פסק דין א. הרקע וההליך 1. בפני תביעה שהגיש התובע ביום 07.12.98 נגד הנתבעת, תאגיד רשום בישראל, בה הוא תובע תשלום פיצויי פיטורין, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת ודמי הלנת פיצויי פיטורין. עוד טוען התובע כי הנתבעת מסרבת להורות על שחרור כספי התגמולים שלו המופקדים בחב' פניקס, וזאת לטענתו באופן שרירותי. 2. התובע הועסק אצל הנתבעת, כשכיר במשכורת חודשית, החל מיום 2.5.89 ועד 15.7.98 במשרד השירות והמכירות. בתאריך 15.7.98 הודיעה הנתבעת לתובע על סיום העסקתו אצלה, וזאת בהפתעה גמורה. 3. ב"כ הצדדים הגישו רשימת מוסכמות - פלוגתאות. מטעם התובע הוגש תצהיר כולל תצהיר משלים, תצהיר לקוח (להלן: "לוי"), תצהיר לקוח נוסף (להלן: "ארבלי"), לקוח נוסף יוסף שמעון (להלן: "שמעון"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי מנהלה (להלן: "מצגר"), תציר ברק מצגר (להלן "ברק"), תצהיר לקוח (להלן: "אלירן") ותצהיר לקוח נוסף (להלן: "אושרוביץ") כן העיד מטעמה גד בולופולסקי (להלן: "גד"). נתקיימה תזכורת פשרה, שלצערי לא צלחה - ונשמעו עדיות הצדדים. 4. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר בגין ביצוע עבירותשל מעילה באמון וגניבה ממעביד. לטענתה, נהג התובע לתת ללקוחותיה שירות פרטי של תיקון קופות רושמות באמצעים שנגנבו ממנה ובמועד שעבד בשירותיה. בנסיבות אלה זכאית היא לפטר את התובע ללא תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. עוד נטען כי התובע הפר התחייבותו שלא לעסוק בתחום עיסוקה. ב. ההכרעה: לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו - ניתן פסק הדין. 1. עיקר המחלוקת בין התובע לנתבעת מתמקדת בשאלה האם התובע מעל באמון הנתבעת כך שהתנהגותו זיכתה את הנתבעת לפטרו ללא תשלום פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. לעניין זה נדון ראשית בסוגיה העובדתית - האם ביצע התובע את הפעולות המיוחסות לו, ובמידה ונקבע כי אכן כך, נמשיך ונשקול השלכות המשפטיות - האם התנהגות התובע פוטרת את הנתבעת מתשלום פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. 2. כשנשאל התובע : "לשאלה לפיה לא ציינתי בתביעה שהיו נסיבות כאלה או אחרות שבהן מסרתי לגד ב. לבצע עבודות אצל לקוחות החברה, כאשר אותם הלקוחות לא היו מעוניינים לעשות שירות בחברה - הסיבה שלא ציינתי את זה היא שלא מסרתי לו עבודות" (בעמוד 4 שורה 10, ההדגשה הוספה). מאידך ציין התובע בסעיף 10 ב' לתצהירו כי: "כאשר לקוח סירב לעשות שירות תיקונים אצל הנתבעת... הפניתי אותו למר גדי בלופולסקי אשר עבד אצל הנתבעת כטכנאי." (ההדגשה הוספה). כשנשאל לפשר הסתירה בין דבריו בתצהיר לבין דבריו בחקירה הנגדית טען: "נתתי את הטלפון שלו, זה לא אומר שהפניתי אליו" (ההדגשה הוספה). מיותר לציין שבתשובתו זאת לא רק שלא הפריך התובע את הסתירה בדבריו אלא אף חיזקה. שהרי כל בר דעת יסכים כי העברת מספר טלפון הינה הפניה! כבר בתחילת עדותו ניכרות סתירות בדברי התובע. נפרט להלן עוד מספר סתירות בגירסת התובע המקקעות אמינותו. 