פסק דין הטענות 1. ביום 20.10.99 נחתם זכרון דברים בין המבקשת לבין המשיב, לפיו רכשה המבקשת 1,480 מ"ר מקרקעין מאת המשיב, תמורת סך של 119,800 $ (להלן - זכרון הדברים; נ1/). בזכרון הדברים פורטו התשלומים השונים שתשלם המבקשת למשיב ומועדיהם. בסיפא לזכרון הדברים נאמר בזו הלשון: "החוזה ייחתם עד לכל המאוחר 3.12.99. באם לא ייחתם חוזה עד לתאריך הנ"ל - יבוטל ההסכם". אין חולק בין הצדדים, כי בנוסף לסכום שננקב בזכרון הדברים (119,800$), סוכם ביניהם כי המבקשת תשלם למשיב סך 40,000$ נוספים. במעמד החתימה על זכרון הדברים הפקידה המבקשת בידי המשיב שיק דחוי כמקדמה, בסך 5,000 ש"ח, והשיק נפדה ע"י המשיב. בסופו של דבר, לא נחתם חוזה מכר בין הצדדים עד ליום 3.12.99, ואף לא מאוחר יותר. המבקשת עותרת "ליתן כנגד המשיב פסק דין המורה על אכיפת ההסכם נשוא זכרון הדברים" (סעיף 15 לבקשה). 2. לאחר החתימה על זכרון הדברים נפגשו הצדדים ביניהם, ביום 28.11.99, בדירתה של הגב' גליק (אשר תיווכה בעיסקה בין הצדדים), ואזי העלתה המבקשת טענות כלשהן בגין גודל שטח המקרקעין שנמכר לה, וטענה כי מגיע לה שטח גדול יותר. המשיב סירב לדרישתה של המבקשת, והפגישה נסתיימה בלא כלום. 3. בתאריך 30.11.99 כתב ב"כ המבקשת, עו"ד בניאן מכתב למשיב, בזו הלשון: "אודה לך לדאוג כי עורך הדין מטעמך ישלח לח"מ עוד היום טיוטה של ההסכם בכדי שנוכל לחתום על ההסכם עד 3.12.99, כאמור בזכרון הדברים ביניכם לבין מרשתי" (נספח ג' לה"פ). על המכתב נכתב "במסירה אישית", ועל נסיבות מסירתו למשיב העידה המבקשת כדלהלן: "ש. לנספח ג' לתצהירך . מי מסר אותו במסירה אישית? ת. דוד (צ.ל. בנימין - א' ס') זלק התחמק ממני בצורה טוטלית והיו עשרות פניות טלפוניות אליו והוא תמיד לא היה בבית, כל פעם שפניתי אליו הוא אמר שגליק היא נציגתו ולא יכולתי למסור לו, באחת הפעמים התקשרתי למירס שלו והוא אמר שהוא בצפון אמרתי לו שאפגוש אותו בדרך הוא אמר שנדבר על זה הוא ניתק את הטלפון ולאחר מכן לא ניתן היה להשיג אותו חשבתי שאני צריכה למסור לו אישית ולא יכולתי, בסופו של דבר החומר נמסר לו למחרת בבית, באתי אליו בהפתעה ב4.12-" (עמ' 5-4 לפר'). 4. ביום 2.12.99 שיגר ב"כ המבקשת מכתב נוסף לעו"ד עזריאלי, ב"כ של המשיב, בו הוא דורש ממנו להכין הסכם לחתימת הצדדים ולחילופין, "לאשר כי המועד של ה3.12.99- יוארך בשבוע לכל היותר לצורך החתימה" (נספח ד' לה"פ). ביום 5.12.99 שיגר המשיב אישית שיק ע"ס 5,000 ש"ח לעו"ד בניאן, בצירוף מכתב לוואי בו הוא מציין כי "בזאת הנני רואה את העניין בינינו כסגור" (נספח ה' לה"פ). 5. בתגובתו להמרצת הפתיחה ובתצהירו, מעלה המשיב את הנימוקים הבאים להתנגדותו לבקשה להכריז על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, כדלהלן: א. זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים ביום 20.10.99 "אינו בר אכיפה", שכן לאחר חתימתו עדיין התנהל מו"מ בין הצדדים בפגישה בביתה של גב' גליק ביום 28.11.99. כמו כן מהווה זכרון הדברים "הצהרת כוונות" בלבד, ומשלא נחתם החוזה עד יום 3.12.99 - הרי שזכרון הדברים מבוטל. ב. זכרון הדברים בטל "עקב