פסק דין 1. רקע עובדתי התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לחייבה לקצר את יום עבודתו בשעה אחת. 2. התובע הינו שוטר, המשרת במשטרת ישראל במשרה מלאה בתפקיד סייר בוחן. 3. התובע נשוי ואב לילדה ילידת 28.8.99. 4. אשת התובע עובדת במשרה מלאה כטכנאית ייצור במפעל אינטל בקרית גת. 5. על פי הודעת כ"א 9/94 (נספח א' לסיכומי הנתבעת), זכאית שוטרת, העובדת במשרה מלאה שהיא אם לילד מתחת לגיל 13, לסיים את יום הפעילות שעה אחת קודם. 6. בתאריך 6.12.00, פנה התובע למפקדו בבקשה לקיצור יום עבודתו, בדומה לשוטרות אימהות (נספח ד' לכתב התביעה). 7. בתאריך 6.2.01, דחה מפקדו של התובע את בקשתו מאחר והודעת כ"א חלה על שוטרות בלבד. 8. בדיון שהתקיים ביום 16.12.01, הצהיר התובע כי אשתו אינה זכאית בהתאם לתנאי עבודתה, לצאת שעה מוקדם יותר בשל היותה אם לילדה. 9. הצדדים סיכמו בכתב. 10. טענות התובע תכליתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק") כעולה מהצעת החוק הוא להעמיק את תפיסת ההורות בקרב שני בני הזוג. 11. סעיף 4 לחוק נועד להקל על הצטרפותן של נשים למעגל העבודה, תוך הכרה בשני בני הזוג, כנושאים באחריות שווה לטיפול בילדים. 12. גם בחוקים אחרים ניתנו לתא המשפחתי זכויות הקשורות להורות (סעיף 1 לחוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד) התשנ"ג - 1993, סעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, סעיף 6 לחוק עבודת נשים תשי"ד - 1954). 13. הפרשנות לסעיף 4 לחוק בה אוחזת הנתבעת, תביא לאפליה בין שוטר שרעייתו עובדת במקום עבודה, בו קיימת זכות ליום עבודה מקוצר ובין שוטר כמו התובע, שאשתו עובדת במקום בו לא קיימת זכות כזו. 14. התובע טוען שיש לפרש את סעיף 4 לחוק, כמתייחס לעובדת שלא ניצלה את זכותה בקשר להורות, בין אם זכאות כזו עומדת לה ובין אם לאו. 15. התובע טוען, כי הפרשנות שמציעה הנתבעת לסעיף 4 לחוק מנוגדת למטרות המחוקק, ומנציחה סטראוטיפ נשי מסורתי. 16. התובע מפנה לפסקי הדין בעניין מנחם יהב (ע"ב (ת"א) 31993/96 ) ובעניין אברהם סעדון (ע"ב (ב"ש) 300301/97), אשר פרשו את סעיף 4 לחוק בהתאם לגישת התובע. 17. התובע סבור, כי אין מדובר בהתערבות בתוכנו של הסכם קיבוצי אלא בישומו של סעיף 4 לחוק, המאפשר החלת הזכות הקיימת במקום עבודתה של בת הזוג, על התובע. במקרה כזה, ודאי שאין מחלוקת שמדובר בהתערבות בהסכם קיבוצי. 18. טענות הנתבעת בהתאם לסעיף 3 לחוק התכוון המחוקק לשריין זכויות יתר לעובדות וזאת מכיוון שאין שוויון בעמדות הפתיחה של שני המינים ובמיוחד של עובד ושל עובדת. זכויות יתר אלו הניתנות לעובדות, אינן בגדר הפלייה, אלא העדפה מתקנת. 