החלטה ‎1. המערער פרש לגימלאות מתפקידו כיושב ראש הכנסת ה‎14- בחודש יוני ‎1999 לאחר תקופה ארוכה של שירות ציבורי: כחבר כנסת בין התאריכים ‎20.7.81 עד ל‎23.6.96- וכיושב ראש הכנסת בין התאריכים ‎24.6.96 עד ל‎7.6.99-. עם פרישתו נתגלעו מחלוקות שונות בין המערער לבי הוא - הממונה על תשלום גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, תשכ"ט‎1969- (להלן - חוק הגמלאות). ביום ‎3.5.00 הגיש המערער ערעור לפי סעיף ‎4א(א) לחוק הגמלאות על הודעת המשיב מיום ‎6.9.99 בדבר זכויותיו. הוגשו סכומי טענות בכתב. לאותה עת טרם ניתנה החלטה מסודרת ששיב בנושאים שנותרו שנויים במחלוקת בין בעלי הדין ולפיכך הוריתי בדיון שלפני, שנתקיים ביום ‎16.11.00, שהמשיב יתן החלטה מסודרת, כי יוגש כתב ערעור מתוקן וכי יוגשו סכומי טענות בכתב. החלטתו המסודרת של המשיב ניתנה ביום ‎13.12.00 ונתקבלה אצל המערער ביום ‎17.12.0כתב ערעור מתוקן הוגש ביום ‎3.1.01 ואחרון הסכומים הוגש ביום ‎29.3.01. ביום ‎30.4.01 בקשתי מבעלי הדין להשלים את טענותיהם בנושא הזכות לדמי חופשה. אחרון הסכומים בנושא זה הוגש ב‎12.6.01-. עם הגשת הסכומים שלאחר כתב הערעור המתוקן צומצמו הנושאים שבמחלוקת לשלושה: א) זכאותו של המערער לפדיון חופשה צבורה בכסף. ב) התקנת טלפון ואחזקתו ו-ג) הוצאות דיור. נושא נוסף שהיה שנוי במחלוקת - החזר הוצאות בגין שירותי מזכירות ירד מהפרק לאחר שהמשיב נמלך בדעתו ובסיכום טענותיו חזר בו מעמדתו הקודמת והסכים לטענות המערער. לפיכך הוא זכאי להחזר הוצאות בגין שירותי מזכירות לפי סעיף ‎8 להחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (חברי כנסת ושאיריהם), תש"ל‎1969- (להלן - החלטת גמלאות חברי הכנסת), יחד עם סעיף ‎24 להחלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (שרים ושאיריהם), התשמ"א‎1981- (להלן - החגמלאות שרים). עם זאת עדיין משיג המשיב על טיבם של חלק משירותי המזכירות שהמערער תובע לגביהם החזר אך נראה הדבר שתשובתו אינה סופית, שכן בסעיף ‎18 לסכומו הוא הודיע שהתשובה בקשר לישום העקרון המוסכם תישלח למערער בהקדם. המחלוקת העקרונית בנושא זה, כפי שהתגבשה בשלבם המוקדמים של הדיון אינה קיימת עוד ואיני מוצא לנכון להידרש אליה. יש להניח שגם המחלוקות הפרשניות בנושא זה תיפתרנה ואם לאו בוודאי ידע המערער כיצד למצות את זכויותיו. הערעור בראש פרק זה נמחק איפוא. ‎2. זכות לפדיון חופשה המערער הצביע בטיעוניו על שני מקורות חלופיים על פיהם זכאי הוא, כך לפי הטענה, לפדות ימי חופשה צבורה בכסף. המקור האחד, לפי טענת המערער, מצוי בהוראת סעיף ‎5א להחלטת שכר שרים וסגני שרים, התשמ"ב‎1982- (להלן - החלטת שכר שרים) הקובעת כי שר וסגן שר זכאים ל‎26- יחופשה בשנה, כי ניתן לצבור עד ‎20 ימי חופשה בכל שנה ובסך הכל לא יותר מ‎65- ימי חופשה וכי שר או סגן שר הפורש מכהונתו תשולם לו תמורת חופשתו הצבורה כפדיון חופשה. ממשיך וטוען המערער