פסק דין 1. התובעת היא רשות מקומית, התובעת בגין חיובי ארנונה, לרבות שימוש במים. הנתבעת הביאה טענותיה תחילה בתצהיר (4.3.98) שנעשה בתמיכה למתן רשות להתגונן ולאחר מכן בכתב הגנה שהוגש ביום 16.5.99 בתשובה לכתב תביעה מתוקן. 2. בא כוחה המלומד של הנתבעת התרכז בסיכומיו היום בארבעה נושאים עיקריים: ראשית, אמר כי התביעה הוגשה נגד הנתבעת הלא נכונה, טענתו השניה היתה שחלק מהתביעה התיישנה וכן היו בפיו טענות לגבי הסכומים שבהם חוייבה הנתבעת ועוד טענות לגבי תעריפי הארנונה. 3. אינני מוצא כל ממש בטענות לעניין זהותה של הנתבעת. כתב התביעה הוגש מלכתחילה נגד: "מוסך טכנוטסט בע"מ". בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן, המ' 2126/98 הוגש תצהיר של אביבה בר-לב שאמרה בסעיף 1 כי היא בעלת מניות בטכנוטסט בע"מ "ומעורבת בכל שהתרחש בנושא הארנונה... ומוסרת את תצהירי זה וכל שבו בשמה של טכנוטסט". תצהיר זה אושר ביום 4.3.98 ע"י בא כוחה המלומד של הנתבעת שבאותו יום אף אישר יפוי כוח לטובתו שנחתם בידי: "טכנוטסט בע"מ". לבקשת ב"כ הנתבעת אני מציין שיפוי כוח זה גם נושא חותמת של טכנוטסט בע"מ. לא מצאתי בתיק בית המשפט יפוי כוח מטעם חב' בשם אחר. המצהירה, בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן, לא הביאה כל טענה בקשר לזהותה של הנתבעת. לא היתה בתצהיר שום טענה שהתביעה הוגשה נגד נתבעת לא נכונה או שהנתבעת שבשמה נעשתה הבקשה לרשות להתגונן איננה מחזיקה בנכס או אין לה עסק בתחומה של הרשות המקומית, התובעת. התצהיר כלל טענות נגד הגשת התביעה בסדר דין מקוצר נגד השטחים שבהסתמך עליהם נקבעה הארנונה ונגד יישום של החלטות של ועדת ערר (הטענה האחרונה נזנחה בהמשך הדרך). 4. שמעתי את חקירתה בבית המשפט של העדה אביבה בר-לב מטעם הנתבעת. היא אישרה, שהיא מנהלת אצל הנתבעת מאז הקמתה שעבדה גם לפני כן באותו מקום בתור שכירה, ומדבריה עולה כי היא ואחיה, שבתאי ברכה, מנהלים במקום (עם אחרים) עסק של רישוי כלי רכב וזאת במשך שנים. העדה לא ייחסה חשיבות לכסות הפורמלית של החברות, שהיא ואחיה ייסדו לצורך ניהול העסק במקום. זאת ועוד; גם בהתכתבות עם הרשות המקומית נעשה שימוש בשם טכנוטסט ללא הקפדה על ציון שם מדוייק של אישיות משפטית, ראו למשל המכתב מיום 1.12.97 שם הועבר לעירייה סכום של 50,000 ש"ח ע"ח חוב כאשר המכתב נחתם ע"י טכנוטסט (מש3/ שהוגש בבש"א 3065/99). גם מכתב מיום 7.10.97 שצורף כנספח ב' לבקשה לרשות להתגונן נחתם בכינוי טכנוטסט. ראו גם: באותו כוון נספח ג' שם מיום 1.12.97, מכתב מיום 26.12.91, מכתב בחתימת העדה בר-לב מיום 10.2.93 ומכתב מיום 1.8.94 בחתימת אחיה הנ"ל של העדה. תיעוד זה צורף, מטעם הנתבעת בהליכים הנוכחיים, ולכן אני סבור שהנתבעת מנועה מלהעלות את הטענה כי היא נתבעה בשם שאינו נכון או שאין היא בעל הדין הנכון כאן. 5. הציון הנוכחי של הנתבעת נעשה אחרי שהתברר לתובעת, עיקולים זמניים, שהוטלו לא העלו דבר מכיוון שאצל מחזיקים שונים היה ציון אישיות