החזרת ערבות בנקאית - מכרז

פסק דין 1. התובעת עותרת לחייב את הנתבע מס' 1 (להלן - הנתבע) להשיב לה סך - 386,371 ש"ח, שהנו סכום ערבות בנקאית שאותה הגישה התובעת במסגרת מכרז שפרסמו הנתבעים, אשר חולטה על ידי הנתבע. רקע עובדתי ודיוני 2. הרקע העובדתי הרלוונטי אינו שנוי במחלוקת ולהלן עיקרו: א. הנתבעים פרסמו במשותף, בדצמבר 1997, מכרז להחכרת מגרשים לבניה בגדרה. המציעים הוזמנו להגיש הצעות למחירי קרקע (ללא הוצאות פיתוח ומע"מ). למכרז צורפה הערכת שמאי לגבי שווי הקרקע. כמו כן נדרשו המציעים לצרף להצעה המחאה בנקאית או ערבות בנקאית, בסכום קבוע שפורט בתנאי המכרז. ב. המועד האחרון להגשת ההצעות היה 2.4.98. ג. ביום 2.4.98 נפתחה תיבת המכרזים ונמצאה בה מעטפה אחת בלבד. ד. ביום 7.4.98 נפתחה המעטפה על ידי הוועדה לפתיחת מעטפות של הנתבע. או אז התברר, שההצעה היחידה שהוגשה הנה של התובעת. ה. הצעתה של התובעת הייתה על סך 9,550,500 ש"ח. להצעה צורפה ערבות בנקאית כפי שנדרש בתנאי המכרז. ו. הערכת השמאי (האומדן) לגבי הקרקע שאליה התייחסה הצעת התובעת, עמדה על סך של 4,529,780 ש"ח, היינו, על כ- 47.5% מסכום ההצעה. במילים אחרות אפשר לומר, שהצעת התובעת הייתה גבוהה פי שתיים (לערך) מהאומדן. ז. ביום 9.4.98 הודיעה התובעת לנתבע, בפקסימיליה, כי נפלה טעות סופר בסכום שבו נקבה בהצעתה, וכי הסכום הנכון הוא 955,000 ש"ח ולא 9,550,000 ש"ח. התובעת ביקשה כי וועדת המכרזים תתקן בהתאם את ההצעה (נספח מא5/ לתצהיר אדרי). ח. ביום 10.5.98 נערכה ישיבה של וועדת המכרזים המשותפת של הנתבעים. וועדת המכרזים לא שוכנעה כי נפלה טעות בהצעה, ולא ראתה לנכון לתקן את ההצעה כפי שביקשה התובעת (סעיף 7 לתצהיר אדרי). לפיכך, התובעת נקבעה כזוכה במכרז על בסיס הצעתה בסך 9,550,500 ש"ח (נספח מא7/ לתצהיר אדרי). ט. הנתבע הודיע לתובעת על החלטת וועדת המכרזים וביקש ממנה להמשיך את הטיפול בהקצאה. התובעת, באמצעות בא-כוחה, שבה והודיעה לנתבע כי הסכום שננקב בהצעה נרשם בטעות. בא-כוח התובעת דרש מהנתבעים לקבל את הצעת התובעת לאחר תיקון הטעות ולחילופין, הודיע על ביטול החוזה. בקשה זו נדחתה על ידי הנתבע. לאחר שהתובעת לא השלימה את הליכי ההקצאה, חילט הנתבע את הערבות הבנקאית. מכאן התביעה. 3. במסגרת הליכי קדם המשפט הסכימו ב"כ הצדדים כי אלה הן השאלות הצריכות הכרעה: א. האם הייתה טעות במילוי ההצעה. ב. אם בית המשפט יקבע שהייתה טעות - האם הדבר אמור להוביל מניה וביה למניעת החלוט, או שמא עדיין שומה על בית המשפט לבחון אם יש מקום להתערב בשיקול דעת וועדת המכרזים שסברה שלא הייתה טעות; אם יש מקום להתערב בשיקול דעת וועדת המכרזים - האם קיימת עילה לעשות כן ולהורות על שינוי החלטתה. האם הייתה טעות במילוי ההצעה 4. תמצית גרסתה של התובעת באשר לנסיבות הטעות, כפי שפורטה על ידי עובד התובעת מר ירון סער (להלן- סער), הנה כדלקמן: א. סער קיבל את מסמכי המכרז בחודש פברואר 1998 או בסמוך לכך. הוא ניתח את נתוניו והעלה על הכתב את