משרד רישום והסדר קרקעות של ממלכת ירדן

פסק דין 1. נושא פסק-דין זה הוא תביעת התובעת ליתן פסק-דין הצהרתי המצהיר כי:- א. הנתבע לא רכש ולא קנה זכויות בעלות ו/או אחרות במקרקעין הידועים כנכס בגוש שומה (להלן: מאליה) 3 חלקה 234 (להלן: חל"ש 234) לפני הליכי הסדר מקרקעי כפר בידו על-ידי ממלכת ירדן (להלן: ההסדר) והידועים כיום כחלקה 5 בגוש 1 שבבידו (להלן: חלקה 5) ו/או; ב. התובעת היא בעלת הזכויות בחלקה 5 כמפורט במפה שצורפה לתביעה המתוקנת, שהיא קטע ממפת ההסדר (שהוצגה במהלך הדיון, היא ת1/א'). 2. התובעת טוענת כי הנתבע השתלט בכוח הזרוע על חלקה 5, יחד עם חלקות סמוכות, תוך עקירת עצי גפן שהיו נטועים בחלקה, בניית בית מגורים והקמת צריפונים ופחים וגידור. הנתבע טוען בהגנתו כי הוא רכש את חלקה 5 כחלק מחלקה 231 בגוש מאליה 3, שבאזור אלמועסרה, בכפר בידו (להלן: חל"ש 231), מבעליה, בהוסיפו בסעיף 7 לכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות, שכן נושא הבעלות בקרקע נשוא התביעה, נמצא בהליכי בירור במסגרת ת"א 64/95 בבית משפט זה, בו נתבקש בית-המשפט להצהיר כי הקרקע שהיתה ידועה כחלקה 228 בגוש שומא 3, בכפר בידו והידועה כיום כחלקות 4-1 בגוש 1 (להלן: חל"ש 228), היא של התובעים באותו תיק ולא של הנתבע המחזיק בה. 3. יצויין כבר כאן כי הטענה של הנתבע הנ"ל בסעיף 2, הקושרת את הדיון בתביעת הצהרת בעלות על חל"ש 228 בת"א 64/95, עם התביעה להצהרת הבעלות בחלקה 234 (היא חלקה 5), כרוכה בטענת היסוד של הנתבע המנוסחת בסעיף 40 לסיכומיו והיא שחל"ש 228 ו- 234 אינן חלק משטח חל"ש 231, המשתרעת על 14,404 מ"ר, שבגבולותיה המתוארים בנ9/ מחזיק הנתבע מאז 1987 (להלן: המתחם). דא עקא, שאין חולק כי ביום 16.7.97 ניתן פסק דין בת"א 64/95 (מפי כבוד השופט ע' חבש) בהיעדר הגנה (להלן: פסה"ד), לפיו הוצהר כמבוקש בתביעה כנ"ל בסעיף 2 ופסק דין זה הפך לחלוט לאחר שנדחתה בקשת הנתבע לבטלו וכן ערעורו לבית המפשט העליון ולכן טוענת התובעת בסיכומיה כי יש להיעתר לתביעה מחמת פסה"ד שיצא נגדו. טענה טרומית זו של התובעת זו נדחית, שכן חרף ניסוחו של סעיף 7 לכתב הגנה, אין בפסה"ד כדי לאיין את הגנת הנתבע ולבסס מתן הצהרות כמבוקש וזאת מהטעם שעניינו של פסה"ד הוא חל"ש 228 הידועה כחלקות 4-1 בגוש 1 לאחר "ההסדר", אך אין בממצאיו שבהם הודה הנתבע בתלותו את תוצאות הגנתו בתוצאות ת"א 64/65 כדי לשמש הודאה - וודאי לא ראייה - כי התובעת היא בעלים של חל"ש 234 ו/או כי חלקה זו היא אכן החלקה 5, בגבולות שנקבעו במפת ההסדר ת1/א', כפי שמופיעה בנ8/ והמסומנת (על ידי - אב"ז) במספר "5" במפת המתחם נ9/ על-פי עדותו של המודד י' קראוס בעמוד 29 (להלן: המודד), ובה מצויים בין היתר הבית, הסככה ודרך הגישה שהקים בה הנתבע. 