קרוס צ'ק

פסק דין במרכז השיק מעל שם הנפרע מופיע שרטוט שנהוג לכנותו "קרוס" (//). תוצאות השרטוט הן, שהבנק הנמשך יכבד את השיק רק אם יוצג לו לשם פירעון על ידי בנקאי. במילים אחרות: השרטוט מונע מאוחז השיק לסור לבנק הנמשך בעצמו ולבקש תמורת השיק כסף מזומן אלא הוא מחייב את האוחז לפנות אל בנק, בין הבנק הנמשך ובין כל בנק אחר, ולפתוח אצלו חשבון, על מנת שהבנק יגבה בעבורו את סכום השיק מחשבון המושך ויזכה את חשבונו בסכום שגבה. להלן פסק דין בנושא: 1. זוהי תביעה שטרית על פי השיק מ1/ שמשכה הנתבעת ומסרה לנפרע שי אטדגי. סכום השיק 46,938 ש"ח וזמן פירעונו 20.9.96. הנפרע הסב את השיק לתובע. התובע הציג את השיק לפירעון אולם הוא לא כובד על ידי הבנק, שכן הנתבעת הודיעה לבנק על ביטולו. התובע הגיש את השיק לביצוע. הנתבעת הגישה התנגדות. נתנה בהסכמה רשות להתגונן. נקדים ונאמר, כי גדר המחלוקת סובב בעיקרו על שאלת עבירותו של השיק, היינו, על כוחו של הנפרע להעבירו לתובע. השיק מ1/ 2. עיון בשיק מ1/ ילמדנו, כי במקום המילים: "שלמו לפקודת.....", המודפסות בדרך כלל על גבי שיקים, מודפס בשיק הנדון: "שלמו ל…בלבד". שם הנפרע אשר מולא בשיק הנו אטדגי שי. מה שמופיע, אפוא, במרכזו של השיק הנן המילים הבאות: "שלמו לאטדגי שי בלבד". אין מחלוקת, כי המילים : "שלמו ל… בלבד", מלמדות על כוונה להגביל את עבירותו של השיק. משמעות הגבלת העבירות היא, כי הנפרע אינו יכול להעביר לאחר בעלות בשיק. יש בכוחו להסב את השיק לאחר לשם שליחות וגבייה, היינו, על מנת שהנסב יגבה את סכום השיק מהמושך או מהנמשך עבור הנפרע. אולם אין בכוחו להסב את השיק באופן שהנסב ירכוש לעצמו בשיק זכות בעלות משלו (לכל אלה ראו: סעיף 7(א) לפקודת השטרות; שלום לרנר, דיני שטרות, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, בעמ' 213 - 215; ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4), 498). במרכז השיק מעל שם הנפרע מופיע שרטוט שנהוג לכנותו "קרוס" (//). תוצאות השרטוט הן, שהבנק הנמשך יכבד את השיק רק אם יוצג לו לשם פירעון על ידי בנקאי. במילים אחרות: השרטוט מונע מאוחז השיק לסור לבנק הנמשך בעצמו ולבקש תמורת השיק כסף מזומן אלא הוא מחייב את האוחז לפנות אל בנק, בין הבנק הנמשך ובין כל בנק אחר, ולפתוח אצלו חשבון, על מנת שהבנק יגבה בעבורו את סכום השיק מחשבון המושך ויזכה את חשבונו בסכום שגבה (ראו: יואל זוסמן, דיני שטרות, מהד' שישית, בעמ' 356). בתוך השרטוט מופיעות מילים מודפסות: "למוטב בלבד", ומתחת להן בשורה נוספת: "אינו סחיר ואינו עביר". אין מחלוקת כי בדומה למילים: "שלמו ל…בלבד", שעל משמעותן עמדנו קודם, גם מילים אלה מלמדות על כוונה להגביל את עבירותו של השיק. מסקנות הביניים העולות מן המקובץ הן אלה: ראשית, אפשר לגבות את השיק מ1/ רק באמצעות בנקאי. אי אפשר לגבותו באמצעות הצגתו על ידי האוחז בבנק הנמשך. אלה הן תוצאותיו של השרטוט. שנית, השיק אינו עביר וממילא גם אינו טהיר. לא ניתן להעבירו לאחר ולכן גם אין אפשרות שאדם אחר, שלא היה צד לעסקת היסוד, ירכוש בו זכות טובה מזו של הנפרע. אלה הן תוצאותיו של הכיתוב: "שלמו ל…בלבד", וכן של הכיתוב "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר" (המופיע בתוך השרטוט). 