המחיר המומלץ (נספח א' לתצהירו). המסמכים נמסרו על ידו למנהל התובעת מר גדעון אברהמי (להלן - גדעון). סער ציין בתצהירו, כי באותה תקופה היה נתון בעומס עבודה גדול מאד, משום ששתי עובדות אחרות של התובעת נעדרו מהעבודה. ב. המועד האחרון להגשת הצעות במכרז היה 2.4.98. סמוך לפני מועד זה יצא גדעון לחו"ל. לפני הנסיעה הודיע לסער שהמחיר המומלץ ליחידת דיור, היינו, 3,500$ - נראה לו. גדעון הנחה את סער לטפל בהגשת ההצעה ולקבל גם את הסכמת מנהלה הבכיר של התובעת, מר גואל אברהמי (להלן - גואל). ג. ביום 1.4.98 השלים סער את מילוי מסמכי המכרז והתקשר לגואל בטלפון כדי לקבל את הסכמתו. הוא מסר לגואל את עמדת גדעון. גואל אישר להחתים את אחד ממנהליה האחרים של התובעת על ההצעה. בהמשך לאמור לעיל, החתים סער את מר מצליח אברהמי (להלן - מצליח) על ההצעה והעבירה לנתבע ביחד עם הערבות הבנקאית. ד. כאמור לעיל, המחיר שעליו המליץ סער להציע בגין כל יחידת דיור במתחם היה 3,500$. במתחם יש 76 יחידות דיור ולכן, סכום ההצעה המלא הנו, לשיטת התובעת, 266,000$. לפי השער היציג של הדולר באותו יום, מדובר ב- 955,500 ש"ח. לעומת זאת, בהצעה שהוגשה נרשם על ידי סער שהסכום הוא 9,550,500 ש"ח. הטעות מתבטאת, אפוא, לשיטת התובעת, בהוספת הספרה "0" באמצע המספר. בה בעת רשם סער במסמכי המכרז את הסכום השגוי (לשיטתו) גם במילים, היינו, לצד הספרות: 9,550,500 ש"ח, רשום במילים: "תשעה מליון חמש מאות וחמישים אלף וחמש מאות ש"ח". סער מסביר בעניין זה כי "אני משער שפעולה זו נעשתה כשגרה של רישום סכום במילים, לאחר רישומו בספרות, או שמא בשל ניתוח לייזר לראייה ללא משקפיים, שעברתי כחודש לפני כן. לאחר הניתוח היו לי קשיים בקריאה בשל בעיית מיקוד שהלכה ופחתה עד כחודשיים לאחר הניתוח" (סעיף 12 לתצהיר סער). ה. אשר לנסיבות גילוי הטעות מסביר סער, כי ביום 8.4.98 בשעות הערב, בעת שהיה בביתו, הרהר אודות מכרז אחר שאליו ניגשה התובעת, לבניית 63 יחידות דיור בערד. הסכום שהתובעת הציעה באותו מכרז היה 950,000 ש"ח. תוך כדי כך נזכר במכרז נשוא התביעה ולפתע טרדה אותו המחשבה, שככל הנראה קיים פער קיצוני ובלתי סביר בין ההצעות בשני המכרזים. למחרת בבוקר מיהר לבדוק את המסמכים ואז גילה, לתדהמתו, את הטעות. מטעם התובעת הוגשו גם תצהיריהם של מצליח, גדעון והעובדת גב' דליה סגל. כל העדים הצהירו, כי בעת שפנו לנתבע בבקשה לתקן את הטעות לא ידעו שהתובעת הייתה המציעה היחידה במכרז. 5. שקלתי את טענותיה של התובעת בכובד ראש. אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה, שלא עלה בידה לשכנע בגרסתה. כמה טעמים חברו למסקנתי זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד: א. כאבן יסוד לגרסתה של התובעת משמשת טענתה, כי סכום ההצעה שנרשם במסמכי המכרז חורג בצורה קיצונית ביותר מהמחירים ששררו בשוק. דא עקא, לא הובאה על ידי התובעת כל ראיה של ממש המלמדת, כי מחירי השוק היו אז בשפל כה עז. הטענה בוססה כל כולה על ראיון שנערך