4. לאור האמור, השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בהליך זה, היא: האם התובעת היא הבעלים של חלקה 5 שבמתחם נ9/ מכוח היות חלקה זו חל"ש 234? אם התשובה לשאלה זו שלילית, אין יריבות בין התובעת לבין הנתבע, וזאת מכוח היותו מחזיק במתחם - וביתר דיוק במה שנותר ממנו לאחר פסק-הדין - ללא קשר עם השאלה: אם לנתבע זכויות חוזיות להעברת הבעלות ביתרת המתחם על שמו, מכוח הרכישה ממוצטפא, שהיא חסרת משמעות, אם ייקבע שאכן התובעת היא הבעלים של חלקה 5. 5. על יסוד הראיות שהובאו בפני, לאור הערכתן כר"מ בסעיף 6, הוכחו העובדות דלהלן:- א. חל"ש 234 היא חלקת אדמה בכפר בידו, שהיתה רשומה בספרי הרישום של ממלכת ירדן - וכיום במרשם המיסים של המינהל האזרחי ליהודה ושומרון - כחלקה ששטחה 2,000 מ"ר ובעליה הוא אבי התובעת איברהים חסין עבדל קאדר מנצור שנפטר בשנת 1957 (להלן: המנוח) והתובעת הפכה לבעליה של חל"ש 234 עם שתי אחיותיה, מכוח ויתור של הבנים של המנוח לטובת שלוש בנותיו, התובעת ושתי אחיותיה, וצו ירושה שרעי מ- 1995 שהוצא בהתאם לויתור (נספח ת3/ לתצהיר ע"ת 3). ב. בגוש השומה 3 הנ"ל, רשומות בין היתר ברישומי ממלכת ירדן - וכיום ברשימת משלמי המיסים של המנהא"ז גם חלקות אלו: (1) חל"ש 228 ששטחה 21,500 מ"ר על שם ארבעת האחים למשפחת שיוך. (2) חל"ש 231 ששטחה סה"כ 1500 מ"ר על שם אחמד חסין עבדל קאדר מנצור, אביהם של מוצטפה אחמד חסן מנצור (להלן: מוצטפה) ואחיו. ג. במהלך השנים 1963-4, המשרד לרישום והסדר קרקעות של ממלכת ירדן ביצע בכפר בידו הליכי הסדר לפי הוראות הדין הירדני; במסגרתם הוכן לוח תביעות שבו נרשמו כל התובעים לבעלות בקרקע, תוך ציון גבולות כל חלקה (להלן: לוח התביעות) ובוצעו הליכי מדידה של החלקות הנתבעות בנוכחות הטוענים להן, אשר הצביעו בפני מודד מטעם ההסדר על גבולות כל חלקה ורישומי המדידות כולל מיקום וזהות הטוען לבעלות כאמור, נכללו "בפנקס השטח". בעקבות מדידות אלו, שרמז להן מצוי בשולי "מפת ההסדר", הוכנה מפת ההסדר ת1/א', אך לא הוכן "לוח הזכויות" הסופי ולא פורסם ברבים לצורך התנגדויות, כנדרש לפי הוראות הדין והליכי ההסדר על כן לא הושלמו. לאור אי השלמת הליכי ההסדר, רישום המקרקעין בתחום אזור יו"ש מאז 6/1967, נותר במסגרת מערכת המיסוי ולפיכך התעודות המתייחסות לשלושת החלקות הנ"ל הוצאו על-ידי קמ"ט מיסים במנהא"ז כמוכח מת2/, ת3/, ת18/ ות21/, קרי: תעודות ה"מאליה". ד. חרף אי השלמת "ההסדר" רשמה ממלכת ירדן בספרי המקרקעין שלה את הבעלויות על החלקות כפי שנקבעו ב"מפת ההסדר", כמפורט בלוח התביעות, לפי צו מועצת השרים מיום 3.10.90, אך בכפוף להסתייגויות דלהלן המופיעות בשולי נסח רשם המקרקעין הירדני ת22/ המתייחס לחלקה 