בדב"ע תשן/107-0 טוויג - המוסד לביטוח לאומי, דן בית הדין הארצי לעבודה בעניינה של עובדת שהפסיקה לעבוד על מנת לעבור טיפולי הפריה, כאשר סוכם עם המעסיק כי אם לא תצליח להרות, היא תחזור לעבודה. הטיפולים הצליחו והעובדת לא חזרה לעבודה. בית הדין לעבודה קבע שם כי יש לראות את העובדת כמי שהפסיקה עבודתה בהיותה בהריון שנסתיים בלידה, לאור העובדה שהפסיקה לעבוד רק כשהתברר שהפריית המבחנה הצליחה. כך נאמר שם: "נתחיל ונציין כי קביעתו הגורפת של בית-הדין האזורי, על-פיה הביטוי "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד" - "ראוי להתפרש כפשוטו, היינו כיום בו הפסיקה המבוטחת בפועל לעבוד" אינו מקובל עלינו; ב) כל חוק יש לפרש על-פי מטרתו ותכליתו (ראה למשל: דב"ע לא/3-8 בע' 256; דב"ע מה/3-79 בע' 127), ולמותר לציין כי דין זה חל, ואולי ביתר שאת, מקום שבו מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי (דב"ע מה/04-73 בע' 83) דרך פירוש זאת אינה מיוחדת לבתי-הדין; היא זהה לזאת המקובלת בשיטתנו המשפטית כולה (ראה ע"א 165/82, ואסמכתאות שם; וכן ברק "על השופט כפרשן"; ברק "יסודות לתורת פרשנות ישראלית"; שיקול דעת שיפוטי); ד) עובדת שקיבלה הודעה מוקדמת לפיטורים הנכנסת לתוקפה חודש לאחר מסירתה, ומעבידה מורה לה שלא לבוא עוד למפעל, אך יחסי עובד מעביד יימשכו עד מועד ההודעה המוקדמת; עובדת היוצאת לחופשה שנתית בתשלום, ובסיומה אינה חוזרת עוד לעבודתה מסיבה כל שהיא - ואותה עובדת נכנסת להיריון, בכל אחת משתי הדוגמאות לעיל, אחרי הפסקת עבודתה בפועל וטרם ניתוקם של יחסי עובד מעביד - האם גם לגביה ייאמר כי היום שבו הפסיקה בפועל לעבוד הוא לגביה היום הקובע? דומה כי אף ביטוח לאומי אינו מוכן להרחיק לכת עד כדי כך בפירוש ההודאה.הפסקת עבודה