3. אלא שהדברים אינם כה פשוטים, שכן על גבי הכיתוב שבתוך השרטוט: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר", קיימת מחיקה ועליה חתימתה של הנתבעת (חותמתה בצירוף חתימה של מנהלה מר כוכבי). מהי משמעותן של המחיקה ושל החתימה? האם יש בהן כדי לבטל את הגבלת עבירותו של השיק? האם לאחר המחיקה וחתימתה הנדונה של הנתבעת יכול היה הנפרע (שי אטדגי) להעביר לתובע את הבעלות בשיק? אם התשובה לכך חיובית, מהו מעמדו של התובע והאם זכותו בשיק טובה מזו של הנפרע? אלה הן השאלות העיקריות שהצדדים חלוקים בהן. נפנה ונבחן שאלות אלה אחת לאחת. עבירותו של השיק מ1/ 4. עצם חתימתה של הנתבעת על גבי השרטוט והכיתוב שבתוכו אינו שנוי במחלוקת, אולם גרסאות הצדדים באשר לנסיבות החתימה סותרות זו את זו. מנהל הנתבעת מר כוכבי טוען, כי מסר לאטדגי את השיק עבור עבודות בניה שאטדגי אמור היה לבצע עבור הנתבעת. השיק ניתן לאטדגי מראש לפני שבצע את העבודות. השיק היה דחוי. לבקשת אטדגי, אשר טען שיש לו עיקולים בבנקים, חתם כוכבי בשם הנתבעת ליד השרטוט, זאת כדי לאפשר לאטדגי בבוא העת לגבות את השיק במזומן בלי צורך להפקידו בחשבון הבנק שלו. גרסתם של התובע ושל אטדגי שונה: מיכאל אטדגי, אביו של שי הנפרע, אשר טיפל בהתקשרות עם הנתבעת, העיד, כי קיבל את השיק לאחר ביצוע העבודות וזאת במסגרת הסכם עבודה שכלל תנאי תשלום של שוטף + 30 יום. עם קבלת השיק (שהיה דחוי) הפקידו למשמרת בחשבון העסק של שי בבנק לאומי. כעבור מספר ימים היה זקוק למזומנים כדי לשלם לפועלים ולכן פנה לתובע ובקש למכור לו את השיק. הוא הוציא את השיק מהבנק והראה אותו לתובע. התובע ביקש ממנו לפנות לנתבעת על מנת שתמחק את השרטוט ואת המילים שבתוכו: "למוטב בלבד אינו סחיר ואינו עביר". מיכאל פנה לכוכבי והסביר לו שהוא רוצה למכור את השיק כדי לשלם לפועלים ובקש ממנו למחוק את השרטוט. כוכבי עשה כן וחתם והטביע את חותמתה של הנתבעת על המחיקה. במצב דברים זה העביר את השיק לתובע תמורת מזומן. הנה כי כן, כוכבי טוען שחתם בשם הנתבעת על השרטוט בעת מסירת השיק לאטדגי וכי כוונת הצדדים לא הייתה אלא לבטל את תוצאותיו של השרטוט, היינו, לאפשר את הצגתו בבוא העת של השיק לפירעון שלא באמצעות בנקאי מטעמו של אטדגי; לעומת זאת התובע טוען (באמצעות מיכאל אטדגי שטיפל בנושא), כי הכוונה הייתה לבטל את תוצאות הכיתוב שבשרטוט, היינו, לגרום לכך שניתן יהיה למכור את השיק לתובע כדי לקבל תחתיו מזומנים לצורך תשלום לפועלים. 5. במחלוקת העובדתית שתיארתי למעלה עדיפה בעיני עדותו של מיכאל אטדגי על פני עדותו של כוכבי. כמה טעמים חברו למסקנתי זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד: ראשית, גרסתו של כוכבי הייתה גרסה כבושה. בתצהירו שתמך בהתנגדות לא הוזכרה החתימה על גבי השרטוט והכיתוב ולו ברמז וכוכבי בחר להתעלם מקיומה כאילו לא הייתה. שנית, בעוד שבתצהיר עדותו הראשית (שם התייחס לחתימה בפעם הראשונה) טען כוכבי שחתם בשם הנתבעת ליד הכיתוב בזמן מתן השיק לאטדגי, הרי בחקירתו הנגדית כבר השתמעה מדבריו נימה שונה: "אני חושב שזה