5 בגוש 1 באזור אסהל שבבידו והמעיד על בעלות התובעת ושתי אחיותיה בחלקה זו, לאמור:- (1) נסח זה מציג את המציאות כפי שהיתה ביום 31.5.67. (2) תעודה זו אינה כשרה למטרות מכירה וקנייה ואישור חוזים. (3) מחלקת האדמות והמדידות לא תשא בתוצאות או באחריות שינבעו מתעודה זו. (4) הרישומים הנובעים מלוח (=רשימת) התביעות, אינם סופיים. על רקע הסתייגויות אלו, לא נרשם בנסח שטח החלקה (ראה משבצת ריקה בת22/). ה. בהתאם למפת ההסדר ת1/א':- (1) שטחן של חלקות 4-1 הוא כ- 10 דונם (כ- 10,000 מ"ר), בעוד ששטח חלקת שומה 228 - לפי פסק-הדין בת"א 64/95 הוא זהה לחלקות 4-1 - הוא לפי תעודת המאליה 2.5 דונם (=21,500 מ"ר). (2) שטחה של חלקה 5 - שהתובעת טוענת כי היא זהה לחלקת שומה 234 - הוא כ- 1,350 מ"ר, בעוד ששטח חל"ש 234 לפי תעודת המאליה הוא 2 דונם (=2000 מ"ר). (3) שטחה של חלקה 6 - שהתובעת טוענת כי היא זהה לחלקת שומה 231, הוא כ- 4 דונם (=כ- 4000 מ"ר) - בעוד שלפי תעודות המאליה של חלקה ז, שטחה 1.5 דונם (1500 מ"ר). ו. שטחן של חלקות 1 עד 4 ושל חלקה 5, אינו מתיישב עם הנוהג המקובל - בכפוף ליומה"כ - לפיו היקף שטח לצורך שומה ומס, הינו מצומצם יותר מאשר במציאות. ז. ביום 20.7.87 חתם מוצטפה על הסכם עם ראתב מוצטפה מחמוד (להלן: ראתב), בנוכחות ע"ת 5 (להלן: זחמי), שותפו של ראתב בעסקי בנייה, לפיו מוסטפה מכר לראתב את חלקת שומה 231 ב- 3500 דינר, אך מבלי לציין בהסכם או במפה את שטחה (נ11/). בהמשך לכך, ביום 16.12.87 גם נחתם על-ידי מוצטפה יפוי כוח בלתי חוזר לזכות ראתב, בפני הנוטריון ב"צ מזרחי (ז"ל), הוא נ16/, לפיו החלקה הועברה לראתב אך בד בבד מוצטפה חתם ביום 19.11.87 גם על זכרון דברים סותר, הוא נ2/ (להלן: זכה"ד), לפיו מכר לנתבע את חלקת שומה 231, ששטחה במאליה הוא 1.5 דונם, אך "במציאות יש מעל 12 דונם", במחיר של 1,000 דינר לכל דונם, כאשר בתנאי התשלום צויין כי: "לאחר מיפוי האדמה וחתימת השכנים, ישולם למוכר 70% ממחירה הכולל, לאחר נתינת יפוי כוח נוטריוני". עובר לחתימת זכה"ד, הנתבע שילם למוצטפא 300 ש"ח, ובעקבות חתימת זכה"ד נחתם בין השניים הסכם מיום 26.11.87 הוא נ12/, לפיו התחייב מוצטפה למכור את חלקת שומה 231 לנתבע, כאשר בהסכם זה שטח החלקה מוערך ב- 5 דונם ולפי סעיף 6(2) לתנאיו, שולם בעת חתימתו 3,000 דולר, והיתרה תשולם לפי תנאי התשלום הנ"ל (ראה זכה"ד). ח. בעקבות חתימת נ2/ + נ12/, ולאחר שמוצטפא הציג לנתבע את גבולות החלקה לקראת סוף 1987, תפס הנתבע חזקה באדמה לא מעובדת בשטח של 14,404 דונם התואם מבחינת קווארדינאטיות את מיקום חלקות 6-1 ואת צורתן לפי "מפת ההסדר" ת1/א', הזהה למתחם נשוא נ9/, שנערך על-ידי המודד. תפיסת החזקה על-ידי הנתבע במתחם, התבטאה