פסק דין השופטת ורדה וירט - ליבנה: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נה/ 81-3, השופטת קציר ונציגי הציבור אשכולות ושובל), אשר קבע בפסק דין חלקי כי המשיב זכאי לפדיון חופשה, וכן קבע כי המערערת תגלה דוחות מכירות של החברה, במסגרת תביעת המשיב להפרשי עמלות. 2. ההליכים הדיוניים בבית הדין האזורי - א. המשיב היה עובד המערערת במשך כשלוש וחצי שנים. לאחר פיטוריו, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה, פדיון חופשה וכן עמלות משני סוגים - עמלות לתקופה 11.11.91 - 2.9.93 וכן חלקו של המשיב ממכירות אולם התצוגה של המערערת (להלן - החברה). ב. ביום 28.12.94 התקיים דיון מוקדם בתיק בפני כב' הרשמת קוטן. בסופו של הדיון ניתנה החלטה בה נקבע, בין השאר, כך - "1. מאחר והדיון בתיק זה יתנהל בפני מותב, סבורה אני כי יש להשאיר את ההחלטה בדבר דרך ניהול הדיון, האם ינוהל בשני שלבים לפי בקשת ב"כ הנתבעת אם לאו, בידי המותב שידון בתיק זה. 2. לאור העובדה, כי חלק מהפלוגתאות בתיק זה הן בדבר עצם הזכאות של התובע לקבלת מסמכים וחשבונות מאת הנתבעת, אינני מחיבת בשלב זה את הצדדים בהגשת תצהירים." ג. התיק נקבע בפני מותב בראשות כב' השופטת ורבנר, אולם השופטת ורבנר פסלה עצמה מלדון בתיק, לאחר שהתברר כי היא מכירה את אחד העדים בתיק ואת משפחתו. לפיכך הועבר התיק למותב בראשות כב' השופטת קציר. המותב שדן בתיק לא החליט בשאלת פיצול הדיון, אלא החל לשמוע את הראיות. ב"כ הנתבעת לא הסב את תשומת לב בית הדין כי בדיון המוקדם הציע שהדיון יפוצל. ד. המשיב, המשיב, לא היה מיוצג על ידי עורך דין והוא ניהל את תביעתו בעצמו. ה. ביום 2.7.96, בדיון האחרון בתיק, בעת שהמשיב סיכם בעל פה את טענותיו, הוא חזר על בקשתו גילוי מסמכים והפנה אל החלטת הרשמת שהובאה לעיל. ו. התיק נדחה למתן פסק דין, אך לפני מתן פסק הדין, נתן המותב בראשות כב' השופטת קציר החלטה בזו הלשון - "בעת שרציתי לכתוב את פסה"ד נוכחתי לדעת, כי בטעות התעלמנו מהחלטת כב' הרשמת קוטן מיום 28.12.94, בו המליצה, כי מותב בית הדין יחליט האם לנהל את הדיון בשני שלבים: - - בדבר עצם הזכאות של התובע לתביעתו על מרכיביו השונים. - - באם תמצא הזכאות - אזי יידונו החישובים. הצדדים במהלך הדיון לא הפנו את תשומת לב המותב לנושא הבקשה של התובע לגילוי מסמכים ולאי מתן החלטה בנדון. רק בסיכומים טען עו"ד הר נבו, ב"כ הנתבעות לראשונה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו ביחס לסכומי הכסף הנתבעים. יש להדגיש, כי התובע לא היה מיוצג בתיק, ולמעשה ב"כ הנתבעות ניצל עובדה זו כדי לנסות לבצע "מחטף" בתיק. ביה"ד לא יתן ידו לכך. על כן בשלב זה - ינתן פס"ד חלקי רק בנושא עצם הזכאות של התובע לתביעתו על מרכיביו השונים, ורק לאחר מכן, אם יהיה צורך בכך, נדון בחישובים הנוספים." ז. ביום 14.7.99 ניתן פסק הדין החלקי בתיק. כאמור, בפסק דין זה, קיבל בית הדין האזורי את התביעה לפדיון חופשה וכן קבע