פסק דין 1. המערערת עובדת כרופאה בבית חולים אסף הרופא, בתפקיד מנהלת המכון לרפואה גרעינית. נגד המערערת הוגש כתב תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בו נטען כי החל משנת 1990 או בסמוך לכך, עבדה המערערת בפרקטיקה פרטית בביתה ללא קבלת היתר לכך כמתחייב מן התקש"יר. עוד נטען בכתב התובענה, כי בשל אי הסדרת עבודתה מראש, לא נוכה משכרה של המערערת 5% כפי שקובע התקש"יר ביחס לרופאים העובדים במסגרת פרקטיקה פרטית. על פי כתב התובענה, הפרה המערערת בהתנהגותה האמורה את הוראת פיסקה 42.432 לתקשי"ר וכן פעלה בניגוד להודעת נש"מ מו51/ מיום 4.3.1986. לפי הנטען, מעשים אלה מהווים עבירות לפי סעיפים 17(2), 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג1963- (להלן: חוק שירות המדינה). בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים הרשיע את המערערת בעבירות המיוחסות לה בכתב התובענה והטיל עליה כאמצעי משמעת נזיפה והפקעת מחצית משכורת קובעת שתנוכה בשישה תשלומים רצופים. 2. הערעור שלפניי מופנה כנגד פסק דינו של בית הדין למשמעת ובו מבקשת המערערת לבטל את הרשעתה ואת העונשים שהוטלו עליה. בהליך שהתקיים בפני בית הדין, הגישה המערערת מסמך - אשר תוכנו לא היה שנוי במחלוקת - לפיו המערערת עבדה בשנים הרלוונטיות לאישום בין שעה ל11- שעות בשנה. לטענת בא-כוחה של המערערת, עו"ד חלד, היקף זה של עבודה אינו עולה כדי פרקטיקה פרטית ומהווה לכל היותר "עבודה פרטית אקראית" כמשמעותה בתקש"יר. יצויין, כי לפי הוראות התקש"יר "עבודה פרטית אקראית" המבוצעת בידי עובד מדינה, אינה מחייבת דיווח מראש או ניכוי מהמשכורת, אלא רק דיווח בדיעבד. על כן, גורסת המערערת מפי בא-כוחה, כי יש לזכותה מכל אשמה או לחלופין לקבוע כי היא אשמה בעבירה טכנית בלבד של אי דיווח בדיעבד, כנדרש לגבי עבודה אקראית. כן מבקשת היא להקל באמצעי המשמעת שהוטלו עליה. 3. העיסוק בעבודה פרטית על ידי עובדי מדינה וההגבלות החלות עליהם בעניין זה מוסדר בהוראות התקש"יר. ההוראות הרלוונטיות מצויות בתת הפרק 42.4 לתקש"יר. הכלל הרחב ביחס לעבודה פרטית בידי עובדי מדינה נקבע בסעיף 42.401 לתקש"יר הקובע לאמור: "עובד המדינה הממלא תפקיד מטעם המדינה ומקבל את שכרו מאוצר המדינה חייב להקדיש את כל תשומת-ליבו למילוי התפקיד שנתמנה לו. לכן אין עובד רשאי לעסוק בכל עבודה פרטית מחוץ לתפקידו אלא אם קיבל היתר לכך". בסעיף 42.402 לתקש"יר מוגדרת עבודה פרטית, וברישא של הסעיף נקבע כך: "בפרק משנה זה: עבודה פרטית - כל עבודה המכניסה שכר או עיסוק שמטרתו היא קבלת הכנסה או רווחים, וזאת מחוץ למסגרת עבודתו של עובד בשירות..." כחלק מהגדרה זו קובע הסעיף: "עבודה פרטית הנעשית באופן אקראי או חד-פעמי - עבודה שאינה עולה על חודש בשנה, בין ברציפות ובין לסירוגין במשך שנה". בהתאם להוראות אלה, הכלל הוא כי נאסר על עובד מדינה לעסוק בעבודה פרטית, אלא אם קיבל לכך היתר מראש. עבודה פרטית אקראית, היא בגדר החריג לכלל הרחב, ונקבע לגביה בסעיף 42.413 כי: "עובד המועסק בעבודה