במרכז השיק מעל שם הנפרע מופיע שרטוט שנהוג לכנותו "קרוס" (//). תוצאות השרטוט הן, שהבנק הנמשך יכבד את השיק רק אם יוצג לו לשם פירעון על ידי בנקאי. במילים אחרות: השרטוט מונע מאוחז השיק לסור לבנק הנמשך בעצמו ולבקש תמורת השיק כסף מזומן אלא הוא מחייב את האוחז לפנות אל בנק, בין הבנק הנמשך ובין כל בנק אחר, ולפתוח אצלו חשבון, על מנת שהבנק יגבה בעבורו את סכום השיק מחשבון המושך ויזכה את חשבונו בסכום שגבה. המילים : "שלמו ל… בלבד", מלמדות על כוונה להגביל את עבירותו של השיק. משמעות הגבלת העבירות היא, כי הנפרע אינו יכול להעביר לאחר בעלות בשיק. יש בכוחו להסב את השיק לאחר לשם שליחות וגבייה, היינו, על מנת שהנסב יגבה את סכום השיק מהמושך או מהנמשך עבור הנפרע. אולם אין בכוחו להסב את השיק באופן שהנסב ירכוש לעצמו בשיק זכות בעלות משלו בתוך השרטוט מופיעות מילים מודפסות: "למוטב בלבד", ומתחת להן בשורה נוספת: "אינו סחיר ואינו עביר". אין מחלוקת כי בדומה למילים: "שלמו ל…בלבד", שעל משמעותן עמדנו קודם, גם מילים אלה מלמדות על כוונה להגביל את עבירותו של השיק. בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1560/9 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4), 498 (להלן: "פרשת ציטיאט"). התגלעה סתירה בין שני כיתובים על גבי שיק, וליתר דיוק: בין המילים "למוטב בלבד" שיש בהן כדי לשלול את העבירות, אשר הופיעו על השיק בכתב יד, לבין המילים "לפקודת" המצביעות על יכולתו של הנפרע לסחר את השיק לאחר, אשר הופיעו בדפוס. נפסק, כי אמת המידה להכרעה בהתנגשות היא כוונת הצדדים. ואלה היו דבריו של כבוד הנשיא שמגר (בעמ' 511): "לטעמי, הכלל היסודי שאותו יש להעדיף גם בדיני שטרות הוא פנייה אל כוונת הצדדים. ההנחה העובדתית היא כי הכיתוב בכתב היד משקף בדיוק רב יותר את כוונתו האותנטית של מושך השטר…" לאור האמור לעיל נקבע, כי המילים: "למוטב בלבד", שנרשמו על גבי השיק בכתב יד, גוברות על המילה המודפסת: "לפקודת". כך גם בענייננו: מחיקת הכיתוב שבתוך השרטוט: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר", אשר בוצעה בכתב יד, גוברת על הנוסח הסטנדרטי המודפס: "שלמו ל… בלבד". במחיקה הידנית של הכיתוב שהופיע בתוך השרטוט יש כדי ללמד מתוך עצמה שהצדדים התכוונו לבטל את הגבלת עבירותו של השיק, שאם לא כן, מה הייתה כוונתם כאשר מחקו בכתב יד כיתוב זה? נשוב ונטעים כי מפני השיק עולה בבירור שמה שנמחק אינו השרטוט, כי אם הכיתוב שבתוך השרטוט: "למוטב בלבד, אינו סחיר ואינו עביר". אין לייחס לצדדים כוונה אבסורדית למחוק את הכיתוב שהגביל את העבירות כדי שהשיק יישאר בלתי עביר. ראוי להוסיף כי בפרשת ציטיאט (בעמ' 512) קבע כבוד הנשיא שמגר כלל פרשני נוסף, לאמור: "מקובל עליי כי במקרי ספק או במקרים גבוליים - גובר יסוד הסחרות (העבירות והטהירות)…" פקודת השטרות קובעת בסעיף 28, כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו עשוי להיות אוחז כשורה. שטר שאינו שלם או שאינו תקין מבחינת צורתו מעיד על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והוא עצמו אומר "דרשני" (ראו בספרו הנ"ל של לרנר, בעמ' 275). כך, למשל, נקבע בפסיקה כי אי התאמה בין שם הנפרע לבין שמו של המסב הראשון, או אי התאמה לעניין הסכום בין המלים והספרות - שוללות אפשרות של אחיזה כשורה (לרנר, שם בעמ' 276 - 277). שיקיםשיק למוטב בלבד