כי על החברה למסור להמשיב דוחות של כל מכירות החברה לתקופה הרלוונטית. על פסק דין זה הערעור שבפנינו, במסגרתו טוענת המערערת גם כנגד ההחלטה על מתן פסק דין חלקי. 3. להלן תמצית טענות המערערת- א. לא היה מקום "להשיב את הגלגל אחורנית" ולאחר שהצדדים סיכמו את טענותיהם, לקבוע כי החברה תגלה דוחות מכירות. מאחר שהעובד לא היה מיוצג, היה על בית הדין לשמור על זכויותיו ולהעיר לעובד כי מסכת ראיותיו לוקה בחסר. אולם לא היה מקום לקבוע לאחר שמיעת הראיות שהחברה תציג מסמכים נוספים. בנוסף, לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם ובית הדין כבר היה ער לכך שהתבקש גילוי מסמכים, התיק נדחה למתן פסק דין. לכן היה על בית הדין לתת פסק דין ולא להחליט, לאחר שהצדדים כבר סיכמו לגופו של עניין, על פיצול הדיון. ב. המסמכים שבית הדין האזורי קבע כי על החברה להמציא לעובד, אינם מצויים עוד בידיה, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז התקופה הרלוונטית ולגבי חלק מהמסמכים, לעובד לא היתה זכות לקבלם. ג. לחברה שורה של טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא. בין היתר טוענת החברה כי בית הדין קמא טעה בקביעות הבאות - - - הקביעה שהמשיב פוטר ורק לאחר מכן נמצאה הסיבה לפיטוריו; - - המשקל הנמוך שיוחס לדו"ח החוקר שעקב אחרי המשיב; - - בית הדין קמא טעה בנושא הזכאות לפדיון חופשה; - - לא היה מקום לדחות את גרסת החברה כי המשיב התרשל בעבודתו; - - לא היה מקום לדחות את גרסת החברה כי אשתו של המשיב תעבוד באולם התצוגה של החברה; - - בית הדין קמא טעה בקביעה שהמשיב זכאי לעמלות כלשהן. 4. להלן תמצית תשובת המשיב - א. המשיב תיאר את ההשתלשלות הדיונית בתיק וטען כי סבר שהמותב הדן בתיק מכיר את החלטת רשמת, וכי הוא פעל על פי סדר הדברים הנכון. ב. המשיב שטח את טענותיו כנגד הטענות בדבר הקביעות העובדתיות שהועלו בערעור והצביע על ראיות ועדויות שלדעתו תומכות במסקנות בית הדין קמא. 5. לאחר שעיינו בתיק בית הדין האזורי ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, אנו סבורים כי יש לדחות את הערעור. חלק ניכר מהודעת הערעור נוגע לקביעות עובדתיות של בית הדין קמא. טענות אלה פורטו בסעיף 3.ג. לעיל. ככלל, בית הדין האזורי, שהוא הערכאה הדיונית ששמעה את העדים, התרשמה מעדותם ובחנה את הראיות בתיק, הוא שמוסמך לקבוע את התשתית העובדתית. רק במקרים חריגים, למשל, כאשר העובדות מבוססות על הגיונם של דברים ולא על התרשמות והערכה, תתערב ערכאת הערעור בקביעותיו העובדתיות של הערכאה קמא. נוסח הודעת הערעור וכן סיכומי המערערת מחייבים את ערכאת הערעור לבחון מחדש כל קביעה עובדתית וכל נושא שעלה לדיון בבית הדין האזורי. אין זה ממהותו של הליך הערעור ואין זה תפקידה של ערכאת הערעור לבחון מחדש כל עובדה שנקבעה ולשקול מחדש את הראיות ואת העדויות. לפיכך, הערעור הנוגע לקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא, נדחה. 6. השאלה