הסכם עם כונס נכסים

פסק דין השופט ע' רבינוביץ: 1. א. המערער הועסק על ידי המשיבה בתפקיד מנהל חנות החל מיום 1.4.1988 ועד ליום 31.12.1993. ב. ביום 30.5.1993 מונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 291/93, 292/93, 293/93, 294/93, 295/93) עו"ד משה נווה ככונס נכסים ומנהל קבוע לנכסי המשיבה (להלן - כונס הנכסים). ג. ג. בסמוך למועד הפסקת עבודתו של המערער אצל המשיבה נערך בין המערער לבין כונס הנכסים הסכם (להלן - ההסכם), שזו לשונו : "הריני להעלות על הכתב את ההסדרים הקשורים בהפסקת עבודתך: א. למרות הסיכום על הפסקת עבודתך בסוף נובמבר 1993, מוארכת תקופת העבודה עד סוף דצמבר 1993. ב. במהלך חודש דצמבר, תהיה רשאי להעדר מן העבודה לצרכי התארגנות לעבודה חדשה. ג. לא תהיה לך תביעה או טענה בקשר להודעה מוקדמת לפיטורין. ד. בסוף חודש דצמבר תהיה זכאי להעברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמך ולהשלמת פיצויי פיטורין, אם לא יספיקו הסכומים המכוסים ע"י הפוליסה, לכיסוי 100%, מסכום הפיצויים, לפי תקופת עבודתך (ההדגשה הוספה - ע.ר). ה. רשמנו לפנינו, כי הנך תובע מהחברה הפרשות בגין עמלות שלא נעשו לטובתך בשנת עבודתך הראשונה וכן כי הנהלת החברה התחיבה בפניך, בשעתו, לשלם לך שכר שלשה חדשים עם הפסקת עבודתך בחברה." ד. המשיבה שילמה למערער סכום של כ-29,000 ₪ כפיצויי פיטורים. 2. בחודש אפריל 1994 הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב (תב"ע נד/1279-3 ; השופטת ש' מאירי ונציג ציבור פרידלנדר), בה תבע תשלום יתרת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה. בית הדין האזורי דחה את תביעות המערער, ועל כך הערעור שבפנינו. 3. טיעוני הצדדים נעשו בדרך של סיכומים בכתב, ולאחר מכן זומנו הצדדים לישיבת קדם ערעור, במהלכה הוצעה לצדדים הצעת פשרה. משלא הושגה פשרה, התבקש בית דין זה לפסוק לפי החומר המצוי בפניו. נתייחס אחת לאחת להשגות המערער. 4. נסיבות הפסקת עבודתו של המערער א. א. המערער טען בכתב התביעה, כי ביום 31.12.1993 פוטר מעבודתו אצל המשיבה. ב. ב. בית הדין האזורי קבע לעניין זה את הדברים הבאים: "הנסיבות המסתברות לעינינו תומכות בגרסת הנתבעת (המשיבה בענייננו - ע.ר). מעדויות הצדדים בפנינו התרשמנו כי אין עסקינן בפיטורים או למצער בהתפטרות בדין פיטורים, אלא בהפסקת עבודה שבהסכמה. השתכנענו כי הנתבעת היתה מעוניינת בהמשך עבודת התובע בה, וכי כונס הנכסים עשה מאמץ כן להביא את התובע לחזור בו מרצונו לפרוש " ג. ג. בערעורו לפנינו הלין המערער על קביעה זו, וטען כי בית הדין האזורי התעלם ממכתב הפיטורים, שנשלח למערער. ד. ד. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והוסיפה, כי ערעורו של המערער בנושא זה אינו רלוונטי, שכן בכתב התביעה תבע המערער פיצויי פיטורים מכוח ההסכם ולא מכוח החוק. עוד טענה המשיבה כי מפסק הדין עולה, כי בית הדין האזורי לא התעלם ממכתב הפיטורים, וכי עיון במכתב הפיטורים מגלה, כי מכתב זה אינו עוסק בפיטורים, כי אם בהודעה על הפסקת עבודה מוסכמת. ה. ה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות, סבורים אנו, כי אין להתערב בממצאים אליהם הגיע בית הדין האזורי, הן מטעמיו שלו והן מטעמים נוספים, כפי שיפורטו להלן. ו. ו. בסעיף 1 לכתב התביעה כתב המערער את הדברים הבאים: "הנתבעת באמצעות כונסי הנכסים שלה מפרה התחייבות שלקחה על עצמה לשלם ולהשלים לתובע תשלום פיצויי פיטורין בגובה של 100% מסכום הפיצויים המגיעים לתובע עבור תקופת עבודתו אצל הנתבעת" (ההדגשה הוספה - ע.ר). בסעיף 11.א. לכתב התביעה תבע המערער: "סך של 25,342₪ להשלמת פיצויי הפיטורין המגיעים לתובע עפ"י הקבוע בהסכם עם הנתבעת" (ההדגשה הוספה - ע.ר). עיננו הרואות - המערער סמך תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים על ההסכם ולא על זכאותו מכוח חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים). בנסיבות אלה, השאלה האם פוטר המערער אינה רלוונטית ומיותר לדון בה, כי, כאמור, הזכות לפיצויי פיטורים במקרה זה, מקורה היה בהסכם. 