פסק דין 1. עניינה של התביעה ב- 12 שיקים שנמשכו לטובת התובע על ידי אחד דוד כהן, אשר הופקדו על ידי התובע בחשבונו אצל הנתבע, חוללו באי פירעון אך הוחזרו על ידי הנתבע למושך השיקים במקום לתובע. לטענת התובע, עקב החזרתם של השיקים למושך נגרם לו נזק ששיעורו כסכום השיקים. מכאן תביעתו. רקע עובדתי 2. בכתב הגנתו פרס הנתבע יריעת מחלוקת רחבה, אך לאחר שמיעת הראיות אין קושי בקביעת הממצאים הבאים: א. התובע ודוד כהן הנ"ל (להלן- "כהן") היו שותפים בחברה בשם מעדני הטוב והמיטיב (להלן- "החברה"). בשלב כלשהו נטל התובע מהנתבע הלוואה של 15,000 ש"ח והעביר את הכסף לחברה (עדויות התובע וכהן; עדות פקידת הבנק בפרוטוקול נ5/). בשנת 1987 עזב התובע את החברה והעביר את מניותיו לכהן. במסגרת זו סכם עם כהן שכהן ישיב לו את הכסף שהלווה כאמור לחברה. ב. לצורך השבת הכסף לתובע מסר כהן לתובע 12 שיקים של החברה ע"ס 1,300 ש"ח כל אחד לפירעון מדי חודש בחודשו החל מיום 18.12.87 ובכל 18 לחודש שלאחר מכן, ובסה"כ סך של 15,600 ש"ח (להלן - "השיקים"). ג. התובע הפקיד את השיקים בחשבונו הפרטי אצל הנתבע (שממנו שולמה ההלוואה שנטל מהנתבע). השיקים הופקדו ביום 6.11.87 (עדות התובע; נ5/). ד. שלושת השיקים הראשונים שמועדי פירעונם 12/87, 1/88 ו- 2/88 חזרו מסיבת נ.ל.מ והוראת ביטול. 9 השיקים הנותרים לא הוצגו על ידי הנתבע לפירעון. לפי נוהלי הבנק היה צריך להחזיר את השיקים לידי התובע (הצהרת ב"כ הנתבע בעמ' 30). דא עקא, מסיבות שלא נתחוורו נמסרו כל השיקים לידי מושכם כהן (הצהרת ב"כ הנתבע בעמ' 30: "מאשר שהשיקים נמסרו למר דוד כהן"). ה. ביום 7.5.89 הגיש הנתבע נגד התובע תביעה בגין יתרת החובה בחשבונו. התובע הגיש בקשת רשות להתגונן וכן הודעת צד ג' נגד כהן בגין השיקים הנ"ל. ביום 6.10.91 נערך הסכם פשרה שלפיו ישלם התובע את חובו לנתבע, ההודעה לצד ג' תמחק והתובע יוכל להגיש תביעה חדשה נגד הנתבע ונגד כהן. בהמשך הגיש התובע את תביעתו זו. לא הוגשה תביעה נגד כהן. 3. קיימת מחלוקת עובדתית מתי נודע לתובע על דבר חילולם של השיקים והחזרתם לידי כהן: לטענת התובע נודע לו על כך רק לאחר שקיבל בשנת 1989 את תביעת הבנק. בהקשר זה טען כי בתקופה הרלבנטית (סוף 1987 - 1988) הורע מצבו הבריאותי ולכן לא עקב אחר מצב חשבונו מה גם שהחשבון לא היה פעיל. שקלתי את דברי התובע אך אין בידי לקבלם: ראשית, מדובר בגרסה כבושה שלא הועלתה ולו ברמז בכתב התביעה. בכך בלבד די כדי להקשות לרחוש לה אמון; שנית, דברי התובע אודות הרעה במצבו הבריאותי נטענו בעלמא ולא הובא כל תיעוד רפואי או נתון אובייקטיבי אחר לביסוסם. זאת ועוד: בתצהירו ציין התובע כי בשל "הרעה זו אני מטופל החל מתחילת שנת 1989 