המשפטית שעלינו להכריע בה נוגעת לדרך ניהול ההליך. ביתר דיוק, הבעיה שלפנינו נובעת מהעובדה כי המשיב עתר לגילוי מסמכים, החברה ביקשה לפצל את הדיון ובקשה זו לא הוכרעה על ידי בית הדין קמא, אלא בפסק הדין החלקי שניתן לאחר שמיעת הראיות בתיק. עלינו להחליט בשאלה האם לאור השתלשלות העניינים הדיונית בתיק, נפל פגם בהחלטת בית הדין קמא אשר הכריע ראשית בזכאותו של המשיב לגילוי דוחות המכירות. 7. ראשית יש להבהיר, כי בקשתו של המשיב לגילוי מסמכים לא היתה במסגרת בקשה מקדמית בתיק, אלא נתבעה כסעד בכתב התביעה. למעשה מדובר בתביעה למתן חשבונות, אולם מאחר שהמשיב לא היה מיוצג על ידי עו"ד, נוסחה תביעתו כפי שנוסחה. במהלך הדיון המוקדם, כאשר נתבררו לראשונה טענות הצדדים בפני כב' הרשמת קוטן, טען התובע כי יוכל לנקוב בסכום המדויק של העמלות שמגיע לו, מעבר לסכומים ששולמו לו, לאחר המצאת מסמכים/ חשבונות רלוונטיים מהחברה (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון המוקדם). זאת ועוד, שאלת גילוי הדוחות כחלק מהתביעה חוזרת ועולה במספר פלוגתאות שנוסחו בדיון המוקדם. הפלוגתא הרביעית שנקבעה בדיון המוקדם נוסחה כך - "האם מוטלת חובה על הנתבעת לתת לתובע והאם זכאי התובע לקבל מאת הנתבעת מסמכים ו/או חשבונות בדבר סך הכל המכירות (ברוטו) של הנתבעת בכל הארץ בתקופה מ- 11.11.91 ועד 2.9.9.3." גם הפלוגתא החמישית נוגעת לגילוי מסמכים וחשבונות - "האם זכאי התובע לרווחים על בסיס שותפות (50%) מרווחי אולם התצוגה בצפון ... לתקופה מ- 27.6.94 ועד 2.9.94 ולגביה סכומם המדויק יקבע לאחר המצאת מסמכים / חשבונות ע"י הנתבעת?" ונוסח הפלוגתא השישית - "האם מוטלת חובה על הנתבעת לתת לתובע והאם זכאי התובע לקבל מאת הנבתע את המסמכים/ חשבונות הנוגעים לריווחי אולם התצוגה בצפון לתקופה מ- 2.9.93 ועד 27.6.94 ולתקופה מ - 27.6.94 ועד 2.9.94?" 8. ממהלכו של הדיון המוקדם ומנוסח הפלוגתאות, ברור כי שאלת גילוי דוחות המכירות או החשבונות הינה עיקר התיק, בכל הנוגע לרכיבי התביעה הנוגעים לעמלות ממכירות. לכן, צדק בית הדין קמא כאשר לא התעלם מכך שזהו הסעד העיקרי הנתבע, וקבע שבשלב הראשון יש להכריע בעצם הזכאות. 9. החברה טענה כי לאחר שנשמעו הראיות בתיק, היה על בית הדין קמא לתת פסק דין סופי בתיק ולא להחליט בדיעבד, לאחר ששלב הראיות כבר הסתיים, על פיצול הדיון. אנו סבורים כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה ובמיוחד לאור העובדה כי התובע לא היה מיוצג על ידי עורך דין, אמנם נפל פגם בכך שהמותב שדן בתיק לא החליט לפני שמיעת הראיות על פיצול הדיון, אולם ההחלטה בדיעבד איננה מצדיקה את ביטולה על ידי ערכאת הערעור. נסביר את קביעתנו - א. לאחר ניסוח רשימת הפלוגתאות ביקש ב"כ החברה כדלקמן - "אני מבקש כי הדיון בתיק זה יערך בשני שלבים: בשלב הראשון תידון עצם הזכאות של התובע לתביעתו על מרכיביה ובשלב השני, באם תמצא זכאות, ידונו החישובים." ב. כפי שכבר צויין, הרשמת