הכרעת דין לאור הודאתם של הנאשמים 1 ו - 2 בעובדות כתב האישום, המייחס להם שפיכת פסולת בוצה בסמוך למושב גבעת יערים, אני מרשיעם בלכלוך ברשות הרבים בניגוד לסעיפים 2, 13 ו -15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד - 1984. לאור הודעתו של ב"כ המאשימה, על חזרתו בו מהאישום כנגד נאשם 1 בדבר ניהול עסק ללא רשיון, מבוטל בזאת אישום זה מכתב האישום. אהרן פרקש, שופט טיעונים לעונש לב"כ המאשימה: לא צריך להכביר מילים על החומרה של שפיכת פסולת ברשות הרבים. מפנה את בית המשפט לתקדימים תפ 1616/97, תפ 3240/98, תפ 60/96, ומגיש אותם. להזכיר, כי על פי סעיף 61(א)4לחוק העונשין, העונש על השלכת פסולת אישית בבנין, הינה קנס של 150,000 ש"ח. אבקש להטיל עונש מרתיע וקנס שישולם לקרן לשמירת נקיון. נאשם 1: כל מה שעשינו עשינו לא בכוונה להזיק או לגרום נזק. במקום הזה עבדנו והרחבנו את הכביש וכל החומר שנשפך הוצא ולא נשאר גרגיר של פסולת. גם אם נגיד שטעינו, לא עשינו את זה מתוך כוונה רעה ללכלך. אבקש להטיל עלינו עונש מינימלי ומינימום קנס ואין לנו שום כוונה להיות עברייני. עכשיו אני שומע שזאת עבירה פלילית ולא לכך התכוונו. נאשם 2: אין לי מה להוסיף. גזר דין הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בלכלוך רשות הרבים, בניגוד לסעיפים 2, 13 ו - 15 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד - 1984 בכך שביום 11.12.98 בשעה 10:00 או בסמוך לכך, רוקן הנאשם 2 - לוי שאול - פסולת בוצה מהמשאית בה נהג ואשר שייכת לנאשם 1, בסמוך למושב גבעת יערים. לדברי נאשם 1 ביצע את המעשה ברשות מהמועצה האזורית, וזאת במהלך הרחבתו של כביש הגישה למושב גבעת יערים. לענין זה ייאמר, כי הנאשם לא המציא אישור מהמועצה האזורית כי היה לו היתר לשפוך את הפסולת במקום האמור, דבר שהיה סביר לו אכן היה בידיו אישור שכזה. נאשם 2 שימש כנהג המשאית ועבד כשכיר של נאשם 1 וביצע את המעשה, לדבריו, על פי הוראתו של נאשם 1 או של סדרן העבודה מטעמו. שפיכת פסולת במקום שאינו מורשה לכך, הפך לדבר נפוץ במדינה ולמעשה בענין זה ניתן לומר "איש הישר בעיניו יעשה" וכל קבלן מוצא לעצמו את אותה פינה אשר סבור הוא כי רחוקה היא מעיני החוק, ומרשה לעצמו לשפוך שם את הפסולת. במקרה דנן, אף הגדילו הנאשמים עשות כאשר שפכו זאת בקרבתו של כביש גישה לישוב, ואולי מתוך רצון לנצל את העובדה כי כביש הגישה הורחב במקום , אולם אין ספק כי פסולת בוצה ממפעל שיש אינה מהווה חומר מילוי לעמקים לצורך הרחבת הכביש ושמא, ואני מקווה כי אתבדה, לא תגרום שפיכה זו במקום לנזק לכביש ולעוברים בו . מכל מקום, המעשה הינו חמור, אף בעיני המחוקק, בכך שקבע קנס בשיעור של 150,000 ש"ח במקרה של שפיכת פסולת בנין במקום שלא הותר לכך. אשר לגובה הקנס. בא כוח המאשימה לא טען כי בעברם של מי מהנאשמים עבירות כגון אלה, ומשמע כי זו העבירה הראשונה ועל כן על בית המשפטי לשקול שילוב של קנס הראוי בגין המעשה שנעשה, ובצידה האחריות של כל אחד מהנאשמים למעשה שעשה, וכן הרתעה מפני העתיד מלחזור על מעשים כאלה, הן של הנאשמים עצמם והן של אחרים. לאחר שנתתי את דעתי לכל אלה, הנני משית על הנאשמים את העונשים הבאים: 1. לנאשם 1 - א. קנס בסך 10,000 ש"ח, אשר ישולמו ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.1.01. אם לא ישולם תשלום כלשהו במלואו ובמועדו, יעמוד הקנס כולו לפרעון מיידי, ואם לא ישולם, כי אז ייאסר הנאשם למשך 60 ימים. ב. חתימה על התחייבות על סך 25,000 ש"ח ולפיה לא יעבור הנאשם על עבירה בה הורשע היום למשך שלש שנים מהיום. אם לא יחתום הנאשם על התחייבות כאמור, כי אז ייאסר למשך 30 ימים . 2. לנאשם 2 - א. קנס בסך 1,000 שקלים, אשר ישולם לא יאוחר מיום 31.1.01. אם לא ישולם הקנס כאמור, כי אז יישא הנאשם במאסר של 10 ימים. ב. חתימה על התחייבות על סך 5,000 ש"ח ולפיה לא יעבור הנאשם על עבירה בה הורשע היום למשך שלש שנים מהיום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום. שמירת הנקיון