היותו חוזה בלתי חוקי שמטרתו היתה להצהיר על סכום נמוך יותר מסכום העיסקה עקב חוסר יכולת של המבקשת להמציא 'כסף בעייתי' מעבר לסך הנקוב בזכרון הדברים. בסיכומיו, מוסיף ב"כ המשיב, עו"ד חג'בי-חגי, טענה נוספת כנגד אכיפתו של ההסכם ולפיה, אכיפת ההסכם היא "בלתי מוצדקת", בנסיבות המקרה, כאמור בסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970- (להלן - חוק החוזים). ההכרעה 6. דינן של טענות המשיב - הן מהבחינה העובדתית והן מההיבט המשפטי - להידחות כליל, ואין לי אלא לקבוע כי הוא התחמק בעליל מלחתום על הסכם מכר עם המבקשת, כפי שהתחייב בזכרון הדברים החוקי והתקף שנחתם בין השניים. לטענת המשיב בתצהירו, שצורף לכתב התשובה להמרצת הפתיחה, לא נחתם ההסכם עקב התנהגותה של המבקשת כדלהלן: א. היא התעקשה לקבל שטח גדול יותר מכפי שסוכם עליו; ב. לא היה לה מספיק כסף, שכן היה עליה לשחרר כספים מקופות הגמל, וזה "היה תלוי בבנק". ג. הוא סירב לקבל ממנה "כסף שחור", דהיינו, אותם 40,200$ שעל תשלומם סוכם בין הצדדים, מעבר לסכום שננקב בזכרון הדברים. 7. לא מצאתי אמת או הגיון בטענותיו המוזרות של המשיב. המבקשת העידה בפני - והנני מאמין לה ללא סייג - כי פדתה כספים מקופות הגמל והיתה מוכנה לשלמם לקראת חתימת ההסכם (עמ' 6 לעדותה); כי התשלום הנוסף בסך 40,000$, שלא צויין בחוזה, סוכם ע"י השניים בע"פ והיה זה דוקא רעיונו של המשיב שביקש לקבל את הסכום במזומן (עמ' 6 לפר'); כי המשיב עשה כל שביכולתו על מנת להתחמק ממילוי האמור בזכרון הדברים, ועקב מחדליו והתחמקויותיו נמנעה חתימת החוזה עד ליום 3.12.99. 8. חוסר אמינותו של המשיב וגירסתו הנפתלת, באים לידי ביטוי בעיקר בגירסתו בבית המשפט, בה טען כי הסיבה העיקרית לאי קיום ההסכם היתה שהמשיבה התחמקה וסירבה לשלם את הסכום הנוסף של 40,000$ שעליו סוכם. כדברי המשיב בעדותו בבית המשפט: "המבקשת זממה אז לעשות 'עוקץ' לאכוף עלי מכירה של 119,000$ ולהתחמק מתשלום ה40,000-$. כל פעם שהתקשרה אלי שאלתי אותה מה בקשר לעניין הזה והיא התעלמה" (עמ' 8-7 לפר'). ופעם נוספת: "ש. מדוע לא רצית לקיים את הזכ"ד? ת. הבנתי שהיא רוצה לממש את ה119,000-$ ואמרתי לה שאת ה40,000-$ היא צריכה להביא לפני חתימת ההסכם. זאת אחת הסיבות" (עמ' 8 לפר'). ופעם שלישית, בתשובה לשאלות בית המשפט: "ה40,000-$ שלא רצתה לשלם לפני חתימת החוזה זו אחת הסיבות לביטול החוזה. בתצהיר לא ציינתי את הסיבה הזאת, את התצהיר הכין עוה"ד" (עמ' 9 לפר'). 9. אכן, תמוה ומוזר הדבר, שהמשיב לא טרח לציין בכתב התשובה או בתצהירו שצורף אליו - ולו ברמז - כי הסיבה העיקרית, לדידו, לאי קיום האמור בזכ"ד היה סירובה של המבקשת לשלם את הסכום של 40,000$, כאשר על נימוק זה חזר המשיב לא פחות משלוש פעמים בעדותו בבית המשפט. נראה, כי בתצהירו טען המשיב דוקא היפוכו של דבר, כאשר אמר: "תקוה טליתמן בקשה לשלם לי סכום של 40,200$ מן התמורה במזומן בלי שהסכום יופיע בחוזה..." (סעיף 4א' לתצהיר). כאמור, העידה המבקשת עדות אמת בפני, ולפיה היה כל הסכום שנדרש בידיה, והיא היתה נכונה לשלמו. יתרה מזו - הטלת האחריות לדרישה לתשלום הכסף בסך 40,000$, שלא