היה סמוך לקבלת השיק…" (עמ' 9 ש' 16). שלישית, כוכבי נמנע מהצגת העתק השיק שנשאר ברשותו. לו היה מציג את ההעתק אפשר היה לבדוק על נקלה אם גם בו קיימת חתימה של הנתבעת על גבי השרטוט והכיתוב שבתוכו. הימנעותו של כוכבי להציג ראיה זו מחזקת גם היא את גרסתו של אטדגי, שלפיה החתימה הוטבעה לאחר מתן השיק. רביעית, בעוד שבתצהיר עדותו הראשית טען כוכבי שאטדגי בקש ממנו לחתום ליד השרטוט כי "יש לו עיקולים בבנקים", היינו רק כדי לאפשר גבייתו של השיק שלא באמצעות חשבונו המעוקל, הרי בחקירתו הנגדית נשמעו מפיו דברים שונים בתכלית. לא למיותר להביא את דבריו כלשונם (עמ' 9): "ש. אטדגי אמר לך שהוא צריך כסף בשביל לשלם לפועלים? ת. הוא אמר שהוא רוצה לתת שיק בטחון אצל אדון מלול. הוא אמר שהוא נותן את השיק לאדון מלול משלם לו ריבית והולך לבנק לפרוט את השיק ולהחזיר את הכסף למלול. ש. בקיצור הוא מוסר את השיק הזה למלול? ת. כן. כפי שהוא נתן למלול פעם קודמת." רואים אנו, כי המרחק בין גרסאות הצדדים מצטמצם, שכן בשלב זה למעשה מאשר כוכבי, שאטדגי בקש ממנו לחתום על השיק כדי שיוכל למסור את השיק לתובע. חמישית, אם אטדגי בקש מכוכבי לחתום על השרטוט שבתוכו הכיתוב כדי שיוכל למסור את השיק לתובע - ולעיל ראינו כי בשלב זה גם כוכבי מאשר שזו ולא אחרת הייתה מטרת החתימה - לשם מה היה צריך לבטל את תוצאות השרטוט כפי שטוען כוכבי? והרי אין כל ראיה שלפיה לתובע אין חשבון בנק שבאמצעותו יוכל לגבות את השיק לאחר שיקבלו מאטדגי. אף לא הועלתה כל טענה שלפיה גם חשבונו של התובע היה מעוקל. על כורחך אתה אומר, כי מטרת החתימה לא הייתה לבטל את תוצאות השרטוט כי אם את תוצאות הכיתוב שבתוכו, היינו, את הגבלת העבירות. שישית, גרסתו של כוכבי כאילו נתן לאטדגי שיקים דחויים לפני ביצוע העבודה נראית מעושה ומאולצת. זו אינה דרכם של דברים בדרך כלל. דרך תשלום כזו גם לא התחייבה מהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, שלפיו התשלום מבוצע רק לאחר ביצוע העבודה לפי תנאי תשלום של שוטף + 30 יום כאשר על הנתבעת לא מוטלת כל חובה לתת לאטדגי שיקים דחויים (נספח א לתצהיר כוכבי). אכן, במצב דברים זה שבו כבר בוצעה העבודה אשר עבורה ניתן השיק, אין כל דבר יוצא דופן בכך שכוכבי הסכים לבוא לקראת אטדגי ואפשר את העברתו של השיק לתובע. שביעית, גם התובע מספר בעדותו שבקש מאטדגי לפנות לנתבעת כדי שתבטל את השרטוט והכיתוב שבתוכו באופן שיאפשר לתובע לרכוש את השיק. אין סיבה להניח שאטדגי לא ביקש מכוכבי את מה שבקש ממנו התובע. שמינית ואם בכל האמור לעיל לא די הרי ראוי להוסיף, כי עיון מדוקדק בשיק מלמד שמתחת לחותמתה של הנתבעת שבתוך שרטוט ה"קרוס" מופיעה מחיקה של הכיתוב שבתוך השרטוט (המחיקה נבדלת מחתימתו של כוכבי - השוו לחתימה שבתחתית השיק). לו הייתה כוונה לבטל רק את תוצאות השרטוט (גביית השיק באמצעות בנקאי ), להבדיל מתוצאות הכיתוב שבתוכו (הגבלת עבירות השיק), אזי ניתן לצפות שהיה נמחק השרטוט ולא הכיתוב שבתוכו. אני קובע, אם כן, כי כוכבי מחק את הכיתוב שבתוך השרטוט וחתם בשם הנתבעת על גבי השרטוט והמחיקה לאחר מתן השיק לאטדגי, וזאת כדי לאפשר לאטדגי להעביר את השיק לתובע, כפי שבקש ממנו אטדגי. 