פסק דין 1. תחילתה של תביעה זו בשטר שהוגש להוצל"פ. השטר הינו על סך 17,672 ש"ח עשוי לפקודת שלאג, משוך על בנק דיסקונט ויום פרעונו 12.9.95. במקום המיוחד לחתימת עושה השטר מופיעה חותמת גומי של החברה "אלדרי (1990) בע"מ" וכן חתימה יחידה של הנתבע בתיק זה. השיק לא כובד על ידי הבנק בטענה כי חסרה חתימה שניה על גבי השיק. 2. נתנה רשות להתנגד לשטר, בטענה כי חתימת הנתבע ביחד עם חותמת החברה מחייבת את החברה לכל דבר וענין, ולפיכך החברה היא היחידה האחראית לפרעון השיק. במהלך הדיון בתיק בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית הוסיף הנתבע טענה עובדתית חלופית, כי החברה אשררה את חתימתו על השיק וגם מכח האשרור החברה היא החייבת בפרעון השטר. 3. התובעת טוענת כי בהעדר חתימה שניה ליד חותמת החברה, חב הנתבע באופן אישי בפרעון השיק. לענין זה משמעות בשל העובדה כי לא ניתן להפרע מהחברה. 4. העובדות הצריכות לענין 4.1 הנתבע ביחד עם אחר, מר גולדפרב, היה בעל מניות ומנהל בחברה. 4.2 החברה מסרה לבנק דיסקונט שני מסמכים. המסמכים הובאו לעדות על ידי פקיד הבנק מתוך תיק הלקוח. מסמך אחד (ת/ 2) הינו מכתב רואי החשבון של החברה, נושא תאריך 1.7.95 ומודיע כי בהתאם לישיבת מועצת המנהלים מיום 1.7.95 חתימת הנתבע או מר גולדפרב בצרוף חותמת החברה מחייבת את החברה בתשלומים עד 10,000 ש"ח. מסמך נוסף שנמסר לבנק הינו מכתב בעלי המניות, הנתבע ומר גולדפרב, מיום 1.7.95, (ת/ 3) והוא מודיע לבנק כי בישיבת בעלי מניות מאותו יום הוחלט לאשר תשלומים עד 10,000 ש"ח בחתימת מורשה חתימה אחד. בתיק הבנק לא היו כל מסמכים נוספים שנשלחו על ידי החברה. 4.3 הנתבע טען כי בישיבה מיום 15.7.95, דהיינו כשבועיים לאחר המכתבים דלעיל נשלחו שני מכתבים נוספים לבנק המגדילים את הסכום המאפשר חתימת יחיד לסך של 20,000 ש"ח. פקיד הבנק הכחיש המצאותם של מסמכים כאלה בבנק. זו גם הסיבה שהשיק לא כובד בטענה שחסרה חתימה שניה. 4.4 יום 15.7.95 הינו יום שבת בשבוע. ענין זה מעורר על פניו חשד. גם אם נתכנסו שני בעלי המניות להחליט על השינוי ביום שבת, היתכן כי מסמך ממשרד רואי החשבון יצא כשהוא נושא תאריך הדפסה של 15.7.95 , יום שבת?? עוד יצויין, כי מר גולדפרב שהגיע להעיד, ציין בעדותו כי תיקון הפרטיכל לגבי סכום החתימה נעשה אצל רואה החשבון. (עמ' 6 לפרטיכל). הנתבע מצדו טען כי שינוי זכות החתימה סוכם אצל מר גולדפרב בבית. (עמ' 8 לפרטיכל) 4.5 הנתבע בחר שלא לקרוא לרואה החשבון לעדות מטעמו. מסמך רואה החשבון, על אף שמופנה לסניף דיסקונט מתייחס בגופו לחשבון בבנק הפועלים (אך מציין את מס' החשבון הרלוונטי לדיון). 4.6 הנתבע ציין בעדותו כי שינוי גבולות סכום החתימה בתוך שבועיים התבקש מאופי ניהול החברה (עמ' 8 לפרטיכל). הנתבע, אם אכן צדק בטענתו ,יכול היה להראות שפע דוגמאות של שיקים ממהלך יולי עד ספטמבר ולאחר מכן חתומים בחותמת מנהל אחד, מעל סכום 10,000 שכובדו על ידי הבנק. הנתבע לא הראה ולו דוגמא אחת כזו. 4.7 לסיכום- על פי העובדות שעלו במהלך הדיון עולה כי לנתבע היתה זכות חתימה כחותם יחיד ביחד עם חותמת החברה רק לגבי סכום של עד 10,000 ש"ח. לא קבלתי טענת הנתבע כי ענין זה שונה במועד שצויין על ידו. לא קבלתי עדות הנתבע כי מסמכי השינוי להם הוא טוען נמסרו לבנק. פקיד הבנק העיד כי לא נמצאים בבנק מסמכים נוספים. 