בדיאליזה ועברתי השתלת כליה ב- 17.9.91…". שמע מכאן כי בסוף שנת 1987 וכן במהלך שנת 1988 עדיין לא עבר טיפולים רפואיים יוצאי דופן שניתקו אותו מחיי היום יום; מן העבר האחר הוכח כדבעי כי דבר חילולם של 3 השיקים הראשונים במהלך החודשים 12/87 - 2/88 מצוין בדפי חשבונו של התובע אצל הנתבע (ת2/). בדפי החשבון מצוין כי כתובתו של התובע הנה רח' ירמיהו 14 ירושלים ואין מחלוקת כי בתקופה הרלבנטית התגורר התובע בכתובת זו. לפי נוהלי הנתבע נשלחים דפי החשבון ללקוח כל 20 פעולות ולכל המאוחר אחת לרבעון (עמ' 31-32). אין סיבה להניח שהדבר לא נעשה במקרה דנן. כך הם פני הדברים גם בטרם מביאים בחשבון כי מדרכו של עולם הוא, שמי שנטל מבנק הלוואה בסכום נכבד והפקיד בחשבונו לצורך פירעונה שיקים דחויים שקיבל מצד שלישי - יבדוק מיוזמתו האם השיקים נפרעו אם לאו, שהרי אי פירעונם עלול להעמידו מול שוקת שבורה. הדעת נותנת שהתובע נהג בצורה דומה. אני קובע, אפוא, שהתובע ידע על דבר חילולם של השיקים ועל החזרתם לידי כהן כבר בתחילת שנת 1988. 4. לטענת התובע (בסעיף 14 לתצהירו), בשנת 1987 היה מצבו הכלכלי של כהן סביר והיה אפשר לתובעו ולגבות ממנו כספים ואילו בשנת 1989 כבר הורע מצבו הכלכלי של כהן והדבר לא היה אפשרי. גם כהן העיד כי לו נתבע על ידי התובע באותה תקופה "סביר שהייתי משלם לו", אך לדבריו מספר שנים לאחר מכן נקלע לקשיים כלכליים ומאז אינו מסוגל לפרוע את חובותיו. הן התובע והן כהן הוסיפו וציינו כי בשנת 1989 או 1990 פנה התובע לכהן וביקש ממנו לשלם עבור השיקים. לדבריהם, כהן ביקש מהתובע להציג לו את השיקים כתנאי לתשלומם אך מכיוון שלא הוצגו לא שילם לתובע דבר. איזה ממצאים עולים מהאמור לעיל? גם נציג הבנק אישר בעדותו כי בשנת 1989 נקלע כהן לקשיים כלכליים (עמ' 32). אני קובע, אפוא, שכך אכן היה. מצד שני אין בידי לקבל עדויותיהם של התובע ושל כהן, כי בעת שכהן נדרש על ידי התובע קודם לכן לשלם לתובע את תמורת השיקים היה מוכן ומזומן לעשות כן ובלבד שיוצגו לפניו השיקים שחזרו. גרסה זו אינה הגיונית כלל וכלל, בפרט כאשר היא נשמעת מפיו של כהן: והרי השיקים נמצאו כל הזמן בידיו של כהן. הדעת נותנת שלו היה מעוניין לשלם לתובע את תמורתם לא היה מתנה את התשלום בכך ששיקים שממילא נמצאו בידיו יוצגו לפניו. סביר, אפוא, להניח שמנוי וגמור היה עם כהן שלא לשלם לתובע את סכומי השיקים מרצונו, אם כי אין זה מן הנמנע שכאשר התובע דרש ממנו לשלם השתמש בעובדה שהתובע לא מחזיק בשיקים כאמתלה שלא לשלם את חובו. ממצא זה מתחוור גם מכתב ההגנה שהגיש כהן בשנת 1990 להודעה לצד ג' שנתן לו אז התובע (נ4/): כהן מכחיש שם שחתם על השיקים ושקיבל אותם מהבנק, אך בה בעת הוא טוען כי התובע "שהיה שותפו עשה בצ'קים של החברה כבתוך שלו ללא רשות וללא הסכמת צד ג'". אף יש לזכור שהשיקים חזרו עם ציון נ.