6. אולם, האם במחיקת הכיתוב שבתוך השרטוט ובחתימתה הנדונה של הנתבעת על גבי המחיקה היה כדי להביא לתוצאה שלה ייחלו אטדגי והתובע? גדר הספיקות נובע מכך שאטדגי וכוכבי הותירו על גבי השיק את הכיתוב: "שלמו לאטדגי שי בלבד". במילים אלה, כשהן לעצמן, די כדי להגביל את עבירותו של השיק (שובו ועיינו בסעיף 7(א) לפקודת השטרות ובאסמכתאות שהבאנו ברישא). הביטוי: "שלמו לאטדגי שי בלבד", אשר נותר על השיק, מתנגש, אפוא, עם דבר מחיקתו של הכיתוב שהופיע בתוך השרטוט: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר". ידו של מי על העליונה בהתנגשות זו? אקדים ואומר, כי לאחר העיון הגעתי למסקנה כי ידה של מחיקת הכיתוב: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר", על העליונה, הווי אומר, אפשר היה להעביר את השיק לתובע. מסקנתי זו מבוססת על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1560/9 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4), 498 (להלן: "פרשת ציטיאט"). באותו עניין התגלעה סתירה בין שני כיתובים על גבי שיק, וליתר דיוק: בין המילים "למוטב בלבד" שיש בהן כדי לשלול את העבירות, אשר הופיעו על השיק בכתב יד, לבין המילים "לפקודת" המצביעות על יכולתו של הנפרע לסחר את השיק לאחר, אשר הופיעו בדפוס. נפסק, כי אמת המידה להכרעה בהתנגשות היא כוונת הצדדים. ואלה היו דבריו של כבוד הנשיא שמגר (בעמ' 511): "לטעמי, הכלל היסודי שאותו יש להעדיף גם בדיני שטרות הוא פנייה אל כוונת הצדדים. ההנחה העובדתית היא כי הכיתוב בכתב היד משקף בדיוק רב יותר את כוונתו האותנטית של מושך השטר…" לאור האמור לעיל נקבע, כי המילים: "למוטב בלבד", שנרשמו על גבי השיק בכתב יד, גוברות על המילה המודפסת: "לפקודת". כך גם בענייננו: מחיקת הכיתוב שבתוך השרטוט: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר", אשר בוצעה בכתב יד, גוברת על הנוסח הסטנדרטי המודפס: "שלמו ל… בלבד". במחיקה הידנית של הכיתוב שהופיע בתוך השרטוט יש כדי ללמד מתוך עצמה שהצדדים התכוונו לבטל את הגבלת עבירותו של השיק, שאם לא כן, מה הייתה כוונתם כאשר מחקו בכתב יד כיתוב זה? נשוב ונטעים כי מפני השיק עולה בבירור שמה שנמחק אינו השרטוט, כי אם הכיתוב שבתוך השרטוט: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר". אין לייחס לצדדים כוונה אבסורדית למחוק את הכיתוב שהגביל את העבירות כדי שהשיק יישאר בלתי עביר. ראוי להוסיף כי בפרשת ציטיאט (בעמ' 512) קבע כבוד הנשיא שמגר כלל פרשני נוסף, לאמור: "מקובל עליי כי במקרי ספק או במקרים גבוליים - גובר יסוד הסחרות (העבירות והטהירות)…" הנה כי כן, אף אם נניח כי לפנינו מקרה גבול, הרי המגמה היא להעדיף את התוצאה של עבירות השיק. לכך יש להוסיף כי נקודת המוצא לדיון בסוגיית העבירות הנה (שם, בעמ' 506) - "החזקה היא אמנם כי השטר עביר. הנטל להוכחת היעדר העבירות רובץ על הטוען, בענייננו על המערער, קרי המושך". לאור כל מה שפרטנו, בידי הנתבעת לא עלה לשכנע כי השיק אינו עביר. בשולי הדברים ראוי להבהיר כי מסקנתנו שהשיק עביר נובעת כולה מאומד דעתם של הצדדים כפי שהוא עולה מתוך השיק