השאירה את שאלת פיצול הדיון לידי המותב שידון בתיק. למעשה, גם ללא הבקשה לפצל את הדיון, היה על התביעה להתברר בשני שלבים. מבחינה מהותית, התביעה שהגיש המשיב, בחלק הנוגע לעמלות, הינה תביעה למתן חשבונות. תביעות למתן חשבונות מקובלות ורווחות ביחסי שותפות, בייחוד במהלך פירוקה, בתביעות על הפרת זכות יוצרים או פטנט, שולח נגד שלוח, ומקום שקיימים יחסי נאמנות מיוחדים (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה חמישית, 1995, עורך: ש. לוין) 521). הכלל הוא כי תביעה למתן חשבונות עשויה להיות מוגשת כל אימת שהתובע זכאי לקבלת חשבונות וכל אימת שאין בידי תובע כזה אפשרות להגיש תביעה על סכום מוגדר בשל אי ידיעתו את מצב החשבונות (דב"ע נו / 140-3 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ - שור, פד"ע ל 152). אמנם תביעות למתן חשבונות נדירות יותר ביחסי עובד-מעביד, אך ניתן להעלות על הדעת בקשה שכזאת, מקום בו חלק מהשכר, או כולו, נקבע באחוז מהמחזור או באחוז מהרווחים. זהו המקרה שלפנינו. ג. ממהותה, תביעה למתן חשבונות תתברר בשני שלבים, כך שבשלב הראשון יש לבחון את עצם הזכאות ורק לאחר מכן, לאחר שנקבע כי קיימת זכאות עקרונית לעמלות, ניתן לפנות לשאלת חישוב הסכומים המדוייקים, בהנחה שקיימת תשתית עובדתית לחישוב זה. בענייננו, לא היו בידי המשיב הנתונים הרלוונטיים והוא ביקש בכתב התביעה כי יערך גילוי מסמכים. כאמור, פיצול הדיון התחייב מהסעד לו עתר המשיב - מתן חשבונות (דב"ע נב/ 217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק בינלאומי הראשון בע"מ - הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פד"ע כז 3). כלומר, גם ללא החלטה מסודרת בדבר פיצול הדיון, הרי שהלכה למעשה, פיצולו לשני שלבים התחייב מאופי התביעה וממהותה. 10. החברה רואה באי מתן החלטה בנושא לפני שמיעת הראיות, דחייה של הבקשה לפיצול, אולם מאחר ששאלת פיצול הדיון נוגעת לתביעה לגילוי חשבונות החברה ולמעשה היא לב התביעה, הרי שמדובר בעניין מרכזי בתיק ואין ללמוד מאי מתן החלטה במועד כדחיית הבקשה. יתירה מכך, מאחר שהתובע לא היה מיוצג, לא היה מקום ללמוד משתיקתו בנושא על ויתור כלשהו על התביעה למתן חשבונות. מכל מקום, גם אם בית הדין קמא קבע רק לאחר שמיעת הראיות כי למעשה הדיון יפוצל, לא נגרם בכך כל נזק לחברה, מאחר שממילא מבחינה מהותית הדיון היה מתנהל בשני שלבים, כפי שבא כוחה בעצמו ביקש בעת הדיון המוקדם בפני הרשמת. 11. בשולי הדברים נציין כי אין להישמע לטענה כי אין עוד בידי החברה חלק מהמסמכים הרלוונטיים מאחר שחלפו מאז למעלה משבע שנים. התביעה הוגשה בשנת 1994, בתוך תקופת ההתיישנות, ושאלת גילוי המסמכים הינה מרכזית בתיק זה. לפיכך היה על החברה לשמור על המסמכים הרלוונטיים כל עוד ההליך המשפטי מתנהל. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך 5,000 ש"ח, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. עמלת מכירות