פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר עבודה עבור חודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר ומחצית אוקטובר 2000. כן תבעה לצוות על הנתבעת להמשיך ולשלם את שכרה בסך 5000 ₪ וכן להמציא לה פוליסת ביטוח מנהלים. לטענת התובעת, הודיעה היא לנתבעת על הריונה וכתוצאה מכך אולצה לעבור לתפקיד אחר בנתבעת, בהיקף משרה ובשכר נמוכים יותר ולפיכך תובעת היא את שכר כפי השכר שקיבלה קודם להעברתה. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי לא פיטרה את התובעת, כי שילמה לה את השכר עבור תקופת עבודתה, כי העברתה של התבועת נעשתה כדין ומשיקולים מקצועיים, כי לא היתה פגיעה בשכרה ובתנאי עבודתה עקב ההעברה ולפיכך אינה זכאית לסכום כלשהו מעבר לזה ששולם לה. 3. בפני התקיימו מספר ישיבות, בהם נשמעה עדות התובעת, מנכ"ל הנתבעת, פקידה במשרדו וכן עדות הגב' אמירה ביבי ממשרד העבודה והרווחה. 4. במהלך הדיונים הודיע ב"כ התבועת כי תביעת התובעת הינה לתשלום שכר עבודה בלבד וכי העילות האחרות נמחקות, זאת לאחר שהובהר כי העילות האחרות אינן בסמכות רשם בית הדין. 5. העובדות העולות מחומר הראיות הן אלה: א. התובעת החלה עבודתה בנתבעת בתאריך 26/12/99 בתפקיד מ"כ ספירות מלאי. ב. לאחר חודשיים הועברה לתפקיד מזכירה. שכרה כמזכירה עמד על סך 4000 ₪ ברוטו בצרוף 200 ₪ עבור נסיעות. ג. ביום 22/6/00, לאחר שיחה שהתקימה בין התובעת למנהל הנתבעת, מסרה התובעת למנהל הנתבעת הודעה בכתב על היותה בהריון. ד. בתאריך 3/7/00 הודיע מנהל הנתבעת לתובעת כי אין הוא ממשיך להעסיקה בתפקיד מזכירה וכי הוא מחזירה לתפקידה הקודם - מ"כ ספירות מלאי. לטענת התובעת, במועד הנ"ל פיטר אותה המנהל אלא שלאחר מכן חזר בו מהפיטורים. לטענת המנהל לא פיטרה אלא החזירה לתפקיד הקודם. עבור חודש 7/00 קיבלה התובעת שכר עבודה בסך 320 ₪ ודמי נסיעות בסך 20 ש"ח (נ/7). ה. ביום 10/7/00 פנתה התובעת למפקח על העבודה במשרד העבודה והרווחה, בטענה כי פוטרה במהלך היותה בהריון. ו. התובעת נחקרה בפני הגב' ביבי, נציגת המפקח, ביום 25/7/00. ז. מנהל הנתבעת נחקר ביום 17/8/00. ח. ביום 6/9/00 כתב ה התובעת מכתב לנתבעת, בו היא מודיעה על הסכמתה לחזור לעבודה: "לאחר שיחתי עם הגב' ביבי... נאמר לי שאני יכולה לחזור לעבודה באותם תנאי שכר כלומר משכורתי לא תשתנה ותשאר כמו שהיתה למעט התפקיד... הנני מצהירה כי אני חוזרת לעבודה. אבקש ליצור איתי קשר בנוגע לסידור העבודה..." ט. ביום 17/9/00 התקבלה הודעת המפקח על העבודה, כי התיק בענינה של התובעת נסגר, עקב כך שהתובעת חזרה לעבודה. י. בחודש 9/00 הציעה הנתבעת לתובעת לעבוד בתפקיד קבט"ית מטעמה, בשל העובדה שבחודשים אלה לא מתקיימות ספירות מלאי. התבועת סירבה. יא. בחודשים אוקטובר ונובמבר הועסקה התובעת כמ"כ ספירות מלאי, על פי סידור עבדה שקיבלה מהנתבעת לאחר שהגישה סידור רצוי מטעמה. תלוש שכר נ/7 מצביע על כך שהתובעת השתכרה בחודש 10/00 סך 682 ש"ח ₪ כשכר עבודה ו- 123 ₪ עבור נסיעות. 