עצמו, ללא חקירה חיצונית של הנסיבות. אם בבחינת למעלה מן הדרוש מביאים בחשבון גם את הממצא שקבענו בפסקה 5 לעיל אודות כוונתם האקטואלית של הצדדים לשיק - לא כל שכן. מעמדו של התובע 7. האם התובע הנו "אוחז כשורה" בשיק? על שאלה זו יש להשיב בשלילה. פקודת השטרות קובעת בסעיף 28, כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו עשוי להיות אוחז כשורה. שטר שאינו שלם או שאינו תקין מבחינת צורתו מעיד על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והוא עצמו אומר "דרשני" (ראו בספרו הנ"ל של לרנר, בעמ' 275). כך, למשל, נקבע בפסיקה כי אי התאמה בין שם הנפרע לבין שמו של המסב הראשון, או אי התאמה לעניין הסכום בין המלים והספרות - שוללות אפשרות של אחיזה כשורה (לרנר, שם בעמ' 276 - 277). ובענייננו: השטר מ1/ אינו תקין משום הסתירה שעליה עמדנו קודם בין הכיתוב: "שלמו לאטדגי שי בלבד" לבין מחיקתו של הכיתוב: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר", שבתוך השרטוט. למעלה מן הדרוש אפשר להוסיף, כי בעת שהתובע קיבל את השטר גם הופיעה עליו חותמת של בנק לאומי ומעליה חותמת ביטול של בנק לאומי (ראו השיק מ1/). שטר שעליו חותמות ומחיקות כה רבות הנו לא תקין (השוו לאמור בספרו של לרנר, בעמ' 276 בטכסט הסמוך להערת שוליים 166). המסקנה היא, אפוא, כי התובע אינו אוחז כשורה. 8. הפסיקה הכירה במעמד של "אוחז בעד ערך" שאיננו אוחז כשורה, העשוי להתגבר על טענת כשלון תמורה אם סיחור השטר אליו קדם לכישלון התמורה (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר פ"ד טז (1) 595). הלכה זו זכתה לביקורת והוצבה לגביה "הערת אזהרה" (פרשת ציטיאט, בעמ' 526). ההערכה היא כי ימיה קצרים (לרנר, בעמ' 359). אלא שבמקרה שלפנינו אין צורך להוסיף ולעסוק בסוגיה זו, שכן בא כוחו המלומד של התובע אישר בסיכומיו, כי "מקובל עלי שאם בית המשפט יקבע שמר מלול אינו אוחז כשורה אין לו יותר ממה שיש לנפרע שי אטדגי" (עמ' 14 ש' 11). העולה מן המקובץ הוא, כי מעמדו של התובע הנו כשל אוחז רגיל בשיק וכל טענת הגנה שיש לנתבעת כלפי הנפרע אטדגי עומדת לה גם כלפיו. 9. בשולי הדברים אעיר, כי התוצאה שאליה הגענו אינה חורגת כלל וכלל מגדר ציפיותיה הלגיטימיות של הנתבעת: ראינו לעיל שכוכבי אישר כי חתם בשם הנתבעת ליד השרטוט כדי לאפשר לאטדגי למסור את השיק לתובע. הווי אומר, גם לשיטתו של כוכבי - ובהנחה הנוחה ביותר עבור הנתבעת - היה אטדגי רשאי להעביר את השיק לתובע על מנת שיגבה את השיק כשליחו של אטדגי ועבורו. מה שם הייתה הנתבעת רשאית להעלות נגד התובע כל טענת הגנה שהייתה עומדת לה נגד אטדגי, כך גם במקרה דנן. הגנת הנתבעת 10. האם לנתבעת יש טענת הגנה כלפי הנפרע אטדגי (וממילא, גם כלפי התובע הבא בנעליו)? בתצהיר עדותו הראשית טען כוכבי (בסעיפים 6 - 8), כי אחרי קבלת השיק הדחוי לא ביצע אטדגי כלל את העבודות שהתחייב לבצע כנגד השיק. משמעות הטענה היא כי התמורה נכשלה לחלוטין. כידוע, טענת כשלון תמורה מלא הנה טענת הגנה טובה בין צדדים קרובים לשטר. 11. דא עקא, כבר מבין שטיה של עדותו הראשית של כוכבי בצבץ, כי אטדגי למעשה ביצע ולו חלק מהעבודות. כך עלה