פסק דין א. נושא התביעות 1. (א) התובעת הינה חברה העוסקת במתן יעוץ כלכלי וקידום מכירות. (ב) הנתבעת הינה שותפות רשומה שבבעלותה מפעל לייצור מוצרי פלסטיק המצוי במושב אודם שברמת-הגולן. (ג) ביום 13.6.88 נחתם בין הצדדים הסכם הוא ת/1א' וגם נ/1ב' (להלן "ההסכם"), שנוסח ע"י הצדדים ולמעשה ע"י מנהל התובעת. ההסכם הוא תמציתי וקצר בתכלית, וסע' 1-4 שבו, שהם הרלבנטיים לתובענה זו, קובעים כדלקמן (כשהכוונה ב"החברה" לתובעת, ו"בלקוח" לנתבעת): "1. החברה תייעץ ללקוח בנושאי רכש הקשורים לשווק וקידום המכירות של מוצריו למערכת הבטחון. 2. החברה תייצג את הלקוח בכל הקשור בעבודתו השוטפת עם מערכת הבטחון. 3. הסכם זה הוא לתקופה של שנה אחת מיום שקיבל הלקוח את ההזמנה הראשונה ממערכת הבטחון (שתאריכה מאוחר מתאריך חתימת הסכם זה). ההסכם יתחדש מעצמו מדי שנה, אלא אם הודיע אחד הצדדים לצד שכנגד, שאינו מעונין בכך, לפחות 90 יום לפני סיום תוקפו. 4. בתמורה לשירותים המנויים לעיל, ישלם הלקוח לחברה שכר טרחה בשיעור של 10% מגובה כלל התקבולים אותם מקבל הלקוח ממערכת הבטחון, בקשר לכל עסקותיו עימה. שכר הטרחה כאמור לעיל, יועבר לחברה לא יאוחר מה5- לכל חודש - בגין החודש החולף". (ד) אין מחלוקת בין הצדדים שחתימת ההסכם ביניהם באה בעקבות פעילותה של התובעת עבור הנתבעת במשרד הבטחון, שהביאה לכך שאל הנתבעת נשלחה ע"י משרד הבטחון "בקשה להצעת מחיר" לייצור כוסות פלסטיק, שהיא למעשה הזמנה להשתתף במכרז סגור ומצומצם. לאחר חתימת ההסכם עיבדה התובעת עם הנתבעת את ההצעה למכרז, ובמסגרת הכנת ההצעה, הסכימה אף התובעת להפחית את עמלתה לכדי 4% בלבד במקום 10%, ע"מ שהצעתה של התובעת תהיה תחרותית במכרז ותוכל לזכות בו, וגם ריווחית עבור עצמה, ואכן התובעת זכתה במכרז (להלן "המכרז הראשון"). (ה) על ההפחתה הנ"ל בשכר כתבה התובעת לנתבעת את המכתב ת/1ב', שמשמעותו היא שההפחתה האמורה מתייחסת למכרז הראשון בלבד. (ו) התובעת קיבלה מהנתבעת את השכר המגיע לה בגין המכרז הראשון, והתביעה אינה מתייחסת אליו. 2. באוגוסט 1989 הזמין משרד הבטחון אצל התובעת ספלי פלסטיק נוספים: עפ"י הזמנה מס' 90210-01/188 ע"ס 95,220.- ש"ח עפ"י הזמנה מס' 90228-01/188 ע"ס 82,800.- ש"ח ובסה"כ 178,020.- ש"ח הזמנות אלה (להלן "המכרז השני"), בוצעו שלא בידיעת התובעת כלל, וכל שכן שלא בשיתופה ושלא בהתערבותה, אך לטענת התובעת למרות זאת עפ"י הוראות ההסכם מגיע לה שכר, ועל כך באה תביעתה שבת.א. 91/5503 לתשלום סך 19,923.- ש"ח ליום הגשת התביעה. 3. בספטמבר 1990 הזמין משרד הבטחון אצל התובעת ספלי פלסטיק נוספים בהזמנה מס' 188-01944-101 בסך כולל של 47,444 ש"ח. גם הזמנה זו (להלן "המכרז השלישי") בוצעה שלא בידיעתה ובשיתופה של התובעת, אך גם לגביה תובעת התובעת את שכרה עפ"י ההסכם, ועל כך באה תביעתה שבת.א. 91/18568 ע"ס 3,380.- ש"ח ליום הגשת התביעה. 