תחלה בהקמת בית בולט, סככה ושביל בשטח חלקה 5, בסוף שנת 1987 ובתחילת 1988, הנתבע גם גדר בגדר אבן את כל המתחם , נטע בו עצים ואף הניף בו את דגל המדינה. ט. בעוד מוצטפא מקבל מהנתבע מקדמה של 3,000 דולר בעת חתימת נ12/ ביום 26.11.87, מקבל הוא גם מראתב ביום 20.1.88 סך של 1,500 דינר (ראה נ5/), על-חשבון נ11/, אך זה אינו מונע ממנו מלחתום לזכות הנתבע ביום 20.3.88, על יפוי כוח בלתי חוזר בפני הנוטריון ד"ר א' מטלון, הוא נ1/, לפיו מאשר הוא כי קיבל את כל המגיע מהנתבע עבור חלקת שומה 231. י. כאשר נודע לראתב ולזחמי שותפו וידידו כי המתחם שנמכר להם על-ידי מוצטפא כנשוא נ11/ + נ16/, מוחזק על-ידי הנתבע, הודה מוצטפא בפניהם כי מכרו גם לנתבע ולפיכך, ביום 28.4.88, פנו הם לקמ"ט קרקעות במנהא"ז בדרישה להפסיק כל פעולת רישום בחלקת שומה 231 לטובת הנתבע (נ13/). ברם, התנגדות זו בוטלה במכתב נ14/ מיום 29.6.88 בעקבות הסדר אליו הגיעו השניים עם הנתבע, הוא נ10/ מיום 18.5.00, לפיו ויתרו על הזכויות בחלקת שומה 231 (מכוח נ11/ + נ16/) - למרות שרק ראתב היה בעל הזכויות - תמורת רכב "שברולט" שהנתבע העביר לבעלות חב' א' זחמי וראתב חתם לזכות הנתבע על "כתב ויתור סופי על זכויות" (נ15/) לפיו ויתר על כל זכות בחלקת שומה 231 לאחר שנודע לו כי הנתבע רכשה ממוצטפא לפי יפוי הכוח נ1/. יא. עד 1995 לא הוגשה נגד הנתבע כל תביעה שהיא בקשר להחזקתו במתחם ואילו תביעה זו הוגשה רק ב- 1998, כל זאת ללא כל סיבה סבירה. יב. חרף רכישת הזכויות ממוצטפא הן לפי נ1/ והן לפי נ15/ (=ויתור ראתב), הנתבע לא דיווח למנהא"ז על רכישת המתחם או אחת מ- 6 מחלקותיו לפי מפת ההסדר, ולא שילם כל מס בקשר לכך. יג. כיום, לאחר מתן ההצהרה נשוא פסק-הדין, זכאי הנתבע להחזיק רק ביתרת המתחם המצטמצמת לכ- 5.5 דונם. 6. מסקנות והערכות: התובעת לא הצליחה להוכיח כי היא הבעלים של חלקה 5 במיתחם נ9/, או לפחות כי היא בעלת זכות חזקה בה מכוח שימוש בצירוף תשלום מיסי רכוש ביחס אליה וזאת מהנימוקים דלהלן:- א. כפי שעולה מהנסח הירדני של חלקה 5, המבוסס על "מפת ההסדר" והמתואר בסעיף 5ד', אין בנסח כדי ללמד על בעלות או על שטח החלקה, כפי שגם לא הוכח מה היתה המציאות ביום 31.5.67, כאמור בנסח. להלכה ולמעשה, הליכי ההסדר לא הסתיימו ואין ללמוד דבר מ"מפת ההסדר", או מעדות הפקיד הממונה על ההסדר הוא סאיב אלמווקת, ע"ת 4. ב. התובעת מסתמכת על עדות אלמווקת כמזהה את מיקום חלקת שומה 234 כזהה לחלקה 5 במיתחם, כפי שמזהה את מיקום חלקות שומה 228 ו- 231 בשטח חלקות 1-4 ו- 6, בהצהירו בסעיף 5 לתצהירו כי הוא זוכר ויודע בוודאות כי:- "חלקות 221, 231 ו- 234 גוש 3 אלמעסרה הן צמודות אחת לרעותה, נערכה מדידה בחלקות על-פי 4/0 (כנראה מפת