה על תוצאות הבחירות, מחייבת החלתם זמן סביר לפני מועד בחירות על מנת שכל המתמודדים יוכלו להיערך בהתאם ולהתמודד במרחב החדש וציבור הבוחרים יסתגל אליהם. מעבר לכך, שינוי המרחבים צריך להתבצע על-פי קריטריונים ברורים שייקבעו מבעוד מועד. לשם כך לא די להצביע על היתרון הכלכלי באיחוד פלוני, אלא יש להסביר מדוע האיחוד נדרש בין שני מרחבים פלונים בעוד שבין שני מרחבים אלמונים אינו נדרש, על אף העובדה כי גם שם לכאורה קיים יתרון כלכלי לאיחוד. אף ההחלטה בדבר איחוד פתקי ההצבעה התקבלה זמן קצר מאוד לפני עריכת הבחירות. מעבר לעובדה כי החלטה זו פוגעת בזכותו של חבר ההסתדרות להצביע בנפרד עבור יו"ר המרחב שלו ובכך לקבוע שמית מי ישמש בתפקיד, הרי שהיא פועלת לטובת סיעת הרוב בהסתדרות. בשינוי שכזה קיים ניצול לרעה של כוח הרוב. כניסתו של השינוי לתוקף כאשר ציבור הבוחרים לא הורגל לשיטת בחירות בה אין הוא בוחר את הנציג המקובל עליו למרחב בפתק נפרד, הוא פתח להטיית תוצאות הבחירות. זאת ועוד, השינוי מקנה יתרון בלתי הוגן לסיעה הערוכה מבעוד מועד להקדמת הבחירות. משום כל אלה אינו חוקתי. סיכומם של דברים לא שוכנעתי כי ביסוד השיקולים להקדמת הבחירות (כ- 100 יום בלבד ממועד קבלת ההחלטות), ביטול המרחבים שאינם נשלטים על ידי סיעת הרוב ושינוי שיטת ההצבעה המסורתית, עמד הצורך בצמצום הוצאות בלבד ולא רצון להשפיע על תוצאות הבחירות. במקרה החמור יש מקום להתערבות בית משפט : "המשפט אינו מגיב על התנהגות של נבחרי ציבור אלא במקרים חמורים, בהם התנהגות בלתי אתית עשויה להפוך התנהגות בלתי חוקית." (בג"צ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פד"י נא (3) 46, 62). אשר ליתר השינויים, לא שוכנעתי כי מן הדין להתערב בהם, לאור הכלל המצמצם התערבות שיפוטית בהחלטות של טריבונלים אוטונומיים. בית משפט תוחם את גבולות חוקיותן של החלטות שנויות במחלוקת לאור עקרונות יסוד של המשפט הציבורי אך אינו מחליט במקומן. אם ידון בית נבחרי ההסתדרות בשינויים בחוקת הבחירות להסתדרות ובחוקת ההסתדרות, עליו לשים לנגד עיניו את הקריטריונים שהוצבו בפסק דין זה. המרצת פתיחה 138/02: עתירה לביטול החלטת ראש רשות השיפוט המאשרת פילוגה של סיעת מפלגת העבודה בסיעת "עם" בהסתדרות והקמת סיעה חדשה בשם "עם אחד". כמו כן, מתבקש בית המשפט להורות על החלפתם של 17 המתפלגים בבית נבחרי ההסתדרות בחברים אחרים מסיעת מפלגת העבודה. עובדות לפני סיום ישיבת בית נבחרי ההסתדרות מה- 22/11/01, לאחר ההצבעה על השינויים המוצעים בחוקת הבחירות, נמסרה ההודעה על התפלגות מסיעת "עם": "זו הודעה מטעם חלק מחברי מפלגת העבודה בתוך סיעת "עם". עפ"י סעיף 5 פרק י"ג בחוקת הבחירות היחסיות לועידת ההסתדרות, נעמת, לועידות המקומיות של מועצות הפועלים, למועצות סניפי נעמת במועצות הפועלים, אנו הח"מ - סיעת "עם" בהסתדרות, שנבחרו בבחירות האחרונות מטעם מפלגת העבודה, מודיעים בזאת על התפלגותנו ממפלגת העבודה וסיעת "עם", ועל הקמת סיעה