פסק דין 1. לפנינו תביעה לחייב הנתבעות לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. עבור שכר עבודה 17,276.5 ₪ ב. עבור העדר הודעה מוקדמת 6,187.5 ₪ ג. עבור פיצויי פיטורין 18,699 ₪ ד. עבור דמי הבראה 1,150 ₪ ס ה " כ 43,313 ₪ זאת בגין יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין הצדדים מ- 15/6/97 עד 19/10/99, המועד בו פוטר מעבודתו. כן נטען שבמהלך החודשים 10/99-4 נקלעה נתבעת 1 לקשיים כספיים ועקב כך העתיקה פעילותה לאזור התעשיה ביוקנעם והחלה לפעול תחת שמה של נתבעת 2, לפיכך יש לראות בנתבעת 2 שלוחה ו/או ידה הארוכה של נתבעת 1 ומכאן לראות את נתבעת 2 מעבידה. 2. מטעם נתבעת 1 לא הוגש כתב הגנה. בתיק בית הדין מצויה הודעה מטעם עו"ד צפנסקי לפיה נתבעת זאת אינה פעילה ומסירת כתבי בית דין למר לב גובנקו אינה מהוה מסירה מהטעם שהוא אינו משמש בכל תפקיד בנתבעת 1, כמו כן הכתובת בכתב התביעה אינה משמשת את נתבעת 2. לכן, אין לראות במסירת התביעה ללב גובנקו מסירה כדין לנתבעת 1. 3. ב"כ הצדדים (ב"כ התובע וב"כ נתבעת 2), הסכימו למתן פסק דין על פי החומר בתיק, לאחר סיכומים בצירוף מסמכים ואלה הוגשו. 5. להלן העובדות הנוגעות לעניינינו: א) התובע, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו, החל לעבוד אצל נתבעת 1 ביום 15/6/97. ב) לגרסת התובע, מתחילת עבודתו ועד 1/99 שימש ד"ר קלצקין מנהל של נתבעת 1. בחודש 1/99 חדל להופיע מר קלקצין ובמקומו התמנה מר סמולקין שהוצג ע"י מר גובנקו כמנהל נתבעת 2 וישמש מעתה גם מנהל נתבעת 1, כמו כן ציין התובע בתצהירו כי ממועד זה החלו לעבוד על פרוייקטים של נתבעת 2, ואף עבר לעבוד במפעל נתבעת 2 ביוקנעם. (ראה סעיפים 3 - 6 לתצהיר התובע בתמיכה לבקשת מחיקת התביעה על הסף). ג) לגירסת התובע, הוא פוטר מעבודתו ב- 19/10/99 ללא הודעה מוקדמת, והודעה על כך נמסרה לו ביד על נייר פירמה של נתבעת 1, לגרסת התובע, ללא הודעה מוקדמת (ראה נספח ג1 להודעת התובע לבית הדין). ד) בכל תקופת עבודת התובע, דהיינו מ- 15/6/97 עד 19/10/99 הוצאו תלושי משכורת ע"י נתבעת 1 (ראה נספחים ד1 - ד12 להודעת התובע לבית הדין). ה) נתבעת 1 חתמה לתובע על אישור המעביד לצורך הגשת תביעה לדמי אבטלה (ראה נספח ג'2 להודעת התובע לבית הדין). ו) לגרסת התובע משכורות לחודשים 7/99 - 10/99 שולמו מחשבון הבנק של נתבעת 2 (ראה נספחים ה1 - ה3 וכן ה4 להודעת התובע לבית הדין). ז) נתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובו הוכחשו טענות התובע, נטען שנתבעת 2 הנה ישות נפרדת משל נתבעת 1, היא לא שימשה מסווה, לא שלוחה ולא ידה הארוכה של נתבעת 1, לכן דין התביעה נגדה להידחות. כמו כן הוכחש שנתבעת 2 קבלה במפורש או מכללא חבויות כלשהן של נתבעת 1. 6. המחלוקת העקרית בסוגיה שבפנינו האם נתבעת 2 היתה מעבידתו של התובע. 7.(א) בסיכומיו התייחס ב"כ התובע למבחנים המגדירים עובד, ועל כך שהינו עובד אין מחלוקת, השאלה הנה מי היא המעבידה, לפיכך, אין טעם שנעסוק במבחנים לזיהוי עובד וניתוח אותם מבחנים בסיכומי ב"כ התובע. (ב) השאלה מיהו המעביד נדונה במספר פסקי דין (ראה נב/142-3 חסן עליווה אל הרינת נ. כפר רות, פד"ע כ"ד 535 וכן נד/96-3 מח' הבניה של הקיבוץ הארצי נ. חליל עבד אל רחמאן עאבד, פד"ע כ"ט 151), בהם נקבעו מאפיינים לזיהוי מעביד. (ג) אף כי העובדות בפסקי הדין לעניינינו שונות, מהטעם, שבפסקי