כי זכותו מכוח הוראת סעיף ‎5א האמורה קמה נוכח הקבלת תנאי גמלתו ותנאי שכרו לאוהתנאים החלים על ראש ממשלה (ר' סעיף ‎1 להחלטת שכר חברי הכנסת, התשמ"ז‎1986- הקובע כי "שכר היסוד של יושב-ראש הכנסת יהיה כשכר היסוד של ראש הממשלה"; וכן סעיף ‎8 להחלטת גמלאות חברי הכנסת הקובע כי "יושב-ראש כנסת לשעבר זכאי... לגמלאות כאילו היה ראש ממשלה"). לחלן, טוען המערער כי זכותו לפדיון ימי חופשה צבורה בתשלום כספי קמה מכוח החלטת שכר חברי הכנסת (פדיון חופשה ליושב-ראש הכנסת) (השוואת תנאים), תשנ"ח‎1998- (להלן גם - ההחלטה המיוחדת). בהחלטה זו, שנתקבלה כאמור בה, מכוח סעיף ‎5 לחוק שכר חברי הכנסת, התש"ט‎1949-, (ל - חוק שכר חברי הכנסת) נקבעה זכותו של יושב-ראש כנסת ל‎26- ימי חופשה בשנה, וכן נקבעה זכותו לצבירת ימי חופשה ולפדיון חופשה צבורה (בדומה להוראת סעיף ‎5א להחלטת שכר שרים) והיא מעוגנת בהוראות סעיף ‎2 ו‎5- לחוק שכר חברי הכנ מנגד, טוען המשיב כי הזכות לצבור ימי חופשה ולפדותה בתשלום כספי הנה בגדר הטבה מיוחדת וככלל, אין היא מהווה חלק מרכיבי השכר או הגמלה. מכאן, לפי טענת המשיב, אין כל נפקות להשוואת שכרו או גמלתו של המערער לתנאי השכר והגמלה של ראש ממשלה שכן הזכות הקבועה בסעיף ‎5א החלטת שכר שרים הנה בגדר תשלום מיוחד ואין היא נכללת בין רכיבי השכר או הגמלה. ממשיך וטוען המשיב כי ההחלטה המיוחדת, על אף האמור בה, אינה יכולה להצמיח למערער זכות לפדיון חופשה. הטעם לכך, לפי הטענה, הוא שההחלטה, נתקבלה מכוח הוראת סעיף ‎5 לחוק שכר חברי הכנסת, וולם סעיף זה מסמיך את ועדת הכנסת לקבוע הענקות ותשלומים לכיסוי הוצאות מסוימות הקבועות בסעיפי המשנה בו (כגון הוצאות לינה, הוצאות נסיעה, תשלומים לקרן השתלמות ועוד), ואין בו כדי להוות מקור להענקת סוגי הטבות אחרים אשר אינם כלולים בו במפורש כדוגמת הזכות לחופשה ולפדיון חופשה. ‎3. נראה לי שאין לי צורך בגדר ערעור זה להיזקק למקור הראשון עליו סמך המערער את יתידותיו משום שנראה לי שהדין עמו בטענתו שההחלטה המיוחדת ניתנה בסמכות. יש להדגיש שעל בית המשפט לנהוג בזהירות רבה כשהוא מתבקש לפסול החלטה של ועדת הכנסת: בג"ץ ‎89/83 פ"ד לח(‎2) 4 בג"ץ ‎491/86 פ"ד מא(‎1) 757 ובג"ץ ‎3627/90 פ"ד מז(‎1) 109 ואם כי פסקי דין אלה מתייחסים לסבירות החלטתה של ועדת הכנסת לאשר חקיקת משנה הדברים יפים באותה מידה לכל החלטה של ועדת הכנסת. אכן יש לנהוג משנה זהירות בענין זה כשטענת החריגה מהסמכות מועלית על ידי ה, שאינו מייצג את ועדת הכנסת, שלא ניתנה לה הזדמנות לומר את דברה, הואיל והדין מנווט את התביעות כנגדה לערעור כנגד החלטת המשיב; הדברים הם כך ביתר שאת כאשר ועדת הכנסת חוזרת ומחליטה באותו נושא על יסוד אותו מעשה חקיקה. הנה כי כן החליטה ועדת הכנסת ביום ‎9.7.01 בסיף ‎43 להחלטת שכר הכנסת (הענקות ותשלומים), התשס"א‎2001- שיו"ר הכנסת זכאי לפדיון חופשה, שוב על יסוד ס' ‎5 לחוק שכר חברי הכנסת (ובתוקף