ההסדר - אב"ז) ונתבעו חלקות אלו על-ידי בעליהן בנוכחות כל מי שטען לזכויות על חלקות אלה וכולם הסכימו לתביעות כולם וכולם הכירו בזכויות האחרים בחלקות ועל-פי הסכמת כולם ובאין התנגדות, נרשמו החלקות כאמור ע"ש תובעיהם... וחלקה 234 כגוש 1 אלסהל היא חלקה מספר 5 ע"ש איברהים חסן עבדלקאדר מנצור". ברם, איני מוכן להסתמך על עדות זו, כראייה למיקום חלקת שומה 234, בחלקה 5 במתחם ממספר טעמים:- (1) אלמווקת הוא גימלאי ירדני, שהיה ממונה על ההסדר, אך הוא עצמו לא השתתף בנוהל הצבעת תובעי החלקות על גבולותיהן, כולל מדידת שטחי החלקות שבוצעו על-ידי מודדי ההסדר. (2) בהיעדר "לוח התביעות" ו"פנקס השטח" בו נרשמו מדידות החלקות נשוא לוח התביעות שעליהם מסתמך העד, לא ניתן לסמוך על זכרונו של אלמווקת, אשר כאמור מודה כי פעולת המודדים נעשתה בשטח על-פי הכרזה וסימונים, שלא הוא נכח בהם (ראה עמוד 23-21). ייתכן והוא אכן היה בכפר בידו בקשר להסדר, אך איני מוכן לסמוך על זכרונו ביחס למיקום 3 החלקות הנ"ל, שבוצע לפני 36 שנה!! בהיעדר כל מסמך - כולל מפה - המתאר את מיקום החלקות ומזהה אותן עם החלקות 6-1 שב"מפת ההסדר", כאשר הוא עצמו מודה כי את תצהירו ערך רק על יסוד ת1/ - שהוא קטע חלקות 6-1 בת1/א' - בצירוף הנסחים הירדניים של החלקות כדוגמת ת22/. העד מעיד כי היה ברבת עמון וביקש שיביאו לו את לוח התביעות, אך הוא לא עיין ב"תיק ההסדר", ואינו מעיד כי השווה בין פרטי "לוח התביעות" ופרטי המדידות של חלקות השומה וכאמור "לוח התביעות" ו"פנקס השטח" או צילומם לא הובא ולא הוגש, כדבריו בעמוד 22: "המפה והלוח אומרים הכל"!! (3) העד גם אינו זוכר אם הוגשו התנגדויות ביחס לבעלויות בחלקות הנתבעות (עמוד 22) ולכן לא היה בסיס לקביעתו כי לא היתה התנגדות לבעלויות וכי כולם הסכימו לגבולותיהן. (4) העד מעיד על נוהל ההסדר המתואר על ידו בעמוד 23-22, אך איני מאמין כי הוא זוכר את החלקות נשוא ההסדר ואת מיקומן ואת קרבתן זו לזו. ג. התובעת מסתמכת ביחס לזיהוי מיקום חלקת שומה 234 על תצהיריהם של בנה חאלד מחמד (ע"ת 3); של חאלד ג'מיל (ע"ת 2) בן למשפחת אלשיוך שזכתה בהצהרת בעלות על חלקות 4-1 בת1/א' מכוח פסק-הדין ועל עדות מוצטפא (ע"ת 1), אשר תכנם דומה ולפיהם חלקות שומה 228, 231 ו- 234 הן חלקות צמודות הזהות לחלקות 6-1 ב"מפת ההסדר", כאשר 1-4 היא חלקה 228; חלקה 5 היא חלקה 234 וחלקה 6 היא חלקה 231, וע"ת 3 מוסיף בעדותו כי משפחתו עיבדה את חלקה 5 עד 6/89 עת שהנתבע פלש אליה. גם על עדים אלו לא ניתן לסמוך מטעמים אלה. עדות חאלד מוחמד (ע"ת 3): העד היה בעת "ההסדר" ילד בן 6 ואיני מוכן לסמוך על הצהרתו לפיה ידוע לו כי חלקה 5 במתחם היא חלקת שומה 234, ללא כל מיפוי ומדידות. איני גם מאמין כי חלקה 5 