שינוי ספרות צ'ק בכתב יד

פסק דין 1. בעלי הדין אינם חלוקים על העובדות הבאות: בתאריך 21/1/97 משכה התובעת שיק על סך 300 ש"ח. השיק נמסר לאחד מקבלני המשנה העובדים עם התובעת מבלי שנרשם לפקודת מי יש לשלם את הסכום הנקוב בו. במועד כלשהו זוייף השיק מבחינת תאריך משיכתו ומבחינת הסכום הנקוב בו בספרות ובמילים, וכן הוסף לו שרטוט. החתימה והחותמת על גבי השיק הם אותנטיים. בשיק שהוצג לנתבע לפרעון נרשם, כי נמשך בתאריך 24/1/97 וכי התמורה שיש לשלם לאוחז בו היא בסך 60,000 ש"ח. הבנק שילם את תמורת השיק לזכות חשבונו של המסב האחרון. מכאן התביעה שבפני. 2. התובעת טוענת, כי הנתבע הפר את חובתו כלפיה בכך שפרע את השיק. הטענה היא כי מראהו של השיק מעורר חשד; גם אם לאו, הרי שנסיבות העניין לנוכח אופן ניהול חשבונה של התובעת אצל הנתבע צריכות היו לעורר חשד, וזאת הן בשל סכומו החריג של השיק יחסית לשיקים אחרים שנמשכו מהחשבון באותה תקופה, והן בשל העובדה כי מרבית השיקים שמשכה התובעת היו משורטטים ומוטבעים בחותמת "למוטב בלבד". השיק בענייננו היה משורטט בלבד. הטענה היא, כי צרופם של שני אלה צריך היה לעורר את חשדו של הנתבע ולהביא לקיום ברור עם הלקוח - התובעת בדבר אמיתות השיק, למשל, באמצעות שיחת טלפון. 3. התובעת אינה חולקת על כך, שחובתו היסודית של הבנק כלפי לקוחו היא לכבד את השיקים שלו כאשר יתרת האשראי המאושר מאפשרת זאת. כפי שנאמר בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ש. פרוסט קוסטמן ואח', פ"ד מז (5) 31, בעמ' 55: "חובתו העיקרית של בנק כלפי לקוחו היא למלא אחרי הוראות הלקוח כפי שהן מעת לעת. במסגרת זו תימצא החובה לכבד שיקים שמשך הלקוח לזכותו של צד שלישי, וחובה זו על הבנק למלא במהירות, ביעילות ובשלמות (הנחתנו היא, כמובן, שהלקוח מצידו מילא כל חובותיו כלפי הבנק כגון, שבחשבונו יתרת זכות המצדיקה משיכת אותו שיק שמשך וכיוצא בזה). למותר לומר כי הפרתה של חובה זו - אי כיבודו של שיק - עלולה לגרום ללקוח נזקים שקשה לשערם מראש - הן נזקים כספיים הן נזקים לשמו הטוב - וממילא עלולה היא לחשוף את הבנק לתביעה מצד הלקוח בעילה של הפרת חוזה. בצד חובה זו, ואף בגדריה, מוצאת את מקומה חובתו של הבנק כלפי לקוחו לנקוט אמצעי זהירות ראויים ולעשות ככל הניתן והראוי כדי למנוע אפשרות שפלוני ירמה את לקוחו ויגזול את רכושו." (וראה גם: ע"א 144/62 קופת עליה בע"מ ואח' נ' קירשטיין, פ"ד יז, 2283, 2290, ע"פ 425/65 עזרא גרון נ' היוהמ"ש, פ"ד כ (1) 102, 104). התובעת אינה חולקת גם על כך, כי על פי הוראות סעיף 80 לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: פקודת השטרות), קיימת הגנה לבנקאי שנמשך עליו שיק משורטט והוא פרע אותו בתום לב ושלא ברשלנות לבנקאי. בענייננו, המדובר בשיק משורטט אשר הוצג לפרעון ע"י בנק דיסקונט לישראל בע"מ - ונפרע לבנק. לא נטען קיומו של העדר תום לב בענייננו, ולכן השאלה לדיון היא, אם הבנק פרע את השיק ברשלנות. 