4. טענת התובעת היא שעפ"י תנאי ההסכם היא זכאית לקבל מהנתבעת את שכרה, כפי שתבעה, מהתקבולים שהנתבעת קיבלה ממשרד הבטחון במכרז השני ושלישי, למרות שלא השתתפה בכל פעולה בקשר למכרזים אלה. טענתה החלופית של התובעת היא שבכל מקרה המכרז השני והשלישי הם המשך ותוצאה של המכרז הראשון, ולכן זכותה לקבל את שכרה אפילו עפ"י "התיזה" של הנתבעת. הנתבעת טוענת שמאז סוף 1988 לא היה לתובעת כל קשר עם הנתבעת. הנתבעת לא קיבלה ממנה כל שירות עפ"י ההסכם וכל החוזים שנחתמו עם משרד הבטחון עפ"י המכרז השני והשלישי נעשו ישירות ע"י הנתבעת, ללא כל שירות או עזרה או ייעוץ מצד התובעת ולכן לא מגיע לה כל שכר בגין התקבולים מהמכרז השני והשלישי. ב. דיון והכרעה בשאלות שבמחלוקת. 5. ראשית, ראוי להביא את הוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973-, הרלבנטי, וקובע: "25. (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו מתוך הנסיבות". עפ"י לשון החוק וההלכה הפסוקה מה שקובע הוא אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה. יש לפרש את ההסכם קודם כל מתוכו (ע.א. 83/544 אתא נ' זולוטולוב פ"ד מ"א(1) 282). כשפירוש החוזה ברור מתוכו, אין צורך ואין מקום להזקק לתשובה בפרשנות חיצונית (ע"א 84/650 שטרן נ' זיונל פ"ד מ"א(1) 308). (ע"א 81/832 כלפי נ' נורוויץ, פ"ד ל"ט(1) 83). 6. סע' 1 ו2- מההסכם כפי שהבאנו אותם לעיל, קובעים את חובותיה של התובעת עפ"י ההסכם. סע' 3 להסכם קובע את תקופתו, וסע' 4 להסכם, שהוא הסעיף העיקרי הצריך להכרעה בענין, קובע: "בתמורה לשירותים המנויים לעיל, ישלם הלקוח לחברה... בקשר לכל עסקותיו". המחלוקת הראשונה והעיקרית בין הצדדים היא מה הוא אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, דהיינו האם היתה כוונתם בשעה שחתמו על ההסכם כי תקבולים ישולמו לתובעת מתמורת כל עיסקה שתערך עם משרד הבטחון, או אך ורק בגין עסקאות שחיובי התובעת בסעיפים 1 ו2- להסכם מולאו לגביהן. במחלוקת הנדונה ניתן להכריע עפ"י נוסח ההסכם עצמו כמשתמע ממנו, מבלי להזקק לעדויות הצדדים בדבר אומד דעתם. המחלוקת השניה והמישנית בין הצדדים היא, כפי שצויין כבר לעיל, האם ניתן לראות את זכייתה של הנתבעת בהזמנה עפ"י המכרז השני והשלישי כחלק תוצאתי והמשכי מזכייתה במכרז הראשון. מחלוקת זו היא למעשה עובדתית וניתן, איפוא, להכריע בה לאחר הכרעה בשאלות העובדתיות. אני מעדיף לא לפצל את ההכרעה בענין ואכריע בשתי המחלוקת לאחר שאביא בקצרה את עדויות הצדדים. 7. העד מטעם התובעת, שהוא גם מנהלה, - מר יגאל לבון, הביא בתצהירו-עדותו הראשית ת/1, ולאחר מכן גם בעדותו בבית המשפט, תאור מפורט על דרך פעולתה של התובעת ע"מ לקדם מכירות של מוצרי מפעל שהיא מייצגת למשרד הבטחון, וכיצד פעלה במקרה דנן עבור הנתבעת. הוא אומר בתצהירו שהנתבעת אמנם היתה בגדר ספק מוכר של משרד הבטחון, אך בטרם שהיא החלה לטפל בעניניה של הנתבעת היא קיבלה שתי הזמנות קטנות בלבד ונכשלה בביצועם. הוא עומד בין השאר, בתצהירו ת/1, סע' 7.1 על תהליך הרכש המתבצע במשרד הבטחוןן, ואומר: - "הקניין מפיץ את המכרז לגופים מרכזיים במשק (כגון התאחדות התעשיינים התנועה הקיבוצית וכו') וכן פונה ישירות לאותם יצרנים המאוזכרים בפקודת הרכש. היתרון של המפעלים שאליהם פונים ישירות הינו ראשית עצם הידיעה על קיומו של המכרז ובנוסף חסכון עצום בזמן ובחיפוש אחרי מסמכי המכרז אצל הגופים שאליהם הוא נשלח". ובעדותו בביהמ"ש עמ' 1 ש' 29 מוסיף מר לבון בחקירתו: "המכרזים של משרד הבטחון אינם מכרזים פתוחים. משרד הבטחון פונה למציעים שהוא בוחר. רשימת המציעים היא ספר עם מאות , אם לא אלפי ספקים". ובהמשך, עמ' 2 ש' 27: מה שאנחנו דאגנו הוא שהם יהיו ברשימה המצומצמת שהקניינים יפנו אליהם בקשר למכרז על הכוסות". ושוב בהמשך עמ' 3 ש' 17: "אני גרמתי עבורם פריצת הדרך הזו והכנסתם לרשימה במחשב ועובדה שהם הופיעו גם בפעם הבאה, וזכו". והוא מוסיף בעדותו, בעמ' 2 ש' 28 ואני מקבל את דבריו: "אני בחנתי כמובן את מחיר העלות של המוצר, עשיתי השוואות עם המחיר בשוק, לקחתי בחשבון רווח ויעצתי לו כמובן איזה מחיר להציע ע"מ שיהיה לו סיכוי להצליח במכרז ולהרוויח, זה תפקיד של כלכלן." הוא גם מאשר (עמ' 2 ש' 11) שהוא הסכים על קבלת שכר טרחה מופחת במכרז הראשון ע"מ להפחית את גובה הצעתם ובכך לעשותה תחרותית ובעל סיכוי לזכות במכרז, כפי שאמנם היה. הוא מאשר גם בעדותו שבקשר לשתי ההזמנות של המכרז השני, התובעת לא היתה שותפה להכנת ההצעה למכרז, ורק כשנודע לתובעת על המכרז השלישי והוא התקשר עם הנתבעת הענין התפוצץ (דבריו בעמ' 2 ש' 15; עמ' 3 ש' 15). 8. העד מטעם הנתבעת, רוני יוסף, הוא האדם שעמו בעצם נעשה ההסכם ע"י התובעת באמצעות מנהלה. אף הוא נתן את עדותו הראשית בתצהיר, הוא נ/1, אך למעשה אין מחלוקת עובדתית בינו לבין עד התביעה. ראוי לציין את דבריו בעדותו, עמ' 6 ש' 16, שם הוא אומר: "בהזמנה השניה משרד הבטחון פנה אלינו ישירות. ההזמנה השלישית הגיעה דרך התעשיה הקיבוצית". במחלוקת שבין הצדדים בשאלת הפרשנות להסכם. אומר העד בעדותו בביהמ"ש, עמ' 5 ש' 25: "עפ"י הבנתי, אם הוא לא מעורב בפועל באותו מכרז, לא מגיע לו שום עמלה". והלאה בעמ' 6 ש' 5, הוא אומר: "מה שאני הבנתי שהסכמנו, שאם הוא נותן לי שירותים של השתתפות במכרז מגיע לו, ואם הוא לא נותן שרותים, לא מגיע לו". למרות שהבאתי לעיל את דברי העד בשאלת הפרשנות להסכם, ואף שמעתי אותם, אין מקום למעשה, להזקק לעדות זו בשאלת הפרשנות אם הדברים אינם מתיישבים עם הכתוב, משום שאת ההסכם יש קודם כל לפרש עפ"י נוסחו הוא. 9. במחלוקת הפרשנות האמורה אני מקבל את עמדתה של הנתבעת לאור נוסח סע' 4 להסכם. הרישא של סע' 4 קובעת "בתמורה לשירותים המנויים לעיל, ישלם הלקוח לחברה....". משמע, רק בתמורה לשירותים מגיע לתובעת שכר טרחה. טענתה של התובעת שעפ"י נוסח סע' 4 על הנתבעת היה לשלם לתובעת "שכר טרחה" בשיעור של 10% מגובה כלל התקבולים אותם מקבל הלקוח ממערכת הבטחון", - ללא כל קשר לפועלה של התובעת, הינה טענה שאין מקום לקבלה. לא ניתן לתלוש את המשפט הזה מהסעיף כולו ולנתקו מהקשר והדבק הדברים שבו הוא מצוי, ויש להבין את "כלל התקבולים", - כתקבולים שנתקבלו כתוצאה משירותיה של התובעת, ולא במנותק מהם. לענין זה יפים הדברים שאומר כב' השופט ברנזון בע.