מיום ‎1.1.01). אם הדין עם המשיב בעמדתו שיש לפסול את ההחלטה המיוחדת תהיה המסקנה שהחלטה זו והחלטות אחרות דוגמתה תהיינה כוטלות מחוסר סמכות. אכן מסקנה זו היא אפשרית אך אין להגיע אליה אלא בדלית ברירה וכשאין קיים מוצא פרשני אחר. ‎4. סעיף ‎1 לחוק שכר חברי הכנסת, הנושא את הכותרת "שכר חברי הכנסת" קובע כי "לחברי הכנסת תשולם משכורת, תוספת, הענקות ותשלומים בהתאם לחוק זה". סעיף ‎2 לחוק שכר חברי הכנסת, הנשוא את הכותרת "משכורת" קובע לאמו "משכורת (א) לכל חברי הכנסת תשולם משכורת חודשית שתקבע ועדת הכנסת. (ב) ועדת הכנסת רשאית לקבוע משכורות שונות ליושב-ראש הכנסת, לסגני יושב-ראש הכנסת ... ולחברי הכנסת האחרים ......................". סעיף ‎3(א) לחוק שכר חברי הכנסת קובע כי לחבר הכנסת ישולמו נוסף למשכורתו לפי סעיף ‎2 "תוספת משפחה ותוספת יוקר כפי שתקבע ועדת הכנסת. סעיף ‎5 לחוק שכר חברי הכנסת מונה חמישה סוגי הענקות ותשלומים שישולמו לחברי הכנת או בשבילם ואני מסכים עם המשיב שפדיון חופשה א נמנה עליהם. ‎5. על יסוד השיקולים אותם כבר פרטתי לעיל, נראה לי שלענין חוק שכר חברי הכנסת סובל הדיבור "משכורת חודשית" אם כי בדוחק, גם פדיון חופשה. סעיף ‎17 לחוק חופשה שנתית, תשי"א‎1951- קובע כי "דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה"; השווה"א ‎254/59 פ"ד יג ‎1579 וע"א ‎833/87 פ"ד מז(‎3) 579 ואיני רואה קושי לצורך פרשנות חוק שכר חברי הכנסת לכלול גם פדיון חופשה בגדר "משכורת חדשית". אכן, מוטב היה שהכנסת היתה מעגנת בצורה ברורה יותר את מקורות סמכותה להוציא את ההחלטה המיוחדת; היא יכלה לעשות כן של - על ידי הכללת יושב ראש הכנסת על ידי החלטה של הכנסת במישרין בתוספת לחוק גמלאות לנושאי-משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט‎1969- המסמיך את ועדת הכנסת לשלם לנושאי-משרה ברשויות השלטון המנויים בתוספת לא רק גימלאות אלא "תשלומים אחרים נוספים", וקיימות גם דרכים אחרותלהגיע לאותה תוצאה. עם זאת נראה לי כאמור שהמערער הצליח לדלג על משוכת חוסר הסמכות גם בדרך בה נתקבלה ההחלטה המיוחדת. לפיכך יש לקבוע שההחלטה המיוחדת ניתנה כדין. בעלי הדין נחלקו ביניהם אף בשאלה מהו המועד שממנו ואילך תחול ההחלטה המיוחדת. לטענת המערער יש להחיל את האמור בהחלטה החל מתחילתה של הכנסת ה‎14- ואילו המשיב סבור כי מועד תחולתה הוא מועד קבלתה בועדת הכנסת. בעלי הדין ביקשו ללמוד על מועד התחולה, בין היתר, מן הדברם שנאמרו במהלך ישיבות ועדת הכנסת כאשר זו דנה בסוגיה. לדידי, מכיוון שלא נקבע בהחלטה גופה דבר לעניין מועד תחולתה יש לראות את מועד קבלתה כמועד שממנו ואילך היא תחול. לא ראיתי לדון במחלוקת עובדתית שעלתה אגב אורחא בטיעונים שלפני והמתייחסת למספר ימי החופשה אותם צבר המערער לצורך פדיונם. חזקה על בעלי הדין שידעו להסדיר ענין זה בינם לבין עצמם. התוצאה היא שדין הערעור בפריט פדיון החופשה להתקבל בחלקו; אני