פסק דין 1. התובע, עוסק בשיפוצים, ביצע עבור הנתבעת כקבלן משנה עבודות שיפוץ בשלושה בתי ספר בירושלים - בית הספר נווה יעקב, בית הספר יוני נתניהו ובית הספר יגאל אלון (להלן: העבודות). העבודות נמסרו לתובע לאחר שהנתבעת זכתה בהן - ובאחרות - במכרז של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (להלן: החברה). העבודות הוזמנו מן החברה על-ידי עירית ירושלים (להלן: העיריה). בין התובע והנתבעת נחתם הסכם בתאריך 20/7/94 (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע, בסעיף 3 שבו, כי: "החברה (הנתבעת - א.א.ג.) מתחייבת להעביר לקבלן (התובע - א.א.ג.) בתוך 48 שעות מהמועד שנתקבל אצלה כל סכום שהוא המגיע לקבלן לפי הסכם זה ושנתקבל אצלה מהמרכז (החברה- א.א.ג.) עבור ביצוע עבודות בפרוייקטים. מכל סכום כאמור לעיל תעביר החברה לקבלן הסך של 94.5% מהיתרה לאחר קיזוז סך של 11.5% המשולמים לחברה למשק ולכלכלה של השלטון המקומי. החברה לא תעביר לקבלן כספים כאמור לעיל אם החברה לא קיבלה כספים מהמרכז וכן לא תעביר לקבלן כספים כאמור לעיל אם הקבלן לא עמד בכל התחייבויותיו לפי סעיף 4 בפרט והסכם זה בכלל". 2. התובע טוען, כי ביצע את העבודות. הנתבעת, למעשה, איננה חולקת על כך. 3. על-פי האמור בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם התובע אישרה החברה תשלום סך של 2,103,292 ש"ח עבור העבודות (כמפורט בסעיף 6 לתצהיר התובע). לאחר שהעיריה עוררה מספר השגות, נקבע כבורר המהנדס נ. שוקר. התובע טוען, כי לפי דו"ח המהנדס שוקר היה על העיריה לשלם עבור העבודות סך של 1,746,701 ש"ח, לפי הפרוט שלהלן: א. סך של 798,568 ש"ח עבור בית הספר המאוחד. ב. סך של 522,972 ש"ח עבור בית הספר יוני נתניהו. ג. סך של 425,161 ש"ח עבור בית הספר יגאל אלון. לאחר ביצוע הניכויים מן הסכום הנ"ל בגין חלקן של החברה והנתבעת בו, נותר הסך של 1,460,811 ש"ח, אשר התובע טוען כי הוא זכאי לקבלו מן הנתבעת. מתוך הסכום האחרון מאשר התובע, כי קיבל מן הנתבעת סכום כולל של 1,113,614 ש"ח במועדים שונים. יש לציין, כי אין מחלוקת על גובה הסכומים שכבר נתקבלו על חשבון ביצוע העבודות. טענת התובע היא, כי הוא זכאי לקבל מן הנתבעת את יתרת הסכום בגין ביצוע העבודות בסך 347,197 ש"ח. מכאן התביעה שבפני. 4. הנתבעת טענה וטוענת, כי מאחר שהעיריה אינה משלמת לחברה את יתרת החוב, החברה אינה משלמת לנתבעת, והנתבעת איננה משלמת לתובע. עוד נטען, כי על פי ההסכם, תנאי מוקדם לביצוע התשלום לתובע הוא קבלת התשלום על ידי הנתבעת מן החברה. מאחר שהנתבעת טרם קיבלה את התשלום כאמור, לא קמה חובתה על פי ההסכם לשלם לתובע. 5. בין הצדדים התקיימו מגעים רבים בנוגע לאפשרות פנייה משותפת לעיריה לשם קבלת תמורת העבודות. בחודש פברואר 1997 הוסמך ב"כ התובע על ידי הנתבעת לפנות לעיריה ולדרוש את יתרת הכספים. ב"כ התובע עשה כן במכתב מיום 27/2/97. טענת העיריה היתה, כמפורט במכתב עוזר בכיר ליועץ המשפטי לעיריה מיום 1/4/97, כי הנתבעת קיבלה תשלומים ביתר בגין עבודות אחרות שביצעה, בהן לא היה מעורב התובע, בסכום גבוה יותר מסכום החוב שחבה העיריה לנתבעת בגין העבודות. העיריה הוסיפה, כי מן החוב שהנתבעת חבה לה