א. 62/324 ישראל הלוי נ' גורג'ני, פ"ד י"ח(4)371 בעמ' 373: "בבוארנו לפרש מסמך אין לעקור פסוק או קטע ממקומו ולפרשו באופן מילולי כעומד בפני עצמו מבלי לשים לב למסמך כולו ולהדבק הדברים". למעשה יכולתי לפסח על מחלוקת הפרשנות האמורה, משום שהגעתי למסקנה, שלמרות שהתובעת לא עשתה כל פעולה מצדה בקשר למכרז השני, יש לראותו כהמשך למכרז הראשון, ובשל כך יש מקום לייחס את פעולותיה של התובעת בקשר למכרז הראשון גם למכרז השני. כפי שציינתי כבר לעיל מדברי איש הנתבעת, - משרד הבטחון פנה לתובעת ישירות בקשר למכרז השני ומבחינת הזמן, בענין כזה ניתן לומר, שהמכרז השני בא בהמשך למכרז הראשון. לא יכול להיות ספק לדעתי כי מאמצי השיווק וקידום המכירות שהשקיעה התובעת במכרז הראשון היוו תמריץ לא רק לקיום העיסקה עפ"י המכרז הראשון אלא גם היו בבחינת "שלח לחמך", לגבי המכרז השני, ואין ספק כי בעטיים פנה משרד הבטחון בשנית וישירות אל הנתבעת. ניתן להגיע למסקנה זו גם על דרך ההיקש מדיני התיווך. בע"א 76/461 פטל נ' מרגלית פ"ד ל"א (2) 412 אומר כב' השופט אשר: "צריך שהתיווך יהווה סיבה יעילה להתקשרות שבין המוכר לקונה כדי לזכות את המתווך בדמי תיווך". ועוד מוסיף כב' השופט אשר ואומר: "אין שכר המתווך נקבע על פי מידת טרחתו אלא לפי מידת הצלחתו". גם במקרה דנא ניתן להתייחס להצלחה שהושגה במכרז הראשון כ"גורם היעיל" אשר בעקבותיו פנה משרד הבטחון בשנית לנתבעת בקשר למכרז השני, ופחות למידת האינטנסיביות בקשר שהיה בין הצדדים. 10. לאור זאת, מסקנתי היא שהתובעת זכאית לקבלת עמלה מהנתבעת גם עבור ההזמנות במכרז השני, אך בעצם המסקנה שהמכרז השני הוא המשכו של המכרז הראשון, היא הנותנת שהתובעת אינה זכאית לשיעור עמלה גבוה מזה שקיבלה במכרז הראשון, ואף כאן שיעור עמלתה צריך להיות 4%. אם תביעתה על פי עמלה בשיעור 10% הסתכמה ליום הגשת התביעה לסך 19,923.- ש"ח אזי עמלה עפ"י 4% ליום הגשת התביעה מתבטאת בסך 7,970.- ש"ח ליום הגשת התביעה (13.2.91). באשר למכרז השלישי, מנהל התובעת עצמו מודה שכאשר נודע לו על כך והוא התקשר עם הנתבעת "הענין התפוצץ" משמע ההסכם בין הצדדים בוטל, ואין מקום לראות כל זיקה בין המכרז השלישי לבין התובעת. לכן את תביעתה של התובעת ביחס למכרז השלישי אני דוחה. ג. פסיקתא. 11. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 7,970.- ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.2.91 ועד לתשלום בפועל, ובצרוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. הוצאות המשפט ישאו הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל ושכ"ט עו"ד ישאו הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. חוזהשירותי יעוץייעוץ פיננסי