הפקעה - פקודת הדרכים ומסילות הברזל

החלטה רקע דיוני 1. עניינה של התובענה, צו בדבר תחולת פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (מערכת מחלפים מחלף אזר, מחלף בר אילן, מחלף אונו, מחלף גת רימון, מחלף שעריה), התשנ"ו - 1995, אשר פורסם בקובץ תקנות 5709 מיום 26.10.95 (להלן: "הצו"). הצו פורסם בהתאם לסעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "הפקודה"). התובענה דנן, עניינה בקשה למתן צו אשר יתיר למבקשים, לתפוס חזקה בחלק מחלקה 47 בגוש 6289 (להלן: "החלקה"), כאשר אותו חלק מפורט בתרשים ההפקעות בהתאם לצו (להלן: "הקרקע"). 2. החלקה הינה בבעלות פרטית משותפת רשומה, של מספר בעלים בחלקים שונים. 3. במסגרת תובענה דומה, ה"פ 15150/97, הוסכם בין המבקשים שם וכאן לבין מי מהמשיבים שם כדלקמן: "אנו הגענו להסכמה, כי יינתן פסק דין כמבוקש בתובענה, אולם בתנאים כדלקמן: 1. התפיסה תהיה מיידית וינתן תוקף של החלטה עוד היום בקשר לתפיסה. 2. אולם, ההסכמה לתפיסה מותנית בתשלום פיצויים בהתאם לכל דין במקרה של תפיסה שכזו בהתאם לפק' הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943... 3. כתנאי להסכמה האמורה, מוסכם שביהמ"ש ימנה שמאי אשר ישום את הפיצויים בהתאם להוראות הפקודה האמורה, ובכפוף להוראות כל דין תוך התחשבות בשטח שנותר ומשמעות שטח זה שנותר בלבד לאור תפיסת רוב השטח. 4. הצדדים מסכימים כתנאי לתפיסה, שביהמ"ש יקבע את גובה הפיצוי, ומוסכם שכל צד יהיה רשאי למסור לשמאי שימונה.." (ההדגשות שלי - י.ש.) 4. להסכמה האמורה, ניתן תוקף של החלטה, תוך שהוסף בהחלטה "הואיל והצדדים התנו את ההסכמה לתפיסה בשמאות ובאשר פורט לעיל, וביקשו שביהמ"ש יחליט בכך, הרי שביהמ"ש יחליט בכך לא מכוח סמכות של קביעת שיעור פיצויים בהתאם לפקודה, אלא כהסכמה לקביעת תנאים במסגרת נושא המצוי בסמכותו". האמור הוסף, לאור היות בית המשפט המחוזי המוסמך לפסוק בשאלת הפיצוי לפי הפקודה. אולם לאור הסכמת הצדדים, ובהתאם לאמור בסעיף 8 (2) לפקודה, המאפשר לצדדים להסכים בדבר שיעור הפיצויים, וכן לאור התנאת ההסכמה ביחס לנושא שבסמכות בית משפט זה, כהסדר פשרה מותנה שבית המשפט יפסוק אגב סמכותו גם בשאלה האמורה, צויין המפורט לעיל. 5. המבקשות והמשיב דנן, הסכימו, כי אשר הוסכם שם, יחול אף ביחס לתובענה דנן, ניתן הצו הנדרש ל"תפיסה" והשמאי שמונה שם, נתן בן חיים (להלן: "השמאי") מונה אף בתובענה דנן. קביעת השמאי 6. מחוות דעתו של השמאי (להלן: "חוות הדעת"), עולים הנתונים הבאים: א. שטח החלקה הרשום, 4,335 מ"ר. קיימות בעבר הפרשות קודמות לצרכי ציבור של 11.1% ועל כן שטח החלקה המשוחזר הוא 4,876 מ"ר. ב. השמאי חישב את השטח המזכה בהפקעה, ב- 75% משטח החלקה המשוחזר, דהיינו 3,657 מ"ר וכשהוא מעריך את שווי של מ"ר בסך 136.35 ₪ (לפי שער דולר 3.03) נכון למועד הקובע, 26.10.95. ג. בנוסף, מציין השמאי, כי אותה שמאות תחול גם ביחס ליתרת השטח שאינה מזכה בפיצוי (ה- 25%) אם יוחלט ליתן פיצוי בגינה. ד. הפיצוי ביחס למשיב דנן, הינו חלקו