פרטית הנעשית באופן אקראי או חד פעמי (בהתאם להגדרה בפיסקה 42.402), פטור מקבלת אישור מראש על עבודה זו אך חייב לדווח לממונה עליו על ביצוע העבודה לאחר ביצועה, אגב ציון כל הפרטים, בטופס הבקשה לאישור עבודה פרטית (מדף 2740) ...". כאמור, לטענת המערערת עבודתה הפרטית הייתה מוגבלת ביותר בהיקפה, ועל כן היא נכנסת לכל היותר בגדרי "עבודה פרטית אקראית" כפי שהיא מוגדרת בסעיף 42.402, ועל כן חלות על עבודה זו הוראות סעיף 42.413, המחייבות דיווח בדיעבד בלבד. 4. פרק המשנה 42.43 לתקש"יר עוסק, בשני נושאים ספציפיים הקשורים לעבודה פרטית: האחד, שאינו רלוונטי לענייננו הוא הנושא של עבודה נוספת במסגרת שירות המדינה, והנושא השני, שהוא במוקד דיוננו, נוגע להסדרת עבודתם של רופאים בשירות המדינה במסגרת "פרקטיקה פרטית", או "עבודה פרטית"; שני הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 42.432 ו- 42.434. סעיף 42.432 מגדיר את אופן קבלת ההיתר לניהול פרקטיקה פרטית והוא קובע כי: "רופא מנהל מחלקה, או רופא מומחה בכיר שהוא במעמד של רופא ראשי קבוע הרוצה לעסוק בפרקטיקה פרטית, רשאי לעשות זאת על פי אישור המנהל הכללי של משרד הבריאות. ניתן לרופא אישור לעסוק בפרקטיקה פרטית ינוכו 5% ממשכורתו". בסעיף 42.434 לאותו תת-פרק נקבעה ההגדרה של פרקטיקה פרטית לעניין זה, וכך נאמר: "... לעניין פרק משנה זה - "פרקטיקה פרטית" - עבודה הנעשית על ידי הרופא במסגרת קליניקה פרטית משלו; "עבודה פרטית" - עבודה כשכיר במוסד או בגוף חיצוני." בענייננו, החלופה הרלוונטית היא הראשונה שכן עבודתה הנוספת של המערערת נעשתה בהיותה עצמאית ולא כשכירה במוסד או גוף חיצוני. טיעוני הצדדים התמקדו בפרשנות ההוראות המתייחסות לעבודה פרטית של רופאים והיחס בינן לבין ההוראות החלות על כלל עובדי המדינה. לשיטת בא-כוח המערערת ההוראות המיוחדות בתקש"יר החלות על רופאים, אינן ממצות את נושא הסדרת עבודתם הפרטית, ולפיכך בהעדר הסדר מתאים, יש להחיל גם על רופאים את ההוראות הכלליות המתייחסות לכלל עובדי המדינה. בהתאם לכך, על פי הטענה, יש להחיל על רופאים את ההוראה המתייחסת לעבודה פרטית אקראית. לטענת המשיבה, הסעיפים העוסקים בעבודה פרטית של רופאים הינם בבחינת הסדר מיוחד הנוגע לרופאים. הסדר זה מצד אחד פוטר את הרופאים מן המגבלות החלות על עבודה פרטית בשירות המדינה, כמו מגבלת ההשתכרות או מגבלת שעות העבודה, ומצד אחר, הוא אינו מכיל את החריג של עבודה פרטית אקראית. על כן, לפי פירוש זה כל עבודה פרטית של רופא שאינה עבודה כשכיר, מהווה "פרקטיקה פרטית" ומחייבת מילוי ההוראות הקבועות בסעיף 42.432 לתקש"יר ובכלל זה, קבלת היתר מראש וניכוי של 5% מן המשכורת. עמדה זו של המשיבה נתקבלה על דעת בית הדין למשמעת, ועמדה ביסוד הרשעתה של המערערת. כדי להכריע בערעור שלפנינו, יש, איפוא, צורך לקבוע מהו היחס בין הוראות התקש"יר המגדירות עבודה פרטית באופן כללי, ובין ההוראות המיוחדות העוסקות בפרקטיקה פרטית או עבודה פרטית של רופאים. כפועל יוצא מכך, ניתן לקבוע, האם החריג של עבודה פרטית אקראית מתייחס גם לרופאים. 5. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי צדק בית הדין למשמעת בקובעו כי הוראות התקש"יר הכלליות הנוגעות להיתרים לעבודה פרטית אינן חלות על רופאים. ההוראות הנוגעות לפרקטיקה הפרטית הן בבחינת דין מיוחד הנוגע לרופאים, דין שאינו כולל בתוכו את כלל ההסדרים הנוגעים לעבודה פרטית בשירות המדינה. הוראות התקשי"ר המתייחסות להסדרי העבודה הפרטית של רופאי המדינה הן חלק מתנאי העבודה המוסכמים עם ארגוני הרופאים, והן יצרו עבור הרופאים הסדר מיוחד המעניק להם לענין זה הטבות על פני עובדי מדינה אחרים. בין היתר, הרופאים העובדים בפרקטיקה פרטית כמשמעותה בתקש"יר אינם כפופים למגבלות ההשתכרות החלות על כלל העובדים בשירות המדינה הרשאים לעסוק בעבודה פרטית (ראו: סעיף 42.424 לתקש"יר), וכן, אינם כפופים למגבלות הנוגעות לשעות העבודה בעבודה פרטית (ראו: סעיפים 42.421 - 42.423). אין בידי לנקוט עמדה ביחס לטענה המשתמעת לכאורה, מטיעוני בא-כוח המערערת ולפיה ההסדר שנקבע לרופאים כולל בצד ההטבות גם חסרונות הבאים לידי ביטוי בנסיבות בהן היקף הפרקטיקה הפרטית מצומצם ביותר. מטבע הדברים בהליכים שנתקיימו בעניינה של המערערת לא נחשפו פרטים הנוגעים לנתונים ולרקע שעמדו ביסוד הוראת התקש"יר הנדונה, ומטעם זה אין ניתן בהליך שבפניי להתייחס להיבטים השונים של ההסדר. מכל מקום, כעולה ממכלול הוראות הרלוונטיות בתקש"יר, ההוראות המסדירות את התנאים למתן היתר לעיסוק בפרקטיקה פרטית ובעבודה פרטית על ידי הרופאים בשירות המדינה הן הוראות ממצות הקובעות הסדר כולל. הפרשנות המוצעת על ידי בא-כוח המערערת להוראות אלה אינה עולה בקנה אחד עם אופיין הכוללני של ההוראות, שניכר מהן כי העדר ההתייחסות "לעבודה אקראית", אינו בגדר חסר הטעון השלמה ממקור נורמטיבי אחר. הוראת התקש"יר 42.432 מאפשרת לרופאים שעליהם היא חלה לקיים פרקטיקה פרטית בתמורה לניכוי 5% משכרם. הנחת המוצא היא שעצם הכניסה לפרקטיקה הפרטית היא שמחייבת קבלת היתר וניכוי מן השכר, וזאת בלי קשר להיקף העבודה. הפרשנות האמורה מתיישבת היטב עם האמור בהודעת נש"מ מו51/ מיום 4.3.1986, המצדיקה את ההסדר שנקבע לגבי הרופאים עוד בטרם נוסף לתקש"יר תת פרק העוסק בעבודת הרופאים. ההודעה כוללת בתוכה הגדרה מפורטת של המושג "פרקטיקה פרטית" וכך נאמר בה: "מתן טיפול רפואי כל שהוא תמורת תשלום שלא בשעות העבודה הנהוגות ושלא במתקן, בציוד או ברכוש כל שהוא השייך לאחד ממשרדי הממשלה." (הדגשה הוספה) מהגדרה זו עולה בבירור כי המושג "פרקטיקה פרטית" כולל בתוכו כל עבודה פרטית תמורת תשלום שלא במסגרת העבודה, שאינה בגדר "עבודה פרטית". בא-כוח המערערת טען, בין היתר, כי מעצם העובדה שהודעה זו לא נכללה בנוסחה המלא בתקש"יר, ניתן ללמוד כי איננה עוד בגדר דין מחייב. טענה זו אין בידי לקבל. הודעות נש"מ בנוסף לתקש"יר הן בגדר הנחייה לעובדים אשר בה באים לידי גיבוש כללי ההתנהגות המחייבים את עובדי המדינה, לפי הוראת סעיף 17(2) לחוק שירות המדינה. אילו היתה