חדשה בהסתדרות בשם - "עם אחד בהסתדרות"..... סיעת "עם אחד בהסתדרות" תמשיך להיות חלק מסיעת "עם", ותשתתף בבחירות להסתדרות בכל רשימה, בכל רשימה שיו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ עומד בראשה" (עמ' 118-119 לפרוטוקול בינ"ה מה- 22/11/01). ב- 27/11/01 הודיע מר שלמה אביטן, יו"ר בית הנבחרים של ההסתדרות, לראש רשות השיפוט הארצית על "פילוג בסיעה ארצית" (נספח א' לעתירה). במסמך זה מודיעים 17 החברים מתוך 32 חברי מפלגת העבודה בסיעת "עם", על פילוג הסיעה ומבקשים לאשר את הפילוג על פי ההודעה מה- 22/11/01. ב- 28/11/01 אושר הפילוג על ידי ראש רשות השיפוט, ללא דיון. המבקשים מלינים על החלטה זו שנתקבלה לטענתם ללא דיון ובהעדר תגובתם. הם רואים בה פגיעה בעקרי הצדק הטבעי. כמו כן חולקים הם על הגדרת הפילוג כפילוג בסיעה ארצית שכן לדעתם מדובר בפרישת החברים מהסיעה. 17 המתפלגים נבחרו בשל חברותם במפלגת העבודה והם למעשה שלוחיה. משום כך אין הם רשאים להעביר את המנדטים לסיעה אחרת. המבקשים מבססים טיעונם על סעיף 2 בפרק י"ג של חוקת הבחירות להסתדרות וטוענים כי על הפורשים להשיב את המנדטים לסיעה ולפנות את מקומם לאחרים. המשיבים מבקשים לדחות העתירה בהצביעם על זכות הפילוג המוכרת. מכיוון שסיעת "עם" היא סיעה אחת המורכבת מנציגי מפלגות שונות בהסתדרות, לא חל עליה סעיף 2 בפרק י"ג של חוקת הבחירות להסתדרות שכלל אינו עוסק בהתפלגות סיעה. אין אפוא למנוע את הפילוג ואת הקמתה של סיעה נפרדת ועצמאית. אישור ראש השיפוט נדרש לצורך החלת ההתפלגות במרחבים בלבד, על פי סעיף 5(ב) פרק י"ג לחוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות. בכל מקרה, הליך אישור ההתפלגות על ידי ראש רשות השיפוט הינו טכני ונעשה כדין. דיון התפלגות היא תופעה מוכרת בחיים הפוליטיים. לעיתים נובע המניע לפרישה ממסגרת פוליטית, מטעמים אידיאולוגיים והיא מתקבלת בהבנה ולעיתים נובעים המניעים משיקולים אחרים, המעוררים הסתייגות וביקורת ציבורית. לתופעת ההתפלגות ניתן ביטוי בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] (סעיף 25) ובחוק יסוד הכנסת (תיקון מספר 12) : ”הזכרנו כבר כי מגמת המחוקק היא שחבר הכנסת שמאס בסיעה, אשר במסגרת רשימתה נבחר לכנסת, רשאי לעזוב את שורותיה, שהרי אנו מכבדים את רצונו, דעותיו, אמונותיו והשקפותיו של הפרט ואין לגזור על חבר כנסת גזירה שאינה מוטלת על אזרח מן השורה. חירות ההשקפות היא מיסודות משטרנו, והשקידה על ערך זה חלה כמובן מאליו גם על הנבחר לכנסת” (בג"צ 4031/94 ארגון "בצדק" ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ואח', פ"ד מח(5) 1, 24). יחד עם זאת, הוטלו מיגבלות על נבחרי הציבור הללו, שהן תוצאה ישירה מאקט ההתפלגות, המערער את אמון ציבור הבוחרים בנבחריו: "המחוקק סבר, כי מי שמבקש לשנות את אשר הציג כמסגרתו הפוליטית בעת שעמד לבחירה, רצונו, כבודו: אולם, אין פירושו של דבר שכל משרה פתוחה בפניו, על אתר" (בג"צ 