נעשה קיזוז הסכום שהעיריה חבה לנתבעת, תוך שמירת הזכות לקזז או לתבוע את הסכום הנותר. וכך נאמר במכתב הנ"ל:"... כלומר, בסיכומו של דבר מגיע למרשתך בגין העבודות בארבעת בתי הספר הנ"ל בקיזוז הסכום ששולם ביתר בגין העבודות בבית הספר יגאל אלון סך של 414,905 שקל (כולל מע"מ). בהתאם לבדיקת עובדי מרשתי שולם ביתר בגין העבודות בשלושת בתי הספר שנבדקו סך כולל של 638,688 שקל (כולל מע"מ), וזאת מבלי לקחת בחשבון הורדות שיש להוריד בגין איכות הבניה. לפיכך, הרינו להודיע באמצעותך למרשתך כי מרשתי מקזזת חלק מהמגיע לה בסך 414,905 מהמגיע למרשתך... והיא שומרת לעצמה את הזכות לקזז את כל הנותר..." לאחר מכן, התקיימו מגעים בין הצדדים במגמה להגיש תובענה משותפת נגד העיריה, ואולם אלה לא צלחו. גם לאחר הגשת התביעה שבפני הועלתה האפשרות לצרף את העיריה להליך במסגרת הודעה לצד ג' או באופן אחר, ואולם בסופו של דבר לא נעשה דבר. 6. לקראת המועד שנקבע לשמיעת ראיות הצדדים הוגשה על-ידי התובע תעודת עובד ציבור של מר דוד בוחבוט, סגן מנהל מנח"י לפיתוח ואחזקת מוסדות חינוך, אשר טיפל מטעם העיריה בכל הנוגע לביצוע העבודות בשמונה בתי ספר בירושלים על-ידי הנתבעת. על-פי האמור שם, לאחר סיום העבודות התברר לעיריה כי נפלו טעויות ואי דיוקים רבים בחשבונות שאושרו על-ידי הפיקוח (פיקוח חיצוני שנשכר על-ידי החברה). לפיכך, נבדקו העבודות בשלושה בתי ספר (סטון, גאולים ובית צפאפה) על-ידי אנשי העיריה ובחמישה בתי ספר הנותרים על-ידי המהנדס נסים שוקר. אציין כבר עתה, כי העבודות שנמסרו לתובע מתייחסות לקבוצה השנייה של חמשת בתי הספר שנמסרו לבדיקת המהנדס שוקר. על-פי בדיקת המהנדס שוקר התברר, כי בגין העבודות שנעשו בארבעה מתוך חמישה בתי הספר מגיעים לנתבעת סכומי כסף שונים, ואילו בגין העבודות בבית הספר יגאל אלון קיבלה הנתבעת ביתר סך של 73,980 ש"ח. בסה"כ, לאחר קיזוז הסכום האחרון שהוזכר, קבע המהנדס שוקר, כי בגין העבודות בארבעה בתי הספר הנ"ל מגיע לנתבעת סך של 414,905 ש"ח (כולל מע"מ). עוד התברר, כי העיריה שילמה ביתר לנתבעת סך של 638,688 ש"ח (כולל מע"מ) עבור העבודות בשלושה בתי הספר שנבדקו (סטון, גאולים ובית צפאפה). לפיכך, קיזזה העיריה את הסך של 414,905 ש"ח שהיתה צריכה לשלם לנתבעת מהסך של 638,688 ש"ח, שהנתבעת גבתה ביתר. 7. במועד שנקבע לשמיעת הראיות, בתאריך 23/6/99, בפתח הישיבה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, שתובא להלן כלשונה: "הגענו להסכם דיוני לפיו הצדדים יוותרו על חקירת המצהירים מבלי להודות בעובדות, יטענו אך ורק בשאלה המשפטית, תוך התייחסות למסמכים המונחים בפני בית המשפט, האם אי התשלום שלא שילמה העיריה לחברה למשק ולכלכלה, ואי התשלום של החברה למשק ולכלכלה כתוצאה מכך לנתבעת, לטענת העיריה בשל קיזוז בגין תשלום עודף ששולם לנתבעת בגין עבודות אחרות, פוטר את הנתבעת מתשלום לתובעת. הנתבעת תטען בסיכומיה כי הסכום הנכון בסעיף 13 לתצהיר התובע מיום 9/12/98 הינו 316,109 ש"ח. לענין המחלוקת בנוגע לגובה הסכום - או שתוגש על ידינו הודעה מוסכמת בדבר גובה הסכום או שבית המשפט יתבקש לפסוק לפי סעיף 79 א. אנו מסכימים כי בשאלה המשפטית כאמור לעיל נגיש סיכומים קצרים בכתב וגם בענין זה נסמיך את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 79 א תוך הנמקה קצרה של פסק הדין. אנו מבקשים כי בית המשפט יתן תוקף של החלטה להסכמה ביננו". וכך היה. 8. טענת התובע בסיכומיו היתה, כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 3 להסכם, שכן הנתבעת קפאה על שמריה ולא עשתה דבר על-מנת לממש את זכותה כלפי העיריה לקבלת הכספים. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת יושבת בחיבוק ידיים ואינה תובעת את העיריה, ההיתלות בלשונו של סעיף 3 להסכם מהווה התנהגות שלא בתום לב. זאת, במיוחד כאשר תרופתו היחידה של התובע היא לתבוע את בעל חוזהו, הנתבעת, ואין הוא יכול לתבוע את תשלום התמורה ממי שאיננו בעל חוזהו, העיריה או החברה. עוד נטען, כי לנוכח ויתורה של הנתבעת על חקירת המצהירים מטעם התובע, יש לקבל את האמור בתצהיר התובע ובתעודת עובד הציבור של מר בוחבוט כאמת. אשר לקיזוז, המדובר באפשרות מוכרת בחקיקה ובפסיקה לתשלום חובות. אפשרות זו עמדה בפני העיריה והיא עשתה בה שימוש כדין. 9. הנתבעת טענה בסיכומיה, בין היתר, כי בתעודת עובד הציבור שהגיש התובע אין פרוט בדבר התשלומים שנעשו ושיש לעשות ביחס לכל אחד מבתי הספר בהם ביצע התובע עבודות באופן ספציפי, זולת בית הספר יגאל אלון שלגביו נטען במפורש כי נעשה תשלום ביתר בסך 73,980 ש"ח. עוד טענה הנתבעת, כי קיימים הבדלים גדולים בין הסכומים המובאים בכתב התביעה ובעיקר סכום התביעה (900,000 ש"ח) לבין הסכומים המופיעים בתצהירו של התובע, אשר העמיד את התביעה בסופו של דבר על הסך של 347,197 ש"ח. הבדלים אלה מצביעים על "כזבים בוטים ומהותיים", כטענת הנתבעת. בנוגע לטענת הקיזוז טוענת הנתבעת, כי האפשרות היחידה על-פי ההסכם לקבלת תשלום על-ידי התובע היא כאשר הנתבעת מקבלת כספים מהחברה. זאת ותו לאו. במלים אחרות, התובע מבסס את תביעתו על תשלומים שמגיעים לנתבעת ולא על תשלומים שנתקבלו על ידה. אשר לסכומים, טוענת הנתבעת כי המהנדס שוקר אישר לתשלום את הסכומים הבאים (ללא מע"מ), ולא את הסכומים המופיעים בתצהירו של התובע: א. סך של 672,332 ש"ח עבור בית הספר נווה יעקב (המכונה בכתבי הטענות גם כבית הספר המאוחד). ב. סך של 441,539 ש"ח עבור בית הספר יוני נתניהו. ג. סך של 340,025 ש"ח עבור בית הספר יגאל אלון. ובסך הכל, סך של 1,701,058 ש"ח (כולל מע"מ). מסכום זה יש להפחית את הסך של 73,980 ש"ח ששולם ביתר עבור בית הספר יגאל אלון, כך שהיתרה לתשלום היא בסך 1,627,078 ש"ח. לאחר הפחתת עמלות נותרת יתרה של 1,350,475 ש"ח. מאחר ששולם כבר לתובע סך של 1,113,614 ש"ח, נותרה יתרה לתשלום בסך 236,861 ש"ח. 10. התובע הגיש תגובה לסיכומי הנתבעת. בתגובה נאמר, בין היתר, כי הפערים הנובעים בין הסכומים המוזכרים בכתב התביעה לבין אלה המופיעים בתצהיר נובעים מכשל בתקשורת בין התובע ובא כוחו, ועל כך מתנצל ב"כ התובע. עוד נטען, כי לא ניתן לטעון לגירסה שקרית ובלתי מהימנה כאשר מוותרים על חקירת העדים. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת מנועה מלטעון לסכום של 236,861 ש"ח כיתרה לתשלום לאחר שבדיון שהתקיים ביום 23/6/99 טענה שהסכום הנכון הוא 316,109 ש"ח. הנתבעת הגיבה על סיכומי התובע וטענה, כי ויתור על החקירה הנגדית במקרה זה אינו צריך להתפרש כהודאה בטענות התובע, אלא "בהסתמכות מוחלטת וסופית על החוזה שמדבר בעד עצמו". עוד נטען, כי לנוכח האינטרס הכספי המועט שלה בתביעה, אין זה סביר לדרוש מהנתבעת כי תתבע את העיריה. 11. בהחלטה מיום 1/8/99, ביקשתי כי התובע ישלים את טיעונו בשני עניינים כמפורט שם. הנושא השני שצויין בהחלטה התייחס להגשתה של תעודת עובד ציבור משלימה, אשר "תבהיר מהם הסכומים מתוך הסך של 414,905 ש"ח, אשר לטענת העיריה הנתבעת זכאית לו עבור ארבעה מתוך חמישה בתי הספר שנבדקו על-ידי המהנדס שוקר, אשר נוגעים לבתי הספר נווה יעקב מאוחד ויוני נתניהו בהם עבד התובע". 12. תעודת עובד ציבור משלימה מטעם מר דוד בוחבוט הוגשה ביום 14/9/99. בתעודת עובד הציבור נאמר כדלקמן: "א. בהתאם לבדיקת המהנדס נסים שוקר שבדק חמישה בתי ספר ובהתחשב בתשלום ששילמה החברה למשק וכלכלה בגין חמשת בתי הספר הנ"ל (עירית ירושלים העבירה לחברה למשק וכלכלה סכומים גלובליים מבלי לפרט את החלוקה לבתי הספר השונים שבהם בוצעו השיפוצים באמצעות הנתבעת, והחברה למשק וכלכלה היא זו שקבעה כמה לשלם לנווה אביב בגין העבודות בכל בית ספר ובית ספר), זכאית נווה אביב לסכום של 488,885 ש"ח (כולל מע"מ) בגין ארבעה בתי ספר, כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 73,980 ש"ח (כולל מע"מ) בגין תשלום ביתר לבית ספר יגאל אלון. ב. הסך של 488,885 ש"ח הנ"ל מתחלק בין ארבעת בתי הספר כדלקמן: פסגת דוד 30,171 שקל יוני נתניהו 62,526 שקל ברנדט נווה יעקב 97,613 שקל נווה יעקב מאוחד 298,575 שקל. סה"כ ל4- בתי ספר 488,885 שקל. ג. מהסך של 488,885 קיזזנו את הסך של 73,980 בגין תשלום ביתר לבית ספר יגאל אלון ולפיכך זכאית נווה אביב בגין ארבעת בתי הספר הנ"ל (לאחר הקיזוז) לסך של 414,905 שקל". 13. בהחלטה מיום 15/9/99 איפשרתי לב"כ הנתבעת להודיע לבית המשפט את עמדתו בשאלה, אם יש להחיל את ההסדר הדיוני בין הצדדים מיום 23/6/99 גם על תעודת עובד הציבור המשלימה. בתגובה שהגיש ב"כ הנתבעת לא נטען כי אין להחיל את ההסדר הדיוני מיום 23/6/99 על תעודת עובד הציבור המשלימה אלא נטענו טענות שונות לגופו של עניין, בין היתר, בכל הנוגע לנספחי תצהיר העדות הראשית מטעם התובע אשר לא צורפו במקור אלא בשלב מאוחר יותר. 14. כפי שכבר הוזכר, הסמיכו הצדדים את בית המשפט ליתן פסק דין בפשרה, על פי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-. "המנדט" שניתן לבית המשפט השתרע הן בנוגע לשאלה המשפטית בדבר תשלום על דרך של קיזוז, והן בנוגע לגובה הסכומים. בהסמיכם את בית המשפט ליתן פסק דין של פשרה, הסכימו הצדדים על העקרון הבסיסי שביסוד פסק דין זה, דהיינו, עצם ההסכמה להתפשר. במסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת סכום הפשרה יש, בראש ובראשונה, להתחשב בהסכמה הנ"ל. מעבר לכך, מביא בית המשפט בחשבון את הראיות שהוגשו ואת הוראות הדין המהותי הרלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים (ראה: המ' 427/98, ע"א 807/77 סובול ואח' נ. גולדמן ואח' פ"ד לג (1) 789, בעמ' 801 מול האות