19. סעיף 4 לחוק מחייב, כי שני בני הזוג יעבדו במקומות עבודה שבהם מוענקת "הזכאות ההורות" . תנאי ראשון הוא שלאישה תהא זכאות במקום עבודתה, ורק אם היא קיימת, צריך שגם במקום עבודתו של בן זוגה תהא קיימת זכות זו. 20. ניסוח סעיף 4 שונה בנוסחו המצומצם מניסוח זכויות הוריות אחרות בחוקי מגן אחרים, בהם נקבע במפורש, כי רק אחד מבני הזוג ביחידה המשפחתית, יכול לנצל את זכות ההורות (סעיפים 7 (ב) ו - (ג) לחוק פיצויי פיטורין, סעיפים 1-2 לחוק דמי מחלה, סעיפים 6 (ח) 6 א (ב), 7 (ד1)(ד2) לחוק עבודת נשים). 21. הנתבעת טוענת, כי על פי הגיון התובע, ינתנו זכויות אף לעובדים שנשותיהם אינן עובדות כלל ובלבד שבמקום עבודתו של הגבר נהוג, שאמהות זכאיות ליום עבודה מקוצר. 22. לגרסת הנתבעת, קיימים שלושה מעגלים של זכויות יתר: זכויות הקשורות ללידה המוגנות מכוח חוקים קוגנטיים - כמו חוק עבודת נשים תשי"ד - 1954. זכויות מכוח הורות, וזכויות שאינן קשורות להורות או ללידה. שני המעגלים האחרונים, לא מוסדרים בחקיקה. ראשית, והמחוקק מסתפק בקביעה , כי זכויות היתר הללו אינן בגדר אפלייה פסולה. 23. הזכויות הנתבעות ע"י התובע, הן זכויות מהמעגל השני, שלא ניתן לכפותן על מעביד בניגוד לרצונו. 24. התובע לא הראה עילה של ממש המצדיקה את התערבות בית הדין בתוכנו של ההסכם הקיבוצי. 25. הנתבעת טוענת עוד, כי הזכות לשויון הינה יחסית וניתנת לפגיעה על פי כללי פסקת ההגבלה שבחוקי היסוד. 26. הענקת ההטבה המבוקשת תטיל על המגזר הציבורי עלויות ניכרות ועל כן יש להסתפק בפס"ד הצהרתי ולהותיר למחוקק או לצדדים להסכם הקיבוצי לתקן העיוות ולמגר האפלייה. 27. הנתבעת ציינה בשולי סיכומיה, כי על פסקי הדין האזוריים שהוזכרו בסיכומי התובע הוגשו ערעורים, התלויים ועומדים בפני בית הדין הארצי. 28. הכרעה החקיקה וההסכמים הרלוונטים סעיף 3 לחוק קובע: "א. הוראה שנקבעה בחיקוק בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה בקשר להריון, לשמירת הריון, ללידה, להנקה או לפוריות, אין בה הפליה. ב. אין בחוק זה כדי לגרוע מזכות יתר המוענקת לעובדת לפי חיקוק, לפי הסכם קיבוצי או לפי חוזה עבודה, ואין רואים זכות כזו כהפלייה". סעיף 4 לחוק קובע: "זכויות הורה א. זכאית עובדת בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נוהגים תנאי עבודה כאמור, אם התקיים בו אחד מאלה: 1. בת זוגו היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה מכוח זכאותה כאמור בס"ק (ב)(1) או (2) או שלא השתמשה בזכות כאמור בסעיף קטן ב (3) או (4): 2. הילד נמצא בהחזקתו הבלעדית. ב. בסעיף זה "זכות בקשר להורות" - אחד מאלה : 1) העדרות מעבודה בשל מחלת הילד; 2) יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד; 3) זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעביד מעמיד לרשות ילדי העובדים; 4) השתתפות המעביד בעלות החזקתו של הילד במעון". בהודעה של אגף כוח אדם במשטרת ישראל מס. 9/94 מיום 21.2.99, נקבע בסעיף 4 (א): " שוטרת במשרה מלאה, שהיא אם לילד מתחת לגיל 13 תסיים את יום הפעילות שעה אחת קודם לסיום הפעילות הרגילה ..." 