פסק דין 1. רקע עובדתי: הבנק-התובע הגיש את השיק נשוא תיק זה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. החברה-הנתבעת הגישה התנגדות; כבוד הרשם א' פוני קיבל את ההתנגדות (החלטה מיום 9.3.98), ותצהירה של הנתבעת היה לכתב הגנה. החברה-הנתבעת חתמה על השיק ומסרה אותו ללקוחה של הבנק-התובע, "מ.מ.ד קבלני בנין והנדסה בע"מ" [להלן - הנפרעת]. על השיק נרשם שם הנפרעת באופן משובש: הושמטה המילה "והנדסה". אין חברה רשומה בשם "מ.מ.ד קבלני בנין בע"מ". אין עוררין על כך שחתימתה המחייבת של הנפרעת, הינה חתימתו של מנהלה בצירוף חותמת החברה [נספח י.ס. 4 לתצהירו של מר יוסף סגל מנהל סניף שבטי ישראל של התובע; עמוד 3 לפרוטוקול מיום 23.12.98]; ואין עוררין על כך שבגב השיק אין חתימה של הנפרעת אלא חתימתו של מנהלה בלבד [ראה גם: סעיף 98(2) ו-(3) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג1983-, וסעיף 92 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה)]. משחולל השיק באי-פרעון, מסרה הנתבעת לנפרעת שיק חלופי תחתיו, בסכום זהה. שיק זה הוצג לפרעון ונפרע כדין. השיק דנן לא הוחזר, חרף הבטחה - כך נטען - לעשות כן, כנגד פרעון השיק החלופי. 2. התובע אינו "אוחז" בשטר: המצב העובדתי המוסכם כנ"ל, מוביל לתוצאה משפטית לפיה התובע מנוע מלתבוע כ"אוחז" בשטר. "אוחז" הינו "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז" [סעיף 1 לפקודה]. סעיף 31 לפקודה קובע רשימה של תנאים שבהתמלאם "היסב עושה סיחור". ראשון שבהם: "צריך שיהא כתוב על השטר גופו וחתום בידי המסב; חתימתו של המסב על השטר, היא בלבד ללא תוספת מילים, דיה". בענייננו, השיק לא הוסב. הנפרעת, הלא היא, מ.מ.ד קבלני בנין והנדסה בע"מ - אינה חתומה בגב השיק. ודוק: הנתבעת אינה טוענת שהשיק לא נמסר לתובע, אלא אך זאת שלא הוסב לתובע. ב"כ הנתבעת מפנה לדברי ד"ר י' זוסמן: "שטר בר פרעון לפקודה שהועבר במסירה בלבד, בלי היסב, ברור שההעברה אינה שלמה. השטר לא סוחר, והנעבר אינו אוחז ולא יוכל לתבוע בתור שכזה" [י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה 6, 1983) 200]. השיק, בענייננו, הינו שיק לפקודה אשר לא היסב לתובע. התובע, איפוא, אינו אוחז בשיק. 3. נפרע בדוי: טוען ב"כ התובע כי סיחורו של השיק נשוא תביעה זו, שנעשה לפקודת נפרע בדוי, הינו במסירה. זאת, בהתבסס על צירוף הוראות סעיפים 6(ג) ו30-(ב) לפקודה. שהראשון קובע: "מקום שהנפרע הוא אדם בדוי או אדם שאינו קיים, מותר לנהוג בשטר כאילו הוא בר-פרעון למוכ"ז"; והשני קובע: "שטר בר-פרעון למוכ"ז - סיחורו במסירה". אינני סבור כי ב"נפרע בדוי" עסקינן. הנתבעת לא התכוונה למשוך את השיק למאן דהוא זולת הנפרעת. אמנם נפל שיבוש בשמה, אך היא עודנה, כלשון ב"כ הנתבע - "נפרע אמיתי וכשר" [ראה: ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט1999-) 183 ה"ש 78]. לעניין זה קובע סעיף 6(א) לפקודה: "שטר שאיננו בר פרעון למוכ"ז צריך שהנפרע יהא נקוב בו בבהירות סבירה, אם בשמו ואם בדרך אחרת". תקנת הדברים יכלה להיעשות בדרך שהותוותה בסעיף 31(4) לפקודה. "נפרע המקבל שיק ושמו מתואר בו שלא כהלכה, יכול לסחרו ולאפשר לנסב להיות אוחז כשורה, אם יסב את השטר באותו אופן ויוסיף את שמו הנכון" [ש' לרנר, שם בעמ' 277]. לא נעשה כך. מכל מקום, איננו עוסקים בנפרע בדוי; הנתבעת התכוונה למשוך את השיק לנפרעת. לא מועילה לו, איפוא, לתובע, המסירה (שעליה אין עוררין) לתובע. 4. התובע אינו צד לשיק: על גב השיק הוטבעה חותמת "זיכינו חשבון המוטב אצלנו. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ". ברגיל, חותם הלקוח-הנפרע, ובכך מסב את השיק לבנק. בענייננו הטביע הפקיד חותמת נוספת, כבשיגרה, "נא שלמו לפקודת בנק...". אלא שבדיעבד, לאחר החתימה, הסתבר כי לא היתה בידי מנהל הנפרעת - בבואו אל הבנק - חותמתה, ממילא לא היה ביכולתו להסב את השיק לבנק. לפיכך - כך העיד פקיד הבנק (עמוד 3 לפרוטוקול) - "המנהל אישר... הוא ראה את השיק... שם לו על זה 'זיכינו'... הכוונה למ.מ.