א'; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה - פסק דין מיום 17/1/99 - טרם פורסם). מאחר שהצדדים הסכימו על הליך של פשרה, אין מקום ליתן הנמקה האופיינית וההכרחית במסגרת פסק דין שאינו ניתן על דרך של פשרה, אם כי בענייננו נקבע כי תינתן הנמקה קצרה. 15. אשר למחלוקת העיקרית שנפלה בין הצדדים בנוגע לאפשרות לשלם חוב על דרך קיזוז, אני מצרפת את דעתי לעמדת ב"כ התובע. תשלום חוב על דרך קיזוז מוכר בדין. "אחת מדרכי התשלום או 'הסילוק' היא, לפי סעיף 53(ג) לחוק החוזים, דרך הקיזוז" (ע"א 664/76 רמט בע"מ נ' פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, פ"ד לב (1) 188, 193 מול האות ד) (וראה גם ע"א 476/82 "תדהר" נגריה קואופרטיבית בע"מ נ' צבי מרקוביץ, פ"ד לט(2) 813, 819). בספר דיני חיובים - חלק כללי (ד. פרידמן-עורך, התשנ"ד1994-), נאמר בענין זה (בעמ' 468): "הקיזוז של עזרה עצמית הוא דרך נוספת לתשלום, שמקורה בדין או בהסכמת הצדדים. הוא מביא לקיומם ולהפקעתם של שני החיובים המקוזזים, בשיעור הקיזוז. משמע: בעקבות הפעלת הקיזוז, נחשב חובו של חייב לנושה משולם בשיעור הקיזוז והוא הדין בחיובו של הנושה לחייב". עיון בטענות ב"כ הנתבעת מעלה, כי אין בפיה טענה רצינית נגד עשיית שימוש על ידי העיריה במקרה זה בזכות הקיזוז הקבועה בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. לכך יש להוסיף את האמור בסעיף 12 להסכם, אשר שני בעלי הדין לא הפנו אליו, אשר קובע לאמור: "במידה והמרכז (החברה - א.א.ג.) לא יעביר לחברה (הנתבעת - א.א.ג.) כספים המגיעים לה בשל עיקולים שהוטלו על כספי החברה או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בקבלן (התובע - א.א.ג.), מתחייבת החברה לגרום לכך שהמרכז ישלם לה כספים המגיעים לה ולעשות כל מאמץ לשם כך. במידה והחברה לא תעשה כן במועד היא מתחייבת להמציא לקבלן ערבות בנקאית על הסכום המעוכב או לשלם לו את הסכומים המגיעים לו". 16. אשר לגובה החוב: בטענות הצדדים נפרשו שני "מסלולי חישוב" בנוגע לסכומים אשר התובע טוען להם: האחד, על פי הסכומים שאישר המהנדס שוקר, כאמור במסמך המכונה "חשבון סופי" אשר צורף לתעודת עובד הציבור המשלימה (סכומים אלה שונים מן הסכומים המופיעים בסעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של התובע והמוצגים שם ככאלה שאושרו על ידי המהנדס שוקר), בניכוי האחוזים בגין חלקן של החברה והנתבעת בסכומים אלה ובניכוי הסכומים שכבר התקבלו בידי התובע על חשבון ביצוע העבודות; השני, על פי האמור בשתי תעודות עובד הציבור שהגיש התובע המתייחסות לסכומים שהעיריה הסכימה כי היא חייבת לשלמם בגין ביצוע העבודות. יש לשים לב, כי שני מסלולי החישוב אינם מובילים לאותה תוצאה. 17. בשים לב לטענות ההדדיות של הצדדים כמפורט בכתבי הטענות שהוגשו, להסכמה הדיונית שהושגה ביניהם בתאריך 23/6/99 ולכל האמור לעיל בנוגע לטענה בדבר תשלום על דרך קיזוז ואופן חישוב גובה החוב, הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 160,000 ש"ח בתוספת מע"מ. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. שני הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהקבלןשיפוצניקשיפוצים