החלטה 1. המבקשת עתרה להתליית תוקפה של החלטת בית המשפט מיום 21.11.2001 בה הורינו למבקשת להפסיק לאלתר הזרמת שפכים תעשייתיים לנחל הקישון, ככל שההזרמה עומדת בניגוד לתקנים שנקבעו בהיתר ההזרמה מס' 16/2001 מיום 3.6.2001 או בניגוד לתקנים שנקבעו בהסכם הפשרה בין המבקשת לעמותת אדם וטבע דין ואשר קיבל תוקף של פסק דין בק.פ. 5970/94 (להלן : "הסכם הפשרה"). מכוח סמכותנו לפי תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (כפי שתוקנה בתיקון מס' 2 התשנ"ז - 1997) (להלן: "התקנות") אנו מחליטים על יסוד הבקשה ותשובת המשיבות. 2. אין בדעתנו להאריך בנושא עיכוב ביצוע ונזכיר את הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע ההחלטה נושא הערעור. תקנות 467 ו - 468 מותירות לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצוע ההחלטה ובפסיקה נתגבשו שני קריטריונים עיקריים להפעלת שיקול הדעת והם : א. על המבקש להראות כי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור. ב. על המבקש להראות כי אם יבוצע פסק הדין יהא זה מן הנמנע או יקשה מאד להשיב את המצב לקדמותו. (ראה לדוגמה בש"א 86/89 הרפז נ. אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 בעמ' 335 ובש"א 3158/91 פלטו שרון ואח' נ. קומפני פריזיין ואח', פ"ד מה(5) 499. 3. מטבע הדברים, ראוי כי בבקשה לעיכוב ביצוע, תנקוט הערכאה הדיונית באיפוק ובריסון עצמי בהערכת סיכויי הערעור על החלטתה שלה, ועל כן, לא נתייחס בהחלטה זו לסיכויי הערעור. דין הבקשה להידחות וננמק בקצרה את מסקנתנו. 4. גם לשיטתה של המבקשת, הערכים שנקבעו בהיתר ההזרמה, אמורים להיכנס לתוקפם ביום 1.1.2002, והמבקשת הצהירה כי היא מחוייבת ממילא לפעול על פי הוראות החוק. לכן, מצטמצם עניינה של הבקשה להתליית חלק ההחלטה המתייחס להסכם הפשרה. 5. בהחלטתנו מיום 21.11.2001 עמדנו על כך שהמבקשת התחייבה בהסכם הפשרה לעמוד בערכים ובתקנים מסויימים. הסכם הפשרה קיבל בשעתו גם תוקף של פסק דין, כך שהחלטתנו הנ"ל אינה אלא בבחינת אכיפה של פסק דין, על המועדים והתנאים שנקבעו בו. אין מקום אפוא להארכה נוספת של המועדים שנקבעו בפסק הדין, שנתן תוקף להסכם הפשרה. 6. למעלה מן הצורך נציין כי הבקשה סתמית וכללית, בבחינת "כתב פתשגן". סתמה המבקשת ולא פירשה מהם אותם פרמטרים או תקנים על פי הסכם הפשרה שנבצר ממנה, אם בכלל, לעמוד בהם, ומדוע אין באפשרותה לעמוד בהם. המבקשת לא פירטה הפרמטרים בהסכם הפשרה שמחמירים יותר מהתקנים ומהערכים שנקבעו בהיתר ההזרמה, ומתי היה עליה, לשיטתה, ליישם אותם תקנים וערכים. המבקשת לא פירטה מהם אותם חיובים, שלטענתה, המשיבה מס' 2 מפרשת את תוכנן שלא כהלכה, וכיצד אותה פרשנות עומדת בסתירה לעמדתה של המבקשת. לכך יש להוסיף כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, בניגוד למצוות תקנה 241. די היה בטעמים אלו, כשלעצמם, כדי לדחות הבקשה על הסף. 7. נוכח התוצאה אליה הגענו, איננו רואים להידרש בשלב זה לבקשתה של עמותת טבע ודין להצטרף כמשיבה נוספת בבקשה דכאן, לאור טענתה כי התקנים על פי הסכם הפשרה נכנסו כבר לתוקפם והיא עומדת על קיומם. עם זאת, על המבקשת ועל המשיבות להגיב, על פי נוהל בקשה בכתב, לבקשת ההצטרפות של עמותת טבע ודין כצד להליך העיקרי (ב.ש.א. 18457/01), בשים לב להליך הנוסף המתנהל בין המבקשת לעמותת טבע ודין בבית משפט זה (ה.פ. 183/01). אשר על כן, אנו דוחים הבקשה והמבקשת תשא בהוצאות כל אחת מהמשיבות בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. תעשיהזיהום מים