3. בסעיף 3 לתצהירו מציין התובע כי ההודעה על סיום העסקתו אצל הנתבעת ניתנה לו "בהפתעה גמורה" בתאריך 15/07/98. אלא שעוד טרם ההודעה זומן התובע לשיחה. מפרוטוקול השיחה עולה כי הודע לתובע בפרטי פרטים מהות החשדות נגדו. כמו כן מציין התובע בעמוד 5 שורה 1 לפרוטוקול: "ידעתי שזו הסיבה, האשמות בהקשרו של גד ב. שכן אמרו לי זאת בשיחה. נראה כי התובע היה מודע לחשדות נגדו בניגוד לטענותיו בכתב התביעה! 4. בסעיף 10 לתצהירו המשלים טוען התובע כי רק "עקב לחץ של תיקונים דחופים" וכן "כאשר לקוח סרב לבצע תיקונים אצל הנתבעת" - רק אז, "כמוצא אחרון" הפנה את הלקוח לשרותיו הפרטים של מר גד. בטענה זאת מנסה התובע לאמת, כדבריו, את העובדה כי ראה רק את טובת החברה כנגד עיניו ועשה את האמור רק בלית ברירה ומחשש שהחברה תאבד לקוחות פוטנציאלים. מנגד ציין התובע (עמ' 5 שורות 5 - 16) כי העביר למספר לקוחות את מספר הטלפון של מר גד כיוון שרצה לעזור לו במצוקתו הכלכלית: "הוא פנה אלי וממש בכה לי על המצב הקשה שלו...אמרתי לו... אני מוכן לתת את הטלפון שלך ללקוח... בפועל, אני נתתי מספר טלפון למספר לקוחות..." כשנשאל לפשר הסתירה בדבריו בין הנאמר בסעיף 10 לתצהירו לבין דבריו בעמ' 5, נשמע התובע מבולבל, לא אחיד בתשובותיו ובכל שאלה בעניין ענה תשובה שונה שאינה מתיישרת עם תשובתו הקודמת: " לסעיף 10 ב' לתצהיר ולשאלה לפיה מהתצהיר ניתן היה להבין שבעצם עשיתי כן לטובת הלקוחות ומתשובתי עתה ניתן להבין שבעצם עשיתי זאת עבור גד ב. - מה שאמרתי שפעלתי באופן כללי לטובת החברה..."( עמוד 5 שורה 22, ההדגשה הוספה). :" לשאלה לפיה האם פעלתי בעצם לטובת החברה - זה לא קשור לטובת החברה..."( עמוד 6 שורה ,ההדגשה הוספה). :" לשאלה לפיה האם ראיתי בזה סיוע לחברה או לא סיוע לחברה במתן הטלפון של גד - במובן מסויים זה היה גם סיוע לחברה." (עמוד 6 שורה, 3ההדגשה הוספה). מחד גיסא לא התרשמתי כי התובע העביר את מספרי הטלפונים של הלקוחות אל גד מתוך רצון טוב לעזור לו ותו לא (ראה לעניין זה עמ' 5 שורה 6):"היינו ביחסים טובים, לא ממש חברים". ומאידך, לא התרשמתי כי התובע עשה כן כשטובת החברה לנגד עיניו, שהרי לו כך היו פני הדברים מדוע לא יידע את החברה אודות מאמציוהבילתי הנילאים שהינם מעבר למאמץ של סוכן מכירות ו/או לתחום עיסוקו של התובע. עובד סביר ישאף "לחשוף" פעולותיו ותרומתו לחברה המעסיקה על מנת שיעריכו ויוקירו את מיומנותו בהתאם. "לשאלה לפיה לא הודעתי באותה תקופה לחברה שכך אני עושה - אמת." עמ 6 שורה 14 "לשאלה לפיה מדוע לא ידעתי את החברה על כך - זה לא נראה לי רלוונטי במיוחד..." (שם שורה 16) מכיוון שאין גירסתו אחידה לשאלה - האם העביר לגד לקוחות מפני שראה את טובת החברה או עשה זאת למען גד- נראה כי פעל התובע משיקולים זרים לאלה, לא לטובתו של גדי, ולא טובת החברה. מעבר לסתירות וחוסר הבהירות שהובאו בדבריו, טענות התובע ותשובותיו בחקירה הנגדית מעלות תמיהות: 5. לשאלה מה פשר הפתק בכתב ידו של התובע ובו רשימת לקוחות אשר הפנה התובע לגד, ענה: "כאשר הוא הוציא את הצייטלה הזה, אמרתי לו בוא תכתוב בצורה מסודרת ואז אני הוצאתי דף וכתבתי את זה בצורה מסודרת…לשאלה מדוע ראיתי לנכון לכתוב את הפתק שיהיה לו בצורה מסודרת - כי ראיתי לנכון שזה יהיה מסודר." תשובתו של התובע לעניין זה אינה אמינה ותמוהה עד מאוד שהרי כל בר דעת יסכים כי אין הגיון בדברי התובע שבלי שום סיבה מיוחדת "סידר והעתיק" בשנית את רשימת הלקוחות שהחזיק גד 6. לעניין התמורה שקיבל התובע מגד מהלקוחות שהפנה אליו טען התובע (בעמוד 7 שורה 20) "…הוא הגיע אליי הביתה ובאקראי כששאלתי אותו הוא אמר מה העניינים ודיברנו שיחה חברית… באותה הזדמנות הוא שם לי 300 ש"ח על השולחן… את הכסף הזה החזרתי לו בבריתה של בתו אחרי חודשיים." גם גירסה זאת נשמעת מפוקפקת, שהרי (לשיטתו) במשך חודשיים לא מצא התובע, ולו הזדמנות "קטנה" אחת, שבה ראה להחזיר את הכסף?! ודווקא באירוע שבו נהוג להביא מתנה טוען התובע כי זה היה למעשה החזר התמורה?! אזכיר עוד כי מדובר בסכום לא נמוך מחד, כנראה עקיב, שלכאורה, מתאים לנסיבות. 7. בנוסף מצהיר התובע (שורה 6 לעמוד 10) כי נתן לאלירן שירות בטלפון גם לאחר שידע כי נגמר לו הביטוח. עפ"י ההגיון, תפקידו, ובעיקר אינטרסו הכלכלי של סוכן מכירות סביר, הינו-לא לספק שירות ללקוח שתמה תקופת השירות שלו, במטרה שהאחרון ירכוש תקופת שירות נוספת. 'התנדבותו' של התובע לעזור ללקוח, המצריכה מזמנו עבור אדם שאינו מחוייב לשרתו, מעלה חשש סביר שמא פעל התובע משיקולים זרים. 8. טוען התובע כי מפאת אי הבנה בנו לבין אלירן המחיר שנקבע כלל רק את הקופה ולא את הסקנר (עמוד 11). מכיוון שהלקוח התרעם בטענה כי הובטח לו גם סקנר. התובע הבטיח ללקוח כי יחפש בשבילו סקאנר (שלא מהחברה) במחיר זול ( עמוד 12 שורה 10 ). גם פעולה זאת, כקודמותיה תמוהה עד מאוד. התובע לא הועיל לפנות וליידע את החברה אודות 'אי ההבנה' ובמקום זאת הסכים לטרוח ו"לבזבז" מזמנו ,ללא תמורה כטענתו, על מנת להשיג לו סקנר זול. ואם אכן עשה כן כדי 'להציל' את העסקה כדבריו (שם) - מדוע לא יידע את החברה לאחר מכאן על כך ש"הצליח" להציל עסקה בתושיותו ומיומנותו?? ("לשאלה האם באותו שלב פניתי למישהו בחב' לשאול אם רוצים לספק לו סקנר - לא אני לקחתי אחריות. לשאלה מתי יידעתי את החברה על כך - לא ידעתי." (עמוד 11 שורות 23-24). מעדותו של ארבלי ניתן להבין כי התובע קיבל 'במתנה' את הסקנר מכיוון שהיה נוהג להפנות למר ארבלי לקוחות. דבר זה מחזק את גירסת הנתבעת שעל פיה העביר התובע את הסקנר לאלירן ממניעים אישיים, כיוון שבעד סקנר זה "שילם" לארבלי בטובות הנאה (הפניית לקוחות). 9. אף לא השתכנעתי כי התובע לא ידע מהיכן השיג גד חלקי חילוף לקופות שתיקן או לא ידע באילו מכשירים בוצעו התיקונים. בל נשכח כי התובע התעניין מאוד במצבו של גד ואף ציין (עמוד 6 לפרוטוקול שורה 24) כי "באותה תקופה גד ב. היה ביחסים טובים איתי" . תמוהה העובדה כי לעניין זה ענה התובע תשובות שיטחיות ומתחמקות ("לא התעמקתי בנושא זה" -עמוד 6 שורה 22, "לא התעמקתי איך הוא ביצע" - עמוד 7 שורה 13, "לשאלה האם ידעתי שגד ב. מבצע תיקונים בציוד של החברה - זה לא נכון. אני לא אומר שלא נכון שלא ביצע, אני אומר שלא נכון שידעתי." ההדגשה הוספה- עמוד 7 שורה 16). נראה כי אם הדברים היו כטענת התובע: "אני יצאתי מהנחה שהוא רוכש מהם חלקים" (מהם = כל מיני סוכנים בארץ) אזי, היה התובע מתעניין היכן בדיוק נרכשו החלקים, מה עלותם וכד' במטרה לעזור לגדי במצבו הכלכלי הקשה, ולנסות להפנות אותו למקומות זולים יותר. שהרי כדבריו הכיר התובע מקומות אלה- "אני יכול לתת לך מספר כתובות שקיימים חלקי חילוף ישנים של החברה אצל כל מיני סוכנים בארץ בעיקר באיזור המרכז" (עמוד 6 שורה 18). העובדה שלא הועלתה כל שיחה בנושא למרות שבמצבים אחרים התעניין התובע בפרטים הקטנים (בדק את רשימת הלקוחות של גד ואף העתיקה מחדש וכד') מעלה תמיהה לעניין אי ידיעתו כאמור! 