קובע איפוא שהמערער זכאי לפדיון חופשה מיום קבלתה של ההחלטה המיוחדת. ‎6. התקנת קו טלפון והחזר הוצאות בגין שימוש בטלפון במועד פרישתו של המערער מתפקידו כיושב ראש הכנסת ה - ‎14 קבעה הוראת סעיף ‎29 להחלטת גמלאות חברי הכנסת כדלקמן "שירותי טלפון (א) חבר הכנסת לשעבר הזכאי לקצבה לפי החלטה זו זכאי לטלפון בדירתו, והוא יותקן על חשבון אוצר המדינה. (ב) מי שזכאי לפי סעיף קטן (א) לא יחויב בתשלום בעד מספר שיחות טלפוניות כפי שתקבע ועדת הכנסת בהודעה." על יסוד הוראה זו סבר המערער כי על המשיב לשאת בהוצאות התקנת קו טלפון בביתו של המערער. מנגד, בהחלטתו מיום ‎13.12.00 קבע המשיב כי "... הואיל והותקן בעבר טלפון בדירתך הפרטית והכנסת נשאה בהוצאות ההתקנה - אין עוד מקום להחזר הוצאות בגין התקנה נוספת, עקב המעבר לדרה החדשה". בטיעוניו לפני מבהיר המשיב את עמדתו בעניין: לטענת המשיב, זכאי חבר כנסת מכהן להתקנת קו טלפון בביתו ללא תשלום על יסוד הוראת סעיף ‎11 בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א‎1951- (בנסיבות ענייננו חל נוסח הסעיף כפי שעמד בתוקפו טרם תוקן ום ‎18.12.00). ממשיך המשיב וטוען כי משהותקן קו טלפון בביתו של חבר כנסת בעודו מכהן - וכזה הותקן בביתו של המערער - אין צורך בהתקנת קו טלפון נוסף בביתו עם פרישתו; אין הצדקה לכך שחבר כנסת מכהן יהא זכאי לקו טלפון אחד ואילו חבר כנסת שפרש יהא זכאי לשני קווי טלפו - במימונה של הכנסת, שכן יהא בכך בזבוז לשמו של כספי הציבור. תשובתו של המערער בענין זה היא שהוא החזיר את קו הטלפון שהותקן על ידי הכנסת בדירתו עוד במהלך כהונתו כחבר כנסת. בכפוף להוכחת עובדה זו יש לקבל את הערעור. ‎7. לענין החזר ההוצאות בגין שימוש בטלפון היתה בעבר מחלוקת בין בעלי הדין בשאלה אם קיימת מגבלה ביחס למספר מכשירי הטלפון וסוגם, שלגביהם יהא זכאי חבר הכנסת לשעבר שפרש לגמלאות להחזר הוצאות. החלטתו של המשיב מיום ‎13.12.00, לפיה המערער זכאי להחזר הוצאות בגין אחה ושימוש בקו טלפון אחד ובמכשיר סלולארי אחד, התבססה על תיקון הוראת סעיף ‎29 להחלטת גמלאות חברי הכנסת שהתקבלה בועדת הכנסת ביום ‎7.8.00 ופורסמה ביום ‎26.9.00. לאחר מועד זה ערכה ועדת הכנסת תיקון נוסף להוראת סעיף ‎29 הנ"ל שפורסם ביום ‎14.1.01 ותחולתו למפרע ‎1.8.00. בהוראה זו נקבע כי חבר כנסת שפרש לגמלאות זכאי לתשלום הוצאותיו בגין החזקה ושימוש בטלפון וברדיו-טלפון-נייד בסכום של ‎750 ש"ח לשנה, כשהוא מוכפל במספר שנות כהונתו כחבר כנסת ומוגבל בתקרה של ‎7,500 ש"ח בשנה. אין ההוראה מגבילה את מספר מכשירי הטלפון בג יוחזרו ההוצאות. לאור ההחלטה האמורה הודיע המשיב בסכומיו כי כבר אין מחלוקת בין בעלי הדין בסוגיית השימוש בטלפון. המשיב מציין כי בעבר נהנה המערער מן העובדה שהכנסת לא גיבשה כללים באשר להגבלת מספר מכשירי הטלפון המזכים בהחזר הוצאות ובפועל, כל עוד נשמרה מכסת פעימות המונה שנקבעה, אך כעת הוסדר הענין באופן