4.8 לבד מטענה סתמית בתצהיר כי החתימה על השיק, בחתימת יחיד אושררה על ידי החברה, לא הובאה כל ראיה לענין זה. משנשאל מר גולפרב אם אי פעם אשרר את חתימת הנתבע על השיק ענה- "עד כמה שזכור לי אני לא חתמתי על השיק". משנשאל אם החברה אשררה את החתימה ענה - "אורי חתם". (עמ' 7 לפרטיכל). משנשאל הנתבע עצמו האם חתימתו על השיק אושררה, השיב - "החתימה היתה בסמכותי". מכאן, טענת האשרור כלל לא הוכחה וטוב היתה אם לא היתה נטענת מלכתחילה שכן הינה טענה עובדתית חלופית. משטוען הנתבע כי היה בסמכותו לחתום על השיק בחתימת יחיד, איכה יכול לטעון כי החברה אשררה את החתימה? גם טענה זו נדחית. 5. מסגרת הדיון המשפטי 5.1 משקבעתי כי חתימת הנתבע היתה חתימת יחיד בשם החברה, וללא סמכות, נשארה לדיון השאלה המשפטית האם חתימה כזו גוררת מחויבותו האישית של הנתבע? 5.2 המסגרת המשפטית בה נתון הדיון היא מסגרת דיני השטרות שכן מדובר בתביעה מכח שטר. ס' 25 לפקודת השטרות קובע כך- ”25. החותם בתור מורשה או בבחינת נציג (א) מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית. (ב) כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך." קיומו של דין ספציפי גובר על הוראות נוגדות או שונות בדיני השליחות או בדיני החברות כל עוד התביעה היא תביעה שטרית. 5.2 פקודת השטרות איננה מכירה בשליחות נסתרת על פי חוק השליחות. אם שלוח מבצע פעולה שטרית במסגרת אותה הרשאה אך חותם את שמו בלבד, הרי שאין הפעולה מחייבת בחבות שטרית את השולח. השלוח עלול לחוב בחבות שטרית. על פי דיני השטרות, מקום בו שלוח חרג מהרשאתו, הנפרע איננו רשאי להפרע מהשולח אך רשאי להפרע במסגרת תביעה שטרית מהשלוח. (וראה ע.א. 1286/90 בנק הפועלים נ. ורד הלבשה פ"ד מח 5 עמ' 799 בעמ' 810 דברי כב' הנשיא דאז שמגר ). 5.3 מקרים בו נחתם שטר על ידי חברה באמצעות מנהל אחד על אף שסמכות החתימה היתה נתונה לשני מנהלים בשם החברה, נדונה בפסיקה ונקבע כי במקרים כאלו אין החברה חייבת. (ראה ע.א. 651/66 וכן ע.א 126/65 ). 5.4 חתימתו של מנהל החברה ליד חותמת החברה נחזית להיות כחתימתו של שלוח בשם שולחו. (וראה בהרחבה לענין זה בפסק הדין של כב' הנשיא ברק, ע.א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה נ. רחמני ואח' פ"ד נ 1 עמ' 453 בס' 5 לפסק דינו.). באותו פסק דין קובע כב' הנשיא ברק- "כמובן אם השלוח חרג מהרשאתו, לא יהא מקום לחייב את השולח. במקרה כזה יחוב השלוח חבות אישית שטרית, חרף העובדה כי חזות השטר מעידה שחתם כשלוח." 5.5 המסקנה המתבקשת כי הנתבע, חתם על השטר כשלוח וענין זה נחזה מפני השטר עצמו. הנתבע פעל בחריגה מהרשאה ועל כן יחוב חבות אישית מכח ס' 25 לפקודת השטרות. 