5. המענק כרכיב רלוונטי לצורך חישוב פיצויי פיטורים א. א. כאמור, סמך המערער את זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים על סעיף ד' להסכם, שזו לשונו: "בסוף חודש דצמבר תהיה זכאי להעברת פוליסת ביטוח המנהלים על שמך ולהשלמת פיצויי פיטורין, אם לא יספיקו הסכומים המכוסים ע"י הפוליסה, לכיסוי 100%, מסכום הפיצויים, לפי תקופת עבודתך בחברה". ב. ב. עוד טען המערער, כי בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו מכח ההסכם, יש לכלול רכיב אשר כונה "מענק", אשר לא נכלל בחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו לו. ג. ג. המשיבה טענה, כי בהסכם התחייבה לשלם למערער פיצויי פיטורים רק על בסיס השכר הבסיסי, וכי רכיב המענק לא היה חלק מהשכר הקובע של המערער לצורך חישוב פיצויי פיטורים (להלן - השכר הקובע), שכן היה מותנה בהכנסות החברה. בסיכומיה טענה המשיבה, כי רכיב המענק הינו "מעין 'עידוד' לשם הגדלת הכנסות החברה". ד. ד. בית הדין האזורי קבע לעניין זה את הדברים הבאים: "מאחר שההסכם מפנה למושג 'פיצויי פיטורים', ניתן להסיק כי הכללים האמורים בחוק ביחס לפיצויי פיטורים נקראים לתוך ההסכם. לפיכך, משאין בהסכם הגדרה למונח זה, אין לנו אלא להסיק כי 'השכר הקובע' הינו כאמור בחוק פיצויי פיטורים". ה. ה. כמו כן קבע בית הדין האזורי, כי רכיב המענק ששולם למערער אינו חלק מהשכר הקובע, ולכן אין להכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים. ו. ו. בערעורו לפנינו שב המערער וטען, כי רכיב המענק היה חלק משכרו הקובע, ולכן יש להכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים, המשתלמים לו על פי סעיף ד' להסכם. עוד טען המערער, כי מקריאת ההסכם כולו ומקריאת סעיף ד' בפרט עולה, כי הצדדים הסכימו כי בחישוב פיצויי הפיטורים יכלל המענק. ז. ז. המשיבה חזרה על טענות שטענה בבית הדין האזורי. ח. ח. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות סבורים אנו, כי דין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן. ט. ט. כאמור, פסק בית הדין האזורי, כי תשלום פיצויי הפיטורים למערער על פי ההסכם יעשה גם הוא על פי הוראות חוק פיצויי פיטורים. לאור קביעה זו, עלינו לבחון, האם רכיב המענק ששולם על ידי המשיבה למערער, הינו חלק מהשכר הקובע. י. י. אין חולק, כי רכיב המענק אינו נמנה על הרכיבים המנויים בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964, (להלן - תקנות פיצויי פיטורים) שעניינה רכיבי שכר שיובאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. יא. יא. אשר על כן, עלינו לבחון האם רכיב המענק הוא "תוספת אמיתית", המותנה בתנאי או גורם מיוחד או שרכיב זה הוא חלק מהשכר (ע"ע 300370/97 זבדי - איי. די. אי טכנולוגיות בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 24.12.2001 וכן ראה דב"ע לד/3-7 ביטמן - מדינת ישראל, פד"ע ה, 421). יב. יב. בבית הדין האזורי העיד מטעם המשיבה רק כונס הנכסים, שאמר בחקירתו הנגדית לעניין זה את הדברים הבאים: "זה נכון החלטנו שאנו לא נמשיך שיטה שהיתה מקובלת בחברה לשלם לעובדים שכר ומענק אלא מתקופת הכינוס שלמנו שכר קבוע. אמנם בתלושי השכר נשארה אותה תוכנה זה מופיע כמענק אך אצלנו לא היו יותר מענקים אלא זה היה שכר... אנו לא קשרנו יותר הכנסת העובדים עם הכנסות החברה כפי שעשו לפנינו" (עמ' 18 לפרוטוקול). יג. יג. דברים אלה מדברים, לכאורה, בעד עצמם, ולפיהם רכיב המענק היה ממועד הכינוס חלק משכרו של המערער. יד. יד. גם אם קודם לכינוס שולם המענק כפונקציה של הצלחה, ונתון זה לא נקי מספקות, מאותה עת שהסכימה המשיבה לראות בו כחלק בלתי נפרד מהשכר, ואף הפרישה בגינו הפרשות סוציאליות (לביטוח מנהלים ולמוסד לביטוח לאומי) - הפך רכיב זה מכוח הסכמת המשיבה לשכר לכל דבר ועניין, וככזה לרכיב רלוונטי לצורך חישוב פיצויי