6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותים, להלן פסק הדין. 7. חוק עבודת נשים התשי"ד - 1954, קובע: "9 א. לא יפגע מעביד בהיקף משרה של עובדת בהריון באופן העלול להקטין את הכנסתה, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור אם הפגיעה היא, לדעתו, בקשר להריון. הוראות סעיף זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית, ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות". סעיף זה בא להוסיף על הוראות סעיף 9 לחוק האוסרות פיטורי עובדת בהריון. 8. שעה שמעביד מעביר עובדת מתפקיד לתפקיד במהלך היותה בהריון, יש לבחון האם השינוי פוגע בהיקף המשרה והאם הוא עלול להקטין את הכנסתה של העובדת. היה וכך נקבע, הרי שהמעביד אינו רשאי לעשות כן ללא שיקבל את אישור שר העבודה והרווחה. 9. במקרה דנן, הועברה התובעת מתפקידה כמזכירה, לתפקיד מ"כ ספירות מלאי. 10. התובעת העידה כי התפקיד כולל התכופפות ונשיאת משאות. העד עצמון גלבוע מטעם הנתבעת העיד כי המדובר בספירות הנעשות בחלקן בשעות הלילה, כאשר שעת החזרה היא לעיתים 12:00 בלילה, לדבריו שעת סיום הספירה היא 11:00 או 12:00 בלילה ושעת החזרה היא בהתאם למיקום. כן העיד כי עובד ממוצע מקבל 12 ספירות לחודש וכי משך יום עבודה הוא 5 שעות. עוד העיד כי מקובל ש - 4 עד 8 בקשות שהגיש עובד לסידור עבודה בחודש, נדחות. לדברי העד, החודשים יולי עד ספטמבר הם חודשים חלשים והחודשים נובמבר ודצמבר הם חודשים חזקים. מנהל הנתבעת היעד כי מ"כ ספירות מלאי יכול לעבוד לכל היותר ¾ משרה שכן ביום חמישי לא מבוצעות ספירות. כן העיד הוא כי בד"כ הספירה לוקחת 4-5 שעות אך בסניפים גדולים, מדובר על 8-10 שעות. 11. התרשמתי מעדויות הצדדים כי תפקיד מ"כ ספירות מלאי מהווה, בהכרח, פגיעה בהיקף המשרה של התובעת, ובנוסף הינו פוגע בפועל בהכנסתה. אכן, יכול שהשכר לשעת עבודה כמ"כ הינו גבוה מהשכר לשעה כמזכירה, אך משהוכח כי לא ניתן לעבוד בתפקיד מ"כ במשרה מליאה, אלא רק כ- 12 משמרות בחודש, הרי שנגרמת בהכרח פגיעה בהיקף המשרה וכתוצאה מכך בהכנסה. עוד יצויין כי לדברי מר עצמון עד הנתבעת, חודשים יולי ואוגוסט הם חודשים חלשים, ולפיכך ממילא היתה צפויה פגיעה בהשתכרותה של התובעת בחודשים אלה. 12. הצדדים טענו הרבה לענין ההרעה בתנאי העבודה. אכן, שוכנעתי כי עבודת מ"כ ספירות מלאי קשה יותר מעבודת מזכירה, ולו מהטעם שהעבודה באופיה ניידת, ללא מקום קבוע, כרוכה בנסיעות ברחבי הארץ, ומתבצעת בשעות בלתי שגרתיות. לצורף כך אין צורך להכריע מה מידת "ההתכופפות" שהתפקיד דורש. ואולם כפי שציינתי לעיל, די בכך שהתברר עובדתית כי העבודה כמ"כ ספירות מלאי משמעה פגיעה בהיקף המשרה ובשכר, על מנת לקבוע כי המעביד לא היה רשאי לעשות כן ללא קבלת אישור שר העבודה. 13. מהאמור לעיל עולה כי ממועד הפסקת העבודה כמזכירה - 3/7/00 ועד למועד קבלת אישור משרד העבודה, לא היתה הנתבעת רשאית לשנות את תפקידה של התובעת ולפיכך זכאית התובעת לשכר עבודה מלא עבור חודשים אלה, בהתאם לשכר שאותו השתכרה כמזכירה. 