הכרעת - דין 1. הנאשם מואשם בפניי כלהלן: הנאשם היה בזמן הרלוונטי לכתב האישום, הבעלים של משאית וולבו שעליה מותקן מיכל לשאיבת שפכים (להלן: "ביובית"). ביום 19.2.98 בסביבות השעה 18.15 באיזור חניון מסעדת מקדונלדס שבצומת גולני, ליד שער מוזיאון גולני, רוקן הנאשם מן הביובית שפכים ביתיים גולמיים ברשות הרבים. הוראת החיקוק לפיה מואשם הנאשם הינה - פיזור והשלכת פסולת - עבירה לפי סעיפים 2 ו13- לחוק שמירת הנקיון התשמ"ד - 1984. 2. הנאשם לא מסר גירסה בחקירתו בפרשה זו כאשר נחקר אצל חוקרי המשרד לאיכות הסביבה (להלן: "המשרד"). בעדותו בבית המשפט טען הנאשם שהחוקר במשרד לא נתן לו להסביר מה קרה, ודרש ממנו לאשר בחתימתו ששפך באותו מקרה מי ביוב, והנאשם לא הסכים לדרישה זו. הוא הוסיף וטען, שהסביר לחוקר כי המדובר באתר שאליו הוא מגיע מידי יום לשאוב את הביוב כאשר את מי הביוב הוא מפנה למאגר בשדה אילן. הנאשם הוסיף שאינו יודע האם החוקר רשם את דבריו אלו. הנאשם הוסיף, שאמר לחוקר שבהגיעו לזירת האירוע עלו בורות הביוב על גדותיהם. 3. הוא הכחיש את טענת עדי התביעה, שסיפרו בבית המשפט כי במהלך האירוע הם החליפו עימו דברים. הוא טען שאיש מאותם עדים לא דיבר בזמן האירוע, לא איתו ולא עם הפועל שלו. בתשובה לשאלתי, כיצד זה הוא ראה אנשים מקיפים את הביובית ומצלמים את הביובית והצינורות והוא לא פנה אליהם, השיב הנאשם, שמשום שידע שלא עשה שום דבר רע הוא לא פנה לאותם אנשים. הוא טען שלא ידע מדוע אותם אנשים מצלמים הביובית, ולא הבין כי מדובר בפקחים הסבורים שהוא עשה משהו רע. הוא הוסיף כי מדובר במקום עם הרבה מטיילים, ובכך רמז שהעלה בדעתו כי מי מן המטיילים מצלם את האירוע ממניעים תיירותיים. 4. הנאשם תיאר את האירוע כך, שבהיותו קבלן השואב בורות ביוב הוא נתן באותו זמן שירותי שאיבה רצופים למסעדת מקדונלדס. הביוב של המסעדה לא היה מחובר אז לרשת הביוב ונדרש פינוי השפכים שהצטברו בבורות מידי יום. לטענתו הוא היה מפנה את תכולת הבורות למכון טיהור בשדה אילן. הוא העיד כי במידה ולא שואבים מן הבורות מידי יום את תכולתם יכול הביוב לעלות על גדותיו. ביום 19.2.98 הוא הגיע כהרגלו לשאוב את תכולת הבורות וראה שהביוב עלה על גדותיו. הוא והפועל שלו הורידו צינורות מהביובית והתחילו כרגיל לשאוב את השפכים מן הבורות ובתוך כך ראה הנאשם שמגיע ג'יפ ואנשיו מצלמים אותם. 5. הנאשם טען בחקירתו הנגדית, כי הוא שופך את תכולת הביוב שהוא מפנה ממקומות שונים, אך ורק למכוני טיהור, ואם לא מתאפשר לו הדבר הוא מוותר על העבודה ולא שואב את הביוב. הוא טען כי היה לו אישור בע"פ לשפוך את תכולת הביוב של המסעדה בשדה אילן והוא לא שילם בעבור זאת כסף. הוא סיפר כי בעסק שלו יש שלוש משאיות לשאיבה ומשאית אחת של פריצה. הוא חזר ואמר שעדי התביעה לא דיברו איתו באירוע והוא לא התנצל בפניהם על מעשיו. הוא הוסיף וטען, כי טענת עדי התביעה שהפסיק הזרמת השפכים כאשר הבחין בהם הינה שקר. הוא טען כי בתמונה ת3/, אין רואים כי מעבר לסלע ישנה שוחת ביוב שאליה ממשיך הצינור ונכנס. 