פסק דין 1. התובעים הגישו תביעה למתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים שיאסור עליהם או על מי מטעמם לבצע עבודות בניה או עבודות הכנה לבניה (להלן:"עבודות הבניה") במקרקעין הידועים כחלקה 125 בגוש 10504 (להלן:"המקרקעין"). העניין עצמו נדון בבקשה לסעד זמני בתיק בשא 5916/98 שבמסגרתו ביקר בית המשפט במקום והתרשם מהמקרקעין והצדדים שטחו בפניו את המחלוקת שביניהם והחלטה שניתנה לאחר מכן בתיק הבשא הנ"ל, ביום 6.9.98, ניתן צו מניעה זמני שאסר על הנתבעים לבצע את עבודות הבניה וזאת עד להכרעה בתיק העיקרי. 2. בתיק זה נשמעו עדויות הצדדים והצדדים הגישו סיכומיהם והתיק הובא בפני לכתיבת פסק דין. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים כמו הנתבעים אלמלא זכויות החכירה, והמחזיקים בדירה ובחלק מהרכוש המשותף, בבית הבנוי על המקרקעין הנ"ל שנמצא ברחוב חבקוק 10, קרית אתא. הנתבעים מתגוררים מעל דירת התובעים. בתאריך 18.6.97 נערך בין הצדדים הסכם לחלוקת השימוש ברכוש המשותף (ת3/ו') ולפיו שטח האדמה הצמוד מבחינה פיזיתלדירת התובעים ואשר סומן בתרשים בצבע אדום ואילו שטח אחר הקרוב יותר פיזית לדירת הנתבעים, הועבר בהסכמה לשימוש הנתבעים (להלן:"הסכם החלוקה"). 3. דא עקא בתאריך כלשהו בשנת 1997, הגישו הנתבעים בקשה לקבלת היתר בניה לוועדה לתכנון ולבניה (להלן:"ול"ל"). לפיה מבקשים לבנות תוספת לדירתם שתמוקם מעל לדירת התובעים בשטח שהוקצה על פי הסכם החלוקה לתובעים. התובעים התנגדו לכך והופנו על-ידי הוועדה לבית המשפט לצורך השגת צו מניעה וכאמור לעיל, צו המניעה ניתן. 4. הנתבעים טענו כי הסכם החלוקה לא עסק כלל בנושא של אפשרות בניה עתידית וכן כי אין כל ממש בטענות התובעים כי הבניה המבוקשת תגרום להם לנזק או לפגיעה כלשהי. הנתבעים מבקשים לתת פירוש מצומצם להסכם החלוקה שבו לטענתם לא נרשם אפילו כי השטחים חולקו ל"שימוש בלעדי" או ל"חלוקה בלעדית" אלא מדובר ב"שימוש" בלבד. זאת ועוד. הנתבעים טוענים כי הבניה המבוקשת היא מעל מפרסת מקורה של התובעים כאשר ההרחבה מעבר לגג המרפסת הקיימת לא עולה על יותר מ 1.5 מטר לכוון הבית ולכוון החוצה מהבית. כל שטח התוספת הוא 3.5 X 3.5 מטר כאשר שטח המרפסת הוא 2 X 2 מטר. 5. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומים ונראה לי כי הדין עם התובעים ויש לקבל את התביעה ולעשות את הצו המניעה הזמני לצו מניעה קבוע. להלן אנמק מסקנתי זו. עילות התביעה מצד התובעים הינן מכח הסכם החלוקה ומכח דיני המטרד. באשר להסכם החלוקה, אינני מקבל את פרשנותם של הנתבעים להסכם זה הקובע בחלק העליון שלו כי זהו "הסכם בין משפחת זריבי לבין משפחת ארג'נטרו בדבר חלוקת שטח ששייך לשני הצדדים לפי תרשים שנלקח על ידי מודד מהעיריה". בהתאם לסעיף 29א לחוק המקרקעין תשכ"ט1969- רשאים היו הצדדים לעשות את ההסכם ביניהם שמשמעותו למעשה חלוקת השימוש במקרקעין. הסכם שכזה ניתן גם לרישום באם הוא נרשם כוחו יפה גם כלפי צד שלישי שייכנס בנעלי כל אחד מהצדדים. הסכמים שכאלה מקובלים בין בעלי דירות בבית משותף והראיה לרצונם של הצדדים לחלק בפועל את השימוש בשטחים המשותפים נעוצה במצב הקיים בפועל שבו גידרו הצדדים את חלקם בהתאם להסכם החלוקה והם משתמשים , כל אחד בחלקו, באופן בלעדי. משכך פני הדברים, נראה כי יש לקבל את עמדת התובעים כי בהתאם להסכם החלוקה שנחתם בין הצדדים מנועים הנתבעים לבצע עבודות בניה על השטח שבשימושם הבלעדי של התובעים לפי ההסכם. 