10. מהדברים האמורים לעיל, הסתירות בגירסתו של התובע ותשובותיו הלא סבירות ומעוררות תמיהה בפני כל אדם סביר, מתקבל הרושם כי התובע אינו אמין ומכל מקום לא שכנעתי בגירסתו. שוכנעתי כי התובע אכן נהג לתת ללקוחותי הנתבעת שירות פרטי של תיקון קופות רושמות באמצעים כאלה ואחרים. לחיזוק מסקנתי באה עדותו גד שהיתה נטולת סתירות ומהימנה. התרשמתי כי העד דובר אמת ולא מצאתי תמיהות או סתירות בעדותו גם לאחר שנחקר שאלות זהות ולא השתנתה גירסתו. אעיר כי אף עדותו של מצגר לא סתרה את תצהירו . עם זאת לאחר בחינת שאר העדויות התרשמתי כי יתכן שלא בכל הפעמים בהם טיפל גד בקופות הלקוחות באופן פרטי, היה מעורב התובע, אך בהחלט שוכנעתי מגרסת הנתבעת כי התובע מעורב היהבאופן פעיל במתן שרות ללוקוחות הנתבעת שלא ע"י הנתבעת, יתכן מאמצעיה ומעורבותו כללה קבלת תמורה! (ואזכיר כי טובת הנאה אף היא "תמורה" ). לאור האמור קבעתי כי התובע, במעשיו (וב"מחדליו"), מעל באמון הנתבעת, תוך הפרת חובת הנאמנות המוגדרת המחוייבת מעובד במעמדו ובוותק שלו! ראוי להבהיר כי לא הוכח בפניי, להנחת דעתי אם ומה נגנב, כי הלקוחות שקיבלו "שרות" מהתובע ומגד היו מתקשרים אחרת עם הנתבעת ואף לא מיהם כל אותם לקוחות ומהי - בדיוק התמורה שקיבל התובע. הוכח בפני להנחת דעתי כי קיבל 950 ₪ ו 500 ₪ שאישר שקיבל (לבדוק בתיק אם זה 500 או 300) . מנגד, אם מסר גד לנתבעת את הפתק בכתב ידו של התובע, כפי שאישר התובע - לא נהיר מדוע לא הוצג בפניי ! כאן המקום להתייחס אף לעניין התמליל: * קלטות לא הוגשו בפניי. * התמליל בוצע ע"י מצגר, גורם "נוגע בדבר" לא ניתן לבחון, בהעדר הקלטות (ואף לתובע לא ניתנה הזכות לכך) עד כמה תואם הוא לקלטת. * גד לא טען דבר כנגד התמליל אלא אישר אמירתו ומעשיו. התובע מכחיש הנטען כנגדו, גם בקלטת. * התמליל אינו עשוי היטב, חסר הוא סימני קריאה למיניהם - כעולה ברורות מקריאתו. * מצויים אנו אכן בביה"דע, המקל בדיני הראיות והסדר הדיוני אך מחוייב לפעולה לעשיית צדק, דא עקא כי בשמירת אינטרס 2 הצדדים, קשה לקבל התמליל. 11. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 נותן לביה"ד סמכות לקבוע, בענף בו אין הסכם קיבוצי, כי פיטורי עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים. עוד קובע הסעיף כי ביה"ד יונחה בעניין עפ"י הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. לא נטען ולא הוכח, כי ב"ענף" בו עסק התובע אצל הנתבעת, קיים הסכם קיבוצי הקובע אלו הן הנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים, או פיצויים חלקיים בלבד. ולכן פונה ביה"ד להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים - "הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה" מיום 19.9.1962 שתוקן ביום 18.6.1978 שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית -(להלן: "תקנון עבודה") (דב"ע ל/6-3 שמואלי - שרייר, פד"ע א' ע' 