צויין בזכ"ד, על כתפי המבקשת דוקא, נראית לי תמוהה ביותר, כאשר דוקא המשיב הוא הנהנה העיקרי מה"חסכון" בתשלום מס במקרה שכזה. סוף דבר, אין אמת ואין הגיון בגירסת המשיב, והנני דוחה אותה בשתי ידיים כבלתי מהימנה בעליל. היבטים משפטיים 10. זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים ביום 20.10.00 מהווה הסכם מחייב לכל דבר, ואינו "הצהרת כוונות" כטענת ב"כ המשיב בתשובה להמרצת הפתיחה, ואף לא "שלב ביניים התחלתי במשא ומתן לקראת גיבוש חוזה" (כנטען בסעיף 2 לסיכומיו בכתב). זכרון הדברים הינו מסמך מפורט דיו, נותן תוקף להסכמת הצדדים לרכישת מקרקעין בשטח מסויים ומוגדר, תמורת מחיר מסויים, קובע לוח תשלומים, לרבות תשלום ריבית, וכיוצ"ב. כדברי המלומדת פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים, מהדורה שניה, עמ' 96: "שניים הם מבחני תוקפו של זכרון-דברים שנושאו מקרקעין: המבחן החוזי ומבחן סעיף 8 לחוק המקרקעין. כדי שזכרון-הדברים יחייב כחוזה, עליו למלא את דרישות חוק החוזים, שהן בעיקר גמירת-דעת ומסויימות, ולעמוד בדרישת הכתב המהותי. בפסיקה נקבע כי זכרון-דברים העומד במבחן המסויימות מקיים בכך גם את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין. מבחן המסויימות רוכך בפסיקה, על ידי הקביעה כי זכרון-דברים במקרקעין ייחשב כמסויים גם כאשר ניתן להשלימו באמצעות הוראות חוק...". על פי הפסיקה, אין ספק כי המדובר בהסכם מחייב בין הצדדים, ולא במשא ומתן לקראת חתימה על הסכם מחייב. כך נקבע ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 5652/90 עברון ואח' נ' לופט ואח', פ"ד מו(5) 380, תוך ציטוט מפסקי דין קודמים של ביהמ"ש העליון, בזו הלשון: "הפסיקה חזרה וקבעה שני מבחנים להבחנה בין זכרון דברים, המהווה רק שלב אחד בין שלבי המשא ומתן, שלב שלא די בו כדי להביא לגמירת הדעת הסופית הנדרשת לשיכלולו של חוזה מחייב, לבין זכרון דברים, המהווה סיכום של המשא ומתן ולכן הסכם גמור ומחייב הוא באופן מוחלט, אף שהחוזה הפורמלי לא יצא אל הפועל. זו ההלכה - 'בעניין זה קבעה פסיקתו של בית משפט זה שני מבחנים מצטברים. המבחן האחד הוא כוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב ביניהם עם ההסכמה על זכרון הדברים; המבחן השני הוא קיומה של הסכמה בזכרון הדברים על הפרטים המהותיים והחיוניים של העיסקה שביניהם'" (שם, בעמ' 384). אין לי ספק, כי שני המבחנים הללו נתמלאו במקרה דנן, וזאת לאור זכרון הדברים המפורט, כאמור, תשלום המקדמה לפי זכרון הדברים, פדיון קופת הגמל ע"י המבקשת במטרה למלא את התחייבויותיה עפ"י זכרון הדברים וכיו"ב. 11. הטענה שמעלה ב"כ המשיב ולפיה משלא נחתם חוזה בין הצדדים עד ליום 3.12.99 - "יבוטל ההסכם", אינה מתקבלת, שעה שהגורם האחד והיחיד לאי חתימת ההסכם במועד נעוץ במשיב ובהתנהגותו ולא במבקשת. גם אם התווכחו הצדדים על גודל שטח המקרקעין בפגישה בביתה של הגב' גליק ביום 28.11.99 ואף אם דרשה המבקשת שטח גדול יותר - כטענת המשיב, אין ספק כי היא לא עמדה על דרישה זו והיתה מוכנה ומזומנה לחתום על הסכם המתבסס על תוכנו של זכרון הדברים. אין לי ספק, כי