ל.מ והוראת ביטול. העובדה שנתנה הוראת ביטול מלמדת גם היא שכהן החליט שלא לפרוע את השיקים. סביר, אפוא, להניח שכהן לא היה פורע מרצונו את השיקים גם לו היו מוצגים לפניו אלא היה נדרש לצורך זה הליך משפטי. 5. התובע העיד כי הגיש נגד כהן תביעה משפטית רק לאחר שהוא עצמו נתבע על ידי הבנק משום שלא ידע על דבר חילולם של השיקים והחזרתם לידי כהן. לעיל דחיתי את גרסתו בסוגיה האחרונה. ממילא נותרה השאלה: מדוע לא תבע את כהן עוד בשנת 1988 - ללא מענה מספק. מצד שני יש לצין שעל התובע לא הייתה מוטלת חובה לתבוע את כהן כבר בשנת 1988. לאור מכלול הנתונים לא יהיה מופרך להניח שהתובע ציפה שהעניינים יסתדרו איך שהוא מאליהם. אולם לאחר שתוחלתו נכזבה והוא נתבע על ידי הנתבע לשלם את חובו, הגיש מצדו הודעה לצד ג' כלפי מי שגרם עקב אי כיבוד השיקים להווצרות חובו. 6. כבר צוין כי לאחר שבמסגרת ההליך המשפטי הנ"ל הוסכם בפשרה שהתובע יפרע את חובו לנתבע ביקש התובע למחוק את התביעה נגד כהן תוך שהוא שומר על זכותו לחדשה. אין מחלוקת שהתובע לא הגיש תביעה חדשה נגד כהן. התובע התקשה להסביר מדוע מחק את התביעה נגד כהן ואמר שכך החליט עורך דינו (עמ' 28). בהקשר זה מעניין לציין כי במסגרת ההליך המשפטי הנ"ל הודה כהן ש- 8 שיקים אכן נמסרו לו על ידי הנתבע (נ5/). לא היה קיים, אפוא, קושי של ממש להגיש נגדו תביעה מתאימה. הדיון המשפטי 7. עד שנדון בשאלות: מהי עילת תביעתו של התובע ומהו הנזק, ראוי להתייחס לטענותיו הטרומיות של הנתבע שעניינן בתנאי החוזה הדביטורי הכללי שעליו חתם התובע בעת פתיחת חשבונו אצל הנתבע. במה דברים אמורים: סעיף 28 לחוזה הדביטורי קובע לאמור: "הלקוח מתחייב להודיע לבנק בכתב על כל השגה או התנגדות שיהיו לו אם יהיו - בקשר לכל חשבון, תמצית חשבון, אישור או הודעה כלשהם (לרבות העתקיהם) שישלחו ללקוח על ידי הבנק, וזאת תוך 15 יום מיום קבלתם. ואם השגה או התנגדות בכתב כאמור לא תתקבל על ידי הבנק תוך המועד האמור, יחשב הדבר כהסכמת הלקוח לתוכנו של כל מסמך כזה, וכהודאה במצב הלקוח בנכונות הסכומים ויתר הפרטים המופיעים בו". טוען בא כוח הנתבע בסיכומיו כי מאחר שהתובע לא הגיש לבנק השגה על דפי החשבון שנשלחו לו הוא "מנוע ומושתק כיום מלהעלות טענות כלשהם כנגד הפרטים המופיעים בדפי החשבון ובין השאר בגין חזרת השיקים". אין ממש בטענה זו: ראשית, מאחר שבטענה יש כדי להפתיע את התובע צריך היה להקדים ולהעלותה בכתב ההגנה של הנתבע. לאחר שהנתבע לא עשה כן הוא מנוע להעלותה עתה; שנית ולעצם העניין, סעיף 28 לחוזה הדביטורי כלל אינו רלבנטי לתביעה