6. בעמ' 23 שורה 21 אני מתקן את הפרוטוקול כך שבמקום המילה "תביעה" יאמר "הגנה" וכן תמחקנה המילים "(לפי כתב האישום)". עד ההגנה לוטוביץ העיד כי ביום המקרה עבד עם הנאשם בביובית. הוא סיפר כי הגיע עם הנאשם בביובית לאיזור המסעדה ששם נמצאים שלושה בורות רקב. הם הורידו צינורות והתחילו לשאוב את תכולת הבורות. בתוך כך הגיע ג'יפ וממנו ירדו לפי זכרונו כשלושה אנשים אשר התקרבו אליהם והתחילו לצלם. הם לא שאלו דבר, צילמו והלכו. הוא סיפר כי בהגיעם למקום היה השטח מוצף. הוא העיד כי כאשר היו הוא והנאשם מרוקנים את הביובית הם לא הפעילו משאבה. בחקירתו הנגדית, משהופנה העד לעדות אחד מעדי התביעה, שלפיה היה עם הנאשם בחור צעיר עם קעקוע, עמד העד על דעתו שהוא לבדו היה עם הנאשם. הוא טען כי עבד עם הנאשם מס' חודשים ובתקופה ההיא היה צמוד לנאשם. הוא אינו יודע מי עזר לנאשם בעבודה לפניו. לטענתו עבדו הוא והנאשם לבדם על שלוש הביוביות של הנאשם. הוא טען כי כאשר הגיעו הפקחים, היה זה כאשר הביובית שאבה את תכולת הביוב מן הבורות. 7. טרחתי והבאתי הפעם את גירסת ההגנה לפני גירסת התביעה, על מנת לבחון גם את קו החקירה הנגדית שבו עמדו עדי התביעה, והאם הוצגה בפניהם גירסת ההגנה על מנת שיוכלו להגיב עליה. 8. עד התביעה חיים אלבז סיפר כיצד הגיע אל הביובית. הוא הבחין בנאשם בקבינה של המשאית, וראה צינור היוצא מן הביובית ומזרים שפכים על פני השטח. ליד הביובית והצינור ראה שלוליות המדיפות ריח ביוב. הוא צילם תמונות אשר הוגשו לתיק. כאשר הבחין הנאשם בו ובחבריו הפסיק את הזרמת השפכים, התנצל ואמר שעשה טעות ולא יחזור על כך. אחר כך עשה הנאשם "תפנית", ואמר שלא שפך מן הביובית מי ביוב וטען שבמיכלית יש רק מים. בהמשך לכך הוזמן הנאשם לחקירה שבה סירב למסור גירסה. 9. בחקירתו הנגדית אמר העד שאינו זוכר האם המשאבה של הביובית פעלה. המקום היה חשוך. ביחד עם הנאשם היה בחור צעיר עם קעקוע, בשנות העשרה שלו. הנאשם יצא מן הקבינה תוך כדי הצילומים על ידי העד. הסניגור המלומד לא טען בפני העד, שחברו של הנאשם בביובית היה מי שההגנה טוענת לו. לא מצאתי כי הוצג בפני העד על ידי הסניגור, שהצינור אותו ראה העד הוביל ונכנס לתוך שוחת ביוב, ולא מצאתי כי נטען בפני העד, שהנאשם שאב מן הבורות מי ביוב. כך גם לא נטען בפני העד כי הנאשם הסביר לו בחקירה שהאתר של המסעדה, הינו אתר שאליו הוא מגיע מדי יום לשאוב את הביוב ולפנותו לשדה אילן, וכי הבורות עלו על גדותיהם אותו יום, כאמור בעדות הנאשם בעמוד 21 שורה 24 ואילך. 9. העד אברי לחמן סיפר כי הגיע למקום עם אלבז וראה את הביובית שאליה היו מחוברים צינורות. הוא ראה צינור היוצא מן הביובית וממנו נשפכים מי ביוב זורמים. הוא ראה מחוץ למשאית את הנאשם, אשר סגר את הברז שבין הביובית לצינור מיד בראותו את אנשי המשרד. הנאשם טען בפניהם שאלו מים נקיים שזרמו מהביובית. 