4. אשר לכך העידה הגב' נחמה ועקנין מטעם הנתבע, כי עובר לפרעון שיק נבדקים ע"י הבנק שני עניינים: תקינות השיק על פניו והחתימה. בענייננו נראה השיק שלם ותקין על פניו, ללא כל שינוי או תיקון נראים לעין, וכן אין חולק שהחתימה והחותמת עליו היו אותנטיים. העדה הוסיפה, כי יתרת החובה של התובעת בחשבונה באותו יום היתה בסכום של כ418,000- ש"ח, בעת שמסגרת האשראי שלה היתה בסך 500,000 ש"ח. לפיכך, גם לאחר תשלום השיק, עדיין עמדה החברה במסגרת האשראי שאושר לה. עוד ציינה העדה, כי לבנק לא ניתנו הוראות מיוחדות ע"י התובעת לגבי פרעון שיקים, ולכן כל שיק שהוצג לפרעון נבדק לגופו על-פי הקריטריונים הנוהגים בבנק. 5. אשר לתקינות השיק על פניו. בכתב התביעה ובתצהיר מנהל התובעת נטען, כי קיים הבדל בשיק בין הסכום בספרות לבין הסכום במלים, או שהמדובר בתיקון הסכום בספרות כך שיתאים לסכום במלים. ב"כ התובעת לא חזר על טענה זו בסיכומיו, ויפה שכך עשה, שכן עיון בשיק מעלה, כי אין המדובר באי התאמה או בתיקון, אלא במשיכת דיו קלה בלבד, כך שאין כל חשד העולה מהיחס שבין סכום השיק בספרות לעומת הסכום במלים. לא למותר להעיר, בשלב זה, כי בית המשפט ראה ובחן את השיק המקורי, אשר הוצג בפניו ע"י נציגת הפרקליטות, עו"ד ליבוביץ. השיק מהווה חלק מתיק החקירה שנפתח על-ידי המשטרה בעקבות הגשת תלונה בדבר זיוף השיק ע"י התובעת. עו"ד ליבוביץ מסרה לבית המשפט, כי החקירה לא הסתיימה והשיק טרם נבדק במז"פ בשלב זה. עוד בענין תקינות השיק על פניו, נראה כי שם הנפרע בשיק נרשם באופן שונה ובעט שונה משאר פרטי השיק (הסכום בספרות ובמלים והתאריך), אך גם ב"כ התובעת הודה, בהגינותו, כי הדבר התאפשר בעטיה של התובעת אשר מסרה את השיק כשיק "פתוח", מבלי שיהא בו שם נפרע. כמו כן השיק לא שורטט ולא הוטבע בחותמת "למוטב בלבד". כך ארע, שהשיק הושלם ע"י הוספת שם הנפרע. לאחר מכן סוחר השיק והוסב (יותר מפעם אחת) עד שהוצג לפרעון. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי השיק על פניו לא עורר כל חשד בדבר אמיתותו. לא למותר לחזור ולהדגיש, כי החתימה על גבי השיק היא אותנטית, ולכן אין חלה בנסיבות שבפנינו הוראת סעיף 23 לפקודת השטרות, לפיה חתימה מזוייפת אינה מקנה זכויות בשטר. ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת.א. 10730/96 אורלן (1983) בע"מ נ' בנק קונטיננטל לישראל בע"מ. באותו ענין, בניגוד לענייננו, זוייפה חתימת המושך על גבי שיק שנגנב מן התובעת. שאלת הזיוף היתה נתונה במחלוקת בין בעלי הדין, ולאחר שבית המשפט קבע כי החתימה זוייפה, קיבל את התביעה על-פי הוראות סעיף 23 הנ"ל. בית המשפט הוסיף, באימרת אגב, כי לנוכח העדויות מטעם התובעת בדבר קיומו של נוהל קבוע לפיו ההמחאות שהוצאו מחשבונה היו תמיד משורטטות, היווה כיבוד המחאה בלתי משורטטת בסכום של 38,000 ש"ח לאלמוני משום מעשה רשלני. פקיד הבנק ניסה ליצור קשר בטלפון עם מנהל התובעת עובר לפרעון, אך כשלא הצליח, פרע את השיק. פני הדברים בענייננו שונים בתכלית. 6. ב"כ התובעת הוסיף ואמר, כי גם אם השיק נראה תקין על פניו, הרי שבנסיבות הענין ולנוכח אופן ניהול חשבונה של התובעת באותה עת, היה בו כדי לעורר חשד לנוכח סכומו ולנוכח העדר החותמת "למוטב בלבד". איני מקבלת טענה זו. אשר לאופן ניהול חשבונה של התובעת, יש להזכיר כי לא ניתנה כל הוראה מיוחדת ע"י התובעת לבנק כיצד יש לנהוג בשיקים שהיא מושכת מחשבונה. כך, לא היתה כל הוראה כי ייפרעו אך שיקים שהם משורטטים או נושאים חותמת "למוטב בלבד", או שני התנאים גם יחד. אכן, הוכח כי במרבית המקרים משכה החברה שיקים משורטטים ומוטבעים בחותמת "למוטב בלבד", אולם הדבר לא עלה כדי נוהג. בעת הדיון הוצגו שיקים של החברה המוטבעים בחותמת ל"מוטב בלבד" ללא שרטוט (נ1/, נ2/, נ3/); שיקים ללא שרטוט וללא חותמת ל"מוטב בלבד" (נ4/); שיק משורטט ללא חותמת "למוטב בלבד" (השיק הראשון ב-נ4/), והשיק בענייננו, שהיה לא משורטט וללא חותמת "למוטב בלבד". עוד יש להזכיר, כי השיק בענייננו היה משורטט בעת שהוצג לפרעון. בנסיבות שתוארו יש לקבוע, כי עובדת היותו של השיק משורטט וללא חותמת "למוטב בלבד" לא היתה צריכה לעורר חשד מיוחד. סיכומה של נקודה זו, לא הוכח קיומו של נוהג לפיו משכה התובעת אך ורק שיקים משורטטים ומוטבעים בחותמת "למוטב בלבד"; וכן, וזה העיקר, גם לו היו פני הדברים כך, לא הובאה כל ראיה לכך שהנתבע ידע על קיומו של נוהג כאמור, שדובר על כך אי פעם, או שהתובעת העלתה ענין זה במגעיה עם הבנק. 7. אשר לסכום השיק, אכן מדובר בסכום גבוה, ואולם אין בעובדה זו כדי לעורר חשד מיוחד כאשר מדובר בחשבון של חברה, שמסגרת האשראי המאושרת שלו היא 500,000 ש"ח, הנמצא ביתרת חובה של 418,935 ש"ח. תשלום השיק נעשה בתוך מסגרת האשראי המאושרת, כאשר יתרת החובה שהתובעת היתה בה היתה כבר גדולה. יש לזכור, כי אין המדובר בחשבון פרטי, המתנהל בסכומים קטנים ובמסגרת אשראי נמוכה, אלא בחשבונה של חברה, אשר "רכשה" מן הבנק את הזכות להיות ביתרת חובה בסכומים גדולים. בהקשר זה יש להזכיר את דברי מנהל התובעת בעדותו, כי נודע לו על המשיכה החריגה מן החשבון רק חודש לאחר מכן על פי דווח של מנהל החשבונות. העד אמר, כי קיבל את דפי החשבון מן הבנק בסמוך לאחר פרעון השיק ולא הבחין בדבר מה מיוחד. לדבריו, עיין רק ביתרה ולא בפרטי החיובים, וזו הניחה את דעתו ולא עוררה כל חשד. דפי החשבון הועברו לטיפולו של מנהל החשבונות, ורק הלה איתר שהיתה משיכה בסכום של 60,000 ש"ח. בנסיבות אלה, כיצד