6. המצאת ראיה באחור 6.1 ב"כ התובעת סיימה פרשת הבאת ראיות התביעה וטרם הציגה את השטר גופו. צילומו של השטר היה בתיק בית המשפט כחלק ממסמכי הדיון בהתנגדות, ועצם קיומו או פרטיו לא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים. 6.2 מאחר ומדובר בתביעה שטרית שהיא חפצא, והצגת השטר עצמו דרושה כחלק ממסכת הראיות, הפנה בית המשפט את תשומת לב ב"כ התביעה כי השיק המקורי איננו נמצא בתיק. או אז התחייבה ב"כ התובעת להגיש את השיק בגמר הדיון, (השיק היה במשרדה) וכך נעשה. 6.3 ב"כ הנתבע מתרעם על כך וטוען כי יצא מהנחה שלא יוצג השיק ולכן לא הציג שאלות לעדים, שאלות שאולי בנסיבות אחרות היה מציג. 6.4 הלכה פסוקה היא כי "בהתמלא תנאים מסוימים ניתן לקבל ראיות נוספות, לעיתים אף בשלב הערעור. קל וחומר שניתן לקבלן בערכאה ראשונה, אף אם הוגשו בשלב מאוחר מאוד ". (ע.א. 714/88 פ"ד מה 2 עמ' 89 בעמ' 95) שם קבל בית המשפט תעודת זהות כראיה בשלב הסיכומים. 6.5 גישה זו קבלה משנה חיזוק בע.א. 579/90 פ"ד מו 3 738 שם מצטט כב' השופט חשין את משנתו של כב' השופט ברנזון- "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב'עוול' מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית. אי-נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי-הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול." 6.6 כב' השופט חשין מייחס משמעות לאופי הראיה הנוספת. אם היא טכנית ופשוטה, ואיננה משבשת את סדר הדין התקין, ייטה בית המשפט לאפשר הבאת הראיה. 6.7 ב"כ הנתבע טוען כי בשל כך שהשיק המקורי הוצג בגמר פרשת התביעה נמנע ממנו לשאול שאלות את העדים מטעם התביעה אך טענה זו הינה טענה שנולדה בסיכומים. באותו מעמד (עמ' 7 לפרטיכל) לא ציין ב"כ הנתבע כי נמנע ממנו לשאול שאלות שרצה להפנות לעד, ובודאי אם היה טוען כך ומבקש לשאול היתה פתוחה בפניו הדרך לשאול את השאלות הרלוונטיות שכן עד התביעה היה נוכח באולם כל אותה עת . ב"כ הנתבע לא חפץ במועד הדיון לשאול שאלות נוספות ולכן לא נמנעה ממנו כל זכות. כל שהצר היה על כך שנתנת לתובעת הזדמנות לצרף את השיק עצמו, המהווה את בסיס התביעה השטרית. 6.8 בענינים כגון אלו, בהם לתביעת בעל דין יש בסיס לכאורי, לא יכול בית המשפט להשאר אדיש נוכח פיזור דעתו של עו"ד מטעם התובע. התובע עלול להחמיץ תביעתו בשל ענין טכני, לא שנוי במחלוקת, הנמצא בידיעת שני הצדדים, ולו בגלל הסח הדעת של עורך הדין. כל זמן שאין כל פגיעה בזכויות הנתבע, ולא היתה פגיעה כזו, אין מניעה לדעתי לאשר הצגת השיק המקורי עצמו כראיה בשלב שהוצג. 7. לסיכום על הנתבע יש חבות אישית לתשלום השיק נשוא התביעה. לפיכך ישלם הנתבע הסך של 17,672 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.9.95 ועד היום. כמו כן ישא הנתבע הוצאות האגרה, ובשכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 5000 ש"ח בתוספת מ.ע.מ . הסכומים כולם ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום. שיקיםמסמכיםשאלות משפטיות