10. בחקירתו הנגדית אישר העד שכאשר הבחין הנאשם בו ובחבריו הוא הפסיק את פעולת משאבת הביובית. העד שמע קודם לכן פעולה של משאבה. גם בפני עד זה לא הוצגה טענת ההגנה, לפיה עסוקה היתה הביובית בפעולה של שאיבה. לא הועלתה בפניו גם הטענה שקצה הצינור לא היה בשדה הפתוח אלא היה בתוך בור ביוב. 11. העדה פאינה הגיעה גם היא למקום, זמן קצר לאחר חבריה. היא ראתה את הביובית כשממנה משתלשל צינור ובקצהו שלולית. השלולית היתה בתעלת ניקוז, הזרימה מן הצינור חלשה והשלולית גדולה. על סמך הריח שעלה מן השלולית ומוצקים שראתה בשלולית אין לה ספק כי מדובר בשפכי ביוב. יצויין כי העדה בעלת תואר שני בנושאי מים וביוב, ומשמשת מזה 15 שנה ראש ענף מים ושפכים של מחוז הצפון במשרד, ועוסקת בתחומים אלו מאז שנת 73'. 13. כשהגיעה העדה למקום ראתה את הנאשם ליד הביובית, ושמעה אותו אומר לחבריה שהמים אשר יוצאים מן הביובית לשטח הפתוח הינם מים נקיים היוצאים מברז קטן המורכב על הביובית ומשמשים לשטיפת ידיים. היא ציינה כי השלולית אותה ראתה בקצה הצינור היתה גדולה בהרבה ממה שנדרש לשטיפת ידיים. פיית הצינור היתה מונחת בקצה השלולית. גם עדה זו לא התבקשה להתייחס לגירסת ההגנה, שלפיה עסקה הביובית בשאיבה, וקצה הצינור היה (בניגוד לעדות העדה) בתוך בור ביוב. 14. בין גירסאות עדי התביעה לבין גירסת ההגנה פעורה תהום שאין לגשר עליה. אחד מן הצדדים חוטא בעדות שקר, ואין מדובר באפשרות כי אחד הצדדים דובר אמת ואילו הצד האחר טועה. הנאשם עצמו מבין זאת וטען שעדי התביעה שיקרו. קיים הבדל מהותי באשר לגירסאות הצדדים בשאלה, האם הוחלפו דברים בין הנאשם לבין עדי התביעה במקום. כך גם באשר לתיאורו של שותפו של הנאשם באירוע, וכך גם באשר למצבו של הצינור אשר יצא מן הביובית, האם היה מונח קצהו בשדה הפתוח כשממנו זורמים מי ביוב או שהיה פתח הצינור מונח בתוך בור ביוב. 15. אני קובע ללא כל היסוס ומעבר לכל ספק סביר, על יסוד התרשמותי מן העדים, כי אני מאמין לעדי התביעה בכל השאלות השנויות במחלוקת. הנאשם ושותפו נתן נוטוביץ שיקרו בבית המשפט במצח נחושה. עדי התביעה הינם במקרה זה חסרי עניין ממשי בתיק ואין להם מניע לשקר, ולהעליל עלילת שווא על הנאשם. לשיטתו של הנאשם, במידה ודבריו אמת, כי אז העלילו עליו עדי התביעה עלילה. הנאשם קרוב אצל עצמו והינו צד מעוניין, והתרשמתי ממנו כי אין לו מעצורים לשקר במצח נחושה בבית המשפט ואף לגייס לשם כך עד שקר על מנת לחלץ עצמו מהאשמה. הנאשם לא מסר גירסה בחקירתו ולא העלה את גירסתו המאוחרת כי עסק בשאיבה לא באירוע ולא בחקירה, ומראה הדברים בזירה אינו מתיישב עם כך. 16. אני דוחה את טענת ההגנה הנסמכת כולה על עדויות הנאשם וחברו, שמשקלן אפס, שלפיה פעולת המשאבה מעידה כי הביובית עסקה בשאיבה, ולא בריקון הביובית. מכלל הראיות שהביאו בפני עדי התביעה, אני משוכנע מעבר לכל ספק סביר כי מן הביובית יצאו מי ביוב לשטח הפתוח. ייתכן כי הביובית עסקה בד בבד בשאיבת בורות הביוב לתוכה ובריקונם מצינור אחר אל השטח הפתוח, וייתכן כי המשאבה עבדה לשם ריקון הביובית. אין צורך להכריע בשאלה זו לאור קביעתי כי אני מאמין ללא סייג לעדי התביעה על כך שמהצינור שיצא מן הביובית זרמו מי ביוב אל השטח הפתוח. 