היחסי בזכויות, דהיינו 968/4335 חלקים. ה. סה"כ בגין השטח המזכה, השמאות הינה 498,632 ₪ ולאור חלקו של המשיב, 111,344 ₪, נכון למועד הקובע. יתרת השטח 7. הנה כי כן, עולה שהשמאי לא נזקק להשפעת החלק שבפועל נתפס, על יתרת אשר נותר מהחלקה ואשר לא נתפס, אלא שומתו מתייחסת, כאילו כלל שטח החלוקה נכלל בתפיסה. המבקשות אינן מלינות על כן, ועל כן אין עלינו להיזקק לנושא זה. פיצוי גם על השטח המותר להפקעה ללא תשלום. 8. המשיב טוען, כי חרף הוראות סעיפים 7 ו-8 לפקודה, הקובעים, כי בעל הקרקע לא יהיה זכאי לפיצוי, אלא ביחס לשטח העולה על רבע מכלל החלקה, הרי למרות האמור, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהורות, כי יינתן פיצוי גם על שטח זה. נימוקי המשיב הינם כדלקמן: א. פסק דינה של כב' השופטת גילאור, בת"א (חיפה) 57/94 הולצמן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אתא ואח' (תקדין מחוזי, 97 (3) 608). שם נקבע, כי הפיצוי יינתן גם על שטח שכזה (להלן: “פס"ד הולצמן"). ב. לאור הוראות חוק היסוד: כבוד האדם וחרותו, והפגיעה בזכות הקניין. ג. לאור אשר הוסף בהחלטה, בדבר אופן קביעת שיעור הפיצויים, שיקול הדעת הרחב שהוקנה לביהמ"ש. 9. אכן, עצם הפקעה ללא מתן פיצוי יש בה משום פגיעה חמורה בקניינו של האזרח, אשר קרקע ניטלת ממנו וללא כל פיצוי. עם זאת, לפחות במקרה דנן, אין מקום לסטות מהוראות הדין ומהסיבות כדלקמן: א. בצדק טוענת ב"כ המבקשים, כי בהסדר צויין, כי הפיצוי יקבע בהתאם לכל דין בהפקעה לפי הפקודה. הוראות סעיף 7 קובעות קטגורית "לא יהיה בעל הקרקע זכאי לקבל פיצויים אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקח גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נלקח" וסעיף 8 (1) קובע אף הוא מפורשות "היה גודל השטח שנלקח עולה על רבע... ישולמו לבעל הקרקע שנרכשה פיצויים בעד השטח העודף על הרבע" (ההדגשה שלי - י.ש.). ב. לאור האמור, ובהתחשב בהוראות סעיף 10 לחוק היסוד, יפים גם לענייננו, הדברים שנקבעו על ידי כב' השופט זפט בה"פ 604/97 הדר בינה נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ט.פ): "אכן, נפסק כי גם חקיקה קודמת לחקיקת חוק היסוד מתפרשת לאורו של חוק היסוד, אך פסיקה זו באה לידי ביטוי מקום שמתעוררת בעיה פרשנית. כשהוראת החוק ברורה וחד משמעית, ואינה מעוררת בעיה פרשנית, אין להיזקק לחוק היסוד כדי לעוות את הוראת החוק הנדון או לעקר אותה מתכנה...". ג. כך גם יש לאבחן את פס"ד הולצמן מהמקרה דנן. שם נדונה השאלה, האם כאשר מופקעת חלקה בשלמות יש לפצות במלוא שטחה או באותו אופן כשמופקע רק חלק מהשטח. שאלה זאת נדונה בעבר בע"א 377/79 פייצר ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, פ"ד לה (3) 645, אולם בפס"ד הולצמן, לאור נימוקים שונים ובכללם חוק היסוד, נפסק כי יש לסטות מהלכת פייצר ולקבוע, כי הפיצוי הינו על מלוא השטח. הנימוק שאיפשר שינוי האמור, נבע מכך שבשאלה שנידונה שם, התעוררה אכן בעיית פרשנות ועל כן מקום שניתן לפרש הוראות חוק בשני