שבמיתחם עובדה עד 6/89 וכי משפחתו זרעה בה חיטה שעורה ועדשים (עמוד 17), שכן מהימנת עלי עדות ע"ה 1 יצחק לוי כי משנת 1981 עד תפיסת החזקה במיתחם על-ידי הנתבע, הקרקע היתה נטושה. איני מאמין כי הנתבע הבריח את אביו כאשר בא לבקר בחלקה 5, שאם כן היה הדבר ולאביו היתה זכות לחלקה, היה מגיש נגד הנתבע תביעה כבר ב- 6/89, כאשר "גילה" כי הנתבע פלש לקרקע, אך לדבריו רק ב- 1991-2 הגישה משפחתו נגד הנתבע תביעה בבית-משפט ברמאללה, אך לא הוכח כלל כי אכן הוגשה תביעה כאמור ולא נתברר מדוע לא תבע את הנתבע היהודי בבית-משפט זה, כפי שאין כל סיבה סבירה להיעדר כל תביעה של אימו עד 1998, כל זאת כאשר הנתבע הקים את ביתו בתחום חלקה 5 שבמתחם, כבר בסוף 1987 - תחילת 1988!! יצויין גם ששטח חלקה 5 כ- 1350 מ"ר אינו מתאים לשטח חלקת שומה 234 שהיא 2000 מ"ר, בניגוד גמור לכלל לפיו שטח המאלייה קטן מהנמצא. עדות חאלד ג'מיל (ע"ת 2): האמור ביחס לעדות חאלד מוחמד נכון גם לגבי עדות עד זה. אף עד זה אינו מסוגל לזכור את המדידות שבוצעו במהלך ההסדר לפני 36 שנה, הוא אינו יודע את שטחה של כל חלקה ואיני מוכן לסמוך על דבריו כאילו חלקת שומה 234 גובלת בחלקות 1-4, שלפי פסק-הדין הן חליפות חלקה 228, ללא כל מיפוי ומדידות, שיש בהן כדי להוכיח צמידות זו מערבית לחלקה 4, ולא בכיוון אחר, ולכן לא ניתן לסמוך על עדות זו. יודגש גם שאין כל התאמה בין שטח חלקות 1-4 שבמתחם שהוא כ- 9-10 דונם לשטח המאליה של חלקה 228 שהיא 2.15 דונם, בניגוד גמור לכלל לפיו שטח המאליה קטן מהמציאות. עדות מוצטפא (ע"ת 1): האמור ביחס לעדויות ע"ת 2-3 נכון ביתר שאת ביחס לעד זה, שמכר את חלקה 231 כמעט באותה עת לשני קונים, חתם על יפוי כוח סותרים ובכך זכה לתמורה נאה משני קוניה. תצהירו ועדותו של עד זה רצופים שקרים עליהם עומדת בפרוטרוט באת כוח הנתבע בסעיף ה' לסיכומיה, כגון: עדותו לפיה חתם תחילה על יפוי כוח לטובת הנתבע בעוד שלפי נ16/ חתם לפני כן על יפוי כוח לטובת ראתב, שכונה על ידו בסעיף 4 לתצהירו "מתווך", כאשר באותה עדות הוא גם אומר כי אכן מכר את חלקה 231 לראתב, אך חתם על יפוי הכוח נ16/ תחת איומים! יודגש שוב כי גם עד זה מעיד על זיהוי חלקת שומה 234 כחלקה 5 ב"מפת ההסדר", אך מהטעמים הנ"ל איני מאמין כי העד מסוגל לתאר מציאות - אמת של צמידות חלקות וזיהוי כנ"ל. ד. לא רק שאין התאמה בין שטחי חלקות 228, 231 ו- 234 כמפורט בתעודות המאליה, לבין השטחים המסומנים ב"מפת ההסדר" כחלקות 1-4 (כחליפות 228) כחלקה 5 (כחליפת 234) וכחלקה 6 (כחליפת 231), כנ"ל בסעיף 5ה', אלא שגם לפי חוות דעתו ועדותו של המודד י' קראוס, אין כל אפשרות לאמת כי חלקות השומה 228, 231 ו- 234 הן חלקות 1-6 שבמפת ההסדר, בציינו בנ7/ כי: "חלקות