ד ולא לצד ג'". מדברי פקיד הבנק עולה כי השיק לא עבר לידי הבנק, אלא רק הופקד ("זיכינו") בחשבונו של הלקוח. לדברי מנהל הבנק (עמוד 9 לפרוטוקול), אישר בשעתו את השיק על סמך הבטחת הלקוח להטביע עד ליום המחרת את החותמת על גבי השיק. בין לשיטתו של פקיד הבנק, שהוטבעה חותמת "זיכינו" כיון שלא ניתן היה להסב את השיק לבנק, ובין לשיטת המנהל שהובטח לו כי עד למחרת תוטבע החותמת על גבי השיק (ואין עוררין כי לא נעשה כך), לא הוסב השיק. השיק הופקד במישרין לחשבון הלקוח, והבנק שימש רק כ"צינור" למימוש תכלית זו. הנתבעת לא התכוונה, כנראה - כטענת ב"כ התובע שנתן סימנים בדבר הזה - לכתוב שיק לגבייה בלבד. אך גם אם כך הוא, לא יכול התובע להיבנות מכך. גם כוונתו של התובע, מלכתחילה, היתה להיות לאוחז בשיק. העיד על כך, ועל סדר הפעולות שנקט, פקיד הבנק (עמודים 3-4 לפרוטוקול); גם נכתבה - צודק ב"כ התובע - האות ב' (בטחון) על טופס ההפקדה. אלא, שמשנתברר כי חסרה חותמת הנפרעת, והבנק לא יוכל לאחוז בשיק, הוטבעה, כאמור, החותמת "זיכינו", להורות על הפקדת השיק לחשבון הלקוח. אינני מתעלם מהוראות שבהסכם ניהול החשבון שבין התובע לבין הנפרעת, בין היתר, לעניין זכותו של התובע לפעול לגביית שיק שאינו מכובד (לבד משיק שאינו מוגדר במפורש כ"שיק לגובייינא"). אלא שבנסיבות העניין דנן - עליהן העיד פקיד הבנק-התובע - סבורני, כי חרף כוונת הנפרעת, כמו גם כוונתו הראשונית של התובע, לא עלה בידיו להיות צד לשיק; התובע מנוע מלתבוע מכוחו; השיק שייך לנפרעת, וזו אינה תובעת כאן. 5. התובע אינו אוחז כשורה: עוד טען ב"כ הנתבעת טענה חילופית, כי גם אילו היה הבנק אוחז בשיק, אין הוא אוחז כשורה. לנפרעת אין זכויות כנגד הנתבעת על פי השיק, ולבנק לא יכול שיהיו זכויות טובות מאלה כלפי הנפרעת. הנפרעת קיבלה שיק חלופי שנפרע במועדו, כנגד השיק נשוא התביעה כאן. משלא הוחזר השיק, חרף הבטחה לעשות כן, ניתנה הוראת ביטול. על פי סעיף 37(2) לפקודה, רק אוחז כשורה עשוי לזכות בזכויות טובות מאלה של הנפרע שהעביר אליו את השטר. משלא נתקיימה הוראת סעיף 28 (א) לפקודה, שכן חתימת ההיסב אינה אלא שירבוט של חתימה ידנית, ותיאור הנפרעת הינו משובש, הבנק איננו אוחז כשורה. הא ראיה שלא רק יכלו להתעורר תהיות לגבי השטר, אלא שתהיות שכאלה, התעוררו בפועל ממש. ב"כ התובע מבקש להתגבר על מכשול זה בטענה כי "השלב הקובע להיות התובע אוחז כשורה הינו השלב שבו התובע קיבל את השיק". בשעת קבלת השיק - זו הטענה - היה זה, על פניו, תקין לחלוטין. הרגע הקובע הוא רגע הנטילה. ברגע זה קיבל התובע את השיק כשורה והיה לאוחז כשורה. אינני סבור כך. אמת נכון הדבר, "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו" כלשון סעיף 28 (א) לפקודה [ההדגשה שלי - נ' ס']. בשעת הנטילה אכן צריך השטר להיות שלם ותקין על פי מראהו, אך בכך לא סגי: נוטל השיק צריך להיות אוחז. באין חתימת היסב, השיק לא הוסב, הבנק-התובע איננו אוחז, ולא יכול להיות אוחז כשורה. [ראה למשל: ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ פ"ד נא (1) 874, 878: "... נמשכו השיקים לפקודת 'חדיש בע"מ' בעוד שהשם הנקוב בחותמת שעל גבם הוא 'חדיש השקעות בע"מ'. פשיטא ששיקים אלה אינם תקינים לפי מראיהם ולפיכך אין מי שנטל אותם בגדר אוחז כשורה...."; הלכה זו, מקדמת דנא. לאסמכתאות קודמות ראה: ד' תמיר וי' יערי דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט (תשנ"ז1996-) 21-2]. ב"כ התובע טוען עוד, כי השיק נשוא התביעה נמסר לבנק-התובע חודש-ימים לפני מועד פרעונו. השיק החלופי ניתן - לפי טענת הנתבעת, שהשיק נועד לפרוע את השיק נשוא התביעה - רק לאחר שהשיק הראשון חולל, אחרי מועד פרעונו. טוען ב"כ התובע, כי פעולה מאוחרת בין המושך לבין הנפרעת, לא יכולה לשנות את מעמדו של התובע. יהא מצב הדברים - העובדתי והמשפטי - כאשר יהא, אין צורך שאכריע בדבר. די באמור לעיל, לדחיית התביעה. 6. סוף דבר: באין חתימת היסב כדין בשל שיבוש בשמה של הנפרעת (אשר איננה נפרע בדוי), התובע איננו אוחז. הבנק איננו צד לשיק. השיק שייך לנפרעת. הבנק לא יכול לתבוע מכוחו. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסכום כסף של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. שאלות משפטיותשיקים