הדין הנ"ל היתה הכחשה בזיהוי המעביד הרי כאן אין הכחשה והאצבע מופנית לנתבעת 1, כי היא המעבידה. (ד) בסיכומיו התייחס בעיקר ב"כ התובע לעובדה כי בחודש 1/99 התחלף המנהל בנתבעת 1 והגיע מר סמולקין המשמש מנהל אצל נתבעת 2, אך עובדה זאת, דהיינו, היותו של מר סמולקין מנהל נתבעת 2 אינה הופכת את נתבעת 2 להיות מעבידתו של התובע, מהטעם, שאדם יכול לשמש מנהל אצל מספר מעבידים ואין כל פסול בכך, לפיכך, עובדה זאת בלבד אין די בה להפוך את נתבעת 2 למעבידה של התובע. (ה) מהעובדות הנ"ל עולה שלכל תקופת עבודתו תלושי משכורת הוצאו ע"י נתבעת 1, וגם המשכורות ששולמו על ידי נתבעת 1, למעט 3 חודשים עליהם הצביע התובע, אך חודשים אלה אינם מצביעים על הכלל, שכל תקופת העבודה נשמרה זהות המעביד. (ו) אין גם חולק שפיטורי התובע נעשו ע"י נתבעת 1 על נייר הפירמה של נתבעת 1, והעובדה שמי שחתם על מכתב פיטורים היה מר סמולקין ששימש גם מנהל נתבעת 2 אין בה כל פסול. (ז) כאשר התובע נזקק לאישור המעביד לקבלת דמי אבטלה, אישור זה ניתן ע"י נתבעת 1, ולא ע"י נתבעת 2. (ח) אף אם הסתייעה נתבעת 1 בנתבעת 2 בתקופה כלשהיא בהזרמת מזומנים וכך שולמו מספר משכורות התובע, גם בכך אין להפוך נתבעת 2 למעבידה, מהטעם, שבעולם העסקים הדברים אפשריים . (ט) גם אם התובע עבד מספר חודשים במפעל נתבעת 2, אין בכך כדי להפוך את נתבעת 2 למעבידה, מהטעם, שגם בתקופת זאת נשמרה זהות נתבעת 1 כמעבידה הן בהוצאות תלושי משכורת, הן בדווח לרשויות המס והן בפיטורי התובע. (י) לכל אורכה של תקופת העבודה נתן לעמוד על ההפרדה בעסקי שתי הנתבעות, ובראיות שהוצגו בפנינו אין ראיה בעלת משקל שעל פיה ניתן לקבוע כי נתבעת 2 הפכה להיות מעבידה או שהיה ערוב ענינים, כך שיש קושי לזהות המעבידה. (יא) נוסיף, כי גם מרישומי רשם החברות של נתבעות 1, 2 עולה כי מדובר בבעלי מניות שונים שאין קשר ביניהם (ראה מסמכים שצורפו לסיכומי נתבעת 2). (יב) כמו כן מאשר רו"ח של נתבעת 2 כי התובע לא קבל מעולם שכר מנתבעת 2. (יג) נוסיף שגם בכתב התביעה מציין התובע כי הוא הועסק ע"י נתבעת 1 מ- 15/6/97 עד 19/10/99 מועד בו פוטר מעבודתו (ראה סעיף 2 לתביעה) ורק לאחר מכן נטען שנתבעת 2 הנה מסווה ו/או שלוחה ו/או ידה הארוכה של נתבעת 1, אך לכך לא הורם הנטל המוטל על הטוען אותן טענות בנסיבות הענין. (יד) גם הטענה להיות הנתבעות מעבידים משותפים דינה להידחות על יסוד טענות התובע עצמן שנתבעת 1 הפסיקה לפעול ו/או שהנתבעת 2 הנה מסווה לפעולות נתבעת 1. אם זאת הטענה כיצד יכולות הנתבעות להיות מעבידות במאוחד ו/או במשותף. 8. המסקנה מכל האמור לעיל שדין התביעה נגד נתבעת 2 להדחות. 9. באשר למתן פסק דין נגד נתבעת 1 לענין זה בית הדין יתייחס לאחר קבלת תגובת התובע לשאלות הבאות, תוך 21 יום מהיום: א) כיצד ניתן להתעלם מהודעת עו"ד צפנסקי המדברת בעד עצמה? ב) האם במשרד רשם החברות צויינה כתובת למסירת כתבי בית דין לנתבעת 1? ג) יש להפנות לפסיקה, לפיה, תפקיד שממלא אדם מסוים הופך אותו להיות מען למסירת כתבי בית דין לפי התקנות. חוסר תגובה לאמור לעיל, יובן שהתובע זנח בקשתו למתן פסק דין נגד נתבעת 1. 10. ניתן היום י"ג באדר תשס"ב, 25 פברואר 2002 בהעדר. לשלוח לב"כ הצדדים פסק הדין בדואר. בנסיבות הענין, על התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, אם לא ישולם תוך 30 יום מהיום. פיטוריםהודעה מוקדמת