אלה לא ניתנות לאיתור באשר אלה חלקות שגבולותיהן לא הוגדרו בשום מפה". מה גם שחלקות 1-4 כלולות בגוש 6 שבכפר ג'יב ואינן שייכות כלל לכפר בידו. ה. אין גם התאמה בין תאור אדמת חלקה 5 שבמתחם, בנסח ת22/, כאדמה מישורית לבין תאורה במאליה כאדמת טרשים הררית. ו. התובעת מסתמכת על מסמכים מהרשות הפלשתינאית, אך אלו אינם קבילים ואין ללמוד מהם דבר בעוד שהיה עליה להוכיח כי ברישומי המינהל האזרחי של אזור יו"ש נמצאת חלקת שומה 234 שעל שמה שטח חלקה 5 שבמתחם נ9/, אך רישום כזה אינו בנמצא, כפי שלא הוגשה לבית-המשפט כל קבלה על תשלום מיסים ביחס לחלקה 234 (שלא כחלקה 228). ז. התובעת לא הגישה כל מפת גבולות של חלקת שומה 234 שהחזיק בה אביה לטענתה שנים רבות, כפי שגם לא העידה את מוכתר הכפר, כדי שיתמוך בטענתה ביחס לגבולות חלקתה; עיבודה; שכניה ומיקומה. למעלה מהדרוש אוסיף כי, ידוע הוא שבהליכי הסדר נעשות בין בעלי חלקות פשרות והממונה על ההסדר גם יוצר חלקות שמיקומן וגבולותיהן אינם תואמים את גבולות "לוח התביעות", כך שקיימת גם אפשרות כי חלקה 5 איננה ממוקמת בשטח של חלקת שומה 234. כאמור בהערכת עדות בנה של התובעת (נ3/), אם התובעת אכן היתה הבעלים או המחזיק כדין בחלקה 5 שבמיתחם נ9/, מדוע שתקה כאשר לנגד עיניה משתלט הנתבע על שטחה ובונה בו בית, סככה, שביל וגידור, כאשר מאמין אני כי הנתבע אכן ביצע פעולות אלו לא יאוחר מתחילת שנת 1988? אך התובעת שתקה כיוון שידעה כי אין לה כל זכות בחלקה 5. לאור כל האמור לעיל, התובעת היא אמנם בעלת שליש חלקת השומה 234 וזו אינה חלק משטח חלקת שומה 231, וכך מוצהר בזה - אך תביעתה להצהיר כי היא בעלים של חלקה 5 בנ9/ כחלקה הזהה לחל"ש 234 בת1/א' - נדחית. ברם, אין בדחיית התביעה כדי ללמד כהוא זה על זכותו של הנתבע לבעלות בחלקה 5, שכן כל מה שיש לו הוא חזקה שקיבל מ"ידיו" של מוצטפא על יסוד נ1/, נ2/, נ12/ ונ15/, כפי שקבעתי בסעיף 5, על יסוד עדות הנתבע ועדי ההגנה 1, 4 ו- 5 ומוצגי ההגנה, שכן לא נתברר:- (1) האם חלקת שומה 231 ממוקמת בחלקות 5-6 שבמיתחם נ9/? (2) מהן גבולות חלקת שומה 231 ומהו שטחה: אם 1.5 דונם, או "מעל 12 דונם" כאמור בנ2/, או "בערך 5 דונם" כאמור בנ12/? (3) האם מוצטפה אכן היה בעליה של חלקה שומה 231, האם אחיו, יורשי אביו, הסכימו למכירתה לנתבע? (4) האם התקיימו תנאי תשלום התמורה לחלקה כאמור בסעיף 6(2) לנ12/, שהרי אין חולק כי לא הושגה הסכמת שכנים ואין מיפוי. אך, כל עוד בית-המשפט לא פסק אחרת בתביעת בעל זכות נוגדת, חזקתו של הנתבע מזכה אותו להמשיך ולהחזיק בחלקה 5 שבמתחם נ9/ = ת1/א'. התובעת תשלם לנתבע את הוצאות המשפט משוערכות להיום, בצירוף 20,000 ש"ח שכר-טרחה עו"ד, צמוד למדד מהיום. קרקעותירדןהסדר קרקעותמקרקעין