ניתן לייחס לבנק, החולש על חשבונות רבים, רשלנות בכך שסכום השיק לא עורר את חשדו, כאשר אצל מנהל התובעת, ממנו יש לצפות לתשומת לב ועירנות רבים הרבה יותר, לא הבחין בשום דבר יוצא דופן. לא למותר לשוב ולהזכיר, כי בשום שלב לא ניתנה הוראה לבנק לקבל אישור מוקדם לפרעון שיקים שסכומם עולה על סכום מסויים (והשווה: דנ"א 1740/91 הנ"ל, בעמ' 49, מול האות ב). הגב' ועקנין העידה, כי אחד מתפקידיה הוא לבדוק תקינותם של שיקים בסכום מעל 20,000 ש"ח. אך מובן, כי עוברים תחת ידה ובבנק בכלל שיקים רבים כאלה, ואין זה סביר כי לגבי כל שיק בסכום הנראה "גבוה", תוטל חובת ווידוא על הבנק. לא נטען גם מה צריך להיות הקריטריון לקביעת גובהו של סכום המעורר על פניו חשד. האם גובה אוביקטיבי מסויים, או שמא גובה יחסי שייקבע לגבי כל חשבון וחשבון על-פי אופי הפעילות שבו בזמן נתון. אך מובן, כי קביעת כלל גורף לפיו כל שיק בסכום "גבוה" צריך לעורר חשד בדבר אמיתותו אינה באה בחשבון, והיא עלולה לא רק להכביד על עבודת הבנק, אלא, וזה העיקר, לשבש את תקינות חיי המסחר והשימוש בשיקים. ב"כ הנתבע הפנה לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת.א. 18295/93 רון רהב נ' בנק הפועלים בע"מ (פסה"ד של בית משפט השלום, כרך תשנ"ה (4), 353, 365), שם נאמר, בין היתר: "מתי על בנק לסרב תשלום לאוחז שיק? כאשר בנסיבות הענין מתעורר חשד אם יש מקום לבצע תשלום לאוחז. אבן הבוחן היא, אם תשלום של שיק מסויים חורג מדרך העסקים הרגילה שצריכה היתה לעורר ספיקות בלבו של הבנקאי בגלל התנהגותו של האוחז, מראהו של השיק, כאשר סכום השיק הוא גדול במיוחד או כאשר שיק מוצג לתשלום לאחר שעות הסגירה של הבנק". ואולם, עיון במקורות אליהם מפנה פסק דין זה מצביע על כך, שבאותם עניינים דובר בתשלום סכום גדול במזומן לידיו של אוחז בשיק שהחתימה על גביו זוייפה. פסקי הדין שדנו בענין הדגישו את החשד אשר צריך לעלות מהצטברותם של האלמנטים הבאים: משיכה של סכום גבוה במזומן על-ידי מי שמראהו והתנהגותו מעוררים חשד. כך, בפסה"ד בענין BANK OF ENGLAND V. VAGLIANO;(1891) AC 107 at 117-118 p. נאמר: “I can well imagine that on a person presenting himself whose appearance and demeanour was calculated to raise a suspicion that he was not likely to be entrusted with a valuable document for which he was to receive payment in cash, I should think it would be extremely probable that whether the document were a cheque payable to bearer for a large amount or a bill, the counter-clerk and banker alike would hesitate very much before making payment”. (וראה גם - p. 391 at(1989 ed; ht10 ) PAGET’S LAW OF BANKING) שונים הם פני הדברים בענייננו, בו מדובר בפרעון שיק משורטט שהחתימה על גביו היא אותנטית לבנקאי. 