דנן, שהרי התובע אינו מבקש לחלוק על נכונות האמור בדפי החשבון. אדרבא, הוא מודה בנכונות כל האמור בדפי החשבון וטענתו אינה אלא שהבנק עוול כלפיו כאשר מסר את השיקים שחוללו (המפורטים בדפי החשבון) למושך השיקים במקום לתובע. טענה מסוג זה אינה מהווה עילה ל"השגה או התנגדות" כמשמען בסעיף 28 לחוזה הדביטורי וממילא, אין בסעיף 28 כדי למנוע מהתובע להעלותה עתה. 8. בא כוח הנתבע מוסיף וטוען, כי הנתבע פטור מאחריות למרות שלא החזיר את השיקים ללקוח לאור הוראתו של סעיף 10(ב) לחוזה הדביטורי, שזו לשונו: "10.(ב) בכל מקרה שהבנק קיבל או יקבל שטרות מאת הלקוח או לחשבונו או עבורו תחולנה ההוראות הבאות…. הבנק יהיה פטור מכל אחריות אם יאבדו השטרות בדרך לא יגיעו למטרתם או יאבדו אצל הבנק או בנסיבות אחרות כלשהן". דין הטענה להדחות: ראשית, בדומה לטענה הקודמת גם היא לא נזכרה בכתב ההגנה; שנית, סעיף 10 הנ"ל חל כפשוטו רק על מקרה של אובדן שיקים במהלך תהליך גבייתם על ידי הבנק, בעוד שבמקרה שלפנינו השיקים נמסרו על ידי הבנק למושך במקום לתובע ושלא במסגרת תהליך הגביה. סעיף 10 לחוזה הדביטורי כלל לא חל על מצב דברים מסוג זה. 9. עתה אפשר לבחון את אחריות הנתבע. בעדותו הודה נציג הבנק, מר חביב, כי במוסרו את השיקים לכהן במקום לתובע פעל הנתבע בניגוד לחיוביו החוזיים כלפי התובע (עמ' 30-31). לתובע עומדת, אפוא, כלפי הנתבע עילת תביעה חוזית שעניינה בהפרת חוזה ההתקשרות שלו עם הנתבע. הנתבע יכול וצריך היה לצפות שמסירת השיקים שחוללו לידי כהן במקום לתובע עלולה להסב לתובע ולו קושי מסוים בתהליך גבייתם מכהן. לתובע קיימת, אפוא, עילת תביעה בנזיקין שעניינה ברשלנות הנתבע. על פי דיני הקניין הבעלות בחיוב השטרי על פי השיקים שייכת לתובע. בענייננו נטל הנתבע את השיקים המגלמים את החיוב השטרי ומסרם שלא כדין לידי כהן. פעולה זו עשויה להקים לתובע נגד הנתבע עילת תביעה נוספת המעוגנת בדיני הגזל. ראו: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ואח' פ"ד מח (5), 799, 808. 10. מהו הנזק שנגרם לתובע עקב מסירת השיקים לכהן? בא כוח התובע טוען בסיכומיו כי סכום הנזק שקול בנסיבות העניין לסכום השיקים: לטענתו, לו היו השיקים מוחזרים לידי התובע היה יכול לפנות לכהן ולדרוש ממנו לכבד את השיקים או להגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, אך לאחר שהשיקים נמסרו לכהן נבצר מעמו לעשות כן; בא כוח הנתבע טוען מנגד כי לתובע לא נגרם נזק כלשהו שכן היה בכוחו לתבוע את כהן גם ללא השיקים. אקדים ואומר כי בניגוד לטענת בא כוח התובע המצב המשפטי לאשורו הוא שהתובע יכול היה לתבוע מכהן את כספו למרות שהשיקים לא היו בידיו. זאת ועוד: בנסיבות העניין סביר