מדברי כוכבי (בסעיף 11 לתצהיר) כי הנתבעת הייתה מוכנה "בראשית הדברים לשלם לאטדגי את החלק היחסי של עבודתו באתר בסך של 10,000 ש"ח". אם אטדגי לא ביצע כלל את העבודות שהתחייב לבצע ותחת זאת החל לעבוד בפרוייקט אחר וסולק מהאתר (כפי שעולה מסעיפים 6 - 8 לתצהיר), מדוע הייתה הנתבעת מוכנה לשלם לו 10,000 ש"ח? כך עלה גם מדברי כוכבי בחקירתו הנגדית (בעמ' 9) שלפיהם אטדגי למעשה ביצע עבודות תמורת השיק, אם כי בצורה לקויה וחלקית (לטענת כוכבי). והנה, בהקשר זה לא למיותר להטעים, כי כוכבי לא טרח להציג לבית המשפט נתונים כלשהם לביסוס טענתו, כי עקב הליקויים והחסרים בעבודה הגיע לאטדגי מתוך סכום השיק של 46,938 ש"ח רק סכום של 10,000 ש"ח (ראו עמ' 8). דבריו בעניין זה נותרו בבחינת דברים בעלמא. לחוסר אמינותה הכללי של גרסת הנתבעת בסוגיה זו תורמת העובדה, כי בעדותו של כוכבי אף נתגלעו סתירות באשר למועד שבו נטש אטדגי, כביכול, את האתר (השוו נספח ג' לתצהירו של כוכבי לדבריו בעמ' 10). הטענה כי העבודה הייתה פגומה נראית, אפוא, מסופקת. אולם אף אם נניח שבעבודתו של אטדגי נתגלעו פגמים כלשהם, הרי ברי כי עלות תיקונם אינה קצובה, שכן לצורך קביעת עלות זו יש צורך בדרישה וחקירה של עדים שאינה פשוטה כלל וכלל (השוו: ספרו הנ"ל של לרנר, בעמ' 335). המסקנה לענייננו היא, כי לכל היותר יש בפי הנתבעת כלפי אטדגי טענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר אינה מהווה טענת הגנה טובה כלפי השיק (לרנר, שם). אין תימה כי במצב דברים זה הוסיף כוכבי וטען כי אטדגי גם היה חייב לו סכום כסף "גדול" בגין דלק (סעיף 9 לתצהיר), וכי אטדגי שבר והרס באתר "בזדון אמבטיות וחרסינות, לקח ציוד וחומרים מאתר הבניה והשתמש ברכב הנתבעת למטרותיו הוא ועל חשבון הנתבע וכך השית על הנתבעת הוצאות וגרם לה נזקים בסכום גבוה בהרבה מסך 10,000 ש"ח" (סעיף 11 לתצהיר). דא עקא, סכום ה"חוב" בגין דלק לא פורט ונותר עלום. אשר לטענת ה"וונדליזם" הרי בחקירה הנגדית התחוור, כי יסוד טענותיו של כוכבי אינו אלא במה שספרו לו עובדיו, כאשר העובדים עצמם לא זומנו להעיד. אף לא פורט מהו סכום הנזק המדויק וגם כאן ברור, מעצם מהותו של הנזק הנטען, כי אינו קצוב ולכן אין הוא יכול לשמש רכיב הגנה מפני תביעה שטרית. סיכומו של דבר הוא, שאף אם נניח כי אטדגי ביצע עבודה חלקית ולקויה וגרם נזק (מה שלטעמי לא הוכח כדבעי), הרי לכל היותר מדובר בטענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, אשר אינה מהווה טענת הגנה טובה כלפי השיק. כפועל יוצא מכך חייבת הנתבעת לפרוע את השיק. אם יש לה טענות אודות טיב עבודתו של אטדגי או נזקים שגרם לה תוכל להגיש נגדו תובענה נפרדת מתאימה. תוצאות 12. ההתנגדות נדחית. הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ י-ם מס' 03-22095-97-9 שבו הוגש השיק מ1/ לביצוע - ימשכו. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט לרבות שכר התייצבותו של העד אטדגי בסך 150 ש"ח, וכן תשלם לתובעת שכ"ט - עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח ומע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום. שיקיםשיק למוטב בלבד