משפטית אחרת מזה שנזכר בהחלטות בדבר עיקול זמני. אינני מייחס לכך כל חשיבות. התברר לי, כי מנוהל עסק אחד לרישוי כלי רכב באותו מקום בתחומה של אותה רשות. לא נמסרו כל הודעות מתאימות על שינוי במחזיק. אם הייתי מתבקש לעשות כן הייתי מחייב גם את המנהלים הפעילים כלפי הרשות המקומית. אפשרות רישום חברות בשם כזה או אחר לא נועד לאפשר התחמקות מתשלום ארנונה. בענייננו נושא זה הוא בעל חשיבות משנית בשים לב לכך שהטענה בדבר נתבע שאינו נכון לא הובאה כלל בפני בית המשפט בדרך הנכונה. ברור לי שהנתבעת קיבלה דרישות בגין ארנונה ולא היתה בפיה כל טענה של ממש להיפוכו של דבר. ברור גם שהודעה בדבר חיוב בארנונה פורסמה ברחבי הרשות המקומית, התובעת. בנסיבות אלה אין יסוד לטענה כי אין מקום לדיון בתביעה מכיוון שלא נשלחה דרישה כדין לנתבעת. 6. בפי הנתבעת היו טענות לגבי דרך חישוב הארנונה, לרבות טענות כי נעשו מדידות לא נכונות. טענות אלה מן הראוי להביא בדרך של השגה או ערר בפני ועדת ערר לענייני הארנונה. מהתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן אני למד שהנתבעת מכירה דרך זו. אין בפסק דין זה כדי למנוע מהנתבעת מלהגיש השגות או עררים ככל שהדבר פתוח בפניה לפי החוק. מכל מקום אינני מוצא לנכון לדון בטענות אלה במסגרת התביעה הנוכחית. אפילו היה הדבר נתון לשיקול דעתי לא הייתי, בנסיבות דלעיל, מוכן להפעיל שיקול דעת זה לטובת הנתבעת. 7. עוד היתה טענה בעניין סבירות תעריפי הארנונה. טענה זו נטענה ללא בסיס עובדתי או משפטי כלשהו ואני דוחה אותה, לכן. 8. אשר לטענת ההתיישנות (התביעה הוגשה ביום 2.2.98) אני מבקש לציין שלא שמעתי תשובה של ממש בפי בא כוחה המלומד של הנתבעת, כי התביעה מתייחסת רק לסכומים שלאחר 1994 כאשר סכומים ששולמו עד אותה שנה נלקחו בחשבון על חשבון חוב קודם, כך שחוב קודם זה אינו נכלל בסכום התביעה. אני מבקש לציין שבתיעוד שהוגש לי לגבי תשלומים שנעשו ע"י הנתבעת או מטעמה לא ביקשו המשלמים לייחס הסכומים לשנת מס זו או אחרת, אלא אמרו שהתשלומים נעשים ע"ח החוב. 9. בסופו של יום ניצבה בפניי נתבעת המנהלת, בשם זה או אחר, זה שנים עסק רחב היקף של רישוי כלי רכב בתחומה של הרשות המקומית התובעת, כאשר נמנעת לא רק מתשלום דמי הארנונה אלא גם אינה משלמת בגין צריכת מים. הרשות המקומית לא נקטה בהליך של גבייה מינהלית אלא הגישה תביעה אזרחית לבית המשפט. בתגובה היא נענתה בטענות חסרות בסיס, או טענות שאין להם מקום בבית המשפט ושניתן היה לבררן בטריבונלים המיועדים לכך. 10. התוצאה היא שאני מקבל את התביעה ונותן פסק דין בהתאם לעתירות בכתב התביעה המתוקן, דהיינו, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,138,445 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לפרעון המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט ועד לתשלום המלא בפועל) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 80,000 ש"ח + מע"מ, להיום. ארנונהארנונה (חובות)חוב