השלמת פרטים בחוזה

סעיף 26 לחוק החוזים קובע מנגנון של השלמת פרטים החסרים בחוזה. הסעיף קובע: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו, יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". ביהמ"ש העליון קבע כי השלמת פרטים בחוזה הינה "פרשנות במובן הרחב", והיא לגיטימית - חרף היותה התערבות שיפוטית ביחס החוזי. בעבר בוצעה השלמת פרטים בחוזה ע"י ביהמ"ש עפ"י מבחנים שונים שנקלטו במשפט הישראלי מהמשפט האנגלי, כגון מבחן ה"טרדן המתערב הזר". לגישתו של כב' הנשיא ברק בפס"ד ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שכון ויזום, הוחלפו מבחנים אלה בחוק החוזים, ע"י המכשיר של עקרון תום הלב. מכוח עקרון תום הלב, יושלם חוזה קודם כל עפ"י התכלית הסובייקטיבית המשותפת לצדדים, וכאשר תכלית זו אינה ידועה או אינה רלבנטית, יש להשלים את החוזה לפי התכלית האובייקטיבית שלו. לצורך כך, יש להשתמש בקווי הפעולה שהצדדים קבעו, באמות המידה ובהנחות היסוד שלהם, תוך קיום האיזון החוזי שהצדדים קבעו ביניהם. ##להלן פסק דין בנושא השלמת פרטים בחוזה:## 1. המבקשת עתרה לכך שבית-המשפט יצהיר כי מכונית מסוג רנו מגאן (להלן "המכונית"), בה זכה כרטיס ההגרלה נספח א' לבקשה, שייכת בחלקים שווים למבקשת ולמשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה והגישה תצהיר נגדי מטעמה. בישיבת יום 3.4.00 ויתרו הצדדים על חקירתן הנגדיות של המצהירות, מבלי להודות זו בגרסתה של זו, והצדדים הגישו סיכומים בכתב בהתבסס על התצהירים ונספחיהם. 2. הרקע העובדתי הרלבנטי לתובענה אינו שנוי בעיקרו במחלוקת. המבקשת והמשיבה היו חברות, שביקרו יחד ביום 9.12.99 בחנות "המשביר לצרכן" ברח' אלנבי בתל-אביב (להלן:"החנות"). בחנות נערך במועד זה מבצע, שעל פיו רוכש מוצר קוסמטיקה אחד, זכאי לרכוש מוצר שני (הזול מבין השניים) בהנחה של 70%. מאחר והמבקשת והמשיבה ביקשו שתיהן לרכוש מוצרי קוסמטיקה זהים, ועל מנת לזכות בהנחה, הן צרפו רכישותיהן. 3. המבקשת והמשיבה רכשו יחד את שני מוצרי הקוסמטיקה, כשכל אחת מהן שילמה מחצית מסכום הרכישה באמצעות כרטיס האשראי שלה, כלומר כל אחת מהן נהנתה ממחצית סכום ההנחה. 4. לאחר הרכישה המשותפת של מוצרי הקוסמטיקה, נודע למבקשת ולמשיבה כי רוכש שרכש בחנות מוצרים בסך של למעלה מ100- ש"ח, זכאי לרכוש במחיר מוזל של 9.90 ש"ח מוצר נוסף - יין נתזים או משחק מחשב (להלן: "המוצר המוזל"). אין מחלוקת שאפשרות זו לא היתה ידועה לצדדים לפני הרכישה, וכי לאחר שנודע להן על כך, המבקשת ויתרה למשיבה על האפשרות לרכוש את המוצר המוזל, וכתוצאה מכך היתה המשיבה זו אשר רכשה מוצר במחיר מוזל- משחק מחשב במחיר של 9.90 ש"ח. למשיבה היו חסרים לצורך הרכישה 3 ש"ח, שניתנו לה ע"י המבקשת. 