להניח שתוצאותיה של תביעה ללא צירופם של השיקים לא היו שונות מתוצאותיה של תביעה עם השיקים. כפועל יוצא מכך, אין יסוד לטענת התובע כי נזקו שקול לסכום השיקים. להלן אסביר את דבריי. התובע יכול היה לתבוע מכהן את כספו מכוח עסקת היסוד שבמסגרתה קיבל מכהן את השיקים. יפים לעניין זה את דברי פרופ' לרנר בספרו: דיני שטרות, בעמ' 101: "שטר אינו נמשך או נעשה בחלל ריק, אלא במסגרת עסקת יסוד כלשהי בין המושך או העושה לבין הנפרע…במקרים אחרים, שמעון מלווה לראובן, וראובן מושך שיק לפקודת שמעון כדי לפרוע בדרך זו את חובו. בכל המקרים האמורים קיימת לשמעון עילת תביעה כלפי ראובן לתשלום מחירו של הממכר או השירות או להחזר ההלוואה, גם ללא משיכת השיק. זכות זו היא העילה על פי עסקת היסוד או העילה החוזית". דומה שהתובע יכול היה לתבוע מכהן את כספו גם מכוח העילה השטרית תוך שהיה מוכיח את דבר קיומו של השטר באמצעות ראיות משניות כגון: מסמכיו של הבנק (וראו לעניין זה את הפרוטוקול נ5/ ואת המוצגים המפורטים בו). בהקשר זה ראוי להפנות לסעיף 70 לפקודת השטרות (נוסח חדש): "תובענה לפי שטר אבוד בכל תובענה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של אדם אחר על פי השטר הנדון". על משמעותה של הוראה זו עמד פרופ' לרנר בספרו הנ"ל בעמ' 245: "במקרים אחרים פלוני אינו אוחז בשטר משום שהשטר אבד או נהרס…אם הגיע מועד פירעונו של השטר שאבד, רשאי האוחז להגיש תביעה שיטרית אפילו בלי הצגת השטר". אמנם בענייננו השיקים לא אבדו אלא נמסרו לכהן שזהותו ידועה, אך בהקשר הנדון דומה כי משמעות הכתוב: "השטר אבד", הנה אובדן לדידו של התובע-הנפרע. כך מתחייב גם מהגיונם של דברים: לו אבדו השיקים באופן שמקום הימצאם אינו ידוע לחלוטין לא הייתה מניעה לעשות שימוש בהוראתו של סעיף 70. וכי מדוע יהיה מצבו של הנפרע גרוע יותר במקום שבו "אבדו" לנפרע משום שהבנק החזירם בטעות למושך? דומה כי במקרה כזה חל הגיונו של סעיף 70 בדרך של קל וחומר. זאת ועוד: כאשר השיקים נמצאים אצל המושך אף לא קיים חשש שתצוצנה לפתע תביעות של אדם אחר על פי השטר ולכן יוכל בית המשפט להקל עד מאד בתנאי הערובה. אלא שבין כך ובין אחרת, למרות שהעדרם של השיקים היה מקשה במשהו על ניהולה של התביעה עדיין אין יסוד להניח שתוצאותיה, לו הייתה מוגשת, היו שונות מתוצאותיה של תביעה שאליה היו מצורפים השיקים ממש. אדרבא, מכלול הנתונים מלמד שהתוצאות בשני המקרים היו זהות לחלוטין: לא הייתה מניעה להוכיח את קיומם של השיקים על פי מסמכי הבנק (וראו לראיה את פרוטוקול הדיון נ5/); לא נדרש מאמץ מיוחד כדי לגרום לכהן להודות שהשיקים נמצאים ברשותו (ראו נ5/ בעמ' 6). במצב דברים זה אין קושי לקבוע שהתובע היה זוכה