29. הצדדים בתיק זה חלוקים בקשר לפרשנות שיש לתת לסעיף 4 לחוק. לגרסת התובע - הוא זכאי ליום עבודה מקוצר בשל היותו אב לילד, כאשר זכות זו קיימת במקום העבודה שלו , ובת זוגו אינה מנצלת ואינה עושה שימוש בזכות זו. זאת גם אם הזכות אינה ניתנת לה ולכן אינה יכולה לנצלה. לגרסת הנתבעת - התובע זכאי לזכות רק אם הזכות קיימת במקום העבודה שלו ושל בת זוגו ובת זוגו לא ניצלה את הזכות. 30. טענתה המרכזית של הנתבעת, התומכת בפרשנות המוצעת על ידה, היא שמדובר בהעדפה מתקנת, כמשמעותה בסעיף 3 לחוק. לדידנו, זהו לב ליבו של הדיון המונח בפנינו. שהרי, אם נקבל טענה זו, זכות היתר שניתנה לאימהות שוטרות , אין היא בגדר אפלייה. מבחינה זו, מוצאים אנו, כי יש מקום להרחיב בשאלה מהי העדפה מתקנת והגבול הדק בינה לבין הסטראוטיפ. 31. פרופ' פרנסס רדאי, מסבירה בנושא זה, במאמר "על השוויון", כי: "אין לבלבל בין העדפה מתקנת לבין פטרנליזם. פטרנליזם הוא הגנה כפויה המגבילה את האוטונומיה של הנהנה. הניסיון ההיסטורי מלמד על סכנות הפטרנליזם למעמד הנשים. הגנות פטרנליסטיות שימשו כדי להנציח את דחיקת הנשים מהזירה הציבורית. המילה פטרנליזם (שמקורה, מבחינה אפיסטמולוגית, במשטר השליטה הגברית במשפחה), מצביעה על הסכנה האינהרנטית של הגבלת האוטונומיה של נשים - בדומה להתייחסות לילדים - על סמך ההנחה הסטריאוטיפית כאילו הן זכאיות לפחות אוטונומיה מאשר גברים. הכלל המנחה בחברה ליברלית הוא ללא ספק הזכות להחלטה אוטונומית. אכן, האפשרויות של נשים ליטול חלק בחיים הפוליטיים והכלכליים תלויות בהיקף האוטונומיה שלהן. הניסיון המר של נשים עם פטרנליזם הביא לגישה האבסולוטית, בעיקר של תנועות פמיניסטיות מסוימות בארצות הברית, שלפיה אין מקום להגנה פטרנליסטית כלשהי על נשים, משום שהגנה כזו מנציחה סטריאוטיפים ומקטינה את שוויון ההזדמנויות שלהן. לעומת גישה זאת, ניתן ליצור הבחנה בין פטרנליזם המחזק סטראוטיפים וחותר תחת האוטונומיה של האדם ה"מוגן", לבין פטרנליזם לגיטימי - אף לנשים. לפי גישה כזו, פטרנליזם יכול להוות אמצעי לגיטימי כשהוא מיועד להגביר את האוטונומיה של פרטים חלשים בחברה הליברלית ולמנוע את ניצולם על ידי אחרים. כאלה הם החוקים הכופים תנאי עבודה מינימליים על עובדים ועל מעבידיהם, במטרה להגן על העובדים. הפטרנליזם כלפי נשים יכול להיחשב לגיטימי רק אם הוא מהווה יישום ישיר של מדיניות הפטרנליזם כלפי כל פרט באותה חברה, וכל הגנה פטרנליסטית הכפויה על נשים בלבד היא לכאורה חשודה. היא מדליקה אור אדום, שמא היא נובעת מגישה סטראוטיפית ובלתי