8. סיכומם של דברים, מסקנתי היא כי בנסיבות שנפרשו בתיק זה, לא נפרע השיק ברשלנות. השיק היה שיק משורטט, שלם ותקין על פניו. מסגרת האשראי של התובעת איפשרה את פרעונו, ולכן חובתו של הנתבע היתה לעשות כן. בשולי הדברים אחזור ואזכיר, כי אין חולק שקיימת חובה של בנק כלפי לקוחו לנהוג בכספו במיומנות ובזהירות, ואולם חובה זו כוללת גם, בראש ובראשונה, את החובה למלא אחר הוראות הלקוח הכלולות בשיק שנמשך מחשבונו ואשר מוצג לפרעון כדין. בלשונו של כב' השופט אור בע"א 636/89 ד"ר אברהם כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד מה (3) 265, 275-274, המובאים בהסכמה ע"י כב' השופט חשין בדנ"א 1740/91 הנ"ל, בע"מ 57: "בקביעת היקפה של חובת הזהירות בכגון דא יש לאזן בין אינטרסים שונים, ושיקולי מדיניות הם המעצבים את גבולותיה של החובה. מצד אחד יש לזכור, שמתבצעות ביחס לחשבונות שבבנק פעולות והוראות תשלום רבות, ובמיוחד נכון הדבר בחשבונות עסקיים. לא ייתכן שכל הוראת תשלום תיתקל בחשד, ואף שעל פניה היא נראית כשרה, יהיה מוטל על הבנק לדרוש ולחקור, אם הפעולה נעשתה בהרשאה וללא כוונת תרמית. לו כך היה נדרש מבנק לנהוג, היה הדבר משבש את פעילותו הסדירה של הבנק ואת כיבודן המהיר והיעיל של הוראות הלקוח. כמו כן יש לקחת בחשבון, שפעולות הבנק מבוססות על ההנחה, שנותני ההוראות הם אנשים ישרים, ולגבי פעולה שעל פניה היא כשרה, אין בסיס לחקירה ודרישה של הבנק בדבר כשרות הפעולה. מאידך גיסא, אין ספק שמוטלת על בנק חובת זהירות למנוע תרמית בחשבונותיו של לקוחו. בנק היודע על התרמית ועל ניצול לרעה של ההרשאה, לא יוכל להתגונן בטענה שפעל לפי הוראת הלקוח ובהתאם להרשאה כשרה על פניה." 9. יש להעיר, כי בעובדותיו של התיק לא התלבנה, מן הבחינה העובדתית, השאלה כיצד נוהג הנתבע בשיקים המעוררים על-פניהם חשד, ואשר אינם עוברים את בדיקת התקינות שעורכים עובדיו, דוגמת גב' ועקנין - האם הבנק מחזיר אותם למציג השיק, פונה למשטרה או נוהג באופן אחר. לכן איני רואה מקום להתייחס לענין זה. 10. ב"כ התובעת התייחס בסיכומיו להתפתחותן של "שיטות זיוף חדשניות" אשר צריכות להצמיח שיטות בדיקה חדשניות לגבי אמיתותם של שיקים. ואולם, התובעת לא הוכיחה את אופן זיוף השיק בענייננו; וכן, וזה העיקר, לא נטען וממילא לא הוכח קיומן של שיטות זיוף חדשניות, ריבוי מקרי זיוף מתוחכמים וכיוצא באלה עניינים, אשר על יסודם ניתן היה לבנות טענה בדבר שינוי סטנדרד הזהירות שמפעיל הבנק במהלך פרעונם של שיקים והנהגת בדיקות וחקירות נוספות או אחרות מעבר למה שנהוג עתה. 11. אשר על כן, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות. התובעת תישא בשכר טירחת הנתבע בסכום של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שיקים