14. באשר להודעת התובעת מיום 6/9/00 ובעקבותיה לסגירת התיק אצל המפקח. אכן, משהושגה בין הצדדים הסכמה, אשר באה לידי ביטוי במכתב התובעת הנ"ל וכן בסגירת התיק על ידי המפקח, הרי שמכאן ואילך לא היתה כל מניעה כי התובעת תמשיך בעבודה כמ"כ ספירות מלאי, שהרי התובעת הסכימה לכך והמפקח על העובדה אישור זאת במסמך רשמי מטעמו. 15. אלא שמתברר מעדויות הצדדים כי לא כך היא. בעוד שהנתבעת הציגה בפני התובעת ובפני המפקחת על העבודה (פרוטוקול 5/9/01 עמ' 5) כאילו התובעת תמשיך בעבודתה כמ"כ ספירות מלאי, הרי שבפועל הודתה הנתבעת כי בחודשים אלה לא היתה לה כלל עבודה בתפקיד זה ולפיכך הציעה להעסיק התובעת כקבטי"ת. 16. למותר לציין כי בגין תפקיד זה לא פנתה ולא ביקשה הנתבעת אישור מהמפקח על העבודה. אין חולק כי הסכמתה של התובעת לחזור לעבודה, ניתנה בהתבסס על כך שתוחזר לתפקיד מ"כ. הנתבעת לא הודיעה לתובעת או לגב' ביבי כי זו העבודה המיועדת לה לחודשים הקרובים, שאם היתה מודיעה, קרוב לודאי שהתובעת לא היתה נותנת את הסכמתה, כפי שאכן העידה כי לא הסכימה לעבוד בתפקיד זה. סבורה אני כי הנתבעת נהגה עם התובעת בנסיבות אלה בחוסר תום לב ובהטעיה. כמו כן, פעלה הנתבעת שלא בהתאם לאישור שניתן על ידי המפקח על העבודה. 17. בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת זכאית לשכר מלא מהנתבעת עבור חודש ספטמבר 2000. 18. באשר לשכר חודש אוקטובר, מדובר על שכר עבודה למחצית החודש בלבד, כמצויין בכתב התביעה. בחודש זה עבדה התובעת כמ"כ ספירות מלאי על פי הסכמתה מחודש 9/00. לפיכך, בגין חודש זה אין התובעת זכאית לשכר לפי תפקידה הקודם, ותביעתה לשכר עבור מחצית 10/00, נדחית. 19. התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר בסך 5000 ₪ לחודש. מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה עולה כי שכרה כמזכירה עמד על סך 4000 ₪ ברוטו בצרוף 200 ₪ עבור נסיעות. באשר לטענת הנתבעת כי התלושים לא צורפו כמוצגים בתיק, הרי שמדובר בהליך דיון מהיר ובנוסף, תלושי השכר הינם מסמכים של המעביד. לפיכך ניתן להסתמך עליהם בפסק הדין. 20. באשר לטענת הנתבעת בסיכומיה כי "אם לא עובדים לא מקבלים שכר", הרי שטענה זו נכונה היא, כל עוד המעביד אינו עובר על הוראות הקבועות בחוקי המגן. שעה שנהג המעביד בעובד בניגוד לחוק, עליו לשלם לעובד פיצוי בגובה שכר עבודה לאותו חודש שבו מדובר. 21. באשר לפיצויי הלנת שכר הרי שלאור מכלול הנסיבות בתיק וכן לאור העובדה שהתביעה הינה לפיצוי בגין אי תשלום שכר ולא לשכר בגין עבודה שבוצעה, לא מצאתי לנכון לחייב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה. 22. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: א. שכר עבודה לחודש 7/00 בסך 4200 ₪ בניכוי סך 340 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/00 ועד לפרעון. ב. שכר עבודה לחודש 8/00 בסך 4200 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/00 ועד לפרעון. ג. שכר עבודה לחודש 9/00 בסך 4200 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/00 ועד לפרעון. 23. בשים לב לדיונים הרבים שהתקיימו בתיק מצאתי לנכון לחייב הנתבעת לשלם הוצאות התובעת בסך 1500 ₪ בצרוף מע"מ, צמוד כחוק מהיום. הריוןמשכורת