69,76; דב"ע לה/347 רחצוויג - טקס כץ, פד"ע 393, 400.) סעיף 53 ל"תקנון העבודה קובע": "עשה עובד אחת מאלו: א. הפר משמעת באופן חמור; ב..... ג. גנב מעל או חבל במהלך התקין של העבודה; ד' - ז' ... ח. עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל. ט.... י. עבר עבירה פלילית חמורה; יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. " (ההדגשה הוספה). במקרה שלפנינו אין ספק כי מעשי התובע נכנסים גדר הסעיף האמור. גם אם נטען כי התובע לא גנב ו/או מעל באמון הנתבעת, הרי אין ספק ש"חיבל במהלך התקין של העבודה" ולו רק בעצם העברת מספרי הטלפונים של הקוחות לגד וללא ידיעת הנתבעת -ובזאת מודה התובע, ובכך מסתפק בכדי להחיל על התובע את הסעיף האמור. לעניין זה יש לציין כי רשאי ביה"ד לעבודה לקבוע ממצא בשאלה, אם גנב/מעל עובד ממעבידו, אם לאו, וממצא זה יהיה יפה לאותו עניין בלבד ראה - דב"ע לו/1-3;יגאל הלמן - יוסף וישינגרד........................................ בעת שבית הדין שוקל את שלילת פיצויי הפיטורים, עליו לקחת בחשבון גם את העובדה כי התנהגותו של התובע נפרסה לאורך זמן ממושך דב"ע נז/76-3 שגרירית ארצות הברית של אמריקה נ' עיזבון המנוח מאיר מנשה עבודה ארצי, כרך ל (1), 383. לא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בשיטת פעולה סיסטמטית אשר כמות הנזקים לנתבעת נקבעה עפ"י מידת היכולת בפועל לפגוע ברי כי אין מדובר בצרוף נסיבות מצער אליו "נקלע" התובע עת יצרו בגד בו לרגע, אלא במהלך מחושב ומתוכנן מראש. יש להבחין בין עובד שהועסק זמן קצר בלבד לבין עובד ותיק, לא רק בשוקלנו את מידת הנזק שבפיטוריו אלא גם לאור מערכת האמון והנאמנות. לעובד ותיק מושרשת ועמוקה היא ודאי, כשעסקינן באיש מכירות שמעצם תפקידו מחוייב בנאמנות. מעילה באמונו של מעביד הינה עבירה חמורה הפוגעת באושיות יחסי העבודה. מנגד, יש לזכור כי מדובר בזכויות מוקנות של עובד בגין החשד שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. נטל ההוכחה מוטל על המעביד. בעניין זה אין די בהוכחה כבמשפט אזרחי אלא דרושה מידת הוכחה מוגברת על מנת לשכנע את בית הדין בעצם קיום העבירה. בענייננו, המעביד לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוגבר לעניין גניבות העובד. מאידך, הורם הנטל המוגבר לעניין מעילת העובד באמון המעביד. 12. לעניין ההודעה המוקדמת - אין זה סביר, כי שעה שמעביד מפטר עובד, שצפויים ממנו נזקים לעסקו, יחוייב בהודעה מוקדמת העלולה להגדיל את נזקיו (דב"ע מב/3-73 גרבי נגד טוכשניידר, פד"ע יד 16). לעניין פיצויי הפיטורים: קשה לפרש את הדיבור "ללא פיצויים" בגדר הוראה עונשית, בדרך אחרת מאשר התווית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול דעת (דב"ע מג/3-84 חלפון נגד ארגיל בע"מ, פד"ע טו 34). נבהיר כי יש לאבחן את פסה"ד בעניין שגרירות אמריקה הקובע, בנסיבותיו המיוחדות, עת עסקינן מחד בעובד שהורשע בפלילים ומנגד, איבד זכותו לפנסיה, וקשה מכך, אלמנתו איבדה הזכות. באיזון כל אלה פסק כבוד ביה"ד הארציבשוללו מחצית פ"פ והודעה מוקדמת. בפניי אין ראיות לגניבה אף כי אין ולא יכול להיות חולק כי מעשי התובע כאמור לעיל אינם שונים מגניבה, גניבת פוטנציאל הרווח והעיסוק