המשיב עשה כל שביכולתו על מנת להתחמק ממנה, והתנהגותו עת נמנע מלקבל את מכתבו של עו"ד בניאן מיום 30.11.99 - תעיד על כך. אין ספק בלבי, כי המבקשת היתה נכונה ומזומנה לחתום על ההסכם, והיה זה דוקא המשיב שנמנע והתחמק בעליל מלחתום עליו. כך עולה אף בבירור מהמכתבים ששיגר ב"כ המבקשת לב"כ המשיב, ובהם דרישה חד משמעית לחתום על החוזה. ניתן לקבוע, כי הסיבה האמיתית לאי החתימה על החוזה במועד נעוצה בהתנהגותו של המשיב, אשר ככל הנראה התחרט על העיסקה, כפי שהודה בפה מלא בעדותו בביהמ"ש, לאחר שהבין כי יש לו "זכות להתחרט לפי הסעיף האחרון בזכ"ד (עמ' 9,8 לפר'). 12. טענת אי חוקיות ההסכם, מפאת "היותו חוזה בלתי חוקי" עקב אי ציון מלוא מחיר התמורה בהסכם - נטענה אמנם, ע"י ב"כ המשיב בשפה רפה (סעיף 4 לסיכומים בכתב), ונראה כי מוטב היה לה שלא נטענה כלל. כפי שנקבע בע"א 533/80 אדרעי נ' גדליהו, פ"ד לו(4) 281 בעמ' 293: "כאשר אי החוקיות אינה יורדת לשורשו של ההסכם אלא טפלה להסכם, שעצם כריתתו היא למטרה חוקית, לא בנקל יראה בית המשפט באי חוקיות כזו משום נימוק לבטלותו של ההסכם, על כל המשתמע מכך במישור הנפקויות המשפטיות האזרחיות, והתגובה ההולמת והמספיקה להתנהגות כזו היא זו הקבועה במישור הפלילי". על אחת כמה וכמה אמורים הדברים במקרה דנן, בו לא נרשם מלוא התמורה בזכרון הדברים ביוזמתו של המשיב, דוקא, אשר היה אף הנהנה העיקרי מכך, כאשר המבקשת עצמה לא הכחישה מעולם כי היא חייבת לשלם את מלוא התמורה. 13. לא מצאתי כל ממש בבקשה שלא לאכוף את ההסכם במקרה דנן שמצא את ביטויו בזכרון הדברים (נ1/), מאחר ואכיפה שכזו תהיה "בלתי מוצדקת", כאמור בסעיף 3(4) לחוק החוזים. כפי שנקבע לעיל, היתה גמירות דעת מלאה ומוחלטת בין הצדדים לעניין מכר המקרקעין, נחתם ביניהם זכרון דברים מפורט דיו, והמבקשת מצידה פעלה בתום לב ובהגינות לביצוע חלקה בהסכם שנחתם כדין. המבקשת אף שילמה דמי קדימה ושחררה כספים מקופת גמל על מנת לעמוד בתנאי התשלום כולו - בין שצויין בזכרון הדברים ובין שסוכם עליו בע"פ. סבורני כי תום לב והגינות לא היו נחלתו של המשיב בפרשה זו, כאשר הוא מצידו התחרט על כי חתם על זכרון הדברים ועשה כל שביכולתו כדי להתחמק מהחתימה על החוזה עד יום 3.12.99, כפי שסוכם בזכרון הדברים. דעתי היא, כי דוקא אי אכיפת החוזה תהיה "בלתי מוצדקת" לחלוטין כלפי המבקשת, דוקא, בנסיבות המקרה דנן. הצעתם "הנדיבה" של ב"כ המשיב כי המבקשת "תרכוש קרקע במקום אחר", שכן לדידם: "לא הסתיים מאגר הקרקעות במדינה" (סעיף 6.1 לסיכומים בכתב) - הינה לעג לרש ודינה להידחות בשתי ידיים. סוף דבר 14. מהטעמים המפורטים לעיל, דין הבקשה להתקבל והנני מורה לאכוף על הצדדים את ההסכם שנחתם ביניהם, נשוא זכרון הדברים מיום 20.10.99, כמבוקש בסעיף 15 להמרצת הפתיחה. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך כולל (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) של 20,000 ש"ח. 15. הנני נעתר לבקשת המבקשת בבש"א 31654/00 ומתיר לה פיצול סעדים, כמבוקש בבקשה, וזאת גם לאור הסכמת ב"כ המשיב בסיכומיהם (סעיף 6.2 לסיכומים). חוזהמסמכיםזכרון דברים