פיטורים. טו. טו. מאחר ובתקופת הכינוס לא היה שכרו של המערער פונקציה של רווחי החברה, אין מקום להחיל במקרה זה את תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים, אלא את תקנה 4(1) לתקנות אלה הקובעת כי השכר האחרון הוא השכר הקובע לעניין חישוב פיצויי פיטורים. במאמר מוסגר נציין, כי גם אילו, אכן, היה המענק במהותו עמלה (להבדיל מבונוס), כפי שנטען, היה גם הוא מהווה חלק מהשכר הקובע, על פי האמור בתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים. אנו ערים לכך, שגם בתקופת הכינוס היו שינויים בגובה המענק מחודש לחודש, אך אלה היו שינויים קלים יחסית שפשרם לא נודע, ולכן ישמש כשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, השכר האחרון שעמד על סכום של 9601 ₪, הכולל את סכום המענק בסך של 3450 ₪. בסיכומי המערער בבית דין זה אין התייחסות לדרישה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שהופיעה בכתב התביעה. מכל מקום, אין לפסוק במקרה זה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מאחר והייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים לגבי רכיב המענק כרכיב רלוונטי בשכר הקובע. 6. הודעה מוקדמת א. א. המערער תבע תמורת הודעה מוקדמת בשיעור שלושה חודשי עבודה מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים. ב. ב. בית הדין האזורי קבע לעניין זה את הדברים הבאים: "התובע טען לזכאות להודעה מוקדמת בשעור של שלושה חודשי עבודה מכח הסכמה שהייתה בינו לבין הנתבעת בשלב שקדם לכינוס הנכסים. בתצהירו מתייחס התובע לעניין זה בסעיף 10, כטענה חילופין (צ.ל חלופית - ע.ר) בלבד. התובע אינו מבהיר מתי נקשר הסכם נטען זה או עם מי. מעניין לציין כי בהסכם (נספח ב') מועלית הטענה הזו, בלי שנפתרה, בבחינת טענה בלבד. כונסי הנכסים לא מצאו ככל הנראה כל אסמכתא לטעון התובע בעניין ולפיכך נמנעו מלהתחייב כלפיו. לא בכדי נשאל התובע בחקירתו והוא אומר : 'החוזה הזה כנראה שלא הובטח לי 3 חודשים הודעה מוקדמת' (עמוד 3 שורה 30). משתביעתו של התובע מבוססת על ההסכם ומשברי כי אין בהסכם התחייבות לשלם לתובע הודעה מוקדמת בשעור של 3 חודשים - דין התביעה החילופית להדחות" ג. ג. בערעורו לפנינו השיג המערער על קביעה זו וטען כי זכאי הוא לתמורת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים, וכי המשיבה לא הביאה כל ראייה אשר סותרת את טענת המערער בעניין זה. ד. ד. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענה, כי המערער ויתר על זכאותו לתמורת הודעה מוקדמת בהסכם שנחתם בינו לבין כונס הנכסים. ה. ה. אנו סבורים כי המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי נכונה היא. המערער עצמו הודה בחקירתו הנגדית, כי בהסכם שנחתם בינו לבין כונס הנכסים לא הובטחה לו הודעה מוקדמת, ההיפך הוא הנכון. בסעיף ג. להסכם נכתבו הדברים הבאים: "לא תהיה לך תביעה או טענה בקשר להודעה מוקדמת לפיטורין". זאת ועוד, גם בנספח ז' לתצהירו של כונס הנכסים (מזכר פנימי המסכם את תנאי העסקת המערער בשנת 1993, שנכתב על ידי סמנכ"ל כח אדם ושיווק במשיבה בתאריך 31.1.1993, טרם מועד הכינוס) לא נזכרה ההתחייבות להעניק למערער הודעה מוקדמת בשיעור שלושה חודשי עבודה. ערעור המערער בנושא זה נדחה. 7. לאור תוצאת הערעור ביחס להכללת רכיב המענק בחישוב פיצויי הפיטורים מתייתר הדיון בערעור על החלטת בית הדין האזורי בבש"א נז/1279-3. 8. סוף דבר - הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 5טו. לפסק דין זה. על המשיבה לשלם למערער את יתרת פיצויי הפיטורים בסך של 25,342 כמפורט בסעיף 7ב. לכתב התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.12.1993 (מועד הפסקת עבודתו של המערער) ועד לתשלום בפועל. בשאר הנושאים הערעור נדחה. 9. המערער זכה רק בחלק מערעורו, ולכן תשלם לו המשיבה הוצאות משפט בסך 3,500 ₪. אם לא ישולם הסכום בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל. חוזהכינוס נכסים