6. הפסיקה קבעה כי כאשר מדובר בבית משותף נדחות הוראות דיני השיתוף הכלליים מפני הוראות חוק המקרקעין, בפרק הבתים המשותפים (ראה רע"א 7112/93 צודלר בתיה ואח' נגד שרה יוסף, פ"ד מח(5) 550). אולם אין בכך כדי להועיל לנתבעים שכן, גם אם הייתי מקבל את עמדת הנתבעים לגבי פרשנות מצומצמת של תחולת הסכם החלוקה באופן שלא יחול על פעולות בניה, שהצדדים לא צפו אותם בעת כריתת ההסכם, עדיין סבורני כי במצב שבו מדובר ברכוש משותף, לא יכולים הנתבעים לבצע עבודות בניה ללא הסכמתם של התובעים, גם אם יש בידם הסכמה של יתר שתי בעלי הדירות הנוספות בבנין. הנימוק לכך הוא כי בהתאם לסעיף 30(ג') לחוק המקרקעין מדובר בביצוע דבר החורג מניהול או שימוש רגילים של הרכוש המשותף והוא טעון הסכמת כל השותפים (לעניין האבחנה בין שימוש רגיל לבין דבר החורג מניהול או שימוש רגילים, ראה ע"א 810/82 זול בו בע"מ נגד זיידה ואח' פ"ד לז(4) 737) בע"א 538/80 בעניין סמדר דרחי (אברהמי) נגד כורש פ"ד לו(3) 498 נקבע כי לאור סעיף 30(ג) וסעיף 45 לחוק המקרקעין, דבר החורג מניהול או משימוש רגיל במקרקעין משותפים טעון הסכמת כל השותפים הוא הדין כשמדובר בזכות של מקרקעין שהיא של כמה בני אדם. כמו כן, נפסק בע"א 403/73 ברוך ומלכה בצלאל נגד שושנה וציון סימן טוב, פ"ד כט(1) עמ' 41 במקרה הדומה למקרה שבפני כי יש מקום לתת צו מניעה קבוע כנגד בעל דירה שהיה מעוניין בהרחבת דירתו, מקום שלא נתקבלה הסכמת בעל הדירה התחתונה כאשר בית המשפט הכיר בעקרון כי על המקרה חל סעיף 30(ג) לחוק המקרקעין ודרושה הסכמת כל בעלי הדירות. כמו כן, ניתן צו המניעה הקובע על יסוד עילה נוספת מכח דיני המטרד. 7. טענה נוספת לנתבעים שיש לדון בה היא הטענה כי חל על המקרה תיקון 18 לחוק המקרקעין מיום 4.4.95 המתקן את סעיף 71 לחוק הקובע על פי התיקון בסעיף 71ב(א) "...רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירה ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה". סבורני כי אין מקום להחיל תיקון זה על המקרה שלפני מאחר והנתבעים לא הניחו בפני תשתית עובדתית כלשהי בנוגע לקבלת החלטות או הסכמות מצד שלושה רבעים מבעלי הדירות או כי בוצעו הליכים כלשהם בדבר הוצאה או חלוקה של המקרקעין המשותפים והצמדתם לדירתם, דבר שבמקרים המתאימים מחייב גם תשלומי איזון וכד'. 8. סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה ולהורות על צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים וזאת מכמה טעמים, הטעם הראשון כי מצאתי שהסכם החלוקה מונע את אפשרות הבניה המבוקשת במקרקעין והטעם הנוסף הוא כי מצאתי שמבחינת הדין ולנוכח הוראות סעיף 30(ג') לחוק המקרקעין, ללא הסכמת התובעים מנועים הנתבעים לבצע את עבודות הבניה. משהגעתי למסקנה הנ"ל, אין צורך להמשיך ולנמק בשאלות העולות מעילות דיני המטרדים, אם כי התרשמתי מהביקור במקום כי יש ממש בטענת התובעים שהבניה המתוכננת עשויה לפגוע בכמויות האור והאוויר הזורמים לדירת התובעים, כאשר חלונות דירת התובעים פונים לחצר שם מבוקשת הבניה על ידי הנתבעים. כמו כן יש לציין כי התרשמתי במועד הביקור במקום שהנתבעים יכולים לבנות את תוספת הבניה גם בחלק שיועד לשימושם בהתאם להסכם החלוקה והצדדים נתבקשו עוד בשנת 1998 לברר אפשרות זאת (ראה דו"ח ביקור במקום מיום 13.7.98 בתיק בשא הנ"ל). דא עקא כפי שהתברר במהלך קדמי המשפט וגם בפתח הישיבה להוכחות מיום 19.10.2000, שאלה זו לא נענתה באופן ברור אם כי הרושם שנוצר הוא שהנתבעים מעדיפים לבנות במקום נשוא המחלוקת ולא בשטח הנמצא בשימושם שכן הקיר שממנו תצא ההרחבה גובל במטבח קיים. 9. אשר על כן, התביעה מתקבלת וניתן בזאת צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים האוסר עליהם להמשיך ולבצע את עבודות הבניה במקרקעין נשוא התביעה. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל, הכולל את ההוצאות שנפסקו ביום 6.9.98 בתיק הבשא הנ"ל בסך של 4,500.- ש"ח ובצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניהצוויםצו מניעה