17. אני מאמין ללא סייג לעדי התביעה שהנאשם לא טען בפניהם ולו שמץ מגירסתו אותה העלה בבית המשפט, ורק התנצל תחילה על הזרמת מי הביוב וסגר את ברז הצינור ואחר כך ניסה להגן על עצמו בטענה כי הזרים מים נקיים מן הביובית. הרי זו לכל הפחות "ראשית הודייה". 18. בנסיבות העניין, כאשר מדובר בביובית, וכאשר העדה פאינה על השכלתה וניסיונה, מעידה על פי מראה עיניים וחוש ריח, כי הקולחים אשר הוזרמו מן הביובית אל השטח הפתוח הינם מי ביוב, די בכך כדי לקיים את יסודות העבירה המיוחסת לנאשם על פי כתב האישום, ואשר על כן אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ניתן היום, ח' בסיון תש"ס, (11 ביוני 2000), במעמד הצדדים. יובל שדמי,שופט התובעת לעונש: הנאשם הינו קבלן עצמאי העוסק מזה שנים רבות בשאיבת ביוב באזור הגליל התחתון ומפרץ חיפה. בבעלותו 3 משאיות שאיבה, משאית אחת של פריצת סתימות. מדובר בעיסוק בעל פוטנציאל גבוה לזיהום הסביבה וזאת בשל הפיתוי הכלכלי שבהפקת רווחים מהירים וקלים בלא השקעה בצידם. ולעניננו, לנאשם שולמו כספים בעבור פינוי וסילוק שפכים. אולם, במקום לפנותם לאתר מוסדר ומאושר, דבר הכרוך בתשלום ובהוצאה כספית, הוא בחר בפתרון הזול והזמין ביותר העומד לרשותו. השלכה פרועה, פרטיזנית של ביוב ברשות הרבים. לשון אחר, הנאשם השתמש בסביבה, מזהם אותה, פוגע בה ומתעשר על חשבונה והכל משיקולי חסכון כספי וכדאיות כלכלית. לפיכך, על הענישה לגרום לכך שהעבירות יהפכו לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. בנוסף, יש לייחס לעבירה חומרה יתרה בשל מיקומה. הנאשם השליך את השפכים בסמיכות לאתר הנצחה לחיילי צהל דבר שיש בו משום בזיון ופגיעה בכבודם של המתים והחיים יחד. הנאשם לא זו בלבד, שכפר בעבירה המיוחסת לו, אלא שהטיל דופי בעדי התביעה ובי אישית כאילו רקמו קנוניה נגדו להרשיעו בדין על לא עוול בכפו. סעיף 13 א' לחוק העונשין קובע כי הקנס המקסימלי בגין העבירה שבה הורשע הנאשם הינו 49,000 ש"ח. אבקש להטיל על הנאשם קנס, התחייבות כספית מרתיעה להמנע מעבירות על חוק שמירת הנקיון לתקופה המקסימלית. אבקש שהקנס שיוטל ישולם לקרן לשמורת הנקיון וזאת בהתאם לסעיף 13 (ז) לחוק שמירת הנקיון. הסניגור טוען לעונש: הנאשם הורשע בארוע אחד של השלכת פסולת ברשות הרבים ומן הראוי להדגיש את העובדה הבסיסית הזו שכן למשמע טיעוני התביעה יבין השומע שהנאשם הורשע בסידרה ארוכה של עבירות דומות שנמשכה אולי שנים מספר. לדברים האלה אין שחר. הנאשם עוסק בענף השאיבה במשך