5. רכישת המוצר המוזל זיכתה את המשיבה בזכות לקבל כרטיס גירוד, שניתן לזכות באמצעותו בפרסים. אין מחלוקת כי המבקשת והמשיבה לא היו מודעות לזכאות לקבל כרטיס גירוד עם רכישת המוצר המוזל. המשיבה קיבלה כרטיס גירוד, וזכתה במכונית. 6. המשיבה טוענת כי מאחר שהיא היתה זו שרכשה את המוצר המוזל, ומכיוון שרק לקוח שרכש מוצר מוזל הוגדר בתקנון המבצע של החנות כזכאי לקבל שובר לקבלת כרטיס גירוד, הרי כרטיס הגירוד הינו שלה, היא היחידה שזכתה במכונית, ולמבקשת אין כל זכות במכונית. 7. אני סבורה כי מהחומר העובדתי שהוצג לעיל, המסקנה המשפטית הנכונה הינה כי עפ"י ההסכמה בין הצדדים, למבקשת היתה זכות להיות שותפה של המשיבה בכרטיס ההגרלה על פירותיו, ולכן היא שותפה של המשיבה במכונית. 8. כאמור, אין מחלוקת כי לאחר שהמבקשת והמשיבה הסכימו לרכוש יחד מוצרי קוסמטיקה כדי לזכות יחד בהנחה, היתה ביניהן הסכמה נוספת ביחס לאפשרות לרכוש את המוצר המוזל. אף שקיימת מחלוקת עובדתית מסוימת לגבי מהלך העניינים שקדם להסכמה זו- אין מחלוקת כי בסופו של דבר המבקשת ויתרה למשיבה על הזכות לרכוש את המוצר המוזל (ר' ס' 2 לסיכומי המשיבה). (המחלוקת העובדתית מתייחסת לשאלה האם מלכתחילה היה ויכוח בין שתי החברות או שמלכתחילה המבקשת ויתרה על זכותה לרכוש מוצר מוזל). 9. ויתור המבקשת על הזכות לרכוש מוצר מוזל מהווה הסכם בין המבקשת למשיבה, שבעת ההתקשרות בו, לא היה ידוע להן כי האפשרות לרכוש מוצר מוזל מקנה זכות לקבלת שובר לכרטיס גירוד. הסכם זה יש לפרש, עפ"י כללי הפרשנות המקובלים, ולקבוע את תוכן ההסכמה בין הצדדים ביחס לזכויות בכרטיס ההגרלה על פירותיו, יהיו אשר יהיו. 10. לפני שתנותח ההסכמה בין הצדדים, יוער כי איני מקבלת את טענת ב"כ המשיבה, לפיה המבקשת היתה זכאית אף היא לרכוש מוצר מוזל נוסף, שכן סכום הרכישה המשותף של שתי החברות היה בסך של למעלה מ200- ש"ח. לטענת המשיבה, כל אחת מהחברות ביצעה רכישה בסך העולה על 100 ש"ח, וכל אחת מהן היתה זכאית, לכן, לפי תקנון המבצע, לרכוש מוצר מוזל. בהקשר זה, אינני סבורה כי יש רלבנטיות לפרשנות ה"נכונה" של תקנון המבצע של חנות המשביר לצרכן, אלא רק לאומד הדעת וההבנה של הצדדים עצמם בזמן הרלבנטי. כאמור, אין חולק שהמבקשת ויתרה למשיבה על זכות לרכוש מוצר מוזל. הסיבה לויתור היתה שהמבקשת והמשיבה היו סבורות כי הן זכאיות לרכוש רק מוצר מוזל אחד, ורק משום כך הן הסכימו כי המשיבה היא שתרכוש אותו. אלמלא כן- אין כל צורך בויתור, ואין לו כל משמעות. 