באוגוסט 98 בעיתון "מעריב" עם נציג הנתבע מר משה אדרי, שבו צוטט מפי מר אדרי, שרוב ההצעות למכרזי הנתבע נעות בין 50%-60% מהאומדנים המוקדמים. אולם, הכתבה עצמה לא הוצגה לפני בית המשפט. מר אדרי הסביר, כי דבריו כוונו לחודש שבו פורסם הראיון ולא למועד הגשת ההצעות למכרז נשוא התביעה. הוא אף הוסיף, כי יתכן שהשיחה נערכה לגבי אזור ירושלים בלבד (עמ' 27). בדברים שמסר אדרי בראיון לעיתון, שפשרם לא נתחוור די הצורך, אין, אפוא, כדי לבסס את גרסת התובעת. וודאי שאין בהם כדי להוות תחליף לעדות רצינית של בר-סמכא אודות מחירי השוק באותה עת. התובעת לא הביאה לפני בית המשפט עדות כזו. במצב דברים זה לא הונחה תשתית ראייתית לטענתה. ב. התובעת מבקשת לייחס משמעות מפליגה לכך, שסכום ההצעה שנרשם במסמכי המכרז היה גבוה פי שניים ויותר (110%) מהאומדן. אולם, על פי גרסתה של התובעת יוצא, כי סכום ההצעה הוא כ- 20% מהאומדן. התובעת לא הביאה כל ראיה, כי הציעה אי פעם 20% בלבד מהאומדן, או כי הדבר נעשה במכרזים דומים על ידי מציעים אחרים. מצד שני ראוי לציין, כי במכרז בערד, שלדברי מר סער גרם לו לגלות את הטעות, הסתכמה הצעתה של התובעת (951,300 ש"ח) ב- 66% מהאומדן (ראו סעיף 13 לתצהירו של אדרי). בבדיקה אקראית של הצעות אחרות של התובעת נמצא, כי מעולם לא הציעה פחות מ- 50% מהערכות השמאי (סעיף 14 לתצהיר אדרי). מזווית ראיה זו דומה, כי האפשרות שבהצעה לא נפלה טעות דווקא מסתברת יותר מהאפשרות ההפוכה. ג. התובעת מוסיפה וטוענת, כי לו פעלה בחוסר תום לב הייתה מודיעה על הטעות כבר ביום פתיחת תיבת המכרזים ולא ממתינה 6 ימים עד ששלחה לנתבע את הודעתה. אלא שתתכנה סיבות רבות אחרות לדרך התנהלותה של התובעת. כך, למשל, יתכן שלאחר שנודע לה שהיא המציעה היחידה בקשה להקטין בדרך זו את הצעתה, אך ההחלטה לעשות כן לא גמלה בן רגע אלא במהלך מספר ימים (וראו פירוט אפשרויות נוספות בסעיף 19 לסיכומי הנתבעים). לא ניתן, אפוא, לייחס לשיקול זה משקל מכריע. ד. ראינו לעיל שסער טען, כי בעת עריכת החישובים קודם למילוי מסמכי המכרז היה עמוס מאד עקב היעדרותן של שתי עובדות של התובעת מהעבודה. מהותה של טענה זו לא ברורה, שכן הטעות חלה, לשיטת התובעת, בשלב העתקת הסכום למסמכי המכרז ביום 1.4.98, ולא בשלב עריכת החישובים שהתרחש מספר שבועות קודם לכן (כפי שעולה מנספח א לתצהיר סער). זאת ועוד: מסתבר, כי העובדות נעדרו מהעבודה במועדים שונים מאלה שבהם ערך סער את החישובים (עמ' 15). רואים אנו, שטענת העומס לא מסייעת במיוחד לגרסת התובעת. ה. סכום ההצעה נרשם על ידי סער הן בספרות והן במילים. הרישום הכפול מהווה חגורת בטחון, המקטינה אפשרות של טעות. גם אם נניח שסער טעה והוסיף "0" מיותר כאשר העתיק את הסכום בספרות (9,550,000), ניתן לצפות ממנו שיגלה את הטעות בשלב רישומו במילים (תשעה מליון חמש מאות וחמישים אלף וחמש מאות ש"ח). ו. הטעות שהתובעת טוענת לה מתבטאת בהוספת הספרה "0" באמצע המספר: התובעת טוענת שבמקום 955,500 ש"ח רשמה 9,550,500 