של הנתבעת, גניבת לקוחותיה, ולא לאחר שסיים עבודתו אלא במהלכה, תוך כדי עבודתו. בבחינתי שקלתי את הנסיבות כולן, מידת האמון והאמינותששררה בין הצדדים, תרומת התובע לנתבעת, העובדה כי הועסק כ-9 שנים טרם פיטוריו, יחסי העבודה היו תקינים והתובע הוערך בעובק טוב, ואין לשכוח גם כי עסקינן בעסק הנותן שרותלמגוון בלתי מסויים של עסקים, עסק המעסיק עובדים נוספים. כן שקלתי העובדה כי מעשי התובע גרמו ללקוחות (במספר לא ברור) שלא להתקשר עם הנתבעת בהסכם שרות, וממילא היקף הנזק שנגרם לה- לא הוברר כלל בפניי. לא נשכחה אף העובדה כי הפיטורים עצמם מהווים עונש קשה לעובד. בהקשר זה אין מקובל עליי "הקריטריון" המוצע בסיכומי התובע. העובדה כי הנתבעת טוענת כי עסקינן בפעולות שנעשו (לפחות) בשנה האחרונה - אין בה כדי להצדיק שלילת פיצויים לשנה זו בלבד. על ביה"ד לבחון כל הנסיבות כמפורט לעיל, ולשקללן ולקבוע דרגת החומרה ובהתאם - עד כמה עומד המעשה הנדון במדרג החומרה. 13. לאור כל האמור לעיל משמעשיו של התובע חמורים, אך אין בהם מידת החומרה המירבית, בשיקלול כל הנסיבות שתוארו ובשים לב לעובדה כי פיטורים ללא הודעה מוקדמת וכן שלילת מלוא פיצויי הפיטורים הם העונש החמור ביותר ב"תקנון העבודה" -והעובד נענש על ידי עצם אבדן מקום עבודה, אבדן משכורת במשך חודשים רבים, ועצם הסטיגמה שבנסיבות פיטוריו - הגעתי למסקנה כי במקרה דנן יש לשלול מהעובד 30% מהזכות למתן הודעה מוקדמת וכן לשלול רק 40% מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לו. אזכיר עוד כי במכלול הנסיבות שקלתי אף העובדה כי אין בפניי אינדיקציה ברורה להיבט הפלילי. 14. נציין כי בין יתר דרישותיו בכתב התביעה טוען התובע גם לדמי הלנת פיצויי פיטורים אלא שבמהלך שלבי הדיונים בתיק בכלל, ובסיכומי התובע בפרט, לא העלה התובע דבר וחצי דבר לעניין דרישתו לפיצויי הלנה ("אשר על כן מתבקש כב' ביהמ"ש לפסוק לתובע פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, ולחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ כדין." - סיפא סיכומי התובע). מכאן כי התובע הזניח את תביעתו בגין דמי הלנת פיצויי פיטורים ואין אנו נדרשים לדון בסוגיה. באימרת אגב נוסיף כי אין ספק שבענייננו מתקיים סעיף 18 לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958 :"בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי ,". ברור כי במקרה האמור התקימו חילוקי דעות לעניין החוב האמור שיש בהם ממש ומכאן פטורה הנתבעת מהתשלום האמור. עוד נציין כי משכורתו של התובע הקובעת לעניין חישוב פיצויי הפיטורים הינה: 7568.01 ₪ לאחר שעיינו בשלושת תלושי השכר האחרונים שהוצגו בפנינו ע"י התובע (ת2 לתצהיר התובע). לאור כל האמור , על הנתבעת לשלם לתובע 60% מסך כל פיצויי הפיטורין המגיעים לו עפ"י דין , בתוך 30 יום, עפ"י תקופת עבודתו מיום 02/05/89 ועד 15/07/98 כולל, סה"כ 9 שנים ו 2.5/12, במכפלת שכר חודשו אחרון בסך של 7,568 ₪. ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15/07/98 ועד לתשלום בפועל. ברי כי בנסיבות אין מקום לחייב בפיצוי הלנה. בנסיבות ההליך לא ראיתי לחייב בהוצאות צד כלשהו, ומשכך, אין צו להוצאות. פוליסהשחרור כספיםפיטוריםחברת ביטוח