11. את ההסכם בין המבקשת למשיבה מכוחו ויתרה המבקשת על זכותה לרכוש מוצר מוזל, יש לפרש, לאור כללי הפרשנות בחוק (ס' 25 ו26- לחוק החוזים) ובפסיקה. המבקשת והמשיבה לא היו מודעות מלכתחילה לאפשרות לקבל שובר לכרטיס הגרלה יחד עם המוצר המוזל. לכן, אין בהסכם שביניהם כל התייחסות מפורשת לעניין זה. בחוזה חסר הסדר בקשר לעניין זה. קיום חסר בחוזה הינו אינהרנטי לקיומם של חוזים, והינו פרי מגבלותיו של האדם, שאינו יכול לצפות ולהסדיר מראש את כל העשוי להתרחש (ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ. אפרופים שכון ויזום (1991) פד"י מ"ט (2) 265 בעמ' 313). 12. ס' 26 לחוק החוזים קובע מנגנון של השלמת פרטים החסרים בחוזה. הסעיף קובע: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו, יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". ביהמ"ש העליון קבע כי השלמת פרטים בחוזה הינה "פרשנות במובן הרחב", והיא לגיטימית - חרף היותה התערבות שיפוטית ביחס החוזי (ר' ע"א 154/80 בורכרד ליינס לימיטד נ. הידרובטון בע"מ פ"ד ל"ח (2) 213 בעמ' 224 וע"א 479/89 ד"ר אנבא בזיליאוס נ. חלמיש חב' ממשלתית פ"ד מ"ו (3) 837 בעמ' 845). יוער כי בעבר בוצעה השלמת פרטים בחוזה ע"י ביהמ"ש עפ"י מבחנים שונים שנקלטו במשפט הישראלי מהמשפט האנגלי, כגון מבחן ה"טרדן המתערב הזר". לגישתו של כב' הנשיא ברק בפס"ד אפרופים שאוזכר לעיל, הוחלפו מבחנים אלה בחוק החוזים, ע"י המכשיר של עקרון תום הלב (פס"ד אפרופים, ס' 33 לפסה"ד). מכוח עקרון תום הלב, יושלם חוזה קודם כל עפ"י התכלית הסובייקטיבית המשותפת לצדדים, וכאשר תכלית זו אינה ידועה או אינה רלבנטית, יש להשלים את החוזה לפי התכלית האובייקטיבית שלו. לצורך כך, יש להשתמש בקווי הפעולה שהצדדים קבעו, באמות המידה ובהנחות היסוד שלהם, תוך קיום האיזון החוזי שהצדדים קבעו ביניהם (ר' פס"ד אפרופים, ס' 34). לאור כללי הפרשנות הנ"ל, יש לפרש את ההסכמה בין הצדדים ביחס לזכויותיהם בכרטיס ההגרלה. 13. לולא היתה מוצעת לצדדים האפשרות לרכוש מוצר מוזל (להבנתן - מוצר מוזל אחד), והיה מוצע להן רק כרטיס הגרלה כתוצאה מרכישת שני מוצרי הקוסמטיקה אותם רכשו במשותף, אין ספק כי הן היו רואות עצמן כשותפות שוות בכרטיס. במוצרי הקוסמטיקה שנרכשו, המבקשת והמשיבה נהגו לפי כלל זה, כאשר הן שילמו עבור המוצרים כל אחת מחצית מהמחיר הכולל, וכאשר את סכום ההנחה שהצטבר כתוצאה מהרכישה של שני מוצרי קוסמטיקה, הן חילקו ביניהן חצי חצי (כשהרציונל לכך היה כנראה ששתיהן רכשו מוצרים זהים, שמחירם באופן רגיל ללא המבצע הוא זהה). לכן, כאמור, לו לאחר מתן ההנחה בסך 70% על מוצר אחד שחולקה ביניהן שווה בשווה, היה מוצע להן כרטיס הגרלה אחד הנושא אפשרות (קלושה ככל שתהיה) לזכייה במכונית, כרטיס זה היה מחולק ביניהן שווה בשווה. 