ש"ח. זוהי "טעות" הנראית מוזרה במשהו. דומה כי אפשר היה לעכל את הגרסה ביתר קלות, לו נוספה הספרה "0" בסוף המספר. אכן, לא בכדי טען אפילו סער, בפתח חקירתו הנגדית, כי הוסיף "0" בסוף המספר (עמ' 17). מעניין לציין, שגם בהודעת הפקס ששלחה התובעת לנתבעת ובה טענה לטעות סופר, רשומים סכומים של 955,000 ו - 9,550,000 ש"ח, היינו, התובעת טוענת שנוסף "0" בסוף המספר. בפועל, פני הדברים שונים. ז. סער נסה להסביר את הטעות בקשיי ראיה (מיקוד) עקב ניתוח שעבר בעיניו. אולם, לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית, כגון: חוות דעת של מומחה רפואי, שסער אכן סבל מבעיה כזו. אף לא ברור כיצד קרה שסער התקשה להעתיק את המספר כראוי בשלב רישומו במסמכי המכרז בספרות, אך לא התקשה להבחין במספר המועתק כאשר היה צורך לרושמו במילים. ח. בשלב מילויים של מסמכי המכרז ביקש סער את אישורם של שניים ממנהלי התובעת לסכום ההצעה (גואל ומצליח). תמוה ביותר מה גרם לליקוי המאורות שלפיו שני מנהלים לא גילו את הטעות. אמנם מצליח טען שחתם על ההצעה בלי שבדק אותה, אולם הסבר זה נראה מלאכותי ומאולץ. הדעת נותנת, שמנהל חברה המאשר את השתתפותה במכרז, שלא לדבר על חתימה ממש על מסמכי המכרז, יבדוק את המסמכים בשבע עיניים. בהקשר זה לא ניתן להתעלם מסתירה מהותית שהתגלעה בגרסת סער אודות נסיבות החתמתו של מצליח על מסמכי ההצעה. בעוד שמתצהירו (סעיפים 8 - 10) עולה, כי החתים את מצליח על מסמכי המכרז לאחר שכבר נרשם בהם סכום ההצעה, הרי בחקירתו הנגדית טען, כי החתים את מצליח על טפסים ריקים ומילא את הפרטים לרבות סכום ההצעה בשלב מאוחר יותר (עמ' 16). ואם בכך לא די הרי ניתן להוסיף, שהתובעת לא זימנה את גואל לעדות. גם בכך יש כדי לכרסם בגרסתה. ט. ולסיום יצוין, כי קיים קושי לקבל את הסברו של סער אודות האופן שבו גילה את הטעות. במה דברים אמורים: טעות סופר, מעצם טבעה, נופלת בהיסח הדעת ולכן, האדם הטועה אינו מודע לקיומה עד שהיא מתגלית לו באקראי. במילים אחרות: הסכום, שאמור היה להיטמע בתודעתו של סער לאחר שמלא את מסמכי המכרז, היה הסכום שדימה למלא בהם, היינו, 955,500 ש"ח, ולא הסכום של 9,550,500 ש"ח שרשם באופן לא מודע עקב "בעיות במיקוד הראיה". לכן, לא ברור כיצד מילוי מכרז אחר, שמונה ימים אחרי מילוי המכרז נשוא התביעה, יכל לגרום לכך, שמה שלא נמצא מעיקרא בתודעתו של סער, חדר לפתע לתודעתו. לאור משקלם המצטבר של השיקולים שמניתי, לא שוכנעתי שנפלה טעות סופר בסכום שרשם סער (בספרות ובמילים) במסמכי ההצעה. 6. בשולי הדברים ראוי להוסיף, שגם לו דובר בטעות של התובעת, הרי לא ניתן ליחס לנתבע ידיעה עליה. גובה הצעה במכרז נגזר משיקולים רבים ומגוונים, חלקם אובייקטיביים וחלקם סובייקטיביים שאינם ידועים, בהכרח, לוועדת המכרזים. וועדת המכרזים אינה יורדת לעומק מניעיהם של המציעים בהגשת ההצעות (עמ' 28). לא אחת מוגשות במכרזים הצעות העולות פי שתיים ופי שלוש על האומדן המוקדם (דברי אדרי בעמ' 28, שלא נסתרו). בנסיבות