שוויונית כלפי נשים ומחוסר הכרה באוטונומיה שלהן, ולא מהצורך להגן על נשים בשל שוני אובייקטיבי בינן לבין גברים, כמו השוני הביולוגי, או מהרצון להגביר את עצמתן כדי שיוכלו להתגבר על קיפוחן הסוציו-כלכלי. בשיטת המשפט הישראלית ניתן למצוא מקרים של ביטול פטרנליזם בתחום הציבורי והכלכלי, כשזה חתר תחת האוטונומיה של נשים. בתחום התעסוקה למשל, ההגנות הכפויות על נשים בשל היותן נשים - כגון איסור עבודת לילה או כפיית פרישה מוקדמת - בוטלו או הפכו לאופציות, והגנות מיוחדות שאפשרו לאשה עובדת לטפל בילדיה הפכו לזכויות הוריות. לעומת זאת, הגנות על נשים עובדות בשל הריון, לידה או הנקה נשמרו ובחלקן נשארו הגנות כפויות. אף אם הגנות אלה פוגעות באוטונומיה של נשים, כאשר הן נובעות עקרונית משוני ביולוגי ולא מסטריאוטיפ, הן מתיישבות עם המדיניות הפטרנליסטית הכללית הנהוגה במשפט העבודה להבטחת עובדים נגד ניצול על ידי מעבידיהם." ראה: פרנסס רדאי, על השוויון , משפטים כ"ד, תשנ"ד תשנ"ה, 241, 260. 32. כך למשל, השופט זמיר בתשובה לשאלה אם יש להתחשב בציפיות של ציבור הנוסעים במטוסים, כי אנשים צעירים ישמשו בתפקיד של דיילי אויר השיב: "המוסכמה החברתית היא הקרקע שעליה צומחת ההפליה החברתית: הפליה מחמת גזע, דת, ארץ מוצא, מין ועוד. הסטראוטיפ הוא אויב השוויון. הוא יוצר מעגל קסמים הפועל להנצחת הפליה... סעיף 2 לחוק השוויון נועד להתגבר על סטראוטיפים ולשרש מוסכמות הגורמים להפליה בעבודה, ללא הצדקה עניינית , ובהם גם המוסכמה בנוגע לגיל". ראה: בג"ץ 6051/95 רקנט נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד, כ"א (3) 289, 355, 356. ברוח זו קבע כב' נשיא לשעבר של בית הדין הארצי מ. גולדברג: "בקביעת מבחנים אוביקטיביים יש להימנע מסטראוטיפים, שהרי אלה לעולם אינם אוביקטיביים , אלא נובעים מדעות שהשתרשו בחברה, מבלי שיהיה להן בסיס עובדתי מוצק" ראה: דב"ע נ"א/3-8 מדינת ישראל נ. חברת גסטטנר ישראל בע"מ, פד"ע כ"ד, 65, 79. הנשיא ברק בפרשת דנג"ץ רקנט קובע כי: "אין לך קרקע פוריה יותר להפלייה מאשר סטראוטיפים שפותחו במשך השנים". ראה: דנג"ץ 4191/97 רקנט נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"ד (5) 330, 351. בג"ץ 104/87 נבו נ ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ"ד (4), 749, 761. 33. בפרשת אליס מילר הסבירה השופטת דורנר כי: "התדמית הנמוכה, שיסודה בשונות הביולוגית או הגזעות, גורמת להפלייה, וההפלייה מאוששת את הסטראוטיפים המשפילים בדבר נחיתות המופלה... קיימת סכנה שהתממשה לא אחת כי אמות המידה שיוחלו בכל עניין ועניין ישקפו את הסטראוטיפים המשפילים שעימם מיועד להתמודד איסור אפלייה מיסודו". ראה: בגץ 4541/94 מילר נ. שר הביטחון, פ"ד מט (4) 94, 133. 