פורמלי. המערער טוען שעדיין נותרה מחלוקת בין בעלי הדין לענין הוצאות אחזקת טלפון נייד ששולמו למערער בעד התקופה שמיום ‎1.7.99 ועד ל‎31.7.00- ושלגביהן - לטענתו - תובע המשיב השבה. אני מבין את הודעתו של המשיב בסכומיו שלא נותרה מחלוקת ב בעלי הדין בראש פרק זה כהצהרה שאין הוא תובע השבת סכומים כלשהם בעד השימוש בעבר בטלפון נייד. בכך בא הענין על תקנו. לפיכך יש לקבל את הערעור בענין התקנת קו טלפון בכפוף להוכחת העובדה שהמערער החזיר את קו הטלפון שהותקן על-ידי הכנסת בדירתו. יש למחוק את הערעור כבלתי אקטואלי לגבי שאר הפריטים שבראש פרק זה. ‎9. הוצאות דיור סעיף ‎8(א) להחלטת גמלאות חברי הכנסת נקבע כי ליושב ראש הכנסת זכות לגמלאות (בסייגים מסוימים) כאילו היה ראש ממשלה. בסעיף ‎25 להחלטת גמלאות שרים נקבע כי שר הזכאי לקצבה שהתגורר בדירת שרד ערב חדלו לכהן יהא זכאי לתשלום סכום כספי לכיסוי הוצאות הכרוכות בדיורו בשעשחדל לכהן. בהחלטתו מיום ‎13.12.00 דחה המשיב את דרישת המערער להחזר הוצאות דיור על יסוד שילובן של שתי הוראות הסעיפים וקבע בהחלטתו כי אין המערער זכאי לתשלום ההוצאות מן הטעם שהמערער לא התגורר בדירת שרד במהלך כהונתו אלא בדירתו הפרטית אשר שימשה לו לצרכי תפקידו שלגביה קיבל המערער החזר הוצאות אחזקה ומיגון. בכתב טענותיו של המשיב נטען כי דירת שרד היא "דירה שהועמדה על ידי השלטון לשימושו של בעל תפקיד" ואילו מגורי המערער בדירתו הפרטית תוך השתתפות הכנסת בהוצאות האחזקה אינם באים בגדרה של הגדרה זו. תכליתה של הוראת סעיף ‎5 היא ליתן מענק הסתגלות בידי מי שהתגורר בדירת שרד ונדרש לפנותה עקב פרישתו מן התפקיד. לטענת המשיב אין המערער עומד בתנאים אלה. הגעתי לכלל מסקנה שלפי לשונן של ההחלטות שצויינו לעיל אין המבקש יכול להנות מהוצאות הדיור, אף שאין תימוכין לטענת המשיב שהמדובר במענק הסתגלות. לענין זה מצהיר המערער - ואני מקבל - כי ויתר על דירת שרד תמורת החזר הוצאות אחזקה ומיגון בדירתו הפרטית וכי ידרש להסיר את המיגון מהדירה שאינו נדרש לו לאחר שפרש מתפקידו. הטעם לדבר הוא שלפי פשוטו של מקרא - ובהעדר הגדרה אחרת - דירת שרד היא דירה של המדינה שהועמדה לרשותו של נושא תפקיד. ההגיון שבדרישה זו הוא שעם פרישתו נושא בעל התפקיד בהוצאות הכרוכות בפינויו מדירת השרד והמעבר לדירה אחרת ותנאי זה לא נתקיים במערער. לפיכך דין הערעור בענין זה להידחות. התוצאה מהאמור לעיל היא כדלקמן: ‎1. הערעור לענין החזר הוצאות שירותי מזכירות נמחק לאחר שהמשיב קבל את עמדת המערער. ‎2. הערעור לענין פדיון חופשה מתקבל בחלקו. המערער זכאי לפדיון חופשה מיום קבלתה של ההחלטה המיוחדת. ‎3. הערעור לענין התקנת קו טלפון מתקבל בכפוף להוכחת העובדה המערער החזיר את קו הטלפון שהותקן על ידי הכנסת בדירתו. הערעור בשאר פרטי ראש הפרק הנוגע להוצאות הטלפון נמחק כבלתי אקטואלי. ‎4. הערעור לענין הוצאות הדיור נדחה. לא ראיתי לעשות צו להוצאות. כנסת ישראל