תקופה של 20 שנה לערך. כאשר פעילותו מבתבצעת באזור הצפון ובמס' אתרים. בעולם בעבר לא הורשע בעבירה דומה. התביעה עוד מבקשת לראות בחומרה את העובדה ששפכים נשפכו בשדה פתוח בסמיכות למקום הצנחה. אולם יש להטיל אחריות לפתחו של מען דאו אז יש לגנות את אלה שהתירו למסעדה גדולה בארץ להתקין בורות רקב ממש מול השער המוביל לאותו אתר הנצחה וכפי שהדבר הוכח בראיות שהוגשו לבית המשפט והראיות האלה אינן טעונות פרשנות. הנסיון מלמד שבורות כאלה בעלות קיבולת קבועה לעיתים עולות על גדותיהם ומזהמים את הסביבה ויוצרים מפגעים. וכאשר בורות אלה הותקנו בסמיכות לאתר הנצחה אז יש להפנות טענות מסוג הטענות שהועלו או נרמזו על ידי התביעה גם לרשות המקומית וגם למשרד לאיכות הסביבה על שידע ושתק ואם לא ידע אז הדבר חמור עוד יותר. בנסיבות האלה אבקש מבית המשפט להמנע מהרשעה אבל בשים לב לאותם מסקנות מאוד נחרצות שבית המשפט הגיע אליהם אני נמנע מלהעלות את הבקשה ומבקש מבית המשפט להסתפק בקנס כספי נמוך ובהתחייבות להמנע מביצוע עבירה. גזר דין הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. לחומרה שקלתי את העובדה כי את העבירה עשה הנאשם במסגרת תפקידו ובמסגרת עבודתו לפנות בורות רקב. מאידך, יש לשקול לטובת הנאשם, את עברו הנקי לאחר שנים רבות של עבודה בתחום זה. העבירה הינה בתחום העבירות השייכות לתחומים שהמשפט מסדיר אותם, וצודקת התובעת כי יש לשקול בעונש את הרתעת הרבים מעבירות דומות, כאשר קל למדי לעבור עבירות שכאלו מבלי להתפס. הדגשתי בעבר בגזרי דין, בתחומים של עבריינות בהקשר לאיכות הסביבה, את התועלת הרבה בעידוד נאשמים היודעים בליבם כי עברו את העבירה, להודות בפני בית המשפט ולחסוך זמן שיפוטי יקר. עידוד זה, נעשה על ידי הקלות משמעותיות ביותר בעונש למי אשר מודה בבית המשפט באשמתו. אני מדגיש כי אין להחמיר בעונשו של מי אשר כופר באשמה ומנהל את משפטו ואולם, אני כותב דברים אלה על מנת להבהיר את הפערים המשמעותיים בענישה בבית משפט זה בין מי אשר מורשה לאחר ניהול הוכחות ועליו להענש בעונש המתאים לעבירה, לבין מי אשר מודה באשמתו ונהנה עקב כך מהקלה גדולה בעונשו. אשר על כל אלה ולאחר שהבאתי בחשבון את טיעוני הצדדים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: [*] קנס בסך 20,000 ש"ח. למקרה שהקנס לא ישולם במועדו ייאסר הנאשם למשך 100 ימים. [*] הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.7.2000 ובכל 1 לחודש שלאחריו. הקנס ישולם לקרן לשמירת הנקיון. [*] הנאשם ייתן התחייבות על סך 25,000 ש"ח, לפיה במשך תקופה של שנתיים מהיום ימנע מביצוע העבירה בה הורשע בתיק זה וכן כל עבירה לפי חוק שמירת הנקיון התשמ"ד - 1984. אם לא יחתום הנאשם על ההתחייבות יהיה עליו לרצות 15 ימי מאסר. בית המשפט מסביר לנאשם את זכותו לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. משפט פלילישמירת הנקיוןביוביתפסולת