4031/92, שם בעמ' 25). אין מקום לשנות מעיקרים אלה כאשר מדובר בנבחרים לגוף וולונטרי, שכן החירות לפרוש מן השורה, נתונה אף להם. חוקת הבחירות למוסדות הנבחרים של ההסתדרות דנה בפרק י"ג סעיף 5א' בהתפלגות סיעות: "נתפלגה סיעה בהסתדרות וכל אחד מהפלגים או חלקם במספר שאינו עולה על 2% (שני אחוזים) מסך כל חברי בית נבחרי ההסתדרות - לא יוכרו הפלגים הללו כסיעות בהסתדרות לכל דבר ועניין ובכלל זה לעניין המס הפוליטי". מכאן, כי חלקם היחסי של הפורשים הוא הקובע את מעמדם, כולל זכויותיהם הממוניות. אם אין המספר מגיע לכדי 2% מסך חברי בית נבחרי ההסתדרות, הם מאבדים את זכויותיהם כחברי סיעה ומפנים את מקומם לאחרים באותה סיעה על פי סעיף 2 פרק י"ג לחוקה : ”2. ציר לוועידת ההסתדרות, או לוועידת נעמ"ת, או חבר במוסדות הנבחרים על ידם, או חבר במועצת מרחב…, אשר עזב את הסיעה שברשימתה נבחר, או הוצא מהסיעה… - יפוג תוקף המנדט שלו ובמקומו יבוא מועמד אחר מאותה הסיעה שברשימתה נבחר לפי סדר הקדימה שברשימת המועמדים של אותה הסיעה. ההודעה על הוצאת חבר מסיעה תימסר על ידי באי כוחה המוסמכים של אותה סיעה.” אין מחלוקת כי מספר הפורשים מסיעת "עם" בהסתדרות עולה על 2% מכלל חברי בית נבחרי ההסתדרות. על כן יחול עליהם סעיף 5א' לחוקה. כאן נשאלת השאלה מה משמעותו של אישור ההתפלגות על ידי ראש רשות השיפוט. האם כטענת המבקשים האישור הנדרש הוא קונסטיטוטיבי ונתון לשיקול דעתו של ראש רשות השיפוט. מכאן כי שיקול הדעת יופעל לאחר דיון במעמד הצדדים. או שמא הוא דקלרטיבי בלבד, על מנת להחיל הפילוג על הסיעות במרחבים, המסונפות לסיעה שהתפלגה. סעיף 5ב' פרק י"ג לחוקת הבחירות : "ב. חל פילוג בסיעה ארצית, ופילוג זה אושר על ידי רשות השיפוט הארצית, יחול הפילוג באופן אוטומטי על הסיעות במרחבים המסונפות לסיעה שהתפלגה, ועל הסיעות במועצות נעמ"ת במרחבים.” השופט אוחז בשרביט הפרשנות כאשר לשון הטקסט, סדר הסעיפים הפנימי ותכלית החקיקה, הם הפרטיטורה שלנגד עיניו. מחבר היצירה אינו שולט עוד על ביצועה. מבין האפשרויות השונות העומדות לרשות הפרשן, שומה עליו לבחור בזו המביאה לתוצאה הראויה והמגשימה את עיקרי השיטה (בג"צ 7157/95 ארד נ' יושב ראש הכנסת ואח' פד"י נ (1) 573, 585). הזכות לבחור ולהבחר, כולל הנגזרת של פרישה - התפלגות, היא זכות יסוד. הרשות אינה נתונה לפגוע בה, אף לא על ידי ראש רשות השיפוט. פרק י"ג לחוקת הבחירות להסתדרות נושא כותרת "שינוי תור המועמדים ברשימה". סעיף 2 דן בציר או חבר סיעה בודד, העוזב את הסיעה שברשימתה נבחר או מורחק ממנה על פי החלטת המוסדות הארציים. סעיף 5א' דן בפלגים הפורשים מסיעה שברשימתה נבחרו וקובע קריטריון מספרי יחסי, קל ליישום לסיווג אקט העזיבה. בשני הסעיפים לא נדרש אישור רשות השיפוט לפרישה או להתפלגות, משיקולים ערכיים. סעיף 5ב' העוסק בפילוג בסיעה ארצית, מחייב אישור רשות השיפוט הארצית על מנת להחילו באופן אוטומטי על הסיעות במרחבים. האישור הוא חלק ממינהל