אופנים, אכן לאור חוק היסוד, נבחר הפירוש שפגיעתו קטנה יותר בזכות הקניין. אולם במקרה דנן, וכאמור, לא רק שהוראות הפקודה חד משמעיות ואינן מעוררות בעיית פרשנות, אלא שעניינה של ההפקעה בפס"ד הולצמן, אינו מכוח הפקודה. יתר על כן, במקרה דנן לא הופקעה מלוא החלקה, הגם שכאמור, בחינת הפיצוי הוא חושב כאילו נעשה כן. הנה כי כן, המקרה דנן דוגמה להפקעה של למעלה מ-90% וזאת בהתייחס לאמור בפס"ד הולצמן. בנוסף, דומני שיש להבחין בהפחתה בשעור של 25% והפחתה בשעור של 40% בפס"ד הולצמן. כן אין להתעלם ממהות ומטרת ההפקעה. ד. לא מצאתי בתוספת להחלטה משום שינוי של ההסדר אליו הגיעו הצדדים. כפי שפרטתי בראשית הדברים, הוספה ההוספה האמורה מהסיבות המצויינות לעיל. אולם אין להסיק מכאן, כאילו הפיצוי ייקבע שלא בדרך כפי שצויין בהסדר. ה. לאמור לעיל יש להוסיף, כי גם בפקודה קיים הסדר ספציפי, כאמור בסיפא של סעיף 7 לפקודה, קרי, הסמכת שר העבודה או שר התחבורה, לפי שיקול דעתו, ליתן פיצוי בגין אותו חלק אשר נקבע, כי אינו מזכה בפיצוי. מכאן אתה למד, שלכאורה, אין מקום שבית המשפט יחליף שיקול דעתו, וייקנה סמכות אשר הוקנתה לשרים האמורים. ו. לאור אשר שולם בחלקות הסמוכות, יהא בפסיקה שונה, משום אפליה. 10. מסקנתי, כי המשיבים אינם זכאים לפיצוי - בחינת קביעת הפיצוי על ידי בית המשפט, להבדיל מהסמכות שהוקנתה לאחרים - בגין אותו חלק מההפקעה, אשר לפי הוראות סעיף 7 לפקודה אינו מזכה בפיצוי. השגות אחרות 11. המבקשים עותרים לחייב את המשיב בהשתתפות בתשלום לשמאי ששולם על ידם, תוך שהם טוענים שבגין אופן ההליך וההסכמות, נחסך מהמשיב הצורך בתשלום אגרה לביהמ"ש המחוזי. אין אני מקבל גישה זו. ההליך דנן קיצר את ההליכים הן בפני בית משפט זה והן בכל שאלת הפיצויים, גם למבקשים עצמם. החיסכון שנוצר למבקשים עולה לכאורה, על החיסכון הנטען לצד שכנגד. גם לגופם של דברים דומני, שבנסיבות דנן, על המבקשים לשאת בהוצאה הנדרשת בגין השמאות, שהינה חלק מההוצאות בגין התפיסה. 12. בהצבת המחלוקת כפי שהציג המשיב קיים אי דיוק, מאחר ובמקרה דנן, וכמוסבר לעיל, אין צורך להיזקק לאותו שטח שנותר לבעלים. עם זאת, אכן המחלוקת המשפטית היא כמפורט בסעיף 6 לטיעוני המשיב, אולם התייחסתי למחלוקת זאת בפרק הקודם. בכל הקשור לשיעור הריבית, הרי הוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור התשכ"ד - 1964 קובעות בסעיף 8, כי סכום הפיצוי יהיה צמוד ונושא ריבית צמודה בשיעור של 1.5 אחוז. גם בנושא זה מדובר על חוק ספציפי ועל כן יש לקבוע שיעור כאמור. סיכומם של דברים 13. אשר על כן, זכאי המשיב לקבל מהמבקשים סך 111,344 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה, החל מיום 26.10.95 ועד התשלום בפועל. 14. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו ובהוצאות שכ"ט עורך דינו. 15. לבסוף מוצא לנכון ביהמ"ש להביע צערו בפני הצדדים ובאי כוחם, על העיכוב במתן ההחלטה לאור הבאת התיק בפני, זמן רב לאחר הגשת טיעוני הצדדים. קרקעותפקודת הדרכיםהפקעהברזלמסילת ברזל