ההוראה המאוחרת שנקבעה בתקש"יר סותרת את הודעת נש"מ האמורה, היתה ההוראה הקבועה בתקש"יר ההוראה המחייבת; אלא שבכל הנוגע לפרקטיקה פרטית הוראת התקש"יר שבאה בעקבות הודעת נש"מ מו51/, רק מגבשת את העקרון והפרטים הנוגעים ליישומו נוסחו בפירוט במו51/. נוסיף עוד, כי בכל מקרה, יש בהנחיות שבהודעת נציבות שירות המדינה לעניין זה כדי לסייע לפרשנות של הוראת התקש"יר 42.432 שבאה בעקבותיה ומגלמת את העקרון אשר ליישומו הופצה אותה הודעה. לא למותר להזכיר, כי בעת הדיון טען בא-כוח המערערת כי שאלת פרשנות ההוראות החלות על פרקטיקה פרטית של רופאים היא עקרונית ונוגעת לציבור רחב של רופאים. עו"ד חלד היפנה תשומת לבי לפרוטוקול דיון שנתקיים לאחרונה בין נציב שירות המדינה לבין נציגי הסתדרות הרופאים וארגון רופאי המדינה, בו העלו האחרונים טענות בדבר אי בהירות השוררת בקרב הרופאים לעניין הגדרת פרקטיקה פרטית. כתוצאה מאותה אי בהירות, כך הטענה, מועמדים רופאים לדין בגין הפרת הוראות המשמעת בתקש"יר. במסגרת הערעור שבפניי, אין בידי להתייחס לטענות אלה אשר לא עלו בראיות שהובאו בפני בית הדין. השאלות הטעונות הכרעה בפניי נוגעות לפרשנות הוראות התקש"יר הקיימות, ואינן נוגעות לדין רצוי. השאלה אם יש לשנות את ההסדר הקיים כדי לאפשר מסגרת עבודה מחוץ לשירות שלא בתנאי "פרקטיקה פרטית" אלא כעבודה אקראית, כאשר היקף העבודה הוא מצומצם, היא שאלה נפרדת שאינה נוגעת להסדר הנורמטיבי החל על הרופאים כיום. 6. המסקנה העולה מן האמור היא, שעל המערערת חל ההסדר הקבוע בתקש"יר באשר להפעלת פרקטיקה פרטית בידי רופאים. הסדר זה אינו מכיל חריג של עבודה אקראית, ולכן, כדי לקיים פרקטיקה פרטית, בכל היקף שהוא, היה על המערערת לקבל היתר מראש ולקיים את ההסדר לפיו ינוכו 5% משכרה. משלא עשתה כך, הפרה המערערת את הוראות התקש"יר ועברה את עבירות המשמעת שיוחסו לה. בא-כוח המערערת הדגיש בפניי שטיעוניו אינם מכוונים רק לשאלה העקרונית של פרשנות הוראות התקש"יר החלות על רופאים, אלא שטוען הוא גם בשם עניינה האישי של המערערת. עו"ד חלד עשה כל שניתן על מנת לשכנעני כי מרשתו אינה נמנית עם מפרי חוק, והיא רופאה מסורה שנפגעה מעצם הרשעתה. לטענתו, ההיקף המצומצם של עבודת המערערת בפרקטיקה פרטית מלמד, שעשתה כן בעיקר כדי לעזור למטופלים שביקשו את עזרתה ובמקרים רבים אף ייעצה לחולים ללא קבלת תשלום. מקובל עלי כי המערערת היא רופאה מסורה שעניינה הוא מן המקרים הקלים של קיום "פרקטיקה פרטית" ללא היתר; אף אני סבורה, כי נוכח היקף הפרקטיקה הפרטית שהוכחה, אין לראות את התנהגותה בחומרה. ניכר כי גם בית הדין למשמעת לא ראה את התנהגותה של המערערת בחומרה ולפיכך הטיל עליה אמצעי משמעת קלים יחסית. מטעם זה, ונוכח המדיניות הנקוטה בידינו שלא להתערב באמצעי המשמעת המוטלים בבית הדין למשמעת, אלא במקרים קיצוניים בלבד, לא ראיתי להתערב באמצעי המשמעת שהטיל בית הדין על המערערת. אשר על כן, הערעור נדחה. רפואהפרקטסוגי אריחים (רצפה)ריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)