תקין. סעיף 5ג' העוסק בפילוג בסיעה מקומית, שאין לה סיעה ארצית, מחייב הכרעת רשות השיפוט "בקשר לנציגות של כל אחד מפלגי הסיעה במועצת המרחב". המונח 'אישור' במשמעותו הלשונית הפשוטה אינו כולל דיון והכרעה. נסח החוקה משתמש במילים "הכרעת רשות השיפוט" - במקום שזו נדרשת (סעיף 5ג'), ואולם אין הוא נוהג כך כאשר האישור מתבקש כאקט פורמאלי, למען הסדר הטוב. הנה כי כן לא מדובר בסעיפים 5א' ו-ב' בסמכות רשות השיפוט לדון בהתפלגות לגופה. כאן המקום לציין כי חוקת ההסתדרות אינה מגבילה פורשים ומתפלגים סיעתיים מהצגת מועמדות לתפקידים בהסתדרות, כאמצעי לשמירת טוהר המידות ואמון הציבור בנבחריו, כפי שהנהיג המחוקק : "מיקבץ ההוראות שבחוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 12) גובש וחוקק כדי להטיל סייגים והגבלות על המרת הנאמנויות הפוליטיות ועל המעבר ממחנה למחנה." אמנם מבחין חוק היסוד בין פרישה ללא התפלגות סיעה, לבין התפלגות סיעתית, אולם אף על ההתפלגות הסיעתית הוחלו סייגים "המצמצמים את המיקוח והתמרון הפוליטיים." (בג"צ 4031/94 ארגון "בצדק" ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ואח', פד"י מח(5) 1, 24). ניתן היה לקבוע בחוקת הבחירות להסתדרות, בעקבות חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 12), כי הפרישה תגביל חברים אלה מהצגת מועמדות לתפקידים מסוימים. דברים אלה מחזקים את טענות המשיבים כי החוקה אינה מחייבת דיון ואישור של פילוג על ידי רשות השיפוט. העתירה נדחית. טענות נוספות משותפות לעתירות כולן הן טענת השיהוי וחוסר תום לב. טענת השיהוי נדונה במסגרת הבקשות לסעדי ביניים ונדחתה. לא אחזור על הדברים כי אם אוסיף עליהם: 1. המבקשים עתרו אל בית המשפט עוד בטרם קבלת הנימוקים לפסק הבוררות אשר עסק בסוגיות נשוא המרצות הפתיחה המאוחדות. 2. פסק הדין בענין בג"צ 6905/98 בנימין ארנס ארד ואח' נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית בנימינה, פד"י נב(5) 414, אליו מפנים המשיבים עוסק בערעור בחירות מובהק והעתירה הוגשה 8 ימים בלבד לפני המועד שנקבע לבחירות. בבג"צ 2115/99 הועד המקומי צור יגאל נ' שר הפנים, פד"י נג(4) 61, נתקבלה טענת השיהוי בעתירה העוסקת במודד שנקבע לבחירות במועצה האזורית דרום, ואף על פי כן דן בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה לגופה ודחה אותה. 3. טענת חוסר תום הלב נעדרת בסיס. סיכום א. הבקשה לביטול פסק הבוררות של רשות השיפוט מתקבלת. פסק הבוררות מבוטל. ב. העתירה לביטול השינויים בחוקת הבחירות מתקבלת חלקית. ההחלטות בדבר הקדמת מועד הבחירות, מיזוג מרחבים והבחירה בפתק אחד, התלויות במועד הבחירות שהוקדם ל-5.3.02 מבוטלות. ג. העתירה להצהרה בדבר בטלות ההתפלגות מסיעת "עם" בהסתדרות, נדחית. הוצאות מדובר במחלוקת בבית ההסתדרות שעיקרה נושאים קונסטיטוציוניים. כל הצדדים הם חברים פעילים באותו ארגון וולונטרי ועמלים לטובת הכלל. בנסיבות אלה לא אעשה צו להוצאות. בחירות