בתביעתו נגד כהן בכל מקרה. כך הם פני הדברים גם אם נניח שעקב אובדנם של השיקים יכול היה התובע לתבוע את כהן רק על פי עסקת היסוד, שהרי התובע וכהן הנם "צדדים קרובים" לשיקים. משמעותו המעשית של הדבר היא, שאם הייתה לכהן טענה כלשהי כלפי עסקת היסוד (כגון: שלא הייתה הלוואה, או שהשיקים הוצאו ממנו במרמה וכיוב') כי אז היה מקבל רשות להתנגד או (לפי העניין) להתגונן כלפי התביעה תהא עילתה אשר תהיה. לעומת זאת, אם לא הייתה לכהן טענה כלפי עסקת היסוד, כי אז לא היה מקבל רשות להתגונן גם במקרה שבו היה נתבע על פי עסקת היסוד. לאחר מתן רשות להתנגד (בתביעה שטרית) או להתגונן (בתביעה על פי עסקת היסוד) ההבדל היחידי בין שני מסלולי התביעה הנו שבתביעה שטרית מוטל עול השכנוע על הנתבע, בעוד שבתביעה על פי עסקת היסוד הנו מוטל (ככלל) על התובע, ברם לאור האמור לעיל נראה כי בנסיבות העניין לא היה הבדל זה גורם לשוני בתוצאות התביעות. 11. מהן המסקנות העולות מהניתוח דלעיל לעניין נזקו של התובע? הנתבע נטל שיקים השייכים לתובע ומסרם לכהן אולם לעיל ראינו כי פעולה זו, כשהיא לעצמה, לא שללה את כוחו של התובע לתבוע מכהן את כספו. התובע יכול היה לתבוע מכהן את כספו למרות שהשיקים היו ברשותו (של האחרון). תוצאותיה של תביעה כזו, לו הייתה מוגשת על ידי התובע, לא היו שונות מתוצאותיה של תביעה שלה היו מצורפים השיקים. במצב דברים זה אין יסוד לטענה שמסירת השיקים לכהן הסבה לתובע נזק ששיעורו כסכום השיקים. מן העבר האחר אין יסוד לטענת הנתבע שלתובע לא נגרם נזק כלל, שהרי פשיטא היא שעקב מסירת השיקים לכהן חל פיחות מסוים בערכו של החיוב השטרי שהתובע הוא בעליו. התובע הוסיף להיות בעליו של החיוב ויכול היה לממשו למרות שכהן החזיק בשיקים, אך העדרם של השיקים הקשה במשהו על המימוש ואף היה מחייב, מן הסתם, הוצאות מוגברות עקב מורכבותו היחסית של ההליך. בכל אלה יש כדי לגרוע מערכו של החיוב. זהו נזק שאין סיבה שלא להשיתו על כתפיו של המזיק-הנתבע. קשה לקבוע באופן מדויק מהו שיעורו של הנזק, אך בשים לב למכלול הנתונים לרבות שווים המשוערך של השיקים, שיעור שכה”ט שנהוג לפסוק בתביעות מסוג זה וקשיי גביה שבהם היה עלול התובע להתקל בכל מקרה עקב קשייו הכלכליים של כהן, אני אומדו בסך של 15,000 ש"ח נכון להיום. מן הדין לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום זה. תוצאות 12. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך- 15,000 ש"ח צמוד ונושא ריבית כחוק החל מהיום. כמו כן ישא הנתבע בהוצאות המשפט ובשכ"ט-עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח ומע"מ, אשר אף הם יישאו הצמדה וריבית כחוק החל מהיום. שאלות משפטיותשיקיםשיקים ללא כיסוי