34. כאשר הנתבעת מציינת בסיכומיה מבלי לנקוט עמדה ערכית, שדוקא האם צריכה לעמוד במטלות ההורות, בבחינת צילום מצב חברתי קיים, הרי שדבר שכזה הינו מצב סוציולוגי שראוי כי ישורש מבסיסו. על מנת לסבר את האוזן ואת העין, נביא מספר נתונים המדברים בעד עצמם, שנאספו בשנת 2000 ע"י הרשות לתכנון כוח אדם במשרד העבודה והרווחה: 34.1 גיל הילד הצעיר משפיע על שיעור ההשתפות של אמהות בכוח העבודה. בקרב אמהות בגילאי הפריון 40-25 נמצא ששיעור ההשתתפות עולה ככל שגיל הילד הצעיר גבוה יותר. השתתפותן של אמהות בעלות ילדים עד גיל שנה עמד על 52.4% והוא עלה ל- 78.3% כאשר גיל הילד הצעיר היה בין 10 ל- 14 שנים. 34.2 לנשים עובדות ייצוג חסר בקרב קבוצת המנהלים בהשוואה לגברים. רק 4.1% מסך המועסקות הינן מנהלות בהשוואה לכ- 10% בקרב הגברים. אחוז המנהלות מסך המנהלים במשק עמד בשנת 2000 על 25% בקירוב. 34.3 ממוצע שעות העבודה השבועיות של נשים עמד בשנת 2000 על 35.4 שעות בהשוואה ל- 46.5 שעות בקרב הגברים, פער של למעלה מ- 31%. נשים מרבות יחסית לעבוד בעבודות חלקיות בהשוואה לגברים. 38.2% מסך הנשים המועסקות עבדו בעבודה חלקית (פחות מ-35 שעות שבועיות), בעוד ששיעור הגברים עמד רק על 15.5%. שיעור הנשים הנעדרות זמנית מעבודתן עמד על 8.5% בהשוואה ל- 5% בקרב הגברים. 35. נשים המאמינות כי מקומן בבית, ואל להן לבנות לעצמן קריירה, אין ספק שראוי וחשוב, כי תעודדנה לצאת לעבוד מתוך רצון לשפר את מעמדן ומודעותן. יחד עם זאת, קיימות נשים שיש להן קריירה אשר אינה חייבת להיות כפופה תמידית לצרכי המשפחה. עבור הנשים שחוששות לעבוד ועבור הנשים שבחרו לעבוד נועד סעיף 4 לחוק. בצד נשים אלו, קיימים גברים המוכנים לשאת בעול המשפחה בנטל שווה או שונה מבנות זוגן ומוכנים לאפשר להן לפתוח בקריירה , גם אם מקום העבודה שלהן אינו נותן זכות של יום עבודה מקוצר. זהו הבסיס לקיומו של תא משפחתי, אשר נוטלים בו חלק בני הזוג המבקשים לחלק את הנטל גם אם לא באופן שוויוני. הרי באופן שאינו קשור למינו של בן הזוג או לדעה קדומה בקשר לחלוקת הנטל. "תחנת המוצא למסעי תימצא בעיקרון של שוויון האישה, עיקרון שנתקבל ונתבסס במשפט ישראל - בחוק ובהלכה .. וכל האומר להשיג על עקרון יסוד זה של שוויון האשה - ככופר יהיה בקהלנו. אף חזקת השיתוף בין בני זוג - חזקה שיצרה ההלכה - היתה כייחור שצמח על עץ השוויון, ומעקרון השוויון יונקת היא את כוחה. הוא הדין בהוראות החוק ובהסכם איזון המשאבים בו, שאף הם נגזרו מעקרון השוויון. ובפרשת בבלי - ידענו כולנו - נתן בית המשפט ביטוי עז וחריף להילכת השיתוף בין בני זוג כבת לעקרון השוויון, בין כנגזרת מחוק שיווי זכויות האשה ובין כהלכה העומדת על רגליה שלה.. יתר על כן: עקרון השוויון בין איש ואישה ובין בני זוג צמח ועלה בשיטת המשפט בישראל להיותו עקרון על - אם תרצה: עקרון מסד - ובגדרות שהוצבו לו שאר הוראות וכללים מן המניין יקודו לו וישתחוו לו". ראה: 1558/94 ו' נפיסי נ. ס' נפיסי פ"ד נ (3) 573, 626. 36. לו נקבל את הפרשנות שמציעה הנתבעת לסעיף 4, בבחינת העדפה מתקנת שניתנת לנשים, נמצא עצמנו במעגל קסמים , לפיו נשים תמיד יחשבו עובדות מדרג שני, שלא יכולות להשאר יום עבודה שלם, וודאי שלא מעבר לשעות העבודה המקובלות. עובדה כזו תמשיך ותנציח את המצב לפיו נשים מתקשות לקבל תפקיד ניהולי. כך, כאשר קיימת הזכות במקום העבודה של התובע, והוא חפץ לקבל זכות זו, שמשמעה בהכרח העברת חלק מהנטל המשפחתי אליו, כיון שיעבוד כעת פחות מאשתו, העובדת במשמרות באינטל. מכאן ראוי, כי התובע לא ייחסם, רק בגלל רוחבה של הפרשנות שיש לתת לסעיף לחוק. 37. הזכות הניתנת בסעיף 4 היא זכות שבהורות, דהיינו זכות הניתנת לשני בני הזוג בהיותם הורים לילדים. זוהי זכות שאם תוגבל בחלותה רק במקרה והיא קיימת בשני מקומות העבודה הן של הבעל והן שלהאישה - נמצא עצמנו מרוקנים מתוכן את הרצון, הכוונה והמטרה של החוק - לחסל את הדעות הקדומות, הסטראוטיפים ואותו פטרנליזם המנסים כולם להטיל רק על האישה או בעיקר עליה, את המטלות ההוריות. זוהי התוצאה אליה מביאה הפרשנות הדווקנית של סעיף 4, ואותה בית הדין לעבודה, אינו יכול לקבלה. על הזכות שבהורות אין תגית של מין מסויים דוקא, הזכות שייכת לתא המשפחתי ולשני המינים. הכרה בכך , שהזכות שייכת בראש ובראשונה לנשים, היא דעה קדומה. 38. לטעמנו, הפרשנות הראויה של סעיף 4, בה מחזיק התובע, אינה מהווה התערבות בתוכנו של ההסכם הקיבוצי הקיים במשטרת ישראל, כאשר מדובר בפרשנות של סעיף 4 לחוק ולא של סעיף בהסכם הקיבוצי. הסעיף בהסכם הקיבוצי מפורש לאורו של סעיף 4. 39. איננו מקבלים גם את הטענה לפיה קבלת התביעה יש בה כדי להטיל נטל כלכלי על הנתבעת. לא ראינו בינתיים את התורים הארוכים של גברים, המבקשים לקבל זכות זו לעצמם, והעובדה כי בינתיים נדונו שני מקרים כאלו בבתי הדין האזוריים בשלוש השנים האחרונות מלמדת , כי אין חשש שהדבר יכה גלים וחבל. אולם, מבלי להתעודד מכך יש לציין, כי הבטחת שוויון עולה כסף, גם כשהדרישה באה כלפי השלטון וגם ביחסים בין הפרטים. זהו מחיר שכדאי וצריך לשלמו כדי להבטיח את היותנו חברה השומרת שוויון. ראה: דנג"ץ רקנט 4191/97 הנ"ל בעמ' 355. 40. סוף דבר אשר על כן, משבאנו לידי מסקנה, כי הפרשנות שיש לתת לסעיף 4 לחוק, היא זו של התובע, התביעה מתקבלת. התובע זכאי לעבוד יום עבודה מקוצר, כל עוד מתקיימים לגביו התנאים שבגינם זכאיות שוטרות אמהות לעבוד יום עבודה מקוצר. 41. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך - 1500 ₪, בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. שעות עבודה ומנוחה