14. הנוהג של שוויון שחל בין המבקשת למשיבה, הוסיף לחול, כאשר הוצעה למבקשת ולמשיבה האפשרות לרכוש מוצר מוזל. הצורך של המבקשת לוותר למשיבה על הזכות לרכוש את המוצר המוזל, נבע מהבנתן המשותפת ששתיהן זכאיות באותו אופן לקבל את הזכות הזו. מאחר שהיה ידוע למבקשת שלמשיבה יש ילדה קטנה, וכיוון שהיה מדובר במוצר ידוע (משחק מחשב) שמחירו אינו גבוה - היא ויתרה למשיבה על חלקה, ואיפשרה לה לרכוש לבדה את המוצר המוזל, ולהנות לבדה מההטבה הגלומה ברכישתו (ההפרש בין מחירו הרגיל למחיר המבצע). 15. כאמור, רק לאחר ויתורה של המבקשת על זכותה לרכוש מוצר מוזל, נודע למבקשת ולמשיבה כי רכישת המוצר המוזל מקנה זכות לקבל שובר לקבלת כרטיס הגרלה. מהי הפרשנות הנכונה של ההסכמה בין הצדדים ביחס לארוע בלתי צפוי זה? הכלל בין המבקשת למשיבה הוא שוויון. החריג היה בויתור מפורש, ביחס לענין אחד ידוע ומוגבל - הזכות לרכוש מוצר מוזל. אין ויתור של המבקשת על זכות הנלווית למוצר המוזל - היינו על כרטיס ההגרלה, ולכן כרטיס ההגרלה שייך לצדדים שווה בשווה - על כל פרס הטמון בו. 16. פרשנות זו של ההסכם עולה לדעתי בקנה אחד עם הנוהג המקובל בין הצדדים, ואף עם האופן האובייקטיבי הנכון לפרש את ההסכם, לאור קווי הפעולה שהצדדים קבעו, אמות המידה והנחות היסוד שלהם, והאיזון החוזי. יתרה מזאת, כיוון שמדובר בויתור של המבקשת על חלקה בזכות לרכוש מוצר מוזל - הרי שמדובר במתנה (ששווייה מחצית ההפרש בין המחיר הרגיל של המוצר המוזל לבין מחירו המוזל במבצע). כאשר מדובר במתנה- יש מקום לפרש בצמצום את היקפה, וגם מטעם זה, מן הראוי לקבוע כי ההסכמה לגבי היקף המתנה היתה מוגבלת אך לרכישת המוצר המוזל, ולא לכל טובת הנאה נלווית אחרת. 17. משנקבע כי הפרשנות הנכונה של ההסכם הינה כי המבקשת לא ויתרה על זכותה במחצית כרטיס ההגרלה, אין לדעתי עוד מקום לדון בטענת הטעות, שהעלה ב"כ המבקשת. אני סבורה כי הניתוח המשפטי הנכון של העובדות המוסכמות, מעלה כי המבקשת לא טעתה ביחס לעסקת הויתור: היא אכן התכוונה לוותר על הזכות לרכוש מוצר מוזל ידוע (משחק מחשב). היא אינה מבקשת היום לחזור בה מהסכמתה זו, והיא עומדת מאחוריה. כאמור, מדובר בשאלה פרשנית ביחס לאירוע הבלתי צפוי - האפשרות לקבל יחד עם המוצר המוזל, שובר לכרטיס הגרלה. 18. יוער כי אינני מקבלת את טענת ב"כ המבקשת, לפיה המבקשת הפכה שותפה במוצר המוזל, מהטעם שהיא הלוותה למשיבה 3 ש"ח לצורך רכישתו. אף אם תתקבל גרסת המבקשת לענין זה (כי מדובר בהלוואה - ולא בהשבת חוב, כגרסת המשיבה) - הלוואה לצורך רכישת נכס, אינה מקנה זכות בנכס, אלא רק זכות להשבת ההלוואה. 19. לכן, ומכל הטעמים שלעיל, אני מקבלת את התובענה כמבוקש בה ומצהירה כי המכונית שייכת בחלקים שווים למבקשת ולמשיבה. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 4,000 ש"ח + מ.ע.מ. חוזההשלמת חוזההשלמת פרטים