אלה, העובדה שהצעתה של התובעת הייתה יחידה, ושקיים פער של 110% בין סכומה לבין האומדן המוקדם, לא אמורה הייתה להדליק אור אדום אצל וועדת המכרזים. ברי שכך הם פני הדברים בזוכרנו, שהתובעת טוענת שהתכוונה לרשום בהצעה סכום המגיע ל- 20% מהאומדן. במצב דברים זה לא היה חל בכל מקרה סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973, שעניינו בתיקון טעות סופר. טעמו של דבר הוא, שסעיף 16 לא יחול מקום שמדובר בטעות חד-צדדית, שלא הייתה ידועה לצד השני (פרידמן-כהן, חוזים כרך ב', הוצ' אבירם תשנ"ג, בעמ' 761). התובעת שטעתה יכלה, אפוא, לבקש את ביטול החוזה רק במסגרת סעיף 14(ב) לחוק החוזים. והנה, בנסיבות העניין ספק רב הוא, אם איזונם של האינטרסים של הצדדים, במסגרת מבחן ה"צדק", היה מוביל לביטול החוזה. אל מול ההפסד הכספי של התובעת יש לייחס משקל הולם לשיקולים הבאים: האחריות המלאה לטעות הנטענת רובצת לפתחה של התובעת, אשר לא השכילה לכונן מנגנוני בקרה מתאימים ואשר מנהליה חתמו על המסמכים בלי לבדקם; בסופו של דבר, הצעה הגבוהה פי שתיים מהאומדן אינה חורגת בעליל ממהלך העסקים הרגיל ולא אחת מוגשות על ידי יזמים הצעות כאלה; התובעת הודיעה על הטעות לאחר שיכלה לדעת שהצעתה יחידה. אכן, ביטול חוזים עקב "טעויות" כגון אלה, שמציע הודיע עליהן רק אחרי שנפתחו תיבת ההצעות והמעטפות, עלול לעודד תכסיסים פסולים ומניפולציות, העלולים לפגוע במוסד המכרז הפומבי פגיעה חסרת תקנה. שיקולים אלה תומכים בהותרת החוזה על מכונו, וזאת אף נניח שאצל התובעת נפלה טעות. אלא שבין כך ובין אחרת, לאור מסקנתי הקודמת שבמקרה דנן לא הוכחה טעות, אין צורך לקבוע מסמרות בסוגיה זו וניתן להותירה בצריך עיון. התערבות בשיקול דעת וועדת המכרזים 7. בא-כוחם המלומד של הנתבעים הוסיף וטען בסיכומיו, שאף אם בית המשפט סבור שהתובעת טעתה, עדיין אין מקום להמיר את שיקול דעתה של וועדת המכרזים בשיקול דעתו. לאישוש טענתו הפנה לפסיקה, שעניינה בהיקף התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתה של וועדת המכרזים. אני נוטה לסבור, כי תחולתם של כללי "ההתערבות" הנדונים מוגבל להחלטות של וועדת המכרזים בעניינים מקצועיים ומנהליים. לעומת זאת, השאלות: האם נפלה בהצעה "טעות סופר" שיש לתקנה לפי סעיף 16 לחוק החוזים, או האם מדובר ב"טעות" המצדיקה להורות על ביטול החוזה לפי סעיף 14(ב) לאותו חוק, הן שאלות משפטיות טהורות, אשר בתור שכאלה יוחדו להכרעתו של בית המשפט. דא עקא, במסקנה זו אין כדי לסייע לתובעת, שכן לעיל ראינו שבחינת העובדות והמצב המשפטי לאשורם מובילה למסקנה, כי בידי התובעת לא עלה לשכנע כי טעתה. סוף דבר 8. התוצאה העולה מכל המקובץ היא, שהתובעת זכתה במכרז על פי הצעתה. לאחר מכן חזרה בה. בנסיבות אלה היו זכאים הנתבעים לחלט את הערבות. 9. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט- עו"ד בסך 25,000 ש"ח ומע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום. מכרזערבות בנקאיתבנקערבות